דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,533 כניסות לאתר
קומדיה והומור - סיכום מהספר "הפסיכולוגיה של ההומור", אבנר זיו

מאת: אורלי מלמד

על הומור וצחוק – כללי ולא מחייב
סיכום מתוך ספרו של אבנר זיו, 1981, הפסיכולוגיה של ההומור, הוצאת יחדיו

אם הגוף שלך נזרק אחורה, כדי לאפשר כניסת אוויר רב יותר לריאות, אם כלי הדם שלך מתרחבים והפנים מאדימים, גופך נשען לאחור, עד שהעייפות והכאב בסרעפת ובשרירי בטן אחרים גורמים לו להתקפל קדימה כדי לשכך את הכאב, סימן שאת/ה צוחק/ת צחוק עז! 

הצחוק מפעיל עשרות שרירים בפנים ובגוף. בזמן הצחוק אנו חשים הנאה רבה ופורקן. "הצחוק יפה לבריאות" - זה לא רק פתגם, זו גם מסקנה של מחקרים מדעיים. הצחוק הוא מסר רב משמעויות. הוא יכול לבטא הסכמה, אי הסכמה, התנשאות וזלזול, פורקן למתח, שמחה לאיד, מבוכה ועוד

ההומור הוא אחת הסיבות לצחוק. ההומור מעורר תגובה פיזיולוגית, שכלית, רגשית  וחברתית. הוא מתחולל על-ידי גירוי מילולי ו/או חזותי, המתרחש בדרך כלל במצבים חברתיים. אנשים יודעים באופן אינטואיטיבי הומור מהו, אך קשה מאוד להגדיר הומור. כפי שטוען אבנר זיו: אין דבר מגוחך יותר מקבוצת אנשים יבשים ומחוסרי חוש הומור, המנסים להסביר ולהגדיר מהו הומור. בפני המורים המלמדים את הנושא ניצב אתגר לא פשוט: כיצד להימנע מכך שההתעסקות האינטלקטואלית והמנתחת של ההומור לא תפגע בהנאה מההומור ומהקומדיה?

ניתן להגדיר הומור כיכולת לזהות להגדיר וליצור  קשרים בלתי שגרתיים ובלתי צפויים בין בני אדם, בין עצמים או בין רעיונות. בדומה לחשיבה יצירתית, ההומור מאפשר להתייחס למצב, לבעיה, לחפץ , לאדם, מנקודת מבט בלתי שגרתית ומפתיעה. לפי מחקריו של אבנר זיו, שילוב הומור בעבודת המורה, משפר את תוצאות התלמידים במבחני יצירתיות (הנה עוד סיבה למה ללמוד את הנושא). לטענתו, ההומור עשוי לאפשר פורקן ולהפחית תגובות תוקפניות למצבים מתסכלים.

לפי זיו, היכולת ליצור הומור ולהבין הומור היא נטייה אישיותית. במחקריו נמצאו הבדלים מגדריים בין בנים לבנות. מתברר שליותר בנים יש חוש הומור בהשוואה למספר הבנות בעלות חוש הומור. לבנות בעלות חוש הומור יש תכונות אופי הנתפסות כיותר גבריות.  אך יש נחמה לחסרי חוש ההומור:  ניתן לשפר את יכולת ההבנה והיצירה של מסרים הומוריסטיים באמצעות הוראת הומור.

אבנר זיו מחלק את התיאוריות העוסקות בהומור לשלוש קבוצות:
תיאוריות המדגישות היבטים רגשיים
תיאוריות המדגישות היבטים קוגניטיביים (שכליים)
תיאוריות חברתיות. 

התיאוריה של ברגסון לגבי הצחוק וההומור משתייכת לקבוצת התיאוריות החברתיות.
לפי ברגסון (אצל זיו), הצחוק ממלא בעיקר תפקיד חברתי. הוא מכשיר חינוכי המופנה כלפי אדם שמעשיו אינם תואמים את הנורמות וההרגלים של קבוצה או חברה. הצחוק מהווה מעין עונש על התנהגות בלתי הולמת. בעקבות הצחוק נוצר לחץ לשנות התנהגות זו ולעשותה מקובלת יותר.

החיים בכלל והחברה בפרט דורשים מאיתנו להפעיל את כושרנו לתפוס את משמעות המצבים שבהם אנו נתקלים, להסתגל למצבים אלו ולהגיב עליהם בצורה המתאימה ביותר. שני גורמים  משולבים מאפשרים לנו להסתגל: האחד – הקשבה, המאפשרת לנו להעריך  מצב באופן מהיר ומדויק והשני – גמישות. במושג גמישות מתכוון ברגסון הן לגמישות הגוף והן לגמישות המחשבה – שכן שתיהן תורמות ליכולתנו להתבונן אחרת במצבים שונים. אדם שאין לו יכולת קשב וגמישות, יתקשה מאוד להסתגל לחיים החברתיים.  צחוק הוא פעולה חברתית, הוא מתקשר תמיד לקבוצה חברתית ולתרבות ולמציאות מסויימת. מה שמצחיק אנשים המשתייכים לתרבות אחת, עלול לא להצחיק אנשים המשתייכים לתרבות אחרת. הצחוק מתאפשר כאשר הצופה מסוגל להתנתק מרגשות ההזדהות והחמלה לקורבן. למשל: במקרה שמישהו נפל קורבן למתיחת "פספוסים" יהיה לנו יותר קל לצחוק אם הקורבן הוא מישהו זר לנו. ייתכן שנתעצבן אם הקורבן למתיחה הוא אהוב ליבנו.




גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש