דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,910 כניסות לאתר
קולו של הקיץ - הכל על הקול

מאת: אורי רשף

בשנים האחרונות החריפה התחרות בין תחנות הטלוויזיה. היצע הערוצים הרחב שנפתח בפני
הצופה, הכריח את תחנות הטלוויזיה להתאמץ ולהציע לצופה יותר. שידור שוטף, 24 שעות
ביממה, היה אחד הפיתויים שהוצעו ע"י תחנות הטלוויזיה ונקלטו במהירות אצל הצופה.
השידור הרצוף אמנם התחבב במהירות על הצופים, אך גרם לכאב ראש לא קטן למנהלי
התחנות. כמות החומרים המשודרים ע"י תחנת הטלוויזיה, במציאות החדשה, גדלה משמעותית
ובהתאמה טיפסו גם עלויות רכישת והפקת החומרים. המצב הפיננסי החדש סיכן את תחנות
הטלוויזיה. ללא פתרון לבעיה הכלכלית, הקריסה היתה רק עניין של זמן. כפי שאתם יודעים
תחנות הטלוויזיה עדיין עימנו. הקריסה לא התרחשה וזאת בגלל ההתאמות שערכו תחנות
הטלוויזיה בלוח המשדרים שלהם. אנשי הכספים איתרו ראשונים את הנקודה בה נדרש
השינוי. היחס בין שידורי האולפן לבין שידורי הדרמה והסרטים חייב להשתנות, הם טענו
נחרצות. הפקות אולפן זולות בהרבה, המשיכו האנשים עם מחשבוני הכיס ולכן הדרך היחידה
לשרוד, היא ליצור יותר תכניות אולפן ולהקטין את כמות ההפקות האחרות. עוד מאפיין של
תכניות האולפן, שהתחבב במהירות על החשבים, הוא אורכן. תכניות אלה יכולות להגרר על
פני שעות רבות, ללא שינוי דרסטי בעלות התכנית. סרטים ותכניות דרמה, לעומת זאת,
מאופיינים בזמן צילום והפקה ארוך, ההופך לזמן שידור קצר, על מסך הטלוויזיה. הנוסחה
של "יותר אולפן = פחות הוצאות" הוכיחה את עצמה. שידורי האולפן למיניהם הלכו ותפסו
נתחים גדולים יותר ויותר בלוחות השידורים. במקביל, נדרשו יותר צוותי אולפן כדי
להפיק את כמות החומרים הגדולה. אנשי מקצוע ומשאבים הופנו מתחומים אחרים לתחום
תכניות האולפן הצומח במהירות. כמובן שבין הצלמים, המפיקים, התפאורנים ושאר אנשי
המקצוע שזרמו לתחום המתפתח, היו גם אנשי הקול. במהירות יחסית מצאו עצמם רבים
נכנסים אל עולם הסאונד של האולפן ולומדים את מגבלותיו ויתרונותיו .
 
בכתבה זו נציג את עולמו של איש הקול בהפקות אולפן. בגליונות הבאים נרחיב בנושא
ההפקה האולפנית, ונספר על הפקת שידורי חדשות ודרמות אולפן.
 

 
שלושה אולפנים ועוד אחד
 
תחום הפקות האולפן (ERP-Electronic Field Production), ממש כמו בצה"ל, נחלק לשלושה:
הפקת שידור חדשות או אקטואליה, תכניות אירוח המשתפות אמנים ותכניות מוסיקליות.
 
לכל אחד משלושת התחומים הללו אולפנים אחרים, התפורים על פי הדרישות והמאפיינים
השונים של ההפקה. וכמובן, כמקובל בצה"ל, יש גם יוצא דופן:
 
>אולפן החדשות. זהו האולפן הקטן מכולם. בדרך כלל יהיה זה אולפן קבוע, שאינו
משנה תפאורה או תאורה. באולפן יהיו מספר סטים קבועים עליהם יושבים המגישים,
הכתבים ואורחיהם, בתכניות השונות. פריט שכיח באולפנים אלה הוא שולחן הגשה
מרכזי, ממנו מנהל המגיש את התכנית. אולפן מסוג זה הוא אולפן A בערוץ 1. זהו
האולפן ממנו משודרים כל משדרי האקטואליה של הערוץ. הסטים הקבועים הקיימים
בו מארחים את מבט, מהיום למחר, החדשות בערבית ובאנגלית ואת תחזית מזג
האוויר.
 
בקצה האולפן נמצא אזור "הסטים המתחלפים", בו מצולמות עוד 6 תוכניות נוספות
של הערוץ: בוקר טוב ישראל, יומן השבוע, תוכניות הספורט והדת. אולפן A של
ערוץ 1 מתפרס על כ- 200 מ"ר, גודל המזכה אותו במיקום מכובד במרכז טבלת
אולפני החדשות.
 
>אולפן תכניות בינוני. אולפן זה מיועד להפקות גדולות יותר. הפקות המשתפות
קהל, כתכניות אירוח, שעשועונים ותכניות ילדים, יערכו בו. שטח אולפן כזה ינוע
בדרך כלל בין 200 ל- 400 מ"ר. ערוץ 1, לדוגמה, מפעיל אולפן כזה, אולפן
נקדי שברוממה, בו הופקה התכנית פופוליטיקה, כמו גם תכניות מוכרות אחרות.
 
>אולפן בידור גדול. מלך האולפנים. הגדול, המשוכלל והמורכב שביניהם. באולפן
זה יופקו תכניות הדגל של חטיבות הבידור, דרמות המצולמות במספר מצלמות
והפקות ייחודיות ומורכבות. באולפן כזה, ששטחו גדול לרוב מ- 500 מ"ר, ניתן
להפיק דרמות מרובות אתרים. למשל עבור צילומי סיטקום יוקמו באולפן מספר
סטים: בפינה אחת חדר המגורים, בפינה אחרת המטבח, לימין המטבח המשרד וכיו"ב.
הפקת הדרמה, באולפן כזה, חסכונית ומהירה ואינה מחייבת הקמה ופירוק סטים
לקראת כל צילום. באולפן מדגם זה ישתמשו גם תכניות בידור מובילות, המצולמות
מול קהל גדול. תכניתו של דן שילון, לדוגמה, מופקת באולפן הראשי של "אולפני
הרצליה", העונה להגדרה של "אולפן בידור גדול".
 
>אולפן ללא אולפן. באופן מעט אבסורדי הפקות האולפן הגדולות ביותר מתרחשות
מחוץ לאולפן. מופעים מוסיקליים גדולים והפקות מיוחדות, ישודרו לרוב מאולמות
מופעים גדולים, כהיכל התרבות, או מבמות המוקמות בפארקים. במקרה כזה נעזרת
ההפקה בניידת שידור, המכילה חדרי בקרה ניידים ומרכזת את ההפקה בשטח.
לעיתים גם הניידת אינה מספיקה לכיסוי הארוע ואז מעבה ההפקה את יכולתיה
ומקימה מעין אולפן ארעי בשטח.
  
איך זה עובד?
לכל אולפן טלוויזיה שני אזורים עיקריים - האולפן עצמו, בו נערכת השיחה, מופיעים
האמנים וכדומה, וחדר הבקרה, ממנו מנוהל המאמץ הטכני. לרוב תוכלו לראות זכוכית עבה
המפרידה בין שני החלקים ומאפשרת לעובדי חדר הבקרה לצפות במתרחש באולפן, אך מבנה
זה אינו מחייב.
 
באולפן, לבד מהמנחים/השחקנים/האורחים, תוכלו למצוא כמות נכבדה של ציוד טכני.
מצלמות הטלוויזיה ניצבות על החצובות או נישאות ע"י הצלמים, תאורה תלויה על התקרה,
מיקרופונים ממוקמים בנקודות שונות, רמקולים ניצבים במספר פינות, תפאורה, מוניטורים
המחזירים משוב לאנשים שלפני העדשה ועוד.
 
חדר הבקרה מתחלק, שוב, לשלושה אזורים: בחדר הקול ממוקמת הקונסולה (מיקסר), ציוד
העזר, מוניטורים, רמקולים ויחידות האפקטים המיוחדים. במרכז חדר הפקת התמונה עומד
שולחן הניתוב, לידו מכשירי האפקטים ומערכת התקשורת בין הבמאי ועוזרו לצוות. באותו
חדר ימוקמו גם עמדת הכותרות ועמדה לעורך או מפיק המשדר. באזור השלישי תמצאו עמדה
משותפת לתאורן ולבקר התמונה. לעיתים, באם האולפן פועל עצמאית ללא גיבוי מהתחנה,
באזור זה יהיו גם מכשירי הוידאו. המבנה של ניידת השידור זהה, רק קטן ודחוס בהרבה.
סכמת הפעולה של הניידת זהה לזו המופעלת באולפן בגודל מלא.

ראשית הקיץ
אחרי שעברנו בחטף על מבנה האולפן, ננסה לראות איך התיאוריה מוגשמת בשטח. כדי לא
להשאר "תלויים באוויר" נקח כמקרה מבחן את אחת ההפקות הגדולות והמורכבות שנוהלו
בישראל לאחרונה - "קיץ ביובל", תכנית הספיישל של הערוץ הראשון. הפקת "קיץ ביובל"
נופלת ללא ספק לקטגוריית ה"אולפן ללא אולפן". התכנית שודרה מביתן 28 שבגני
התערוכה בתל-אביב, השתתפו בה עשרות אמנים, היא נמשכה 25 ימים ברצף ואירחה קהל
רב. במושגים מקומיים אפשר לכנות את ההפקה הזו גרנדיוזית.
 
ראשיתה של ההפקה בסיור המקדים, שלב חשוב מאין כמוהו להצלחת ההפקה. מיד אחרי אישור
הפרוייקט ברשות השידור, יצאו כל גורמי ההפקה לסיור בגני התערוכה. הסיור מאפשר לאתר
רבות מהבעיות עוד לפני שלבי ההקמה והשידור. כיוון שכתבה זו עוסקת בסאונד, נתרכז
בלקחים ובמסקנות הנוגעים לתחום זה בלבד.
 
כבר בתחילת הסיור הבינו אנשי הקול כי המיקסר של ניידת השידור לא יצליח להתגבר על
בעיות הסאונד העומדות לפניהם. הוחלט כי חדר בקרת קול יבנה באתר, במיוחד עבור
ההפקה. בניית חדר כזה אינה אירוע שכיח. בעבר נבנה בארץ חדר כזה רק פעם אחת, בעת
שידור האירוויזיון, בשנת 79.

ההקמה
לאחר הקמת חדר בקרת הקול הוא חובר לניידת השידור, שניצבה מחוץ לאולם. אל הניידת
המרכזית חוברו גם ניידות אחרות ששימשו את ההפקה, המצלמות ומקורות נוספים של אודיו
ווידאו. ניידת השידור חוברה, באמצעות סיב אופטי, לתחנת האם בירושלים.
 
את חדר הקול הקים הצוות באחד החללים שלצד האולם המרכזי. בגלל העלות הגבוהה של
בידוד החדר החליטו בערוץ 1 להפעיל את החדר ללא בידוד מלא. בעיה לא פשוטה עבור
אנשי הקול, שהיו אמורים להתגבר על צעקות צוות ההפקה וקולות האומנים ש"דלפו" לחדר,
מבעד לקירותיו. השימוש באוזניות בחדר הקול אינו אפשרי, כיוון שמפקח הקול ועוזרו
חייבים להאזין לא רק לצליל אלא גם לבמאי ולמפיק, ולכן לא נותרה ברירה אלא להגביר
את עוצמת הרמקולים שבחדר.
 
השלב הבא בתהליך ההקמה היה חיבור קווי התקשורת והשידור, בין חדר הקול לחדר ההפקה
והתאורה לבין ניידת השידור, בה ישבו הבמאים, הנתב, אנשי הוידאו והבקרה. הקווים
שנסללו איפשרו בחירה לא רק מהניידת, אלא גם של החדרים העצמאיים. קו המאפשר בחירה,
מסייע למפקח הקול לבצע העברה נכונה בין המיקרופונים, על פי הדרך בה מפתחת
התכנית.
 
בעיה נוספת, שנחשפה כבר בסיור המקדים, היתה האקוסטיקה הגרועה של אולם 28. היה קשה
לנהל ראיונות עם יותר מ- 10 מרואיינים, קולות של מבקרים בביתנים סמוכים דלפו
לביתן 28 ואפילו רעש הגנרטור החיצוני חדר לאולם. למרות שהמפיקים והבמאים לא אהבו
את הרעיון, התעקשו אנשי הסאונד ודרשו שימוש במיקרופוני יד אלחוטיים של סנהייזר,
במקום דגמי הנק מייק (Neck Mike) בהם חפצה ההפקה. לאחר מאבק קצר אושרה דרישתם
והשידור בוצע בשיטה זו. הבחירה במיקרופונים האלחוטיים אמנם שיפרה את איכות הקול,
אך גרמה פעמים רבות לשימוש לא נכון בציוד, על ידי אורחים לא מיומנים. דילמה נוספת
שעמדה בפני צוות הקול היתה הבחירה בשיטת ההגברה המתאימה. כדי שהקהל באולם ישמע
את האמנים והמנחים יש צורך לפזר רמקולים, המגבירים את הצליל עבור הקהל. רמקולים
אלה, בהתאם לכל חוקי מרפי, מפריעים לפעולת המיקרופונים, הקולטים בנוסף לקולו של
הדובר, גם את הצליל המופק מהרמקול. הבעיה מחריפה בשידורים דוגמת "קיץ", כיוון שעל
הבמה יושבים שלושה מנחים ועשרה אורחים, ביד כל אחד מהם מיקרופון. מפקח הקול אינו
יודע מי מהם ידבר ברגע הבא ולכן הוא נאלץ להשאיר את כל המיקרופונים פתוחים. שכל
13 המיקרופונים פתוחים קולטת המערכת, כצפוי, הרבה יותר רעש מהרמקולים. בתכנית
הראשונה הוצבו רמקולי הגברה, גדולים יחסית, בין הקהל לבמה. התוצאה היתה בעייתית.
כמות הרעש שנקלטה במיקרופונים היתה גדולה ונדרש שינוי דחוף בשיטת ההגברה. החל
מהתכנית השניה הוחלפו הרמקולים הגדולים בכמות גדולה יותר של רמקולים קטנים, שפוזרו
ביציע הקהל. סכמת ההגברה החדשה הוכתרה כהצלחה. הקהל נהנה מאותה עוצמת קול וזאת
מבלי להפריע למיקרופונים שעל הבמה.
 
עוד דרישה של ההפקה מאנשי הקול היתה הצמדת אוזניות סמויות למנחים. האזניות הללו
משמשות בעיקר בשידורי חדשות, בעזרתן מעדכן העורך את המגיש בשינויים המתבצעים
ובפרטים הנוספים במהלך השידור החי. כיוון שגם מערכת זו פועלת בצורה אלחוטית, נדרשו
המנחים לתלות על חגורתם עוד קופסה מסורבלת (בנוסף לזו של המיקרופון). אם חשבתם
שהבעיות נפתרו בשלב זה, טעות בידכם. בהפקות מסדר גודל כזה שכיחים רעשים וזמזומים
הנוצרים במערכת, בגלל בעיות חשמליות. למרות שכל המחוברים למערכת יושבים על אותה
רשת חשמלית, הפאזות של אותה רשת אינן זהות ויוצרות הארקה שונה לכל משתמש. למרות
שמיקסר הטלוויזיה וזה של חברת ההגברה ישובים על אותה רשת חשמלית, פעמים רבות הם
מקבלים פאזה והארקה שונות.
 
חברת "קילים", שביצעה את ההגברה בפרוייקט, פתרה את הבעיה בעזרת תיבת פיצולים
אקטיבית. בתיבה זו מגברים ומפצלים רבים, הקולטים את כל מקורות הקול, החל
במיקרופונים וכלה בכלי נגינה חשמליים. ביחידה מפוצל כל מקור קול לארבע יציאות
נפרדות חשמלית, לחלוטין. במצב זה אפילו אם נוצר קצר באחד המיקרופונים, ימשיכו
האחרים לפעול ללא הפרעה וללא שיבוש הצליל במערכת.

המלחמה על הבמה
אחרי שנבנו התשתיות הטכניות שיפעלו בארוע יכולים אנשי הסאונד והוידאו להתחיל את
הקרב הגדול: המלחמה על הבמה. כל איש מקצוע מבקש למקם את פיסת הציוד עליה הוא
אחראי במקום האופטימלי עבורה. לא צריך להיות נביא בכדי לנחש שבדיוק במקום הזה,
בדיוק, ירצו עוד שלושה אחרים להניח את המכשיר שלהם. הקרב בין ארבעת אנשי המקצוע
על הבלטה הספיציפית הזו הוא לא סוף הסיפור. הבלטה הזו, ברוב המקרים, בכלל לא באה
בחשבון מבחינת הצלמים, הבמאים והארט, כיוון שהיא גורמת לנזק ויזואלי בלתי נסבל. כך
מתחיל המיקוח האין סופי סביב בעיית הבעיות - מי יקבל את המיקום הכי טוב.
 
הסוד המבטיח הצלחה ושפיות בקטע הזה הוא עבודת צוות. שיתוף פעולה וותרני בין כל
הגורמים, הוא הדרך היחידה לבצע את המשימה בצורה טובה וללא סכסוכים מיותרים.
 
כיוון ש"קיץ" שודרה ארבעה ימים בשבוע הוקמו ארבעה צוותים אורגניים של אנשי קול
הפקה ווידאו, שכל אחד מהם הופקד על יום שידור אחד. צוותים אלה ביצעו את פרישת
הציוד בכל יום מחדש, בהתאם לאופי התכנית. למרות שאת התשתית מקימים אנשי קול, הרי
שמיקום המיקרופונים על הסט נעשה ע"י אנשי טלוויזיה, להם רגישות גדולה יותר לפגיעה
האסטטית של ציוד טכני בתמונה המועברת לצופה. בניית הצוותים הקבועים, המשתפים את
כל גורמי ההפקה הוכיחה את עצמה. לכל אורך ההפקה בוצעה המשימה היטב, ללא פגיעה
באיכויות ויזואליות וטכניות.

מיקום נכון
מיקרופונים איכותיים, צוות הפעלה מיומן, טיפול נכון בבעיות הגברה, השפעתם של כל אלה
יכולה להמחק על ידי העמדה לא נכונה של המיקרופונים. עם כל הקידמה הטכנולוגית
והמיכשור המתקדם, העמדה נכונה של המיקרופונים היתה ונשארה מרכיב מפתח, המבטיח
קליטת קול נכונה ואיכותית. את ה"לכלוך" שיוצרת העמדת מיקרופון שגויה, לא יצליחו לתקן
טובי מפקחי הקול והמשוכללים שבמיקסרים. זהו שלב קריטי.
 
העיקרון המנחה את איש הקול במיקום מיקרופון לתזמורת הוא קליטה מירבית של הכלי
המיועד, במקביל קליטה מינימלית של הכלים האחרים. הכיוון הנכון ובחירת המיקרופון
הנכון מתבססות על נסיונו של איש הקול ועל היכרותו עם ציוד הסאונד וכלי הנגינה
השונים.
 
עבודת המיקום מתחילה עם המערכת העיקרית בתזמורת - חטיבת הקצב, הכוללת את התופים
הגיטרה והבאס - המכתיבה את קצב המוזיקה. כמות המיקרופונים הנדרשת למערכת תופים
היא 8, לא פחות. ללא הצבה נכונה של 8 המיקרופונים אין סיכוי לקבל באלאנס נכון,
הקריטי לתפקוד התזמורת.
 
מפלס הרעש הגבוה על הבמה, המתוגבר על ידי מערכת ההגברה, מחייב שימוש במיקרופונים
מבודדים מיוחדים. מיקרופונים כאלה משמשים פעמים רבות זמרים, שאנשי הסאונד מבקשים
לבודד את שירתם מכלל המוזיקה. כדי לבצע את המשימה היטב חייבים המיקרופונים הללו
לעמוד בדרישות הבאות: יכולת בידוד אקוסטית גבוהה, מבטיחה מניעה של פידבק
מהרמקולים וקבלת אות נקי מהסולן בחדר הקול. עמידה בלחץ אקוסטי גבוה, מבטיחה שגם
זמרים בעלי קול חזק (המגיע לעיתים עד 130 דציבל) לא יפגעו באיכות הסאונד הנקלט
ע"י המיקרופון. עמידה בפני מכות רוח (המכונות "פופים") מבטיחה כי גם במהלך שירה
המלווה בנשיפות אויר חזקות של הזמר, לא יתקבלו אפקטים שליליים (לעיתים מכוסים
המיקרופונים בספוג, מסיבה זו). ולבסוף, גודל צנוע, המונע הסתרת פני הזמר על ידי
המיקרופון.
 
המגבירים באים
במכרז על שירותי ההגברה שישמשו את "קיץ" זכתה חברת "קילים". המכרז, שנוסח על ידי
מנהל מחלקת הקול של הטלוויזיה, הכיל את כל הנתונים הטכניים הדרושים לחברת ההגברה
בכדי לתמחר את שרותיה. אך המכרז אינו רק אוסף של נתוני סאונד. במכרז של "קיץ",
הופיעה הדרישה לשימוש במוניטורים בעלי צללית נמוכה, בכדי ליצור פגיעה חזותית
מינימלית בתמונה המתקבלת בבית. על הדרך בה העבירו אנשי "קילים" את הסאונד לקהל
בצורה נכונה ועל השיטה בה השתמשו כדי לסלק את ההפרעות החשמליות כבר סיפרנו,
המשימה הבאה שהוטלה עליהם היתה מתן פידבק נכון לאמנים. אנשי ההגברה הם אולי
האנשים הטכניים החשובים ביותר לאומן. ללא הפידבק המתקבל מהמוניטורים שלהם
(רמקולים הניצבים על הבמה ומשמיעים לאמנים את הצליל הסופי), אין סיכוי שהאמן יצליח
לעבור את ההופעה בשלום. אנשי "קילים" השקיעו מחשבה רבה בבחירת מוניטורים מתאימים
ובמיקום נכון. סוג הציוד ומיקומו על הבמה הם שני המשתנים הקובעים את איכות המשוב
לה זוכה האמן. אך איכות הסאונד אותה מקבל האמן היא רק חלק אחד של העבודה. דרישה
נוספת העומדת בפני אנשי ההגברה היא הדרישה למינימום הפרעה ויזואלית, הנוצרת על ידי
הציוד שהם מפעילים. דרישה זו נאכפת לרוב על ידי אנשי הקון של הטלוויזיה, המורגלים
גם בבדיקה אסטית של פעולותיהם, להבדיל מאנשי ההגברה הרגילים לקשר מקצועי עם
האמן.

שני מיקסרים
כעת, אחרי שכל התשתית נפרסה בשטח והאותות זורמים לחדר בקרת הקול, אנו יכולים לגשת
לשלב הסופי, המיקס. המיקס נוצר על ידי מפקח הקול ומשלב את כל מקורות הקול הזורמים
לחדר הבקרה. זהו השלב הראשון בו נאספים כל הסאונדים המוקלטים בשטח לערוץ כללי
אחד, המועבר דרך מקלט הטלוויזיה לאוזני הצופים בבית.
 
תפקידו של מפקח הקול הוא שיקלול נכון של כל המרכבים המשתתפים בבניית הסאונד
הסופי, המיועד לאזניו של הצופה. למרות שרוב הקולות ה"מעורבבים" על ידו מקורם בשטח,
ישנם סאונדים ואפקטים אותם מוסיף מפקח הקול בעצמו. זוהי אחת העבודות המורכבות
בהפקה ונדרש בה ניסון וידע רב. מפקח הקול חייב לדעת בדיוק מה ההבדל בין הסאונד
הנשמע ברמקולים בשטח, לבין זה המופק מרמקול הטלוויזיה, בסלון שבבית. ללא הבנה זו
לא יצליח המפקח לעולם לייצר צליל איכותי ונכון.
 
אך המפקח אינו היחיד בשטח המבצע מיקס. מיקס נוסף, אחר, מבוצע גם על ידי אנשי
ההגברה. לכל אחד מהמיקסים אופי שונה ותוצאה שונה. בעוד שאנשי ההגברה אמורים לספק
תשובה טובה לדרישות הקהל, היושב באולם ול התזמורת, ולא להפריע לאנשי טלוויזיה,
מפקח הקול חושב רק על הצופה שבבית. אנשי הקול נאבקים במינון הנכון של כלים
חשמליים, כלי הקשה ומחיאות כפיים, בעוד שלמפקח הקול שיקוליים שונים. מפקח הקול,
לדוגמא, ידגיש את משקלו של כלי המצולם בקלוז אפ, כדי ליצור התאמה לתמונה, היוצרת
אמינות אצל הצופה שבבית.
 
הצורך לרצות את הקהל באולפן ואת הקהל שבבית, עומד בבסיס ההחלטה לקיים שני מיקסים
נפרדים. כיוון שהצרכים והתנאים, כה שונים בשני המקרים, אין סיכוי שהמיקס שנוצר על
ידי חברת ההגברה, יתאים לשידור בטלוויזיה.
 
אורי רשף מפקח קול בכיר בערוץ 1 ומורה לסאונד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.
 
מקור:
+AV דו ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, מס' 29, עמ' 31-28, הוצאת
אי.וי.בי הפקות בע"מ
 
 


 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש