דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,507 כניסות לאתר
הקולנוע כמכשיר של התעמולה הנאצית

גם היטלר וגם גבלס הכירו בקולנוע כצורת אמנות בעלת כושר שכנוע מיוחד.
היטלר היה חובב סרטים נלהב, וגבלס אינו נלאה מלתאר את הערבים הרבים שבהם
היו שניהם צופים בסרטים, לאחר יום עמל מפרך.

האל מספר כי לגבלס היתה אובססיה לסרטים:
"סביר להניח שמעולם, בהסטוריה של ממשל מודרני כלשהו, לא היה עוד אדם
שהקדיש כה הרבה מזמנו לסרט הקולנוע בכל צורה אפשרית. מדהים להיווכח כי כל
סרט שנעשה ברייך השלישי היה צריך לקבל אישור מגבלס כדי להיות מוצג לציבור,
וזה כלל סרטי עלילה, סרטים קצרים, יומני חדשות, וסרטים תיעודיים".

באחד מנאומיו הראשונים הכריז גבלס כי לסרט הגרמני יש שליחות של כיבוש
העולם, כחלוץ ההולך לפני הצבאות הנאציים. הוא ביקש מן האולפנים להפיק
סרטים עם מגמות ברורות 'Mit scharfen volkischen kontu (עם קוים
אתניים חדים) המתארים אנשים וחברה כפי שהם במציאות.

הצגת ה"מגמות הברורות" לא הותירה ספק בלבבות מפיקי הסרטים הגרמנים, כי
עולם צלב הקרס, ומיתוס הגזע ה"ארי", ייחרתו על דגלה של תעשיית הסרטים. היו
אלה הסובייטים שסללו את הדרך. הרושם העצום שעשה הסרט "פוטיומקין", יצירתו
הגדולה של גאון הקולנוע הסובייטי סרגיי אייזנשטיין, כאשר הוצג בגרמניה
לראשונה, באמצע שנות ה- 30, לא נעלם מעיניו של גבלס. מיד עם עליית הנאצים
לשלטון, היו אנשי סרטים שהזדרזו להוכיח את נאמנותם לאדונים החדשים, ואלה
הוזמנו אישית ע"י גבלס לבנין מיניסטריון התעמולה. שם הוצגו בפניהם ארבעה
סרטים: "ניבלונגן" בבמויו של פריץ לאנג, "המורד" של לואי טרנקר, "אנה
קרנינה" בכיכובה של גרטה גארבו, וכמובן המפורסם מכל סרטי המהפיכה
הסובייטית - "אניית הקרב פוטיומקין". כפי שהתברר מאוחר יותר, התפתחה
תעשיית הקולנוע הנאצית, בכוון שונה מזה של רוסיה הסובייטית, אך ב- 1933,
עדיין היה לסרט תפקיד דומה ברוסיה וגרמניה.

זמן קצר אחרי ה"פוטש" הנאצי, הביע היטלר את הרצון לנצל את הקולנוע
"כמכשיר תעמולה", אך בדרך כזו שבה:

"כל צופה יהיה ער לחלוטין לכך… שהוא עומד לראות סרט פוליטי. זה גורם לי
בחילה כאשר אני מוצא תעמולה פוליטית מסתתרת מאחורי סינורה של האמנות. זה
חייב להיות או אמנות, או פוליטיקה".

ואולם, עיקר זה של הפרדה בין אמנות ותעמולה, או במלים אחרות, הצגת
התעמולה בצורה בולטת ללא הסוואה, לא קויים הלכה למעשה. הדבר גם עמד בניגוד
לעמדתו של גבלס, ששאף שסרטי בידור, קומדיות, או "מיוזיקלס", אסור שתהיה
בהם תעמולה גלויה. גבלס הבין - והדבר אף נעשה ברוב הסרטים - שתעמולה
מוסווית ובלתי-מודעת היא אפקטיבית יותר. על כן הוא לא רצה להשתמש בסרטים
התיאטרליים לקילוס ישיר של התנועה הנאצית, אלא בצורה עקיפה, ע"י החדרת
קלישאות לדיאלוג, או הערכות-מצב אובייקטיביות לכאורה, המובילות למסקנה אחת
בלבד. כך פעל בדרך של הפקת סרטים "לא פוליטיים", שיחזקו בעקיפין את
האידיאולוגיה הנאצית. עקרון זה מסביר בין השאר את התנגדותו של גבלס לסרטים
כמו "נצחון הרצון" של ריפנשטאל.

בתעמולה עקיפה התכוון גבלס לכך, שאנשים ממוצא "נורדי" לא יופיעו לעולם
בסרט כלשהו כאנשים רעים, בוגדניים, או לא-מסודרים. דמויות אלה בכל עלילה
חייבים להיות אנשים ממוצא אחר - בריטים או יהודים, כפי שהדבר נעשה,
ודוגמאות יובאו להלן.

גבלס חשש שצפייה באנשי ה-ס.א. הצועדים על המסך (כפי שהופיעו ב"נצחון
הרצון") יגרם להורדת המתח המתמיד שבו רצה להחזיק את ההמונים. בטקטיקה של
התעמולה הנאצית, שבקשה לשלוט ברחוב דרך המתחים והאלימות, אסור היה לתת
לצופה להתפרק ולהתרווח באולם הקולנוע, ולהגשים את מאוויו וחלומותיו,
בצפייה במסך. "רק כאשר ה-ס.א. צועדים ברחוב, הם משרתים את האידיאולוגיה",
טען גבלס. אין להבין מכך שגבלס התנגד לפוליטיקה ישירה, אך לשם כך הועיד את
יומני הקולנוע, והכתבות המצולמות. דרכם הציגו הנאצים את "האמת" במהירות,
בסלקטיביות, וכמידע ראשוני ויחיד. היתה זו גם "אמת" ויזואלית, מבוססת על
הטעות הרווחת בציבור, שתמונה אינה יכולה לשקר.

התעמולה הנאצית בכל אמצעי התקשורת, שאפה לדכא את החשיבה הרציונאלית, אותה
כינו בבוז "זונת היהודים". באמצעות אמוציונליזם ביקשו להעביר מן העולם את
שליטת השכל ולהשליט תחתיו את קולו של הדם הארי הטהור, "האיבר שבו אנו
חושבים".

מטרה זו הושגה בהצלחה מיוחדת, בין השאר, באמצעות הקולנוע. במחקר
פסיכולוגי שפורסם בגרמניה ב- 1936, קובע פ. גלאסר כי הקולנוע הוא "האמנות
התופסת בצורה מושלמת ביותר את הצופה, בכל ישותו"; יתרה מזו, "הוא אינו
מעורר מחשבה, אלא מוביל את הקהל בצורה תת-הכרתית, וכאילו ע"י הידבקות
לנקודת ההשקפה הרצויה. "בשל כך, "גרמניה חייבת להשתמש בקולנוע כדי לפתח את
הרוויה הטוטאלית, האירציונאלית של הרוח הגדלה ומשתלטת על עמה, כשהיא מחנכת
לא באמצעות המחשב, כי אם באמצעות האוירה ונקודת-ההשקפה."

לדעת ריצ'ארד גריפית, מדיניות זו היתה השורש להחלטתו של גבלס כי אסור
לאפשר דיון על העקרונות הנאציים בין הגרמנים לבין עצמם, הואיל ודיון כזה
עלול לעורר ספיקות.

כיצד יישם גבלס את מדיניות הקולנוע הנאצית? סקר של סרטים שהופקו במהלך
התקופה הנאצית (1933-1945) מגלה כי להוציא את השנים הראשונות של התקופה
הנאצית, נמשכה הפקתם של סרטי בידור רבים שבהם יסוד התעמולה, אם היה קיים
בכלל, צומצם בצורה ניכרת. הצרפתי לואי מארקורל, חוקר הסרט הנאצי, ציין כי
הופקו בין 200 ל- 300 סרטי בידור צרוף, או סרטים אסקאפיסטיים, שהיו כה
נקיים מתעמולה, ואף הוצגו לעתים תכופות על אקרנים מערב-גרמניים לאחר
המלחמה. אחוז הסרטים בעלי התוכן הפוליטי הישיר, שיוצרו במהלך התקופה
הנאצית כולה, היה, איפא קטן יחסית. בקטלוג הסרטים האסורים משנת 1951,
שפורסם ע"י נציבות בעלות-הברית, לאחר צפייה ב- 700 סרטי עלילה "חשודים",
נתגלו רק 141 סרטים שהיו מעוררי התנגדות מבחינה פוליטית.

סרטי העלילה בעלי תוכן פוליטי הופקו ברובם באמצעות צו ישיר של מיניסטריון
התעמולה של הרייך, ומומנו במלואם ע"י גוף זה.

סרטים אלה מסתכמים בפחות מ- 10 אחוז (96 מתוך 1,097 של סרטי העלילה
שהופקו בתקופה 1933-45. לנוכח ההדגשה הבולטת על תוכן אסקאפיסטי גרידא,
כהיבט עיקרי של מדיניות הקולנוע הנאצי, ניתן לתמוה כיצד יכלו סרטים אלה
לשרת את מטרות המדינה. אולם סרטים אלה, בלתי-פוליטיים לכאורה, שירתו את
הנאצים בצורה טובה ביותר. ואכן, גבלס בכבודו ובעצמו ציין כי:

"ברגע שאדם ער לתעמולה, התעמולה הופכת בלתי-אפקטיבית. ואולם, כאשר
התעמולה כמגמה, כאופי, כגישה, נשארת ברקע… אזי התעמולה הופכת לאפקטיבית
מכל בחינה שהיא".

במסווה של דראמות הסטוריות עשירות בתלבושות, שהזכירו את עברה האימפריאלי
של גרמניה, את ביסמארק ופרידריך הגדול, קידמו סרטים אלה צורות פאשיסטיות
של התנהגות, כמו צייתנות, משמעת, התרפסות והנהגה. במסווה של רומאנסות
סנטימנטאליות, "חלומות ואלס" וסרטי הרפתקאות, הם הינחו את הציבור הגרמני
לחשוב במונחים של הרואיזם, אליטיזם, אנטישמיות, גזע ואומה. באופן זה ניתן
להבחין באלמנטים מהותיים של האידיאולוגיה הנאצית גם בסרטים בידוריים.

 





גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש