דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,472 כניסות לאתר
מקום טוב באמצע

מאת: מיכאל ברנס

הכתבה השנייה בסדרת הכתבות המקיפה על נושא העריכה, מתרכזת בחיבור
בין שוטים. היא מציגה פיתרונות לבעיות שמתעוררות בעריכה עקב תיכנון
לקוי בצילום. אחד מאלו הוא האינטר-קאט - צילום קצר שניתן לשים בין
שני שוטים שלא מתחברים היטב. VIDEO camera ו-+AV מציגים, בחלקים,
את מדריך העריכה השלם.

 
בהרבה מובנים, סרט וידיאו הוא כמו יצירה מוזיקלית. הוא בנוי מעשרות (אם לא
מאות) קטעים שונים המסודרים בסדר מסוים בקפדנות ויוצרים יחד משהו אחר,
יחידה הומוגנית.
 
החלקים מהם בונה יוצר הווידיאו את היצירה השלמה הם השוטים. האומנות
האמיתית היא לחבר בין השוטים הללו, שלכל אחד מהם יש התחלה וסוף, מעין חיים
משלו; כך שהם יראו רצף סביר והגיוני אחד. זאת ועוד, החיבור הספציפי בין כל
שוט ושוט חייב להיות חלק ומדויק כדי שאשליית ההמשכיות תתקיים.
 
בצפייה בחומר הגלם המצולם, שלב ראשון וחשוב מאוד בעריכה, מתברר לעיתים
ששוט מסוים נראה רע ומבולגן, למרות שבעת הצילומים נדמה היה שהוא טוב.
לפעמים פשוט מצלמים משהו בזמן שהוא מתרחש, כאשר אין בכלל שליטה על
התיכנון שלו ובסוף מתברר שהוא לא מספק.
 
בעת העריכה, ניתן לפתור חלק מהבעיות שהתרחשו בזמן הצילומים, אם לא את
כולן. בסך הכל, חיבור השוטים ליחידה אחת שלמה, היא מלאכה עם הרבה חופש,
אבל גם כזו שנתונה לכללי הגיון ותחביר מסוימים שנוסחו ונרכשו במהלך 100
שנים של יצירה קולנועית לסוגיה.
 
שבירת המסגרות והמוסכמות הללו, אומנם לא שלחה איש לכלא, אבל בהמון מקרים
היא פשוט גרמה לצופי הסרט לאבד עניין או אמון במה שהם רואים. אומני וידיאו
לסוגיהם, במהלך השנים, הרשו לעצמם לשבור מסגרות, וטוב שכך. בדרך זו נולדו
מגוון של תנועות מצלמה, משחקי תאורה, מקצבי עריכה, ועוד.
 
כך גם נולד, לדוגמה, צילום התקריב (CLOSE UP) שעורר סערה בזמנו. צילומי
ראש של שחקנים או מנחי טלוויזיה הם דבר מקובל היום, אבל כאשר הוקרן
לראשונה צילום ראש של שחקן ושאר גופו לא נכנס לפריים, ברחו הצופים מהאולם,
מאחר והסיקו שהבמאי כרת את ראש השחקן.
 
הכללים והמסגרות הללו מוכרים גם לצופה הממוצע בקולנוע. הוא אולי לא יודע
להגדיר אותם (אפילו לעצמו), ואולי אפילו לא לקרוא להם בשם; אבל הם מבינים
אותם היטב, לפחות בתת המודע. שבירה של הכללים הללו אולי לא תגרום לצופים
לקום וללכת, אבל לרוב היא תגרום להם אי נוחות ולעיתים אף רצון להתנתק
מהסרט.
 
העיקרון הבסיסי של עריכת סרט, הוא יצירת מסגרת זמן. הצופה כבר מתורגל ומבין
שמשהו שלוקח 16 שעות בחיים יכול לחלוף בקולנוע ב- 30 דקות בלבד. הטריק
של העורך, הוא לבחור שוטים (או חלקי שוטים) באורך 5-10 שניות, שיכולים
להעביר תחושה של התרחשות מלאה. בקיצור, אם לצטט משפט ידוע, יצירת שלם
שערכו גדול מסכום חלקיו.
 
אינטר-קאט
הכלל הראשון בחיבור שני שוטים זה לזה, הוא לוודא שאינם דומים מדי. דבר זה
נכון, ראשית, לגבי הגודל. מעבר משוט תקריב אחד לשוט תקריב אחר יעבוד,
עקרונית, פחות טוב מחיבור שוט תקריב של מישהו לשוט בו נראה אותו אדם
במלואו (LONG SHOT) או עד המותן (MEDIUM SHOT).
 
יתרה מכך, חיבור בין שני תקריבים של אותו אדם, לא יעבוד. חיבור כזה יוצר
קפיצה בעין (JUMP - מונח עריכה נפוץ). הדבר הנכון במקרה כזה, הוא לא לצלם
(או לחבר) שני שוטים של אותו אדם, אלא אם משנים בין שוט לשוט את גודל השוט
ואת זווית המצלמה (מצילום פרונטלי, לצילום צד, וכד').
 
לעיתים החלפת הזווית תוך כדי צילום קשה או אפילו בלתי אפשרית. אם מצלמים
חתונה, לדוגמה, החלפת הזווית או כל תנועה אחרת (בהנחה שמצלמים עם מצלמה
אחת בלבד), יכולה לגרום לאיבוד רגעים חשובים שאי אפשר לשחזר.
 
פתרון העריכה במקרה זה הוא להשתמש בצילומי אינטר-קאט (INTER CUT). שברירי
צילומים בהם נראית, לדוגמה, הטבעת מונחת בקופסת הקטיפה, או הכוס המגולגלת
בנייר הכסף על הריצפה ועוד.
 
בעת העריכה ניתן לשלב צילומים כאלו, בהקשרם, כדי להפריד בין שוטים דומים
מדי. צילומי האינטר-קאט הם אומנות בפני עצמה, שדורשת עין חדה וזריזות, כך
שצילומים אלו נעשים בכל שניה פנויה, מבלי לפגוע בצילום האירוע בכללו.
 
צילומי האינטר-קאט הטובים ביותר הם צילומי תגובה. את אלו מעט קשה לצלם תוך
אירוע עם מצלמה אחת, אבל מותר גם לרמות מעט. לדוגמה, אם רגע לפני החופה,
כאשר מחכים לרב שיחתום על הכתובה, מוחה אמא של הכלה דמעה, אפשר בהחלט
לשלב את השוט הזה במהלך החופה עצמה, בין שני צילומי מדיום של החתן והכלה.
 
לסיכום, כדאי מאוד לדאוג למלאי צילומי אינטר-קאט מכל אירוע או סרט שמצלמים
כי בלעדיהם העריכה יכולה פשוט להפוך לתהליך מסובך, מעיק ולעיתים בלתי
אפשרי.
 
חוק ה- 180 מעלות
חוק נוסף, חשוב ביותר, הוא חוק ה- 180 מעלות. עיקרון החוק הוא שכאשר שני
אנשים משוחחים ומצלמים אותם בנפרד, יש להקפיד על הכיוונים, כך שתמיד יהיה
ברור איפה כל אחד ממוקם. אם הבחור יושב בימין הפריים (מסגרת התמונה)
והבחורה בשמאל הפריים; יש להקפיד כי בצילומי התקריב ישמר מצב זה. הבחורה
תמיד תצולם בשמאל הפריים, כאשר היא מביטה לימין הפריים, והבחור יצולם
בכיוונים הפוכים.
 
קו ה- 180 במקרה זה הוא קו העיניים בין שני המשוחחים. אם שוברים את חוק ה-
180, לדוגמה במקרה כמו זה שתואר עתה כלומר עוברים עם המצלמה לצד השני של
הזוג, ומצלמים את הבחורה כשהיא נראית מדברת אל שמאל הפריים, זו טעות חמורה
שתיצור בילבול. בעריכה יראה כאילו היא מדברת אל מישהו שלישי שיושב בצד
האחר שלה.
 
דוגמה נוספת, אם מצלמים מישהו הולך, והוא מתחיל את תנועתו מצד שמאל של
הפריים אל הצד הימני של הפריים, אי אפשר לצלם אותו ממשיך ללכת (בתקריב
לדוגמה) מהצד השני לגמרי. בעריכה יראה כאילו הוא חזר לאותו מקום ולא כאילו
הוא המשיך להתקדם בכיוון הנכון.
 
בעבודה עצמה בהחלט קורה, למרבה הצער, שחוצים את קו ה- 180 בגלל תיכנון
לקוי או חוסר תשומת לב. בעריכה, אם חייבים להשתמש בצילומים אלו, אין ברירה
אלא לנסות ולהסוות את הטעות. גם את זה ניתן לפתור באמצעות כמה צילומי
אינטר-קאט (כאילו כדי להרחיק את השוט הראשון מהשני), למרות שזה נחשב פיתרון
מאוד דחוק ויש לשמור אותו רק למקרים בהם אין ברירה אחרת.
 
התרופה המושלמת
צילומי האינטר-קאט לא יכולים להיות התרופה לכל בעיה בעריכה. למרות שהם
מאפשרים חיבור טוב בין שוטים שלא ממש נועדו להתחבר בגלל הדרך בה נוצרו, הם
יוצרים מעין הפסקות בסאונד, שהוא (כפי שעוד יוסבר) הדבק הטוב ביותר בחיבור
שוטים במהלך עריכה.
 
בעיה זו ניתן לפתור בעריכת אינסרט (INSERT EDIT). בחלק גדול מהזמן העריכה
נעשית באסמבל שוט מחובר לשוט ברצף, כאשר כל שוט הוא תמונה חדשה וסאונד
חדש. אבל, אפשר גם אחרת. עריכת אינסרט שונה היא ראשית, הקלטה של שוט מסוים
על חלק משוט שכבר הוקלט. שנית, היא נעשית לרוב מבלי לפגוע בערוץ הסאונד.
 
אם מדברים על עריכה אל תוך מכשיר וידיאו ביתי בפורמט VHS, הכוונה היא לא
לגעת בערוץ המונו של הסרט הערוך. עריכת אינסרט גם מחייבת שיהיה כבר חומר
מוקלט על הסרט המגנטי. דבר זה אפשר לעשות באמצעות הקלטת תמונה שחור
(BLACK) על כל הסרט המגנטי בטרם מתחילים לערוך.
 
עריכת אינסרט חשובה בעיקר בקטעים בהם נשמע סאונד רציף ברקע ורוצים להוסיף
צילומי אינטר-קאט שלא נלקחו באותו זמן ויש להם סאונד רקע אחר. בעריכת
אסמבל רגילה הכנסת האינטר-קאט תגרום להפסקה בצלילי הרקע עד החזרה לשוטים
שצולמו באירוע עצמו. באינסרט ניתן להחליף רק את התמונה בקטע מסוים (על
התמונה שקיימת) וכך הסאונד נשמע רציף גם ברקע של האינטר-קאט.
 
אפילו אם אפשר לחבר בין שני שוטים מאותו אירוע, אבל רוצים לקצר בהתרחשות
(לדלג מעט בזמן), אפשר להשתמש באינטר-קאט בעריכת אינסרט כדי שהסאונד ימשיך
ברקע למרות שרואים כבר משהו אחר.
 
למרבה הצער, לא לכל מכשירי הווידיאו הביתיים יש אפשרות לעריכת אינסרט.
לעומת זאת, חלק מבקרי העריכה או מערכות העריכה, מאפשרים עריכה כזו.
 
לסיום פרק זה, ניתן לחזור למסקנה החשובה ביותר; ביצירת סרט וידיאו ככל
שמתכננים פחות טוב , ככל שמצלמים עם פחות מחשבה, כך נעשית עבודת העריכה
קשה יותר ומעיקה. בפעם הבאה שיוצאים לצלם, שווה להשקיע יותר מחשבה.
  
מקור:
+AV דו ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, גיליון מס' 19 עמ' 45-43, הוצאת
אי.וי.בי הפקות בע"מ.
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש