דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,038 כניסות לאתר
טכנולוגיה של איסוף מידע והפצתו

מאת: מנשה בן מאיר

מיפוי הנושא
ברמת התלמיד
>סיכום המאמר של דן כספי ("תקשורת המונים" כרך א') על תולדות העיתון.
>סיכום המאמר "מרתון בשידור חי" - תמר ליבס (ראו ביבליוגרפיה)
>הגדרת מושגים
ברמת המורה
>מטרות אופרטיביות
>דרכי הוראה
>קישורים
>שאלות משוב
ביבליוגרפיה

מיפוי הנושא
אמצעי איסוף המידע והפצתו עברו במהלך ההיסטוריה התפתחויות שונות ובמיוחד בעידן של תקשורת ההמונים. שינויים טכנולוגיים בתחום העיתונות הכתובה, הרדיו והטלוויזיה איפשרו דרכים חדשות לאיסוף והפצה של מידע ואף הטביעו עליהן את חותמן (ואם ננקוט בלשונו של הדטרמיניזם הטכנולוגי נאמר "ואף עיצבו בו דפוסים חברתיים בתהליך שהוא כמעט בלתי נמנע").

בתחום העיתונות הכתובה היו הדפוס, הטלגרף, הטלפון, הפקס, המחשב והאינטרנט גורמים מהותיים ביכולת איסוף המידע. התאמת ההגדרות המשתנות של תפקיד העיתון, קהלי-יעד ובעלויות ניקזו את הפצת המידע ליעדיו. בתחום הרדיו - גילוי האלקטרומגנטיות, רגולריזציה של תדרים, שידורי ה- AM וה- FM שידרגו את איכות הצליל; הטרנזיסטורים והפלפונים היוו גורמים מכריעים ביכולת הפצת המידע על גלי האתר. בתחום הטלוויזיה - הצילום, הטלוויזיה בשחור-לבן, הטלוויזיה בצבע, התפתחות המצלמות ומערכות סאונד וניידותן, שימוש בלוויינים וCNNיזציה של הטלוויזיה היו גורמים מכריעים ביכולת איסוף המידע והפצתו באמצעות שידורי הטלוויזיה.

דן כספי סוקר בספרו ("תקשורת המונים" כרך א') את תולדות העיתון והרדיו באמצעות המודל ההתפתחותי. נמצאנו למדים כי השינויים הבולטים בתחום האיסוף וההפצה נסתמנו בשלבים שהמדיום היה בשלב הפריצה וההתגוננות. אלה זמנים שהמדיום ביקש להיבנות או להישרד בעקבות תחרות. מסתבר גם כי תחנות מפתח בתולדות העיתון, הרדיו והטלוויזיה כאמצעי דיווח (כתולדה מן האיסוף וההפצה) הם אלה שהפנימו שימושים טכנולוגיים, מבניים, ארגוניים וכלכליים חדשים, ששיכללו את קליטת "המציאות" ו"האמת" (על מורכבות היחסים תקשורת/מציאות מומלץ לעיין בפרק הראשון ביחידת לימוד זו). עוצמתם של העיתונות והרדיו

בהבניית מציאות ויכולת ההפצה של חומרים מניפולטיביים באו לידי ביטוי בוטה:
א-  בעיתונים הצהובים ("צהובונים") של הרסט שדיווחו על חדשות, ולעיתים גם יצרו את החדשות. הרסט, שזכה לעיצוב קולנועי לא מחמיא בסרט "האזרח קיין" (אורסון וולס), ניסה למנוע הפצתו של הסרט.
ב-  בשידור רדיו חדשותי-לכאורה, שהוגש על-ידי אורסון וולס בשם "מלחמת העולמות", חולל
בהלה המונית. רבבות מאזינים נרעשים ברחו אל הרחובות למרות הודעות מרגיעות כי מדובר בתסכית-רדיו.

אך בניגוד לדוגמאות אלה חשוב להזכיר, כי האפקטיביות של חדשות ברדיו, למשל, ניתנת להשגה לא רק באמצעות מניפולציות בוטות. שידוריו המרגשים של אד מורו מלונדון המופצצת במלחמת העולם השנייה משמשים עד היום דוגמה לשידורים מן השטח על-ידי כתבים צבאיים.

כניסת המדיום הטלוויזיוני והשפעתו על החדשות מוצגת כשאלה לעיון ולדיון במאמרו של מיצ'ל סטיבנס (ראה ביבליוגרפיה), "הטלוויזיה משנה את פני החדשות". סטיבנס, כמו פוסטמן ("בידור עד מוות") ובורדייה ("על הטלוויזיה") גורס כי הטלוויזיה, במיוחד במה שנוגע לדיווח החדשותי, מייצרת חדשות שטחיות, עקרות, שוליות, טפלות ובידוריות. אך בשונה מפוסטמן ובורדייה, מרבה

סטיבנס לדבר על "הקסם" שמהלכת עלינו הטלוויזיה בדיווח החדשותי ובמיוחד הוא מדגיש את הרלוונטיות והרגישות של הטלוויזיה לאירועים. הטלוויזיה מסוגלת "לשחזר את המראות והקולות יותר מכל קודמיהם". הרגישות ויכולת השחזור האלה שיקפו היטב, למשל, את המבוכה והבלבול שהיו בארה"ב עם הרצחו של קנדי ומאוחר יותר את מלחמת וייטנאם. ביחס לטענות מבית מדרשם של פוסטמן ובורדייה כלפי דיווחי הטלוויזיה כאילו היו מוקצנים וסנסציוניים במיוחד טוען סטיבנס שהיו אלה (הדיווחים הנ"ל) דיווחים ממותנים בשל ההשפעה הממתנת של אנשי עסקים נותני-לחמם של מפיקי החדשות, של תחנות הממשלה ושל נותני החסות למשדרים. וכלל, מציין סטיבנס, חוליי חדשות הטלוויזיה הן חוליי העיתונות בכללותה.

"לכל אורך ההיסטוריה הייתה לעיתונאים נטייה לפישוט יתר" והגעגועים לאיסוף ולדיווח של עידן הכתב מבוססים על "נוסטלגיה כוזבת". סופה שהטלוויזיה מביאה עושר של חדשות לתוך בתינו במהירות ובמיידיות מדהימה, יאמר סטיבנס, והתפתחותן של חדשות הטלוויזיה היא שיאן של מאות שנות שיפור באמצעים להפצת חדשות ולאיסופן.

תמר ליבס מתמקדת במאמרה "מרתון בשידור חי" (ראה ביבליוגרפיה) בהחמצה של הדיווח החדשותי בטלוויזיה הישראלית. באמצעות מרתון בשידור חי, ההופך ניאו-פופוליסטי, פטריוטי, מסיח את הצופה מן העיקר הלא הן הדילמות הפוליטיות הנתונות במצב של הדחקה. ליבס מציינת כי הדיווח על אסון המסוקים (מרתון בשידור חי) התגלה כבעייתי בשל המיידיות מצד אחד והדחקת הדילמות האמיתיות שהאסון עורר מצד שני. דיווחי הרשתות הגלובליות ובמיוחד ה- CNN שהגדילו את האטרקטיביות החדשותית באמצעות המיידיות והשידור החי יצרו מצב חדש בתפיסת הפצת חדשות, אך המחיר היה הקרבת דיווח העומק ומימד הביקורת על מזבח המיידיות.

התייחסות מפורשת לז'אנר "השידור החי" ובמיוחד למהפכת ה- CNN נמצאת בספרו של חיים יבין "כתב טלוויזיה" (עמ' 105 - 115, ראה ביבליוגרפיה). חיים יבין כתב טלוויזיה ("מר טלוויזיה" בכינויו הנפוץ) בוחן את התופעה מנקודת ראותו של איש מקצוע ומורגשת התפעלותו מתופעת ה-CNNיזציה והוא מכנה אותה "מהפכת ה- CNN", ומוסיף כי חזיונו של מרשל מקלוהן, שהעולם יהפך לכפר גלובלי ומושג הזמן ישתנה, הגדרת החלל הישנה תעלם וכי מעתה נחיה בהתרחשויות סימולטניות התגשם, אומר יבין, באמצעות ה- CNN. מאידך, מציין יבין, כי הדיווח בזמן אמת

והיכולת לבטל זמן ומרחק פוגעים במהימנות ובאימות המידע. הכל מאולתר, לעיתים ללא בקרה, ללא ניתוח וללא עריכה חדשותית בעלת משמעות. את התנהגותו של ה- CNN במלחמת המפרץ מציג יבין משני צדי המטבע: שידור ישיר משטח אוייב בעת מלחמה הוא הישג חדשותי, אך מצד שני, יניקת מידע מדוברי הצבא האמריקני ללא בדיקה היא בהחלט בעייתית. ז'אן בודרייר מרחיק לכת מיבין וטוען, כי מלחמת המפרץ, בחסות רשת ה- CNN, נבנתה כאירוע מדיה מדומה, ללמדך כי אין פה שום הישג חדשותי וכל הדיווח הוא פיקציה גמורה.

נושא איסוף המידע והפצתו בעידן רשתות האינטרנט מעמיד את נושא הדיווח בטריטוריה חדשה שראוי לבחון אותה במפורט (ראה את הפרק שמוקדש לכך "אינטראקטיביות בדיווח").

ברמת התלמיד
א. סיכום המאמר של דן כספי ("תקשורת המונים" כרך א') על תולדות העיתון.
הסקירה נעשית באמצעות המודל ההתפתחותי. נמצאנו למדים כי שינויים בולטים בתחום האיסוף וההפצה נסתמנו בשעה שהמדיום היה בשלב פריצה או התגוננות, פחות בשלב ההתמסדות.

א) שינויים בתוכן ובנושאים מועדפים: העיתונים הראשונים החלו באיסוף אישי של מידע מסביבתם הקרובה, אשר הופץ למינויים תמורת תשלום, לאחר מכן עסקו היומונים בארה"ב, אנגליה וצרפת בניתוחים פילוסופיים, תרבותיים וספרותיים ורק בשלב מאוחר יותר עסקו בפוליטיקה ממש, בתמורות הכלכליות ובמסחר הבינלאומי שיועדו לקוראים מן המעמד הבורגני שהתבסס בתקופה זו.

ב) שינויים נוספים התחוללו מבחינת הבעלות על העיתון: מבעלות פרטית על עיתון התרחבו הבעלויות לבעלות ציבורית, לבעלות פוליטית ואף לבעלויות צולבות (רשתות עיתונים).

ג) בו בזמן התחוללו תמורות בדרכי ההפצה: ההפצה המרחבית החלה באמצעות כרכרות דואר, המשיכה באמצעות רכבות וכלה במטוסים, ועם המצאת הטלגרף (1844) השתפרו שיטות איסוף המידע ומסירתו למערכות העיתונים. אם נוסיף להתפתחות טכנולוגיות תקשורת באותם זמנים גם את הטלפון נוכל להבין כי שיפור בדרכי האיסוף וההפצה של מידע הרחיבו את קהל הקוראים ויצרו ציפיות חדשות מן העיתונים.

ד) שינויים מערכתיים: ממבנה של חדשות חוץ ופנים נוצר מידור מסועף כמקובל היום, דהיינו: כתבי שטח, עורכי מדורים, כותבי טורים וכו'. שינויים בתרבות האיסוף של אינפורמציה נסתמנו בשל הצפה בידיעות מקומיות ומן העולם. היה צורך בסלקציה ובאמות מידה לסלקציה של המידע, כמו כן, נוצר גם סגנון חדש של דיווח עיתונאי המקדש את מסירת העובדות בצורה תמציתית לשם סיפוק הצרכים האינפורמטיביים הגוברים. סגנון זה נתמך גם על-ידי הצילום העיתונאי (Pictorial journalism).

ה) קהלי יעד: בעקבות המהפכה התעשייתית והעיור המואץ צמח מעמד פועלים ו"העיתונות המעמדית" ו"העיתונות האסקפיסטית" שהתפתחו אז סיפקו מידע למעמד זה בהתאם לציפיותיו ולצרכיו. בשלב מאוחר יותר גברה התפיסה המסחרית פרופר שפעלה על-פי עקרון תפוצה - פרסום - רווחיות שחיזרה אחרי הקורא, תוך היענות מיידית למאווייו ולטעמיו. מגמה זו כיוונה את "העיתונות העממית", שהתפצלה בארה"ב לשני סגנונות: עיתונות הפני ו"העיתונות הצהובה". עיתונות הפני הופצה באמצעות מוכרי-עיתונים במחיר מוזל במיוחד. התפוצה עלתה פלאים.

תחומי הסיקור התרחבו. לא רק מסחר ופוליטיקה (שהותאמו כאמור לעיל למעמד הבורגני), אלא גם אירועים מחיי היום-יום ובמיוחד אירועים בעלי צביון "שלילי". עיתונים אלה, למרות הביקורת הצודקת שהוטחה כנגדם, מילאו תפקיד מכריע בהתחדשות פני העיתונות כולה: תפוצה גדולה, גיוון קהל הקוראים, דגשים על הסיפור האנושי.

ו) תפיסת התפקיד של העיתונים: שלושה וקטורים מזוהים בשלב הפריצה בתחום העיתונות. וקטורים שמיסדו, מאז ועד היום, את שני הנתיבים המרכזיים בתולדות העיתונות הכתובה: שניים מתוכם קשורים לעיתוניהם של פוליצר והרסט ואחד בתופעת "ניו יורק טיימס".

ג'וזף פוליצר וויליאם הארסט קשורים להיווצרותה של "העיתונות הצהובה". אם פוליצר ביקש לאזן בין המרכיבים הפופולריים לבין חומרים רציניים יותר, הארסט הפר את האיזון הזה ולעיתים לא הסתפק בדיווח, אלא גם יצר חדשות. עם כל הביקורת כנגד עיתונות זו הרי שהיא פילסה את הדרך לעיתונות חוקרת ולוחמת, החותרת להשתחרר מלחצים כלכליים ופוליטיים. ערב מלחמת העולם הראשונה מתייצבת תפיסה מנוגדת לתפיסת התפקיד של פוליצר והארסט המתוארת בהקמתו של העיתון "ניו יורק טיימס" המדפיס חדשות אמינות, מאוזנות וערוכות

היטב. הוא כונה "העיתון המתעד של ארה"ב", כאשר הוא מעניק משקל מיוחד לחדשות חוץ. הסטנדרטים העיתונאיים היו ונשארו מופת ואמת המידה לכל עיתון אז ועד היום, כולל הסיסמא שהטביע: "כל החדשות הראויות להדפסה".

שלב ההתגוננות: כאמור שינויי עומק נוצרו בהתפתחות העיתון בשלב הפריצה (וזיהינו ששה שינויי עומק) ועכשיו נזהה שינויים כאלה בשלב ההתגוננות:

ההתמודדות עם הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה ותרבות פנאי חדשה והיווצרות "חברת המונים" חייבו את העיתונים בשינויים מבניים, כלכליים ומערכתיים:

א) כינון רשתות עיתונים צימצם את המבחר הרעיוני והתרבותי המוצע לציבור, יצר האחדה של תכנים, נותן ביטוי לדעות מקובלות והתעלם מדעות מיעוטים.

ב) הרחבת פעילות לתחומי תקשורת נוספים חייב את העיתון להגדרת מחדש של תפקידיו. התחולל מעבר ממתן רקע ופרשנות לאירועים במקום סיקור ודיווח (שהרדיו והטלוויזיה מיטיבים יותר לעשות), להתמחות בתחום סיקור אחד ופנייה לקהל קוראים מוגדר. העיתונות העממית קמה לתחייה (שנקראה "עיתונות הג'אז החדשה") שאופיינה על-ידי פורמט טבלואידי של העמוד הראשון ועל ידי שימוש אינטנסיבי ודרמטי בגרפיקה, בחומר חזותי ובמיוחד בתמונות.

ב. סיכום המאמר "מרתון בשידור חי" - תמר ליבס (ראו ביבליוגרפיה)
עיקרו של המאמר עוסק בהחמצות, מנקודת ראותה של החוקרת, של הז'אנר החדש "מרתון בשידור חי" במהדורתו הישראלית.

א. "מרתון בשידור חי" (או "מרתון טלוויזיוני") הוא שידור בלתי מתוכנן, השובר את רצף השידורים, בעקבות אסון. ז'אנר זה שונה מ"אירוע מדיה" שהוא טקס ממוסד, ידוע מראש ומתוכנן בקפידה. "מרתון בשידור חי" הוא פרי התפתחות טכנולוגית, המאפשרת שידור ממוקדים שונים בשטח, העברה למרכז שידור אחד, ומשם אל הצופה בבית.

ב. ז'אנר זה שובר את החלוקה הקלאסית של הז'אנרים הטלוויזיוניים "הרציניים" (אספקת מידע, טקסים, סמלים משותפים) לבין "הבידוריים". בכך הוא יוצר עירוב בין מלודרמה לבין שיח ציבורי "רציני" ובעצם גם טשטוש בין "האינטרס הציבורי" (קרי שיח ציבורי רציני) לבין "האינטרס של הציבור" (קרי בידור). האחראים לשידור זה מאמצים גישה ניאו-פופוליסטית הנענית לרחשי הציבור להתלכדות פטריוטית סביב הממשלה וזאת במקום (וכאן טמונה ההחמצה)

"לנצל את שעות השידור הארוכות, שהז'אנר מעניק ואת העוצמה שבה מעלה אסון על פני השטח דילמות פוליטיות שבימים רגילים קל להדחיק אותן". אילו הועלו הדילמות הן היו מונעות מן הפוליטיקאים לחמוק מדיון בשאלות של נורמות חברתיות ושל מדיניות לטווח ארוך וכך, בעצם, יוצרים העיתונים "בועה מרתונית המנתקת את האירוע מהקשרו ההיסטורי" ומתחברת לטראומות קודמות במקום להתמודד ולשקול את האופציות השונות.

לסיכום: ההתפתחות הטכנולוגית שכוננה בסיס להפקת "המרתון בשידור חי" שהוא תערובת של ז'אנרים "רציניים" ובידוריים יצרה מציאות תקשורתית חדשה בארץ ובעולם. הבעיה היא (בעיני הכותבת) כי גישה ניאו-פופוליסטית ופטריוטית ממוסדת הטתה את הכף לאלמנטים הבידוריים של הז'אנר ולא לאלמנטים העיתונאיים המובהקים הבונים שיח ציבורי מעמיק, ביקורתי ומטריד מנוחה.

הגדרת מושגים:
עיתונות הפני: עיתונות שצמחה בניו-יורק ב1833- שבסיס ההפצה שלה היה מכירה ברחובות תמורת פני. לאחר מכן, נעשה לשם נרדף של "עיתונות זולה" בעלותה לצרכן ובתכניה. מהווה חלק מן "העיתונות העממית", ואחד מביטוייה.

עיתונות צהובה: עיתונות זו מהווה ביטוי נוסף ל"עיתונות העממית". הצהוב בא מן השימוש בצבע כרקע והנער הצהוב, שבאמצעותו תוארו שכונות העוני. עיתונות הקשורה לאישיותו של פוליצר והפכה במשך הזמן למושג נרדף לעיתונות סנסציונית.

עיתונות רדיקלית: היא עיתונות המיועדת למעמד העובדים והיא אמורה לטפח את תדמיתם המעמדית של העובדים.

עיתונות מעמדית: עיתונות המתמקדת בקהלים לפי חתך מעמדי ומתמחה בצרכים ייחודיים של אותו מעמד.

הניו-יורק טיימס: עיתון רב היוקרה שנוסד ב1851- ועוצב מראשיתו כעיתון איכות לשכבות העליונות, בעל חדשות אמינות, מאוזנות וערוכות היטב. משמש דגם לאמינות וחירות.

טבלואידים: תופעה שנוצרה בשלב ההתגוננות של העיתונים, שלב בו נוצרו שינויים מבניים, כלכליים ומערכתיים. בעיקר שינוי מערכתי. זהו פורמט המסמל את "העיתונות העממית" בשל הנוחיות בהחזקת העיתון, ניידותו והדפדוף בו בכל מקום.

מרתון בשידור חי: הוא פרי התפתחות טכנולוגית המאפשרת שידור ממוקדים שונים בשטח, באורח לא מתוכנן, השובר את רצף השידורים, בעקבות אסון.

אירועי מדיה: זהו שידור טקסי ממוסד, ידוע מראש ומתוכנן בקפידה.

ניאו-פופוליזם: פופוליזם הוא נטייה להחניף ל"דעת הקהל" להיענות לו באמצעות גימיקים, התנסחות ואפילו קבלת החלטות אופורטוניסטיות. תכונה זו מיוחסת לאמצעי התקשורת בבקשם למצוא חן בעיני הקהל.

מהפכת ה- CNN: במלחמת המפרץ סיפקה רשת ה- CNN מידע בשידור חי ממקום האירוע. ומאז משדרת רשת זו חדשות באורח מיידי מכל העולם 24 שעות ביממה. זו מיידיות שהייתה עד כה נחלתו הבלעדית של הרדיו.

CNNיזציה: תהליך המורכב מריבויין ההולך וגדל של רשתות גלובליות המשדרות מידע חדשותי בשידור חי.

ברמת המורה
מטרות אופרטיביות
1. התלמיד ימנה תחנות מפתח בתולדות העיתון והרדיו כאמצעי דיווח ויזהה התפתחות (חיובית  או שלילית) משמעותית בין תחנה לתחנה.
2. התלמיד יעריך את תרומתה הייחודית (אך השנויה במחלוקת) של הטלוויזיה לתחום החדשות.
3. התלמיד יבדוק את הקשר שבין השידור החי לבין סיקור החדשות תוך התייחסות לכניסתה של רשת ה- CNN ורשות גלובליות אחרות לזירה.
4. התלמיד יעריך את ההשלכות, חיוביות כשליליות, העשויות לבוא לידי ביטוי כתוצאה ממגמת ה- CNNיזציה של החדשות. 

דרכי הוראה:
א. דיון, באמצעות הסרט התיעודי על העימות, הסרט "האזרח קיין" עצמו ובאמצעות ביוגרפיה של אורסון וולס שכתבה ברברה לימינג (עמ' 219-206), וצאת "דביר", 1992, במלחמתו של איל העיתונות, רנדולף הארסט, נגד הסרט "האזרח קיין".
ב. הקרנת הסרט "האזרח קיין" ודיון בפרופיל בדיוני אותנטי של איל-עיתונות.
ג. דיון בתולדות העיתון והטלגרף על-פי המודל האופציונלי: אופציה א': הדגשת הצד הפוזיטיבי של הסיקור החדשותי (דן כספי, מ. סטיבנס) ואופציה ב': הדגשת הצד הנגטיבי של תעשיית החדשות (פוסטמן).
ד. בחינת תולדות העיתונות כתנודה בין "עיתונות אליטיסטית" ל"עיתונות עממית" (כולל הוויכוח על עצם המושגים).
ה. הקרנת הסרט "כל אנשי הנשיא" של פאקולה אודות שני עיתונאים שעבדו ב"וושינגטון-פוסט" וטיפלו בפרשת ווטרגייט: דיון במעמדה ובתפקידיה של העיתונות החוקרת והדילמות בהן היא נתונה.
ו. דיון באמצעות "ימי הרדיו" של וודי אלן, באמצעות סרט תיעודי על אד מורו ובאמצעות קטעים מן התסכית "מלחמת העולמות" של אורסון וולס על האפקטיביות של הסיקור החדשותי (אמיתי או מדומה) של הרדיו. אפשר להסתייע בעדותה של הביוגרפית של אורסון וולס (וולס עמ' 165-163).
ז. דיון במעמדו של הסיקור החדשותי בחברה דמוקרטית וזאת באמצעות הסרטים הבאים: רשת שידור - סידני לומט, דמעות של שתיקה - רולנד גופה, בוקר טוב וייטנאם - בארי לוינסון, הסינדרום הסיני - ג'יימס ברידג'ס.
ח. דיון, באמצעות: סיקור אסון המסוקים, מלחמת המפרץ או משידורים חיים על פיגועים, בדילמות ובבעייתיות של השידור החי.
ט. דיון בסיקור הטלוויזיוני באמצעות שימוש במודל האופציונלי: אופציה א': הגישה הנגטיבית לנוכח ההצפה החדשותית (פוסטמן, בורדיה), אופציה ב': הגישה האמביוולנטית כלפי הסיקור הטלוויזיוני (מודל סטיבנס).
י. דיון ב- CNNיזציה של החדשות באמצעות שימוש במודל האופציונלי: אופציה א': חיים יבין - מהפכת ה- CNNיזציה (בספרו "כתב טלוויזיה") לעומת אופציה ב': רוגל אלפר - ניקוי שולחן (1.6.01). כאן נדרשים להגדיר את האופציות, לאפיינן ולתת להן כותרת.
יא. דיון בתופעת השידור החי ותופעת ה- CNNיזציה באמצעות 7 הגישות הדנות בקשר בין מציאות לטקסט תקשורתי (ראה "תקשורת ומציאות" בחלק הראשון של התוכנית לכיתה י' שנכתב על-ידי אורלי מלמד).
יב. לעמוד על ההבדלים בין סיסמת ה"ניו-יורק טיימס": "כל החדשות הראויות להדפסה" לבין סיסמת ה- CNN: "להיות ראשון לדעת" (באנגלית: All the news that fit to print; Be the first to know).
יג. דיון באפיוני רשתות החדשות הגלובליות: הבדלים סגנוניים, מערכתיים ואידיאולוגיים (להסתייע בוויכוח הציבורי ביחס ל- CNN ול- FOX NEWS וההשלכות התקשורתיות).

קישורים:
א. על ההבדלים בין שידור חי לבין אירוע מדיה ראה גם את הפרק "אירוע מדיה" במאמרם של כץ ודיין: "אירועים של אמצעי תקשורת: על חוויות: לא להיות שם".
ב. על יתרונו של סיקור העיתונות הכתובה על זו האלקטרונית ראה גם ב"עידן הטופוגרפיה" בספרו של פוסטמן "בידור עד מוות".
ג. על זילותו של הסיקור החדשותי הטלוויזיוני ראה גם פוסטמן, "בידור עד מוות" בפרק "ונעבור כעת...".

שאלות משוב:
א. מהן הטכניקות המרכזיות של איסוף מידע והפצתו (כלומר דיווח) בתולדות העיתון ובתולדות הרדיו? כיצד משפיעות הטכניקות על מכיב "האמת" בחדשות?
ב. מהם ההבדלים המהותיים בסיקור חדשותי בעיתון לסיקור חדשותי ברדיו?
ג. זהה (במיוחד בשלבי ההתגוננות) השפעות הדדיות בין הרדיו, העיתון והטלוויזיה.
ד. האם הטלוויזיה שינתה את פני החדשות או שהיא החריפה את הבעייתיות בסיקור חדשות בכלל שהייתה קיימת בעידן העיתונות הכתובה ובשידורי הרדיו?
ה. מהן יתרונותיו וחסרונותיו של השידור החי?
ו. מהן היתרונות והחסרונות של ה- CNNיזציה של החדשות?

ביבליוגרפיה
כספי, ד', תקשורת המונים (כרך א'), האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, עמ' 185-126 (תולדות העיתון, תולדות הרדיו והטלוויזיה).

סטיבנס, מ', "הטלוויזיה משנה את פני החדשות" בתוך: דן כספי (עורך), תקשורת המונים - זרמים ואסכולות מחקר, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 1995, עמ' 199-191.

יבין, חיים, כתב טלוויזיה, מבוא לעיתונאות אלקטרונית, תל-אביב, דביר, 1993, עמ' 115-105.

ליבס, תמר, "מרתון בשידור חי", העין השביעית, 11 אוקטובר 1997, עמ' 37.

רוגל, אלפר, "ניקוי שולחן", הארץ, 1.6.01.

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש