דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,910 כניסות לאתר
אמצעי תקשורת אלקטרוניים

מאת: מלמד אורלי

סיכום חומר הלימוד למורה ולתלמיד/ה
>הקדמה: טכנולוגיה חברה ותרבות
>העיתון ותרבות הדפוס
>הרדיו
>הרדיו באינטרנט
>הטלוויזיה
>תקשורת מתווכת מחשב ואינטרנט (תקשוב)
>מהו מרחב מתוקשב?
>תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית
>היפר טקסטואליות
> חיפוש מידע באינטרנט
>התלכדות המדיה
>מאפייני המרחב המתוקשב והתרבות המתוקשבת
>השיח התקשורתי על אינטרנט, תרבות וחברה
מושגים
שאלות משוב
הצעות דידקטיות

תודה לאיתי חרל"פ, לורד אורגיל ולאורית גת שקראו והאירו

הקטע הבא מועתק כלשונו מתוך: תוכנית הלימודים תקשורת וחברה ב'
(ד"ר אוה ברגר, ד"ר עלינא ברנשטיין, דן ערב)
מגמת הפיכתו של הקהל לקהל המוני, שהחלה עם המצאת הדפוס במאה ה-15, הגיעה לשיאים חדשים עם המצאת החשמל וטכנולוגיות התקשורת, שהמצאתם מתאפשרת בעקבותיה. הרצון לאגור מידע בכמויות גדולות, להפיץ אוו למרחבים גדולים ולייעל את העברתו עד לכדי מיידיות, לצד הרצון לבדר, הובילו להתפתחותן של טכנולוגיות רבות. מן הטלגרף, דרך הטלפון, הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה, ועד ללוויינים, למחשב ולאינטרנט.

יחידה זו עוסקת בהתפתחותן של טכנולוגיות אלה ובהשפעות שלהן על חיי בני אדם. על צורת החשיבה, על דפוסי ההתנהגות ועל דרכי התקשורת.

בשל ריבוי אמצעי התקשורת האלקטרוניים והיקף הלימודים המצומצם יחסית, לא יתאפשר דיון בכל אחת מן הטכנולוגיות הרלוונטיות למהפכה. מסיבה זו נבחרו מספר טכנולוגיות (הרדיו, הטלוויזיה, המחשב) כנציגות מרכזיות של המהפכה המאפשרות דיון בהשלכות שלה.

הרדיו למשל, יידון בהקשר של תנאי הצריכה שלו. מדיום אשר פונה לאוזניים ולא לעין ולכן מפעיל את דמיון המאזינים. כמו כן, יידונו השימושים השונים ברדיו ככלי אינפורמטיבי ובידורי.

האופי הבידורי והחזותי של הטלוויזיה הוא שינחה את הדיון בה ובהשפעותיה על הצופים מתחומים כמו תרבות הפנאי, פוליטיקה, יחסי משפחה וחינוך, בדיון על המחשב  ייכללו ההיבטים החברתיים שלו. מערכות יחסים אנושיות חדשות,  שהן תוצר של המצאות כמו הדואר האלקטרוני

והאינטרנט (למשל; עניין היעדר המרחב הממשי והחלפתו במרחב ה"סייבר", נושא הזהות והאנונימיות בגלישה באינטרנט ורכישת חברים וירטואליים במדיום).

מטרה אופרטיבית
התלמיד יזהה את ההשפעות של הרדיו, הטלוויזיה והמחשב על צורת החשיבה, על דפוסי ההתנהגות ועל דרכי התקשורת בין בני אדם. 

דרכי הוראה
הקרנת הסרטים: "ימי הרדיו", "אבאלון", " you got mail” ודיון בהשפעות הרדיו, הטלווזייה והמחשב על מערכות היחסים, על מושגי הזמן והמרחב ועוד.

ביבליוגרפיה
פוסטמן ניל, בידור עד מוות, תל-אביב, ספריית פועלים, 1985 (תרגום לעברית 2000)

Strate, L. et al. (Eds). Communication and Cyberspace: Social Interaction in an Electronic Environment. NJ: Hampton Press, Inc., 1996. pp. 1-22.

(התרגום נמצא באתר "עושים תקשורת" בעמלנט)

בגלל פער הזמן שחלף מאז נכתבה התוכנית, מצורפות תוספות ביבליוגרפיות:

רדיו נכון, תוכנית לימודים בתקשורת משודרת ברדיו לכיתות י"א, י"ב, 1999, משרד החינוך, המינהל למדע וטכנולוגיה, הפיקוח על מגמת טכנולוגיות תקשורת, עמודים: 11-13, 143.

דב שנער, 2001, אינטרנט: תקשורת, חברה ותרבות, בתוך: דב שנער, אינטרנט: תקשורת, חברה ותרבות, האוניברסיטה הפתוחה עמודים 1-37.

דן כספי, 1993, תקשורת המונים, כרך א, האוניברסיטה הפתוחה, 170-184.

יעל אילת ון-אסן, 2003, תרבות דיגיטלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מסדרת קו אדום.

סיכום חומר הלימוד למורה ולתלמיד/ה
(מתוך: ניל פוסטמן, 1985, בידור עד מוות, ספריית הפועלים)

הקדמה: טכנולוגיה חברה ותרבות
לפני הכל, כדאי להבהיר מה ההבדלים בין טכנולוגיית תקשורת לבין מדיום (ערוץ) תקשורת? לפי פוסטמן, ההבחנה בין טכנולוגיה למדיום, דומה להבחנה בין גוף למוח. טכנולוגיה היא רק מכונה, מדיום הוא הסביבה החברתית והרעיונית שיצרה הטכנולוגיה. הטכנולוגיה היא מנגנון פעולה פיזי(מכני, אלקטרוני, דיגיטלי) בלבד.  טכנולוגיה הופכת למדיום בתנאים הבאים:
>כאשר יש לטכנולוגיה קוד סמלי נבדל (שפה)
>כאשר היא מוצאת את מקומה במערך חברתי נבדל
>כאשר היא משפיעה על הקשרים כלכליים ופוליטיים

עוד הבהרה חיונית על-פי פוסטמן, היא ההבהרה בין פוטנציאל השימושים בטכנולוגיה לבין אופני המימוש שלהם  בפועל.  כך,  למשל הטלוויזיה יכולה לשמש כתאורה, ככוננית לספרים, כאקווריום לדגים,  כוידיאו-טקסט לקריאת ספרים, כרדיו לשמיעת מוזיקה, אך בפועל השימוש העיקרי שהתפתח בטלוויזיה הוא שידור תמונות נעות לצורכי ריגוש ובידור. לכל מדיום יש נטייה מהותית משלו. שידור רציף של תמונות נעות הוא הנטייה המהותית של הטלוויזיה.

אפשר להשתמש בטכנולוגיה תוך הימנעות מפיתוח מלא של אפשרויותיה, ותוך מזעור של השלכותיה החברתיות, אך לא תמיד זה קורה. לדוגמא: הטלוויזיה האמריקאית המונעת על-ידי אידיאולוגיה של בידור,  שונה מאוד מהטלוויזיה במקומות אחרים בעולם, בהן יש רק ערוץ טלוויזיה אחד, הנשלט בידי השלטון ומגויס להטמעת האידיאולוגיה שלו בקרב ההמונים.

פוסטמן משתייך בהשקפת עולמו לאסכולת הדטרמיניזם הטכנולוגי (יש המשייכים אותו גם לגישה האקולוגית). הוא ממשיך את  תפיסתו של מקלוהן, שטבע את האמרה המפורסמת: "המדיום הוא המסר".

פוסטמן טוען שהתרבות כולה היא אגד של שיחות, המתנהלות במגוון  של דרכים סמליות.הצורה בה מתנהל השיח, מעצבת את תכני השיח ורעיונותיו ואת התרבות בה מתנהל השיח.

השקפה קדומה זו היא עתיקת יומין. היא באה לידי ביטוי בדיבר השני מבין עשרת הדיברות בספר שמות פרק כ', פסוק ג': "לא תעשה לך פסל, וכל-תמונה...". אפשר לפרש פסוק זה כמעיד על הקשר שבין  צורת התקשורת לבין איכות התרבות. הוא מעיד על חשש שהיה קיים כבר בתקופת הכתיבה של התורה, מכך שהשימוש  בדימויים חזותיים, כמו: פסל ותמונה, ישחיתו את התרבות היהודית ואת עם ישראל.

פוסטמן (בהמשך למקלוהן ולאיניס) טוען להשפעה חזקה ומעצבת של המדיום התקשורתי על השיח ועל התרבות, על חשיבתם של אנשים, על תמונת העולם שלהם ועל תפיסת המושגים זמן, מרחב, עצמים ותהליכים. כל מדיום מספק אוריינטציה חדשה למחשבה ולהבעת רגשות.  אוריינטציה זו ממיינת, עורכת, ממסגרת, מרחיבה או מצמצמת, וצובעת את העולם בצבעים מסוימים, ויש לה טענה ועמדה כלפי המציאות. כדברי קסירר אצל פוסטמן:

"נדמה שמשקלה של המציאות הפיזית פוחת ככל שפעילותו הסימבולית של האדם מתקדמת. במקום לעסוק בדברים עצמם, האדם, במובן כלשהו, משוחח בקביעות עם עצמו. הוא עוטף עצמו בצורות לשוניות, בדימויים אמנותיים, בסמלים מיתיים או בפולחנים דתיים, עד כדי כך שאינו יכול לראות או לדעת דבר על המציאות, אלא בתיווכו של מדיום מלאכותי.

המיוחד בתיווכם של ערוצי התקשורת שאנו לרוב לא מודעים ולא מבחינים בדרך שבה  הם משפיעים על תפיסות המציאות שלנו.  אחת המטרות של החינוך לתקשורת, היא להעלות למודעות של התלמיד את הדרכים הסמויות מן העין, בהן ערוצי התקשורת מעצבות את תודעתנו.

המכנה המשותף בכל התקופות הוא הדיבור בתקשורת פנים מול פנים, כערוץ תקשורת בסיסי המתקיים לאורך ההיסטוריה. בחברה אוראלית, שבה השיח המרכזי מבוצע באמצעות דיבור, הדיבור הוא שעושה אותנו אנושיים ושומר על אנושיותנו.  גם אם התרבות בכל התקופות היא תוצר של הדיבור, התרבות נוצרת מחדש בהדגשים שונים על-ידי המדיום החדש שהופך לאמצעי תקשורת מרכזי בחברה, בתקופה מסוימת. כדי להבין את תפקידי המדיום עלינו להביא בחשבון את צורתו הסימבולית של המידע, את מקור המידע,  את  כמותו, את מהירותו, את ההקשר שבו נחווה.

את הקשר בין המדיום לבין צורה ותוכן של השיח, מדגים פוסטמן באמצעות הדוגמה הבאה: בחברות קדומות שבהן השיח התנהל באמצעות מדורות וסימני עשן,  סביר להניח שתכני השיח אינם כוללים רעיונות וטיעונים פילוסופיים מופשטים...

העיתון ותרבות הדפוס
הנטייה הטבעית של הדפוס  הייתה מראשיתו: להציג ולהפיץ את השפה הכתובה. למרות שפוטנציאלית, היה ניתן כבר במאה ה-15 להדפיס תמונות של קדושים (איקונות), עשו בדפוס שימוש בעיקר להפצת כתבי קודש.

בתרבות טיפוגרפית, המבוססת על האות הכתובה, תכני השיח כוללים גם ובעיקר רעיונות וטיעונים מופשטים. הכתיבה מאפשרת את הכפפתה של המחשבה לחקר מתמשך וממוקד של המציאות ושל הרעיונות. הכתיבה מקפיאה את הדיבור. בעשותה כן, היא מבליטה את חשיבותם של הלשונאי,  הפילוסוף, הרטוריקן, ההיסטוריון והמדען – כל אלה החייבים להתבונן בעומק השפה כדי לראות מה משמעותה, במה היא טועה ולאן היא מובילה. המילה הכתובה יוצרת מחדש את העבר בהווה, היא מעוררת דמיון רב עוצמה. המילה הכתובה אינה רק הד של קול מדבר. זהו סוג אחר של קול. רציונאלי, שקול. 

טכנולוגיית הטלגרף יצרה את צורת המידע הידועה כ"חדשות". הטלגרף אפשר שידור מיידי של מנות קצובות של מידע מילולי על אירועי היום.  גם בחברה בעידן  "סימני עשן", היו אירועים.  אך אירועים אלו לא יכלו לקבל ביטוי כ"חדשות", בערוץ  תקשורת המבוסס על סימני עשן. בהמשך נגלה "גלגולים" של החדשות גם בערוצי מדיה מאוחרים יותר.

הרדיו
מאז התחילה הטלוויזיה לשדר בשנות ה-50, החלו להספיד את הרדיו. אך למרות המספידים הרבים, הרדיו משגשג ושורד בתחרות.לפי נתונים המופיעים בתוכנית הלימודים "רדיו נכון", בעולם משדרות יותר מ-27,000 תחנות. בישראל יש כ-170 תחנות, 146 מהן תחנות מהן פיראטיות. "הפרסום ברדיו - עובד", כפי שאומרת הסיסמא של "קול ישראל", אשר מכר ב- 1998 פרסומות בהיקף של 180 מיליון שקלים.

סוד הצלחתו של הרדיו טמון בכך שהוא מפיץ מידע מיידי ומאפשר למאזין להשלים בדמיונו את החסר בהתאם לצלילים ולקולות. בעידן הטלוויזיה המוחשית שלא משאירה מקום לדמיון, מעורר הרדיו תחושת מסתורין. איך נראה מי שמדבר? כיצד נראה מקום האירוע?

הרדיו הוא מדיום נוח, נייד, זול ונגיש, המאפשר להמשיך בפעילות השוטפת בזמן ההאזנה. הוא מספק מידע במהירות והוא זמין ונייד במצבים יוצאי דופן, משום שהוא אינו תלוי באספקת חשמל.

הרדיו פונה לאוזן ולחוש השמע. צלילי הרדיו וקולותיו נמוגים מרגע שידורם לאוויר. לכן הם מתקשים להיחרט בזיכרון. לא ניתן לאחזר אותם (אלא אם הוקלטו מראש באמצעות טייפ, וגם זה התאפשר רק בתקופות מאוחרות יותר בתולדות הרדיו). עלויות ההפקה ועלויות הפרסום ברדיו זולות יחסית.

לפי כספי (1993)  הרדיו יכול ליצור אשליית מציאות קולית וצלילית. על כך יעידו אלפי האנשים אשר ברחו מביתם לשמע תסכית הרדיו של אורסון וולס "הפלישה ממארס", משום שהיו בטוחים שמדובר בדיווח אמת. יכולת זו של הרדיו להתפרש כמייצג אמת, נוצלה היטב לצרכי תעמולה בזמן מלחמת העולם השנייה, על-ידי כל הצדדים.

בכוחו של הדיבור ברדיו ליצור קירבה ואינטימיות בין המאזין לבין הדובר. את כוחו זה של הרדיו, הבין הנשיא רוזוולט, אשר בזמן המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30 (במאה ה-20) קיים את תוכניתו "שיחות ליד האח", אשר תרמה רבות לחיזוק המוראל הלאומי ולחיזוק רוחם של אנשים רבים שחוו את המשבר הכלכלי הקשה על בשרם.

הרדיו החל את דרכו כמדיום הנצרך ביחידות. עם השכלולים הטכנולוגיים הוא איפשר האזנה קבוצתית בחיק המשפחה והחברים. בשנות ה-30 (של המאה ה-20) הרדיו "הכניס" את המוני הפועלים המובטלים והממורמרים מן הרחוב אל הבית פנימה. ההתכנסות של המוני הפועלים בבתיהם עם משפחותיהם, מנעה מן הסתם אלימות ברחוב כתוצאה מהתקבצות של מובטלים מתוסכלים ושיכורים. הדבר תרם ליציבות השלטון ולשקט תעשייתי בארה"ב למרות המצב הכלכלי הקשה.

עם הגדלת הביזור של תחנות הרדיו והחדירה של מקלטי הרדיו לבתים, הפך הרדיו למדיום מרכזי המספק מצד אחד מידע ומצד שני בידור. בעולם המערבי ניתן היה למצוא שני מודלים של בעלות על הרדיו: שידור מסחרי, בידורי, המבוסס על פרסומות, ושידור ציבורי שבו הפוליטיקאים הכתיבו את רוח הדברים ולעיתים גם את תוכנם.

כמו כן, הרדיו הוכיח את עצמו בזמן מלחמת העולם השנייה כספק של מידע מיידי ועדכני, והותיר מאחוריו את העיתון, שהתקשה להפיץ במהירות כה רבה את החדשות. הרדיו מילא בזמן המלחמה גם תפקיד חשוב של שמירה על מורל הציבור באמצעות ז'אנרים בידוריים, כמו אופרות סבון רדיופוניות. בהמשך התפתחותו, גילה הרדיו את המוסיקה. בין שתי התעשיות התפתחו יחסי תלות הדדית חזקים מאוד; תעשיית הרדיו מקדמת את תעשיית המוסיקה, ולהיפך.

בראשית דרכו של הרדיו, אנשים היו מרותקים וקשובים אליו במלוא תשומת ליבם. בהתחלה קהל המאזינים כלל בעיקר גברים. עם הוספת ז'אנרים חדשים לרדיו כמו אופרות סבון רדיופוניות, הצטרפו גם הנשים למעגל ההאזנה ונוצרה האזנה משפחתית. עם התפוגגות החידוש, והתגברות התחרות מצד אמצעי תקשורת חדשים, הרדיו הפך למדיום הנצרך תוך כדי תשומת לב חלקית ותוך כדי ביצוע פעולות נוספות (נהיגה, עבודות בית וכד').

הרדיו באינטרנט
האינטרנט מאפשר לתחנות הרדיו לשדר למרחקים גדולים יותר. האינטרנט מאפשר פיצול של והתמקדות של תחנות הרדיו בהתאם לצרכי קהילות קטנות. למעשה, האינטרנט  מפריט את ההאזנה ומתאים אותה למאזין הבודד, עד כדי כך שהמאזין לרדיו באינטרנט יכול לבנות לעצמו לוח שידורים אישי המועדף עליו (http://www.imagineradio.com). הרדיו באינטרנט מאפשר למאזין להגיב.

הטלוויזיה
במובנים מסוימים, הטלוויזיה היא המשכה של התרבות שנוצרה באמצע המאה ה-19, בעקבות המצאת הטלגרף והצילום. היא אינה המשכה של תרבות הדפוס שהתפתחה במאה ה-15.

בסביבה של דמוקרטיה ליברלית ושל שוק חופשי, מצאה הטלוויזיה בארה"ב  אקלים למימוש מלוא אפשרויותיה כטכנולוגיה של דימויים. העולם אוהב את הטלוויזיה האמריקאית וההוכחה לכך היא תפוצתה בעולם. הטלוויזיה מזרימה שפע  בלתי פוסק של דימויים מקוטעים (משך רציף של כל דימוי: 3.5 שניות בכבלים). העין אינה נחה לרגע ותמיד יש ציפייה מתמדת לגירויים חדשים... הטלוויזיה מציעה לצופים מגוון חומרים, אך דורשת כישורים מזעריים להבנתם. היא חותרת לריצוי רגשי, המענג את העין והאוזן. הטלוויזיה האמריקאית מוקדשת לסיפוק צרכי הבידור של קהליה.

הטלוויזיה האמריקאית הפכה את הבידור לאידיאולוגיית על של השיח הטלוויזיוני, לדפוס דומיננטי ומקובל של הצגת כל התנסות. מכשיר הטלוויזיה מחבר אותנו דרך קבע לעולם, אך עושה זאת בארשת פנים מחויכת ובלתי משתנה. כל החומרים הטלוויזיוניים מוצגים כמבדרים.

כפי שפיתומים, ריקוד ופנטומימה, אינם עוברים טוב ברדיו. דיבור מורכב ותקף המבטא תהליך חשיבה פנימי, אינו עובר טוב את מסך הטלוויזיה. האדם החושב נראה בטלוויזיה משעמם.  הטלוויזיה דורשת מהמשתתפים בה לעצב הופעה ותנועה, לא רעיונות ומחשבות.

הטלוויזיה מאפשרת את היכולת לראות מבעים ולא רק לשמוע  ולקרוא אותם. הדגש על הראיה, גורם לכך שמי שלא מתאים לדרישותיה החזותיות והבידוריות של הטלוויזיה, לא יישמע קולו בשיח הציבורי בשעת צפיית שיא. דרכי עיצוב השיח הטלוויזיוני גורמים לכך שרעיונות, אשר  אינם מתאימים לרוח המדיום הבידורית והחזותית, אינם זוכים להבלטה בשיח הציבורי.

פוסטמן מביא הוכחות רבות להשתלטות של תרבות הבידור על  מגזרים שונים בחברה האמריקאית (הנשיא רייגן – שחקן הוליוודי לשעבר, התמודד בבחירות מול שני סלבריטאים: אסטרונאוט ומנחה תוכנית טלוויזיה; ניתוח לב פתוח מתועד ומשודר בשידור חי; "רחוב סומסום" הוא דוגמא לבידוריזציה של החינוך; ההבנה שאיכותה ושימושיותה של סחורה תלויה באופן הצגתה החזותי הובילה לגידול בתקציבי הפרסום בטלוויזיה)

צורת גופו של אדם אינה רלוונטית כאשר הוא פונה לציבור בכתב או באמצעות הרדיו או באמצעות סימני עשן. אך היא רלוונטית למדי בטלוויזיה ובתקשורת בין-אישית. הופעתם של תדמיתנים בזירה הפוליטית בעידן הטלוויזיה והירידה במעמדם של  כותבי הנאומים, מאשרת את דרישתה הייחודית של הטלוויזיה למאפייני תוכן בידוריים וחזותיים דינאמיים.

בהשוואה לכתיבה שיצרה מחדש את המחשבה והניסיון האנושי, ולטלגרף שיצר את החדשות כמצרך. ניתן לראות בטלוויזיה קרינה רגעית של היקום החברתי והתרבותי, עולם מסוג: "אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח", עולם שנתפש בעינינו כעולם טבעי ונעלם כהרף עין.

העולם כפי שנראה לנו באמצעות הטלוויזיה נראה טבעי. השיח הטלוויזיוני מטפח חוסר לכידות וטריוויאליות. אין וכמעט שלא יכולה להתקיים בשעות צפיית שיא "טלוויזיה רצינית". הטלוויזיה מדברת בקול אחד – קולו של הבידור. כתוצאה מכך התרבות קיבלה את ההגדרות של הטלוויזיה לגבי האמת, המציאות, הטוב והראוי.  האמת היא מה שנראה לעין, הטוב והראוי הם מה שיפה ומה שמבדר. בקיצור, הטלוויזיה הפכה את התרבות לזירת שעשועים.

סרטים, תקליטים ורדיו (שהסתפח לתעשיית המוסיקה)  מוקדשים לבידור באותה מידה כמו הטלוויזיה. אך הטלוויזיה שונה מהם בכך שהיא כוללת את כל סוגי השיח. אין הולכים לסרט כדי ללמוד על מדיניות הממשלה או כדי ללמוד על פיתוחים מדעיים מתקדמים; אין קונים תקליט כדי להתעדכן בתוצאות משחקי הבייסבול ובתחזית מזג האוויר;  לא פותחים את הרדיו כדי לשמוע אופרות סבון או נאום נשיאותי. אבל את כל סוגי המידע הנ"ל מספקת כיום הטלוויזיה. הדרך הבידורית שבה ממחיזה הטלוויזיה את העולם שועתקה והייתה לדרך שבה ראוי להסתכל על העולם.

תקשורת מתווכת מחשב ואינטרנט (תקשוב)
לפי Strate  ושות'(1996) המרחב המתוקשב (סייבר ספייס cyber space) הוא סביבת תקשורת מבוססת מחשב ואינטרנט. סופר המדע הבדיוני ויליאם גיבסון,  תיאר מציאות  בדיונית של רשת מחשבים גלובלית דמיונית בשם "מטריקס",  המבוססת על מיזוג של אנשים עם מחשבים (יצורי כלאיים בדיוניים הנקראים (Cyborg. המחשבים ב"מטריקס" הם התרחבות עצבית וחושית של האנשים המחוברים אליהם. גיבורי המטריקס,  יכולים  באמצעות התחברותם למחשב לחוות מציאות וירטואלית (נכון, בדיוק כמו בסרט "מטריקס"). אם כי המיזוג המוחלט של אנשים ומחשבים הוא עדיין חזון אחרית הימים, המרחב המתוקשב הפך למציאות יום יומית וכיום מתקשרים ופועלים באמצעותו מיליארדי אנשים בעולם.

שלושה גורמים מרכזיים מעצבים את אופיו של המרחב המתוקשב:
>מבנה השבבים והארכיטקטורה של המחשבים ברשת. שהם בדרך כלל סמויים מן העין ובלתי ידועים למרבית המשתמשים.
>כלל התפקידים והעיבודים (פונקציות) שהמחשבים יכולים לבצע, המידע האגור בזיכרון שלהם, אופן החלוקה והארגון של המידע בזיכרון.
>הצרכים, הרגשות, הערכים, תבניות החשיבה, התרבות ודפוסי השימוש של המשתמשים.

מהו מרחב מתוקשב?
מרחב מתוקשב הוא הסביבה הפיזית, הסמלית והרעיונית תרבותית שבה פועלים רשתות מחשבים ואינטרנט. המרחב המתוקשב כולל את  המידע והידע, את צורות הביטוי הסמליות, את האינטראקציות החברתיות בין יחידים וקבוצות, את העושר והעוצמה  שמאוחסנים ומועברים ברשת, את תפקודי המחשב (סוגי עיבודים)  ואת כל הפעולות של המשתמשים ברשת. המרחב המתוקשב הוא  מרחב מדומה ומוסכם של אינטראקציות חברתיות, בעל כללים משלו.  ניתן לבצע באמצעותו מגוון פעולות שבעבר בוצעו ללא תקשורת מחשבים. יש אנשים המבלים בו שעות רבות בכל יום ורואים בו מרחב ממשי, אמיתי  ולא דמיוני, ואף מעדיפים את החיים במציאות הוירטואלית על-פני החיים במציאות הפיזית. הם רואים במרחב המתוקשב מציאות רב ממדית, מלאכותית, גלובאלית, שהגישה אליו והשינויים בו מתחוללים באמצעות מחשב. חלק גדול מהייצוגים במרחב המתוקשב הם מידע טהור שאינו מייצג מציאות אמיתית ומוחשית. הם תוצר של הדמיון והיצירה האנושיים. זהו מרחב מורכב ונזיל, המשתנה במהירות עצומה. כל דבר קשור ומשפיע על כל דבר במרחב זה.

מציאות מדומה היא אשליית מציאות הנוצרת כתוצאה מהאינטראקציה בין אדם למחשב ו/או בין האדם לבין אביזרים ממוחשבים. זוהי הדמיה שנוטעת בנו תחושת מציאות.  מציאות מדומה עשויה לעורר במשתמש רגשות ותחושות רבות עוצמה, בשל דמיונן הרב של ההתנסויות הוירטואליות למציאות המוכרת לנו. מציאות מדומה ממוחשבת יכולה, למשל, לעורר פחד מנפילה ומהתנגשות, רגשות אהבה לדמות וירטואלית. טכנולוגיות של מציאות מדומה יאפשרו לנו "להיכנס" לתוך משחק מחשב ולהרגיש כאילו אנו בפנים. משחקים כמו "סימס" יוצרים אשליה רבת עוצמה של חיים אמיתיים. המשחקים במשחק מגדלים ילדים, מתחתנים, הולכים לעבודה, מבלים עם חברים באתרי נופש וכד'. המשחק מאפשר השתתפות פעילה של המשתמש ביצירת מציאות דמיונית, בגבולות האפשרויות המוצעות על-ידי  התוכנה.

המחשב והאינטרנט הם  חומרה, תוכנה  והשילוב ביניהם.  הם גם  תהליך תקשורת, גם "מחסן" של תוצרים  סמליים של עיבוד מידע והם  גם מערך חברתי ותרבותי.  האינטרנט מבטא את השאיפה האנושית לחפש, להמציא ולפתח טכנולוגיות שיגבירו את שליטת האדם במרחב ובזמן.

כל אינטראקציה בין אדם למחשב ניתן לראות כצורת תקשורת המבוססת על יחסי כוחות משתנים בין האדם למחשב.  לעיתים האדם הוא המתכנת את המחשב והשולט בו, ולעיתים המחשב הוא ה"מתכנת" את האדם המשתמש בו ומכתיב את תגובתו. למשל: בתוכנות סגורות של משחקים, מוכתב קצב משחק מסוים על-ידי התוכנה. בתוכנות פתוחות של משחקים יש למשחק אפשרויות בחירה ושילוב רבות ויותר שליטה על קצב ואופן ההתרחשויות במשחק.

טכנולוגיות התקשוב  מאפשרות:
>קליטה, צורות עיבוד מגוונות, אחסון, חיפוש, אחזור והפצה של מידע.
>נפח זיכרון אינסופי לאחסון ושימור של מידע ושל אינטראקציות.
>תקשורת אינטראקטיבית, מיידית או א-סינכרונית, במהירות משתנה, למרחבי תפוצה משתנים.
>בחירה של מגוון אמצעי ייצוג (מולטימדיה: קול, מוסיקה, תמונה נעה, מילים).
>יכולת עריכה ושינוי נוחה וקלה של הטקסטים.
>קישוריות בין פריטי מידע (היפר-טקסטואליות), באמצעות היפר טקסט והיפר מדיה.
>מורכבות ורב ממדיות של רשתות תקשורת ושל יחידות מידע.
>גמישות מרבית ושליטה של המשתמש בזמן, במרחב, בצורת הקליטה והתגובה, באופן ההצגה של העצמי ובאופן ניהול האינטראקציה ברשת.
>אפשרות לתקשורת אנונימית בין אנשים שהיא נטולת  גוף, פנים או קול ומשתמשת בזהויות בדויות.
>קצב התרחשות ושינויים מהיר של מידע ואינטראקציות ברשת.
>היעדר מבנה היררכי ומאורגן של המידע ברשת.

תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית
לצד הדואר האלקטרוני והפורומים שהן צורות תקשורת א-סינכרוניות (המאפשרות לנו לקבל את ההודעות בזמן אחד ולקרוא אותן  ולהגיב עליהן בזמנים אחרים), התפתחו הצ'ט וה - ICQ, שהן צורות תקשורת סינכרוניות, המאפשרות לנו לקבל ולשלוח מיידית מסרים, כמו בטלפון ובשידורים חיים ברדיו ובטלוויזיה. הדואר האלקטרוני והפורומים מאפשרים מגוון גמיש של צירופי זמן ומרחב. אתה יכול לשלוח ולהגיב לכמה אנשים שאתה רוצה (מרחב) מתי שאתה רוצה (זמן).

היפר טקסטואליות
קישוריות (links) היוצרות היפר-טקסטואליות, היא מאפיין ייחודי ומרכזי של שפת המחשב. כל טקסט קשור ומתייחס לסוגי טקסטים אחרים באמצעות היפר טקסט (קישור לקובץ טקסט מילולי אחר) והיפר מדיה (קישור לקובצי קול, מוסיקה ותמונה נעה). המשתמש יכול לבחור בדרכי קריאה ליניאריות (קריאה רצופה, שורה אחרי שורה) ובלתי ליניאריות (קריאה בלתי מסודרת תוך סטייה לקריאת תוכן הקישוריות).

רשת הטקסטים הנוצרת כתוצאה מההיפר טקסט ומההיפר מדיה, היא בעלת מבנה מרחבי מורכב, רב מימדי. כל טקסט מתייחס וקשור לסוגי טקסטים שונים הנמצאים במרחבי הרשת.

רשת הטקסטים האסוציאטיבית שנוצרה,  דומה לרשת האסוציאטיבית של הזיכרון האנושי. נוצר שיווין מדומה בין כל סוגי הטקסטים ומטשטשים מבנים היררכיים ועקרונות מארגנים, כמו: הבחנה בין עיקר וטפל, מוקדם ומאוחר (סדר כרונולוגי), סיבה ותוצאה וכד'.

להיפר טקסט ולהיפר מדיה יש יתרונות וחסרונות: מצד אחד הם מאפשרים להעשיר את הגולש במקורות מידע ובגירויים נוספים מעבר לטקסט המילולי. הם מאפשרים לו חופש מחשבה ויצירתיות. אך בהיעדר גלישה המכוונת למטרת חיפוש מוגדרת מראש, עלול הגולש לאבד את הכיוון (דיסאוריינטציה) ואת המיקוד ולבזבז את זמנו.

כך למשל, התחלתי לקרוא באופן לא לינארי את משפט הפתיחה של המאמר:  "הדיגיטליזציה של המידע היא הפרעה של מהות המציאות". נכנסתי לקישורית "דיגיטליזציה" ומשם לקישורית "חשבונייה" ומשם לקישורית "מצרים העתיקה" ומשם לקישורית "יוסף פותר החלומות" וכן הלאה. בסופו של מסע דילוגים ממושך ומרתק מקישורית לקישורית מצאתי את עצמי מבולבלת וחסרת כיוון. בזבזתי שעתיים מזמני מבלי שהגעתי לקריאת המאמר השלם.

מספר מנגנונים מאפשרים לגולש לנווט ולמצוא את מבוקשו בסבך הקישורים האסוציאטיביים; יש מנועי חיפוש המאפשרים לשמור ולשחזר את מסלול הגלישה של הקורא, יש אפשרות טכנית לנעול את המעבר לקישורים מסוימים ולהתנות את המעבר מקישור לקישור בסיום מטלות גלישה מסוימות. גם הבלטה בצבעים שונים של הקישורית לפני פתיחתה, בזמן השהות בה ואחרי היציאה ממנה, מאפשרת לגולש להתמצא ולדעת מאין הוא בא ולאן ברצונו להגיע.

ההיפר טקסטואליות מאפשרת לשתף את הגולש/ הקורא ביצירת העלילה. כיום יש סופרים המתמחים ביצירת ספרים וסיפורים המבוססים על היפר טקסט והיפר מדיה. כאשר הקורא בוחר כיצד יימשך הסיפור באמצעות לחיצה על קישוריות, שכל אחת מהן מובילה להמשך אחר.

חיפוש מידע באינטרנט
רשת האינטרנט, שהוקמה בתמיכת הממשל האמריקאי, היא רשת גלובאלית המורכבת מאתרי אינטרנט שמופעלים על-ידי גופים אקדמיים, חינוכיים, גופים ממשלתיים וציבוריים, חברות מסחריות ועל-ידי משתמשים בודדים. ניתן לגלוש לאתרים אלו באמצעות הקלדת כתובתם  ולהוריד מאתרים אלו קבצים.

רשת האינטרנט היא היפוך הרעיון של ספרייה רגילה (להשאלת ספרים, קלטות וכד'). במקום שהמשתמש יכתת את רגליו לספרייה, הספרייה מגיעה אל המשתמש, היכן שהמחשב  שלו נמצא.

בעידן בו הידע האנושי מכפיל את עצמו כל שנתיים, מיון וחיפוש יעיל של מידע באמצעות מנועי חיפוש ומילות מפתח באינטרנט, הפך לאתגר גדול וחשוב. "ארכיטקט המידע" שמתכנן את אופן פעולתו של מנוע החיפוש, הוא סמוי מהעין של הגולשים, אך יש לו השפעה מכרעת על יכולתנו או אי יכולתנו לאתר פריט מידע מסוים מתוך אינסוף פריטי המידע בקיימים ברשת.

החזון של הבינה המלאכותית, חותר לאכלס את רשת האינטרנט בדמויות וירטואליות או בתוכנות חכמות, שתמלאנה יותר ויותר את תפקידי האדם בחיפוש, בזיהוי, במיון, בעיבוד של מידע ואף ביצירה של מידע וידע חדשים. ( כיום יש תוכנות חכמות שמאפשרות לנצח את אלוף העולם בשחמט,  לחבר שירים שלא היו מביישות את טובי המשוררים).

המחשב והאינטרנט ממלאים כיום תפקידים מרכזיים בכל תחומי החיים. שירותים רבים שניתנו באמצעות תקשורת בין-אישית הוחלפו בשירותים מתוקשבים מקוונים (on-line). הבנקאות ומערכות הכספים השתנו לבלי היכר בעקבות שילוב המחשוב והאינטרנט בעבודת הבנקים וחברות האשראי. מישהו זוכר כמה זמן עמדנו בתור בבנק פעם כדי להוציא כסף מזומן?

התלכדות המדיה
מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, עברו המחשבים והאינטרנט תהליכים מהירים של הגדלת נפח הזיכרון, הגדלת מהירות התנועה של סוגי נתונים ברשת, מזעור והגדלת הניידות של המחשבים,

גידול בתפקודים ובעיבודים גראפיים ואחרים של סוגי מידע שונים, שיפורים בתהליכי עיבוד, שיפורים בהצגה והעברה של מידע חזותי וקולי, ביזור והרחבת קהל המשתמשים ברשת. כיום אנו נמצאים בפתחו של תהליך חשוב נוסף: התלכדות המדיה הישנים עם המחשב, האינטרנט והטלפון הסלולארי (התלכדות המדיה – convergence).

מאז המצאת הטלגרף באמצע המאה ה-19, מתאפשרת העברת מידע מיידית (סינכרונית) למרחוק (ממקום למקום). העברה מרחוק של תקשורת סינכרונית, המשיכה להתפתח ולצמוח עם פיתוח הטלפון, פיתוח השידור החי ברדיו ובטלוויזיה ותקשורת הלוויינים. כיום כל אמצעי התקשורת הותיקים   מתלכדים עם המחשב והאינטרנט. דוגמות להתלכדות המדיה: היום ניתן  לצפות בטלוויזיה באמצעות מחשב, וניתן לקבל מידע ולשחק במשחקים באמצעות השלט של הטלוויזיה. אפשר לקרוא עיתון אלקטרוני במחשב ובו זמנית להאזין לאחת מתחנות הרדיו באינטרנט. אפשר לגלוש לאתרי מידע ולקלוט שידורי טלוויזיה באמצעות הטלפון הסלולארי. היטשטשו הגבולות המבחינים בין סוגי המדיה הותיקים. טשטוש זה מערער על החלוקה המסורתית לערוצי מדיה ותיקים: עיתון, רדיו, טלוויזיה, על גבולות ההתמחות של כל מדיום, ומגדיל את אפשרויות הבחירה של המשתמש במדיום ובשפה הרצויים לו.

ההתלכדות של המדיה הותיקים עם המחשב והאינטרנט, מאפשרת גם למדיה הותיקים להפוך לאינטראקטיביים, סינכרוניים (עם אפשרות לתגובה מיידית), היפר-טקסטואליים ובלתי ליניאריים. בשילוב עם טכנולוגיות סלולאריות, היא מאפשרת להגדיל גם את ניידותם. היא מרחיבה את אפשרויות השליטה של המשתמש בזמן, בקצב ובמקום הקליטה, בסוג המדיה, באופן הקריאה ובעריכת הטקסט הנקלט. מנגד היא מאפשרת למנהלי ערוץ המדיה לקבל מידע מדויק על דפוסי השימוש של המאזין/ צופה/ קורא ועל העדפותיו.  היא מאפשרת שליטה של מנהלי המדיה ואפשרות התאמה טובה יותר של סוגי התכנים ודרכי עיצובם לצרכים של קהלים קטנים מפולחים וקטנים.

מאפייני המרחב המתוקשב והתרבות המתוקשבת
(הערה: באופן עקבי נשתמש בפרק זה בביטוי מרחב מתוקשב במקום הביטוי מרחב קיברנטי, ובביטוי תרבות מתוקשבת במקום בביטוי תרבות הסייבר)
ג'ון קארי מדמה את האינטרנט למתבגר: הוא פזיז, נתון למצבי רוח, משתנה ללא הרף, אינו מכבד סמכות, בלתי צפוי וחסר גבולות. דב שנער (2001) מאפיין את התקשוב ואת השפעותיו הפוליטיות התרבותיות והכלכליות באופן הבא:
>התקשוב מאפשר שליטה רבה יותר על היצירה, ההעברה, הקליטה, האחסון, השכפול והאחזור של מידע.
>התקשוב מאפשר מגוון ערוצים, צורות, פורמטים וסגנונות של תקשורת.
>התקשוב  מאפשר אינטראקציות מורכבות ובלתי פוסקות בין יחידים, בין ובתוך קבוצות וארגונים, בין זהויות אישיות לבין זהויות קולקטיביות. כל אלה יוצרים שינויים מהירים פוליטיים תרבותיים וחברתיים.
>התקשוב מעצב תפיסות של זמן, מרחב, גבולות לאומיים, השקפות עולם, תהליכים פוליטיים וחברתיים.
>התקשוב משחרר את האדם מהצורך לאגור ולזכור מידע. קורא תיגר על יכולתו להתמודד עם עומסים גוברים והולכים של מידע ועם קצב שינוי מהיר.
>התקשוב מפיל, לכאורה, מחסומי מין, גזע,  גיל, נכות גופנית. לכולם נגישות לידע ולמידע ללא הבדלי מין, גזע,לאום, מעמד, מצב גופני. זהו כוח דמוקרטי מהפכני. אולם אנחנו יודעים שטכנולוגיות תקשורת מעוררות לא רק צמיחה כלכלית, אלא גם העמקה של פערי הידע ואי השיוויון כלכלי חברתי בין קבוצות באוכלוסיה.
>האינטרנט מצטיין ביכולות היצירה, השינוי והשימור של מידע על צורותיו השונות.
>האינטרנט משנה את פניו של הארגון החברתי. הוא גורם לנפילת מוסדות ישנים ולצמיחת צורות ארגון וסוגי קהילות חדשות.
>האינטרנט מחולל שינויים במעמדם של שומרי סף ותיקים של התרבות, כמו העיתונאים, ומעלה שומרי סף חדשים (אזרחים שאינם משתייכים לפרופסיה העיתונאית), הוא מרחיב את חופש הביטוי ומקשה על הגבלתו (תראו מה קרה לצנזורה בעידן האינטרנט, רק מודיעים שפרסומת או סרט נפסלו לשידור וכבר כולם רצים לאינטרנט לצפות בה..)
>האינטרנט והמחשב משנים את דרכי הלמידה ואת מערכת היחסים ההיררכית בין תלמידים לבין מורים והורים. התפוצצות המידע והידע גורמים לכך שהמורים וההורים איבדו את המונופול על הידע ואת הבסיס העיקרי לסמכותם. ילדים יודעים לעיתים יותר ממוריהם והוריהם בתחומים מסוימים.
>חוסר היכולת של האדם הבודד לשלוט במידע, מביא לעלייה בחשיבותם של עבודת צוות, התחלקות במידע ושיתוף פעולה בעיבוד מידע.
>האינטרנט מביא איתו תרבות פוליטית המבוססת על שקיפות של פעולות השלטון  והשתתפות של האזרח בקבלת החלטות פוליטיות, בתרומה לקהילה ובעיצוב הסביבה הפוליטית חברתית. היום יכולים הפוליטיקאים לזהות שינויים יומיומיים בדעת הקהל באמצעות סקרים מתוקשבים.
>האינטרנט הביא עימו כלכלה חדשה, המבוססת מצד אחד על תאגידים גלובאליים בעלי ריכוזיות חסרת תקדים, ומצד שני על ריבוי של חברות סטארט אפ קטנות המבוססות על יוזמה וכושר המצאה, שמוקמות בהשקעות נמוכות יחסית .
>התקשוב מבוסס על השפה האנגלית (אם כי כיום אפשר להתקשר באמצעות יותר ויותר שפות אחרות), הוא מטפח תרבות גלובלית המאפשרת תקשורת על לאומית ועל תרבותית.
>התקשוב  מאפשר פעולות של עבודה מרחוק ולמידה מרחוק. נוצר סוג חדש של עסקים אלקטרוניים, שבהם המנהל ונותן השירות אינם חייבים להיות נוכחים פיזית במקום מסוים. כל אלו מביאים לתמורות מרחיקות לכת בשוק העבודה, באופי העבודה ובארגון הבית. אנשים רבים עובדים היום מרחוק מביתם באמצעות המחשב, ואצלם נמחק הגבול המוגדר והברור בין הבית לבין העבודה.

לפי ספרו של דב שנער (2001), יש מספר תהליכים שחוקרי תקשורת דטרמיניסטיים מייחסים לאינטרנט (ראינו תהליכים דומים גם בערוצי המדיה הותיקים):  (6 ה-D)
>פיצול ההמון לקהלים קטנים (De-massification)
>ביזור התקשורת ההמונית לתקשורת בתוך ובין קבוצות קטנות (De-centralization)
>צמצום הזיקה הלאומית וירידה במעמדה של מדינת הלאום. (פירוק הלאומיות – De-nationalization) למדינת הלאום  אורבות שתי סכנות בו זמנית: גלובליזציה מול שבטיות.
>ביטול המרחב (De-spacialization) - צמצום החשיבות של המרחבים הפיזיים בהם מתרחשות  האינטראקציה האנושית והפעילות הפוליטית והכלכלית.
>ביטול התיווך – המידע יכול לנוע ישירות מהיצרן לצרכן ללא מתווכים. למשל: מהזמר למאזין, מראש הממשלה לציבור דרך אתר האינטרנט של הממשלה וכד'. למרות זאת, המתווכים בין היצרן לצרכן לא נעלמו בתחומים רבים, אלא שינו את אופי פעילותם והם עצמם נעזרים יותר באינטרנט לביצוע פעולות התיווך.
>התפצלות החברה למגזרים ((De-agregation – נוצרת כלכלה חדשה המורכבת מחברות סטארט אפ קטנות, זריזות וגמישות, בצד כלכלת התאגידים המונופוליסטיים והרב - לאומיים. גם בעולם האקדמי ניתן למצוא בצד פיצול למכללות קטנות ואינטימיות, אוניברסיטאות ענק (מגה אוניברסיטאות) שבאמצעות הוראה מרחוק מלמדות מאות אלפי סטודנטים בו זמנית.

העיקרון המארגן ברשת הוא שאין שום ארגון, יש אנרכיה מכוונת ומוסדרת. התרבות המתוקשבת שומרת על  הסף שלה באמצעות משתמשיה ולא באמצעות מתווכים. הצנזורה נתפסת ברשת כ"רעש". והיא בנויה כך שתעקוף אותו.

השיח התקשורתי על אינטרנט, תרבות וחברה
אותן שאלות כלכליות, חוקיות, פוליטיות וחברתיות, שנשאלו בעבר לגבי המדיה הותיקים נשאלים כיום לגבי המדיה החדשים:
>מי צריך לשלם תמורת המרחב המתוקשב (הקיברנטי) ומי בעליו?
>האם הוא צריך לעמוד לרשות הציבור או שעליו להיות מופרט או ממוסחר?
>האם עליו להיות מבוסס על תחרות חופשית או על פיקוח ציבורי? מי יפקח עליו?   
>כיצד יישמרו בו הפרטיות, זכויות היוצרים וחופש הביטוי של הציבור? כיצד ניתן לאכוף חוקים באינטרנט?
>האומנם האינטרנט והמחשב יוצרים שיווין בנגישות למידע או מגדילים את הפער?
>מי מפיק תועלת מטכנולוגיות אלה ומי נהנה מנגישות אליהן? ומי מפסיד?
>האם התקשוב יחליף את  התקשורת הבין-אישית והאם זה טוב או רע?
>כיצד ניתן לרתום את התקשוב לקידום השתתפות האזרחים בדמוקרטיה?
>מה יקרה לחברה לאור השתלטות המחשב והאינטרנט על כל תחומי חיינו?
>אילו שינויים חברתיים צפויים כתוצאה מכך?

המצאת האינטרנט כמו המצאה של כל טכנולוגיה חדשה אחרת, מעוררת התפתחות של שיח תקשורתי מהפכני. שיח שמטרתו ליצור אשליה עתידנית שהטכנולוגיה החדשה מספקת טוב יותר את צרכינו בהשוואה לטכנולוגיות הקיימות. לעיתים שיח זה מייצר צרכים חדשים שלא היינו מודעים לקיומם קודם לכן. המחשב מוצג בשיח התקשורתי העכשווי כמו סוכן שינוי המסוגל להקים מבנים חברתיים חדשים כמו הכפר הגלובאלי והקהילה הוירטואלית, המציע סוגי אינטראקציה חדשים המספקים פתרונות לתסכולים ורצונות פמיניסטים, גזעיים, אתניים כלכליים, בתחום שיוויון הזכויות ועוד.

מיתוס המהפכה התקשורתית הוא זה שמעודד את השינוי, יחס ביקורתי לשינוי הוא זה שמונע אותו. מיתוס הדמוקרטיה, הוא אחד המיתוסים הנפוצים ביחס להשפעתו של האינטרנט. ההנחה היא שהאינטרנט יצור נגישות שווה לידע ולמידע, ושהוא מבטל את אילוצי הגזע, המוצא האתני, הדת והמין בשיח התקשורתי. אולם מחקרים מראים שנוצר דווקא אי שיווין דיגיטאלי, מעמיק והולך, בין אלו שיש להם נגישות לאינטרנט ויכולת לרתום אותו לצרכיהם, לבין שאלו שאין להם. בין המדינות המפותחות ועתירות הטכנולוגיה לבין המדינות המתפתחות דלות הטכנולוגיה.

ציר אחר שעליו נע השיח התקשורתי בנוגע לאינטרנט הוא ציר החורבן  מול הגאולה. השיח נע בין החרדה מפני השינוי לבין התקווה לבוא השינוי.  יש הרואים באינטרנט אמצעי שיביא לשלום עולמי, שיוביל להגברת הפתיחות התרבותית, ליצירת תרבות אלטרואיסטית של שיתוף בידע ובמידע     (Mp3 לדוגמא מאפשרת שיתוף בקבצי מוסיקה של הגולשים), שידרבן את ההשתתפות, המעורבות והתרומה של האנשים לחברה ולקהילה. מנגד יש המבכים את אובדן הלכידות הלאומית הישראלית (כמו:אליהוא כ"ץ המבכה את הצטמצמות המכנה המשותף הלאומי  לאינטרסים אישיים, ממוקדים ומוגבלים), שנשקפת לה סכנה מצד שתי מגמות מנוגדות;  הביזור לקהילות "שבטיות", והגלובליזציה של חברות על לאומיות.

יש הרואים בתרבות האינטרנט חזרה לתרבות האוראלית הקדומה, שמבוססת על הדיבור ומחזקת את התקשורת בין-אישית בין אנשים. אונג (אצל שנער 2001), למשל, רואה  בעימותים המוצתים באינטרנט בעקבות מילים חמות, המשך של הקרבות המילוליים בחברות אוראליות קדומות.

גם לאנונימיות בתקשורת האינטרנטית שני פנים: מצד אחד האנונימיות מאפשרת לאנשים לומר ללא חשש את מה שהם חושבים ולבטא בכנות את רגשותיהם ודעותיהם. היא מאפשר יצירת קשר אמיתי בין אנשים שמבוסס על קירבה רוחנית ולא מושפע מאילוצים חיצוניים, כמו: מראה חיצוני, קול או ריח  . מצד שני, האנונימיות משחררת את הפרט מהאחריות לתוצאות דבריו, ולכן אנשים מרשים לעצמם לשקר, לרמות,  להסית, לקלל ולהתלהם באינטרנט. מתפתחת תרבות מילולית אלימה ושקרית.

מנגד, פול רידליו (אצל ואן הסן 2003), רואה בתרבות התקשוב הפרעה בתפיסה של מהות המציאות והפרעה ביחסים עם האחר ועם העולם. לטענתו, מעולם לא הושגה התקדמות כל-כך מרחיקת לכת בטכנולוגיה מבלי שנספיק להתייחס אליה ולבחון את השפעותיה. לטענתו נוצרת חברה המנוכרת לעצמה ולמציאות, המעדיפה מציאות וירטואלית על פני חיים במציאות הממשית. הוא קורא להידוק הפיקוח החברתי על תכני האינטרנט, באופן המאזן בין הסיכויים הרבים שהיא מעניקה לבין הסכנות.

לטענתו האינטרנט אינו מעמיד את הגולש במרכז וגם לא יוצר דמוקרטיזציה. נהפוך הוא. האינטרנט מהדק את הפיקוח של השולטים בטכנולוגיות ובכלכלת המידע על המדינה ועל אזרחיה שהפכו לנתינים של תרבות התקשוב. נוצרת מריטוקרטיה, שלטון של בעלי הכישורים הטכנולוגיים,  הדוחק לשוליים את הרוב המתוסכל והממורמר שחסר את הכישורים הנחוצים להשתלבות בעולם המתוקשב.

לסיכום, האינטרנט מתפתח בכיוונים מנוגדים (דיאלקטיים) בו זמנית. לא האפשרויות הטכנולוגית הן שתקבענה את ההשלכות התרבותיות של האינטרנט, אלא התכנים והערכים אשר אליהם ירתמו את השימושים בהם. אם האינטרנט יתפתח יותר לכיוון הגלובאלי או הלוקאלי?

הרציונלי (שכלי) או האמוציונלי (רגשי)? הציבורי או הפרטי? האותנטי והאמיתי או השקרי? השוויוני או המונופוליסטי? מהירות התגובה או עיכוב התגובה? פסיבי או אקטיבי? חופש הביטוי או הגבלותיו? אלו שאלות שצריך יהיה להמשיך ולעקוב אחריהן באמצעות מחקרים.

מושגים
התלכדות המדיה – התלכדות של ערוצי התקשורת הותיקים, כמו: עיתון, רדיו וטלוויזיה, עם המחשב, האינטרנט והטלפון הסלולארי.

מרחב מתוקשב (ביטויים נרדפים: מטריקס, או מרחב קיברנטי) – המרחב המתוקשב הוא הסביבה הפיזית, הסמלית והרעיונית שבה פועלים רשתות מחשבים ואינטרנט  במרחב המתוקשב מתקיימת ומועברת פעילות של עיבוד והעברת מידע ובו מתרחשות האינטראקציות מתווכות המחשב והאינטרנט.    

במרחב המתוקשב מועברת מולטימדיה באופן מתמיד ובלתי פוסק,  באמצעות תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית. המרחב המתוקשב הוא מורכב, רב מימדי, והיפר-טקסטואלי. זהו מארג סבוך ומקושר של טקסטים בשפות מדיה שונות ושל  אינטראקציות בין אנשים, ארגונים וקבוצות. זהו גם מרחב של פעילות חברתית המתנהלת על-פי כללים מוסכמים ולעיתים מתנהלת באופן אקראי ובלתי מסודר. המרחב המתוקשב נזיל ומשתנה במהירות עצומה.

תרבות מתוקשבת (תרבות הסייבר) -הפעילות המתנהלת במרחב המתוקשב היא גם תוצאה של תרבות, ערכים ונורמות התנהגות. תרבות המרחב המתוקשב מדגיש ערכים של חופש ביטוי, אי ציות לסמכות ממסדית, פתיחות לשינוי, שיתוף בידע ובמידע. היא מאפשרת תקשורת אנונימית, נטולת קול, פנים וגוף ויצירה של זהויות אישיות בדויות ושל קהילות מדומיינות. דבר הגורם להתפתחות תרבות השקר ולפיחות באמינות התקשורת המתנהלת ברשת. האנונימיות תורמת להתפתחות שיח מתלהם (flaming).

התרבות המתוקשבת היא מצד אחד גלובאלית (השפה השלטת היא אנגלית) המדגישה את המשותף לבני המין האנושי, מצד שני היא תרבות של קהילות מפוצלות וייחודיות, המדגישות את השונה והמבדיל בין יחידים ובין קבוצות. התרבות המתוקשבת מטפחת את השינוי והחדשנות כערכים מרכזיים בכל תחומי החיים.

היפר טקסטואליות (היפר טקסט והיפר מדיה) -  הטקסטים במרחב המתוקשב מתייחסים וקשורים זה לזה באמצעות קישוריות (links).  ישנן שתי צורות של היפר טקסטואליות:
היפר טקסט – קישורית לקובץ טקסט מילולי, והיפר מדיה – קישורית לקובצי קול, מוסיקה או תמונה נעה. ההיפרטקסטואליות מעשירה את תהליך הקריאה וההבנה של הקורא במגוון גירויים ובמידע נוסף. אך חסרונותיה הם בכך שהקורא עלול לאבד את דרכו ואת זמנו בעת הגלישה והדילוגים מקישורית לקישורית, ולאבד את הקשר ההגיוני שבין חלקי הטקסט.

לינארי ובלתי לינארי – אפשר לקרוא את הטקסטים במרחב המתוקשב באופן ליניארי ורציף, ללא התייחסות לקישוריות. אפשר לקרוא את הטקסטים באופן בלתי ליניארי ובלתי רציף. למשל: בעת קריאת המשפט מתוך השיר: "ברד ירד בדרום ספרד הערב" להיכנס לקישורית "ספרד" ולקרוא אותה. לאחר מכן לפתוח בקובץ הטקסט של "ספרד" את הקישורית "ספרדית" בתוך הקובץ על ספרד, המובילה לקובץ על ההצגה "בוסתן ספרדי", וכן הלאה.

 תקשורת סינכרונית (צ'ט, (ICQ- תקשורת מיידית המאפשרת קבלה ותגובה מיידיים. (כמו בשיחת טלפון ובשידור חי). הצ'ט וה-ICQ המאפשרים דיון אישי וקבוצתי בזמן אמת. הם דוגמאות לתקשורת סינכרונית.

תקשורת א-סינכרונית (אי-מייל, פורום -קבוצת דיון) – תקשורת מושהית, בה המקבל יכול לעכב את תגובתו כרצונו, ואף להימנע מתגובה. אי-מייל וקבוצת הדיון הן דוגמאות לתקשורת א-סינכרונית. אפשר לשלוח  את הדואר ואת ההודעות בפורום במועד אחד, ולהגיב עליהם   במועד אחר.

מציאות וירטואלית – המציאות הדמיונית המתרחשת במרחב המתוקשב. למשל: שיח בין אנשים המציגים את עצמם בזהויות בדויות, שיח בתוך קהילה מדומיינת, בה האנשים מכירים זה את זה רק באמצעות המחשב, משחקים אינטראקטיביים המייצרים מציאויות מדומות.

קהילות מדומיינות – קבוצת אנשים שיש לחבריה עניין משותף ופורום משותף באינטרנט. לעיתים הקבוצות נוסדו באמצעות רשת האינטרנט ועיקר פעילותן מתקיימת באמצעות האינטרנט, ללא מפגש פנים אל פנים.

זהויות בדויות – זהות שאדם בודה לעצמו ומציג את עצמו באמצעותה באינטרנט, מתוך ידיעה שזו אינה זהותו האמיתית. למשל: בצ'טים או ב-ICQ  אנשים מציגים את עצמם לא בשמם האמיתי אלא באמצעות כינוי, שם של כוכב נערץ, דמות ספרותית, קולנועית או טלוויזיונית.  לעיתים הם מציגים פרטים שקריים על עברם, גילם, עיר מגוריהם, מצבם המשפחתי וכן הלאה.

בידור כאידיאולוגיית על – תרבות הרייטינג שהגיעה לשיאה בעקבות מסחור הטלוויזיה והתעצמות התחרות עקב ריבוי הערוצים, מדגישה את הבידור כערך מרכזי. בעקבות זאת בולטים בשעת צפיית שיא ז'אנרים בידוריים המדגישים את הדרמטי, המותח, הקומי, המשעשע, המציצני הרכילותי והשולי. אף ז'אנרים "רציניים" כמו חדשות, עברו תהליך של בידוריזציה ושל טשטוש הגבולות בין מידע לבין בידור.

שאלות משוב
>מה המאפיינים של הרדיו, הטלוויזיה והתקשוב?
>כיצד השפיע הרדיו על התרבות והחברה?
>כיצד השפיעה הטלוויזיה על התרבות והחברה?
>כיצד השפיעו האינטרנט והמחשב על התרבות והחברה?
>אלו שינויים תרבותיים חלו לאורך ההיסטוריה בעקבות המדיה האלקטרונית?
>מהי תופעת התלכדות המדיה ואלו השלכות עשויות להיות לה?

הצעות דידקטיות
מומלץ לצפות בסרט מטריקס או בקטעים ממנו (יש אמנם הרבה action  ופה ושם קטעים לבעלי קיבה קשה), ולדון במאפייני המטריקס, בתרבות המטריקס, במאבק בין האנשים שמחוץ למטריס לבין המכונות החושבות, בטשטוש הגבולות בין בדיון למציאות, כפי שהם עולים מהסרט.

אפשרות צפייה נוספת הסרט "טומא מאוהב" (הוקרן בזמנו במוזיאון תל-אביב, ניתן להשאלה בספריות הוידיאו), מספר על אדם שכל התקשורת שלו במשך 8 שנים מתנהלת באמצעות הוידיאו-פון והוא אינו יוצא מהבית (מזכיר קצת את "דניס מתקשרת"), ביום בו הוא מעז לצאת מפתח ביתו הוא אינו יכול לשאת את אור השמש והוא מתמוטט ברחוב. ישנו קטע של סקס וירטואלי בתחילת הסרט שניתן לדלג עליו, אם זה נראה לכם מוגזם ל-י"א, אפשר להסתפק גם בהקרנת קטע מהסרט.  בעקבות הצפייה אפשר לדון בשאלה מה המאפיינים של הסביבה המתוקשבת, כיצד היא משפיע על היחסים הבין-אישיים, והאם ההשפעות שלה הן הפיכות או בלתי הפיכות.

מומלץ להיכנס לפורומים ולנתח עם התלמידים את המאפיינים התרבותיים של השיח בהם. האם השיח הוא מתלהם או רציונאלי? מספק צרכים של מידע, פרסום, חינוך או בידור? ביקורתי ובלתי מציית או משרת אינטרסים ממסדיים? דמוקרטי המשלב הרבה אנשים באופן שווה או שבולטים בו שוב ושוב אותם אנשים? עוסק בנושאים בעלי עניין ציבורי או בנושאים אישיים? עוסק באופן עקבי ומעמיק בנושא מסוים או שהנושאים משתנים מדקה לדקה? מה גבולות חופש הביטוי של הפורום? האם ניתן לזהות בו כללים של מותר ואסור?






גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש