דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,966 כניסות לאתר
צה"ל ומלחמות ישראל בסרטי שנות ה- 80

מאת: נתן ויעקב גרוס

נושא מלחמות ישראל ממשיך לבלוט בקולנוע הישראלי של שנות ה- 80. מתוך למעלה
ממאתיים סרטי עלילה שהופקו במהלך שנים אלו, למעלה משבעים סרטים נוגעים למלחמות
ישראל וצה"ל. בנוסף לסרטי המאבק הלאומי, מלחמת השחרור וששת הימים, עולים סרטים
המתייחסים למלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל ואירועי האינתיפאדה.
סרט אחד הפותח את שנות ה- 90 אף עוסק במלחמת העתיד - "הדרך לעין חרוד" (1990).
הטלוויזיה, המציגה כתבות ריאליסטיות, ולצידן דור חדש וצעיר של יוצרים, בוגרי בתי
הספר לקולנוע בארץ, קובעים התייחסות חדשה ושונה מהדגם ההירואי-ציוני של שנות ה-
60. בשנות ה- 80 נוטים לנתח את תוצאות המלחמה ולבחון את השפעתה על מצבו הנפשי של
החייל. במקרים מסוימים מוצג החייל כישראלי צעיר שאכזריות המלחמה מפרה את איזונו
הנפשי, או לפחות מערערת את יחסו לזולת לסביבה ולעולם. בסוף שנות ה- 80 מערכת
היחסים בין יהודים לערבים עוברת דרך משקפי האינתיפאדה. במאים שונים מפתחים את
מוטיב האהבה הבלתי אפשרית בין צעירים ערביים לצעירות יהודיות, בין חייל בשטחים
לאשה ערבייה הנושאת את עול הכיבוש (מוטיב זה הוא עתיק, וכבר מופיע בסרט הקולנוע
העברי הראשון "סברה" מ- 1932, אם כי שם האהבה אינה מתפתחת אלא מרומזת בלבד,
בגירסה המקורית היא הסתיימה באסון). מוטיב האהבה האסורה הוא נושא סרטו של גדעון
גנני "אש צולבת" (1989), המתאר אהבה שבירה בין נערה תל-אביבית לבין נער ערבי מיפו
בימי מלחמת השחרור.
 
לעתים זוכה הנושא האקטואלי של המלחמה למסווה פיקטיבי, מין פנטזיה על רקע ריאליסטי,
סרט מתח מסורתי כביכול, אך מרכיביו מסגירים את כוונות היוצרים.
 
לנושא המלחמה מתלווים סיפורים מחייהם הפרטיים של אנשי צבא, אנשי מילואים, אלמנות
מלחמה, מלודרמות וקומדיות במדים. כחמישה-עשר סרטים, בחלקם דוקומנטריים ארוכים,
מטפלים בסיפורי הגבורה של המאבק הלאומי והמחתרות בשנות ה- 40 בארץ, באירופה
("חנה סנש") ובעיראק ("צמות"). מלחמת לבנון, האינתיפאדה והשינויים הפוליטיים שהעלו את
הליכוד לשלטון, גרמו למפנה חד באופיו של הסרט הישראלי העובר בשנות ה- 80 תהליכי
פוליטיזציה. במאים, תסריטאים ומפיקים שלא נקטו עמדה פומבית בעבר, נוטים לראות עצמם
מעורבים בסכסוך הישראלי-ערבי, ובדרך כלל מנסים להבין את הצד השני.
 
מלחמת ששת הימים חוזרת למסך מזווית בלתי צפויה בסרט "אוונטי פופולו" (1986) בבימויו
של רפי בוקאי: כאן המלחמה מתוארת מנקודת ראותם של חיילים מצריים מובסים, המחפשים
דרך במדבר סיני לעבר התעלה. אחד מהם הוא שחקן תיאטרון במקצועו, והאחר פלאח (עובד
אדמה). מפגש עם חיילים ישראליים, ומציאת בקבוק ויסקי בג'יפ של האו"ם מוסיפים לסרט
מימד פילוסופי-סוריאליסטי. הסרט, שנתקבל באהדה על-ידי הקהל והביקורת בארץ, ואף זכה
בפרס ברדלס הזהב בפסטיבל לוקרנו (1986). הדי מלחמת ששת הימים נשמעים גם בסרט
"רכבת העמק" (1989) בבימויו של יונתן פז: ילדותם והתבגרותם של ילדי קיבוץ, הרואים
בגבריות ובקרביות סמל, מגיעה לשעת מבחן. החיים בקיבוץ על רקע המלחמה והמתח בין
הגיבורים - צנחן ושריונאי - מביאים לניפוצו של פולחן המאצ'ו אל סלעי המציאות.
 
סיפור "רכבת העמק" מזכיר במרומז את מלחמת השחרור, שבה חדלה הרכבת להגיע לדמשק,
וחולף גם במלחמת סיני. מפתיע, שמאז "אבן על כל מיל" ועד שנות ה- 80 היתה התייחסות
קולנועית מוגבלת למדי לסיפורי המאבק על הקמת המדינה. אמנם ברקע "הבית ברחוב שלוש"
(1973) משתרעת אווירת סוף שנות ה- 40, והסיפור מלמד מעט על הנוער המתבגר בתקופת
המלחמה. כבר הזכרנו את "דן וסעדיה" (1956) ואת "רובה חוליות" (1979) המתארים את
ילדי מלחמת השחרור ה"לוחמים" כמעשה חיקוי למבוגרים. גם "מחבואים" (1980) של דן
וולמן מתאר חוויות נעורים מתקופה זו: זהו סיפור על מורה, שתלמידיו מגלים את קשריו
עם ערבי על רקע הומוסקסואלי.
 
נושא המחתרות לא היווה, משום מה, גורם מושך ליוצרי הסרט הישראלי במשך שלושים שנות
שלטון מפא"י-העבודה. לא ברור אם היתה יד מכוונת, או שהנושא היה עדיין חם והפצעים לא
הגלידו. הראשון שחנך את סרטי המחתרות היה אבי נשר. הצלחותיו ב"הלהקה" וב"דיזנגוף
99" אפשרו לו להמשיך ב"זעם ותהילה" (1984). הסרט מתאר את מאבקם של אנשי התא
הירושלמי של הלח"י בשלטונות המנדט הבריטי, והרגישות שעוררה פעולתם בסביבה יהודית
עוינת. בדרמה רוויית המתח והפיצוצים שזור סיפור אהבה בין נוח, לוחם מחתרת, לבין
אנג'לה, בת למשפחה בורגנית שאינה רואה את הקשר בעין יפה. גם "אש צולבת" שהוזכר
לעיל, שייך לקבוצה זו של סרטי שנות ה- 80 המטפלים במלחמת הקוממיות מתוך
פרספקטיבה של מציאות אחרת. סרט נוסף, המטפל במישרין בפעילות המחתרת, הופק על-ידי
הטלוויזיה הישראלית: "משחקים בחורף" (1988), על מלחמת הבריטים במחתרות
הרוויזיוניסטיות, בסיוע היישוב היהודי. ההירואיזם של "זעם ותהילה" מקבל כאן טיפול
יותר ריאליסטי ופחות פאתטי. לוחמי חרות ישראל מקבלים ביטוי דרמאטי בסרט "השחר"
(1985), המציג סיפור על לוחם מחתרת העתיד לעלות לגרדום וקצין בריטי שנחטף. שניהם
יוצאו להורג באותה שעה עם עלות השחר. הסרט מצרף את טראומת השואה למאבק נגד
הבריטים. ב- 1988 הפיקה חברת "ישראפילם" סדרת טלוויזיה על-פי ספרו של ארתור
קסטלר "כגנבים בלילה", בבימויו של ג'וזף סטורץ'. הסדרה הדרמאטית מתארת את תקופת
המאבק מ"הספר הלבן", "חומה ומגדל" ועד הכרזת העצמאות. מחתרת יהודית אחרת, שיצאה
לפעול בהשראה בריטית מאחורי קווי האויב הנאצי, מונצחת בסרטו של מנחם גולן "חנה סנש"
(1987), לפי ספרו של יואל פלגי.
 
ניסיון לחזור לצ'יזבטים של ימי הפלמ"ח עשה פוצ'ו (ישראל ויסלר) בקומדיה הקלילה
"יוסל'ה איך זה קרה" (1989). עשרים ושבע שנים חוצצות בין סרטו "חבורה שכזאת" לסרט
ההמשך. הבמאי הצעיר טל רון לא הצליח לחזור על ההצלחה של זאב חבצלת: בסרט של שנות
ה- 60 הושם דגש על שלושה בחורים, וב"יוסל"ה" טופל דווקא נושא הבחורות, שאחת מהן
משוחררת והאחרות סתם מקנאות... יתכן שהסרט היה זוכה להצלחה סוחפת בשנות ה- 60, אך
הקהל הצעיר של סוף שנות ה- 80, שאיבד כנראה את תמימותו, שוב אינו קונה את סיפורי
"כשאנחנו היינו צעירים...".
 
גם הדרמה "חימו מלך ירושלים" (1987) לא מילאה אולמות. סיפורו של יורם קניוק בבימויו
של עמוס גוטמן מתרחש בסוף השחרור בירושלים, בבית חולים מאולתר שהוקם במנזר
המצלבה: חייל קטוע איברים, שחייו הולכים ואוזלים, מנסה להיאחז בחיים באמצעות אהבה
חסרת סיכוי לאחות המטפלת בו. הסרט מלא-הרגשות לא ריגש את הביקורת.
 
מקור:
הסרט העברי - פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל, עמ' 289-268,
הוצאה פרטית, 1991
 
 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש