דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,006 כניסות לאתר
המלחמה שבתוך הגבולות

מאת: נתן ויעקב גרוס

דמותו של הערבי בסרט הישראלי, שעד כה לא יצא מגדר שגרה אנונימית, ("ערבי טוב", "ערבי
רע") נעשית בשנות ה- 80 אינטימית יותר, אנושית יותר, מבוססת יותר מבחינה תרבותית
והיסטורית. הקולנוענים הישראליים מתייחסים לבעיותיהם של הערבים הישראליים וכן
הפלסטינאים - בסימפטיה מופגנת ובהבנה. לעיתים, אף מגיעים לכלל הזדהות עם "האויב"
במאבקו נגד השלטון הכובש, מגלים נכונות לפתרון צודק, אך אינם מוצאים את הפתרון
במצב הקיים, שבו הקיצוניות של שני הצדדים מכשילה את מאמצי ההדברות.
 
רוב הסרטים המטפלים בבעיות יהודים-ערבים, הופקו במחצית השנייה של שנות השמונים. את
הסימנים לגישה חדשה אנו מוצאים, כבר בסוף שנות השבעים. הבולט והאמיץ בין הראשונים,
המנסה לטפל בנושא בעיניים מפוקחות הוא דני וקסמן בסרטו "חמסין" (1982). וקסמן
שהספיק עוד קודם לבסס את שמו הטוב בסרטו האוטוביוגרפי "טרנזיט" (1980), תוקף את
בעיית האדמה הערבית, שנים לפי פרוץ האינתיפאדה, ולפני מלחמת לבנון. הוא מטפל
בזכותם של הערבים על אדמות בגליל מכמה היבטים: האינדיבידואלי והלאומי, הפרטי
והפוליטי, האינטרס ההומני-אנושי מול האינטרס הבלתי מתפשר של החברה. גבול המאבק הוא
בין מושבניקים יהודיים לבין פועליהם ושכניהם הערבים מכפרי הסביבה. מושבניק המעוניין
להרחיב את משקו, מבקש לרכוש אדמה משכנו הערבי שאדמתו נתונה בסכנת הלאמה. העיסקה
הנובעת מכוונות עיסקיות טהורות, מקבלת צביון פוליטי ביחוד בעיני הדור הצעיר
שתודעתו הלאומית גוברת. ליבוי היצרים והמתח בין הצדדים עולים. כדי לצקת שמן
למדורה, נרקמים יחסי אהבה בין פועל ערבי לבין בת מעסיקו, המושבניק שסביבו קמה
המהומה. הקיצוניות והאמונה העיוורת מובילים לאסון. סרט זה עוסק ברגשות יהודים-ערבים
בתוך מדינת ישראל, אך הוא מבשר את העתיד להראות בסרטי האינתיפאדה.
 
רצון טוב של שני הצדדים, לבנות חיים משותפים, שקטים, עם הבנה הדדית, מהווה יסוד
לסרטים רבים - אך תמיד, גורמים קיצוניים מכשילים את הכוונות הטובות, ומשחיתים את
רקמת היחסים העדינה שכמעט נוצרת בין המוחות והלבבות. עד כמה עדינה ושבירה הרקמה
אפשר לראות בסרט "נאדיה" (1986) שביים אמנון רובינשטיין לפי ספרה של גלילה
רון-פדר. נערה ערביה הרוצה להתקדם בחיים וללמוד רפואה, משתלבת בחיי פנימיה
ישראלית. התלמידים היהודים מגלים סובלנות, ואפילו מפתחים קשרי רעות, המתנפצים
בעקבות פיגוע חבלני - והטלת חשד כוללני על הערבים. מרקם היחסים העליון הוא דק
ושביר. הלבה, המפעפעת מתחת, יכולה לפרוץ ולהרוס ללא התראה.
 
ידידות אחרת, הנרקמת בין רופא יהודי לבין חילמי - ערבי קיצוני המתגורר במערה ליד
כפר ערבי בגדה, מסתיימת באופן טרגי בעקבות אירועים שאינם נוגעים ישירות לידידות זו.
שמעון דותן בונה בסרטו "חיוך הגדי" (1986), מערכות יחסים רב צדדיות. אל"מ כצמן
מתגרה בפלסטינאיים, הוא מניח נבלת חמור שריחה המבאיש צריך לשכנע את תושבי הכפר
להסגיר מחבלים. הרופא היהודי, שמקיים קשר אנושי עם חילמי, הערבי במערה, נתפש כבן
ערובה ובמהלך מרדף דרמטי בו משתתפים קיצונים משני הצדדים, הופך להיות הקרבן.
 
גישה שונה לחלוטין העוסקת גם היא במרקם היחסים העליון בין יהודים לערבים, מוצגת
בסרטו של אורי ברבש "מאחורי הסורגים" (1986). ברבש העביר את זירת השינאה
וההידברות מהשטח הפתוח אל הכלא הסגור. יתכן שמעמדם הדומה של האסירים, היהודים
והערבים, והאויב המשותף - הנהלת הכלא, עוזרים למציאת שפה משותפת בין הצדדים.
השינאה היסודית בין היהודים לערבים שבכלא אינה פחותה, אך היא מבוקרת יותר, לכל
קבוצה יש מנהיג כריזמתי: אורי ליהודים ועיסאם לערבים, יכולת ההידברות נובעת מהצורך
לפתור בעיה משותפת נגד הסוהרים. על רקע זה מתקרבים הלבבות, הצורך האנושי גובר על
המודעות הפוליטית. זהו אחד הסרטים הבודדים המסתיים במעין ברית בין המחנות. האם
ההסדר יחזיק מעמד גם אחרי שהאסירים יצאו לחופש? השאלה נשארת כמובן פתוחה. הסרט
זכה בפסטיבל וונציה 1984 בפרס העיתונות, והיה מועמד לאוסקר.
 
בדרך כלל, הקהל הישראלי מדיר רגליו מסרטים העוסקים בנושאים ישראליים-ערביים, אם כי
היו גם הצלחות קופתיות (כמו: "מאחורי הסורגים"). יתכן שבנוסף לדחייה האינסטינקטיבית
אצל הקנאים מבין הצופים, נבחנת גם שאלת איכות הסרט ואמינותו. המימסד והצבא אינם
נוטים לסייע לסרטים אלו ביד רחבה, ולעיתים אף מערימים קשיים. צה"ל מתבקש לסייע
באבזרים צבאיים, כלי רכב, נשק ובאבטחת צוותי הצילום בשטחי יהודה ושומרון. לא תמיד
הנושא משקף את רוחו של הצבא. דוגמא ליחסים קרירים כאלו שימשה הפקת הסרט "גשר צר
מאד" (1985) של נסים דיין. זהו סיפור אהבה טרגית בו עורך דין תל-אביבי, קצין
מילואים, מתאהב באלמנה ערבייה בעת שירותו ברמאללה. הקונפליקט בין רגשותיו לבין
מחויבותו למשפחתו וליחידתו הצבאית הם חלק מהבעיה. גם אהובתו סובלת מעוינות משפחתה
ואיומי שלטונות הצבא. אם הגשר הצר אינו מתמוטט וקובר את גיבוריו, הרי זה בזכות
התסריטאי... המפיקים החליטו להסריט את הסיפור בסביבה המקורית, תחילה היתה התנגדות
נמרצת במינהל האזרחי, אך שתדלנותם של אישים מוכרים אפשרה צילום ברחובות רמאללה,
אך לא במשרדי המינהל. גם תגובות התושבים הפלסטינים היו חריפות ביותר בשל התנגדותם
העקרונית לזוגות מעורבים ובמיוחד כשמדובר באשה ערביה ההולכת שבי אחר גבר ישראלי
ועוד חייל... (מקרה אמיתי המזכיר את הסרט, התפרסם ב- 1990 על יחסיהם של סרן אבי
ואהובתו עאביר, מבית-ג'אלה). הצילומים התקיימו במתח רב, המפיקים ובמיוחד השחקנית
הערבייה סלבה נקורה-חדד קיבלו מכתבי איום. צה"ל אבטח את הצילומים ללא התלהבות, בזה
הסתכמה עזרתו. בעקבות הסרט המקורי הופק סרט קצר "מראה מגשר צר מאד" המתאר את
בעיות ההפקה ומסתיים בנימה אופטימית - שהדיאלוג בין שני העמים יימשך.
 
מיכל בת אדם שזרה את נושא האהבה הבלתי אפשרית בסרטה "המאהב" (1986). הציר העיקרי
של העלילה עוסק ביחסים מסוכנים הנרקמים בין אשתו של בעל מוסך לבין צעיר אמריקאי.
בעלילת המשנה מתאהבת בתו של המוסכניק בפועל ערבי צעיר המועסק על ידו, מצב המזמין
טרגדיה על רקע זיכרונות האב ממלחמת יום כיפור. שתי "אהבות אסורות" שהמוסרית ביניהן
מסוכנת יותר. הסרט "אהבה אסורה", בבימויו של ג'ק פישר, מתלבט באהבת נעורים בין בנו
של פקיד בכיר במשרד החוץ לצעירה ערביה. בהתבגרם, האהבה בשלה והקשר הנפשי מתהדק,
בשעה שהקשר בין העמים מתרחק. אי הסובלנות של החברה והמשפחה, על רקע איבת העמים,
מובילים את האהבה לסיום טרגי. גם ב"אש צולבת", הנאהבים משלמים בחייהם על שניסו
לחצות את גבולות האיבה בין העמים. סרטים אלו ודומיהם, נשענים על הטענה שגשרים
והבנות המתקיימים במישור האישי, לא מסוגלים להתבסס ולהצליח.
 
מקור:
הסרט העברי - פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל, עמ' 289-268,
הוצאה פרטית, 1991
 
 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש