דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,010 כניסות לאתר
הכל עניין של טקסטורה

כמה פעמים בשנים האחרונות נמרח לכם חיוך על השפתיים כאשר צפיתם בפרות של
"טנא נוגה"? כמה פעמים מאז אכלתם גלידה וחשבתם פתאום על הטקסטורה שלה?
עכשיו +AV לוקח אתכם אל המקומות בהן גדלה משפחת הפרות והפכה כל כך
פופולרית. כתבה שתגרום לכם לחייך ואפילו לקום אל המקפיא ולהתחיל לזלול.

משפחת הפרות של "טנא נוגה" כבר הפכה אורחת קבועה, ואף אהובה, כמעט בכל סלון בארץ.
בסוד ההצלחה שלה שותפים מספר אנשי מקצוע, שאחראים לתוצאה שגורמת לכם לחייך
בעונג.

הרעיון
רביב יצחקי, קריאייטיב דיירקטור בפירסום "אריאלי": "רעיון הפרות בפלסטלינה עלה לי
כאשר ראיתי פלסטלינה בתוכנית אחרת והחלטתי לנסות את זה. בחרנו בפרה שהיא מסמלת
חלב וגלידות, והיתה הסמל הקודם של חברת 'טנא נוגה'. הוחלט מראש שהקמפיין יהיה ארוך
ומתמשך. ההצלחה של הפרה היא בכך שזה מבדיל בין 'טנא נוגה' לחברות האחרות".
 
נועה לבויסון, מחברת POV שאחראית להפקת סירטוני הפירסומת: "הכל התחיל לפני שלוש
שנים. עולם הפרות וכל רעיון הפלסטלינה, היה החלטה של 'אריאלי'. מראש הוחלט על כל
משפחת הפרות, משפחה באחו, משהו מאוד צנוע, רעיון מאוד בסיסי וטוב".
 
ההפקה
לבויסון: "אחרי שהיה תסריט על משפחה עם פר ופרה בוגרים, ושני ילדים, שביניהם יהיו
הדיאלוגים; והוחלט שישולבו תמונות של הגלידות ותהליך היצירה שלהם; העבודה למעשה
חולקה לשניים - הפרות, וצילומי הגלידות. את הבובות עשה רוני אורן, שהוא אנימטור
מומחה בתחום. קודם עבדו על הבובות ואחר כך על הגלידות.
 
"עשינו מבחני קבלה ובחרנו את המשפחה. ידענו שאנו צריכים קולות בלבד, ואת זה בדקנו,
אבל בדקנו גם משחק. אחרי המבחנים בחרנו באריה מוסקונה - הפר האבא, לבנה
פינקלשטיין
- הפרה האמא, ואת שני הילדים - עדי מנדלוביץ' ורועי ויזל.
 
"את השחקנים צילמנו ללא תפאורה עם תאורה מינימלית בלבד, כדי שהפנים יהיו ברורים.
בסרט הראשון, שם יושבת המשפחה באחו בריבוע, הושבנו את השחקנים כך והם התחילו להגיד
את הטקסט ובעצם ל שחק. הקפדנו על תיזמונים, כדי לדעת בעריכה איפה להכניס את
תמונות הגלידות, הקריינות, ועוד. לפעמים שותלים סתם תמונות מזון, כדי להגיע ממש
לאורך המדוייק של הסרט, וכך יש בעצם סרט דמה.
 
"אחרי שערכנו את ה- OFF LINE, אישרנו אותו אצל הלקוח, למרות שזה לא קל. הלקוח ראה
שחקנים על רקע כחול במקום את הפרות והרקע, והסברנו לו שכאן יהיה כך או כך, והוא
היה צריך לדמיין המון. גם צילומי המזון לא היו הצילומים האמיתיים, כך שהלקוח היה
צריך לסמוך על משרד הפירסום שיהיה בסדר.
 
"ברגע שזה אושר, העברנו לרוני קלטת של האוף ליין עם TC, כך שהוא יכול לעבוד מדוייק.
הוא עובד מאוד מחושב, לפי חלקי שניה. אין פה, כמו בסרט פרסומת רגיל, המון חומר גלם
ממנו נשאר חלק קטן. כאן הכל נשאר. אם צריכות להיות 25 שניות אנימציה והשאר קטעי
מזון, אני אקבל מרוני 25 שניות בדיוק.
 
"במקביל, בזמן אישור התסריט, אחרי שהחלטנו על הסביבה בה הפרות יפעלו, עירבנו ארט
דיירקטור, שעשה לנו את הדגם המוקטן - הסביבה בה יצולמו הפרות. בסרט הראשון זה היה
אחו, אחר כך תחנת הדלק במדבר, השנה בחללית, ועל חוף הים. גודל הדגם הוא מ טר וחצי
או שניים.
 
"חלק מהדברים בדגם ממש אמיתיים - הדשא באחו עשוי מחתיכות דשא, בחוף הים היה חול ים
אמיתי, אפילו הצדפים היו מחלקי דצפים. הים אמיתי והוא הושתל אחר כך באמצעות מערכת
ה-FLAME. החללית, לדוגמה היתה ממתכת ובנינו לפרות גם את החליפות הקטנות.
 
"על הדגם רוני שתל את הבובות. היה איתו תאורן מקצועי שהאיר את הדגם באור הרצוי, ואז
רוני התחיל לעבוד עם הסרט (הרחבה מיד). כשרוני מצלם, אנחנו לא יכולים לראות את זה
תוך כדי העבודה. הוא מצלם את זה באמצעות מצלמת וידיאו ומכניס את זה ישירות למחשב.
פעם הוא עבד רק עם פילם.
 
"הכל לוקח לו שבועיים-שלושה. אחרי שהוא מסיים, כל מה שנשאר זה לשבץ את מה שצילם
רוני במקום, לעשות עריכה סופית ON LINE עם השתלת התמונות, האפקטים (אם צריך),
הכותרות וזהו. העריכה מאוד מדוייקת, בדיוק לפי התיזמון המוכן מראש.
 
"אנחנו נכנסים לחדרי עריכה דיגיטליים לביצוע און ליין עם ה-EDL (רשימת ההחלטות
לעריכה). הסרטים נהיו יותר ויותר מורכבים - בסרטים האחרונים השתלנו בפריים גם ים,
שמיים, פיצוצים, העפת החללית, ועוד. בסרט האחרון הפרות גם הלכו פעם ראשונה, וזה לא
היה קל. אחר כך נכנסים ל עבודת הסאונד שכוללת ניקוי ואם יש בעיות שפה. כל התהליך,
מרגע שיש ל נו תסריט מאושר, אורך כחודש עד חודש וחצי".
 
האנימטור
לפני שנותנים לרוני אורן, האנימטור - יוצר הפרות והאיש שגורם להן לנוע, לספר על
העבודה; שווה לשמוע את לבויסון עוזרת לנחתום להעיד על עיסתו: "כשהיה ברור שהולכים
על פלסטלינות ובובות, היה ברור שהולכים על רוני אורן. רוני עושה שנים פלסטלינה, הוא
אנימטור שעשה את כל 'עלילות המלך שלמה' בפלסטלינה. יש לו כמעט בלעדיות בארץ, הוא
עושה את כל הפירסומות שקשורות לזה.
 
"המעורבות שלו, בסופו של דבר היא בכל שלב. כאשר עשינו אודישנים לקולות, התייחסנו גם
למשחק כי רוני משתמש בצילומי הדמה (שרואים שחקנים במקום בובות), ובעצם מעצב את
הבובות לפי הבעות הפנים של השחקנים ושפת הגוף.

"במהלך הזמן, החלטנו להכניס את רוני גם בשלבים היותר מוקדמים. הראנו לו את התסריט
והוא הביע דעתו מה אפשר לצלם ומה לא. הוא דמות מאוד דומיננטית. בסך הכל, עם
הניסיון והמעוף שלו, רוני בעצם יוצר תמונה מאוד אמינה.
 
"הוא מדוייק בצורה נפלאה, אפילו בדברים שאנחנו לא חושבים עליהם, כמו כמה שיניים
רואים בכל הברה או מתי הלשון מבצבצת. הוא מוסיף דברים שלא היו במקור בתסריט, כמו
הכלבים ברקע שמתגרדים, הצל של מוכר הגלידה, ואפילו שלושת הכלבים שמתגרדים, מדברים
וממש יוצא להם ממש רוק מהפה. רוני הוסיף גם את העשבים המתגלגלים, כדי לתת תחושה
של מדבר.
 
"רוני חי את הבובות. כשחשבנו לעשות לפרות קסדות, רוני הביא לנו אחת מהפרות בקופסה
לתל אביב, וכשהוצאנו אותה מהקופסה, התברר שהטילטולים שינו אותה. רוני לקח אותה
בטבעיות, אמר 'אוי, איך שהיא נראית', ותוך דקה שם את הקרניים במקום, את האוזניים,
ושיפץ אותה כך שהיא חזרה לקדמותה".
 
הפרות
רוני אורן - האבא, המעצב, והצלם: "זה כיף ליצור דמויות כל כך פופולריות, דמויות
שתפסו, שאנשים אוהבים. זה לא קורה כל יום, ולא קורה עם הרבה דמויות, אבל כאן זה
תפס. זה תענוג.
 
"בהתחלה אמרו לי להביא פרות, הבאתי פרות; אבל עד שהגענו לפרות האלו לקח זמן. אגב,
הסרט הראשון, שעשינו לפני שלוש שנים, לא ממש תפס, זה התחיל לעבוד יותר מהסרט השני.
הסרט עם הטקסטורה אכן היה להיט עם 'אתה מוחץ לי את האוזן'.
 
"המעורבות שלי בעבודה היא ברמות שונות, כי בסך הכל יש בנייה של ארבע דמויות, שלכל
אחת מהן יש אופי מיוחד. כותבי התסריטים מתחלפים ולא כולם מודעים לניואנסים של
הדמויות.
 
"יש פר אבא פטריארכלי, שתלטן, אחד שנותן את הטון ולא מודה בטעויות. אמא פרה קצת
מבוהלת, רוצה לרצות את כולם, מאוד דואגת ממה שהאבא אומר, סימפטית, וקצת הבלה.
שניהם לא גאונים גדולים.
 
"הפר הילד הוא בעצם נער מתבגר, מאוד ביקורתי, יש לו דעה על כל דבר, הוא מזלזל
באופן טוטאלי באחותו הקטנה ועושה ממנה צחוק מתי שרק אפשר. הוא גם מאוד מתעניין
באלקטרוניקה ומשחקים טכניים. הפרה הילדה מאוד סימפטית, נחמדה, קצת אוטיסטית. יש לה
את העולם שלה והאסוציאציות שלה. זה פחות או יותר הכיוון.
 
"אופי הדמויות והסרט עם השחקנים, מהווים את נקודות ההתייחסות העיקריות שלי. בתהליך
העבודה יש הרבה אילתור של רגע. הסרט עם השחקנים מהווה קודם כל התייחסות מאוד
מדוייקת לתנועות השפתיים, וגם הנחייה מסויימת להבעות הפנים.
 
"יש אמון גדול בצוות, ובחלק מהסרטים האחרים ראו את התוצאה רק על שולחן העריכה. אני
עובד לפי הרעיון הבסיסי, אבל גם לפי הברקות שיוצאות לי לפעמים. אני משתדל להוסיף
כל מיני פילפולים. העניין של הכלבים שמתגרדים כל הזמן בסרט במדבר, היה הברקה של
רגע, ומאז זה מופיע בכל סרט בצורה אחרת. גם בסרט האחרון, בים, יש שני כלבים מתגרדים
ברקע.
 
"אני משתדל שהדמויות יחיו כל הזמן, גם אם הן ברקע ולא במרכז. בעיני יש לכל דמות
חיים שלמים משלה, ואלו לא מפסיקים בגלל שהפוקוס הוא על דמות אחרת. כל הרעיון הוא
שלדמויות יש את כל ההבעות האנושיות. זה מה שכל כך משגע אנשים, שהם מזהים לא במודע
את כל הדברים הקטנים, כל המימיקה האנושית.
 
"מה שטוב זה שהתקציב מאפשר לעבוד כמו שצריך, ללא חיסכון ויישור פינות, כדי להגיע
לעבודה מושלמת. כך גם ההקפדה שלי. יש קטע שרואים את ארבע הדמויות למשך שתי שניות
בסך הכל. בצפייה ספונטנית בטלוויזיה, אף אחד לא יכול לראות בדיוק מה קורה שם, כי זה
כל כך מלא פרטים, אבל כל הדמויות פועלות כל הזמן וכל אחת נאמנה לדמות שלה.
 
"בשוט אחד מתוך סרט החללית, רואים איך הילד עסוק באלקטרוניקה ובכל הכפתורים,
ומרגיז את האבא; איך האבא צועק על הילד שעושה שטויות; איך האמא נזעקת לשמע הצעקה
והעיניים שלה משוטטות בדאגה בין האבא, הילד והילדה; ואיך הילדה מסתכלת על
הציפורניים שלה. זה שוט של שניה אחת, אבל אני מ קפיד שהכל יהיה בפנים. זה נותן
תחושה של אמינות.
 
"צריך להקפיד על כל תנועה, בכל פריים - הראש של הילד זז, העיניים זזות, האוזן עולה
ויורדת, הלשון נכנסת ויוצאת, מלקקת את השפתיים; וכל זה ברמת הפריים הבודד. כל חלקיק
הברה משנה את הפה, הלשון, העפעפיים, כיון העיניים והשיניים. בכל הברה יש שיניים
אחרות, אז אני מוציא את השיניים ומחליף למערכת שיניים אחרת.
 
"בסך הכל, הדברים היו יכולים להיות הרבה פחות מושקעים, ואף אחד לא היה שם לב או
מעיר על כך; אבל לי זה היה מפריע, כי אין כאן מיצוי הפוטנציאל. לדוגמה, הדגל
המתנופף הוא לא דגל אמיתי, ובכל זאת נראה רך ועשוי בד. למעשה הוא עשוי עופרת, כדי
שנוכל להזיז אותו פריים אחרי פריים.
 
"דוגמה נוספת היא בעניין ההליכה, דבר שנראה כל כך פשוט, אבל הוא אחד הדברים הקשים
ביותר באנימציה תלת מימדית. ההליכה צריכה ל הראות טבעית, כי הגוף כל הזמן בתנועה,
למעשה בזמן הליכה הגוף נופל, נתמך, וחוזר חלילה. כאשר צריך לעשות את זה עם בובה
תלת מימדית, עם משקל, זה ממש מסובך. ארבע דמויות הולכות, זה אפילו יותר בעייתי.
 
"זה אחד הדברים המעניינים באנימציה - ככל שהיא יותר חלקה ומדוייקת, כך היא נראית
יותר מובנת מאליה. פתאום זה נראה מאוד טבעי שפרות מדברות, הכל עובד, הכל רץ. בעצם
כדי להגיע לזרימה טבעית כזו, נדרש הרבה מאוד מאמץ.
 
"בתהליך העבודה אני לוקח את התמונה מהסרט עם השחקנים, ומסמן נקודות התייחסות
לתנועה מסויימת על הצג, כדי לראות את התנועה יחסית, ומסמן לעצמי. יש דברים שאני
מוסיף כמובן בעצמי. לדוגמה, באחד הסרטים הקודמים, כאשר הילדה מ ספרת על קרטיב,
האח שלה עומד לידה ועושה את כל הפרצופים של 'מה היא מקשקשת בכלל'. זה לא היה בסרט
הדמה. אני בעצם מסתכל על השינויים הספונטניים של השחקנים, ומגזים אותם.
 
"גם בסרטים של דיסני, שדמות נראית טבעית לגמרי, זה בגלל שהיא בעצם נורא מוגזמת. היא
בכלל לא טבעית. גם כאן, אם הייתי עושה העתקה מדוייקת, זה היה נראה תקוע. אני בעיקר
שם לב לקצב התנועה, ההשתנות שלה, כי כל תנועה (בעיקר אם היא מהירה) מתחילה לאט,
הופכת מהירה, ומסתיימת לאט.
 
"יש לנו כל מיני שחקנים אורחים, כמו הכלבים ב'נוגה קול', או דמויות אחרות שיושבות על
החוף. בסרט האחרון, כאשר רואים את הצל של מוכר הגלידה, הצל הוא אנימציה לכל דבר,
גם אותו אני מפעיל פריים אחרי פריים. רוב הצופים אולי לא ירגישו בו בכלל, כי הם
יהיו עסוקים בדמות המרכזית, אבל זה מה שעושה את הקסם".
 
מבלי להמעיט בערך עבודתו, יודע אורן גם לפרגן לחלקים אחרים במערכת היוצרת. אורן:
"הפוטנציאל של הפרות עוד גדול, אם ימשיכו לכתוב תסריטים טובים ומוצלחים. הכל מתחיל
למעשה בתסריט. אם התסריט טוב, זה יהיה פצצה. אם התסריט לא חזק, לא משנה כמה
האנימציה תהיה טובה. זה אולי יהיה נחמד, אבל לא יעבור וימחק. נתתי הרצאות בבתי ספר
ונדהמתי לגלות שאנשים זוכרים את הדיאלוגים בעל פה. זה פנטסטי. זה הפידבק הטוב
ביותר שיכול להיות לעבודה כזו".
 
הילדים 
נועה לבויסון: "במהלך העבודה על הסדרה הראשונה, שמנו לב שמה שמושך הכי הרבה זה
הדינמיקה בין הפרות - ה הכי קליט ואהוב. הוחלט ללכת יותר בכיוון הזה, וכך בשנה
השנייה הוחלט להשאיר עם אותה משפחה. הבנו שצריך ללכת עם הילדים, שייצמדו לטקסט,
אבל ירוצו קדימה, יפתחו את הפה; בעיקר הילדה.
 
"בסרט הקודם, כאשר הם מתכוננים להמראה, ומברכים אותם שהם טסים, תוך תיאור הגלידה
החדשה; אמרנו לילדה תוך כדי צילום 'את טסה עוד מעט לחלל מה את מרגישה?' ואז היא
אמרה 'ואם אני אגווע שם ברעב?' זה משהו שהכנסנו לסרט, ללא תיכנון.
 
דוגמה אחרת היתה בסרט החדש, כשהיא צריכה לתאר למוכר הגלידות איזה ארטיק היא רוצה,
היא התחילה לתאר והוא לא הבין, אז היא הוסיפה על דעתה 'נו, בחייאת, הגלידה הזו של
טנא נוגה', וגם זה נכנס לסרט.
 
"בכלל, הפרה הילדה, ממש דומה בחלק מהמבטים וההבעות לילדה שמשחקת. אפילו במקור,
כשלא היו לה שיניים, רוני דאג שגם לפרה לא יהיו שיניים.
 
"בעיקרון, נוצרו יחסים מעניינים גם בין ארבעה השחקנים, ממש יחסים מיוחדים. בסרט
האחרון חשבנו להחליף את הילד, כי הוא גדול מדי. עשינו מבחני בד, אבל בסוף נשארנו
איתו כי זה משתלב טוב ועובד ביניהם מצויין."
 
הטכניקה
אורן: "אני מקבל את הסרט בפורמט של שלושת רבעי אינץ' ומתחיל לנתח אותו באמצעות
בסיס הזמן הצרוב על הסרט. אני מנתח תמונה אחרי תמונה, מסתכל על תנועות השפתיים
ותנועות אחרות, ומכין לעצמי רשימות לפי מה קורה בכל פריים וכל הברה - הראש מסתובב,
היד זזה, והכל מול ההברות. אני בודק כמה פריימים לוקחת כל מלה, איפה נופלת כל אות,
ועוד.
 
"אחר כך אני מייצר את הדמות מחדש לכל פריים, שזה עיקר העבודה. זה תהליך מאוד ארוך -
בין שניה לשלוש שניות צילום ביום עבודה של 16-17 שעות. אם יש רק דמות אחת
שמדברת, זה פחות עבודה ממספר דמויות. כשיש כמה דמויות במקביל, וכל אחת עושה פעולה
אחרת, מוכפל זמן העבודה לפי מספר הדמויות.

"המערכת עובדת עם מצלמה באיכות שידור, עם חצובה מיוחדת עתיקה שהיתרון שלה הוא
שהיא מאוד כבדה וכך היא לא זזה. המצלמה מחוברת למחשב 'אמיגה' ואני ומצלם ישירות
לתוך ה'אמיגה', עם מערכת DPS (מערכת המיועדת להקלטת אנימציה על כונן קשיח).
 
"במחשב, כיוון שהאינפורמציה דיגיטלית, אני יכול להוסיף פריים, להוריד פריים, ולחבר,
וכך אני עורך את האנימציה פריים אחר פריים. התוכנה בה אני מ שתמש היא תוכנת PAR.
לאחר גמר העריכה על המחשב, החומר מועבר לקלטת בטהקם דיגיטלית.
 
במהלך העבודה יש גם שינויים פיזיים לא מתוכננים. דווקא לבויסון מעידה: "בגלל השעות
הרבות, כל החומרים איתם עובד רוני מתכווצים ומתרחבים מההשפעה של החום. פעם,
לדוגמה, קיבלנו את החומר וברקע היה איזה עץ שבאחד מהפריימים יצא קצת גדול והיינו
צריכים לשנות את זה לאחר מכן בחדר העריכה".
 
מקור:
+AV ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, מס' 16, עמ' 57-54, הוצאת אי.וי.בי.
הפקות בע"מ
 
 


 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש