דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,486 כניסות לאתר
תפוז מכני

מאת: דן דאור

בסרט נשאר רק שלד של דיון תיאורטי בשאלת חופש הרצון, נטוע בגן עדן של
מעצבי סביבה בחלל ריק מהיסטוריה

מה זכרתי מהסרט של קובריק אחרי כמעט שלושים שנה? לא הרבה. זיכרון עמום
למדי של עיצוב מדהים, הפרצוף הנפלא של אלכס, תמים ומושחת כאחד, וכמה
תמונות מפוארות - אלכס הורג את גברת החתולים בפין גדול מפלסטיק, הפרצוף
האדום מנקמה של הסופר הנכה, אלכס מזיין שתי ילדות לצלילי וילהלם טל של
רוסיני, מחול ברוטלי ומסוגנן מאוד עם "שיר אשיר בגשם". זהו בערך. זאת
אומרת חוץ מהוויכוח מסביב לסרט, מה הוא (ברג'ס? קובריק?) רוצה בעצם.

מי שקרא את הספר זוכר אולי שאף אחד מהדברים האלה לא מופיע בו - לא
העיצוב, לא רוסיני, לא הפין, לא נקמת הסופר הלא נכה, ולא "שיר אשיר בגשם".
מה שיש בו הרבה זה סלנג הנוער (nadsa ttalk) שברג'ס המציא, שעיקרו אנגלית
שקוקני מהדהדת בה, משובצת תעתיקים מקורבים, או מצחיקים, של מילים רוסיות
(הורורשו, למשל, "חורושו" - או חאראשו - מלה רוסית ל"טוב"), מה שנקלט
בקריאה אבל לא בשמיעה, לפחות לא בקלות, ומטבע הדברים לא יכול לעבוד בסרט.
"בדיחה קטנה שלא עלתה יפה", כפי שכתב אחד המבקרים, או אולי ניסיון מעניין
ליצור לשון עתידית לנוער שוליים של אנגליה בשנות החמישים. הספר נכתב ב-
1961 (כשברית המועצות היתה עדיין פשרות, ואוטופיזם רציונליסטי שלט בבנייה
הציבורית, האפורה, כמו סוללת הבטון שעליה אלכס וחבריו מתעללים בקבצן שיכור
(אירי בסרט, שם הוא שר את "מולי מאלון" הצפוי, אבל לא בספר).

אוטופיזם רציונליסטי כזה עומד גם בבסיס הטיפול הסקינריאני-פאבלובי שאלכס
מקבל בבית הסוהר ושמביא אותו, באופן מקרי שרירותי, לסבול יסורי גוף כל פעם
שהוא שומע מוסיקה (אפילו הסימפוניה השלישית של המלחין הדני אוטו סקאדליג),
טיפול שעתיד היה לפתור את בעיית האלימות, והמשמש מוקדלציון הפילוסופי בספר
הקטן. בסרט, כזכור, רק הסימפוניה התשיעית של בטהובן עושה לו את זה, כמו
שבקטע מוקדם יותר, בבר החלב המשופר, הימנון לשמחה מחליף את האופרה "דאס
בטצויג" של אחד פרידריך גיטרפנסטר. ההבדל המוזיקלי הזה משנה משהו. נדמה לי
שכן. כמו שמשנה ההבדל בעיצוב הצורני של העולם. סתם פאב שכונתי עם נערים
אלימים, ואשה מהרדיו הקרוב ששרה קטע אופרה מודרנית, זה לא ההימנון הידוע
לשמחה, בבר המקפל במראהו עשר שנים של סווינגינג לונדון המפרידות בין הספר
והסרט. גם אלכס ששוכב בחדר בשיכון עובדים ושומע "את הקונצ'רטו החדש לכינור
של האמריקאי ג'פרי פלאוטוס", זה לא התשיעית בדירה מעוצבת קריר וטכני (ולא
שונה לכן מהותית מהבית של הזקנה, רק קטן יותר), שהוריו הצפון אנגליים
והפאתטיים של אלכס הגיעו אליה באורח לא מוסבר ולא מובן.

זו היתה יכולה להיות מן קריאה נגד מודרניזם מנוכר, אבל גם הבית של הסופר,
סתם קוטג' כפרי בספר, היא מרחב קריר ואלגנטי בסרט. לא פלא איפוא שקובריק
בחר שלא להראות מה הסופר הזה כותב - את המנשר נגד התפיסה המכניסטית
ביהוויוריסטית של האדם, מנשר שנותן לספר את שמו: הוא נקרא "תפוז מכני".
ברג'ס כותב באוטוביוגרפיה שלו ששם הספר בא לו מביטוי קוקני ישן ששמע פעם,
אהב, ושמר לאחר כך,"queer as a clockwork orange" (מוזר, לא הומו), והסופר
פ. אלכסנדר עושה ממנו דימוי של האדם כיצור אורגני, הגדל מטבעו כמו פרי על
עץ, אבל חי בחברה טכנומאניאקית וחסרת לב שרוצה להפוך אות למעשה מכונה.
נושא מכובד שהירוקים ממשיכים בו עד היום, אבל בסרט אין לו, ולביטוי תפוז
מכני, שום זכר. תחת זאת יש הדגשה מופרזת על העניין האישי של הסופר: החשד
העמום שיש לפליט מאלימות השוטרים קשר כלשהו עם מות אשתו האהובה (בספר)
מבשיל לידיעה ודאית ונקמה של נכה. כאמור, אין בספר "שיר אשיר בגשם" שיגלה
לקורבן את זהותו של האיש במסכה.

עניין דומה הוא ביתה של ה"סטארי פורלה" (אלתית זקנה) עם החתולים. בספר
זהו בית עשיר מוכר, עם תמונות שמן, הרבה עץ כבד, והמון חתולים. בסרט הזקנה
לא כל כך זקנה, אלא מין מורה ליוגה בגיל העמידה, והבית נראה כמו גלריה
לאמנות מודרנית, ולחתולים ולחתולות אין כמעט תפקיד. מה שבספר הוא סצינה
מצחיקה מאוד, ומותה של הזקנה תוצאה מצערת של הרבה צעדים כושלים (בגלל
החתולים), נהפך בסרט לרצח גס ואלים (וזכיר כמובן).

קיצורו של דבר, האוזן של ברג'ס מקורית ומפתיעה, והעין שלו מלטפת עולם
מוכר. אצל קובריק זה ההיפך. האם זה משנה? נדמה לי שכן. אלכס של ברג'ס הוא
שתיל מוזר, ואולי שווה את הדיון. אלכס של קובריק הוא חלאה אלגנטית. אלכס
בספר נטוע בסביבה מוכרת, ולאלימות שלו יש אולי הסבר חברתי. בסרט נשאר רק
שלד של דיון תיאורטי בשאלת חופש הרצון, נטוע בגן עדן של מעצבי סביבה בחלל
ריק מהיסטוריה.

אז מה הם בכל זאת רוצים. שניהם, גם ברג'ס וגם קובריק, התנערו כל אחד
מיצירתו. ברג'ס הדגיש שלא היה לו חלק בסרט, ושזה לא ספרו הטוב ביותר (אם
כי ראיתי באחת מרשימת מאה ספרי המאה, שזה ספרו היחיד של ברג'ס שמופיע בה).
שניהם בוודאי לא רצו שיראו במה שעשו שיר הלל לאלימות. אבל בשאלה זו חשוב
ההבדל העיקרי בין הספר והסרט: הסוף? בפרק האחרון של הספר, אלכס, שנפטר כבר
מהבחילה המותנית ששתלו בו, מנסה לחזור לחייו הקודמים, אבל זה כבר לא זה,
הוא וחבריו הזדקנו כבר, והוא חושב על עבודה ונישואין וילדים. ההתנגדות
למכניזציה של האדם ולעיקור הרצון החופשי, מלווה בהכרה שההתבגרות, מעצבנת
ובעייתית ככל שתהיה, היא רק שלב אחד בחיי האדם, ושרוב האנשים בוחרים לבסוף
מרצונם להימנע מאלימות. ואלמלא כן, אלמלא האמונה שלנו שרוב בני האדם אינם
פסיכופאתים חסרי תקנה, אולי היינו בכל זאת מוותרים על הרצון החופשי.

אבל הספר ששימש את קובריק היה הגירסה האמריקאית שלא כללה את הפרק הזה
(ברג'ס היה אז עני מכדי להתעקש), ובחרה לעשות מרומן ההתבגרות של ברג'ס משל
פילוסופי (לא ברור מאוד, למה כל המוזיקה והרוסית האלה?). קובריק שחי אז
באנגליה קרא משום מה רק את הגירסה המקוטעת, ואולי משום כך הלך למקום אחר
לגמרי, מקום שלמרות היופי הגדול של הסרט, לא מצא חן בסופו של דבר גם
בעיניו. אחרי ככלות הכל, הפרצוף המרוצה של אלכס החופשי שוב לרצוח ולאנוס
הוא אולי נימוק משכנע כן להפעיל עליו את הטיפול. אז שלא ישמע את התשיעית.


מקור:
סינמטק 103, ספטמבר-אוקטובר 1999
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש