דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,936 כניסות לאתר
אבא של טרנטינו

מאת: מאיר שניצר

על ה"הרג", מן העבודות היותר טובות של סטנלי קובריק

"כלבי אשמורת" לא נולד יתום. היה לו אבא ושמו "ההרג". ואביו-מולידו של
"ההרג" הזה הוא סטנלי קובריק, שב- 1956 השכיל לעשות דברים שקוונטין
טרנטינו הזיע עליהם (ולא תמיד בהצלחה מרבית) 36 שנים מאוחר יותר.

כשמשווים בין "כלבי אשמורת" ו"ההרג", הכוונה היא קודם כל לקווי הדמיון
בעלילה ולאופן שבו התמודדו שני היוצרים עם החיבור בין תוכן לצורה. תיאור
דינמיקה קבוצתית בתוך חבורת פושעים. נימות מוסוות של הומוסקסואליות. ניתוח
מהותו של כישלון וזיקות בין רובדי זמן ותודעה שונים.

אך לא התכנסו כאן כדי לדון בדמיון או בהבדלים הצורניים והתימטיים שבין
סרט נשכח של קובריק לבין אופוס מוערך יתר-על-המידה של טרנטינו. מטרתה של
סקירה קצרה זו היא צנועה בהרבה: לחלץ משיכחה את אחת העבודות היותר טובות
של קובריק, שאותה יצר כשעדיין היה במאי סרטים ושמו טרם הפך למותג מיסטי
למחצה.

"ההרג" ("The Killing ", הניתן לתרגום גם כ"השוד" או "לעשות מכה"), סרטו
העלילתי השלישי של קובריק, מציע לצופה שורה לא קצרה של מפתחות, שחלקם יכול
לפתוח גם דלתות בסרטיו המאוחרים והמוכרים יותר.

וקודם לכל העלילה: אסיר לשעבר, שזה עתה השתחרר מהכלא, אוסף סביבו חבורה
מגוונת של גברים, שביחד עימם הוא מתכוון לבצע את הבלתי ייאמן - לשדוד את
כספי ההימורים במסלול של מירוצי סוסים. האסיר, בגילומו רב-העוצמה של
סטרלינג היידן, מפגיש יחד מועסקים בדוכני ההימורים עם שוטר מושחת. מוסיף
אליהם צלף מומחה, מתאבק במשקל כבד, וגם איש עשיר שמממן בכספו את המבצע
המורכב הזה.

על פניו זהו מבצע בטוח, שבסופו יחלקו ביניהם השודדים סכום של שני מיליון
דולר מינימום, שיאפשר להם, ובמיוחד לנשותיהם, פתיחת דף חדש בחיים.
העניינים מסתבכים, כמובן, בגלל אשה שאפתנית וזנותית ונצלנית ומסרסת
ואלכוהוליסטית, בגילומה של מרי וידנזור. זוהי אשתו של אחד הקושרים הזוטרים
בחבורה, שסוחטת מבעלה חלוש הרצון (אלישע קוק המצוין) את סוד השוד ואצה
לחלוק אותו עם המאהב שלה. זה מצידו, כאילו ראה כבר אותם סרטים אפלים על
אודות הפאם פאטאל שנעשו בעקבות ג'יימס קיין וריימונד צ'נדלר ("הדוור מצלצל
פעמיים", "ביטוח חיים כפול" או "כחום הגוף"), ובאקט כמעט פוסט מודרניסטי
מזדרז למצוא את הדרך הקצרה ביותר לחסל את הבעל, כדי לספק את תאוות הבצע של
המאהבת שלו.

העסק שוקע יותר ויותר למדמנה של בוגדנות מבפנים, וסיום הסרט מוצא את
מנהיג החבורה עם המלקוח כולו, אך ללא שותפיו. כולם מתים בעקבות טבח הדדי
שנערך בין המאהב ההוא וחבורת השודדים. וכל אותה העת, כמו ב"כלבי אשמורת",
נשזרת לה מתחת לפני השטח מערכת יחסים טעונה בין שני גברים - העשיר המממן
את המבצע והאסיר לשעבר, שבעבר היה מעין בן מאומץ שלו. עד כאן העלילה.

אך לא בגלל הסיפור נוסק "ההרג" לגבהים. זאת, למרות שגם הסיפור עצמו היה
די חדשני בארצות הברית של 1956. קדמו לו "ג'ונגל האספלט" של ג'ון יוסטון
ואולי גם "ריפיפי" של ז'ול דאסן (שהופק בכלל בצרפת), אך באופן עקרוני סוג
הטיפול הזה בכנופיית פשע לא היה מוכר עדיין.

סיפור חדשני או לא, מה שהיה חדש באמת הוא האופן שבו סופר סיפור זה.
הנראטיב המורכב שקובריק בחר עבור "ההרג" נותר עד היום, כמעט 45 שנים מאוחר
יותר, רענן כשהיה. העיקרון הבסיסי שהוליך את קובריק בסיפור הזה היה פירוק
הזמן לחטיבות לא רציפות וארגונו מחדש על פי סדר דרמטי ולאו דווקא
כרונולוגי.

אמנם, מאז "ההרג" הירבו בהוליווד לעשות דברים דומים, במיוחד בסרטי מתח
ופראנויה. אך ייחודו של "ההרג", כאז כן עכשיו, הוא במבנה הכמו-מוסיקלי שבו
מאורגנות יחידות הזמן. בהשאלה מהמוסיקה הקלאסית ניתן לומר, שקובריק בנה
לסרט זה מבנה של רונדו שבו הנושא המוסיקלי הבסיסי, המוצג בראשיתו, עובר
ללא הרף פיתוח ושינוי, אך תמיד מקפידים לחזור אליו. ובכל חזרה שכזו נוסף
עוד איזשהו עיטור לנושא הבסיסי.

קובריק בחר במירוץ הסוסים עצמו, רגע השיא של הדרמה, לשמש כנושא המוסיקלי
המרכזי. הוא חוזר אליו פעם ועוד פעם ועוד פעם, ובכל פעם הוא מוסיף פרט
מחכים או דמות נוספת לפסיפס הכללי, שקווי המתאר שלו שורטטו כבר קודם לכן.
זהו מעין פרסקו, שחלקים ממנו מתגלים לצופה כל אימת שהוא מתרחק מהתמונה
עצמה, בחיפוש אחר זווית ראייה מקיפה יותר. כל מבט נוסף, כל שינוי בזווית
הראייה, מסייעים בעיצובה של מציאות אלסטית, משתנה ללא הרף וככזו חיה על
חודו של תער.

פירוק עלילה לחטיבות זמן שונות ולא כרונולוגיות מוכר עוד מימי "האזרח
קיין". אך הדחיסות בסיפור היא ייחודית לקובריק. דחיסות זו, הנוצרת בשל
הפאזל הלא מאוזן, שמותיר פרטים בלתי פתורים וחוזר אליהם מאוחר יותר, היא
אלמנט המאפיין את המגע הקובריקי המאוחר יותר, כפי שהתבטא ב"דוקטור
סטריינג'לאב", "התפוז המכני" או "הניצוץ".

מבחינות רבות "ההרג" הוא פילם נואר. וכמו במריבת סרטי הז'אנר הזה, גם פה
מוביל את הסיפור קולו של מספר עלום פנים. אך בניגוד לפילם נואר מקובל, שבו
הקול המספר המצוי ברקע העלילה הוא קולו של הגיבור, הרי שב"ההרג" כלל לא
ברור מי מספר את הסיפור, מי מכיר את כל הפרטים הקטנים ומצליח להבריג
ביניהם שינויים זעירים, אך רבי משמעות. אולי זהו דו"ח משטרתי, שהוכן מאוחר
יותר, ואולי התסריטאי, שנוטל לעצמו סמכויות של בורא. המספר ב"ההרג" הוא
מעין מספר בעל סמכויות-על, שאוצר בחובו את הזיכרון של הגיבורים עצמם.
מזכיר במשהו את "האל-9000", המחשב שמאחורי האסטרונאוטים ב-"2001  אודיסיאה
בחלל".

"ההרג" הוא סרט גברי. עוסק בגברים ובעיסוקים הגבריים שלהם, הימורים,
אימוני ירי, סוסים, ביליארד וכדומה. אך הכוח המניע את הדרמה הוא כמה נשים
שנותנות את המוטיבציה לגברים. האסיר לשעבר, מנהיג החבורה, מקושר עם נערה
תמה שחיי הפשע זרים לה. כדי להבטיח את המשך הקשר הזה, הנתפס כקשר "טהור"
ולא מזוהם, חייב האסיר לעשות מכה אחת גדולה ולהסתלק אחת ולתמיד מהסקטור
הפלילי. אחד הקושרים שמצטרפים לשוד מטופל באשה חולנית שצורכת תרופות
יקרות. זו המוטיבציה שלו לבגוד במעסיקיו במסלול המירוצים ולהצטרף לעולם
הפשע.

וכמובן מרי וינדזור, אשתו של אלישע קוק, שאוזכרה לעיל, המהווה את הדמות
החשובה ביותר בהנעת העלילה. בעלה הסמרטוטי מצטרף לפושעים כדי להוכיח לה
שהוא גבר ובתוך כך להשיב אותה ממיטת המאהב למיטת הנישואים. הדמות הזאת,
למרות חשיבותה העילאית, היא הפחות משכנעת בסרט כולו. למעשה, זו לא דמות
מנומקת, אלא דמות מגויסת להעביר תיזה של תסריטאי. אין זהו תסריטאי רשלן.
מדובר פה בהטלת דופי של קובריק במין הנשי, שברבות הימים תקבל נפח פחות
ופחות נעים ב"לוליטה", "התפוז המכני", "בארי לינדון" ו"הניצוץ". אשה שבעצם
הפסיביות שלה משמשת כמקור אגרסיה הממוטטת את עולמות הזכר.

ב"ההרג" מקבל עניין זה ביטוי מוקצן במיוחד בסצינת הסיום. כל השודדים כבר
מוטלים הרוגים וכל המלקוח מצוי במזוודתו של סטרלינג היידן. הוא בשדה
התעופה, פוגש באהובתו התמה ויחד ימריאו עוד מעט לקראת עתיד טוב יותר. אלא
שגברת קשישה אחת נקלעת בדרכם. גם היא ממתינה בטרמינל. היא, ביחד עם כלב
הצ'יוואווה שלה, מחכים בחוסר סבלנות לנחיתתו המתמהמת של בעלה. היא אשה
והיא חרדנית והיא אינפנטילית. חוששת שבעלה לא ישוב אליה מאותה טיסת עסקים
שאליה יצא בבהילות, ומחלקת את חרדותיה עם הכלב המגוחך. הכלב, נסער כולו,
מתפרץ קדימה וגורם למהומה שבסיומה נפרצת מזוודתו של היידן ושני מיליוני
הדולרים מתפזרים ברחבי שדה התעופה. אלמלא האשה הטיפשה ההיא, יכול היה
השודד להבטיח חיי שלווה לאשה שלו, שגם לה מקפיד הסרט שלא להעניק רצון משל
עצמה.

לעומת המבט מטיל הדופי בנשים, משכיל קובריק לרקום רקמה מעודנת של דעתו על
הגזענות ועל גילוייה הגסים. זה קורה במסלול מירוצי הסוסים, שבו ההרמוניה,
המהירות והיופי הם חוליות הדוקות שאין לנתקן זו מזו. ככל שחוליות אלה
יתמידו בשמירה על אחדותן, לא יוכל האלמנט מפר השלווה, השוד האלים, להצטרף
לתמונה ולחגוג את נצחונו.

כדי לפרק את השלווה האידילית הזו נדרשת פעולה כפולה של שניים מהשודדים.
באופן סימולטני, בשני קצוות של מסלול המירוצים, הם יוזמים מהומה. מה סמלי
הוא שכדי ליצור אותה נדרש אחד מהם להשמיע קללה בגנותם של שחורי העור ובה
בעת מטיח האחר קללות בבני המוצא האירי. האש הגזענית הוצתה, השלווה קרסה,
והפשע יכול להיכנס לפעולה. הנה האופן שבו אפשר לסלול את דרך המלך לטיפוסים
כמו אלכס, גיבור "התפוז המכני", שעימו מזוהה קובריק יותר מכל.

 
מקור:
סינמטק 103, ספטמבר-אוקטובר 1999
 
 




 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש