דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,380 כניסות לאתר
המדיום הוא מטאפורה

מאת:  מנשה בן מאיר


"המדיום הוא המטאפורה" תקשורת כאפיסטמולוגיה", "עולם של אחת-שתיים-שלוש דג מלוח..."; עידן עסקי השעשועים"

הקדמה
איך זה התחיל?
נעבור כעת...
איך זה קורה בפועל?
הגדרת מושגים
דיון ברמת המורה
ביבליוגרפיה


הקדמה
התיזה של פרק זה היא: השיח הציבורי בתרבות האמריקאית העכשווית (הספר נכתב בימי רייגן) לובש צורה של בידור. הפוליטיקה, הדת, החדשות, הספורט, החינוך והמסחר באמריקה הפכו לנספחים רצויים לעסקי השעשועים על פי רוב בלא מחאה יתרה או תשומת לב רבה מצד הציבור. התוצאה: הפיכת העם האמריקאי לעם הקרוב לבידור עצמו עד מוות (או "בידור עצמו-לדעת").

בואו ונבדוק כיצד פוסטמן מוכיח, שלב אחר שלב, תזה זאת. ראשית הכותרת: "המדיום הוא המטאפורה". למה הכוונה? הנוסחה היא פיתוח (או צמצום) תפיסתו של מרשל מקלוהן כי "המדיום הוא המסר" אומר פוסטמן: המדיום הוא המסר המטאפורי. או בפשטות "המדיום הוא המטאפורה". כלומר: המושגים שלנו על העולם הם מטאפורות שהולידו אמצעי התקשורת (המדיה) שברשותנו. וכלל המטאפורות בתקופה נתונה היא "התרבות". כל אמצעי תקשורת (המדיום) יצר מטאפורות משלו. "דיבור" היא מטאפורה, "ספר" הוא מטאפורה, "רגע" היא מטאפורה, "גל רדיו" היא מטאפורה, "מסך" היא מטאפורה.

ובעידן הטלוויזיה: המדיום הוא המסר הבנוי מדימויים, משום שהדימוי (או הייצוג המוחשי) הוא האל השולט. לפיכך העטיפה, הקוסמטיקה, ה"לוק", הקסם האישי, ההוקוס-פוקוס, התאורה, הארט, הטמונים במבע הטלוויזיוני הם האלמנטים המעצבים את עולם המטאפורות התרבותי של עידן הטלוויזיה והכהן הגדול של עולם מטפורי זה הוא הבדרן והבידור הנוגעים בכל תחומי החיים: פוליטיקה, דת, ספורט, מסחר וחדשות.

בשלב זה נוטל פוסטמן מושג משל נורתרופ פריי בשם "תהודה" ויוצר פיתוח נוסף לתזה שלו. טענתו כי ש"לכל מדיום קיימת תהודה, שכן תהודה היא מטאפורה במובן רחב. יהיה אשר יהיה הקשרו המקורי המוגבל של השימוש במדיום, יש לו כוח להרחיק מעבר לו ואל הקשרים חדשים ובלתי צפויים. בשל הדרך שבה הוא מכוון אותנו לארגן את מחשבתנו ולתכנן את התנהגויותינו בעולם, הוא כופה את עצמו על התודעה ועל המוסדות החברתיים שלנו בצורות רבות מספור. במילים אחרות: לדף המודפס הייתה תהודה כמטאפורה לדרך שבה יש לרכוש ידע ולהבין את העולם,  ל"עיתון בפרוטה", לעיתון הפופולארי, לסימני המורס (טלגרף) ולצילום יש תהודה כמטאפורה לדרך שבה יש לרכוש ידע ולהבין את העולם. כל אלה הכשירו את הקרקע להופעת האינפוטיינמנט. מילותיו של המשורר קולרידג' "מים בכל מקום וטיפה לשתייה אין", יכולות לשמש מטאפורה לסביבה של מידע מנותק מהקשרו: ים של מידע ומעט מאד מידות שמיש.

תרומתו של מידע זה לשיח הציבורי הוא העלאת ערכה של אי-הרלוונטיות והגברת חוסר האונים של הקורא משום שאלה הפכו את היחס מידע המעורר פעולה למופשט ומרוחק כאחד. כלומר: החדשות מפיקות מן הקורא והצופה מגוון של דעות שאיננו יכולים לעשות דבר לגביהן מלבד להציען כחדשות נוספות שלגביהן גם איננו יכולים לעשות דבר. 

איך זה התחיל?
עיתונות הפני, אח"כ הטלגרף ושוב העיתונות הפופולארית יצרו שפה של כותרות סנסציוניות, מקוטעות, בלתי-אישיות. מבחינה זו הטלוויזיה היא המשך ישיר (עם טכנולוגיות חדשות) לטלגרפיה ולצילום שיצרו את העולם כסדרה של מאורעות מעוררי-ריגוש. זהו עולם שאין בו התחלה, אמצע וסוף. זהו עולם הבנוי מחלקיקים שאינם מתקשרים, הווה מתמשך שריר וקיים לבדו. התצלום היווה השלמה למבול הטלגרפי של חדשות משום מקום, שאיים להטביע קוראים בים של עובדות ממקומות בלתי-נודעים, על אודות זרים שפניהם אינן מוכרות.

כלומר: התרומה המשמעותית של הטלגרף והצילום לאינפוטיינמנט בטלוויזיה היא ההקשר-כביכול. ההקשר כביכול הוא מבנה שהומצא במטרה להציע שימוש לכאורה למידע מקוטע ולא רלוונטי. השימוש שהקשר-כביכול מספק אינו פעולה, פתרון בעיה או שינוי אלא שימוש יחיד שנותר למידע חסר כל זיקה אמיתית לחיינו: הבידוריזציה. בעצם, כל אחד מאמצעי התקשורת שהצטרף לשיחה האלקטרונית  בשלהי המאה ה-19.ובתחילת המאה ה-20 קיבל את הנטיות של הטלגרף והצילום והגבירם. כך הקולנוע, הרדיו, ולבסוף הטלוויזיה ואלה עיצבו  עולם חדש עולם של "אחת שתיים שלוש דג מלוח" כשמו של משחק הילדים הידוע. משחק הבנוי על סדרה של תמונות מתחלפות ללא הקשר או מובן, שאינו שואל דבר ואינו מדרבן לעשות דבר אבל בהחלט מבדר ומשעשע.

מה תרמה והוסיפה הטלוויזיה לתהליך הזה? הטלוויזיה הביאה את פעילות הגומלין בין דימוי לדחיפות ולתכיפות לכלל שלמות ייחודית ומסוכנת. הטלוויזיה מתזמרת את שימושנו באמצעי התקשורת האחרים (באיזה טלפון או פלפון להשתמש, ואילו סרטים לראות). הטלוויזיה היא ,"מטא-מדיום" כלומר מכשיר המנחה לא רק את ידיעתנו על העולם, אלא גם את ידיעתנו על דרכים לדעת.

הטלוויזיה רכשה מעמד של מיתוס (במובן שרולן בארת' השתמש בו), כלומר: היא דרך בלתי בעייתית להבין את העולם. איננו שואלים כבר שאלות על טיבה והשפעתה של הטלוויזיה היא חלק מן התרבות וכאשר היא מדברת בקול אחד - קולו של הבידור העניין נראה טבעי ומובן.

בשלב זה נוסיף שני מושגים ישנים-חדשים: "מדיום" ו"טכנולוגיה". הטכנולוגיה היא מנגנון פיזי, המדיום הוא השימוש הנעשה במנגנון הפיזי. במילים אחרות: המדיום היא הסביבה החברתית והאינטלקטואלית שהטכנולוגיה (במקרה שלנו: הטלוויזיה) יוצרת. אפשר שתהיה אותה טכנולוגיה במקומות שונים בעולם אך המדיום יהיה שונה במקומות שונים. בארה"ב, בשל ריבוי הערוצים, ריבוי המכשירים הניצבים בכל בית, ערוצים הפועלים 24 ש' ביממה  ותכלית השידורים לקידום ישיר של האידיאולוגיה והמדיניות של השלטון, כאשר לפרסומת יש תפקיד מרכזי ולטלוויזיה בכל השלכות חברתיות גורפות הבאות לידי ביטוי נחרץ בהספקת בידור להמונים.

אין רע בבידור כשלעצמו ואין רע בכך שהטלוויזיה מבדרת, יאמר פוסטמן. אבל יוסיף ויאמר כי המצב הוא אחר לחלוטין: הטלוויזיה עשתה את הבידור עצמו למתכונת הטבעית להצגת כל התנסויות. יתר על כן: בידור הוא אידיאולוגית-על של השיח הטלוויזיוני כולו, הוא המדיום הבלעדי, הוא המטאפורה השלטת. וחמור מזה: הבידור הוא המטאפורה לכל השיח הציבורי. בבתי המשפט, בכיתות, בחדרי הניתוח, בחדרי הישיבות, בכנסיות ואפילו במטוסים. אמריקנים אינם מדברים זה עם זה, אלא מבדרים זה את זה; אינם מחליפים רעיונות אלא דימויים; אינם טוענים טענות הבנויות מהיגדים, אלא טוענים בעזרת חזות נאה, סלבריטאים ופרסומות. כלומר המסר של הטלוויזיה כמטאפורה היא שכל העולם במה.

 2. "נעבור כעת..."
עד כאן התייחס פוסטמן במפורט אל הבידוריזציה של כל מערכות החיים בארה"ב ובמיוחד על הבידוריזציה אל החדשות בטלוויזיה ובתקשורת בכלל. בשלב זה עובר פוסטמן לזהות את התופעות המרכיבות את ה"אינפוטיינמנט" (דהיינו בידוריזציה של החדשות) ולדון בהן.

מדוע תופעת ה"אינפוטיינמנט" היא ייחודית ובולטת בטלוויזיה?
ראשית משום ש"הטלוויזיה היא דגם-על לתפיסתנו את המידע הציבורי. שנית משום שהטלוויזיה, יותר מכל מה שהיה מוכר עד עכשיו, מוכרת חדשות מקוטעות, נטולות הקשר, נטולות השלכות, נטולות ערך כלומר: חדשות כבידור צרוף. היא מעצימה את מה שהתחיל בעיתונות הפני ובמברקים החדשותיים בעידן הטלגרף.

איך זה קורה בפועל?
החדשות מוגשות ע"י קריין ומתקבלות ע"י הצופה ע"פ מידת האטרקטיביות של הקריין. כלומר האמת החדשותית היא פונקציה של אמינות הקריין ולא האמת הטבועה במורכבות האירועים וקיומן של סתירות בתוכם.

  1. החדשות מעוטרות לעיתים במוסיקה ולרוב פותחות את מהדורת החדשות ויוצרות בכך מסגרת מסוגננת, בידורית, תיאטרלית.
  2. בשל מגבלות זמן-שידור כל סיפורון בנוי בממוצע על 45 שניות הנדחק מיידית ע"י סיפורון אחר שנדחק ע"י סיפורון שלישי וכך הלאה (כאשר המעברים בין הסיפורנים נעשים בצורה ריטואלית ומנוכרת בנוסח "ונעבור כעת...").
  3. לחדשות המלוות לתיעוד חזותי יש עדיפות וקדימות במהדורה, מצב היוצר השתעבדות לדימויים ולתמונות ללא זיקה לחשיבות הידיעה.
  4. שילוב פרסומות במהדורת החדשות מנטרלות את חשיבותן (שעוד נותרה) של החדשות.

התוצאה היא: החדשות אינן מעבירות אינפורמציה אלא יוצרות סוג של מידע שניתן לכנותו דיסאינפורמציה כלומר "מידע מטעה, מנותק, לא רלוונטי, מקוטע או מלאכותי, מידע שיוצר אשליית ידיעה אך למעשה מרחיק מידיעה אמיתית ומשמעותית.

הגדרת מושגים

העולם האורווליאני: (אורוול "1984"): נבואה המשרטטת שליטה ודיכוי של "האח הגדול" על כל מערכות החברה והתרבות באמצעות מערכות טכנולוגיות מפותחות.

העולם ההקסלייני (הקסלי "עולם חדש, מופלא"): נבואה המשרטטת מערכות חברה ותרבות המתמכרות מרצון לשליטה ודיכוי של טכנולוגיות תקשורת מפותחות המייצרות תרבות טריוויאלית מסיחת-דעת, מבדרת ומענגת.

מטאפורה: ביטוי, שנבחר בצורה שרירותית או מכוונת, המבטא באמצעות דימוי מהות רחבה ומורכבת. ("כל העולם במה" כמטאפורה לטלוויזיה).

תהודה: היגד פרטי בהקשר פרטי נעשה בעל משמעות אוניברסאלית (תהודה היא מטאפורה במובן רחב).

אירוע - כביכול: מבנה שהומצא במטרה להציע שימוש לכאורה למידע מקוטע ולא רלוונטי.

טכנולוגיה: היא מנגנון פיזי.

מדיום: היא השימוש הנעשה במנגנון פיזי ("הטכנולוגיה למדיום היא מה שהמוח למחשבה").

טלוויזיה מבדרת: טלוויזיה העוסקת בבידור חוץ ממטרות נוספות כמו החלפת רעיונות, בניית טענות, יצירת שיח ציבורי רציני.

טלוויזיה בידורית: טלוויזיה עוסקת בבידוריזציה בלבד מטרתה לשעשע ולבדר כביטוי בלעדי לשיח הטלוויזיוני כולו.

אינפוטיינמנט: ז'אנר חדשותי חדש הבנוי מצירוף חלקים מן הביטויים Information וEntertainment.

III.דיון ברמת המורה

א .מטרות אופרטיביות:

1. התלמיד יגדיר את המושג "אינפוטיינמנט" וימנה את השלבים המוקדמים והסיבות להתפתחותו.

2. התלמיד יקשר בין אופיו של המדיום הטלוויזיוני ומושג הרייטינג לבין התגברו תופעת האינפוטיינמנט

3. התלמיד יזהה אלמנטים של אינפוטיינמנט בטקסטים טלוויזיוניים שונים במיוחד חדשותיים ויסביר השפעתם על הטקסט כולו.

ב .דרכי הוראה

1. מיון חברות ומדינות ע"פ סקאלת אורוול והקסלי ניתוח החברה הישראלית (תרבותה והתקשורת שלה) ע"פ שתי הסקאלות.

2. אפיון מגישי (ומגישות) החדשות בארץ מבחינת האטרקטיביות בהופעה ובהגשה, בניית אמינותם במהלך השידור מבחינת החתירה ל"אמת" בחדשות וכיצד תורמים המגישים (הכבולים לחוקי המדיום המקובלים) לבידוריזציה, ברמות שונות, של החדשות.

3. האזנה למוסיקה המושמעת במהלך החדשות ובפתיחותן בערוצי חדשות-זרים ובערוצים ישראלים. כמו כן זיהוי קליפים חדשותיים (סיכומי יום, סיכומי שבוע) וזיהוי תרומת המוסיקה ליצירת האינפוטיינמנט.

4. האזנה במשך 2-3 ערבים לשידורי חדשות וזיהוי שיטתי של מעברים והיגדים כמו "ונעבר כעת"...בדיקת תרומתם של היגדים אלה (תדירותם והקשרם) ליצירת האינפוטייטמנט.

5. האזנה במשך 2-3 ערבים לשידורי חדשות וזיהוי שיטתי של היקף הדיווח לענייני בידור.

6. השוואת טקסטים חדשותיים משנות ה-60 וה-70 והשוואתו לטקסטים חדשותיים עכשוויים מבחינת האינפוטיינמנט.

7. שיחזור הומוריסטי בכיתה של המשחק "אחת-שתיים=שלוש דג מלוח" וניסיון ליישם כללי משחק זה ומשמעותו על שידורי החדשות בטלוויזיה.

8. בדיקת היענותם של התלמידים לאינפוטייטמנט. בדיקת הצפייה הביקורתית הקונקרטית (התיאורטית) של התלמידים כצופי טלוויזיה.

9. דיון וניתוח מופע-חדשות באמצעות המודל האופציונאלי (ראה הדגמה בנספח א').

ג .קישורים

א .לקישור בין טכנולוגיה לבין מושגי תפיסת המציאות והאמת: עיין ב- "טכנולוגיה של איסוף מידע והפצות" במאמר "הטלוויזיה משנה את פני החדשות" של . סטיבנס.

ב .לקישור בין רייטינג לבידוריזציה ובמיוחד לקישור בין "רייטינג הזוטות" לבין האינפוטיינמנט עיין במאמר של פ. בורדיה "על הטלוויזיה, (עמ' 14-11) בסעיף "רייטינג".

ג .לקישור בין האטרקטיביות של מגישי החדשות לבין "הבדרן כגיבור" עיין במושג "הגיבור בעידן התקשורת האלקטרונית" של לאנס סטרייאט  "Talkshow" בישראל.

ד .שאלות משוב

1. מהם ההבדלים בין "חברות אורווליניות" ל"חברות הקסליינות"? במה מסייע זיהוי ההבדלים להבנת תופעת הבידוריזציה?

2. מה מקומה של הטכנולוגיה בכלל וטכנולוגיות תקשורת בפרט בחברות אלה? וכיצד הן מתקשרות עם מעמדה של ה"אמת" בחברות אלה?

3. מהם השלבים של הבידוריזציה של התרבות בכלל והתרבות התקשורתית בפרט?

4. מהי תרומת עיתונות הפני, הטלגרף, העיתונות הפופולרית לזילות השיח הציבורי ע"י הבידוריזציה שלה?

5. מה בין "טלוויזיה מבדרת" לבין "טלוויזיה בידורית"?

6. מהו מבחן "האמת" של החדשות? או כיצד נבחנת ע"י הצופה "האמת" בחדשות? מהו מעמדה של "הסתירה" בדיווח חדשותי בטלוויזיה?

7. כיצד נוצר דיס-אינפורמציה בחדשות כאשר הכוונה המוצהרת היא לספק אינפורמציה? מהו מקומם של המושגים "אירוע-כביכול" ו"הקשר-כביכול, בדיס-אינפורמציה זו?

8. מה ההבדל בין לדעת את העולם לבין לדעת על העולם? וכיצד התשובה מאירה את תופעת האינפוטיינמנט?

9. האם המטאפורה "אחת-שתיים-שלש דג מלוח..." שהושאל ממשחקי הילדים יכולה לייצג את תופעת האינפוטיינמנט בטלוויזיה?

10. מהן התופעות המרכיבות את תופעת האינפוטיינמנט הלכה למעשה?

11. כיצד מזינות תופעות "הרייטינג" וה"אינפוטיימנט" זו את זו?

ביבליוגרפיה

בורדייה, פ. "על הטלוויזיה" ת"א בבל 6 1999 מ' 11 - 41.

פוסטמן, ניל בידור עד מוות: השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים,  תל-אביב ספרית פועלים 2000 (עמ' 7 - 31; 61 - 99;  136 - 143).

סטיבנס, מ. "הטלוויזה משנה את פני החדשות" בתוך דן כספי (עורך)  תקשורת המונים - זרמים ואסכולות מחקר, האוניברסיטה הפתוחה ת"א 1955 עמ' 191 - 199.

סטראיט, לנס "מושג הגיבור בעידן התקשורת האלקטרונית" הד הגן נ"ה  1990, עמ' 139 - 14

רועה, יצחק "אחרת על תקשורת": שבע פתיחות לעיון בתקשורת ובעתונות, רכס אבן  יהודה 1994 עמ' 40; 52

נספח א
נספח ב: המודל האנכרוניסטי והמודל הרלוונטי



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש