דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,959 כניסות לאתר
כלים לעריכה מקצועית

מאת: רוני פרידמן

חלק ב'
כל מה שרק רציתם לדעת על עריכה, לכל סוגיה, שלביה, יתרונות השיטות
השונות, וההסברים הטכניים המדויקים. סקירה מעמיקה. כתבה שנייה
בסדרה.
 

לצורך מחשוב העריכה נחוצות חומרה ותוכנה המאפשרות למחשב לשלוט על המציגים
ועל המכשיר המקליט. החומרה יכולה ללבוש צורה של ממשקים חיצוניים או של
כרטיסי הרחבה המותקנים בתוך קופסת המחשב. נתוני העריכה מוכנסים למחשב
באמצעי הקלט הרגילים שלו כגון מקלדת או עכבר ומוצגים על הצג הרגיל. קיימת
כמובן גם האפשרות להשתמש באמצעי קלט המחקים את לוח הפיקוד של בקר העריכה
המסורתי.
 
יתרונו של המחשב האישי הוא בארכיטקטורה הפתוחה שלו. כלומר, ניתן לשלב
בתהליך העריכה כל תוכנת עזר החל מתוכנה להעלאת כתוביות על התמונה ועד
לתוכנה להנפשה תלת מימדית ולעיבוד תמונה.
 
כדי שאכן ניתן יהיה להשתמש באותה פלטפורמת מחשב גם כתחליף למחולל כותרות
וגרפיקה, נחוץ להתקין בו כרטיס המרה לווידיאו (כרטיס Genlock). בגירסתו
הפשוטה ביותר הוא ממיר את תצוגת המחשב מכרטיס התצוגה הגרפית שלו (כגון
S-VGA) לאות וידיאו. ניתן לבחור דרך תוכנת המחשב אפשרויות שונות לשילוב
תצוגתו עם אות הווידיאו המגיע אליו מרשם הווידיאו. כך ניתן ליצור בעזרת
המחשב כתוביות או גרפיקה ולהעלותן על תמונת הווידיאו המוכנסת למחשב.
 
כיום, תוכנות ייעודיות מנצלות ביעילות הן כרטיסים מתקדמים מסוג זה והן את
זיכרונו ההולך וגדל של המחשב, ומאפשרות לו לתפקד כמערבל קול וכמכשיר ניתוב
משוכללים ביותר עם כל היתרונות של תיאום ביניהם.
 
כל האמור לעיל מוגדר עדיין כעריכה ליניארית (קווית) - חומר הגלם לעריכה
מגיע ממקור הקלטה אחד או יותר, ומוקלט בו בזמן על סרט הקלטה אחר. המידע
החזותי והקולי נשמר על סרט מגנטי בצורה מקבילית (אנלוגית), כאשר רק הטיפול
בו נעשה בידי המחשב. בצורה זו, הגישה לחומר הגלם היא ליניארית - על המחשב
להריץ את הסרט קדימה או אחורה עד לנקודה הרצויה מבלי לדלג על שום נקודה
בדרכו.
 
מכאן נראה כמובן מאליו לעשות צעד נוסף ולהכניס אל תוך המחשב גם את נתוני
התמונה והקול. בצורה זו ניתן לבצע עריכה לא ליניארית. כלומר שהגישה לחומר
הגלם תהיה אקראית כמקובל לגבי יתר הנתונים הנשמרים בזיכרונו של המחשב.
הרעיון של מערכות עריכה לא ליניאריות, הועלה עוד בשנת 1988, אך בגלל
המגבלות הטכנולוגיות של אותה תקופה הוא לא היה כל כך מעשי. הבעיה נובעת
מכך שהמחשב אינו מסוגל לטפל באות הווידיאו בצורתו הרגילה ויש להמירו
במספרים. בתהליך ההמרה נלקחות "דגימות" מהאות המקבילי הרגיל במרווחי זמן
זעירים מאוד. נחוצות מיליוני דגימות לשניה כדי לא לאבד פרטים בתמונה. לעומת
האות המקבילי המפרק את התמונה לקווי טלוויזיה, האות הספרתי מפרק אותה
לפיקסלים.
 
כל פיקסל (Picture Element  - PIXEL) הוא אחד מאבני הפסיפס הבונים את
התמונה. בכל דגימה נמדדת עוצמת האות המייצג פיקסל מסוים, והערך שלה מובע
באמצעות מספר בינרי (בבסיס 2). מספר זה מביע את בהירות אותו פיקסל והדיוק
עולה ככל שלמספר יותר ספרות. מספר בינרי טיפוסי כולל שמונה ספרות לפיקסל
וזאת עבור תמונת שחור/לבן בלבד. כדי לייצג תמונה צבעונית, נחוץ לטפל בזרם
ספרות גבוה פי שלוש.
 
קצב זרימה כה גבוה של מידע מהווה בעיה הן מבחינת קיבולת הזיכרון של המחשב
והן מבחינת יכולת מעגלי המחשב להספיק להעביר אותו. על כן דרוש תהליך של
דחיסת המידע. בצורה הפשוטה ביותר, דחיסת המידע נעשית בידי צמצום מספר
הפיקסלים בתמונה, דבר הפוגע בכושר ההפרדה (רזולוציה), או/ו בידי צמצום מספר
התמונות בשניה, דבר הפוגע ברציפות התנועה.
 
בהדרגה, פותחו תקני דחיסה המתבססים על תהליכי דחיסת תמונה חכמים המשתדלים
שלא לפגוע באיכותה. מדובר בחומרות ותוכנות חכמות המנצלות את העובדה שחלק
מהמידע לא משתנה משמעותית בין פיקסלים שכנים או בין תמונה מסוימת לתמונה
הקודמת לה וזו שאחריה. כך, במקום לשלוח מידע המתאר דגימה של כל פיקסל
בתמונה, ניתן לחסוך מקום ולשלוח רק את המידע הדרוש לתיאור השינויים
בתמונה.
 
מכאן שלצורך עריכה לא ליניארית, נחוץ להתקין במחשב גם כרטיסי דחיסה ורכיבי
זיכרון בעלי קיבולת גדולה ביותר. בלעדיהם, לא תיתכן כיום עריכת אמת (on
line) לא ליניארית. כרטיסי הדחיסה המקובלים במערכות העריכה הלא-ליניאריות
עובדים על פי תקן Motion-Jpeg אם כי ניתן למצוא כרטיסים הפועלים בשיטות
דחיסה ייחודיות.
 
עריכה לא ליניארית
בצורה זו, בעצם לא מתבצעת כל עריכה במובן המקובל של העתקת קטעים מחומר
הגלם בסדר שונה. כל מה שהמחשב מפיק היא רשימת הנחיות (EDL) להצגת חומר
הגלם. חומר הגלם נשאר במקומו והמחשב רק משנה את סדר הצגתו.
 
בגמר העריכה, ניתן להוריד את החומר הערוך מהמחשב לפורמט הקלטה ליניארי -
ספרתי או תקבילי. למעשה, בגלל מגבלות שונות המחייבות לעיתים חישוב מראש
(Rendering) של המעברים באפקט בין קטע לקטע, מקובל שאחוז מסוים מה"סרט
הערוך" (עד כ- 20 אחוז) אינו חומר גולמי אלא חומר מעובד.
 
למערכות הלא ליניאריות יתרונות רבים על המערכות הליניאריות:
1. הגישה לכל קטע שהוא בחומר הגלם היא מיידית. אין צורך בתהליך המייגע של
הרצת הסרט קדימה ואחורה.

2. העריכה נעשית באמצעות סידור תמונות על ציר הזמן. כל אחת מהתמונות מייצגת
קטע מתוך חומר הגלם שהוסרט והדבר חוסך רישום ידני המתאר את הקטעים
השונים שהוסרטו.

3. אין בעיה של שחיקת ראשי רשם הווידיאו וסרט ההקלטה כתוצאה מניסיונות
עריכה חוזרים ונשנים עד לתוצאה הרצויה.
 
4. הדיוק רב מאוד אפילו בשוטים קצרים ביותר.

5. קל מאוד לערוך גירסאות רבות שכל אחת נבדלת בפרט כלשהו מהאחרות ולהשוות
ביניהן.
 
עם כל זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבמצבים מסוימים יש יתרון דווקא לעריכה
ליניארית:
1. בטכנולוגיה העכשווית עדיין זול יותר לשמור קטעי וידיאו ארוכים על סרט
הקלטה מגנטי ליניארי.

2. תהליך הדחיסה, הדרוש לצמצום נפח המידע, עלול לפגוע באיכות החומר המוקלט
בצורה לא ליניארית. עם זאת, הטכנולוגיה העכשווית כבר הגיעה למצב בו
האיכות המושגת בעריכה לא ליניארית גבוהה יותר מתהליך העריכה הליניארית
(פרט לעבודה בפורמט  Digital Beta).

3. כאשר חומר הגלם מוסרט על קלטת ליניארית, ומתוכננות מעט נקודות עריכה,
זמן דגימת החומר לאמצעי האיכסון הלא ליניארי מאריך ללא הצדקה את משך
העריכה.

4. זמן חישוב האפקט (Rendering time) בתוכנה ולעתים אף בחומרה הנשלטת בידי
תוכנה, עלול להיות ארוך פי כמה וכמה מזמן התרחשות אותו אפקט על המרקע.
חסרון זה מתקזז מול העובדה שבמערכות לא ליניאריות נחסך הזמן שהיה דרוש
במערכות הליניאריות להרצת הסרט עד לנקודה הרצויה.
 
העריכה הלא ליניארית כדאית במיוחד לצורך עריכת טיוטה (off line) בה אין
חשיבות רבה לאיכות התמונה. עריכת האמת (on line), יכולה להיעשות באחת משתי
צורות:
  
1. במערכת עריכה ליניארית - צורת העבודה בה עריכת הטיוטה נעשית במערכת לא
ליניארית ואילו עריכת האמת על מערכת ליניארית, מכונה עריכת כלאיים
(Hybrid). במקרה כזה, נוח להשתמש במערכת לא לינארית המסוגלת גם לשלוט על
רשמי וידיאו. בין אם משתמשים באותה פלטפורמת מחשב הן לעריכת הטיוטה והן
לעריכת האמת ובין אם לאו, יש להבטיח תאימות בין השתיים. תאימות זו חשובה
במיוחד לגבי האפקטים שהמחשב מחולל בעת שהוא מחליף את מכשיר הניתוב
בעריכת A/B Roll .

2. במערכת עריכה לא-ליניארית - במקרה זה השוני בין עריכת הטיוטה לעריכת
האמת מתחיל בדגימת חומר הגלם וממשיך ביחס הדחיסה בו הוא נשמר. אלו באים
לידי ביטוי בעיקר בכושר ההפרדה (רזולוציה) של התמונה המתקבלת.

בתהליך ההמרה ממקבילי לספרתי, נלקחות דגימות מהאות המקבילי במרווחי זמן
קבועים זעירים מאוד (סדר הגודל של קצב הדגימה הוא מיליוני פעמים בשניה).
בכל דגימה נמדדת תנופת האות באותו מקום, וערכה מובע באמצעות מספר בינרי
(בבסיס 2).
 
ככל שקצב הדגימה עולה וככל שמוקצות ספרות רבות יותר לייצוג ערך האות, כך
ניתן להביע אותו ביתר דיוק.
 
ככל שהדגימה מדויקת יותר ויחס הדחיסה נמוך יותר, כך עולה איכות התמונה.
בנוסף לכך, מערכת עריכת האמת מספקת כוח חישוב וכמות זיכרון רבה יותר
המאפשרת לה לטפל ביותר פיקסלים לתמונה. למעשה, ייתכנו בהחלט מקרים שאותה
מערכת עריכה תתפקד בשני מצבי פעולה: במצב "טיוטה", המערכת תטפל בקטעים
ארוכים יחסית של חומר מוסרט דחוס ביחס גבוה.
 
במצב "אמת", המערכת תטפל בקטעי וידיאו קצרים יותר אך באיכות טובה יותר.
הדבר נעשה בידי תוכנת עריכה היודעת לדגום מחדש רק את קטעי חומר הגלם
שנבחרו להיכלל בסרט הערוך (Batch Digitizing).
 
ערוצי פריסה
מערכות העריכה המצויות כיום בשוק מתחלקות לבעלות ערוץ פריסה יחיד של
החומר הדחוס, ולבעלות שני ערוצי פריסה במקביל. למספר ערוצי התמונה אותם
ניתן לפרוס במקביל השלכות על מהירות ביצוע האפקטים. יש לזכור כי בעריכה
רבת מקורות, המחשב מחולל אפקטים בזמן המעבר בין מקור אחד למשנהו.
 
במערכת עריכה בעלת ערוץ פריסה יחיד, כל אפקט כזה מצריך חישובים רבים
שאינם יכולים להיעשות בזמן אמיתי. כלומר יש להמתין עד שהמחשב מסיים את
חישוביו ומגיע לאפקט המוכן. זמן ההמתנה מכונה בשם Rendering Time. כדי
שהסרט יוצג בצורה חלקה, מערכת העריכה מקליטה את קטע האפקט ושומרת אותו
דחוס יחד עם חומר הגלם.
 
בתהליך זה ניתן להבחין בשני חסרונות ברורים:
1. זמן המתנה ארוך היכול להגיע אפילו עד פי 40 מהזמן אותו תופס האפקט בסרט
הערוך.

2. תפיסת מקום יקר בזיכרון של המערכת.
 
עם זאת לצורת עבודה זו יש גם יתרון: מספר שכבות הווידיאו אינו מוגבל. כל
פעם ניתן ל"הדביק" שכבה נוספת (Mix-down) לאפקט הרב שכבתי השמור בזיכרון.
למעשה קיימת מגבלה מעשית לכך משום שדחיסת חומר שכבר היה דחוס, מורידה
מאיכותו.
 
מערכת בעלת שני ערוצי פריסה, היא מערכת איכותית יותר. יתרונה הגדול בתפוקה
הגבוהה שלה בהעדר אותו זמן המתנה. עם זאת יש לוודא שהדבר לא בא על חשבון
הגבלת מספר השכבות לשתיים בלבד.
 
עריכת כלאיים
יש לשים לב שהעריכה הלא ליניארית היא יישום מחשב שפותח בידי אנשי מחשבים
כהמשך טבעי ליישומי המחשב בתחום החזותי שהחלו בגרפיקה פשוטה ונמשכו בתחום
עיבוד תמונה. חזר על עצמו אותו תהליך שנצפה קודם בטכנולוגיה האנלוגית: קודם
פותחו הכלים לעריכת הקול שמטבעו קל יותר לטיפול ורק לאחר שהטכנולוגיה
הבשילה, יושמו הכלים גם לגבי עריכת התמונה.
 
פותחו כרטיסי מחשב שהיו מסוגלים לבצע המרת אות אנלוגי לדיגיטלי ודחיסתו.
סביבם נכתבו תוכנות מתאימות. כתוצאה מכך, במערכות עריכה לא ליניארית
פשוטות, ניתן למצוא כרטיסי מחשב נפרדים לקול ולתמונה.
 
ככל שהנושא התפתח, החלה לבלוט העובדה שמערכת ההפעלה של המחשב האישי
הסטנדרטי אינה מותאמת לצורכי הווידיאו. זו הרי פותחה במקור לצרכים חישוביים
כלליים.
 
הדבר בולט במיוחד בכל הנוגע לדרך בה היא מנהלת את משאבי הזיכרון של
המחשב. יצרנים אחדים נקטו בדרך של הוצאת ניהול הזיכרון מתוך מערכת ההפעלה
המקורית של המחשב והעברת משימה זו לתוכנה הייעודית שלהן. יצרנים אחרים בנו
אמצעי אכסון לא ליניארים (כונן קשיח) אליהם ניתן לגשת במקביל. כלומר
שבעריכה רבת מקורות אותו כונן יתפקד כשני מציגים ויותר.
 
בווידיאו הגישה לחומר אינה כה אקראית כמו בחישובים שהרי רוב התמונות
נשמרות ברצף בו הוסרטו. מכאן שהדבר המשמעותי יותר ממהירות הגישה היא
המהירות הפיזית של הקריאה/כתיבה ברצף. זו נקבעת בידי שני גורמים עיקריים:
מהירות סיבוב הכונן וצפיפות ההקלטה.
 
הגורם שמקשר בין הכונן לבין לב המחשב מכונה "בקר". למעשה הוא אינו בקר מלא
כמו בקר התצוגה שעושה את כל מלאכת אירגון התצוגה, אלא מעין מתאם (Host
Adapter) שרק מבצע את מלאכת התקשורת ביניהם.
 
בקרי הכוננים המקובלים כיום מתחלקים לשני סוגים:
IDE מתייחס למבנה הפיזי של הכונן ולוקח בחשבון את פורמט רישום המידע עליו.
כרטיס בקר מסוג זה מקשר למחשב כונן אחד או שניים המחוברים אליו ישירות.
 
SCSI (סקאזי) מתייחס לכונן כציוד היקפי המזרים חבילות מידע מבלי להתחשב
בצורה בה מידע זה מסודר בכונן. כרטיס בקר מסוג זה יכול לקשר כיום למחשב עד
15 כוננים משורשרים זה לזה בטור (שרשור - Loop Through).
 
הכוננים המהירים ביותר המיוצרים כיום מיועדים להתחבר למחשב בשיטת SCSI.
אולם כונן נתון יהיה בדרך כלל מהיר יותר אם יתחבר למחשב דווקא בשיטת IDE.
 
הגדלת מספר הכוננים בשיטת SCSI, מגדילה את קיבולת הזיכרון אולם כדי להגדיל
את מהירות הכתיבה והקריאה של הנתונים יש לגשת במקביל ליותר מכונן אחד.
לצורך כך נחוץ להתקין במקביל יותר מכרטיס בקר אחד.
 
רשם וידיאו מדומה (Virtual videotape)
יש לזכור כי לא תמיד מגיעים לביצועים המקסימליים של פריט חומרה משום שלא
תמיד יודעת התוכנה לנצל אותו עד הסוף. בשיטה בה מוציאים את ניהול משאבי
הזיכרון מרשותה של מערכת ההפעלה המקורית, מנסים לייעל את ניצולם. דרך זו
מזכירה את שיטת העריכה הליניארית שגם בה שמירת המידע מוצאת מרשותו של
המחשב.
 
על רקע זה בא המושג "רשם וידיאו מדומה" (Virtual videotape) שהוא כונן קשיח
המדמה רשם וידיאו. לרשם כזה יציאות וכניסות לאות תקבילי. כלומר: הוא כולל
בתוכו כרטיסי המרה בנוסף לאמצעי הקלטה. לכאורה, מדובר בעריכה לא ליניארית
רגילה משום שהמידע נשמר בכונן קשיח. אולם תפקודית, מערכת העריכה מתייחסת
לכונן כאילו היה רשם וידיאו. הדבר מאפשר עריכה רבת מקורות בה אחד המקורות
הוא כונן קשיח בעוד השני הוא רשם וידיאו.
 
מעבר לגמישות בטכניקות העבודה שמעניקה למושג "עריכת כלאיים" ממד נוסף, גישה
זו משחררת את העריכה הלא ליניארית ממגבלות מערכת ההפעלה המקורית שלה.
 
הסתייגויות מעריכה לא ליניארית
חדירת טכנולוגיה חדשה לתחום מסוים, מלווה בדרך כלל בחבלי קליטה. גם את
טכנולוגיית העריכה הלא ליניארית, אין לקבל בעיניים עצומות. מסתבר שבמצבי
עבודה מסוימים היא עדיין נחותה בביצועיה לעומת טכנולוגית העריכה הליניארית.
אין להתפלא על כך משום שבהיותה יישום של תעשיית המחשבים, היא אינה פטורה
מתסמונת אופיינית לענף זה - נטיית היצרן לשווק את המוצר שלו עוד לפני בחינה
מדוקדקת. זאת כדי לחדור במהירות לשוק ורק אחר כך לצאת בעידכונים משופרים.
 
יש הטוענים כי שיקולי פיתוח שהיו טובים לתחום החובבני, יושמו מהר מדי בתחום
הווידיאו המקצועי שמאפייניו שונים מהותית. ההסתייגויות מתייחסות לשלושה
מישורים:
  
1. איכות - תהליך הדחיסה נוטה להבליע פרטים קטנים שככל שיהיו זניחים, נוטים
עדיין להשפיע על התרשמות העין מחדות התמונה. כמו כן, כאשר יש תנועה רבה
על המרקע תהליך הדחיסה גורם לה להראות פחות חלקה (הבעיה נפתרת בטכניקת
הJPEG- Motion המבוססת על שני שדות).
 
הטכניקה להתגבר על הבעיה השניה באמצעות ריכוך קווי המתאר ("קונטורים"),
מחריפה עוד יותר את תחושת חוסר החדות. ירידת דור אמנם אינה קיימת באות
סיפרתי כמות שהוא, אך כאשר הוא דחוס, הוא בהחלט אינו פטור מצרה זו. סביר
שתוך כדי ביצוע אפקטים בשיטת הוספת שכבה חדשה לחומר קיים (Mix-down),
יעבור אותו אות יותר מדחיסה אחת.
  
2. עלות - טקטיקה אופיינית של משווקים היא לתת הערכת עלות המתייחסת רק
למרכיבי החומרה והתוכנה שיש להוסיף למחשב כדי לבצע את אפשרויות העריכה
הבסיסיות ביותר. מדובר כמובן רק בחלק מעלות המערכת. יש לקחת בחשבון את
עלות פלטפורמת המחשב על כל המרכיבים הדרושים לעבודה מקצועית.
 
יש לשים לב במיוחד לשני מרכיבים פחות מוגדרים העלולים להוות באר ללא
תחתית: א. כרטיס המרה שעלותו מכפילה עצמה עם כל תוספת קטנה לאיכות האות.
ב. כוננים קשיחים שמספרם וגודלם לעולם אין בו די.
 
עקב כך, עלות העריכה הלא ליניארית עלולה להיות בעצם פי כמה וכמה מהסכום
שנוקב משווק הציוד (שלא לדבר על עלות רשם הווידיאו הנחוץ להעלאת והורדת
החומר).
  
3. יעילות - אנשי המכירות, שחלקם אגב מגיע מתחום המחשבים, מנסים לשכנע
שהעריכה הלא ליניארית חוסכת זמן ומאמץ. הטיעונים שנשמעים הם אותם
הטיעונים שמניתי קודם ובעיקרם הם נכונים. אולם לא תמיד הם החשובים ביותר
כאשר מדובר בפרוייקטים קטנים. יש לזכור שבבסיס הפקת הווידיאו, שלושה
שלבים: צילום, עריכה והפצה. כאשר השלבים נעשים כולם במימד המקבילי
(אנלוגי), העורך אינו חייב לטפל בכל החומר שצולם.
 
כאשר הוא עובד תחת הכוונה צמודה של הבמאי, העורך יכול לאתר מיידית את
השוט הרצוי ולערוך אותו ישירות. כך נחסך כל אותו הזמן שבעריכה לא
ליניארית מוקדש לדגימה ולסיווג (logging) של חומר הגלם. נכון שבעריכה
ליניארית מוקדש זמן רב להרצת הקלטת כדי להגיע למקום הרצוי, אולם ייתכנו
בהחלט מצבים בהם הזמן הנחסך בעריכה לא ליניארית משום שאין צורך להריץ
את הקלטת, ניבלע בתוך פרקי הזמן הארוכים המוקצים לתהליכי הדגימה, הסיווג
וחישוב האפקט (rendering time) שלא היו קודם.

מאפייני מערכת מקצועית 
1. איכות אות הווידיאו הנקבעת בידי הגורמים הבאים: 1. דיוק הדגימה. 2.
יחס הדחיסה. 3. אופן הזנת חומר הגלם המקורי - Component או
composite.
 
2. תפוקת המערכת: 1. העדר זמן המתנה לחישוב אפקטים. 2. האפשרות לבצע
הצגה ישירה של חומר הגלם. 3. אפשרות לביצוע שלב הרישום והמיון
(Logging) במערכת אחרת. 4. אפשרות לבצע את שלב עריכת הטיוטה
(Off-line) במערכת אחרת.
 
3. גמישות ההפקה: 1. מבחר רשמי הווידיאו בהם ניתן לשלוט. 2. מידת פתיחות
המערכת - אפשרות לייבא ולייצא חומר מועבד בידי תוכנות אחרות:
אפקטים, כותרות, גרפיקה והנפשה. 3. יעילות ונוחיות העבודה. 4. מספר
שכבות הווידיאו. 5. מבחר הפילטרים לעיבוד התמונה. 6. מבחר האפקטים
למעבר בין קטעים. 7. אפשרויות הגרפיקה וההנפשה.

  
מקור:
+AV דו ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, גיליון מס' 17, עמ' 84-82,
הוצאת אי.וי.בי הפקות בע"מ.
  
 
 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש