דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,946 כניסות לאתר
תקשורת קהילתית

הגישה הריכוזית, שאפיינה את מדינת ישראל בראשית דרכה, המשיכה להתקיים באמצעי
התקשורת ההמוניים גם בשנים בהן החלו תהליכי ביזור בתחומי הפוליטיקה, החברה
והתרבות. אמצעי התקשורת ההמוניים המשיכו לפעול מתוך גישה ריכוזית, שראתה במדינה
כולה יחידה אחת והתעלמה מצרכים מקומיים יחודיים. עלייתה של מנהיגות מקומית, בעלת
צרכים תקשורתיים, והתגברות מעורבותם של האזרחים בכל שטחי חייהם, חיזקו את הצורך
בערוצי תקשורת שיעסקו בעניינים מקומיים ויאפשרו לתושבים לקבל מידע ולהחליף מידע
בנושאים הקשורים ישירות לחיי היומיום שלהם. ברדיו ובטלוויזיה שלטו מנגנונים
ריכוזיים, שפעלו מאזור מרכז הארץ. לפריפריה, שצרכיה התקשורתיים ומודעותה החברתית
הלכו והתפתחו, לא היתה כל השפעה על תוכנם של השידורים. העיתונות הארצית התאפיינה
אף היא בגישה דומה. המחסור באמצעי תקשורת, שימלאו אחר הצרכים המקומיים, הביא
להתפתחותם המהירה של העיתונים המקומיים ולהצלחתם בתחרות - מול היומונים הגדולים -
על זמנו של הקורא ועל תקציבי הפרסום. הצלחה זו היתה ביטוי לצורך בביזור ובמתן גישה
לתושבים לאמצעי התקשורת. הצלחתם הכלכלית של המקומונים נבעה גם מיכולתם לענות על
צורכיהם של מפרסמים, שחיפשו ערוץ פרסומי ממוקד, שיאפשר להם להגיע לשווקים מקומיים.
עד להתבססותם של המקומונים, נאלצו מפרסמים אלה לפנות לקהל יעד מצומצם, הנמצא
באזור מסויים, באמצעות העיתונים הארציים, שהפרסום בהם היה כרוך בעלויות גבוהות
ביותר. ערוצי התקשורת המקומיים מילאו, אם כן, גם צרכים כלכליים מקומיים.
 
בהעדר אפשרות גישה לאמצעי התקשורת הממלכתיים, מצאו קבוצות שונות בחברה הישראלית,
ערוצים חלופיים למילוי צורכיהן התקשורתיים. השיפורים הטכנולוגיים בתחום התקשורת
אפשרו לקבוצות אלה לעקוף את הסדרי הרישוי הקיימים. קלטות השמע והווידאו שימשו
להפצת מסרים של קבוצות דתיות וחברתיות, כגון: החרדים, הערבים ובני עדות המזרח (כספי
ולימור, 1992).
 
הלחץ החברתי לביטול הריכוזיות השלטת באמצעי התקשורת ולסיפוק הצרכים התקשורתיים
המקומיים, הביא למספר יוזמות פוליטיות, שאפשרו מתן ביטוי לתמורות החברתיות, באמצעות
הקמת הערוץ השני לטלוויזיה, מתן אישור לשידורי כבלים ויצירת ערוצי טלוויזיה קהילתית
וכן בצעדים ראשונים לקראת הקמתו של רדיו אזורי. ריבוי הערוצים ותחנות הרדיו, אמור
להביא לביטול המונופול על אמצעי התקשורת ההמוניים. יצירת אמצעי שידור קהילתיים
תספק את צורכיה של הקהילה, שאינה זוכה לסיקור ראוי בכלי התקשורת הארציים.
 
הצלחתם של המקומונים מעידה על הפוטנציאל הטמון בערוצי התקשורת הקהילתית. תושבים
מקומיים מגלים עניין רב בנעשה באזור מגוריהם וקיומם של ערוצי תקשורת מקומיים מגדיל
את מעורבותם ומודעותם לענייני האזור. ערוצי תקשורת אלה יכולים להוות כלי יעיל
ביותר לתקשורת דו-כיוונית ולהעברת מסרים מהקהילה ואליה. הם יכולים לשמש כלי
להתערבות בנעשה בקהילה וליצירת מודעות לתחומים שונים בחייה. חופש הגישה לאמצעי
התקשורת יאפשר מתן ביטוי לקבוצות שונות ולדעות שונות ועשוי לחזק את הדמוקרטיה
הישראלית.
 
בפרק זה נסקור את התפתחותם של מספר ערוצי תקשורת מקומיים ואת הנעשה בתחום זה,
כיום, בארץ ובעולם. ננסה לעמוד על הכוחות היחודיים שהביאו לצמיחתם של ערוצים חדשים
אלה ועל ההשפעות שיש לחלקם על תהליכים חברתיים ופוליטיים מקומיים.
 
טלוויזיה קהילתית
הריכוזיות המאפיינת את אמצעי התקשורת בישראל מצאה את ביטויה גם בטלוויזיה
הישראלית. גישת המונופול הממשלתי על שידורי הרדיו הועברה לטלוויזיה, עם התחלת
השידורים בסוף שנות ה- 60. מתחילתו, הורכב חבר המנהלים של הטלוויזיה הישראלית
מפוליטיקאים, שהשיקולים המנחים אותם היו פוליטיים ולא מקצועיים והשפיעו על עבודתם
המקצועית של אנשי הצוות. בעיה זו וכן קשיים תקציביים, הביאו לחוסר שביעות רצון של
הציבור הרחב מאיכות השידורים ומאופן הסיקור של נושאים המטרידים את הצופה הישראלי.
העדרה של מערכת סקרים על הרגלי צפייה, מנעה מהציבור את היכולת להשפיע על תוכנם
של השידורים באופן עקיף(Lehman-wilzig ,1992) כך, נותר הציבור הישראלי עם ערוץ
טלוויזיה אחד, שאיכות שידוריו ותוכנם אינם מספקים ואינם עונים על הצרכים.
 
חוסר שביעות הרצון ממצב השידורים בערוץ הכללי, הביא לפריחתם של מכשירי הווידאו
ושל ספריות הווידאו. בשנת 1984 דורגה ישראל שנייה מבין כל מדינות העולם בבעלות
לנפש על מכשירי ווידאו (Lehman-Wilzig). תופעה ייחודית אחרת, אופיינית לישראל, היתה
פריחתם של שידורי הכבלים "הפיראטיים". בכל העולם התפשטה טכנולוגיית הכבלים כבר
בשנות ה- 70, בעוד שבארץ אסרה הממשלה על שידורי כבלים, במטרה לשמור על השליטה
שהיתה לה באמצעי השידור האלקטרוניים, ובעיקר על שידורי החדשות. באמצע שנות ה- 80
הוערך בכחצי מיליון, מספרן של המשפחות שחוברו לשידורים לא חוקיים אלה
(Lehman-Wilzig). על גגות הבתים החלו להופיע אנטנות לקליטת שידורי לווין ובבתיהן של
משפחות ישראליות רבות ניתן היה לצפות בשידורים מאירופה ומהמזרח התיכון.
 
הלחץ הציבורי והפוליטי הוביל לשינויים באמצעי התקשורת האלקטרוניים. בשנת 1986
אישרה הכנסת את "חוק הכבלים", לפיו חולקה הארץ ל- 31 אזורי זכיון, בהם הופעלה
טלוויזיה בכבלים. בחוק זה נוצרה, לראשונה, האפשרות לשידורי חדשות מקומיים ועיסוק
בנושאים קהילתיים, במסגרת הערוץ הקהילתי של רשתות הכבלים. בשנת 1990, ארבע שנים
לאחר שהחוק הונח על שולחן הכנסת, אושר גם חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שנתן
תוקף חוקי לשידורי הערוץ השני.
 
הקמתם של ערוצי טלוויזיה קהילתית בישראל פיגרה בשנים רבות אחר התפתחויות דומות
בעולם המערבי. בארה"ב ובקנדה, למשל, נעשו כבר בשנות ה- 70 ניסיונות להפעלת
טלוויזיה קהילתית. בארה"ב נעשה בשנות ה- 70 ניסיון לאפשר לקבוצות שונות של אזרחים
להכין תכניות משלהן ולשדרן. כיום, קובע החוק במדינה זו, שלכל אזרח יש זכות לשדר
ברשת השידור המקומית שלו וההערכה היא, שקיימים כ- 700 ערוצים אליהם יש לציבור
גישה (תמיר, 1993).
 
הערוץ הקהילתי, בשידורי הכבלים, מאפשר לכל אזרח להגשים את זכותו לשדר ולתקשר.
ערוץ זה הוא כלי הביטוי של כל ישוב או מסגרת קהילתית והוא משקף את הווייתם. אחת
ממטרות החוק הישראלי היתה להעניק לפריפריה, שאינה זוכה לסיקור הולם בתקשורת
הארצית, אפשרות לבטא את המתרחש בה. בישובים השוכנים בפריפריה ובשכונות בשולי
הערים הגדולות, נוצר תסכול רב מהקיפוח ממנו סבלו מבחינת הסיקור בתקשורת הארצית,
הריכוזית והמונופוליסטית. כספי (1989) יוצא כנגד אופן הסיקור של ענייני הפריפריה:
 
גם טווח הסיקור של מערכת החדשות דומה לטלוויזיה קהילתית, של אזור בין
חדרה לבין גדרה. שריפה במפעל בעין המפרץ היא מחוץ לתחום הסיקור של
הטלוויזיה הישראלית. כיצד אפשר להשלים לאורך שנים עם העובדה שהנגב, כל
מה שדרומה לרחובות, נותר ללא צוות צילום, ללא כתב רדיו או טלוויזיה. קל
יותר לנייד כתב מבון לפולין מאשר להוריד צוות לבאר שבע. לכן, במקרים
כאלה מוזמן ראש העיר להתראיין באולפן בירושלים (עמ' 16).
 
ואכן, ישוב קטן בפריפריה, מרוחק מהמרכז, או שכונה עירונית, מסוקרים בטלוויזיה
הממלכתית בממוצע של חמש דקות בשנה! אם הם זוכים לסיקור, הרי שזה נעשה, לרוב, בהקשר
של פשע, אלימות או כל ארוע סנסציוני אחר, שהעורכים רואים בו עניין ברמה הארצית.
כתוצאה מהחיפוש אחר קוריוזים, נגרמת לישוב או לשכונה עוגמת נפש ולעתים, פגיעה בלתי
הפיכה בתדמית.
 
הטלוויזיה המקומית והקהילתית יכולה להביא לשינוי במצב זה. מטרתה - להביא ידיעות
מקומיות ולאפשר לחברי הקהילה להפיק תכניות עבור עצמם, בנושאים שיש להם זיקה
לענייני האזור ולתושביו. לרשות הצופה עומדת, בפעם הראשונה, האפשרות להפיק ולבצע
שידורים ולזכות בעזרה מקצועית בהכנתם, תוך שימוש בציוד הפקה ובמשאבים הדרושים.
המצלמות ומכשירי העריכה נגישים יחסית וקל ללמוד כיצד להפעילם. למעשה, בשימוש
במכשירים מתקדמים אלה, כל אחד יכול לשדר. כיום, יכולה כל קהילה או קבוצה קטנה,
להפיק כתבות וידאו על עצמה או עבור עצמה. הציבור יכול לנהל את השידורים ולהחליט
על תוכנם וכן להגיב עליהם באופן מיידי. בניגוד לערוץ הממלכתי, עליו לא היתה לאזרח
שום השפעה, ישירה או עקיפה, בערוץ הקהילתי יש לאזרחים נגישות מלאה לאמצעי התקשורת
ויכולת להשפיע על הנעשה בו. הציבור יכול לשנות את תכניות הערוץ, להחליט על זמני
שידור ולקבוע מה יהיו המסרים שיועברו במסגרתו. הצופה, שהיה עד עכשיו פסיבי, יכול
לדווח, להגן על זכויותיו ולהציג את דעותיו.
 
לטלוויזיה הקהילתית מספר תפקידים: עליה להוות אמצעי תקשורת משלים לכלי התקשורת
הקיימים ולאפשר מתן שירות לקהלים יחודיים, על פי מאפייניהם וצורכיהם. זאת, בניגוד
לטלוויזיה הממלכתית, המכוונת לקהל הרחב, מה שמחייב תכניות בעלות מכנה משותף רחב
ביותר. על הטלוויזיה הקהילתית ליצור זיקה בין נושאים לאומיים לבין נושאים מקומיים,
למשל, השפעת המצב הביטחוני על נושא הגיוס למשמר האזרחי בשכונה. באמצעות הערוץ
הקהילתי ניתן לשפוך אור על המצב במשטרה המקומית וכן לעודד את הגיוס. הטלוויזיה
הקהילתית אמורה גם להוות מכשיר לשיווק וליחסי ציבור טובים לקהילה באמצעות כתבות
תדמית חיוביות.
 
בנוסף לתפקידיה ה"שידוריים", הטלוויזיה הקהילתית יכולה לזרז את הטיפול בבעיות
מקומיות, מעצם האפשרות של חשיפת מחדלים מקומיים. למשל, מעשה שהיה: צוות הטלוויזיה
הקהילתית החליט לטפל בבעיה מסויימת ברשות המקומית. כבר בשלב התחקיר התגלה לראש
הרשות במה מדובר והוא ביקש מהצוות להמתין ימים ספורים, לפני שיתחיל לצלם. בינתיים,
הוא טיפל בבעיה המסויימת ופתר אותה וגרם לכך שלא היה עוד צורך בכתבה.
 
הטלוויזיה הקהילתית יכולה לשרת מטרות חברתיות שונות ולהגביר את מעורבותם של חברי
הקהילה בענייניה. שנער (1993), מתאר ניסוי שנערך בשנות ה- 70 בעיירה בארה"ב,
במסגרתו הופעלה טלוויזיה דו-כיוונית לטיפול בבעיית בידודם החברתי של הקשישים. מרכזי
קשישים צוידו בציוד הפקה ושידור, ושידוריהם נקלטו במערכת כבלים אזורית ובבתיהם של
קשישים נוספים. במסגרת השידורים נערכו מפגשים בין רשויות שונות לקשישים, במטרה
לפתור בעיות שהטרידו ציבור זה. ממצאי הניסוי העידו על גידול במעורבות הפוליטית של
התושבים, שחלקם לא הביעו דעתם בנושאים ציבוריים לפני כן. שנער אף מציין, כי בבחירות
לראשות אותה עיירה נבחרה פעילה מקומית, שנצחונה על המועמד הפוליטי מיוחס לחשיפה
באמצעות מערכת טלוויזיה דו-כיוונית.
 
שנער מביא דוגמה נוספת להשפעתה של הטלוויזיה הקהילתית על המעורבות החברתית של
תושבי הקהילה. בתחילת שנות ה- 70 בקנדה, הגיע צוות מפיקי סרטים לאי קטן, שרוב
תושביו היו מובטלים והתקיימו מקצבות סעד. הצוות קיבל על עצמו את המשימה לשכנע את
תושבי האי לעבור למקום מגורים אחר, באמצעות סרט שצולם במקום. במטרה לשתף את
התושבים בתהליך ההפקה, הוקרנו בפניהם קטעים מצולמים והם חיוו דעתם עליהם.
הוויכוחים והשיחות שנלוו לתהליך זה הביאו, בסופו של דבר, להתארגנות התושבים למען
שיקום האי. המפגש החברתי הכרוך בהכנת תשדירים מקומיים, כרוך במגע חברתי בין קבוצות
שונות בקהילה ויכול להביא לשיתוף פעולה בין התושבים. הטלוויזיה הקהילתית יכולה
להביא להתגייסות התושבים למען נושאים מקומיים המחייבים התייחסות וטיפול ולהגביר את
המעורבות והפעילות הציבורית שלהם.
 
תמיר (1993) מציין שימוש חשוב נוסף בטלוויזיה הקהילתית, שנתגלה בקיבוצים בתקופת
מלחמת המפרץ. מערכות תקשורת טלוויזיונית פנימית החלו לפעול בקיבוצים בשנות ה- 70,
בין השאר, במטרה לפתור את בעיית הניכור החברתי, שהחלה להטריד קיבוצים רבים. תמיר
מציין, שמערכת זו שימשה במלחמת המפרץ להעברת מידע פנימי לבתי החברים, שישבו
בחדרים האטומים, ואף מילאה תפקיד פסיכולוגי בזמני לחץ.
 
לטלוויזיה הקהילתית תפקידים נוספים, שאינם קשורים בהכרח באופן ישיר בשידור עצמו.
ניתן להשתמש בציוד המשמש להפקה ולשידור מקומיים לצורך איסוף מידע לגבי בעיות
המטרידות את התושבים ולגבי דעותיהם בנושאים מגוונים. הציוד יכול לשמש גם לעריכת
סדנאות ב"מעגל סגור", לקהלי יעד שונים בקהילה, בנושאים שונים, כגון: מיומנויות נאום,
השפעה ושכנוע. ניתן גם להקים, בבתי הספר המקומיים, מסלולי לימודים במגמת תקשורת תוך
שימוש בציוד ובצוות הטלוויזיה הקהילתית בהנחלת ידע בנושא וביצירת חוויה לימודית
באמצעות הפקה עצמית של סרטים, קליפים וכיוצא בזה.
 
במסגרת חוק הכבלים נקבע, ששידור קהילתי ייעשה בנושאים שהם בתחום פעילותו של המוסד
הקהילתי המשדר. מוסד כזה הוא מוסד חינוכי: בית ספר, מוסד להשכלה גבוהה או מתנ"ס.
רשויות מקומיות ומועצות פועלים, שדווקא להן יש יכולת ואמצעים, לא רשאיות להיות מוסד
קהילתי משדר, בשל היותן גופים פוליטיים. עם זאת הרשויות המקומיות, או גופים הקשורים
אליהן, הם לרוב המממנים העיקריים של שידורי הטלוויזיה הקהילתית. אחת הטענות
הנפוצות היא, כי הגורמים המקומיים לא השכילו עדיין להתמודד עם האפשרות שניתנה להם
להשתמש בערוץ הקהילתי וגם חלק מחברות הכבלים הפכו את הערוץ הקהילתי ללוח מודעות
ולא נעשה בו השימוש הראוי למטרה לשמה הוקם.
 
יש לציין, שהחברה למתנ"סים החלה לפעול לניצול האפשרות שהעניק החוק. בעשרות מתנ"סים
ברחבי הארץ, מקיימת החברה קורסים בהם רוכשים התושבים מיומנויות בשימוש בכלי הפקה
ושידור ומתנסים בעבודה עיתונאית. בוגרי הקורסים משדרים בערוצים הקהילתיים. בפעילות
זו מעורבות קבוצות אוכלוסיה מגוונות, ובהן נוער וקשישים. בהפקת השידורים נוטלים חלק
גם גופים מקומיים, שמבחינה חוקית יכולים לשדר בערוץ הקהילתי, אך אינם עושים זאת
מטעמים שונים, כגון: בתי ספר ותנועות נוער. החברה למתנ"סים מעודדת מעורבות של גופים
אלה בהכנת השידורים ומאפשרת להם לתרום מהידע שלהם בתחומים בהם הם עוסקים במסגרת הקהילה.
 
נשאלה השאלה, האם הציבור אכן מעוניין בערוצים קהילתיים, לאור שפע התכניות והערוצים
המוצעים לו כיום, בעידן הכבלים והערוץ השני. התומכים בהפעלת הערוץ הקהילתי
מאמינים, שהצלחת המקומונים מעידה על העניין שיש לציבור בעניינים מקומיים. אנשים
אוהבים לקרוא או לצפות בארועים הקרובים לליבם והלקוחים מחייהם האישיים, המשפחתיים
והקהילתיים. את החדשות החשובות הם מקבלים ממילא, ובמנות יתר, בכל אמצעי התקשורת
הארציים. מעורבותם הגוברת בנעשה בקהילה, בבית הספר, במרכז הקהילתי ובגופים מקומיים
אחרים, מוצאת את סיפוקה בחדשות ובהפקות מקומיות, המביאות לביתם את המתרחש בסביבתם הקרובה. באמצעות הערוץ הקהילתי המשדר לפלחי אוכלוסיה קטנים, אך מעוניינים -
Narrow costing, יוכלו התושבים לקבל מידע לגבי סדרי ההרשמה לבית הספר ולגבי
מבצעים שונים הנערכים בשכונה, לצפות בכתבות שהכינו שכניהם בנושאים קהילתיים ולהביע
את דעתם בנושאים מגוונים.
 
הטלוויזיה הקהילתית יכולה לשמש כמכשיר ליצירת שיתוף של התושבים בענייני הקהילה בה
הם חיים ולפתרון בעיות חברתיות המטרידות אותם. כדי להשיג מטרות אלה ולעשות שימוש
יעיל ומושכל באמצעי חשוב זה, יש קודם לכן, לטפל בנושאים רבים, כגון: הכשרה נכונה של
התושבים והבטחת גישה ישירה אל הערוצים הקהילתיים. הטלוויזיה הקהילתית בארץ עדיין
בחיתוליה, וחסרות מסגרות ארגוניות שיפקחו על הכשרת התושבים ועל חופש הגישה לערוצים
הקהילתיים. התארגנות מתאימה תבטיח שימוש נרחב יותר באפשרויות שמעמידים ערוצים אלה
לרשות הקהילה.
 
בטלוויזיה הקהילתית ל"רייטינג" יש משמעות איכותית חברתית ולא רק מספרית. מספר
הצופים קטן אמנם, אך זו הטלוויזיה שלו ובשבילו.
 
בטלוויזיה הקהילתית יש משמעות חשובה ביותר לא רק לסרט הנצפה בסוף התהליך, אלא
לאשר מתרחש בישוב ובשכונה עד לשידור. התהליכים והשינויים העוברים על הנוער ועל
הקשישים המשדרים את בעיותיהם, הם נשמת אפה של הטלוויזיה הקהילתית.
 
שידורים קהילתיים אלה הם פן נוסף של תופעת מעבר העוצמות והסמכות מן המרכז אל
הקהילה.
 
 
מקור:
 
מחברה ריכוזית לקהילה דיגיטלית, עמ' 100-94, הוצאת ידיעות אחרונות
ספרי חמד
 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש