דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,936 כניסות לאתר
"להתחבר לכבלים": מחקר מעקב על משמעויותיו של המעבר לטלוויזיה רב ערוצית בישראל

מאת: גבריאל וימן

הנהגת הטלוויזיה בכבלים בישראל הביאה למעבר מהיר מטלוויזיה חד-ערוצית (שפעלה
בישראל במשך 25 שנים) לטלוויזיה רב-ערוצית. מעבר זה, שנעשה בזמנים שונים באזורים
שונים, סיפק הזדמנות נדירה לבדוק במערך מחקרי של "לפני-אחרי עם קבוצת ביקורת" את
השפעותיו של השינוי בסביבה התקשורתית. המאמר הנוכחי מסכם את ממצאיו של מחקר מעקב
שבו נבדקו הקצאת הזמן לצפייה, אופני הצפייה והעדפות התכנים של 612 נבדקים
ישראלים מגיל 6 ומעלה. הבדיקות נעשו ב- 3 מועדים: לפני ההתחברות לכבלים, מיד לאחר
ההתחברות, ושנה אחריה. כמחצית מן הנחקרים שימשו כקבוצת ביקורת, משום שהתגוררו
באזורים אשר לא חוברו באותה עת לכבלים. מן הממצאים עולה שחלו שינויים בכל הממדים
שנבדקו, וכי השינויים לא היו אחידים מעבר לתת-קבוצות של גיל, מין, השכלה ומעמד.
השינויים קצרי הטווח חריפים במיוחד, ומתמתנים לאחר זמן. אחת התופעות הבולטות
שהביאה עמה ההתחברות לכבלים היא ה"דלגנות" - מעבר תכוף בין ערוצים. מניתוח
בין-תרבותי עולה שתופעת הדלגנות, שנמצאה (אם כי במידה פחותה) גם בארצות אחרות,
נובעת בישראל בעיקר מן החשיפה הפתאומית לערוצים רבים ומן הרצון "לא להפסיד" תכניות
שונות, בעוד שבארצות אחרות מיועדת הדלגנות דווקא להימנע מחשיפה לתכנים לא רצויים,
כגון פרסומת ומסרים פוליטיים. הדיון עוסק בהשלכות של מספר בעיות שהביאו אתם
השינויים הללו בתרבות הפנאי, ביניהן העובדה שריבוי הערוצים הוא למעשה "אשליה
אופטית", וסוגיית התכנים הבלתי רצויים שאליהם נחשפים ילדים בכמות גבוהה יותר לאחר
ההתחברות לכבלים.
 
מבוא
בחברות מערביות רבות הטלוויזיה בכבלים היא חלק מהנוף התקשורתי מזה שנים רבות.
במרביתן היה המעבר להיצע רב-ערוצי באמצעות הכבלים תהליך הדרגתי: בארצות-הברית,
בקנדה ובמערב אירופה גדל מספר הערוצים בהדרגה, לאורך מספר עשורים. בישראל, לעומת
זאת, היה התהליך מהיר ביותר: עם ההתחברות לכבלים עברו הישראלים מטלוויזיה
חד-ערוצית להיצע של יותר מ- 40 ערוצים. יש לזכור כי בישראל היה ערוץ בודד במשך
25 שנה, מהקמתה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 עד ל- 1993, עת החלו הישראלים
"להתחבר לכבלים". הישראלים, כך מסתבר, מיהרו להתחבר: הם אימצו את החידוש בקצב שעלה
על שיעורי התחברות בכל חברה מערבית אחרת, ותוך שנה התחברו לכבלים 40% מהתושבים
באזורים שבהם נפרסה התשתית הנחוצה. בשנה השנייה (1994) הגיע שיעור ההתחברות ל-
67% מכלל בתי-האב המרושתים (800,000 בתי-אב מתוך 1.2 מיליון בתי-אב באזורים שבהם
קיימת תשתית הכבלים).
 
המעבר המהיר לכבלים וקצב התפשטותם המהיר הקשו על היערכות מחקרית מתוכננת לבדיקת
המשמעויות השונות של השינוי בסביבה התקשורתית הישראלית. למרות ההזדמנות הנדירה
לערוך מחקר של "לפני-אחרי" לבדיקה שיטתית של ממדי שינוי שונים בתרבות הפנאי
הישראלית, נערכו מחקרים מועטים שאפשרו השוואה כזו ( ;1994 ,Tidhar & Nossek
1995 ,Weimann). במחקר של נוסק ותדהר נבדקו 114 משפחות באזור גוש דן, לאחר חיבור
הכבלים בלבד, תוך התמקדות בהשפעת הכבלים על יחסים בין בני המשפחה, בעיקר יחסי
הורים-ילדים. המאמר הנוכחי מסכם את ממצאיו של מחקר מעקב שהחל לפני ההתחברות
לכבלים וחזר ובדק את אותם נחקרים זמן קצר לאחר ההתחברות וכן שנה מאוחר יותר, כדי
להשוות את השינויים קצרי הטווח לאלה שחלו בטווח ארוך יותר.
 
התמודדות עם שפע
מחקרים רבים בעולם התמקדו בהשפעות השונות של שינוי בסביבה התקשורתית על הקהל.
השפעות אימוצם של חידושים כווידיאוטייפ, טלטקסט, ויודטה (viewdata), שידורי לוויינים,
כבלים וטכנולוגיות אחרות נבדקו בארצות שונות, ביניהן אוסטרליה, איטליה, ארצות-הברית,
בלגיה, בריטניה, גרמניה, הולנד, ניו-זילנד, צרפת, קנדה, שוודיה ושוויץ (ר' סקירה אצל
1989 .Schoenback & Becker).
 
הממצאים מראים כי התוצאה העיקרית של הגדלת ההיצע לאור השינויים הטכנולוגיים בעולם
הטלוויזיוני היתה הצורך של צרכן התקשורת להתמודד עם השפע ("coping with plenty") של
תכנים, ערוצים ותכניות. להתמודדות זו יש פנים התנהגותיים (נוהגי צפייה, דרך הצפייה),
רגשיים (בלבול ומבוכה לנוכח השפע) וקוגניטיביים (עמדות כלפי תכנים, המידע הנקלט
ונזכר).
 
את המחקרים שנערכו ברחבי העולם ניתן לסווג על פי תחומי ההשפעות שנבדקו:
 
מחקרים שהתמקדו בהשפעות על הקצאת משאבים. הקצאת משאבים כמו תשומת לב,
זמן, כסף או אופן בילוי פנאי עשויה להשתנות עקב אימוץ מדיום תקשורתי חדש או
שונה. נמצא שחדירת הכבלים או הווידיאו גרמה למשפחות שנבדקו לשנות את הקצאת
משאבי הזמן הפנוי ותשומת הלב, לרוב על חשבון אמצעי תקשורת אחרים או נוהגי
בילוי פנאי אחרים (ר' Noelle-Neumann ;1988 ,Gunter & Levy ;1989 ,Ainslie
1989 ,Schulz &).
 1.  מחקרים שבדקו שינויים בדרך השימוש באמצעי התקשורת. נמצא שחדירת הווידיאו
או הכבלים בחברות שונות השפיעה על צורת החשיפה לטלוויזיה וכן על השליטה
במדיום באמצעות הקלטה וצפייה מאוחרת (ר' & Grotta ;1989 ,Cohen & Cohen
 ,1983 ,1981 ,1980 ,Levy ;1988 ,Massly & ,Baron ,Kim ;1982 ,Newsom
1988 ,Walker ;1983 ,Sparkes ;1987). לאחרונה התמקדו מספר חוקרים
בהשפעות של ריבוי ערוצים על תכיפות השימוש בשלט-רחוק, או תופעת ה"זאפינג"
(zapping), שמשמעותה דילוג מהיר בין ערוצים (ר' ;1989 Gilbert ;1989 ,Bollier
 ,Bantz & Rubin;1985 ,greenberg & Heeter ;1987 ,Heeter & Greenberg
1985 ,Kitchen & Yorke ;1995 ,Weimann ;1991 ,Bellamy & Walker ;1987).
 2. מחקרים שבדקו שינויים בהעדפה של תכנים ובהשפעותיהם. לשינויים בתכנים
התקשורתיים ניתן לייחס השפעות על תפיסות, על דימויים, על מידע ועל עמדות של
הנחשפים להם. למשל, חדירת השימוש בלוויינים והחשיפה לערוצים בינלאומיים
הביאו למתכונת אחידה של תכנים, החוצה גבולות לאומיים ותרבותיים. מכאן לא
היתה רחוקה הדרך לטיעונים בדבר "פלישה תרבותית", בעיקר של התרבות
האמריקנית לעולם השלישי, לאירופה ולמדינות מתפתחות (ר' 1977 ,Turnstall).
 3. החוקרים שהצביעו על "אימפריאליזם תרבותי" באמצעות פלישה טלוויזיונית הדגישו
את הנזק הרב הנגרם לתרבויות אותנטיות כתוצאה מן התרבות הסינתטית, החדגונית
והקלילה אשר מוחדרת דרך תוכני הטלוויזיה האמריקנית לקהלים בינלאומיים
(1991 ,Grant & Waterman ;1977 ,1973 ,1969 ,schiller ;1991 ,Salwen). גם אם
נתעלם מהקונספירטיביות המסחרית-פוליטית המיוחדת לפלישה תרבותית זו, לא נוכל
שלא להבחין בתוצרים תרבותיים של אמריקניזציה של תרבות ושפה, כפי שנמצא
במחקרים רבים (ר' 1972 ,Wells ;1984 ,Weimann ;1974 ,Varis). עוד התמקדו
מחקרים בהשפעותיהם של תכנים כמו פרסומות מסחריות, וידיאו-קליפים (MTV)
ופורנוגרפיה על קהלים מסוימים.
 
ישראל מהווה כיום מעבדת מחקר מצוינת ללימוד השפעות אלה: באופן דרמטי ומהיר עברה
החברה הישראלית מטלוויזיה ממלכתית, חד-ערוצית ונטולת פרסומת, לטלוויזיה רב-ערוצית
הכוללת ערוץ מסחרי, ערוצי כבלים ממדינות אחרות, ערוצי לוויינים, זכיינים פרטיים
המתחרים זה בזה ועוד. הישראלי שהורגל במשך חצי יובל לצפות בערוץ בודד "הוצף" ביותר
מ- 40 ערוצים בעת ובעונה אחת. מהן משמעויותיו של שינוי זה לגבי נוהגי צריכת הפנאי
בישראל, נוהגי הצפייה בטלוויזיה, התכנים המועדפים, היחסים בין בני המשפחה באשר
לתכניות הנצפות (או "מי שולט בשלט-רחוק"), כמות הצפייה והעמדות כלפי צפייה
בטלוויזיה? שאלות אלה ואחרות הנחו את המחקר המתואר כאן. לא ניתן היה לבדוק את כל
ממדי ההשפעה, ולכן הוחלט להתמקד בממדים מייצגים מכל אחד משלושת התחומים שנסקרו
לעיל: שינויים בהקצאת משאבים, שינויים בנוהגי הצפייה ושינויים בעמדות כלפי תכנים
וחשיפה אליהם. בחירת הממדים הללו נשענה על לקחי מחקרים בחברות שונות שעברו תהליך
דומה של מעבר לטלוויזיה רב-ערוצית, אם כי איטי יותר. לפני תיאור שיטת המחקר הנוכחי
וממצאיו ייסקר תהליך החיבור לכבלים בישראל.
 
ההתחברות לכבלים בישראל
במהלך שנות ה- 80 חברו מספר יוזמות פרטיות ופוליטיות לפעול להקמת תחנות טלוויזיה
בכבלים בישראל. גרמו לכך ריבוין של תחנות פיראטיות, הביקוש הגואה בציבור וגופים
מסחריים שראו בכך מקור עתידי להכנסות מפרסומת מסחרית. תהליכי החקיקה של נושא זה
ארכו שנים רבות (על כך ר' כספי ולימור, 1992, עמודים 131-127). אמנם ב- 1986
נתקבל התיקון מס' 4 לחוק הבזק שאיפשר את הקמתן ואת הפעלתן של תחנות הכבלים, אולם
במשך 4 שנים עוכבה הפעלת התקנות החדשות. בראשית שנות ה- 90, על רקע פוליטי נוח,
יצאו המכרזים לדרכם. לפי התקנות חולקה ישראל ל- 31 אזורי זיכיון ובכל אזור הוענק
רשיון לגורם יחיד הזוכה בו במכרז. חמש חברות של יזמים זכו באזורי זיכיון שונים
ובמהלך 1991 חוברו מנויים חדשים בקצב של 800 בתי-אב ליום (בספטמבר 1991 היו
140,000 בתי-אב מחוברים לכבלים). בשנת 1992 הואץ קצב החיבור והגיע לשיעור של 40%
מבתי-האב באזורי פריסת הכבלים. משרד התקשורת העריך כי עד שנת 1995 יגיע שיעור
ההתחברות ל- 60%, אך כבר בקיץ 1994 הגיעה רשת הכבלים אל 1.2 מיליון בתי-אב
בישראל, מהם התחברו לכבלים כ- 800,000, דהיינו שיעור התחברות של 67%.
 
במהלך 1995 עלה שיעור ההתחברות אל מעבר ל- 70%, ובאזורים מסוימים אף מעבר ל-
80%. ההתחברות לכבלים הביאה לביתה של משפחה ישראלית היצע של למעלה מ- 40 ערוצים,
רובם זרים. בנוסף לערוץ הראשון ולערוץ השני מישראל, נקלטים שידורים מתורכיה,
מגרמניה, מאיטליה, מספרד, מרוסיה, מבריטניה, מהונג קונג, מצרפת וממדינות ערב (לבנון,
ירדן, מצרים ועוד). בין הערוצים גם "ערוצים מתמחים": מוסיקת רוק (MTV), חדשות
(CNN), ספורט (יורוספורט), סרטים, תכניות ילדים ועוד.
 
שיטת המחקר
המדגם ומערך המחקר

פריסת הכבלים ברחבי ישראל לא נעשתה בבת-אחת. בעלי הזכיון הניחו את התשתית באופן
הדרגתי, שכונה אחר שכונה. לכן, ההתחברות היתה מותנית במגורים בשכונה שבה הונחה
תשתית. מצב זה איפשר מעקב אחר מדגם של משפחות לפני ואחרי ההתחברות (קבוצת הניסוי),
והשוואה לקבוצת ביקורת שנדגמה מתוך אזורים תואמים שבהם טרם הונחה תשתית הכבלים.
באופן זה נבנה מערך מחקר של 2X2, דהיינו מדידה "לפני" ו"אחרי" עם קבוצת ביקורת,
מערך שאיפשר בידוד השפעת ההתחברות לכבלים מהשפעת גורמים אחרים.
 
המדגם נבחר משכונות באזור המרכז ובאזור חיפה שייצגו אזורי מעמד סוציו-אקונומי נמוך,
בינוני וגבוה. מכל אזור כזה נבחרו שתי שכונות, האחת שיועדה להתחבר (ואכן התחברה)
לכבלים במהלך המחקר והשנייה שלא יועדה להתחבר (ולא התחברה) במהלך המחקר. מכל אחת משש השכונות נדגמו באופן מקרי 30 משפחות (לפי מדריך הטלפונים ועל פי רשימת
הרחובות של אזורי הדגימה), כך שלמעשה לא בוצע זיווג (matching) בין נבדקים. אולם
מבדיקת נתוני הנדגמים (השכלה, הכנסה, עיסוק) התקבלו הבדלים התואמים את ההבדלים בין
רמות השכונות (דהיינו, השונות בין השכונות עלתה על השונות בתוך השכונות). ארבע
משפחות סירבו להתראיין (שלוש מהן בגלל קשיי שפה), ובמקומן נדגמו מקרית משפחות
אחרות מאותה שכונה. בכל אחת מ- 180 המשפחות רואיינו כל בני המשפחה שמעל גיל 6,
וכך הגיע מספר הנחקרים ל- 612.
 
כלי המחקר ומהלכו
הנחקרים רואיינו באמצעות שאלון מובנה, שרובו שאלות סגורות (במתכונת השאלונים ששימשו
את החוקרים בחברות אחרות, ר' 1989 ,Schoenback & Becker). הראיונות בוצעו בבית
המשפחה וארכו כ- 30 דקות למרואיין. לנבדקים הוסבר כי מטרת הסקר לבדוק את נוהגי
הצפייה בטלוויזיה ואת העדפות הצופים בתחום זה. בין הנושאים שנבדקו בשאלות סגורות
היו הרגלי צפייה ("כמה זמן צפית אתמול בטלוויזיה?" "בדרך כלל, כמה זמן ביום את/ה
צופה בטלוויזיה?"), העדפות תכנים ("באיזה סוג תכניות את/ה מעדיף/ה לצפות?") ועמדות
כלפי צפייה בטלוויזיה (מידת הסכמה עם טענות כמו "לעתים קרובות אני צופה בטלוויזיה
יותר ממה שאני מתכוון").
 
הראיונות הראשונים בוצעו במהלך 1992, כאשר כל בתי-האב הנבדקים טרם חוברו לכבלים.
גל הראיונות השני בוצע בסוף 1992 ובתחילת 1993, כאשר קבוצת הניסוי היתה מחוברת
לכבלים בין 3 ל- 4 חודשים. בדיקה זו איפשרה לבדוק את ההשפעה קצרת הטווח של
ההתחברות לכבלים. בסוף 1993 רואיינו הנחקרים בשלישית. הפעם הצטמצמה באופן ניכר
קבוצת הביקורת (כיוון שמרביתה חוברה בינתיים לכבלים), ונותרה קבוצה קטנה מאוד של
משפחות באזורי המדגם ללא תשתית כבלים. יש לציין כי נבדקי קבוצת הביקורת שהתחברו
לכבלים מאוחר במהלך המחקר לא צורפו לקבוצת הניסוי אלא הפכו לקבוצת מחקר שלישית.
זו הסיבה לפער הגדול במספר נבדקי קבוצת הביקורת בין השלב השני לשלב השלישי של
המחקר, ולהיעדר "תוספת נבדקים" בקבוצת הניסוי (ר' לוח 1), עוד יש לציין כי הנושרים
מקבוצת הביקורת (דהיינו, אלה שהתחברו מאוחר) לא היוו קבוצה סלקטיבית במאפייניה
מתוך כלל נבדקי קבוצת הביקורת. לאחר שנה, אם כן, התאפשרו השוואות בין "לפני" ל"אחרי"
אצל "המתחברים המוקדמים", "המתחברים המאוחרים" וה"לא-מחוברים". פיקוח על אזור מגורים
(לפי מעמד סוציו-אקונומי) ועל משתני רקע של המשפחה והיחיד (גיל, השכלה, עיסוק, מין
ועוד) איפשר לבדוק את משמעויותיה של ההתחברות לכבלים לגבי תת-קבוצות שונות.


ממצאים
כאמור, נבדקו מספר ממדים מייצגים של השפעות אפשריות מתוך התחומים שנמצאו במחקרים
בחברות אחרות: הקצאת משאבים, צורת החשיפה והתכנים המועדפים. בטרם ייסקרו הממצאים
הנוגעים לממדים אלה, תתואר תופעה שבלטה בתשובות הנבדקים, אשר אינה קשורה לשלושת
המשתנים העיקריים שנחקרו. השאלה הראשונה בראיון, לאחר מילוי פרטי הנחקר, היתה שאלה
פתוחה וכללית שאותה נשאלו רק הנחקרים שהתחברו לכבלים: "איך היית מתאר/ת את הרגשתך
עכשיו, עם הכבלים, לעומת המצב שלפני הכבלים?"
 
כמעט כל הנשאלים שילבו בתשובתם לשאלה זו היבטים חיוביים ושליליים כאחד, ורק מעטים
ביותר ציינו היבט שלילי בלבד או היבט חיובי בלבד. השילוב השכיח ביותר היה של רווחה
עם אי-נוחות: התשובות ה"חיוביות" הצביעו בעיקר על הרגשת השחרור ממגבלת ערוץ בודד,
היכולת לבחור מתוך מגוון גדול של תכניות, איכות טובה יותר וכיו"ב. התשובות ה"שליליות"
התמקדו בעיקר בבעיה של מבוכה אל מול השפע, היצע גדול מדי ואי-הסכמה בין בני
המשפחה על הערוץ או על התכנית שבה יצפו. ההתמודדות עם השפע היתה אפוא הגורם
העיקרי לרווחה ולהנאה אך גם המקור למבוכה ולאי-הסכמה. בהתאם לכך, כפי שיסתבר להלן,
היו להתחברות לכבלים השלכות חיוביות ושליליות לגבי מרבית ההיבטים שנבדקו.
 
הקצאת זמן
האם ההתחברות לכבלים הגדילה את הזמן המוקדש לצפייה, ואם כן - על חשבון אילו
פעילויות אחרות? לפני החיבור לכבלים היה זמן הצפייה היומי הממוצע שעה ו- 34 דקות
בקבוצת הניסוי, ושעה ו- 43 דקות בקבוצת הביקורת. יש להדגיש שהנתונים המובאים כאן
על זמן צפייה אינם כוללים זמן צפייה בווידיאו, אך כן כוללים זמן צפייה לא-מתוכננת,
כגון בהמתנה לתכנית או צפייה שמחוסר מעש. בהשוואת זמן הצפייה הממוצע ליום אחרי
ההתחברות לכבלים לזה שלפניה נמצאה עלייה ממוצעת של 45 דקות בקבוצת הניסוי, בעוד
שבקבוצת הביקורת השינוי בתקופה המקבילה אינו משמעותי (8 דקות בלבד). העלייה
שנרשמה בקבוצת הניסוי בזמן המוקדש לצפייה מתמתנת לאחר שנה (עלייה ממוצעת של 32
דקות ליום בהשוואה למצב לפני הכבלים). מכאן ניתן ללמוד שההתחברות לכבלים הביאה
לעלייה חדה למדי בכמות זמן הצפייה רק בטווח הקצר. בקבוצת הביקורת נרשמה לאחר שנה
עלייה ממוצעת של 16 דקות, שאותה ניתן להסביר בעובדה שבתקופת המחקר החלו נבדקי
קבוצה זו (שכאמור, חסרה את נבדקיה שחוברו בינתיים לכבלים) לקלוט גם את שידורי ערוץ
2.
 
עדות נוספת לעלייה החדה בכמות הצפייה, המתמתנת לאחר תקופה ראשונית, נמצאה בניתוח
נתוני המתחברים המאוחרים: מתוך 311 הנחקרים בקבוצת הביקורת נותרו לאחר 12
חודשים רק 179 לא מחוברים לכבלים. אצל המתחברים המאוחרים נמצא זמן צפייה ממוצע
גבוה (2 שעות ו- 11 דקות ליום), המלמד כי גם הם, כמו המתחברים המוקדמים, מקצים זמן
רב יותר מיד לאחר ההתחברות. השינוי לאחר 4-3 חודשים אצל המתחברים המאוחרים,
למרות היותו משמעותי, היה קטן מן השינוי המקביל בקבוצת הניסוי (המתחברים המוקדמים).
את זאת ניתן להסביר בכך שהמתחברים המאוחרים קלטו את שידורי הערוץ השני עוד לפני
החיבור לכבלים, בעוד שהמתחברים המוקדמים לא קלטו את שידורי הערוץ השני לפני
החיבור לכבלים. הנתונים שלעיל נכונים למדגם כולו. בבדיקת השינוי בכמות הצפייה
בקבוצת הניסוי לפי תת-קבוצות (במשתני גיל, מין, השכלה ומעמד שכונת מגורים) נתגלו
הבדלים גדולים בין ערכי כל אחד מן המשתנים (ר' לוח 2).


הערה: ההבדלים בין כמות הצפייה שלפני החיבור לכבלים לבין כמות הצפייה שבשתי
המדידות אחרי החיבור נבדקו במבחני t למדגמים מזווגים. כל ההבדלים מובהקים סטטיסטית
ברמת מובהקות של 05. או גבוהה מכך.
 
ההבדלים בין התת-קבוצות (הערכים) בכל משתנה המופיע בלוח נבדקו בניתוח שונות
חד-גורמי. ערכי F נמצאו מובהקים סטטיסטית במשתנה המין (01.<p) ובמשתנה הגיל
(001.<P) בשני המועדים; במשתנה ההשכלה לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית; ההבדל בין
מעמדות שכונת המגורים היה מובהק סטטיסטית (05.<P) רק במדידה הראשונה שאחרי
החיבור לכבלים.
 
כפי שעולה מלוח 2, ההתחברות לכבלים לא השפיעה באותו אופן על קבוצות שונות. מיד
לאחר ההתחברות עלה זמן הצפייה באופן חד בעיקר אצל גברים (בהשוואה לנשים) ובקרב
גילי 15-6 וגילי 65 ומעלה. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות השכלה ובין
קבוצות מעמד, אם כי נרשמה עלייה גבוהה מעט יותר אצל בעלי השכלה נמוכה ואצל
המתגוררים באזורי מעמד נמוך. לאחר שנה התמתנו שיעורי הצפייה, אך הפערים בין
התת-קבוצות נשמרו (בעיקר במשתני מין וגיל).
 
על חשבון אילו פעילויות באה העלייה בשיעור הצפייה בטלוויזיה? כדי לענות על שאלה זו
נבדק הזמן שהקצו הנבדקים לפעילויות פנאי כמו יציאה לבילוי (קולנוע, תיאטרון, בית-קפה
וכיו"ב), מפגש חברתי, ספורט, קריאת ספרים, קריאת עיתונים, חוגים שונים והאזנה לרדיו.
בקבוצת הביקורת לא נרשמו שינויים משמעותיים בחלוקת הזמן מעבר למועדי המדידה. גם
בקבוצת הניסוי לא היה מהפך בניצול הזמן הפנוי. השינויים המשמעותיים היחידים שנרשמו
בקבוצת הניסוי לאחר ההתחברות לכבלים היו בכמות הזמן הממוצעת שהוקדשה להאזנה
לרדיו (ירידה ממוצעת של כחצי שעה ליום) ולקריאת ספרים (ירידה ממוצעת של כרבע שעה
ליום). כאשר נשאלו הנבדקים ישירות על חשבון אילו פעילויות הוגדל זמן הצפייה
בטלוויזיה, הם הצביעו על האזנה לרדיו ועל קריאת ספרים בשכיחות הגבוהה ביותר (כשליש
מהנבדקים ציינו האזנה לרדיו וכרבע ציינו קריאת ספרים).
 
נוהגי צפייה
לפני הצגת נתונים כמותיים על שינוי בנוהגי צפייה, ראוי לציין שבמהלך הראיונות שבוצעו
בבתי המשפחות הנבדקות בלטו האי-שקט וחוסר ההסכמה שבין בני המשפחה לגבי ה"שליטה
בשלט-רחוק". כמעט כל המרואיינים (89%) הסכימו לטענה כי "לאחר ההתחברות לכבלים יש
יותר ויכוחים במשפחה לגבי הערוץ שבו צופים", ושיעור זה היה דומה (84%) כעבור שנה.
ריבוי ההיצע וגיוונו כרוכים אם כך ב" מאבקי שליטה" בין בני המשפחה. בהקשר זה ראוי
לציין כי כמעט שליש מהמשפחות הנבדקות רכשו טלוויזיה נוספת מאז ההתחברות לכבלים.
השינוי המשמעותי ביותר בנוהגי הצפייה שלאחר הנהגת טלוויזיה רב-ערוצית היה המעבר
התכוף בין הערוצים ("zapping", דלגנות בין ערוצים באמצעות שלט-רחוק). (2,1)

בלוח 3 מוצגים נתונים השוואתיים על נוהגי הצפייה.
מלוח 3 עולה שכמו לגבי כמות הצפייה, מספר הערוצים והדלגנות ביניהם עולים באופן
דרסטי בקבוצת הניסוי מיד לאחר ההתחברות לכבלים, ומתמתנים לאחר שנה. בקבוצת
הביקורת, לעומת זאת, יש שינוי קל רק לאחר שנה, הניתן להסבר בכך שללא קשר לכבלים
התרחבו אזורי הקליטה של ערוץ 2. דהיינו, העלייה בדלגנות בקבוצת הביקורת נובעת
מדילוג בין שני ערוצים בלבד - לעומת דלגנות "רב-ערוצית" בקבוצת הניסוי. עוד עולה
מלוח 3, כי שיעור הנבדקים בקבוצת הניסוי המגדירים עצמם דלגנים נמוך באופן משמעותי
משיעור הנבדקים בקבוצה זו הטוענים שיש במשפחתם צופה דלגן. הסבר אחד לכך הוא
חשבוני: אם אדם מגדיר עצמו דלגן, וכך תופסים אותו גם שניים או יותר מבני משפחתו,
יתקבל מספר גדול יותר של אלה הטוענים שיש דלגן במשפחתם ממספר המגדירים עצמם דלגן.
אולם מן הראיונות עולה הסבר נוסף, מהותי: חלק מן הצופים מוגדרים בפי בני משפחתם
כדלגנים, אך הם עצמם אינם מודעים לכך או אינם מודים בכך. עדות להסבר זה נמצאה לא
פעם כאשר נבדק אמר לבן-משפחתו: "אתה מדלג כל הזמן", והלה ענה: "אני? מה פתאום?!"



הערה: ההבדלים בין שלב א (לפני החיבור לכבלים) לבין שלב ב (4-3 חודשים אחרי
החיבור) ולבין שלב ג (12 חודשים אחרי החיבור) נבדקו במבחני t למדגמים מזווגים.
בקבוצת הניסוי נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין שלב ב לשלב א (001.<p) ובין שלב ג
לשלב א (01.<p או גבוה מכך), בשלושת המדדים שנבדקו בשלב א. בקבוצת הביקורת נמצא
הבדל מובהק סטטיסטית בשלושת המדדים הללו רק בין שלב ג לשלב ב (05.<p או גבוה
מכך).
 
רוב הדלגנים (78%) הם גברים ובהם יש ייצוג לכל הגילים. בין הנשים הדלגניות יש בעיקר
ילדות ונערות. לא נמצא הבדל משמעותי בדלגנות בין קבוצות השכלה או מעמד. עוד נבדקה
קביעות הדלגנות: נמצא כי כמעט כל הנשאלים (78%) שהגדירו עצמם כ"דלגנים" לאחר
ההתחברות לכבלים, הגדירו עצמם כך גם לאחר שנה, ו- 91% מבין אלה שטענו כי יש
במשפחתם צופה דלגן 4-3 חודשים לאחר ההתחברות, טענו כך גם לאחר שנה.
 
העדפת תכניות
הממד השלישי שנבדק היה ההעדפה של תכניות שונות. האם ריבוי הערוצים שינה את
העדפותיהם של הצופים? בלוח 4 מוצגים שיעורי הצפייה בתכניות מסוגים שונים לפני
ההתחברות לכבלים ואחריה (בקבוצת הניסוי בלבד).


השינויים בכלל המדגם היו מתונים למדי: תכניות החדשות ותכניות הראיונות שמרו על
מיקומן המוליך, אם כי נרשמה עלייה בצפייה בתכניות הראיונות,(talk shows), שהיו
לשכיחות יותר הן בערוץ הראשון והן בערוץ השני. אולם השינויים הם גדולים יותר
בתת-קבוצות מסוימות בהשוואה לאחרות. למשל, העלייה המרשימה ביותר בתכניות מוזיקה
ווידאו-קליפים היתה בגילי 15-6 (59% מהם נוהגים לצפות בערוצי המוזיקה, במיוחד ב-
MTV, לעומת 18% לפני החיבור לכבלים). בין אלה שהגדילו את זמן הצפייה בראיונות
ובאופרות סבון היו בעיקר נשים, ואילו גברים בלטו בין אלה שהגדילו את כמות הצפייה
בסרטים ובתכניות ספורט. כמות הצפייה בקומדיות מצבים עלתה בעיקר אצל ילדים ונוער,
וגילי +65 היוו רוב יחסי בין אלה שהגבירו את זמן הצפייה בחדשות (כולל חדשות
בערוצים זרים כ - CNN). בנוסף על העדפת תכניות נבדקו עמדות הנבדקים כלפי צפייה
בטלוויזיה. הסתבר כי העלייה בכמות הצפייה נכרכה באי-נוחות שמקורה ב"רגשות אשמה":
בהשוואה למצב שלפני החיבור לכבלים, נמצאה עלייה בשיעור הנשאלים אשר הסכימו עם
הטענה כי "צפייה בטלוויזיה היא במקרים רבים בזבוז זמן" (24% לפני החיבור לכבלים,
34% מיד לאחר ההתחברות, 36% שנה לאחר-מכן). עוד נמצאה עלייה בשיעור המסכימים
לטענה "לעתים קרובות אני צופה בטלוויזיה יותר ממה שאני מתכוון" (28% לפני, 43%
מיד אחרי, 41% לאחר שנה).
 
משיבים מבוגרים הביעו דאגה רבה מנוהגי הצפייה של ילדיהם. בתקופת הערוץ היחיד, שבה
היה היצע מוגבל של תכניות, לא הודאגו הורים ישראלים מכמות הצפייה ומתוכני הצפייה
של ילדיהם. לעומת זאת, כאשר נבדקו תשובות הנחקרים בקבוצת הניסוי שהם הורים
(182=n), נמצאה לאחר החיבור לכבלים דאגה הן מכמות הצפייה של הילדים והן מתכניה (ר'
לוח 5).

 
דיון
ממצאיו של מחקר זה מצביעים על שינויים בתרבות הפנאי הישראלית, שנבעו מן המעבר
לטלוויזיה מרובת-ערוצים. שינויים נמצאו בהקצאת זמן, בנוהגי צפייה, בהעדפות של תכנים
ובעמדות כלפי הצפייה בטלוויזיה. מרביתם של שינויים אלה נרשמו גם בחברות אחרות
(1989 ,Shoenbach & Becker ;1988 ,Greenberg & Heeter), אך הם היו מתונים יותר
מאשר בישראל. בהולנד, למשל, עלתה כמות הצפייה הממוצעת מ- 105 דקות ביום (ב-
1980) ל- 140 דקות (ב- 1986, לאחר ההתחברות לכבלים במהלך השנים 1984-1980; ר'
1989 ,Janowski & Olderan). בהולנד, כמו בישראל, נרשמה השפעה חזקה יותר בקרב צופים
צעירים. ממצאים דומים נמצאו בשוודיה, בשוויץ ובגרמניה ( ,Schulz & Noelle-Neumann
1989).
 
שיעורי הדלגנות שנמצאו בישראל, במונחים של מספר דילוגים לשעת צפייה, גבוהים מאלה
שנמצאו בארצות-הברית ובמערב אירופה (ר' & Walker ;1988 ,Greenberg & Heeter
1995 ,Weimann ;1991 ,Bellamy). לפי מקורות אלה, הבדל מעניין יותר בין ישראל
לארצות אחרות נעוץ במניעי הדלגנות: בעוד שבארצות-הברית, למשל, המניע העיקרי לדלגנות
הוא הרצון להימנע מחשיפה לתכנים פוליטיים ולפרסומות - שהיו לצופים לזרא - הרי
בישראל, שבה הפרסומות הן עדיין בגדר חידוש מרענן, המניעים העיקריים לדלגנות הם
הרצון להיחשף למגוון גדול של תכניות, והרצון לצפות במספר תכניות במקביל.
 
הסיבה לשינויים החריפים בנוהגי הצפייה בישראל נעוצה כנראה במעבר החד והמהיר
שהישראלים חוו מטלוויזיה ממלכתית, חד-ערוצית ולא מסחרית למערכת רב-ערוצית. מעבר זה,
כמפורט אצל וימן (1995 ,Weimann), הגביר בבת-אחת את פעלתנות הצופים, שהתבטאה
בשימוש מוגבר בשלט-רחוק ובמכשיר הווידיאו, ב"צפייה חסרת מנוח" (restless viewing,
דהיינו דלגנות רבה), בסקירת ההיצע ותכנון הצפייה מראש, ואף בצפייה כמו בדרך-אגב
בתכניות הנתונות בין שתי תכניות מבוקשות.
 
גם למערך המחקר הנוכחי יש חשיבות: בעוד שברוב החברות נבדקו השפעות הכבלים לאחר
6-4 שנים (בעיקר עקב קצב התחברות איטי ומעבר הדרגתי לטלוויזיה מרובת ערוצים),
בישראל נתאפשרה בדיקת ההשפעות מיד לאחר החיבור.
 
אולם יש מקום לסייג את משמעותם של השינויים שנחשפו במחקר זה: מרבית השינויים
הדרמטיים שנרשמו בטווח הקצר מתמתנים לאחר שנה. גם בנתוניהם של נוסק ותדהר נמצא כי
לגורם הזמן תפקיד ממתן: הם מדווחים כי הצפייה נעשית מתוכננת ומובנית יותר, וכי
במהלך הזמן מתפתחות עמדות ביקורתיות יותר כלפי תוכני הטלוויזיה ( ,Tidhar & Nossek
1994). יתר-על-כן, בהעדפת התכנים היו שינויים מתונים מאוד. הדבר עולה בקנה אחד עם
ממצאי מחקרים בחברות אחרות, לפיהם השינוי בהיצע הטלוויזיוני גורם לאנשים לצפות
יותר בתכניות שבהן נהגו לצפות לפני השינוי, ולא לשנות את העדפת התכניות. זאת ועוד:
ההיצע העשיר של למעלה מ- 40 ערוצים התברר במהרה כ"אשליה אופטית": הצופים שדילגו
בתחילה בין עשרות הערוצים הבלתי מוכרים למדו כי האופציות הרלוונטיות להם הן
מצומצמות יותר ולכן מיקדו במהלך הזמן את צפייתם בערוצים נבחרים בלבד (אלה בדרך
כלל חמשת הערוצים ה"מקומיים", הכוללים את הערוץ הראשון, הערוץ השני ושלושה ערוצי
כבלים מקומיים הגדושים תכניות מיובאות).
 
למורכבות ההשפעה של הכבלים נוספת העובדה שהיא איננה אחידה מעבר לתת-קבוצות שונות.
למשל, השינויים משמעותיים יותר בקרב צופים צעירים מאוד, ומן הראוי להפנות מחקר
עתידי אל קבוצה זו. בהקשר זה יש לציין כי בעמדות ההורים שנבדקו בלטה בעיית הצפייה
של ילדים ונוער - בכמות ובתוכן - והשתקפה הרגשת חוסר האונים של הורים בהתמודדות עם
בעיה זו. הפער בין שיעור ההורים שהביעו אי-שביעות רצון מן הצפייה של ילדיהם לבין
שיעורם של המנסים להתערב בפועל בנוהגי הצפייה של ילדיהם (ר' לוח 5) מעיד על
פסימיות של ההורים באשר ליכולתם לנתב או להגביל את צפיית ילדיהם.
 
חשוב להדגיש כי הממצאים משקפים את תחילתו של תהליך; ההשפעות לטווח ארוך עשויות
להיות שונות. אך יש בנתונים הנוכחיים שתי תרומות ייחודיות: הבדיקה של השפעות קצרות
טווח, וההצטיידות בבסיס נתונים ראשוני להשוואה עם נתונים של מחקרי המשך בעתיד.
 
הערות
1. שכיחותם של "צופים דלגנים" נבדקה על ידי שתי שאלות: זיהוי עצמי סובייקטיבי
("האם אתה מרבה לדלג בין ערוצים בעזרת השלט-רחוק"?) וזיהוי בן משפחה אחר
כצופה דלגן ("האם יש במשפחתך מישהו המרבה לדלג בין הערוצים בעזרת
השלט-רחוק"?). מדדים אלה שימשו במרבית המחקרים האמריקניים ( & Heeter
1988 ,Greenberg). אף-על-פי שהמדד השני הניב שכיחות מעט גבוהה יותר מן
הראשון, היתה התאמה גבוהה ביניהם, כך שבמשפחות שבהן זוהה מישהו כ"צופה
דלגן" היה גם לפחות אחד מבני המשפחה שזיהה את עצמו ככזה.
 
2. ראוי להבחין כאן בין "שימוש בשלט-רחוק" - כאינדיקציה למידת האקטיביות של
הצופה, הכוללת גם הדלקה וכיבוי של מכשיר הטלוויזיה, שינוי עוצמת הקול וכיו"ב
- לבין "דלגנות", שהיא שימוש ספציפי בשלט-רחוק. כלומר, כל דלגן הוא משתמש
בשלט-רחוק, אך ההיפך איננו תמיד נכון.

מראי מקום
כספי, ד' ולימור, י' (1992). המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1990-1948. תל-אביב:
עם עובד/האוניברסיטה הפתוחה.
 
 Ainslie, P. (1989). "The new TV viewer", in: R. Gilbert (ed.), How Americans watch
TV: A nation of grazers (pp. 9-23). New York: C.C. Publishing.
 
Becker, L.B., & Schoenbach. K. (1989). "When media content diversifies: Anticipating
audience behaviors". In: L.B. Becker & K. Schoenbach (eds.), Audience responses to
media diversification: Coping with plenty (pp. 1-28). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
 
Bollier, D. (1989). "A glimpse at the future", in: R. Gilbert (ed.), How Americans watch
TV: A nation of grazers (pp. 41-52). New York: C.C. Publishing.
 
Cohen, A.A., & Cohen, L. (1989). "Big eyes but clumsy fingers: Knowing about and
using technological features of home VCRs", in: M.R. Levy (ed.), The VCR age:
Home video and mass communication (pp. 135-147). Newbury Park, CA: Sage.
 
Gilbert, R. (1989). "Introduction", in: R. Gilbert (ed.), How Americans watch TV: A
nation of grazers (pp. 4-8). New York: C.C. Publishing.
 
Greenberg, B.S., & Heeter, C. (1987). "VCRs and Young people". American
Behavioral Scientist, 30: 509-521.
 
Grotta, G.L., & Newsom, D. (1982). "How does cable television in the home relate to
other media use patterns?". Journalism Quarterly, 59: 588-591.
 
Heeter. C., & Greenberrg, B.S. (1985). "profiling the zappers". Journal of
Advertising Research, 25: 15-19.
 
Heeter, C., & Greenberg, B.S. (1988). "profiling the zappers", in: C. Heeter & B.S.
Greenberg (Eds.), Cableviewing (pp. 67-73). Norwood NJ: Ablex.
 
Kim, W.Y., Baran, S.J., & Massey, K.K. (1988). "Impact of the VCR on control of
television viewing". Journal of Broadcasting & Electronic Media, 32: 351-358.
 
Levy, M.R. (1980). "Home video recorders: A user survey". Journal of
Communication, 30: 23-27.
 
Levy, M.R. (1981). "Home video recorders and time shifting". Joournalism Quarterly,
58: 401-405.
 
Levy. M.R. (1983). "The time-shifting use of home video recorders". Journal of
Broadcasting & Electronic Media, 27: 263-268.
 
Levy, M.R. (1987). "VCR use and the concept of audience activity". Communication
Quarterly, 35: 267-275.
 
Levy, M.R., & Gunter, B. (1988). Home Video and the changing nature of the
television audience. London: John Libbey.
 
Noelle-Neumann, E., & Schulz, R. (1989). "Federal Republic of Germany: Social
experimentation with cable and commercial television", in: L.B. Becker & K.
Schoenbach (eds.). Audience responses to media diversification: Coping with plenty
(pp. 167-224). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
 
Nossek, H., & Tidhar, T. (1994, July). Coping with transition - From monopoly to a
diverse TV environment: Effects of cable on family viewing patterns in Israel.
Paper presented at the 44th annual conference of the International Communication.
Sydney. Australia.
 
Olderann, F., & Jankowski, N. (1989). "The Netherlands: The cable replaces the
antenna". In: L.B. Becker & K. Schoenbach (Eds.), Audience responses to media
diversification: Coping with plenty (pp. 29-50). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
 
Rubin, A.M., & Bantz, C.R. (1987). "Utility of vidiocassette recorders". American
Behavioral Scientist, 30: 471-485.
 
Salwen, M.B. (1991). "Cultural imperialism: A media effects approach". Critical
Studies in Mass Communication, 8: 29-38.
 
Schiller, H. (1969). Mass communication and American empire. New York: Augustus
M. Kelley.
 
Schiller, H. (1973). "Authentic national development versus the free flow of
information and the new communications technology", in: G. Gerbner, L. Gross. & W.
Melody (eds.). Communication, technology and social policy (pp. 467-480). New York:
Wiley.
 
Schiller, H. (1977). "The free flow of information: For whom?", in: G. Gerbner (ed.).
Mass media policies in changing cultures (pp. 105-116). New York: Wiley.
 
Sprakes, V.M. (1983). "Public perception of and reaction to multichannel cable
television service". Journal of Broadcasting & Electronic Media, 27: 163-175.
 
Turnstall, J. (1977). The media are American. London: Constable.
 
Varis, T. (1974). "Global traffic in television". Journal of Communication. 24.:
102-109.
 
Walker, J.R. (1988). "Inheritance effects in the new mediaenvironment". Journal of
Broadcasting & Electronic Media, 32: 391-401.
 
Walker, J.R. & Bellamy, R.V. (1991). "Gratifications of grazing: An exploratory study
of remote control use". Journalism Quarterly, 68: 422-431.
 
Waterman, D., & Grant A. (1991). "Cable television as an aftermarket". Journal of
Broadcasting & Electronic Media, 35: 179-188.
 
Weimann, G. (1984). "Images of life in America: The impact of Americanized T.V. in
Israel". International Journal of Intercultural Relations, 8:185-197.
 
Weimann, G. (1995). "Zapping in the Holy Land: Coping with multi-Channel TV in
Israel". Journal of Communication, 45: 97-103.
 
Wells, A. (1972). Picture tube imperialism? New York: New York: Orbis Books.
 
Yorke, D.A., & Kitchen, P.J. (1985). "Channel flickers and video speeders". Journal
of Advertising Research, 25: 21-25. 

 

 
 
מקור:
 
מגמות ל"ז (4), עמ' 407-394 הוצאת מכון הנרייטה סאלד
 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש