דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,511 כניסות לאתר
סיכום מאמרי העשרה והרחבה בעבור רב תרבותיות

מאת: דפנה קונסטנטינוב

1 - הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא, תקציר מחקר שערכה הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו

2 -  סיכום המאמר בין שקיעה לזריחה מתוך "פרידה משרוליק" עוז אלמוג (מאמר בחירה)



==========================================================


הנעדרים
והנוכחים בזמן צפיית שיא, תקציר מחקר  שערכה הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו נמצא באתר של  הרשות השניה (בחירה)
סיכמה: דפנה קונסטנטינוב


"הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא" הוא שם מחקרם של דר' אלי אברהם, ענת פירסט, ונועה אלפרט-לפלר. מחקר זה ממחיש הלכה למעשה את פערי הייצוג בין הקבוצות השונות בטלוויזיה המסחרית. המחקר שהוזמן על ידי מועצת הרשות השנייה בוחן את ייצוגן של קבוצות מיעוט בטלוויזיה המסחרית.ממצאי המחקר אינם מפתיעים, מתוך 4,354 הדמויות שנראו על המסך באותה תקופה, 60% היו גברים יהודים, חילונים וותיקים ומחצית מהם היו אשכנזים, כלומר 30%. שלוש קבוצות מיעוט לא נראו כמעט על המסך: ערבים אזרחי ישראל, עולים חדשם וחרדים. הללו נעדרו מתוכניות דרמה, אירוח ושעשועונים, והופיעו רק במהדורות החדשות ובתוכניות האקטואליה – וגם שם באופן מצומצם ולרוב בהקשר שלילי.

הדרוזים הבדואים והעולים מאתיופיה נעדרו גם הם מתוכניות האקטואליה. עולים חדשים וערבים זוכים להצגה שלילית, עלגים, אלימים ולא שקולים, גם נשים מוצגות בהקשרים שליליים.

חלק מההסבר ניתן לשייך לזהות הכתבים והמנחים בערוצים 2, 10. כולם ותיקים בארץ, 99% יהודים, 90% חילונים, 73%  אשכנזים ן-60% גברים.

גישת החוקרים מתייחסת לתקשורת כאל מוקד כוח שעליו מתנהלים מאבקים ובמשחק הזה קבוצת הרוב לא רק שולטת, אלא גם פועלת באמצעים שונים כדי לשמר את המצב הקיים.

חשיבות ההצגה של מגוון פנים, צבעים ולאומים היא בהעברת התחושה שהחברה מורכבת ממגוון של אנשים שווים ואינה שמורה לקבוצה מסויימת. פירושו של המושג "גיוון תרבותי" בזירה התקשורתית הוא הצגה של הקבוצות השונות בצורה טבעית ובהקשרים שונים, ללא סטראוטיפים הבנויים מדימויים של סוטים, עניים ומובטלים. הופעה מגוונת ומכובדת מעניקה לגיטימציה לחברי אותה הקבוצה. כאשר קבוצות אלו אינן מופיעות על המסך בצורה זו הן תמיד תהיינה זרות לחברי הקבוצות האחרות.

מקבלי ההחלטות בארגוני התקשורת המסחריים מעלים לעיתים תוכניות כמו "כוכב נולד" ו"האקדמיה לצחוק" כהוכחה לגיוון תרבותי בשידורים המסחריים, אולם כדאי להדגיש כי כאשר מדברים על גיוון תרבותי אמיתי!!! בשידורים, אין הכוונה לייצוג בתכנית אחת או לכזה שמראה דמויות מהפריפריה בתכניות בידור. הכוונה היא לשינוי אמיתי ביחסי הכוח בין רוב למיעוט – הפיכת המיעוטים לבעלי משמעות בתכנים ובחלקם ביצירה ובניהול התקשורת. גיוון תרבותי אמיתי דורש שינוי מוחלט בהיקף ההופעה של מיעוטים בכל הסוגות, בשבירת הסטראוטיפים של מזרחי-ערס , ערבי מפחיד וכד'. תוכניות בידור כמו "כוכב נולד" אינן מספיקות כלל וכלל. בהקשר זה מומלץ מאוד לקרוא ולדון ביחד עם התלמידים במאמרו של עוז אלמוג "דור נולד" בקישור הבא:  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3301825,00.html.


==========================================================

סיכום המאמר בין שקיעה לזריחה מתוך "פרידה משרוליק" עוז אלמוג (מאמר בחירה)
סיכום: דפנה קונסטנטינוב

ספרו של עוז אלמוג "פרידה משרוליק", מנתח את התהליכים שגרמו לשקיעת המהפכה הציונית ולכרסום בכור ההיתוך. לפני כמאה שנים איפיין הסוציולוג הגרמני מקס ובר את השינוי שעוברות מהפכות תרבותיות. הוא זיהה שני שלבים:
1. שלב כריזמטי.
2. שלב רוטיני.

שלב כריזמטי – תקופה המאופיינת בהתרוממות רוח, שליחות ותקווה עזה. הכריזמה המהפכנית סוחפת את המוני המאמינים באמצעות טרנס.
שלב רוטיני – היפוך של השלב הכריזמטי. המהפכה שוקעת אל תוך השגרה והרגלי היום יום, הלהבה הראשונית דואכת ובהדרגה עולה ביקורת חברתית, תחושת תסכול ואכזבה, כמיהה למשהו אחר.

כך קרה למהפכה הציונית. הציונות נוצרה בתחילת המאה כ"כת" חלוצית ספונטאנית ומלאת קסם. אך הביקורת, התסכול והאכזבה שהתעוררו בהמשך הם שהביאו לשקיעתה. החברה הישראלית השתנתה ללא הכר. אחת המטרות המרכזיות של הספר היא לשרטט לקורא את מהלך ההתמוטטות של התרבות הציונית השלטת. זוהי דינאמיקה שיצרה לגיטימציה לסטייה מהדוגמא הציונית והפכה את החריג לגיבור ולנביא של התרבות הישראלית החדשה.

בישראל צומחות שתי מערכות תרבותיות: המערכה הדתית שהיא שמרנית באופייה והמערכה הקפיטליסטית שהיא ליברלית וגלובלית באופייה.

האמונה הדמוקרטית
הספר עוסק במהפכות הערכיות המרכזיות שהתרחשו בחברה הישראלית החילונית מקום המדינה ועד שלהי המאה ה-20. הנתונים מעידים על היווצרותה של מערכת ערכים חדשה בישראל, בכל אחד משטחי התרבות כגון: תקשורת, משפט, פסיכולוגיה, פמיניזם ומשפחה. עולם התוכן הציוני מובס ונוצר עולם חדש. את הצירוף של עולמות התוכן החדשים מכנה עוז בשם "האמונה הדמוקרטית". האמונה האזרחית כוללת כמה מוקדי פולחן חילוני מחזורי שהמשותף להם הוא עבודת ה"עצמי" (חירות, עצמאות) ועבודת הגלובוס (שמירה על איכות הסביבה, סובלנות כלפי הזר והאחר). האמונה הדמוקרטית מתפתחת באמצעות שלושה תהליכים ששינו את הציונות מהיסוד:

1. קפיטליזם.2. דמוקרטיה. 3.  גלובליזם (אמריקניזם). אפרט בקצרה על שלושתם:

קפיטליזם
החברה הציונית לא הייתה מעולם סוציאליסטית במלוא מובן המילה. גם בימי הזוהר של הקיבוץ השיתופי משקלם (כ-3%) היה קטן ולא משמעותי. לקראת שלהי שנות ה-80 החל העידן האולטרה קפיטליסטי. מעורבות הממשלה בכלכלה קטנה והריכוזיות במשק צומצמה. בתוך עשור זינקה רמת החיים בישראל ועברה כמה ממדינות אירופה. ככל שנעשתה המדינה קפיטליסטית וחומרנית יותר, כך איבדה המדינה את צביונה הציוני. זוהי חברת שפע פלורליסטית, שבה האזרח נתפס כיחידת צריכה. חברה זו יוצרת לגיטימציה למימוש עצמי ומעודדת תחרות לעיתים אכזרית על המשאבים. אין פלא אפוא שהמושג "הפרטה" מסמל את העידן הפוסט ציוני כולו לאמור "הפרטת הישראליות".

הכלכלה הגלובלית, הקפיטליסטית, המאחדת כיום את רוב מדינות העולם, בונה את התרבות החדשה, ההומוגנית בכל רחבי העולם.

דמוקרטיה
ככל שנחלשה התרבות הציונית, כך התחזקה הדמוקרטיה  ולהפך. הממד הדמוקרטי מתחזק בעקבות הפולמוס ההולך וגובר בין מפלגות השלטון למפלגות האופוזיציה, והשינוי שחל בתקשורת ובמעמדה החברתי. בשנות ה-80 וה-90 הדמוקרטיה הולכת ונהפכת משיטת שלטון למערכת ערכים טוטאלית ומעין אמונה חילונית שבמרכזה פולחן זכויות האדם וחופש הביטוי.

גלובליזם
בראשית שנות ה-80 טבע חוקר התקשורת מרשל מקלוהן את המושג "כפר גלובלי" שנעשה מאז מטבע לשון. הוא טען כי עקב המצאת הטלגרף וביתר שאת הטלפון נהפך המידע מאישי לכלל עולמי. בזמנו, תחזית זאת הייתה דמיונית. אך כיום, בזכות מהפכת התקשוב יש שידורי לוויין, מכשירי פקס, והחזון האוטופי הולך ונהפך למציאות.

הופעת האינטרנט תרמה רבות לשינוי. מספר הגולשים מוכפל מידי שנה והיצע האתרים והשירותים גדל בקצב מסחרר. לדעת רבים, היא תמחק את  גבולות הלאום, תוך שהיא יוצרת תרבות על פופולארית בינלאומית שתחליש את תפקידו של המיקום הגיאוגרפי כמגדיר זהות.

מהפכת הטלקומוניקציה היא גורם מרכזי ביצירת שפת התרבות הגלובלית. מהפכה זו יצרה גירויים חדשים כמו: פרסומות, חדשות, סדרות פופולאריות ועוד. רבים מהגירויים משודרים באמצעות הלוויין בשידור חי על ידי תחנות טלוויזיה בינלאומיות. כך בספר זה יש ניסיון להוכיח כי ישראל נעשית דומה ומקושרת למדינות אחרות ומאבדת בהדרגה את ייחודה התרבותי.

התקשורת משמשת חומר הדלק במנוע הגלובלי. ראשית היא תורמת להחדרתם של מילים וביטויים מהשפה האנגלית לשפה המקומית. שנית, אנשי התקשורת הם חלק מן המעמד היאפי החדש, בכך הם מהווים מודל לחיקוי בהתנהגותם (יאיר לפיד).

תקשורת ודמוקרטיה
תפוצתם של כלי התקשורת ותחכומם הטכנולוגי מקנים למוסד התקשורתי כח חסר תקדים. במקביל לכרסום בעוצמתו של המוסד הפוליטי בשנים האחרונות, גדלה עוצמתו של המוסד התקשורתי.

ביזור השיח הפוליטי ופלורליזם תרבותי:
התקשורת היא הזירה שבה מתרחש השיח והשיג הפוליטי המסייע לאזרחים לגבש את עמדתו. המעבר מחברת כור היתוך לחברה שפתוחה יותר לתרבויות השונות, מלווה גם בשינויים במפת התקשורת ובשינויים בתפישת תפקיד התקשורת. מתקשורת ממלכתית, ריכוזית ומגוייסת, המשמשת בידי השלטון אמצעי לבניין החברה והתרבות הציונית, הפכה התקשורת הישראלית למבוזרת, רב ערוצית, גלובאלית ופרטית, המשמשת גם כלב שמירה ופרקליט של קבוצות חלשות בחברה, ומספקת נגישות למגוון תרבויות בישראל ומחוצה לה.

במהלך השנים עוברת התקשורת תהליך של ביזור. מערוץ 1 שהיה לו מונופול בלעדי, הוקמו  ערוצים נוספים (2,10) , ובהמשך נחשף הישראלי לשפע של ערוצים מקומיים וזרים בעקבות מהפכות הכבלים והלוויין. ריבוי הערוצים וצמצום המונופול הממשלתי באמצעות מתן זיכיונות לגופי שידור פרטיים מקטינים את הזיקה של התקשורת לממסד הפוליטי ומגדילים את ביזור הכוח בחברה.

יש כמובן סכנה בריכוז הכוח בתקשורת, אך ריבוי ערוצי התקשורת ונטייתם לתת ביטוי ישיר ורחב לרחשי ליבו של הציבור, מגדילים את יכולתו של היחיד להביע את דעתו לפני קהל גדול של קוראים וצופים בנושאים מגוונים.

התקשורת מחזקת בכך שניים מערכי היסוד של הדמוקרטיה: חופש הביטוי והשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.

ריבוי תוכניות השיח הטלפוני עם מאזיני הרדיו הוא דוגמא טובה לתרומתה של התקשורת לשיתוף האזרחים בשיח. הגדלת מספרם של ערוצי התקשורת מעמיקים את הפלורליזם התרבותי והרעיוני של הדמוקרטיה הישראלית כיוון שהם יוצרות היצע מגוון של תכנים המתאימים לתחומי העניין והטעם של אוכלוסיות שונות. (הפופולאריות הרבה של תוכניות הזמר המזרחי הן ההוכחה לקיפוח הצופים בעלי הטעם המזרחי).

יש לסייג את הדברים ולומר שהתקשורת הישראלית עדיין רחוקה מפלורליזם מלא. קבוצות רבות עדיין מקופחות, נציגיהם נעדרים כמראיינים וכמרואיינים מהשיח התקשורתי, בעיותיהן כמעט שאינן זוכות לסיקור תקשורתי ונציגי הקבוצות מופיעים בתקשורת בהקשרים ה"מדביקים" לקבוצות אלו תוויות סטריאוטיפיות.

מצד שני יש יותר חשיפה ל"אחר" מבעבר - בזכותה של מהפכת התקשורת נחשף הציבור הישראלי ל"אחר", עולמות שבעבר היו סגורים בפניו, נחשפים במלוא עוצמתם. כמו כן כלי התקשורת חושפים את עלבונם וכאבם של מעוטים בחברה הישראלית.

תקשורת וגלובליזציה
אחד מן המנגנונים ליצירת כור היתוך גלובלי הוא תוכניות הטלוויזיה המופצות בתרגום או בדיבוב מקומי.

המצליחות ביותר הן אופרות הסבון והטלנובלות. למעשה הטלוויזיה הגלובאלית יוצרת כור היתוך של תרבות גלובאלית מערבית המבוססת על חופש הפרט ועל קדמה טכנולוגית. תרבות זו משותפת לכל אזרחי העולם, וביניהם לאזרחי ישראל. היא מטשטשת את ההבדלים הלאומיים בין התושבים של מדינות שונות.

הערה (אורלי מלמד): יש לזכור שבמקביל להשפעה החזקה של התרבות הגלובאלית המערבית החודרת לישראל באמצעות התקשורת הגלובאלית,  מתרחשים תהליכים של ביזור בתקשורת (בטלוויזיה בכבלים ובאתרי אינטרנט ובעיתונות), המחזקים את הלכידות בתוך הקבוצות ואת התבדלותן מהחברה הישראלית.



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש