דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,039 כניסות לאתר
התקשורת הגלובלית ומדיניות הסיקור של אמצעי התקשורת בישראל

מאת: ירון כץ

עקרון התקשורת החופשית מבדיל את ישראל מהמדינות המקיפות אותה. אמצעי התקשורת
נחשבים לבלתי תלויים בשלטון ונהנים מחופש ביטוי רחב בכל נושא, מלבד בנושא הביטחון.
המצב הביטחוני בו נתונה מדינת ישראל משך שנים רבות, בעקבות מלחמות ופעולות טירור,
גרם להטלת חסיון על סיקור התקשורת בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בישראל מופעלת
צנזורה צבאית שמבוססת על תקנות ההגנה של ממשלת המנדט וההסכם בין צה"ל וועדת
העורכים1. תרבות הביטחון שמאפיינת את החברה הישראלית נוצרה מאחר שנושא הביטחון
נתפש כבעל מקום מרכזי בתודעה הלאומית. ניתן להגדיר את ישראל כ"חברה מגויסת", שבה
לא רק אנשי הצבא אלא הציבור בכלל מוכן להתגייס למען מטרה שהשלטון מגדיר כאינטרס
לאומי2.
 
הצורך לגשר בין תקשורת חופשית וביטחון לאומי הוא נושא שמעסיק את החברה הישראלית
בצורה מתמשכת ובעוצמה משתנה. השלכות נושא זה באות לידי ביטוי במאפיינים המיוחדים
המקשרים בין התקשורת וההתייחסות לנושא הביטחון בישראל: הצורך לספק מידע עדכני גם
בעת מלחמה או פעילות ביטחונית, תוך שמירה על העיקרון של אי פגיעה בערך העליון של
הביטחון, התמודדות עם הדילמה של אירועים שדיווח עליהם עלול לגרור אלימות או לפגוע
במוראל הלאומי, וההכרח להציג מציאות אמינה תוך מתן ביטוי למגוון הדעות הקיים
בציבור ויצירת איזון בין זכות הציבור לדעת ומגבלות הצנזורה3.
 
בשנים האחרונות חל שינוי בהתייחסות התקשורת לנושאים הקשורים בביטחון המדינה. שינוי
זה נוצר כתוצאה מחשיפת החברה בישראל לתקשורת הבין לאומית, שהפכה את המידע לזמין
הן לישראלים והן לאזרחי מדינות אחרות. אם בעבר ניתן היה למנוע פרסום מידע באמצעי
התקשורת, בעיקר מסיבות ביטחוניות בעזרת הצנזור הרי שקיומם של אמצעי תקשורת
גלובליים, שאינם מתחשבים בחוקים מקומיים ואינם נתונים לסמכות הפיקוח של השלטון
הישראלי בכל הקשור לצנזורה ביטחונית, מחייבים מציאת פשרה בין ההשפעות הגלובליות
והמאפיינים הביטחוניים של ישראל. המציאות התקשורתית החדשה גרמה גם לשינוי ביחסים
שבין התקשורת ומערכת הביטחון. פסיקת בג"ץ צימצמה את סמכות הצנזורה וחייבה את
מציאת האיזון בין חופש הביטוי וביטחון המדינה, על ידי קביעה שלא יאסר פרסום אלא אם
קיימת ודאות קרובה לכך שהוא יפגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה4. ההשפעה של מידע
שנחשף בכלי תקשורת זרים הביאה לפרישתם של מספר עורכי עתונים מוועדת העורכים,
לפרסום מידע ולחשיפת פרשיות ביטחוניות שונות, לעתים תוך עקיפת הצנזורה. שיאו של
תהליך זה, שללא ספק גרם לשינויים חברתיים ותרבותיים חשובים בחברה הישראלית, ניתן
לראות בפרסום שמותיהם של ראש השב"כ וראש המוסד. כתוצאה מכך שונתה ההתייחסות
הציבורית והתקשורתית לסיקור נושאים הקשורים בביטחון המדינה, ונחתם הסכם הצנזורה
החדש שמעניק חופש פעולה רב לתקשורת.
 
ההשפעה של התקשורת על התהוות שינויים חברתיים מאופיינת בירידה הדרגתית ועקבית
ביכולת ובלגיטימציה של מניעת מידע מהציבור על ידי הטלת מגבלות פרסום בנושאים
הקשורים בביטחון המדינה. ההשפעות של התקשורת הגלובלית באות לידי ביטוי במידע זמין
ובזמן אמת המגיע באמצעות האינטרנט ושידורי לוויינים ובמגמות תרבותיות המועברות
באמצעות שידורי הטלוויזיה. השפעות אלו הביאו לשינוי בהתייחסות החברתית, הפוליטית
והתקשורתית לנושאים שבעבר הוגדרו כבעלי רגישות ביטחונית שפירסומם עלול לפגוע
בביטחון המדינה.
 
מאמר זה בוחן את השפעות המציאות החדשה של התקשורת הגלובלית על השינויים
בהתייחסות התקשורת הישראלית לפרסום מידע בנושאי ביטחון. הטענה המועלית היא כי ניתן
לראות שתי מגמות עיקריות, המשותפות לתקשורת הגלובלית והמקומית, שהשפיעו על תהליך
זה:
 
1.השפעת התקשורת הגלובלית:
שידורי טלוויזיה גלובליים יצרו ערכים המשותפים לחברות רבות והמועברים דרך
הטלוויזיה. התקשורת הגלובלית משפיעה גם על החברה בישראל, בעיקר בזכות
תכניות טלוויזיה זרות וערוצי טלוויזיה בין לאומיים הנקלטים באמצעות עזרים
טכנולוגיים. תהליך זה יצר דפוסי מחשבה חדשים בנושאים חברתיים מקומיים
והביא "לשחיטתן של פרות קדושות", ובכלל זה לשינויים בהתייחסות לנושא
הביטחון. החברה הישראלית, שחוותה במשך שנים את מורכבות הצורך ליישם את
העיקרון של זכות הציבור לדעת תוך כדי שמירה על ביטחון המדינה, החלה
להיחשף לתקשורת הגלובלית שלא מבחינה בצרכים ובערכים מקומיים.
 
2.מציאות חברתית חדשה:

בעקבות השפעות התקשורת הגלובלית נאלצה התקשורת הישראלית להתמודד עם
מציאות חברתית חדשה, שגרמה לירידת ההשפעה הפוליטית המקומית ולעליית
ההשפעה של גורמים כלכליים רב לאומיים. תהליך זה התקיים במקביל לשינויים
הפוליטיים והחברתיים המרכזיים שאיפיינו את המדינה. ההשפעות הפוליטיות
שגרמו לשינוי ההתייחסות לנושאי ביטחון הם הסכמי השלום עם מצרים, ירדן
והפלסטינים, ששינו את המצב הביטחוני והפוליטי במזרח התיכון, והירידה
ההדרגתית בהוצאות הביטחון מאז מלחמת יום הכיפורים5. השינויים החברתיים
מתבטאים בירידת חשיבותם של נושאי ביטחון בחברה הישראלית. לדעת נציב
קבילות חיילים בצה"ל, מורגשת בציבור ירידה במוטיבציה לשרת בצבא. ניתן
להסביר שינוי זה בכך שבעוד שהמטרות המוגדרות כאינטרס לאומי הן בדרך כלל
מטרות ביטחוניות, הרי שחל שינוי בראיית החברה את השירות בצבא כחובה
לאומית6. החלטת שר הביטחון להקים ועדה לבדיקת המוטיבציה לשרת בצבא
מוכיחה כי השינוי במדיניות אמצעי התקשורת לסיקור נושאים ביטחוניים גרם
לשינוי חברתי עמוק שהשפעותיו ניכרות מעבר לשינויים פוליטיים פנימיים.

הטענה המועלית היא כי שינוי התפישה החברתית, הפוליטית והתקשורתית בכל הקשור
לסיקור נושאים ביטחוניים מהווה חלק מתהליך שינוי תרבותי שעובר על החברה הישראלית,
כתוצאה מהצורך להתאים עצמה לשינויים בזירה הבין לאומית. יש לראות שינויים אלה על
רקע הדרך שבה הפנימה החברה הישראלית את דרך ההתייחסות החדשה של אמצעי התקשורת.

עם זאת, על אף העובדה ששינוי הגישה לגבי נושא הביטחון הוא חלק מתהליך עמוק יותר
שהשפעותיו ניכרות בתחומים רבים, הרי שבשל החשיבות והרגישות הרבה של נושא זה
בישראל, משמעותו העיקרית של תהליך זה היא בתרומתו להגדרה של המציאות החברתית
החדשה ותפקיד התקשורת בקביעת מגמות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות מקומיות
וגלובליות.

שינויים בתפישת הביטחון בישראל

התקשורת הגלובלית, שיצרה הסכמות חברתיות חדשות, גורמת לשינוי עמוק בחברה הישראלית,
בשל הצורך להתאים את הערכים המקומיים למאפייני התקשורת החדשה. תהליכים אלה
מתהוים במערכת החברתית והפוליטית, בפעילות הכלכלית ובפיקוח הפוליטי על פעילות
התקשורת. התוצאה היא עירוב של מגמות גלובליות עם ערכים מקומיים, כאשר השינויים
המרכזיים מתקיימים בזכות השפעת התקשורת הגלובלית, שנחשפת דרך שידורי הטלוויזיה
הנקלטים בישראל. המגמה של אימוץ מאפייני התקשורת הגלובלית נראית בבחינה מחדש של
ערכי יסוד מרכזיים המרכיבים את החברה הישראלית ומעצבים את אופייה, כגון נושא
הביטחון. למרות שנושא זה מהווה אחד מערכי היסוד המרכזיים בישראל ומשויך ללאומיות
והזדהות עם קיום המדינה, ופגיעה בו נחשבת כמעשה חמור ביותר הפוגע בערכים המקודשים
לחברה, ההתייחסות החברתית בכל הקשור לחשיפת היבטים ביטחוניים בתקשורת השתנתה
בעקבות השפעת שידורי הטלוויזיה הבין לאומיים והתקשורת הגלובלית.
 
את תחילת שינוי התפישה החברתית ניתן לזהות במלחמת יום הכיפורים. עד המלחמה התגבשה
מסורת של שיתוף פעולה בין הממשלה לתקשורת בנושאים ביטחוניים. בשל המצב הביטחוני
שבו היתה המדינה נתונה, תמכה העיתונות בממשלה בנושאי חוץ וביטחון. כתוצאה משיתוף
פעולה זה הוצאו נושאים אלה אל מחוץ למעגל הוויכוח הציבורי והפכו ל"פרות קדושות",
כלומר נושאים שאין דנים בהם בתקשורת. השינוי ביחס התקשורת לסיקור נושאי ביטחון החל
להסתמן לאחר המלחמה, בעקבות חשבון הנפש שעשתה עיתונות לגבי התייחסותה לאירועים
שהתרחשו בימים שקדמו לפרוץ המלחמה. מאחר והדיווחים בעתונות שיקפו את עמדת הצבא,
הפכה העתונות לחלק ממה שתואר לאחר המלחמה כ"קונצפציה המוטעית" והיא הואשמה בכך
שהיה לה חלק בעידוד השאננות והעדר הכוננות שקדמו למלחמה. לאחר המלחמה שונתה
התייחסות התקשורת לנושאים בטחוניים, שחדלו מלהיות מ"חוץ לתחום" סדר היום הציבורי
והתקשורתי. השינוי בתפישת הביטחון התבטא בכך שבמערכת הפוליטית, ובעקבותיה גם
באמצעי התקשורת, החלו לדון בגלוי בסוגיות ביטחוניות-צבאיות, תוך מתיחת ביקורת עצמית
על תפקודם בעבר7.
 
תופעה זו הומחשה במחלוקת שנתגלעה סביב שידור הדרמה "חירבת חיזעה" המבוססת על ספרו של ס. יזהר שפורסם ב- 1949 ועסק בכיבוש ובהגליה של כפר ערבי בידי חיילים
ישראליים במלחמת העצמאות, בטלוויזיה הישראלית. הצילומים החלו זמן קצר לפני הבחירות
והמהפך הפוליטי של שנת 1977, והסתיימו לאחר הבחירות, אלא שאז החל ויכוח בשאלה
האם השידור יגרום נזק למדינה או יתקבל כסימן לחוסן עצמי. לאחר דיונים שנערכו בכנסת
ובוועדת החינוך שלה, ומחאה ציבורית שבמהלכה השביתו עובדי רשות השידור את המסך ל-
45 דקות, החליטה מליאת רשות השידור לשדר את הדרמה במסגרת התוכנית "השעה השלישית", שכללה דיון לאחר ההקרנה.
 
את השפעת התקשורת הבין לאומית במחלוקת זו ניתן לראות בעצם הוויכוח הציבורי שהתנהל
בנושא. אמנם הסיפור היה חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר, אולם הקרנתו בטלוויזיה
עוררה התנגדות בשל הטענה כי חשיפתו לתקשורת הבין לאומית עלולה לפגוע בקונצנזוס
לגבי נושא הביטחון שעליו מושתת קיומה של מדינת ישראל. ההחלטה על הקרנת הדרמה,
למרות הביקורת הפוליטית, היתה הוכחה לעצמאות רשות השידור, ואילו התגובה הציבורית
הראתה כי ניתן לדון בתקשורת גם בנושאים הקשורים בביטחון המדינה והמעוררים מחלוקת
ציבורית. ההשלכות של ההחלטה היו אף מעבר לוויכוח המקומי וחדרו גם לתקשורת הבין
לאומית, מאחר שהטלוויזיה הירדנית, ששידוריה נקלטים בישראל, הקרינה את הדרמה לאחר
שזו הוקרנה בטלוויזיה הישראלית8.
 
את שינוי ההתייחסות הציבורית לחשיפת נושאים הקשורים לביטחון המדינה ניתן לראות
בצורה בולטת יותר במלחמת לבנון, שגרמה לערעור ההסכמה הלאומית בכל הקשור לביטחון
המדינה. בעוד שכל מלחמות ישראל, עד מלחמה זו, היו "מלחמות אין ברירה", מלחמת לבנון
הוגדרה על ידי רבים בציבור כ"מלחמת ברירה". מטרות המלחמה, מלבד בתקופה הראשונה, לא
זכו להסכמה כללית וערערו את הקונצפציה של תפישת הביטחון והסכמה לאומית רחבה
בנושאים אלה. תפקיד התקשורת העולמית בתהליך זה היה משמעותי ביותר, מאחר ו- 77 ימי
הלחימה הראשונים זכו לביקורת רבה וסוקרו בהרחבה אף יותר מאשר כלל התקופה של
מלחמת האזרחים שהחלה בלבנון שבע שנים לפני כן. יש לציין במיוחד את הביקורת של
התקשורת האמריקנית, מאחר שהמלחמה הובילה למעורבות צבאית מוגבלת של ארצות הברית
בלבנון.
 
במלחמה זו ניתן לראות תהליך ברור של שינוי הגישה החברתית וכתוצאה מכך גם
התקשורתית לנושא הביטחון. המהלכים הראשונים של המלחמה, שהחלה ביוני 1982 כמבצע
"שלום הגליל" שמטרותיו היו מוגבלות, זכו לתמיכה ציבורית רחבה ביותר. גם התפקיד
שנטלה על עצמה התקשורת היה דומה לזה של שאר מלחמות ישראל, כלומר הזדהות עם מטרות המבצע ופירסום מידע בהתאם להוראות מערכת הביטחון. ואולם כשלושה שבועות לאחר מכן, בעת שכוחות צה"ל המשיכו בפעילות שחרגה מהמטרות הראשונות של המבצע, החלה מחאה ציבורית נגד הרחבת הפעולה מעבר לקו 40 הק"מ והכניסה למערב ביירות, ובעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, בו נרצחו כ- 60 איש. הוויכוח הציבורי, שסוקר בהרחבה
בתקשורת הישראלית והבין לאומית, הגיע לשיאו בהפגנה בהשתתפות כארבע מאות אלף
אזרחים שנערכה בסוף ספטמבר. לאחר מכן נוהל המאבק הציבורי נגד המלחמה באמצעות
מודעות בעתונים, משמרות מחאה והפגנות רבות משתתפים שבמידה רבה כוונו לתקשורת הזרה
(בתקופה זו החלה התופעה של הנפת שלטים באנגלית במטרה להיחשף בתקשורת הזרה). שינוי
הגישה התקשורתית בישראל היה במעבר מתמיכה מוחלטת במטרות המבצע לביקורת נגד
המלחמה והבלטת הוויכוח על סרבנות גיוס, ובעיקר בתמיכה הנרחבת של העתונות בהקמת
ועדת חקירה לטבח שערכו הפלנגות הנוצריות במחנות סברה ושתילה9.
 
פרשת קו 300
ניתן לומר כי בעקבות מלחמת לבנון ומסקנות ועדת החקירה שהביאו להתפטרות שר הביטחון
אריאל שרון, חל שינוי עמוק בתפישת החברה והתקשורת את נושא הביטחון. השפעת התקשורת
הבין לאומית על תהליך זה היתה מכרעת, שכן פריצת ההסכמה הלאומית היתה במידה רבה
תוצאת החשיפה של אירועים מרכזיים, ובהם הכניסה למערב ביירות והטבח במחנות הפליטים.
הסיקור הביקורתי בתקשורת הישראלית, שנמשך בכל שלוש שנות שהות כוחות צה"ל בלבנון,
הוכיח כי בנוסף לשינוי התייחסות התקשורת לסיקור בעת מלחמה, חל גם שינוי במדיניות
הסיקור הכוללת של התקשורת בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. שינוי זה בא לידי ביטוי
לאחר שבשנת 1983 פסל בית המשפט העליון החלטת הממשלה שחייבה את מנכ"ל רשות
השידור לאסור ראיונות עם תומכי אש"ף בשטחים. בפשרה שהושגה הוחלט שתהיה סמכות בידי
המנכ"ל לצנזר ראיונות רק אם הם כוללים תעמולה אנטי ישראלית10. בהקשר זה יש לציין
כי עצם הפנייה לבית המשפט והעלאה לסדר היום הציבורי של נושא זכות הציבור לדעת מול
מגבלות הצנזורה הבטחונית, הוכיחה כי התקשורת הישראלית שינתה את ההתייחסות שלה
לסיקור נושאים בטחוניים ואף אינה נרתעת מעימותים עם השלטון בנושאים החשופים
לתקשורת הבין לאומית.
 
השינוי העיקרי שהחל בשנות ה- 80 בהתייחסות לסיקור נושאים בטחוניים בתקשורת נבע מכך
שהחל מתקופה זו היו מדינת ישראל, צה"ל ומערכת הביטחון נתונים לביקורת של גורמים
ציבוריים ופוליטיים מקומיים ושל התקשורת הבין לאומית. בין האירועים שעל פירסומם
הוטל חסיון בישראל ושפורסמו בתקשורת הזרה היו תנאי עיסקת שחרור המחבלים עם אחמד
ג'יבריל (שפירסם את דרישותיו בעולם) ופרשת מרגל האטום מרדכי וענונו (שפורסמה
בעתונות זרה). במקרים אלה העדיפה ועדת העורכים להיענות לבקשת הממשלה ולצנזר
פירסום מידע, אולם חשיפת פרטים חסויים בתקשורת הזרה גרמו לתחילת ערעור עמדת
התקשורת הישראלית לגבי חסיון על פרסום אירועים בנושאים בטחוניים.
 
על רקע זה יש לראות גם את שינוי ההתייחסות של התקשורת בכל הקשור לסיקור פעילות
שירותי הביטחון. תחילתו של תהליך זה בפרשת קו 300, שהולידה פולמוס ציבורי נוקב
ושינתה את אופי היחסים שבין שירותי הביטחון והתקשורת. לאחר סיום פעולת החילוץ של
חטופי אוטובוס אגד, באפריל 1984, התברר כי שניים מהחוטפים הורדו מהאוטובוס בעודם
בחיים. הפרסומים הרשמיים טענו בתחילה כי רק שניים מהמחבלים נהרגו, ואילו לאחר מכן
נטען כי כל הארבעה נהרגו בעת פעולת החילוץ. בעקבות זאת פירסם העתון "חדשות"11
ללא אישור הצנזורה, תמונה ובה נראה אחד המחבלים מובל מהאוטובוס בעודו חי. בתגובה
לפרסום זה הורה הצנזור הצבאי לסגור לארבעה ימים את בית הדפוס של העתון. פניית
העתון לבג"ץ נדחתה, ופרקליטות המדינה אף העמידה לדין את עורכי העתון12 באשמה על
פרסום ידיעה בלא הצגתה לצנזור בהתאם לתקנות ההגנה לשעת חרום. ב- 1989 הרשיע בית
משפט השלום את עורכי העתון, אולם בית המשפט המחוזי זיכה אותם ב- 1993. בית המשפט
קבע כי שיקולי הצנזור לאסור את פרסום הידיעה ב- 1984 היוו פגיעה חמורה בזכות
הציבור לדעת13.
 
כדי להבין את התהליך, שבסיומו נפגעה סמכות הצנזורה לאסור איסור גורף של פרסום
ידיעות בנושאי ביטחון, יש לבדוק את התנהגות שאר התקשורת הישראלית בפרשה זו. גורן
(1989) מציינת כי התקשורת הישראלית נמנעה מלהתעסק בנושא זה ולא דיווחה על הקמת
שתי ועדות חקירה במשך קרוב לשנה, מאחר שהנושא נאסר לפרסום על ידי הצנזורה.
בפברואר 1985 פירסם השבועון "כותרת ראשית" ידיעה, כי החשוד העיקרי בהריגת שני
המחבלים הוא תת אלוף (דרגתו אז) יצחק מרדכי (שר הביטחון כיום). ידיעה זו פורסמה אף
היא, כמו הפרסום הקודם בעתון "חדשות", תוך עקיפת הצנזורה. רק לאחר למעלה משנה
נחשפה העובדה שהפללתו של מרדכי היתה תוצאה של עדות שקר שמסרו ראשי השב"כ לוועדות
החקירה. למרות זאת פנתה הממשלה לנשיא, שחנן את ראשי השב"כ עוד לפני בירור התלונה
בבית משפט. רק בשלב זה, לאחר שהצנזורה התירה את הפרסום, עסקה העתונות בהרחבה
בנושא, תוך סיקור ביקורתי של ההחלטה שהביאה לחנינת ראשי השב"כ.
 
פרשה נוספת שגרמה לשינוי התייחסות התקשורת לסיקור שירותי הביטחון התרחשה בשנת
1987. בעת זיכויו של קצין צה"ל, עיזאת נאפסו, קבע בית המשפט העליון כי הודאתו
באשמה, שהביאה קודם לכן להרשעתו בבית משפט מחוזי, נגבתה על ידי חוקרי השב"כ
בדרכים פסולות. בעקבות כך הוקמה ועדת לנדוי לחקור את שיטות הפעולה של השב"כ. את
שינוי ההתייחסות הציבורית לנושאי ביטחון ניתן לראות בעובדה שחלק מממצאי הדו"ח
פורסמו בתקשורת, כולל הקביעה כי השתרשה בשב"כ נורמה של מתן עדות שקר בבית משפט.
לטענת גורן, דו"ח הוועדה אישר למעשה את דרך הפעולה שנקטה התקשורת החל מפרשת קו
300, שכללה שינוי בגישה של אי התעסקות בנושאי ביטחון תוך אימוץ גישה ביקורתית שלא
נרתעת אף מעימותים עם השלטון בכל הקשור לחופש העתונות ומילוי תפקידה כחושפת
מחדלי השלטון. סטרשנוב (1994) אף מציין בנושא זה כי במידה רבה חייב נאפסו את
יציאתו לחופשי לתקשורת, שחשפה את הפרשה כולה.
 
התאמה לדרך ההתייחסות הבין לאומית
פגיעה נוספת ומתמשכת בתפישת הביטחון התרחשה בעת אירועי האינתיפאדה, שהחלו בדצמבר
1987 ונמשכו כשבע שנים. התקופה הארוכה של האירועים והניסיון של התקשורת הבין
לאומית לסקר את ההתרחשויות בצורה הוגנת גרמו להמחשת הסבל של הצד החלש, התושבים
הפלסטינים, ולהבלטת הפעילות של חיילי צה"ל כנגד ההתקוממות. Liebes)1992) מציינת
כי בכך בא לידי ביטוי הפער שבין הסיקור של התקשורת הישראלית והבין לאומית את
אירועי האינתיפאדה. עם זאת יש לציין כי העובדה שבמהלך התקופה של האינתיפאדה החלו
להיקלט בישראל ערוצי לוויינים שחשפו בפני הציבור את אופן הסיקור בתקשורת הגלובלית
(שכאמור היה שונה מזה של התקשורת הישראלית), גרמה לשינוי הגישה של התקשורת
הישראלית בכל הקשור לפירסום מידע בנושאים ביטחוניים.
 
ההשפעה של ערוצי הטלוויזיה הגלובליים ניכרת בכך שהתקשורת הישראלית נאלצה להתאים
את עצמה לדרך ההתייחסות הבין לאומית לאירועים שבעבר ניתן היה למנוע את פירסומם.
סמלה המובהק של האינתיפאדה ונושאי הדגל שלה בראש חוצות היו מיידי האבנים, אותם
הקרינה התקשורת הבין לאומית שוב ושוב. הדבר הגיע לידי כך שערוצי טלוויזיה זרים
ציידו תושבים מקומיים במצלמות וידאו, על מנת שיתעדו התקוממות ויידוי אבנים בידי
ילדים ובני נוער. מעורבות התקשורת הבין לאומית באה לידי ביטוי גם בסיקור ואף
בחשיפת פרשיות שונות במהלך האינתיפאדה, ובהם פעילות של חיילי צה"ל בשטחים ודיונים
בבתי משפט בהקשר של משפטי גבעתי א' וב', משפט גולני ומשפטו של אל"מ יהודה מאיר14.
 
בעת האינתיפאדה חל שינוי משמעותי ביחסים שבין מערכת הביטחון והתקשורת. בתחילת
האינתיפאדה האשימו גורמים פוליטיים בכירים את התקשורת הזרה בליבוי האירועים, והצבא
הגביל תנועת עיתונאים וצוותי צילום בשטחים. מדיניות זו התבססה על ההנחה כי הימצאות
התקשורת היא זו שיוצרת את האירועים. לעומת זאת, בהמשך האינתיפאדה התברר כי
התקשורת הזרה לא היתה אמנם שותפה לפרוץ ההתקוממות, אולם היה לה חלק מרכזי בעיצוב
דעת הקהל העולמית לגבי האירועים. הדיווח העובדתי של רשתות הטלוויזיה הזרות חשף את
האירועים וקבע את סדר ההתרחשויות ובכך עקף את מגבלות הסיקור שהטיל הצבא הישראלי.
ניתן לומר כי התקשורת הזרה הוכיחה כי הצורך בדיווח מהימן ועדכני של התרחשויות הוא
בעל השפעה חזקה יותר מצרכי ביטחון או מגבלות פירסום. בעקבות כך, שינתה גם התקשורת
הישראלית, שבתחילה סיקרה את האירועים תוך כיבוד מגבלות הסיקור, את דרך ההתייחסות
והתאימה אותה לזו של התקשורת הזרה (1992 ,Lederman).
 
מלחמת המפרץ, שהתרחשה בתחילת 1991, ביססה מגמה זו. זו היתה "מלחמה טלוויזיונית בין
לאומית", שכללה שידורים חיים ששודרו ברחבי העולם והראו את זווית הראייה האמריקנית.
(Kellner 1992) טוען כי במלחמה זו הצליחו הממשל והצבא האמריקני לגייס את התקשורת
הבין לאומית לסיקור אוהד ומגמתי של ההתרחשויות. ההצלחה האמריקנית נבעה מכך שהמידע
(כולל דיסאינפורמציה) הגיע ממקורות רשמיים אמריקנים ושיקף את העמדה האמריקנית,
ובהתאם לכך ניתן לתאר את אופן הסיקור של המלחמה בערוצי הטלוויזיה בעולם כמסע יחסי
ציבור מאורגן שניצל כהלכה את יתרונות הטלוויזיה.
 
אופן הסיקור של מלחמה זו השפיע על ההתייחסות החברתית והתקשורתית הישראלית לחשיפת
נושאים בטחוניים. המלחמה ביטאה הסכמות פוליטיות ותקשורתיות גלובליות וחשפה את
הציבור הישראלי לדרך הסיקור של התקשורת הגלובלית. דרך הסיקור של המלחמה הראתה
לציבור בישראל כי ניתן להשתמש בתקשורת בכדי להשיג מטרות מלחמתיות, כפי שעשה הצבא
האמריקני על ידי מסיבות עיתונאים יומיות והעברת מידע מסודר (גם אם מוגבל) לתקשורת.
באותה עת החלו להיקלט שידורי טלוויזיה גלובליים בישראל (באמצעות מערכות טלוויזיה
בכבלים) וגם הטלוויזיה הישראלית שידרה שידורים חיים שהיוו חלק משידור גלובלי.
העובדה ששידורים חיים מישראל שודרו באופן רציף בעולם ותאמו לאופן הסיקור הכולל של
האירועים, ובנוסף לכך הגיע המידע דרך אמצעי התקשורת, הוכיחו כי שידורי הטלוויזיה
הגלובליים חושפים את המציאות הישראלית בפני העולם באופן שבו לא ניתן עוד למנוע
פרסום מידע באמצעי תקשורת זרים.
 
מציאות חברתית חדשה
בעקבות כל אלה, חל שינוי בהתייחסות כלי התקשורת בישראל לצנזורה הצבאית, לצה"ל
ולמערכת הביטחון. מגמה זו נמשכה גם בעת הדיווח על אסון צאלים ב'15, שהיווה ציון
דרך נוסף במגמה זו. במשך ימים ארוכים עסקו כלי התקשורת בנסיבות בהן ניספו החיילים,
וחשפו בפני הציבור פרטים על התאונה, על החקירה ועל הבטיחות בצה"ל16. השפעת
התקשורת הגלובלית ניכרת היטב גם כאן. העובדה שדיווחים של ערוצי טלוויזיה גלובליים
נקלטו בישראל גרמה לכך שהתקשורת הישראלית ביקרה מיוזמתה הסתרת מידע מהציבור
בפרשה זו על ידי שלטונות צה"ל17.
 
את שיאו של תהליך שינוי הגישה לגבי הגבלות בטחוניות על מידע המתפרסם באמצעי
התקשורת ניתן לראות בהתרחשויות שהביאו לחשיפת שמותיהם של ראש השב"כ וראש המוסד.
תחילתו של תהליך ערעור התקשורת על מדיניות הצנזורה שמנעה בצורה שיטתית פרסום
שמותיהם או פרטים מזהים אחרים של ראשי שירותי הביטחון היה בעתירה לבג"ץ של
המקומון התל אביבי "העיר" נגד סירוב הצנזורה לאשר כתבה על ראש המוסד, למרות ששמו
לא הוזכר בכתבה. פסק הדין שפורסם ב- 1989 היווה הישג חשוב לחופש העתונות, לאחר
שבית המשפט קבע כי על הצנזורה למצוא את האיזון בין חופש הביטוי וביטחון המדינה,
וכי אין בסמכות הצנזורה לפסול כל כתבה בנימוק של פגיעה בביטחון המדינה18.
 
ואולם השינוי התרחש בעיקר בשל הצורך של התקשורת הישראלית להתאים את עצמה
למדיניות התקשורת הגלובלית. צורך זה יצר דפוס של שיתוף פעולה בין המערכת הפוליטית
והתקשורת, שהביא בסופו של דבר לביטול מגבלות הצנזורה על פרסום שמות ראשי שירותי
הביטחון. תחילתו של תהליך זה, שהושפע במידה מכרעת מהעובדה ששמות ראשי שירותי
הביטחון נחשפו בתקשורת העולמית, היה ביום האחרון לכהונתו של יעקב פרי כראש השב"כ.
הצנזורה התירה לפרסם את שמו ואת תמונתו רק לאחר סיום כהונתו, ב- 1 במרס 1995,
אולם ערוץ 2 החליט לחשוף פרטים אלה במהדורת החדשות המרכזית של הערב הקודם, ובכך
הקדים את הפרסום בארבע שעות. הפרסום המוקדם נומק בכך שלא היה כל הגיון להשאיר את
החסיון בתוקף עד לחצות אותו לילה במקום לאפשר לערוצי הטלוויזיה לפרסם את המידע
בשמונה בערב.
 
מקרה זה מראה על שינוי במדיניות השידור של ערוצי הטלוויזיה. בניגוד לעבר, כאשר
החלטות הצנזורה כובדו גם אם היו בניגוד לעמדת אמצעי התקשורת, הוכיח הפרסום המוקדם
כי התייחסות התקשורת לנושאים בעלי אופי בטחוני תהיה בעתיד לגופו של עניין ועל פי
קריטריונים של אחריות ציבורית. יש לציין כי ההחלטה על הפרסום המוקדם התקבלה לאחר
שהצנזורה סרבה להענות לפניית חברת החדשות של ערוץ 2 להקדים את שעת הפירסום.
למרות זאת התייחסו הציבור והתקשורת להחלטה לעקוף את החלטת הצנזורה כאל החלטה
עניינית ונכונה אותה היתה אמורה הצנזורה לקבל בעצמה.
 
התנגשות נוספת בין הצנזורה ודרישת התקשורת לחשיפת שמו של ראש השב"כ היתה לאחר
התפטרות מחליפו של יעקב פרי, כרמי גילון, בתחילת שנת 1996. תחילה פורסם בתקשורת
שמו של המועמד להחליפו, עמי איילון. במקרה זה לא נעברה עבירת צנזורה, מאחר והחסיון
היה על שמו של ראש השב"כ, אולם בתקשורת הישראלית הוא תואר כמי שמיועד להתמנות
לתפקיד. וכך, עוד בטרם התירה הצנזורה את פרסום שמו של ראש השב"כ החדש תואר עמי
איילון במגוון תארים שעקפו את אישור הצנזורה (כגון: ראש הממשלה יפגש עם אלוף עמי
איילון לקראת אישור מינויו כראש השב"כ, במערכת הביטחון מכחישים את הידיעות כאילו
מפקד חיל הים לשעבר עדיין מהסס לקבל את תפקיד ראש השב"כ, בשב"כ יקבלו בברכה את
עמי איילון, הממשלה תאשר את מינויו של איילון כראש השב"כ, או אף כותרת בה נכתב
"היורש המיועד" בצד שמו ותמונתו של איילון בעמוד שעסק בהתפטרות ראש השב"כ).
 
עקיפת הצנזורה התבטאה בכך שתהליך בחירת ראש השב"כ תואר בהרחבה בתקשורת ואף דווח
כי הממשלה אישרה את המינוי, וכל זאת עוד בטרם הוא מונה רשמית לתפקיד. במקביל,
פירסמה התקשורת הישראלית את שמו של כרמי גילון, לאחר שהעתון "וושינגטון פוסט" פירסם
את השם (הצנזורה מתירה להעתיק ידיעות המתפרסמות בתקשורת הזרה). למרות זאת אסרה
תחילה הצנזורה את פירסום תמונתו, אולם למחרת בטלה את החסיון על פירסום שמו
ותמונתו של כרמי גילון. גם פירסום העובדה כי עמי איילון מונה לתפקיד ראש השב"כ
החדש הותרה לפרסום על ידי הצנזורה בדיעבד, רק לאחר שדבר המינוי פורסם בתקשורת
הישראלית19.
 
השפעת התקשורת הבין לאומית ניכרת היטב בתהליך שהביא לפירסום שמו של ראש השב"כ.
שמו ותמונתו היו ידועים לרבים, לאחר שפורסמו אמצעי התקשורת בעולם והוא אף נפגש
תדירות עם נציגים פלסטינים במסגרת שיחות השלום. שמו, כתובתו, ופרטים נוספים עליו
פורסמו ברשת האינטרנט ובדפי מידע שהופצו על ידי פעילים מתנועת "כך" בירושלים. ניתן
לומר כי העובדה שהתקשורת הישראלית היתה מנועה מלחשוף את שמו ותמונתו, בעוד
שהתקשורת העולמית חשפה פרטים אלה, ערערה את הבסיס עליו הושתת איסור הפרסום וגרמה
לא אחת למבוכה בתקשורת הישראלית. עם זאת אין ספק שהתקשורת הישראלית לא היתה
נוהגת בניגוד לרצון הציבור והלכי הרוח הפוליטיים, ולכן סביר להניח כי המגמות
הגלובליות השפיעו לא רק על התקשורת אלא גם על החברה והמערכת הפוליטית, וכי תהליך
הסרת החסיון הוא תוצאה של מצב שבו החברה, המערכת הפוליטית והתקשורת הישראלית
התאימו את עצמם למאפייני התקשורת הגלובלית.
 
מגמה זו נמשכה גם בעת מינויו של ראש המוסד החדש, אלא שכאן בולט שיתוף הפעולה בין
התקשורת והממשלה בתהליך הסרת החסיון. תחילה פורסם בתקשורת כי לתפקיד יש שני
מועמדים עיקריים: האלוף זאב ליבנה, שהיה מפקד חילות השדה, והאלוף דני יתום, שהיה
מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, שמעון פרס. בעת הטיסה חזרה מהוועידה הבין לאומית
למלחמה בטירור שנערכה בשארם א שיח', נשאל ראש הממשלה דאז האם החליט על מינוי ראש
המוסד החדש20, והוא ענה על כך בחיוב. כאשר נשאל האם המועמד הנבחר נמצא במטוס,
השיב ראש הממשלה כי אינו יכול להשיב על כך. ואולם כשנשאל מזכירו הצבאי, דני יתום,
שישב ליד ראש הממשלה, האם הוא נבחר לתפקיד, הוא ענה כי הוא לא יכול להכחיש שהוא
נמצא במטוס. בעקבות כך פורסמה בתקשורת הישראלית הידיעה כי דני יתום מונה לתפקיד
ראש המוסד, ולאחר מספר ימים הצנזורה נאלצה להסיר את החסיון גם בנושא זה21.
 
הסכם צנזורה חדש
מאפיין נוסף של שינוי התייחסות התקשורת לפרסומים בנושאי ביטחון ניתן לראות בנושא
ההסכמה בין צה"ל ואמצעי התקשורת על אי פרסום ידיעות על חיילים שנפגעו לפני שנמסרה
על כך הודעה למשפחות. המקרה המפורסם ביותר התרחש לאחר הפעולה לשחרור החייל החטוף נחשון וקסמן, במהלכה נהרגו שני חיילים: וקסמן עצמו וסרן ניר פורז, מפקד היחידה
המחלצת. עוד רשתות הרדיו והטלוויזיה הזרות, שאת חלקן אף ניתן לקלוט בישראל, שידרו
פרטים על כשלון פעולת החילוץ, כולל העובדה שבמהלכה נהרגו שני חיילי צה"ל, לא הורשו
רשתות הרדיו והטלוויזיה הישראלית לדווח על כך בטרם נמסרו הודעה רשמית למשפחות
והודעה לציבור במסיבת עיתונאים שקיימו ראש הממשלה והרמטכ"ל. אלא שהמצב החדש שנוצר
בעקבות קליטת שידורי טלוויזיה גלובליים בישראל, אליו לא הורגלה התקשורת הישראלית,
שבעבר יכלה לדחות פרסום אירוע בטחוני, העמיד את כתבי הרדיו והטלוויזיה המקומיים
במצב מגוחך. הם נאלצו לדווח על פעולת החילוץ ותוצאותיה ברמזים בלבד, בניסיון עקר
לגשר על הצורך למסור מידע מהימן תוך כדי שמירה על מגבלות הצנזורה22.
 
המציאות התקשורתית החדשה גרמה להקצנת העימות בין התקשורת והצנזורה בנושא זה, שאת
השלכותיו ניתן לראות בהסתלקות עתון "הארץ" מההסכמה בין צה"ל לבין התקשורת בנושא
פרסום שמות נפגעים. בעקבות כך אף הודיעה פרקליטות המדינה שצה"ל איבד את אמונו
בעתון "הארץ"23. ואולם הודעת דובר צה"ל לא שינתה את עמדת התקשורת, ובנוסף ל"הארץ"
החליט גם העתון "דבר ראשון" שלא לכבד את ההסכמה על אי פרסום שמות נפגעים. ההחלטה
לעקוף את הצנזורה התקבלה על ידי העתון לאחר אירוע שבו נהרגו ארבעה חיילי צה"ל
בלבנון. למרות שהאירוע התרחש בשעה שמונה בערב, הצנזורה אסרה פרסום ידיעה זו עד
שיודיעו למשפחות החללים, כך שלא ניתן היה לפרסם את הידיעה בעתון שיצא לאור ביום
המחרת. למרות זאת, החליט עורך העתון לפרסם את הידיעה. לדבריו, הוא קיבל מידע ממקור
מוסמך שהמשפחות ידעו על מות יקיריהם כשעה לאחר האירוע, ולקח "סיכון מחושב" בהחליטו
לפרסם את הידיעה למרות איסור הצנזורה24. יש לציין כי הידיעה על נפילת החיילים לא
שודרה בתחנות טלוויזיה זרות הנקלטות בישראל, ולכן ניתן להסיק כי ההחלטה לעקוף את
הצנזורה לא נבעה מהשפעות ישירות של שידורי טלוויזיה גלובליים אלא היתה תוצאה של
המגמות החדשות בתקשורת הישראלית בהתאם לתרבות התקשורת הגלובלית החדשה.
 
עימותים אלה הסתיימו בהכרה הדדית של הצנזורה והתקשורת במציאות התקשורתית החדשה
שנוצרה בישראל, בעקבות השפעת התקשורת הגלובלית. הכרה זו התממשה בהסכם הצנזורה
החדש25, שאימץ את הכלל שנקבע בבית המשפט העליון בשנת 1989, לפיו הצנזורה תמנע
רק פרסום מידע שיש בו ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. ההסכם מגביל את
סמכויות הצנזורה על ידי הקביעה שבראש ועדת הערר על החלטותיה יעמוד משפטן ולא נציג
ציבור שמונה על ידי הרמטכ"ל. בנוסף, יכולים עורכי העתונים לפנות לבג"ץ לערעור על
החלטות הצנזורה. בכך איבד צה"ל את זכות הווטו על פרסום מידע בנושאים בטחוניים.
 
בבחינה של ההשפעות הגלובליות והמקומיות על מדיניות הסיקור של אמצעי התקשורת
בישראל, הסכם זה מאשר את ההכרה של מערכת הביטחון והתקשורת הישראלית בהתהוותה של מציאות תקשורתית חדשה, המושפעת משינויים פוליטיים, חברתיים ותקשורתיים בעולם
שמשפיעים גם על ישראל. המגמות המקומיות והגלובליות שהשפיעו על שינוי מדיניות
הסיקור של אמצעי התקשורת הישראליים בנושאים בטחוניים גרמו לפיכך לשינוי תפקיד
התקשורת בחברה: בעוד שבעבר היתה לצה"ל סמכות בלעדית לאסור פרסום מידע בתחומים
שונים, מוטלת כיום עיקר החובה על שמירת האיזון בין זכות הציבור לדעת לבין השמירה
על ביטחון המדינה על התקשורת עצמה. תפקידה של התקשורת הישראלית הוא, לפיכך, לאזן
בין מגמות מקומיות וגלובליות בסיקור של נושאים בטחוניים.
 
התאמת הסיקור המקומי לסיקור בעולם
מרכזיות נושא הביטחון הלאומי בפוליטיקה ובחברה בישראל הוא תוצאה של ההנחה שישראל
היא אומה במצוקה קיומית. תפישת הביטחון שהשתרשה בישראל נובעת ממצב המלחמה המתמשך בין ישראל למדינות ערביות ולארגונים חמושים קנאים, והחשיפה היומיומית לפיגועי טירור
נגד אזרחים. במשך השנים נוצרה הסכמה לאומית רחבה, מעבר להבדלי עמדות אידיאולוגיות
ופוליטיות, בצורך למנוע פרסום העלול לסכן את הביטחון הלאומי (הורביץ, 1985; נגבי,
1995).
 
התפתחות כלי התקשורת מאז שנות ה- 70 גרמה לציבור הרחב בכלל ולפוליטיקאים בפרט
שלא להסתמך עוד באופן בלבדי על מקורות ממשלתיים (ברזילי, 1992). מגמה זו התעצמה
החל מאמצע שנות ה- 80, לאחר שהחל תהליך של פריצת ההסכמה הלאומית בקשר לחסיון
פירסום מידע בטחוני. שידורי טלוויזיה בין לאומיים שחשפו מידע שנאסר לפרסום בישראל,
יצרו שינוי בגישה לגבי פרסום מידע בנושאים בטחוניים בתקשורת הישראלית. תהליך זה
התגבש בשנות ה- 90, עם התפשטותם של שידורי טלוויזיה גלובליים המועברים באמצעות
לויינים והנקלטים ברחבי העולם, וגם בישראל.
 
השילוב של השפעות גלובליות וערכים מקודשים של החברה הישראלית יצר מציאות חברתית
ותקשורתית חדשה בישראל כל הקשור לסיקור נושאים הקשורים בביטחון המדינה. מאפייניה
העיקריים של מציאות זו הם:
 
>שינויים בהתייחסות לפרסומים בנושאי ביטחון התרחשו בעיקר לאחר שאירועים
ביטחוניים כגון מלחמות, פעולות טירור וכן מידע בנושאי ביטחון נחשפו
באמצעי תקשורת זרים, ויצרו מצב שבו למרות שהמידע היה נגיש בכל העולם
נותר איסור הפרסום בישראל בעינו. התקשורת הבין לאומית, שחשפה בפני
הציבור בעולם מידע שהיה חסוי בפני הציבור הישראלי, למרות שאת שידוריה
ניתן לקלוט בישראל, גרמה לשינוי בגישה לגבי הגבלות ביטחוניות על מידע
המפורסם באמצעי התקשורת המקומיים.
 
>שינוי התייחסות התקשורת המקומית לסיקור נושאי ביטחון התרחש בעקבות
השפעת שידורי הטלוויזיה הגלובליים. מאחר ולא ניתן היה להתעלם ממה שצולם
על ידי מצלמות הטלוויזיה והוקרן בעולם, כולל בישראל, נותר הצורך להתאים
את אופי הסיקור המקומי לזה שנחשף בתקשורת הזרה. שינוי הגישה הציבורית
והתקשורתית מתבטא בכך שבניגוד לעבר, כשפירסום מידע בטחוני נחשב כפגיעה
בביטחון המדינה, הרי שכיום, בהשפעת שידורי הטלוויזיה הגלובליים, הסתרת
מידע נחשבת כדיווח לא אמין הפוגע בביטחון המדינה.
 
>השינוי שהתחולל בחברה הישראלית בכל הקשור להפחתת הגבלות על סיקור
התקשורת בנושאי ביטחון, ובעיקר הסרת החסיון על פרסום שמם של ראש השב"כ
וראש המוסד, הוכיח כי התקשורת הגלובלית שינתה את פני החברה בישראל
וגרמה לשינוי בתפישת החברה את תפקיד התקשורת.
 
>שינויים אלה חשפו את הבעייתיות של שמירה על איפול תקשורתי בנושאי
ביטחון בעידן של שידורי טלוויזיה חוצי גבולות, והמחישו את הניגוד שבין
הצורך של התקשורת הישראלית לדווח בצורה עדכנית ומהימנה ובין המגבלות
הבטחוניות שמחייבות ביקורת וצנזורה של הידיעות המגיעות לאמצעי התקשורת.
את המציאות התקשורתית החדשה היטיב לתאר מי שהיה כתב רשת "סקאי"
בישראל, קית' גרייבס, שאמר כי מאחר שרשת "סקאי" משדרת ערוץ חדשות סביב
השעון יש באפשרותו לדווח טלפונית על אירוע חשוב מיד לאחר התרחשותו26.
 
>שינוי הגישה שהתרחש בתקשורת הישראלית כתוצאה מהשפעות התקשורת הגלובלית
מתבטא באיזון שבין זכות הציבור לדעת והצורך להגן על ערכים המתנגשים עם
העקרון של חופש הביטוי. בעייתיות זו, שאיננה חד משמעית, היתה קיימת תמיד
בישראל, אלא שחשיפת הציבור לשידורי טלוויזיה גלובליים גרמה לשינוי
בראייה הציבורית והתקשורתית תוך הכרה בכך שאין לאסור פרסום אלא אם
קיימת ודאות קרובה לכך שהוא יביא לפגיעה ממשית ומיידית בביטחון המדינה.
גישה זו מאפיינת כיום גם את המערכת המשפטית והפוליטית (גביזון, 1994).
 
מאפיינים אלה של התקשורת החדשה שנוצרה בישראל יצרו תהליך של שילוב בין ההשפעות
הגלובליות ובין הצרכים המקומיים וחובת החסיון בנושאי ביטחון. תוצאת שילוב זה היא
התייחסות שונה של המערכת הפוליטית והתקשורת, לפיה מידע שמפורסם או שעתיד להתפרסם
בערוצי תקשורת גלובליים נחשף גם לציבור הישראלי, בעוד שכל מידע בנושאים בטחוניים
שניתן למנוע את פרסומו בתקשורת הבין לאומית ישאר חסוי גם להבא בפני התקשורת
הישראלית. יש לשים לב בהקשר לכך כי על אף העובדה ששמו ותמונתו של ראש המוסד החדש
פורסמו בתקשורת, הודיע ראש הממשלה כי לאחר מינויו יוטל חסיון על פרסום פרטים
הקשורים אליו, וכן לפעולותיו ולפעילות המוסד. מדובר לפיכך בתיאום בין השפעות
התקשורת הגלובלית והצורך לשמור על איפול בנושאים בטחוניים. מצד אחד, ההחלטה לפרסם
את שמו של ראש המוסד נעשתה בהסכמת הממשלה אך לא מיוזמתה, ומצד שני למרות שזהותו
הותרה לפרסום קיימת הסכמה חברתית, פוליטית ותקשורתית כי את פעילות שירותי הביטחון
יש להשאיר חסויים.
 
מדובר אם כן במציאות תקשורתית ופוליטית חדשה שמאפיינת את ההתייחסות החברתית
לסיקור של נושאים בטחוניים. השינויים בחזית המדינית במזרח התיכון, הסכם השלום עם
מצרים, הסכמי אוסלו וחברון, הסכם השלום עם ירדן ושיחות השלום עם סוריה הביאו
לשינוי חברתי עמוק. שינוי זה בא כתוצאה של אובדן חלק מתכונות הסכסוך הישראלי-ערבי.
התכונה העיקרית של הסכסוך היותו מתמשך, מקום המדינה, וללא נקודת סיום ברורה עורערה
מעצם השינוי המדיני והשפעת התקשורת חוצת הגבולות שהפכו את הסכסוך ואת שלבי פתרונו
לבין לאומיים27. את המעורבות של התקשורת העולמית ניתן לזהות לכל אורך התהליך:
בואו של הנשיא סאדאת לארץ, חתימת הסכמי קמפ דייויד והשלום עם מצרים, ועידת מדריד,
חתימת הסכמי אוסלו בוושינגטון, טקס הענקת פרס נובל ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר
ערפאת, וטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן. לכל האירועים האלה היתה התקשורת הגלובלית
שותפה, ובכך הגבירה את עוצמת השינויים בהתייחסות לסיקור נושאים הקשורים בביטחון
המדינה.
 
בתהליכים אלה אימצה ישראל מאפיינים מרכזיים של התקשורת הגלובלית. הגישה לגבי
סיקור אירועים בטחוניים בתקשורת הישראלית היא כיום בהתאם לגירסה הבין לאומית
בפרשנות מקומית שמביאה בחשבון את נושאי הביטחון. את השתלטות דרך הסיקור של
התקשורת הגלובלית ניתן לראות בכך שגם מערכת הביטחון והחברה הישראלית אימצו את
הגישה החדשה של התקשורת שאמנם מושפעת מאופי הסיקור של התקשורת הגלובלית, אך
מסקרת נושאים בטחוניים תוך כדי שמירה על העיקרון של אי פגיעה בביטחון המדינה.
 
השפעה גלובלית
השינוי באופן ראיית תפקיד התקשורת בחברה הישראלית נובע מכך שהערכים החדשים,
המופצים על ידי התקשורת הגלובלית והמאומצים על ידי התקשורת המקומית, באים לידי
ביטוי לא רק בחשיפת נושאים בעלי השלכות בטחוניות בתקשורת אלא אף מהוים נושאים
לגיטימיים לדיון באמצעי התקשורת. ניתן לומר כי בעקבות שינוי האווירה הפוליטית
והעלאת חשיבות ערכי חופש העתונות חל גם שינוי חברתי ותרבותי שהשפעותיו ניכרות אף
מעבר לממדים של החברה הישראלית. זאת מאחר והשינויים התקשורתיים המתרחשים כיום
בישראל מהווים חלק מתהליך כולל של השפעות התקשורת הגלובלית.
 
השינוי במדיניות מערכת הביטחון כלפי התקשורת (מעבר להסכם הצנזורה החדש) בא לידי
ביטוי בכך שבניגוד לחסיון שהוטל בעבר על פעילות צה"ל, בולט כיום שיתוף התקשורת
בנושאים כגון פעילות פיקוד המרכז ביהודה ושומרון, אירועים שמתרחשים בעת פעילות
צה"ל בלבנון, דיווח על תאונות בצה"ל, חשיפה של פעילות סיירות ויחידות שבעבר הוגדרו
כסודיות ועדכון הציבור לגבי פעולות ביטחוניות שונות. במסגרת השינוי בהתייחסות
החברתית לסיקור תקשורתי של נושאי ביטחון ולזכות הציבור לדעת יש לראות את הדיונים
על שינויים בחוק חוק השב"כ, חוק הצנזורה, חוק עתונות וחוק חופש המידע, ואת החשיפה
של דיונים בנושאים שקשורים בביטחון כגון הסרת החסיון על חלק מדו"ח ועדת אגרנט
(שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים) והפומביות החלקית של דיוני ועדת שמגר (שהוקמה
בעקבות רצח יצחק רבין).
 
את ההשלכות של שינוי תפישת תפקיד התקשורת בחברה הישראלית ניתן לראות בהכרה של
שלטונות הצבא בהשפעה של שינויים טכנולוגיים, פוליטיים ותרבותיים גלובליים על תפקיד
התקשורת בחברה בישראל ובהתייחסות אמצעי התקשורת לסיקור נושאי ביטחון. דובר צה"ל
הודה כי אין אפשרות למנוע פרסום מידע באמצעי תקשורת זרים, לאחר שאח של חייל צה"ל
שנהרג בלבנון קרא על האירוע באינטרנט ומשפחתו שמעה על כך ברשתות טלוויזיה זרות
הנקלטות בישראל למרות שהידיעה היתה עדיין אסורה לפרסום באמצעי התקשורת הישראלים
בטרם הודיעו שלטונות הצבא על האירוע למשפחות ההרוגים28. בהתאם לכך, הידיעה על
אסון המסוקים, שבו נהרגו 73 חיילי צה"ל, הותרה לפרסום באמצעי התקשורת כשעה וחצי
לאחר האסון ולפני שהידיעה הגיעה למשפחות ההרוגים29.
 
המציאות החברתית והתקשורתית החדשה שנוצרה בישראל מאפשרת חשיפה של נושאים שבעבר היו מחוץ למעגל הסיקור והדיון הציבורי. בתקופה שלפני ההיערכות מחדש בחברון התיר
צה"ל סיקור חופשי של התרחשויות, ועל כן תועד האירוע בו ירה חייל צה"ל על ערבים
וההשתלטות עליו. יש להניח כי אילו לא היו משתלטים עליו אלא יורים בו, היה האירוע
מוקרן בעולם וגורם לישראל נזק הסברתי. שינוי המציאות התקשורתית ומעבר לסיקור חופשי
של האירועים הושג אמנם לאחר שצה"ל הפסיק למנוע כניסת עתונאים לשטחים שהוכרזו
כ"שטח צבאי סגור" בעקבות פסיקת בג"ץ שהבדילה בין עתונאים לגורמים אחרים, אולם ניתן
לומר כי גם במקרה זה, כתוצאה מהשפעה גלובלית הוכח כי אין אפשרות להכריז על שטח
צבאי סגור מאחר שיש עתונאים מכל העולם באיזור והם היו מקרינים את ההתרחשויות בכל
מקרה אלא שאז היו מביאים רק את עמדת הצד הפלשתיני.
 
מאפיינים דומים השפיעו על פירסום אירועים שבהם היה מעורב השב"כ בעבר. החשיפה של
הקלטות מחקירות השב"כ של ארבעה נערים חברי "כהנא חי" שהורשעו ברצח ערבי בשוק
הקצבים בעיר העתיקה בירושלים בשנת 301992 התרחשה בעקבות השפעת אמצעי התקשורת
הגלובליים: במציאות התקשורתית החדשה, אי הסכמה של אמצעי התקשורת המקומיים לפרסם
הקלטות אלה (כפי שהיה נהוג בעבר) היתה גורמת לפרסומן בערוצי תקשורת זרים הנקלטים
בישראל. גם הקרנת הסידרה "קו 300" בטלוויזיה הישראלית מוכיחה את שינוי הגישה
החברתית: בעוד שבשנות ה- 80 פירסום פרט כלשהו מנושא זה נאסר על ידי הצנזורה, הרי
שלאחר כעשור שנים חשפה הסידרה את השתלשלות העניינים והעלתה את נושא תפקוד שירותי
הביטחון לדיון ציבורי באמצעי התקשורת31.

הערות
1. נגבי, 1995.
2. מלמן, 1993.
3. ליפשיץ, 1989.
4. פסק הדין ניתן בעקבות עתירה של עתון "העיר" ועורכו, מאיר שניצר, לאחר
שהצנזור לא אישר כתבה על ראש המוסד (שניצר נגד הצנזור הראשי ואחרים,
בג"ץ 88/680).
5. לפי נתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב- 31.3.96, היתה
ההוצאה הישירה לביטחון ב- 1995 נמוכה ב- 30% מזו של 1975. לעומת
עליה של 12 - 13% בשנה בהוצאות לביטחון בין השנים 1975-1956, חלה
ירידה של 2-3% בכל שנה מאז 1976. השינוי המשמעותי ביותר חל מאז תחילת
שנות התשעים: ההוצאה לביטחון הגיעה בשנת 1995 לרמה של 10% מהתוצר
הלאומי הגולמי, לעומת 15% בשנת 1991, כאשר בשנת 1994 היא קטנה ב- 9% ובשנת 1995 ב- 3% נוספים.
6. דו"ח נציב קבילות חיילים מספר 24, 14.2.96.
7. בנושא זה ראה: גורן, 1976; גורן, 1989; נוסק ולימור, 1995.
8. בנושא זה עוסקים המקורות הבאים: גיל, 1986, 1985 ,Head.
9. בנושא זה ראה: יורמן, 1987, והעתונות הישראלית, יוני-אוקטובר 1982.
10. 1985 ,Head.
11. העתון הוקם בתחילת 1984 ונסגר בסוף 1993.
12. העורך הראשי, יוסי קליין, עורך היום, רינו צרור, ועורך הלילה, דני צור.
13. ראה, למשל: סטרשנוב, 1994; נגבי, 1995; גוטמן, 1995.
14. לדוגמה: סטרשנוב, 1994; רובינגר, 1993.
15. האסון התרחש ב- 5.11.92, לאחר שבמהלך תרגיל של יחידה מובחרת נהרגו
חמישה חיילים.
16. ראה: בניהו, 1993.
17. ביקורת העתונות הישראלית היתה בעיקר על כך שהצנזורה אסרה את פרסום
העובדה שהרמטכ"ל נכח באירוע. הנושא עורר פולמוס ציבורי מחודש בעקבות
כתבת תחקיר גדולה שפירסם העתון "ידיעות אחרונות" לפני מינויו של הרמטכ"ל
דאז, אהוד ברק, לתפקיד שר הפנים (ראה: "צאלים ב': הטיוח הגדול", "ידיעות
אחרונות", 7.7.95).
18. ראה הערה 4 לעיל. יש לציין בהקשר זה כי ב- 1994 פנתה רשת שוקן,
שבבעלותה מספר מקומונים (ביניהם "העיר"), לבג"ץ בבקשה לבטל את האיסור על
פירסום שמו של ראש השב"כ. הדיון המשפטי בנושא זה הופסק לאחר שהצנזורה
אישרה את פירסום שמות ראשי שירותי הביטחון.
19. הפרסום היה לראשונה בעתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ב- 10.1.96.
20. על פי החוק, האחריות על שירותי הביטחון נמצאת בידי ראש הממשלה.
21. העתון "ידיעות אחרונות" אף הגדיל לעשות בכך שפירסם במקום מרכזי את
תמונתו של האלוף דני יתום ומעליה כותרת בולטת: "לא לפרסום" (ראה: "ידיעות
אחרונות", מוסף 24 שעות, 19.3.96).
22. האירוע התרחש ב- 16.10.94.
23. הודעה זו נמסרה בתשובה שהוגשה ב- 18.2.96 על ידי פרקליטת המדינה, עדנה
ארבל, לעתירה לבג"ץ שהגישו עורך "הארץ" חנוך מרמרי, וכתבי העתון אלוף בן
ואיתן רבין. בעתירה נטען על ידי העתון כי הוא מופלה לרעה על ידי דובר
צה"ל. בתשובת המדינה לא הוכחה עצם האפליה כלפי "הארץ", אולם נטען כי
הצבא איבד את אמונו בעתון מאז שהוא הסתלק מההסכמה בין צה"ל ואמצעי
התקשורת לפיה אין מפרסמים ידיעות על חיילים שנפצעו או נהרגו לפני
שידיעה על כך נמסרה למשפחותיהם מגורמים רשמיים.
24. האירוע התרחש ב- 6.3.96. דברים אלה נאמרו על ידי עורך "דבר ראשון", רון
בן ישי, בראיון בתוכנית "תיק תקשורת", בשידורי הטלוויזיה החינוכית 2,
ערוץ 2, 9.3.96.
25. הסכם הצנזורה החדש, שנחתם ב- 22.5.96, מתבסס על ההסכמה בין צה"ל וועדת
העורכים משנת 1949. הוא החליף את ההסכם הקודם בין צה"ל לעתונות שנחתם
בשנת 1966.
26. "סקאי ניוז" היא רשת חדשות בריטית פרטית ששידוריה מיועדים לבריטניה
ונקלטים גם בישראל. הדברים נאמרו בראיון לרגל סיום תפקידו של קית'
גרייבס ככתב הרשת בישראל (ערוץ 2, 29.3.96).
27. לדוגמה: ארליך, 1990.
28. האירוע התרחש ב- 10.6.96. הידיעה פורסמה למחרת בעתון "ידיעות אחרונות".
29. אסון זה נגרם לאחר תאונה בה התנגשו שני מסוקי "יסעור". התאונה התרחשה ב-
4.2.97. 
30. ההקלטות פורסמו בעתון "ידיעות אחרונות" ובגלי צה"ל ב- 8.11.96. עורך דינם
של הנערים הופיע בתוכניות אירוח בשני ערוצי הטלוויזיה לפני ואחרי הדיון
בבית המשפט העליון
31. הסדרה הוקרנה בחודשים ינואר-פברואר 1997.
  
ביבליוגרפיה
אבישי ארליך, חברה במלחמה: הסכסוך הלאומי והמבנה החברתי, בתוך: אורי רם (עורך),
החברה הישראלית, היבטים ביקורתיים, תל-אביב, 1993.
 
אבי בניהו, אל עברו השני של הקו - מבט משם, ספר השנה של העתונאים, תל-אביב, 1993.
 
גד ברזילי, דמוקרטיה במלחמה מחלוקת וקונסנזוס בישראל, תל-אביב, 1992.
 
רות גביזון, זכויות אדם בישראל, תל-אביב, 1994.
 
יחיאל גוטמן, טלטלה בשב"כ, תל-אביב, 1995.
 
דינה גורן, סודיות, ביטחון וחופש העתונות, ירושלים, 1976.
 
דינה גורן, אמצעי התקשורת והדמוקרטיה בישראל, בתוך: שמואל סטמפלר (עורך), אנשים
ומדינה החברה הישראלית, תל-אביב, 1989.
 
צבי גיל, בית היהלומים, תל-אביב, 1986.
 
דן הורוביץ, הקבוע והמשתנה בתפישת הביטחון הישראלית, בתוך: יוסף אלפר )עורך אחראי(,
מלחמת ברירה (קובץ מאמרים), תל-אביב, 1985.
 
פנחס יורמן, מדינה בשידור חי, תל-אביב, 1987.
 
משה ליפשיץ, המשטר הדמוקרטי בישראל, תל-אביב, 1990.
 
יוסי מלמן, הישראלים החדשים, תל-אביב, 1993.
 
משה נגבי, נמר של נייר, המאבק על חופש העתונות בישראל, תל-אביב, 1985.
 
חופש העתונות בישראל, ערכים בראי המשפט, ירושלים, 1995.
 
הלל נוסק ויחיאל לימור, הצנזורה הצבאית בישראל, פשרה זמנית מתמשכת בין ערכים
מתנגשים, בתוך: קשר, 17, מאי 1995.
 
אמנון סטרשנוב, צדק תחת אש, המערכת המשפטית באינתיפאדה תל-אביב, 1994.
 
דוד רובינגר, עתונות מצולמת: התמונה השתנתה, ספר השנה של העתונאים,
תל-אביב, 1993.
  
Head, W. Syndey, WORLD BRODACASTING SYSTEMS, Wadsworth Publishing
Company, Belmont, CA, 1985.

 
Kellner, Douglas, THE PERSIAN GULF TV WAR, 1992 by Westview Press, Boulder,
Colorado.
Lederman Jim, BATTLE LINES or THE AMERICAN MEDIA AND THE INTIFADA,
1992 by Henry Holt and Company, New York.
Liebes, Tamar, Our War Their War: Comparing the Intifadeh and the Gulf War on
U.S. and Israeli Television, in: CRITICAL STUDIES IN MASS COMMUNICATION,
March 1992.
 
 
מקור:
 
קשר, מס' 21, מאי 1997, עמ' 62-49, הוצאת המכון לחקר העיתונות היהודית
 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש