דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,945 כניסות לאתר
מדוע אנו צופים בטלוויזיה?

מאת: דניאל צ'נדלר

שימושים וסיפוקים
אחת המסורות החשובות במחקרי התקשורת מכונה "שימושים וסיפוקים" (לעתים גם "צרכים
וסיפוקים"). גישה זו מתמקדת בסיבה לכך שאנשים משתמשים בכלי תקשורת מסוימים, ולא
בתוכן. בניגוד להתמקדות של גישת "השפעות כלי התקשורת" ב"מה שכלי תקשורת עושים
לאנשים" (גישה אשר מניחה קהל המונים הומוגני ותפיסה "תת-עורית" של כלי התקשורת), ניתן
לראות בגישת השימושים והסיפוקים חלק ממגמה רחבה יותר בקרב חוקרי התקשורת, שנוגעת
יותר ל"מה שאנשים עושים עם כלי התקשורת", דבר שמאפשר מגוון תגובות ופרשנויות. עם
זאת, היו שטענו כי ניתן לראות את הסיפוקים גם כאפקטים: מותחנים, למשל, יוצרים בדרך
כלל תגובות דומות מאד בקרב רוב הצופים. ומי מאיתנו יכול לומר שהוא לעולם אינו צופה
בטלוויזיה יותר מכפי שהתכוון? הצפייה בטלוויזיה מסייעת בעיצוב הצרכים והציפיות של
הקהל.
 
גישת השימושים והסיפוקים צמחה במקורה בשנות הארבעים, ושבה ועלתה לתחייה בשנות
השבעים והשמונים. הגישה נובעת מפרדיגמה פונקציונליסטית במדעי החברה. היא מציגה את
השימוש בכלי התקשורת במונחי סיפוק של צרכים חברתיים או פסיכולוגיים של הפרט
(1974 Katz & Blumler). כלי התקשורת מתחרים עם מקורות סיפוק אחרים, אך ניתן לקבל
סיפוקים מהתוכן של המדיום (למשל, צפייה בתוכנית ספציפית), מהכרת הז'אנר במדיום
(למשל, צפייה באופרות סבון), מהיחשפות כללית למדיום (למשל, צפייה בטלוויזיה) ומההקשר
החברתי שבו הוא משמש (למשל, צפייה בטלוויזיה בחברת המשפחה). התאורטיקנים מגישת
השימושים והסיפוקים טוענים שהצרכים שלנו משפיעים על האופן שבו אנו משתמשים במדיום
ומגיבים אליו. צילמן (מצוטט בידי 236:1987 McQuail) המחיש את השפעת מצב הרוח על
הבחירה בכלי תקשורת: שעמום מעודד בחירה בתכנים מעוררים, בעוד שלחץ נפשי מעודד
בחירה בתכנים מרגיעים. אותה התוכנית עשויה לספק צרכים שונים של אנשים שונים. צרכים
שונים קשורים למבני אישיות, שלבי הבשלה, רקע ותפקידים חברתיים. דומה שהגורמים
ההתפתחותיים קשורים לכמה מהמניעים לצפייה במתכוון: ג'ודית' ואן אברה, למשל, טוענת
שילדים צעירים נוטים במיוחד לצפות בטלוויזיה כמקור מידע, ולפיכך הם רגישים יותר
להשפעתה (177,179:1990 Evra).
 
מחקר אמפירי בגישת השימושים והסיפוקים עשוי לכלול צופים שממלאים שאלון בנוגע
לסיבות לצפייתם בתוכנית טלוויזיה. דניס מק'קווייל (73:1987) מציע את מערכת הסיווג
הבאה לסיבות נפוצות לשימוש בכלי התקשורת:
 
מידע
>קבלת נתונים על אירועים ומצבים רלוונטיים בסביבה המיידית, בחברה ובעולם
>קבלת עצות בעניינים מעשיים או אימוץ דעות וקבלת החלטות
>סיפוק הסקרנות והעניין הכללי
>למידה, חינוך עצמי
>קבלת תחושת ביטחון באמצעות הידע
  
זהות אישית
>
קבלת חיזוקים לערכים אישיים
>מציאת מודלים לחיקוי
>הזדהות עם אדם חשוב אחר (בכלי התקשורת)
>הבנה טובה יותר של העצמי
  
אינטגרציה ואינטראקציה חברתית
>הבנה טובה יותר של נסיבות החיים של הזולת; אמפאתיה חברתית
>הזדהות עם אחרים והשגת תחושת שייכות
>מציאת בסיס לשיחה ולאינטראקציה חברתית
>תחליף לחברות מציאותית
>עזרה במילוי תפקידים חברתיים
>שיפור התקשורת עם המשפחה, החברים והחברה בכלל
  
בידור
>בריחה, או הסחת הדעת מבעיות
>הירגעות
>השגת הנאה תרבותית או אסתטית
>העברת הזמן
>שחרור רגשי
>עוררות מינית
  
בלומלר וכץ (1974) טענו שלצורכי הקהל יש מקורות חברתיים ופסיכולוגיים שמעוררים
ציפיות מסוימות אודות תקשורת ההמונים, דבר המוביל לדפוסים נבדלים של היחשפות לכלי
התקשורת שמניבים בתורם הן סיפוק צרכים והן השלכות אחרות (שתכופות אינן מכוונות).
גישה זו בהחלט מניחה את קיומו של קהל פעיל המבצע הכרעות מודעות. ואולם מק'קווייל
טוען שהעמדה השלטת בקרב החוקרים העכשוויים המשתייכים לגישה זו היא כי:
 
נסיבות חברתיות ונטיות פסיכולוגיות אישיות משפיעות יחדיו הן על הרגלים כלליים של
שימוש בכלי התקשורת והן על אמונות וציפיות בנוגע ליתרונות הטמונים בכלי התקשורת,
אשר מעצבים פעולות ספציפיות של בחירה בכלי התקשורת, ובעקבותיהן גם אומדנים של ערך
החוויה (שיש להם השלכות על שימוש נוסף בכלי התקשורת) ואולי גם יישום יתרונות שנרכשו
בתחומים אחרים של חוויות ופעילויות חברתיות (שם: 235)

ג'יימס לאל ( 35-46: 1990) הציע מערכת לסיווג השימושים החברתיים בטלוויזיה על סמך
מחקרים אתנוגרפיים.
 
השימושים החברתיים בטלוויזיה
מבניים
>סביבתיים: רעש רקע, ליווי, בידור.
>ויסותיים: תזמון פעילויות, דפוסי שיחה.
  
קשריים
>קידום התקשורת: המחשת חוויות, רקע משותף, כניסה לשיחה, הפחתת חרדה, סדר יום
לשיחות, הבהרת ערכים.
>התקרבות/ניתוק: מגע/נטישה פיזיים או מילוליים, סולידריות משפחתית, הרגעת
המשפחה, הפחתת עימותים, שימור קשרים.
>למידה חברתית: קבלת החלטות, מידול התנהגויות, פתרון בעיות, העברת ערכים,
לגיטימציה, הפצת מידע, הוראה חלופית.
>יכולת/דומיננטיות: המחזת תפקידים, חיזוק תפקידים, תיאור חלופי של תפקידים,
תיקוף אינטלקטואלי, הפעלת מרות, שמירת סף, סיוע בהצגת טיעונים.

(36:1990 Lull)

הצפייה באופרות סבון
אחד ממוקדי המחקר המרכזיים בנוגע לשאלות, מדוע וכיצד אנשים צופים בטלוויזיה הוא
ז'אנר אופרות הסבון. בהסתמך על גישת השימושים והסיפוקים, הציע ריצ'רד קילבורן
(75-84 : 1992) את הסיבות הנפוצות הבאות לצפייה באופרות סבון:

>חלק קבוע מהשגרה הביתית וגמול מבדר לעבודה
>קרש קפיצה לאינטראקציות חברתיות ואישיות
>סיפוק צרכים אישיים: דרך לבחור להיות לבד או לשאת בדידות כפויה
>הזדהות ומעורבות עם דמויות (אולי קתארטית)
>פנטזיה של בריחה אופרות הסבון האמריקאיות הן פחות מציאותיות)
>מוקד לוויכוחים על נושאים בוערים
>סוג של משחק ביקורתי הכרוך בידע על כללי הז'אנר ומוסכמותיו
  
הצפייה בחידונים טלוויזיוניים
מק'קווייל, בלומלר ובראון (1972) הציעו את הסיכום הבא של מקבצי "שימושים" שאנשים
עושים בחידונים טלוויזיוניים:

הסיפוקים המושגים דרך חידונים טלוויזיוניים: תגובות נבחרות
דירוג עצמי
>אני מסוגל להשוות בין עצמי לבין המומחים
>אני אוהב לדמיין שאני משתתף בתוכנית ומצליח
>אני חש מרוצה כשהצד שאני אוהד זוכה
>אני נזכר בתקופה שהייתי בבית הספר
>אני לועג לשגיאות המתחרים
 
בסיס לאינטראקציה חברתית
>אני מצפה לשוחח על כך עם אחרים
>אני אוהב להתחרות עם אנשים אחרים שצופים איתי
>אני אוהב לעבוד ביחד עם המשפחה על התשובות
>הילדים מפיקים מזה הרבה
>זה מכנס את המשפחה יחדיו סביב עניין משותף
>זהו נושא לשיחה שמתנהלת לאחר מכן

ריגוש
>אני אוהב את ההתרגשות שבמאבק צמוד
>אני אוהב לשכוח את הצרות שלי לזמן מה
>אני אוהב לנסות לנחש מי ינצח
>כשקלעתי לתשובה, אני מרגיש ממש טוב
>אני ממש מעורב בתחרות

השכלה
>אני מגלה שאני יודע יותר ממה שחשבתי
>אני מגלה ששיפרתי את עצמי
>אני חש כבוד כלפי האנשים שבתוכנית
>אני חושב אחר כך על כמה מהשאלות
>זה חינוכי
  
(1972 Brown & Blumler ,McQuail)

דומה שהמעמד החברתי קשור כאן לסיפוקים. מק'קווייל ושות' ציינו שרוב אלה שצופים
בחידונים טלוויזיוניים על מנת "לדרג את עצמם" מתגוררים בשיכונים ציבוריים ושייכים
למעמד הפועלים. "ריגוש" דווח לעתים קרובות ביותר כסיפוק על ידי צופים בני מעמד
הפועלים שלא היו חברותיים במיוחד. ואלה שדיווחו על "השכלה" כעל הסיפוק המרכזי היו
אלה שנשרו מבית הספר בתום שנות החובה. ג'ון פיסקה טוען שניתן לראות באלה שימושים
מפצים בכלי התקשורת "על מנת לספק את הצרכים שיתר החיים החברתיים מונעים מאיתנו את
סיפוקם" (136:1982 Fiske). בניגוד לכך, אנשים שדיווחו שיש להם מכרים רבים בשכונת
מגוריהם נטו לראות בחידונים בסיס לאינטראקציה חברתית.
 
ביקורות על גישת "השימושים והסיפוקים"
השימוש ב"דיווח עצמי" בדיעבד כרוך במספר מגבלות. לעתים הצופים אינם יודעים בעצם
מדוע בחרו לצפות במה שצפו, או שאינם מסוגלים להסביר זאת באופן מלא. אפשר שהסיבות
שניתן לנסחן הן דווקא הפחות חשובות. אפשר שאנשים פשוט מציעים סיבות ששמעו שאחרים
מציינים אותן. אפשר שמוטב לחקור את הצפייה בעת שהיא מתרחשת בפועל.

ברור שהצופים מפעילים מידה מסוימת של בררנות של כלי תקשורת ותכנים (למשל, בחירה
באופרות סבון טלוויזיוניות או הימנעות מהן). עם זאת, הסברים אינסטרומנטליים (המניחים
רצון להשיג יעד מסוים) מניחים בחירה רציונלית בכלי תקשורת שמתאימים להשגת מטרות
שנקבעו מראש. הסברים אלה שמים דגש מופרז על יעדי איסוף המידע ומתעלמים מהיבטים
רבים במעורבות של אנשים עם כלי התקשורת: הצפייה בטלוויזיה עשויה להיות מטרה בפני
עצמה. ישנן עדויות לכך שהשימוש בכלי התקשורת הוא לעתים קרובות צורה של הרגל או
פולחן בלא בררנות כלשהי (1988 Ehrenberg & Barwise). אך ביתר חיוביות, ניתן
לתפוס את הצפייה בטלוויזיה לעתים כחוויה אסתטית שמקורה במוטיבציה פנימית.

גישת השימושים והסיפוקים הותקפה על הדגש האינדיבידואליסטי והפסיכולוגיסטי שבה,
שכרוך בהתעלמות מההקשר החברתי-תרבותי. כעמדה תאורטית, היא מבליטה גורמי אישיות
ודוחקת לרקע פרשנויות סוציולוגיות. דייוויד מורלי (1992), למשל, מכיר בכך שהבדלים
בין-אישיים בפרשנויות אמנם קיימים, אך הוא מדגיש את החשיבות של הבדלים
סוציו-אקונומיים בין תת-תרבויות בעיצוב הדרכים בהן אנשים מפרשים את התנסויותיהם עם
הטלוויזיה (דרך "קודים תרבותיים" משותפים). תאורטיקנים מגישת השימושים והסיפוקים
נוטים להפריז בחשיבות הבחירה הפעילה והמודעת, בעוד שלעתים קרובות כלי התקשורת
נכפים על כמה אנשים, ואינם נבחרים באופן חופשי. עמדה זו עלולה גם להוביל להפרזה
בפתיחות הפרשנות, דבר שממנו משתמע שקהלים עשויים לקבל כמעט כל סוג של סיפוק, ללא
כל קשר לתוכן או להעדפות האישיות. הדגש הפונקציונליסטי שבגישה זו הוא שמרני מבחינה
פוליטית: אם אנו מתעקשים שאנשים תמיד יקבלו סיפוק מסויים מכל שימוש בכלי התקשורת,
אנו עלולים לאמץ עמדה בלתי-ביקורתית ושאננה כלפי מה שתקשורת ההמונים מציעה לנו
כיום.

המחקרים מגישת השימושים והסיפוקים התמקדו בשאלה מדוע אנשים משתמשים בכלי התקשורת. בעוד שגישה זו צמחה ממחקרי "הזרם המרכזי" במדעי החברה, הרי שמסורת פרשנית שלמה צמחה בעיקר מ"מחקרי התרבות" ומ"המחקרים הביקורתיים". הגישה המכונה לעתים "תאוריית הקלט" (או "ניתוח הקלט") מתמקדת במה שאנשים רואים בכלי התקשורת, במשמעויות שאנשים יוצרים כשהם מפרשים "טקסטים" תקשורתיים (למשל, ,Seiter ;1985  Ang ;1982 Hobson1989 Warth & Kreutzner ,Borchers). נקודת השקפה זו קשורה בדרך כלל בשימוש בראיונות ולא בשאלונים. ראיונות אלה נערכים תכופות עם קבוצות קטנות (למשל, עם
ידידים שצופים באותן התוכניות). הדגש הוא על תוכן ספציפי (למשל, אופרת סבון מסוימת)
ועל הקשרים חברתיים ספציפיים (למשל, קבוצה מסוימת של צופות ממעמד הפועלים).


Some Related Reading

  • Ang, Ien (1985): Watching ‘Dallas’: Soap Opera and the Melodramatic Imagination. London: Methuen
  • Barwise, D. & A. Ehrenberg (1988): Television and its Audience. London: Sage
  • Blumler J. G. & E. Katz (1974): The Uses of Mass Communication. Newbury Park, CA: Sage
  • Evra, Judith van (1990): Television and Child Development. Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum
  • Fiske, John (1982): Introduction to Communication Studies. London: Routledge
  • Hobson, Dorothy (1982): Crossroads: The Drama of a Soap Opera. London: Methuen
  • Kilborn, Richard (1992): Television Soaps. London: Batsford
  • Lull, James (1990): Inside Family Viewing: Ethnographic Research on Television’s Audiences. London: Routledge
  • McQuail, Denis (1987): Mass Communication Theory: An Introduction (2nd edn.). London: Sage
  • McQuail, D., J. Blumler & R. Brown (1972): 'The television audience: a revised perspective' in D. McQuail (ed.): Sociology of Mass Communication. London: Longman
  • Morley, David (1986): Family Television: Cultural Power and Domestic Leisure. London: Routledge
  • Morley, David (1992): Television, Audiences and Cultural Studies. London: Routledge
  • Rosengren, K. E. & S. Windahl (1989): Media Matter. Norwood, NJ: Ablex
  • Seiter, Ellen, Hans Borchers, Gabriele Kreutzner & Eva-Maria Warth (eds.) (1989): Remote Control: Television, Audiences and Cultural Power. London: Routledge

Daniel Chandler
UWA 1994

 

 
 
מקור:
 
 ;why do people watch television; daniel chandler;
http://www.aber.ac.uk/~dgc/usegrat.html 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש