דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,496 כניסות לאתר
מקאט קטן וצפונה

מאת: רוני פרידמן

חלק א'
כל מה שרק רציתם לדעת על עריכה, לכל סוגיה, שלביה, יתרונות השיטות
השונות, וההסברים הטכניים המדויקים. סקירה מעמיקה.

 
עריכה היא מרכיב חיוני בהפקה קולנועית, בה מתבצעת ההסרטה בזמנים שונים,
מקומות שונים וזוויות שונות. עריכה חיונית, כמובן, גם בכל הפקת וידיאו
המתבססת על שימוש במצלמה משולבת בודדת (Single Camera). רק בהפקת אולפן,
כאשר משתמשים במספר מצלמות (Multi Camera), תיתכן הקלטה רצופה מנקודות מבט
שונות, באמצעות טכניקת ניתוב בין המצלמות.
 
בכל זאת, אפילו כשעובדים עם מצלמה אחת, ניתן לבצע עריכה כבר בזמן ההסרטה.
עריכה כזו מחייבת תיכנון מוקדם, לפיו מצלמים כל שוט לפי סדר הופעתו
בתוכנית המוגמרת. חסרון שיטה זו בכך שלאחר גמר ההסרטה, כמעט אין אפשרות
לתקן טעויות.
 
יתרון השיטה הוא באיכות תמונה טובה יותר, מאחר ומשתמשים בהקלטה המקורית
ולא בעותק ממנה. העריכה במצלמה גם מאפשרת לוותר על ציוד עריכה מיוחד. כל
מה שדרוש הוא מצלמה המשולבת עם רשם וידיאו.
 
בכל מקרה, בדרך כלל כאשר מדובר על עריכה, הכוונה היא לעריכה לאחר ההסרטה
(Post Production). בעריכה כזו, מועתקים לקלטת חדשה קטעים נבחרים מתוך חומר
הגלם שצולם. הדבר מחייב שימוש בלפחות שני רשמי וידיאו.
 
עריכה טורית ומקבילית
צורת העריכה הפשוטה ביותר היא עריכה בחיתוך ישיר (Cut to Cut), כאשר
מסתמכים על מקור וידיאו יחיד והתוצאה היא עריכה טורית בה הקטעים מתחברים
זה אחר זה. העריכה נעשית באמצעות שני רשמי וידיאו (עצמאיים או משולבים
במצלמה). רשם הווידיאו בו נמצאת הקלטת עליה מתבצעת העריכה נקרא עורך
(Editor) או מקליט (Recorder). הקלטות המכילות את חומר הגלם המוסרט מוטענות
זו אחר זו, לרשם הווידיאו האחר המכונה מציג (Player).
 
צורת עריכה משוכללת יותר היא עריכה רבת מקורות (A/B ROLL) ומשולבות בה
במקביל עריכה טורית ועריכה מקבילית, בה מורכבים תמונה אחת ופס קול אחד
ממקורות שונים. לצורך העניין משתמשים בשני מציגים או יותר, הנכנסים כמקורות
למכשיר ניתוב שמוצאו מגיע לעורך. תוך כדי ההקלטה בעורך, ניתן לבצע מעברים
ממציג אחד לאחר. במעברים אלו משולבים אפקטים שונים, לפי האפשרויות של
מכשיר הניתוב. האפשרות למעבר באפקט היא היתרון הגדול של צורת עריכה זו על
פני עריכה בחיתוך ישיר, בה מסתיימת התמונה הקודמת בבת אחת עם החלפתה
בתמונה החדשה.
 
כאשר מבוצעת עריכה רבת מקורות, יש חשיבות רבה להשגת סינכרון בין כל רשמי
הווידיאו המציגים את החומר. הסינכרון נעשה באמצעות אות וידיאו יציב המגיע
ממקור חיצוני אל כל המכשירים המשתתפים בפעולת העריכה. אות זה מכתיב את
קצב זרימת התמונות ומכונה Genlock, משום שכולם ננעלים לקצבו. יש לזכור
שסרט הווידיאו מורכב מתמונות בודדות, שכל אחת מהן נמשכת פרק זמן קבוע.
הנעילה מבטיחה שהתמונות מהמקורות השונים יחפפו זו לזו; אחרת מכשיר הניתוב
לא יוכל לבצע את פעולתו.
 
עריכה אלקטרונית
בשנת 1956, כאשר הוחל בהקלטת אות התמונה, נעשתה העריכה בשיטת החיתוך
והחיבור הפיזי של קטעים. ממש כפי שהדבר נעשה ברדיו. בהמשך התברר שקשה מאוד
ליישם שיטה זו בווידיאו. את הדמות המוקלטת על הסרט המגנטי לא ניתן לראות
ישירות כבסרט הצילום; ולכן קשה לאתר את המקום המדויק לחיתוך.
 
גם כאשר נמצאה הנקודה המתאימה, ליוו את החיתוך וההדבקה הפיזיים, שבריר שניה
של שלג או קפיצה בתמונה. זו נגרמה כתוצאה מהתעלמות מהרצף הטבעי של האות
האלקטרוני. למרות זאת, המשיכה כל אותו עשור עריכת הווידיאו להיות תהליך של
חיתוך והדבקה פיזיים.
 
בהדרגה, נכנסו לשימוש שיפורים שהקלו מעט על חיי העורך: דיו מגנטית שהיתה
יכולה להראות את מקומה של התמונה על הסרט המגנטי, ודופק (פולס( אחיד שעלה
וירד עם כל תמונה. דופק זה שהוקלט על ערוץ בקרה נפרד, בדומה לחירור
(פרפורציה) שעל סרט הצילום, ניתן היה לספור את התקדמות התמונות תוך כדי
הרצת הסרט המגנטי. ובכל זאת, עריכת סרטי הווידיאו נותרה מלאכה איטית
ומייגעת.
 
בראשית שנות השישים, הוכנסו לשימוש מערכות העריכה האלקטרוניות הראשונות.
מערכות אלו היו מסוגלות להעביר חומר מוקלט מרשם וידיאו אחד לאחר, בדיוק של
תמונה אחת בנקודות החיתוך. גם בשיטה זו היה על העורך לחפש נקודות אלו
בתהליך ממושך של ניסוי ובדיקה.
 
הקלטת החומר הנערך אינה הקלטה רגילה, הנעשית באמצעות לחיצה על כפתורי
הצגה והקלטה (PLAY ו-RECORD) גורמת ל"נפילת" התמונה בנקודת התחלת
ההקלטה. הקלטה רגילה גם לא מאפשרת להחליף רק חלק מהערוצים (למשל רק את
התמונה או רק את הקול(.
 
כאשר עוסקים בעריכה, צריך רשם הווידיאו המקליט להיות מצוייד במנגנון
המאפשר הקלטה סלקטיבית של ערוצים ובמנגנון ה"נועל" את החומר החדש לחומר
שכבר מוקלט על הסרט, להבטחת המשכיות טבעית בנקודות העריכה. לצורך ה"נעילה",
מוצג כל פעם קטע באורך קבוע מסוף ההקלטה הקודמת (PreRoll).
 
נקודת הסיום אינה בהכרח המקום בו מסתיים ממש החומר המוקלט ומתחיל "שלג".
הכוונה היא לאותו מקום בו הוחלט לקטוע את ההקלטה לקראת סיומה. זאת מאחר
וליתר ביטחון מקובל להשאיר "זנב" (PostRoll) של שניות אחדות, לאחר שסיימנו
להקליט את שאנו צריכים.
 
העריכה האלקטרונית מבוצעת באחת משתי הטכניקות הבאות: אסמבל (Assemble)
או אינסרט (Insert). עריכה באסמבל מאפשרת לחבר קטע חדש רק בסוף ההקלטה
הקיימת (Head-On). בעריכת אסמבל גם מוקלטים במקביל מחדש כל הערוצים:
התמונה והקול. עריכה באינסרט מאפשרת להחליף קטע מסוים גם באמצע הקלטה
קיימת. עריכה באינסרט מאפשרת גם להחליף את כל הערוצים יחד, או חלק מהם,
לפי בחירה.
 
יש המעדיפים לעבוד באינסרט גם כאשר הסרט נערך בצורת בנייה הדרגתית שלא על
בסיס החלפת הקלטה קיימת. כדי לערוך באינסרט בנסיבות המחייבות לכאורה
עריכה באסמבל, צריך לבצע הקלטה מוקדמת רצופה על הסרט שבעורך. מקובל
שהחומר המוקלט הוא אות וידיאו המביע תמונה שחורה (Black).
 
עם כל השכלולים של העריכה האלקטרונית, היא סובלת מחיסרון משמעותי שלא היה
מוכר בעריכת סרטי קולנוע (עריכת Film) - לאחר גמר העריכה לא ניתן להוסיף
קטע באמצע התוכנית מבלי למחוק קטע קיים. אותו הדבר חל גם לגבי הורדת קטע
באמצע וצימצום "זמן הסרט".
 
כמו כן, קשה לבצע את העריכה האלקטרונית בצורה ידנית. גם אם מפעילים את שני
רשמי הווידיאו בדיוק במקביל, אין לצפות לתיאום מושלם ביניהם. לצורך כך
פותחו מכשירים הנקראים "בקרי עריכה" ( Edit Controllers).
 
בקרי עריכה
קיימים בקרי עריכה הבאים כיחידה נפרדת ואחרים הבאים כחלק בלתי נפרד
מהמכשיר המקליט. בכל מקרה, השימוש בהם מחייב כמובן רשמי וידיאו הניתנים
להפעלה בשלט רחוק.
 
בקר עריכה מאפשר לשלוט ברשמי הווידיאו תוך השגת תיאום ביניהם. הוא מפעיל
את מנגנוני ההרצה, ההצגה וההקלטה שלהם בצורה הנכונה ובזמנים המתאימים. הכל
לפי נתוני נקודות הכניסה והיציאה המוקלדים לתוכו.
 
ניתן באמצעות בקר העריכה לצפות בקלטות אשר במציג ובמקליט, לצורך בחירת
נקודות העריכה וסימונן. לאחר שאלו ושיטת העריכה נבחרו, ניתן לבצע בעזרתו
עריכה "על יבש" (Preview) לבחינת התוצאה עוד לפני הביצוע בפועל. כאשר
מרוצים מהתוצאה, נותנים את הפקודה לביצוע העריכה בלחיצה על כפתור "ערוך"
(Edit). לאחר מכן ניתן לצפות בתוצאה בהילוך החוזר (Review) כדי לבדוק אם אכן
בוצעה כמתוכנן.
 
בקר עריכה מקצועי מסוגל לבצע עריכה מפוצלת (Split Edit) בה נקודות העריכה
של הקול, שונות מנקודות העריכה של התמונה - להסוואת המעבר, בהתאם לשיקולי
העורך. חשוב להדגיש כי העבודה עם בקר עריכה אינה פוטרת את המכשיר המקליט
מלהיות מצויד באותם מנגנונים המאפשרים עריכה אלקטרונית. אם לא כן, לא יוכל
לבצע כהלכה את הפקודות שיינתנו לו בידי הבקר. כמו כן חשוב לוודא שרשמי
הווידיאו ובקר העריכה "יבינו" זה את זה. כלומר, יהיו תואמים ביניהם מבחינת
שיטת התקשורת.
 
בעריכה רבת מקורות, ניתן לדמות את בקר העריכה למוח של המערכת משום שדרכו
עוברות כל הפקודות בעוד שמכשיר הניתוב משול ללב המערכת משום שדרכו עוברים
כל האותות מהם נבנית התמונה הסופית. בקר העריכה נותן פקודות לא רק לרשמי
הווידיאו אלא גם למכשיר הניתוב כפי שהמוח נותן פקודות ללב.
 
עם הזמן, בקרי העריכה הפכו ממוחשבים ומכאן היתה הדרך קצרה לשלוט בעזרתם
גם על מכשירי ניתוב. הדבר הקל מאוד על ביצוע עריכה רבת מקורות שהחלה
להיות נפוצה יותר ויותר. תהליך הביצוע הידני של אפקט המעבר החל לפנות את
מקומו לתהליך אמין ומדויק יותר בו האפקט מתוכנן מראש ומוקלד לבקר העריכה.
 
במקביל, הוחל ביישום הטכנולוגיה האלקטרונית הספרתית לביצוע עריכת וידיאו
ברמת דיוק גבוהה שהתאפשרה עד כה רק בעריכת סרט אופטי. המפתח לרמת הדיוק
הגבוהה היה קוד הזמן (Time-Code).
 
קוד הזמן 
קוד הזמן הוא המקבילה האלקטרונית למספרים הצרובים על סרט הצילום. זהו
סימון על הסרט המגנטי הנותן לכל תמונת וידיאו זיהוי קבוע על ציר הזמן. חוץ
מקוד הזמן קיימות שתי טכניקות למדידת תנועת הסרט ברשם הווידיאו:
  
1. ספירת הדפקים (פולסים) האלקטרוניים שיוצרו בידי טכומטר הצמוד למנגנון
הנעת הסרט.
2. מניית דפקי בקרה הנרשמים על הסרט המגנטי עם כל מסגרת תמונה.
 
שתי השיטות גם יחד הן שיטות יחסיות. כלומר, גם אם המניה עצמה מדויקת, היא
מתייחסת לנקודת התחלה שלא ניתן לחזור אליה במדויק. אפילו אם ניתן היה לסמן
נקודת ייחוס מדויקת, הדיוק המוחלט אינו מובטח כלל.
 
הן בגלל החלקת הסרט בשיטה הראשונה והן בגלל הבעיה לקרוא את דפקי הבקרה
במהירויות איטיות (בהן גם את הקול כבר לא ניתן לשמוע). יש לזכור שכל פעם
שהסרט משנה את כיוון תנועתו (והדבר קורה רבות בזמן העריכה), הוא מאט את
מהירותו ואף עלול להחליק. טבעו של אי הדיוק שהוא מצטבר.
 
קוד הזמן פותר בעיות אי דיוק על ידי כך שהוא מצייד כל מסגרת תמונה בודדת
במספר זהות ייחודי לה. מספר זה מובע באמצעות אות סיפרתי (דיגיטלי) המוקלט
לצד אותות התמונה והקול שעל הסרט המגנטי. האות המביע את מספר הזהות אינו
מפריע לאותות התמונה והקול. הוא מזהה כל אחת ממסגרות התמונה הבודדות
בשעות, דקות, שניות וממסגרות, ומכאן בא לו שמו - קוד הזמן.
 
לקוד זיהוי זה שני יתרונות חשובים: 1. מדידת הזמן היא ישירה. מדידת משך הזמן
של קטע מסוים היא מיידית ובדיוק מוחלט של מסגרת תמונה בודדת. 2. זיהוי
מסגרת התמונה הוא מוחלט. בפורמטים שונים, הסרט המגנטי מוצג במהירויות שונות
כך שזיהוי על פי יחידות מרחק על הסרט, עלול להשתנות עם העתקה לפורמט אחר.
כך הדבר גם לגבי העברה בין שיטות שידור השונות זו מזו במספר התמונות
המתחלפות בשניה. ציר הזמן לעומת זאת, מוחלט ואינו יכול להשתנות.
 
כתוצאה מיתרונות אלה, ניתן לעבד את הקול ואת התמונה בנפרד ואפילו במקומות
שונים בתנאי שלשניהם יוצמד אותו קוד זמן. הוא מאפשר להשיבם יחד ללא כל
בעיה של יציאה מסנכרון אחד לעומת השני. באותה מידה, מאפשר קוד הזמן לסמן
את נקודות העריכה במקום אחד ולבצע אותה בפועל במקום אחר ללא תלות
במאפיינים הטכניים של ההקלטה. תודות לכך ניתן לבצע עריכה חסכונית המוכרת
כעריכת "טיוטה" (Off Line).
 
עריכת אמת ועריכת טיוטה
כאשר החומר המצולם הוקלט על פורמט מקצועי באיכות שידור, נחוץ לערוך אותו
על סרט הקלטה באותו פורמט באמצעות ציוד מקצועי שהשימוש בו יקר ולא תמיד
הוא פנוי. העיקרון בעריכת טיוטה, הוא להעביר את חומר הגלם עם קוד הזמן שלו
"אחד לאחד" לפורמט חסכוני וזמין יותר.
 
בהעברת החומר לפורמט ביתי (למשל VHS) "צורבים" את קוד הזמן המקורי על
התמונה עצמה כמין כתובית. כך ניתן לצפות בחומר באמצעות ציוד ביתי ואף
לערוך אותו במכשירי עריכה חובבניים, תוך הקדשת זמן לניסיונות שונים.
 
לאחר סיום העריכה, נותרים בידי העורך כל הנתונים של נקודות העריכה ותזמון
הסרט הערוך. נתונים אלו משמשים אותו כדי לערוך את החומר המקורי בציוד
המקצועי היקר, ללא בזבוז זמן. עריכה כזו אף איכותית יותר מאחר שאינה שוחקת
את חומר הגלם המקורי במהלך ניסיונות העריכה.
 
בתוך קוד הזמן מוקצה גם מקום מיוחד לשרות המשתמש (User Bits). ניתן לשמור בו
מידע נוסף בן שמונה ספרות או אותיות. למשל: תאריך ההקלטה, ייעוד החומר
המוקלט או מידע שימושי אחר. בעריכה רבת מקורות, שומרים בו את מספר הזיהוי
של הקלטת. כך "יודע" בקר העריכה הממוחשב באיזה רשם וידיאו מצויה כל קלטת.
 
כל הנתונים לגבי העריכה, המכונים  Edit Decision List) EDL), ניתנים לשמירה
והעברה ככל קובץ מחשב. פורמט קבצי EDL במערכות העריכה המקובלות מכונה
CMX. כיום, מערכת העריכה האיכותית המבצעת את עריכת ה"אמת" (On-Line),
מסוגלת לבצע עריכה אוטומטית על סמך הנתונים המועברים אליה ממערכת עריכת
הטיוטה (Off-Line). לא זו בלבד אלא שלחסכון בזמן ובמקום, מערכת עריכת האמת
דוגמת אך ורק את קטעי חומר הגלם הכלולים בחומר הערוך.
 
לתהליך מחשוב בקרי העריכה ומכשירי הניתוב והשימוש בקוד הזמן, היו שתי
השלכות חשובות: 1. כל הנתונים (נקודות העריכה והאפקטים) נשמרים בזיכרון
ולכן ניתן לחזור בקלות ובמדויק על כל העריכה. משמעות הדבר היא שבעקיפין
ניתן להוסיף זמן סרט אוטומטית על עריכת כל הקטעים שלאחר הקטע אותו רוצים
להוסיף. 2. גודש נתוני העריכה חייב צג מחשב ומכאן היתה הדרך קצרה להשתמש
במחשב האישי כמכשיר עריכה ממוחשב.
 
 
מקור:
+AV דו ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, גיליון מס' 16, עמ' 68-66, הוצאת
אי.וי.בי הפקות בע"מ.
 
 





 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש