דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,915 כניסות לאתר
מרכיבי הדרמה בתוכניות טלויזיה

מאת: דפנה למיש

מעבר לחלוקה פנימית של תוכניות טלויזיה לקבוצות בעלות קווים מבניים או תוכניים,
המשותפים לכל קבוצה, אפשר גם למצוא קווים המשותפים למרבית התוכניות בכלל.
 
מה, איפוא, משותף לכל הקשת הרחבה של הסיפורים הללו?
 
בכל תוכנית טלויזיה יש מרכיבים של דרמה - סוג של יצירה ספרותית, המספרת סיפור
באמצעות דיאלוג ופעולה והמיועדת להיות מוצגת בפני צופים (בתיאטרון, בקולנוע,
בטלויזיה). חלק מן התוכניות הן סיפורים דרמטיים מורכבים וגלויים (סרטי עלילה,
סדרות), ובחלק מן האחרות המרכיב הדרמטי המתוכנן מוצנע (ספורט, חדשות). המרכיבים
המרכזיים של המבנה העלילתי כוללים:
 
1. דמויות - האנשים המרכזיים לעלילה, שבמהלך התפתחותה אנו צוברים עליהם
מידע ורשמים על פי התנהגותם, דבריהם, הופעתם החיצונית, יחסיהם עם
הסובבים אותם וכדומה.

2. במה - הרקע לעלילה מבחינת הזמן והמקום: תקופת התרחשותה, מיקומה
הגאוגרפי, הקשריה החברתיים, התרבותיים, הכלכליים, הפוליטיים,
האידיאולוגיים וכדומה.

3. עימות - כמו כל דרמה סובבת גם תוכנית טלויזיה סביב ציר העימות, המזין
ומניע את התפתחות העלילה. העימות מערער את שיווי המשקל והאיזון שבו
חיות הדמויות. אפשר לזהות בעיקר שלושה סוגי עימותים:
>הדמויות מתמודדות עם אחרות (בודדים, קבוצות או אפילו החברה
כולה), בנסיונן להשיג את המטרות המוצבות בפניהן או להתגבר על
מכשולים (השוטר מול הפושע, השר בממשלה מול המפגינים, המיעוט
הדורש עצמאות מול הכובש).
>הדמויות מתמודדות עם עצמן (האשה המתלבטת אם להסגיר את האנס,
הגבר האוהב שמתגעגע למושא אהבתו).
>הדמויות מתמודדות עם ה"על אנושי" - שאלת קיומו של אל, השולט
באיתני הטבע וכד' (הילדה הנאבקת על חייה מתחת להריסות, הכומר
המטיח את יגונו בפני אלוהיו).
  
4. פתרון - העימותים והניגודים בדרמה נפתרים או מגיעים לנקודה של חוסר
פתרון, שהוא בבחינת פתרון זמני. רגע זה מכונה "התרה" - מושג השאול מתפיסת
הדרמה הקלאסית, כפי שתוארה כבר במאה הרביעית לפני הספירה על ידי
הפילוסוף היווני אריסטו ביצירתו "פואטיקה". ההתרה, על פיו, חייבת לנבוע
מתוך סבך העלילה עצמו.
 
מעצם טבעה נותנת הטלויזיה העדפה ברורה לעימותים שבין אדם לחברו, אותם עימותים
שיש להם ביטוי פעלתני ואפשר להציגם בדרך ויזואלית (ויכוח, מכות, מרדף, יריות).
התלבטויות ותהליכים פסיכולוגיים פנימיים קשים לביטוי בשפת המצלמה: כיצד להעביר
לצופים את ההתמודדות הנפשית של הגיבורים בדרך מעניינת ומעוררת הזדהות? בהיה בחלון
היא דוגמה לביטוי טלוויזיוני של תהליכים רגשיים, אך כמה זמן - וכמה פעמים - אפשר
להציג דמות הבוהה בחלל, כרמז להתלבטותה, לפני שהצופים ימהרו לעבור לערוץ המתחרה?
 
מאפייני העלילה בתוכניות טלויזיה
העלילה, מבנה ההתרחשויות בדרמה, מקובלת עוד מימי אריסטו כבעלת חשיבות מרכזית
להבנתה. בהתייחסותו לטרגדיה ב"פואטיקה" הוא מדגיש, כי הטרגדיה היא חיקוי לא של
אנשים, אלא של פעולה ושל חיים. הנפשות פועלות לא כדי להציג את אופיין, אלא כדי
לפעול.

תבניות עלילה מסוימות חוזרות ומופיעות בתולדות הדרמה מימי יוון העתיקה ועד לסוגות
הטלויזיוניות הפופולריות, המוכרות לנו היום. שתי גישות עיקריות לעלילה -
האינטנסיווית והאפיזודית - מעניינות במיוחד בהקשר זה.
 
בעלילה האינטנסיווית נפתחת הדרמה בשלב מאוחר של הסיפור - לקראת סופו או לקראת
שיאו. היא מתרחשת בדרך כלל תוך פרק זמן קצר, במקום התרחשות מוגדר ומצומצם (כמו חדר
או בית) ובמספר מצומצם של סצנות. מספר הדמויות בה מוגבל (בדרך כלל אינו עולה על
שמונה). התפתחות העלילה מתנהלת בדרך כלל על ציר אחד, עם רק מעט סטיות, ובתוך
שרשרת של סיבות ומסובבים: הדמויות והאירועים קשורים אלה באלה ברצף הגיוני, כך
שההתפתחויות הן כמעט בלתי נמנעות.
 
העלילה האפיזודית היא בעלת אופי מנוגד: הדרמה מתחילה בדרך כלל בשלב מוקדם של
הסיפור והיא בנויה ממספר אפיזודות. הסיפור משתרך על פרק זמן ארוך ויש בו מספר רב
של סצנות בעלות אורכים שונים. העלילה יכולה להתרחש במקומות שונים ומשתתפות בה
דמויות רבות. היא מתפתחת בכמה כיוונים בעת ובעונה אחת, ולאירועיה יכולות להיות
סיבות שונות.
 
העלילה בטלויזיה, כמו דרמות רבות בתיאטרון, נחלקת בדרך כלל לשלושה חלקים: בחלק
הראשון אנו פוגשים את הדמויות ולומדים את מהות העימות המרכזי ביניהן. מכיוון שמרבית
התוכניות הדרמטיות שאנו צופים בהן הן סדרתיות, ולפיכך צפויות מראש במידה רבה, די
לנו בזמן חשיפה מינימלי (לרוב רק קטע הפתיחה המלווה במוסיקה ובכתוביות) כדי להחזיר
אותנו למקום, לזמן ולדמויות המרכזיות מן הפרקים הקודמים של הסדרה. בחלק השני של
העלילה העימות מתפתח ומגיע לשיאו. בחלק השלישי, בסוף העלילה, נפתר העימות לעתים
קרובות. הפתרון מלווה בדרך כלל בהתרת התסבוכת ובקשירת הקצוות לקראת סוף הסיפור,
ובכך הוא מסייע לנו, הצופים, להגיע לפורקן רגשי ולהתרגעות. יתרה מזו, הפתרון מחזיר
אותנו לנקודת המוצא, להתחלת התוכנית. במצב זה יישארו הדמויות בסדרות קופאות על
שמריהן עד למפגש הבא שלנו אתן - בשבוע הבא (או למחרת היום), באותו מקום, באותו זמן.
 
אפשר לתאר מבנה סיפורי זה בתמציתו כגרף בצורת פעמון (לא בהכרח סימטרי), שפסגתו
מייצגת את שיא המתח או הריגוש. המדרונות וגודל השיפוע שלהם משתנים בהתאם לאופי
התוכנית ולאורכה, לעלילה ולגורמים אחרים, שנעמוד עליהם בהמשך.
 
לעתים קרובות קו עלילה אחד איננו מספיק כדי לגרום לתוכנית להיות מעניינת בעיני
קהלים מגוונים. מכיוון שהמטרה העליונה של מפיקי התוכניות היא למשוך קהל גדול ככל
האפשר (כדי להרוויח את כספי הפרסומת, בתוכניות שמקורן בטלויזיה מסחרית), מוסיפים
לה קווי עלילה משניים, המוסיפים עניין לסיפור ומגוונים את התוכנית. בסדרה משפחתית,
לדוגמה, יעסוק קו העלילה המרכזי בקונפליקט בין המבוגרים סביב משבר כלכלי, ובמקביל
תתפתח עלילה משנית סביב ציר ההתאהבות הראשונה של בת מתבגרת ויריבות בין שני האחים
הצעירים על תשומת לבם של ההורים. בדרך זו מגבירים את כוח המשיכה של התוכנית
ופורשים אותו על קהל בטווח גילים בלתי מוגבל כמעט. הפניה לקהל הרחב ביותר היא,
איפוא, אחד האילוצים הבולטים, המאפיינים את הדרמה הטלוויזיונית השכיחה. לנקודה זו
עוד נחזור בהקשרים נוספים.
 
והנה אילוץ נוסף של הדרמה הטלויזיונית: תהיה הבעיה המוצגת בה אשר תהיה - היא
חייבת להיפתר תוך יחידת זמן קצובה מראש (בדרך כלל כחצי שעה או שעה, לעתים - במספר
פרקים). לאופיו של הזמן הסיפורי הזה יש משמעות לגבי זמנם של הצופים, שהרי בחיי היום
יום בעיות אינן נפתרות בהכרח ועימותים אינם נעלמים בכל מחיר, בוודאי לא תוך חצי
שעה או שעה. אילוץ בלתי מציאותי זה מכתיב במידה רבה גם את סוגי הפתרונות לרבות מן
הדרמות הטלוויזיוניות הפופולריות: פתרונות קלים, חד משמעיים, ולעתים קרובות אף
אלימים.
 
יתרה מזאת, בשל ההשקעה הכרוכה בהפקת תוכניות טלויזיה, לחץ הזמן של תעשיה זו
(החייבת למלא את שעות השידור שלה כדי להתקיים) והפניה לקהל גדול ככל האפשר -
נזהרים המפיקים מלהפריח רעיונות מקוריים ולשבץ בתוכניותיהם חידושים מרחיקי לכת;
ברוב המקרים הם מעדיפים ללכת בדרך סלולה ולהיצמד לנוסחה מוכרת ומצליחה. הטלוויזיה
חוזרת על עצמה בכל הרמות - לוח המשדרים מאפשר צפיה מתוכננת מראש ומעודד פיתוח
הרגלים קבועים, המעניקים תחושת בטחון ויציבות לעולם הטלוויזיוני. הסוגות השונות של
התוכניות מאופיינות בקווי עלילה דומים, במבנה קבוע, בדמויות מוכרות וצפויות מראש.
המאפיינים הדרמטיים החוזרים על עצמם והרגלי הצפיה שלנו פוטרים אותנו, כצופים,
מהשקעת מאמץ בשעת הצפיה ומאפשרים ליוצרים להכניס יותר פעילות למשך זמן קצוב, שכן
הם פטורים מן הצורך להקדיש זמן להצגת הדמויות וסביבתן.
 
הכנסת חידוש בכל אפיזודה - עימות חדש, פשע חדש, פרשת אהבים חדשה - גם היא סממן
קבוע החוזר על עצמו. החידוש מערער את היציבות במסגרת החברתית המוצגת (כמו ריב
במשפחה מוכרת, פשע בתחנת המשטרה הקבועה, מחלה בבית החולים המוכר), אך במהלך
התוכנית תיפתר הבעיה והדמויות תחזורנה למצב היציב ההתחלתי, ובמצב זה גם נשוב
ונפגוש אותן בשבוע הבא.
 
מכיוון שמקורן של תוכניות רבות הוא ברשתות טלויזיה מסחריות (כמו, למשל, מרבית
התוכניות האמריקניות המוקרנות אצלנו), אנו עדים לריבוי של פרסומות קצרות, המשודרות
באמצע התוכנית. וכדי שהצופים לא "יברחו" אז לערוץ אחר, יש לדאוג לכך שהפסקות אלה
יהיו במקומות מותחים במיוחד, מעין שיאי משנה בעלילה. אילוץ זה עיצב את הדרמה
הטלוויזיונית כשונה מדרמות באמצעי תקשורת אחרים: העלילה נחלקת על פי רוב לקטעים
המתרחשים במקומות שונים ומאפשרת לצופה להתרכז למשכי זמן קצרים בפן אחד של הדרמה.
מאפיין זה ממחיש לנו את דרך התאמתה של צורת הסיפור הטלוויזיוני לאופיה של הצפיה
הביתית השוטפת והבלתי מרוכזת.
 
המאפיינים שהוזכרו לעיל מדגימים לנו את הקשר ההדוק בין ה"מה", התוכן, של תוכניות
ה ובין ה"איך", הצורה שבה מביעים את הרעיונות. אילוצים שונים של תעשיית
הטלוויזיה מעצבים את התכנים, כפי שאנו מכירים אותם. בל נשכח כי תנאים אחרים, נסיבות
חברתיות, פוליטיות, כלכליות, תרבותיות וטכנולוגיות אחרות - היו מולידים תוכניות
טלויזיה אחרות ומפתחים בנו ציפיות והרגלים שונים. המדיום מסוגל - ואף עושה זאת לא טלויזיה
פעם - להביא לנו גם דרמות מורכבות, עם דמויות רבות פנים ובלתי צפויות מראש, עם
התמודדויות חסרות פתרון בשאלות מהותיות וכדומה. יוצרים טלוויזיוניים מוכשרים שוברים
את המוסכמות הטלוויזיוניות ומוכיחים, שגם במדיום זה אפשר לפתח סוגות רבות השראה.
 
לטלויזיה פנים רבות ומגוונות. יש הטוענים, כי מעבר לשוני המתפרש על עשרות ערוצים
ואין סוף קלטות וידיאו - רב המשותף להן מן השונה ביניהן. ריבוי האופציות לבחירה, הם
יוסיפו ויאמרו, איננו אלא אחיזת עיניים, כי למעשה "הכל אותו דבר". האם אכן "הכל אותו
דבר?" האם יש לנו בחירה אמיתית בין אפשרויות רבות? זוהי אחת מהדילמות בהתמודדות
עם הטלוויזיה.
 
מקור:
החופש לצפות: מבט שני לטלויזיה, עמ' 29-36, הוצאת רכס
 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש