דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,943 כניסות לאתר
כל רגע קאט

מאת: שמעון ספקטור

עריכה היא אומנם השלב האחרון בהכנה של סרט, ביתי או מקצועי, אבל היא
גם החלק החשוב ביותר. בעריכה טובה, קיצבית ומדויקת אפשר להפיח חיים
גם בחומר גלם בינוני מאוד. הכי חשוב לדעת איפה לעצור.

עריכה היא בעצם השלב האחרון של עשיית סרט, שמתחיל מרעיון, ממנו עושים
תסריט, מכינים דף עם רשימת SHOOTING (תיכנון הצילומים לפי התסריט),
ומתחילים לצלם. אחרי כל אלו בא שלב העריכה.
 
באופן עקרוני מחולקת העריכה לשניים: עריכת תמונה ועריכת הסאונד. העריכה לא
חייבת להיות ריאליסטית, אבל חייב להיות קו הגיוני מסוים מאוסף הצילומים.
 
בעריכה מקיימים בעצם את השפה הקולנועית. לדוגמה, אם רואים בתוצאה בן אדם
נכנס לחדר ורואה חלון, יתכן שבעריכה היה צילום של בן אדם שנכנס וצילום של
חלון, ושניהם חוברו יחד. זו בעצם יצירת השפה הקולנועית.
 
בווידיאו הדבר הראשון שעושים זה לשבת ולצפות בכל חומר הגלם שצולם, מה
שנקרא בשפה המקצועית LOGGING. לשלב זה יש שלושה תפקידים. אחד - צפייה
בחומר הגלם, בדרך כלל ההיכרות הראשונה של העורך עם החומר שאיתו הוא הולך
להתמודד.
 
שניים - רישום שנעשה תוך כדי צפייה כך שאחר כך יודעים בדיוק מה יש בכל
קסטה, מה יש בכל דקה, ובעת העריכה קל מאוד להגיע לכל מיני נקודות על
הקסטה.
 
בציוד ביתי הפעולה נעשית לפי ה-COUNTER. אפשר לאפס אותו בהתחלת הקסטה
ולהשתדל לא לאפס אותו עוד פעם. בכל פעם שמשתמשים באותה קסטה, מריצים אותה
להתחלה ומאפסים אותה, כדי שאפשר יהיה להשתמש ברישום.
 
בציוד המקצועי יש TIME CODE. בזמן שמצלמים, הווידיאו בשטח מקליט ורושם על
הקסטה, הוא מסמן כל פריים ופריים, כל שניה ושניה בקוד משלה, ואחר כך אפשר
לקרוא את הקוד הזה ולא צריך לאפס את הקסטה. ברגע שמריצים את הקסטה ישר
רואים את התצוגה של הזמן שזה הרבה יותר פשוט.
 
הדבר הבא, שמקורו בעריכת פילם, אך יש מי שנוהגים להשתמש בו גם בעריכת
וידיאו, זה שכל שוט מצולם כמה פעמים, עד שמגיעים לתוצאה הכי טובה, בזמן ה-
LOGGING ניתן לסמן את הטייק הטוב ביותר.
 
בעריכת וידיאו יכול להיות גם שלב שנקרא "רב קאט", עריכה שלא חייבת להיות
מדויקת לגמרי, אבל נותנת אינדיקציה לגבי התוצאה הצפויה. בעריכת "רב קאט"
צריך לבדוק שני דברים: אם הכיוון הוא נכון באופן כללי, ואם יש פוטנציאל במה
שיצא. אפשר לעשות כמה גירסאות של "רב קאט", עד שמגיעים לשלב שבו הדברים
נראים בסדר ומחליטים שכך יראה הסרט.
 
שלב הרב קאט לא מחוייב בעריכה ביתית פשוטה. בשלב זה עוברים לעריכה סופית
שנקראת FINE CUT. בעריכה זו דואגים לכל חיבור וחיבור שיהיה בצורה מדויקת
ביותר.
 
כל התהליך עד עכשיו מלווה במה שנקרא SYNC SOUND, סאונד שמסונכרן לתמונה
והוקלט בשטח. מדובר על דיאלוגים, בן אדם אחד שמדבר אל המצלמה או רעשי רקע.
בעריכה הסופית מתעסקים בתמונה וב-SYNC SOUND בלבד. כל דבר נוסף שרוצים
בפס הקול, עושים אחר כך בעריכת סאונד.
 
בציוד המקצועי יש שני פסי קול. בציוד הביתי, בשלב הנוכחי בארץ, עוד אין שני
פסי קול, אלא רק ערוץ מונו (MONO). רוב המכשירים הביתיים גם לא מסוגלים
לעשות את הפונקציה של INSERT. בדרך כלל האופציה בציוד ביתי היא להוסיף
סאונד חיצוני בזמן עריכת הווידיאו.
 
מומלץ לבדוק את מכשיר הווידיאו הביתי ולראות אם יש כפתור AUDIO DUB,
שמאפשר להחליף פס קול, בזמן שהתמונה נשארת כמו שהיא במקור.
 
בעריכה ביתית אין אפשרות להוסיף סאונד על סאונד, אלא רק להחליף את מה
שקיים. זו בהחלט בעיה וזה דורש מהעורך הביתי להיות יותר מרוכז בתוצאה
הסופית כבר בשלב הראשוני. בהחלט אפשר ליצור מערכת עריכה ביתית נחמדה ואם
מחליפים מכשיר וידיאו, אפשר ואף כדאי לרכוש וידיאו עם INSERT וסטריאו.
 
בווידיאו ביתי יש בהחלט בעיה עם ה-CUT שיוצא "מלוכלך". בכל מערכת וידיאו
מקצועית, לפני שהמכשירים (המשדר והמקליט) מבצעים קאט, הם רצים מספר שניות
קבוע ביחד, אחד מול השני, בלי לבצע הקלטה ורק אחר כך הם מבצעים את
ההקלטה. זה אחד הדברים שמאפשרים לקאט להתבצע בצורה הרבה יותר נקייה
ומדויקת.
 
בציוד הביתי, חייבים לשחרר את זה ידני, בלחיצה על כפתור PAUSE בדרך כלל,
וזה בהחלט יוצר קאט לא מדויק, חיבור בין שוטים לא מדויק. זו אחת הבעיות
שכאשר רוצים שאנשים אחרים יצפו בסרט ויהנו ממנו, סוג זה של בעיות בסרט גורם
לצופה לאבד ריכוז.
 
יש מספר נקודות נוספות שכדאי לקחת בחשבון. צריך, לדוגמה, לנסות להגיע
לצילום כמה שיותר נקי בשלב חומר גלם, לתת יותר צילומים סטטיים, לא לערבב
תנועות מצלמה אחת בתוך השניה, לא להשתמש בשתי תנועות מצלמה יחד, כמו זום
ותנועת הצידה (עדיף קודם לעשות את התנועה הצידה ואחר כך להתקרב לאובייקט
בזום). כדאי מאוד להשאיר בתחילה ובסוף תנועת המצלמה רגע סטטי, כך שנוכל
להשתמש בעריכה בחלק הסטטי ולאו דווקא בתנועת מצלמה.
 
דבר שקורה הרבה מאוד בציוד הביתי וכדאי להמנע ממנו, זה עניין הלחיצה על
כפתור ההקלטה. אנשים קודם כל לוחצים ואחר כך בונים את הפריים, צריך קודם
לבנות את הצילום עצמו ורק אחר כך ללחוץ על הכפתור, להתכונן לכל צילום. זה
גם עניין של ניסיון. ברגע שמתעסקים הרבה בעריכה, לומדים גם להכין את
הצילומים בשביל העריכה.
 
עניין הקצב חשוב גם כן. יש נטייה, לדוגמה, לצלם שוטים מאוד ארוכים, וצריך
לדעת שהחוויה שחווים בזמן הצילום, לא עוברת אותו דבר על המסך, שהופך אותה
הרבה יותר מינורית. חוץ מזה, אנחנו כבר צופים ב- 100 שנה קולנוע, וכולנו
רגילים לקצב מהיר מאוד של דברים עם שוטים שמתחלפים מהר מאוד. פתאום אנחנו
נתקלים בסרט ביתי, איטי מאוד וזה משעמם.
 
כדי להמנע מזה צריך לנסות להרגיש תוך כדי עריכה, מתי שוט מיצה את עצמו.
בדרך כלל, לכל שוט יש תפקיד, הוא רוצה להגיד משהו. אם מצלמים ילדה קטנה
שלי זוחלת, צילום של 5-6 צעדים מעביר את זה טוב מאוד. כל מה שיקרה אחר
כך, יחזור על מה שנאמר קודם. עדיף כבר לעבור לזווית אחרת, שיהיה יותר
מעניין.
 
צריך להיות קצת מוזיקליים בנושא הזה. לדוגמה, לעורך ישראל אוחיון יש חוש קצב
נפלא ושליטה מעולה במכשירים. הוא מייצר דברים שבאמת כיף לראות אותם.
 
בסופו של דבר העורך מתעסק עם שני דברים: הוא קובע מתי יתחיל שוט וקובע מתי
יגמר השוט, ובעצם קובע את קצב הסרט; ודבר שני הוא קובע את החיבור בין
צילום אחד לצילום אחר. יש טכניקות שונות לגבי איך לחבר שני שוטים. זה יכול
להיות חיבור של ביט של מוזיקה או מתנועה בזווית מסוימת שמתחברת לתנועה
בזווית אחרת. החיבורים הללו הם שפה קולנועית שצריך לרכוש ולהכיר.
 
המגבלה הטכנית הגדולה של הווידיאו זה שאי אפשר בתוך סרט שערוך להכניס
פתאום שוט נוסף באמצע. בעריכת וידיאו ליניארית, אפשר לעשות זאת בקלות. היום
כבר ניתן לערוך במחשב שמשלב את היתרונות של עריכת פילם ועריכת וידיאו.
 
בווידיאו ביתי, כשאנחנו מקליטים, אנחנו לוחצים על PLAY וה-RECORD יחד,
ובעצם מכניסים למכשיר תמונה ממצלמה או מטייפ אחר, וגם סינגל ייחוס הנקרא
גם סינגל סינכרון. הסינגל הזה נותן לכל המערכת לתפקד. יש על מכשיר הווידיאו
מונה (COUNTER), ואם אין את הסינגל הזה על הקסטה, המונה לא רץ; אם זה
מונה דיגיטלי, שסופר שעות, דקות ושניות, לא סופר סיבובי מנוע.
 
המכשיר בעצם קורא את ה-CTL כאשר הוא יגיע לקטע שאין בו הקלטה, הוא מפסיק
לקרוא. זה קורה במכשירי וידיאו ביתיים, במצלמות ביתיות וגם במכשירי וידיאו
מקצועיים. אם עובדים בשיטה שנקראת INSERT, כלומר אנחנו מקליטים לפעמים
רק וידיאו, לפעמים רק אודיו, חובה לשים את הסינגל הזה על הקסטה מראש. מה
שנהוג לעשות זה להכניס סינגל שחור, שפחות מאמץ את הסרט וכך בעצם מקבלים
תמונה שחורה לאורך כל הקסטה ואחר כך עליה יכולים לעבוד, לפעמים להקליט
תמונה, לפעמים להקליט סאונד, כל פעם מה שצריך. את הסינגל הזה אפשר לקבל
ממצלמת וידיאו ביתית, לדוגמה, כשמכסה העדשה סגור.
 
בוידיאו סטריאופוני מקובל להשתמש בערוץ הקול השני ולא הראשון, כי אם הסרט
נפגע בקצה, הערוץ הראשון מיד נפגע, כי הוא החיצוני. הערוץ השני פחות פגיע.
 
העצה הגדולה ביותר שאפשר בעצם לתת בנושא של עריכה, היא לרכוש כמה שיותר
ניסיון. חוץ מזה, יש שני דברים שהם מאוד חשובים בעבודה של העורך. הראשון הוא
לדעת לשלוט על מערכת העריכה איתה הוא עובד, כדי שיוכל להפיק ממנה את
המקסימום. דבר שני זה שליטה בשפה הקולנועית.
 
את השליטה הטכנית על המערכת אפשר להשיג תוך כדי ניסיון. את השפה הקולנועית
צריך לרכוש. צריכים ללמוד את הבסיס שלו ודברים שאחר כך לומדים תוך כדי
התנסות, תוך כדי עריכה. לדוגמה, רואים בן אדם נכנס, מסתכל ורואה חלון, איך
בונים את העניין הזה? איך אומרים את המשפט הזה בשפה הקולנועית? משתמשים
בשוט אחד של בן אדם נכנס ומסתכל, ואז מראים חלון. כמה זמן הוא יעמוד לפני
שאני אראה חלון? לתת לו לעצור או שיראה את החלון תוך כדי עריכה? יש כל
מיני אופציות וצריך לדעת את האפשרות הנכונה, ולבנות את השפה הנכונה.
 
לקרוא שפה קולנועית זה נורא פשוט, ילדים יודעים לעשות זאת מגיל מאוד צעיר,
לדבר אותה זה הרבה יותר קשה, אפילו קשה מאוד, מפני שהיא מורכבת מהמון
אלמנטים. מהניסיון האישי שלי, אני יודע שבסופו של דבר, למרות שלמדתי קולנוע
שנים, זה בא מניסיון, מהרבה תרגילים שעבדתי עליהם, סרטים שערכתי אותם, אני
כל פעם לומד מחדש.
 
הכותב הוא מרצה בבית הספר "קמרה אובסקורה".
 
 
מקור:
+AV דו ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, גיליון מס' 11 עמ' 8-4, הוצאת
אי.וי.בי הפקות בע"מ.
 
 
 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש