דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,031 כניסות לאתר
5 שנים לערוץ 2 - יפים, אמיצים ומצליחים

מאת: עוזי פלד

בשלהי 1993 אילנה דיין היתה דוקטורנטית למשפטים, שלמדה בארצות-הברית, גידי גוב היה
זמר מצליח, יעל אבקסיס היתה דוגמנית כמעט אלמונית, אמנון לוי היה עיתונאי ב"חדשות"
ורמת-אביב ג' היתה רק שכונה בצפון תל-אביב.
 
אחרי שנות המתנה ארוכות ואין סוף דחיות ועיכובים, זכו ביולי 1993 "רשת", "טלעד"
ו"קשת" - בהליך של מיכרז קשה ומורט עצבים - בכתבי זיכיון לשדר בערוץ 2. הערוץ החדש
היה אמור
 
להיות ממומן אך ורק מתשדירי פרסומת, מבלי להעמיס אפילו לא אגורה אחת על משלם
המיסים. כל זאת, בתנאי פתיחה קשים מנשוא: מצד אחד, תחרות עזה עם ערוץ הטלוויזיה
הממלכתי, שהיתה לו מיקדמה של 25 שנות נסיון מקצועי, ומצד שני, עם כ - 40 ערוצי
כבלים, ששידרו למעשה (וכך זה נמשך עד היום) כערוצי טלוויזיה ארציים כמעט לכל דבר
והקדימו - שלא כמו במרבית הארצות האחרות - את שידוריו של הערוץ המסחרי.
 
את ההתרגשות הטבעית שהיתה כרוכה בקבלת הזיכיונות דחינו למועד מאוחר יותר. החיים
נראו אז כמו סופת הוריקן, שבמקום להרוס היא הולכת ובונה, נדבך אחרי נדבך, כמו בסרט
אנימציה, ערוץ שידור מקצועי. במשך ארבעה חודשים רצופים, יום ולילה, עמלו צוותים
מקצועיים מצומצמים בהקמת לוחות תוכניות, שיווקם למשרדי הפרסום והבאתם לשידור. ציוד
טלוויזיה המתקדם בעולם זרם דרך האוויר ונחת באולפנים ובחדרי הבקרה של החברות
הזכייניות. הלמות הפטישים התערבבה בצלילים אחרים. הפקות החלו להתארגן לקראת
שידורי הבכורה.
 
חלום האלטרנטיבה הביא את המהפכה
העיתונות בנתה ציפיות, שגרמו ללא מעט ברכיים לרעוד בחשאי. נוצרה תחושה שאנו חלק
ממהפכה ההולכת ומתרקמת. אנשים, שבמשך שנים הסתובבו עם החלום לאלטרנטיבה שידורית,
נהפכו בן לילה ליוצרי מציאות תקשורתית חדשה בישראל.
 
ב - 4 בנובמבר 1993 פתחה טלעד את יום השידורים הראשון של ערוץ 2. כוכבי טלוויזיה
חדשים פרצו אותו יום לתודעה הציבורית והפכו לנכסי צאן ברזל של הערוץ החדש: אילנה
דיין, רפי רשף ויעקב אילון. דרמה ישראלית ראשונה - "בוקר טוב ינוחמיה" - וסרט תיעודי
מיוחד - "עגיל בזין" - היוו את מרכזו של לוח-השידורים החגיגי. מושגים חדשים, כמו:
רייטינג, פריים-טיים, פרומו וזכיינים, החלו לחדור לתודעה.
 
היום הזה הפיח רוח חיים חדשה בתעשיית הטלוויזיה והפרסום בישראל והיה לנקודת מפנה
בחייהם של אנשים רבים - צופים, שחקנים וזמרים, מפרסמים ופרסומאים, תסריטאים, במאים
ומפיקים, וכל מי שחייו המקצועיים מכורים למסך הקטן. עשרים שנה עסקה "טלעד" בהפקות
טלוויזיה עבור אחרים, עכשיו היא הפכה לתחנה משדרת. ל"רשת" היה נסיון קודם קצר יחסית
בהפקות ו"קשת" התארגנה כקבוצה במיוחד לקראת המכרז.
 
רק חמש שנים עברו מאז, אבל לא היה בהן אפילו יום משעמם אחד, לא לצופים ובוודאי לא
לעוסקים במלאכת היצירה. במציאות של סוף שנת 1998 איש איננו יכול להתעלם
מההישגים חסרי-התקדים של ערוץ 2 והשפעתם על חיי החברה והכלכלה במדינת-ישראל.
סיפור הצלחה מדהים נוצר יש מאין בזמן קצר יחסית. הצלחה, שכנראה אין לה אח ורע בשום
מקום אחר בעולם:
 
* הרוב הגדול של צופי הטלוויזיה בישראל הפכו תוך זמן קצר לצופים נאמנים של ערוץ 2,
למרות שלרובם הגדול יש כ - 40 אלטרנטיבות צפייה אחרות. זאת, בגלל מיגוון יוצא
מן-הכלל של מישדרים מעניינים וב"גובה העיניים".
 
* חדשות ערוץ 2 זוכות להערכה ולצפייה כמעט כפולה מזו של "מבט" המיתולוגית.
מרואיינים חשובים מצמרת המימשל בארץ ובעולם מעדיפים את חדשות ערוץ 2 כמסך
המתאים ביותר עבורם להעברת מסרים. אחת הדוגמאות הבולטות לאחרונה הוא הראיון
המיוחד שנשיא ארה"ב, ביל קלינטון, העניק ביוזמתו לחדשות ערוץ 2 ביום הזיכרון לרצח
רבין ז"ל.
 
* המפרסמים גילו עד מהרה את ההשפעה האדירה שיש לקמפיינים שלהם המוקרנים על מסך
ערוץ 2 ובאמצעות משרדי הפרסום וחברות ההפקה השכילו להעלות את רף איכות
התשדירים לגבהים חסרי תקדים אפילו לעומת ארצות עם מסורת ארוכה של שידורי טלוויזיה
מסחריים.

בסוף שנות ה - 80 חוקקה כנסת ישראל את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. היא קבעה,
בהסתמך על שורה של נימוקים (ביניהם: לא להפקיד יותר מדי עוצמה תקשורתית "ביד אחת",
למנוע מצב שלהשפעות פוליטיות וכלכליות יהיה משקל מכריע בעוצמה זו וכדי לא ליצור
מונופול בשידורי הפרסומת בטלוויזיה) מבנה משונה לערוץ: יפעלו בו שלושה זכיינים
ראשיים, שכל אחד מהם ישדר (ברוטציה, מדי שנתיים, של ימי השבוע) שליש מהשידורים בימי
שידור שונים. נוסף אליהם תשדר גם הטלוויזיה החינוכית מדי יום בהיקף של כשביעית מזמן
השידורים. החדשות יופקדו בידי חברה נוספת, שתהיה בבעלות ובשליטת שלושת הזכיינים
הראשיים ובהשתתפות של נציגי ציבור. הרשות השנייה "זכתה" ל- 2% זמן שידור משל עצמה.

מומחי תקשורת ניבאו כשלון מוחלט
בתנאים אלה של מבנה אירגוני לא-מקובל, המכתיב תחרותיות קשה בתוך הערוץ וממולו,
חשבו כל המומחים לתקשורת בארץ (וגם בחוץ-לארץ), שערוץ 2 נדון מראש להיות נסיון
מקצועי כושל. מי ששמחו, אולי יותר מכל, לתנאים בלתי אפשריים אלה היו בעלי העיתונים
היומיים, שחששו מפגיעה קשה בהכנסותיהם עם תחילת שידורי הפרסומת בטלוויזיה. למרות
זאת, שלושת העיתונים היומיים הגדולים בארץ חברו כשותפים לקבוצות, שנערכו והתארגנו
לתחרות במיכרז. שניים מהם - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" - זכו להיות בין הזוכים (ב"רשת"
וב"טלעד", בהתאמה).
 
חיש קל הסתבר, כי דווקא המבנה המסורבל והלא-יעיל, כביכול, של ערוץ 2 הוא מהסיבות
הראשיות להצלחה שלו. הפקדת השידור השבועי בערוץ 2 בידי שלוש חברות גרם לתחרות
מתמדת ופורה בין שלושתן. כתוצאה מכך הערוץ שידר פי שלושה יותר תוכניות בז'אנרים
השונים (בידור, שעשועונים, דרמות, תעודה, סרטים וכיו"ב) מאשר כל תחנת שידור רגילה.
לערוץ 2 היו בצד התוכניתי שלושה מנהלי תוכניות, שלושה מנהלי בידור, שלושה מנהלי
סרטי תעודה וכיו"ב. בקיצור, ערוץ 2 השקיע פי שלושה, הפיק פי שלושה, התאמץ פי שלושה
והצליח. יפה ביטא תחרות זו, בה ידו היתה על התחתונה, מנכ"לה היוצא של רשות-השידור.
הוא העיד (בספרו של שייקה בן-פורת, "שיחות עם מוטי קירשנבאום", שיצא לאור לאחרונה),
כי נוצרה מציאות שידור חדשה, בה הוא לא יכול היה לעמוד ב"הפגזה" של שלושה זכיינים.
 
הווי ישראלי במקום בית המלוכה הבריטי
כל זכייני ערוץ 2 מנהלים את חברותיהם בסגנון מודרני, כמקובל בעולם הגדול. לכל אחת
מהחברות הזכייניות יש, בין היתר, גם יחידת מחקר משלה.

בזמן קצר יחסית הבינו מנהלי "טלעד", "קשת" ו"רשת", שהמפתח לצפייה מאסיבית נעוץ
בשידורים מקוריים בשפה העברית. הציבור בארץ היה צמא לתוכניות רלבנטיות דוברות
עברית והיה עייף מלצפות בשידורי טלוויזיה בשפות זרות. מה עוד, שממוצרים אלה היו לו
כבר די והותר במשך 25 שנות השידור המונופוליסטי של הטלוויזיה הישראלית ועתה יש
לו ממיטב מוצרי ההפקה העולמיים גם בכבלים.
 
בשנתיים הראשונות לתיפעולו של הערוץ השני, עוד כאשר כל החברות הזכייניות הפסידו
מדי חודש ממון רב, כבר החלו להבשיל ניצני ההפקה הישראלית המקורית. בתחילת הדרך -
תוכניות אירוח ושעשועונים, שקל יחסית להפיקן. בהמשך הדרך - סדרות דרמה מרשימות.
זכייניות ערוץ 2 הפיקו בשנת שידורים אחת יותר סדרות דרמה מקוריות מאשר הטלוויזיה
הישראלית הממלכתית הפיקה ב - 25 שנות קיומה. עד מהרה הפך ז'אנר זה לעתיר צפייה. החל
בסידרה הדרמטית הארוכה ביותר, שנראתה אי-פעם על מסך טלוויזיה בישראל - "רמת-אביב ג'"
- דרך סדרות איכות כ"פלורנטין", "סיפורים קצרים על אהבה", "הפוך" ו"בת-ים ניו-יורק" וכלה
בנושאי צבא ומשטרה - "טירונות", "אנס הבושם", "מרחב ירקון", "סיבת המוות רצח" ועוד רבות
אחרות - כולן מושקעות ומבויימות כהלכה. אך, חשוב מכל - תוכנן מעוגן היטב בהווייה
הישראלית.
 
עברו חלפו להם, איפוא, הימים בהם כל נער מתבגר בישראל, שצפה בטלוויזיה הישראלית,
הכיר יותר את בית-המלוכה הבריטי או את שכונות הוליווד וכוכביה, מאשר את אורח החיים
בישראל.
 
סדרות הדרמה וקומדיות המצבים, בכל תחנת טלוויזיה המכבדת את עצמה, הן היהלום
שבכתר. שנים של עשייה הפקתית קשה, מורכבת ורבת-אתגרים כזו מביאות בסופו של דבר
פירות רצויים. הכמות, בסיומו של התהליך, מביאה גם את האיכות. הטלוויזיה הישראלית
שגתה קשות כאשר בחרה להזניח את התחום החשוב הזה לאורך עשרות שנים. בכך היא חטאה
לא רק לעצמה אלא בעיקר לתרבות הישראלית ולקהל, בעידן שבו כל אזרחי העולם חשופים
יותר לשידורי טלוויזיה מאשר לכל פעילות תרבותית אחרת.
 
זכייני ערוץ 2 גילו עירנות לכוחה ולתפקידה של הטלוויזיה בחברה, על כל קבוצותיה. הם
לא הסתפקו רק בהפקות היוקרתיות של דרמות ישראליות, אלא גם השקיעו בתוכניות בידור
איכותיות ("לילה גוב"), ופופולריות (דודו טופז). בגירסה עברית של שעשועונים בינלאומיים
- "גלגל המזל", "עשינו עסק" ו"פחות או יותר". בתוכניות אירוח - דן שילון, רפי רשף ואמנון
לוי. בהומור ובסאטירה - "אברהם ויעקב" ו"החרצופים". בז'אנר של תוכניות התחקיר רק
"עובדה" עם אילנה דיין ממשיכה זו השנה השישית ברציפות בערוץ 2 /טלעד, בעוד שבתחנה
הממלכתית אין לה אפילו מקבילה.
 
חדשנות בחדשות
שידורי החדשות של ערוץ 2, שהם קיצביים יותר, ערוכים בצורה לא-שמרנית ומוגשים בידי
צמד רענן ונמרץ, המגובה בכתבים מהמעלה הראשונה של עיתונאות הטלוויזיה, הפכו למקור
העיקרי של חדשות עבור הציבור בישראל. גרמו לכך סיבות שונות ומגוונות. אך, השיא היה
בכיסוי המקצועי הנרחב, המדוייק והנאמן שליווה את האירוע הטראומטי ביותר שעבר
לאחרונה על עם ישראל - רצח ראש-הממשלה יצחק רבין ז"ל. בשבוע האבל חברו יחדיו כל
כוכבי ערוץ 2 והגישו לעם ישראל הנבוך והמדוכא בדיוק את השירות שהוא היה זקוק לו.
כל זאת, בהחלטה עצמאית אמיצה של הזכיינים, שלא לשדר בשבוע האבל שום פרסומות.
חדשות ערוץ 2 הגיעו להישג נדיר כאשר רכשו באופן בלעדי לשידור הטלוויזיה בישראל
את סרטו של הצלם החובב, שתיעד באקראי את הרצח.
 
גם בתחום הרכש של סדרות וסרטים מחו"ל הפליא ערוץ 2. רק על מסכו אפשר היה להנות
בלעדית מאוצרותיו הקולנועיים והטלוויזיוניים של קונצרן "דיסני", מסרטי עלילה מעולים
וחדשים יחסית - "רשימת שינדלר", "אישה יפה", "אי.טי חבר מכוכב אחר", "פארק היורה"
ו"הפריצה לאלקטרז" - רק להזכיר כמה מהם ומסדרות נפלאות, כמו: "תיקים באפילה", "רצח
מאדום לשחור" ו"שיקגו הופ". הצופה גמל לערוץ 2 בשיעורי צפייה שאין להם כמעט תקדים
בכל העולם והפנה עורף לערוץ הממלכתי (ערוץ 1), שזילזל בו לאורך שנים.
 
הפרסום בטלוויזיה, כמעט בכל ארץ בעולם, מתבלט באפקטיביות שלו. לא לשווא מפרסמים,
בעיקר הגדולים והבינוניים, מעדיפים מדיום זה להצגת מוצריהם. קשה כיום אפילו להאמין,
אך עד לפני חמש שנים בלבד היו הקמפיינים הפרסומיים בארץ בבחינת "נכים". רק למשרדי
הממשלה ולקומץ של גופים ציבוריים היתה נגישות למסך הטלוויזיה באמצעות תשדירי
שירות, שמסריהם היו מוגבלים.
 
קשיי הקליטה של ביצת הזהב
בגלל העיכובים ושרשרת הדחיות הכמעט אינסופית, בנושא כינונה של הטלוויזיה המסחרית,
נאלצו משרדי הפרסום להתמקד לאורך שנים בעיקר בפרסום בעיתונות. על-ידי-כך, הם נאלצו
להזניח כמעט כליל את הצד הויזואלי, שמוכרח להוות נידבך חשוב כמעט בכל קמפיין
פרסומי של ממש.

לידתו של ערוץ הטלוויזיה המסחרי בישראל בסוף שנת 1993 מצאה את ענף הפרסום בלתי
מוכן כמעט לחלוטין למהפכה שבשער. לקח למפרסמים ולמשרדי הפרסום זמן לא-קצר עד
שהבינו איזו "ביצת זהב" התגלגלה לפתחם. אבל, ההתחלה היתה קשה מ נשוא לכל הזכיינים.
 
במאמר חתום שפרסם, הזדרז פרסומאי מוביל בענף להספיד ברבים את הערוץ מייד לאחר
לידתו. "העיתון של המדינה", אפילו שהיה בעלים באחת החברות הזכייניות, לא התבייש ושלח
לכל המפרסמים ולמשרדי הפרסום בארץ חוברת צבעונית בדיוור ישיר, שכותרתה: יש פרסום
שאובד (טלוויזיה) ויש פרסום שעובד (עיתונות). בתנאים כאלה לא פלא שכל-אחת מהחברות
הזכייניות הפסידה כמיליון דולר לחודש וצברה בזמן קצר הפסדי ענק. כפסע בלבד
מהכישלון. אך, בו בזמן, השכילו מפרסמים אחדים לנצל את מדיום הפרסום החדש לצרכיהם -
ועשו חיל במכירותיהם! סיפורי הצלחה אלה התפשטו חיש קל בענף כשריפה בשדה קוצים.
סופר מפה לאוזן על יבואן של מוצרי תמרוקים, שאחרי קמפיין קצר יחסית בטלוויזיה שילש
ואחר-כך גם חימש בתוך כמה חודשים את מכירותיו. הועלה על נס קמפיין, שגרם לייצרן של
גומי לעיסה ("מסטיק") זניח להפוך לחביב הקהל. קרנו של משרד פרסום יצירתי, שלא נמנה
עד אז עם העשירייה הפותחת, עלתה פלאים לאחר קמפיין פרסומי טלוויזיוני יוצא דופן.
 
המפרסמים למדו, במהלך הזמן, שרוב הקמפיינים הפרסומיים שלהם יהיו מוצלחים יותר,
באופן מוכח, אם יקצו לטלוויזיה נתח משמעותי מתקציבם. בין הסיבות העיקריות לניצחונו
של ערוץ הטלוויזיה השני כמוביל פרסומי, ניתן למנות את עובדת הרלבנטיות של שידורי
ערוץ 2 לרוב תושבי המדינה. לאט, אבל בביטחה, עלו מחודש לחודש שיעורי הצפייה
בטלוויזיה המסחרית. מיקבצי הפרסומות לא רק שלא עודדו את הצופים לנסות את מזלם
בתחנה משדרת אחרת, אלא שרמתם של תשדירי הפרסום, שהלכה והתפתחה והרקיעה לרמות של איכות ואסתטיקה כובשת, הביאו לכך שהמסרים - שחזרו ונישנו - נקלטו. עצם היותו של ערוץ 2 ערוץ כלל-ארצי, שמשדר לכל תושבי המדינה מדן ועד אילת, הפך לנכס של ממש
למפרסמים. הם יכלו לסמוך, כמעט בעיניים עצומות, על מיבצעי קידום מכירות והחדרת
מוצרים או שירותים חדשים לשוק מחד-גיסא ועל בולטות בשמירה על דימוי מאידך-גיסא. כמו
בכל העולם המערבי המתקדם, בו כשליש מעוגת הפרסום הלאומי מוקצה לפרסום בטלוויזיה,
בתום חמש שנים מלידתו של ערוץ 2 גם אנו בארץ כבר מתקרבים לנתון זה. תופעה זו
מעודדת את כלכלת ישראל ומחזקת אותה, כמו בכל שוק מודרני. גם בזמנים של מיתון או
האטה כלכלית בוחרים המפרסמים לרכז את מאמציהם השיווקיים במדיום הטלוויזיה, בגלל
היקפו והשפעתו הגדולה על התנהגות הצרכנים.
 
התחרות העזה השוררת בין שלוש החברות הזכייניות איננה מתבטאת רק בלוחות השידורים,
בכוכבים ובמיגוון התוכניות. היא בולטת גם ב"קרב" האגרסיבי המתנהל בין יחידות השיווק
של הזכיינים על כל תקציב פרסום ועל כל קמפיין פרסומי. "מלחמה" זו היא שמנעה לאורך
זמן ומונעת גם עתה עלייה של ממש בתעריפי הפרסום בטלוויזיה, שהם עדיין נמוכים יחסית
בהשוואה לאפקטיביות שלהם מול אמצעי תקשורת אחרים. כל זאת, גם בגלל שנפח הפרסום
בטלוויזיה בארץ עדיין קטן - בממוצע - מההיצע הפרסומי של ערוץ מסחרי בודד.
 
אז מה יהיה לנו?
בישראל של סוף המילניום יש כבר היצע טלוויזיוני רחב ביותר, בהתחשב בממדי הארץ,
במשאביה ובגודל אוכלוסייתה. הצופה הישראלי יכול היום לבחור בין שני ערוצים
כלל-ארציים וכ- 40 ערוצי כבלים (חלקם משדרים רק בעברית). קובעי המדיניות מתקנאים,
כנראה, בהיצע הטלוויזיוני הקיים בארצות-הברית, אך שוכחים כי שם יש למעלה ממאה
מיליון בתי-אב עם אוכלוסייה של כ- 260 מיליון נפש. אצלנו, בהקבלה, יש רק כמיליון
וחצי בתי-אב עם אוכלוסייה של כ- 6 מיליון נפש, מתוכה קבוצות גדולות שאינן נמנות על
פלח צופי הטלוויזיה: החרדים מצד אחד וחלק ניכר מהמיעוט הערבי מצד שני. בתנאים אלה,
אימצה הממשלה לפני למעלה משנה מדיניות של "שמיים פתוחים" וכינתה את המהלך המתוכנן
"מפת תקשורת חדשה". הכוונה המוצהרת היא להביא לשינוי רדיקלי: נוסף על ההיצע
הטלוויזיוני המגוון שכבר קיים כיום בישראל מתכננים ערוץ מסחרי נוסף, שישה (או שבעה)
ערוצי טלוויזיה יעודיים, ששידוריהם ימומנו מהכנסות מפרסומות וכמה מאות ערוצי לוויין
(DBS), ששידוריהם יתוקצבו מד-מנוי.
 
במסווה של "ישחקו כוחות השוק" התנערה, למעשה, הממשלה מחובתה לבדוק כהלכה ולאורך
זמן את התאמתה של מדיניות זו לתנאים השוררים בישראל, הן החברתיים והן הכלכליים.
ערוצי טלוויזיה יעודיים, שישדרו לדתיים, לעולים מחבר מדינות ברית-המועצות לשעבר,
לעולים מאתיופיה וכיו"ב ינציחו את המפריד בעם וירחיקו, או ימנעו, את האינטגרציה
החברתית והתרבותית, שכל קברניטי המדינה ב- 50 שנות קיומה שמו כמטרה בראש סולם
העדיפויות הלאומי.
 
ערוץ טלוויזיה מסחרי נוסף, אם יפעל בקרוב בישראל, יביא לירידה תלולה ברמת התוכניות
המוקרנות. אין בעוגת הפרסום הלאומית, גם אם תצמח בשנים הקרובות בשיעורים סבירים,
כדי לממן כהלכה פעילות תכנית סבירה של שני ערוצי טלוויזיה, שתפקידם לשדר בעברית
בז'אנרים עתירי תקציב: חדשות וענייני-דיומא, דרמות מקוריות, סרטי תעודה, תוכניות
בידור וכיו"ב. האפשרות של המפרסמים להנות, כבכול, מהיצע כפול של זמן פרסום יהיה גם
להם לרועץ. כדי להגיע לאותם פלחי אוכלוסייה, שהם מקבלים היום בקלות יחסית בערוץ
2, הם יצטרכו לפצל את המאמץ. מחירי הפרסום יעלו, כי אחרת לא יהיה באפשרותם של שני
הערוצים המסחריים לספק "סחורה" תכנית סבירה. עלות/תועלת של קמפיינים פרסומיים
בטלוויזיה תהיה מוטלת בספק וההישגים המצויינים, שעולם הפרסום זוכה בהם הודות
לריכוז הפרסום בטלוויזיה, ירדו לטימיון.
 
כל עולה חדש שהגיע למדינת-ישראל ב- 50 שנות קיומה (ואלה הם חלק ניכר מאוכלוסיית
הארץ!) למד, בדרך-כלל כבר בימים או בשבועות הראשונים להתאזרחותו, מילת מפתח בשפה
העברית - סבלנות. אין לי ספק, כי ברבות הימים (כנראה, בתוך 10-5 שנים) יבשילו גם
בארצנו התנאים להכנסתו של ערוץ טלוויזיה מסחרי נוסף. כיום, כלכלת ישראל עדיין איננה
מאפשרת זאת והחברה בישראל לא זקוקה כלל להיצע טלוויזיוני נוסף, שבהכרח יהיה ירוד
ובעל רמה נחותה. יש להמתין, כמובן אנגליה, מולדת הטלוויזיה האיכותית - הן הציבורית
והן המסחרית - ולשנות את מפת התקשורת האלקטרונית בארץ בהדרגה ובהתאמה. חובתן של
כנסת-ישראל וממשלתה לעמוד על המשמר בנושא עקרוני זה ולא לגרום, בהיסח הדעת,
למפולת שידורית, שתפגע בתרבות, בחברה ובכלכלה בישראל.
 
 
מקור:
אותות 98, מס' 220, עמ' 6-9, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל.
 

 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש