דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,434 כניסות לאתר
הוויתה של הדמות המצולמת - תקציר

מאת: Bazin Andre

נושא: רצונו של האדם לשמר את דמותו לנצח - כפי שהשתקף בראי הזמן בציור,
בצילום ובימינו בקולנוע.

טענה עיקרית: בנקודה מסוימת בהסטוריה, החליף הצילום את הציור הריאליסטי
בחוללו משבר באמנות. כיום שוב אין "הדיוק" משמש הצדקה לציור - וזה עומד
בפני עצמו, ופונה לאפיקים אחרים, כאשר הצילום והקולנוע - הפכו למנציחי
הזמן על כל שינוייו.

טענות משנה:

 א. ביסוד כל האמנות העתיקה - רצונו שלה אדם להתגבר על המוות, ע"י חניטה,
יצירת פסלים וכד'.

כיום עשיית הדמויות שוב אינה תועלתית, אלא מבטאת תפיסה רחבה יותר של עולם
אידיאלי.

ב. מאבק בין שתי גישות באמנות (בציור) - הסימבוליזם והריאליזם - הגישה
האסתיטית, והגישה הפסיכולוגית - הרואה כעיקר את הצורך באשליה - העתקת
העולם החיצון. התפתחות הפרספקטיבה במערב משקפת גישה זו.

ג. עם הזמן, התפתחות הצילום והקולנוע, המספקים לחלוטין את הצורך בריאליזם
אובייקטיבי, משבר באמנות הציור - לא עוד ריאליזם - לשם כך יש מצלמה - אלא
סגנון ומקוריות תפיסה, שהובילו לזרמים מודרניסטים שונים.

ד. אישיותו של הצלם, מתבטאת בבחירת האובייקט המצולם ובתכלית הצילום, שכן
היווצרות העולם הופכת אוטומטית - ע"י מיכשור, ללא מגע אדם בתווך כמו
בציור, אלא באובייקטיביות מוחלטת.

ה. מנקודת מבט זו, הקולנוע הינו כאובייקטיביות בזמן. לא עוד שימור
האובייקט ברגע מוקפא מסויים כמו בציור ובצילום, אלא הנצחת השינוי
וההתפתחות ברצף הזמן!

ו. כוחו של הצילום במסגרת. בבודדו פרטי מציאות מן המארג הכללי - הוא
חושף, מבודד, מחדד וממקד עליהם את תשומת ליבנו שבד"כ חולפת עליהם ביעף.

ז. הצילום והאובייקט המצולם כשיקוף האחד את השני - ללא הבדל. כך גם
הסוריאליסטים שמבחינה לוגית אינם מבחינים בין דמיוני לאמיתי ומסיבה זו
משלבים בציוריהם אחיזת עיניים עם תשומת לב דקדקנית לפרטים.


לסיכום: הצילום כנקודת דרך הסטורית באמנות "שיחרר" את הציור המערבי
מהצורך בריאליזם, ואיפשר לו לפנות לאפיקי ביטוי אישיים יותר, מופשטים
לעיתים.

כשלעצמו - תכליתו של הצילום הינה "למסגר" יחידות מציאות שבמארג הכללי לא
היינו שמים לבנו אליהם. מטרת הקולנוע היא להשתמש בהן כבשפה ולהנציח את
המשתנה שבחיים.

ביקורת: המאמר בונה סולם הירארכי מבחינה ערכית כאשר בראשו עומד הקולנוע.

למרות זאת - הקולנוע הוא מידי - אינו ניתן לשימור - חד פעמי - שלא כמו
התמונה, הציור והפיסול אשר ניתן להתרשם מהם ללא לחץ של זמן כמה שרוצים
ובקצב שלך, ומבחינה זו הם מספקים יותר.


מקור:
 The Evolution of the Language of the Cinema What is cinema;
Mast and Cohen 2nd Edition

  



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש