דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,517 כניסות לאתר
שאלה של זמן

מאת: מיכאל ברנס

הכתבה השלישית בסדרת הכתבות המקיפה על בנושא העריכה, מתמקדת
במערכת העריכה ROLL B/A ועריכה באמצעות בסיס זמן. הפעם נבדוק
מערכות בסיס זמן מקצועיות וביתיות וכן מערכות עריכה באמצעות שלושה
מכשירים. VIDEO camera ו-+AV מציגים, בחלקים, את מדריך העריכה
השלם.

 
בניגוד לדעה הרווחת, אין צורך כיום להצטייד בציוד רב כדי לערוך סרט וידיאו.
כפי שכבר הסברנו בכתבות הקודמות, תוכלו לערוך סרט וידיאו ולהגיע לתוצאות
מרשימות רק עם מצלמת הוידיאו ומכשיר הוידיאו שברשותכם.
 
אולם אלו מכם אשר שואפים להגיע לתוצאות ברמה מקצועית, יצטרכו לשקול את
האפשרות של קניית מספר מכשירי עזר. ע"י הוספה של בקר עריכה למצלמת הוידיאו
ולמכשיר הוידיאו שלכם, תוכלו לחסוך מעצמכם את כל העבודה השחורה ולתקן
שגיאות בקלות. אומנם, הודות לבקר העריכה תערכו רשימת החלטות עריכה edit)
EDL (decision list  בה תוכלו לשנות את אורך הקטעים או את סדר הופעתם בקלות
יחסית ובצורה הדרגתית, אבל חשוב להדגיש שבקרי העריכה הבסיסיים לא מדויקים
יותר משיטת העריכה הידנית.
 
למעשה, אלו אשר סולדים מעריכה עם בקר עריכה טוענים שהם הרבה פחות
מדויקים. כאשר עורכים בצורה ידנית ניתן לשלוט על נקודות ההתחלה והסיום,
מידת הדיוק של החיתוכים נקבעת על פי זמן התגובה של העורך ומידת העקביות של
צורת עבודתו - בצורה זו, לפחות תיאורטית, ניתן להגיע לתוצאות מדויקות ב-
100 אחוזים.
 
כאשר משתמשים בבקר עריכה בסיסי, נקודות הכניסה והיציאה מסומנות ע"י מספרים
שנקבעים ע"י המונה. לכל נקודה על הסרט מתייחסים על פי מספר השעות, הדקות
והשניות שחלפו מההתחלה. פה גם טמון מקור הבעיה של חוסר דיוק שכן כל שניה
בסרט מורכבת מ- 25 מסגרות של אות וידיאו (frame) וכך כל מספר שניתן ע"י
המונה משאיר כמות משמעותית של טעויות.
 
בעיה נוספת חמורה עוד יותר היא שהמספרים של המונה לא מופיעים על גבי הסרט
עצמו ולמעשה אין להם שום קיום פיזי. מקור האות סופר את הפולסים של
סינכרוניזציה על גבי הסרט כדי לבדוק כמה מהסרט הוא הריץ.
 
למרבה הצער, מונים אלו אינם כה מדויקים כפי שהם אמורים להיות, במיוחד אם
משתמשים בכפתור ההרצה קדימה ואחורה כדי להגיע לקטע הרצוי בסרט. לפיכך,
צודקים כל אלו שמצדדים בשיטה הידנית בטענתם לגבי חוסר הדיוקים של בקרי
עריכה מסוג זה במיוחד לאור העובדה שהטעויות מצטברות.
 
בפועל, בקר העריכה יכול להיות בפיגור של 4 מסגרות של אות וידיאו (frame)
בחיתוך הראשון. אבל אם בונים רשימת החלטות עריכה של 20 חיתוכים לדוגמא
אפשר להיות בפיגור או חוסר תיאום של 80 מסגרות כלומר יותר משלוש שניות.
כתוצאה מכך התוצאה הסופית יכולה להיות בהחלט שונה מזו שהתכוונתם להשיג.
 
מסיבות אלו מעדיפים עורכי וידיאו מקצועיים להשתמש תמיד בעריכה על בסיס זמן
מוחלט (TC). בשיטה זו כל מסגרת של אות וידיאו מסומנת בצורה פיזית על-ידי
קוד, אשר נותן מספר מזהה בשעות, דקות, שניות ומסגרות (frames).
 
ברגע שהחליט העורך שאירוע מסוים עומד להתחיל במסגרת מסוימת, כל אשר נותר
לו לעשות הוא לאתר את אותו קוד מסוים שוב ואז אין ספק שזו הנקודה שבה
רציתם שהתמונה תתחיל.
 
צילום עם שתי מצלמות
עריכה בשלושה מכשירים מאפשרת לעשות אפקטים וכן לחתוך בין שני סרטים באותו
זמן.
 
אולם אם משתמשים בשתי מצלמות הרי שיש מצבים שלא ניתן או פשוט לא חכם
במיוחד לעבור כל הזמן ממצב של הקלטה להפסקה כדי לשנות את גודל הצילום.
 
אם לדוגמא רוצים לצלם בחג פורים את הילד מתחפש מבלי להפסיד ולו תמונה
אחת, יש להשתמש במצלמה אחת אשר עוקבת כל הזמן אחר הנעשה. אבל אם שני
אנשים יצלמו זאת עם שתי מצלמות, יוכל האחד להתמקד בצילומי תקריב והאחר
בצילומי אווירה wide shots ואחר כך ניתן יהיה לערוך את שני הסרטים.
 
דוגמא נוספת לשימוש בטכניקה זו היא כאשר מצלמים ענף ספורט כלשהו, אפילו
משחק כדורגל. אם אינכם רוצים לרוץ מקצה אחד של המגרש למשנהו בכל פעם
שהובקע שער, הדרך הטובה ביותר היא להציב בקצה האחד של המגרש צלם אחד
ובקצה השני צלם נוסף ובדרך זו כל שטח המגרש יהיה מכוסה.
 
תכנון מראש
אם ברצונכם להשתמש בעריכה בשיטת בסיס זמן מוחלט עליכם לשקול זאת עוד לפני
צילום הסרט ולא כאשר אתם עומדים לערוך אותו. המצב האידיאלי הוא להקליט את
בסיס הזמן באותו זמן שבו מקליטים את התמונה והקול ולשם כך יש צורך במצלמה
מיוחדת.
 
באופן מטעה קיימים שני סוגים של בסיס זמן במצלמות הוידיאו. Vertical Interval)
VITC (Timecode - כלומר המספר של הזמן המוחלט מוקלט בהחשכה של אות
הוידיאו וניתן למצוא אותו במצלמות שונות. ה-VITC מותקן בתוך המצלמה עצמה
או שניתן לחברו בצורה חיצונית למצלמה. החסרון בשיטה זו שיש להקליט באותו
זמן שמקליטים את התמונות שכן הוא משתמש בשורות הריקות בתחילת כל מסגרת
(החשכה). הסוג השני הוא ה- Rewriteable Consumer Time Code) RCTC) זוהי
שיטה חדשה יותר שבאה לנסות למצוא דרך לערוך על בסיס זמן עם מצלמות ביתיות.
ה-RCTC מוקלט ע"י הראשים המסתובבים של המצלמה, אבל בחלק שונה לגמרי של
כל קטע אלכסוני בסרט עליו מקליטים את התמונה ופס הקול. היתרון בשיטה זו
שניתן להוסיפו לסרט בשלב העריכה.
 
למעשה, ניתן להוסיף את ה-RCTC לסרטי 8 מ"מ ו-Hi8 שנעשו לפני שה-RCTC הומצא
בכלל.
 
לאור העובדה שיצרני ציוד העריכה זכו למעט מאוד תמיכה מצד יצרני המצלמות
אין זה מפתיע שאלו החלו להמציא כל מיני שיטות מוזרות כדי לתת למשתמשים
אחרים להשתמש בצורה כלשהי של בסיס זמן. השיטה הישנה ביותר היא זו של בסיס
זמן לאורך  longitudinal Timecode) LTC). ניתן להוסיף את ה- LTC בשלב העריכה
שכן מקליטים את מספרי הקידוד על גבי פס הקול הקיים. החסרון בשיטה זו
הנקראת גם ליניארית הוא שמאבדים את פס הקול. במכשירי וידיאו סטריאופונים
המקליטים על גבי שני ערוצים אנו מפסידים את יתרון הסטריאו ולפעמים יש גם
הפרעות בין הערוצים שנשמעים כרעשי רקע. (זליגת ערוצים). חסרון נוסף הוא
שקשה לקרוא את בסיס הזמן כאשר הסרט לא נע או שהוא מוצג במהירות נמוכה
מהמהירות הרגילה, דבר המקשה על פענוח המספר המקודד בערוץ הקול.
 
המלכודת הגדולה אליה נופלים כל המשבחים את השיטה היא טענתם שבדרך זו כל
מסגרת מאוד מדויקת. לטענתם, ניתן למצוא כל מסגרת בצורה מדויקת ואז החיתוך
הראשון והאחרון נמצאים בדיוק במקום שרצית גם אם יש מספר חיתוכים בקטע
מסוים. למרבה הצער אין זה כך. עריכה אינדיבידואלית יכולה בהחלט להיות
מדויקת לגבי כל מסגרת, אבל באופן מצטבר יכולות להופיע טעויות. יתר על כן,
חוסר הדיוקים הקיים בחלק מהוידיאו טייפים יכול למנוע כמעט כל שיפור ברמת
הדיוק שבסיס הזמן יתקן.
 
מערבל תמונה
בעוד בקר עריכה בבסיס זמן יכול לשפר את מידת הדיוק בעריכה הרי שמערבל
תמונה יחולל פלאים למראה הסרט. קופסת פלאים זו יכולה לחולל מגוון רחב של
אפקטים כגון wipes, דעיכת אות וידיאו וכדומה אשר יכולים להפוך סרט וידיאו
ולו הפשוט ביותר ליצירה מרתקת.
 
למרות כל האפקטים האלו הרי שהסיבה היחידה שמישהו עשוי לשקול רכישה של
מערבל תמונה היא שרק מכשיר זה מסוגל לייצר ערבול של אות וידיאו פשוט.
הבעיה היא שכדי לעשות את המעבר צריך המערבל להציג שני אותות וידיאו שונים
באותו זמן. כדי לנעול את שני האותות יש צורך לנעול אותם על בסיס סינכרון
אחד. מכשירי האפקטים הקיימים כיום בשוק מאפשרים נעילה מסוג זה ללא צורך
בתוספות של ציוד נלווה.
 
כדי להציג שני אותות באותו זמן יש צורך בשני מקורות וכן צריך אדם שיהיה
מיומן דיו כדי להיות מסוגל לשלוט על שלושה מכשירים בבת אחת: שני מקורות
ומכשיר הקלטה.
 
עבור החובבן, מדובר בהוצאה כספית אולם זו לא הבעיה. הבעיה האמיתית היא שיש
לארגן את הוידיאו בצורה כזאת ששני צילומים שונים אותם רוצים לערבב יהיו על
שתי קלטות שונות על מנת שנוכל לערבל את התמונה באותו הקשר. כלומר, יש
לחשוב כיצד לערוך את הסרט עוד לפני שהוא צולם בכלל.
 
האם שלושה מכשירים עדיפים על פני שניים?
למרות שרוב אלו שעוסקים בעריכת post משתמשים בשניים או שלושה מקורות הרי
שקיימות מספר סיבות טובות מדוע החובבנים מביניכם צריכים לשקול היטב לפני
שהם בוחרים באפשרות זו.
 
היתרון בשימוש בשלושה מכשירים כלומר 2 מכשירים המשמשים להצגת הסרט ומכשיר
אחד להקלטה הוא אפשרות השימוש במערבל תמונה.
 
אם משתמשים רק במקור אחד הרי שהמעבר היחיד שניתן לעשות הוא חיתוך (cut). אם
משתמשים בשני מקורות ניתן לעשות שימוש במגוון רחב של מעברים בהם ניתן
לראות את התמונות הנכנסות והיוצאות על המסך באותו זמן. המעברים (dissolve)
או הערבוב הוא החלק החשוב ביותר בו התמונה הראשונה "נמסה" ואילו השניה
מתחילה להופיע באופן הדרגתי.
 
החסרון הגדול בשיטה זו עבור החובבן הוא ששתי התמונות השונות חייבות להיות
על גבי שתי קלטות שונות. כלומר יש לשקול בזמן הצילומים האם רוצים לעשות
אפקטים וכך לצלם את אותו חומר הגלם על שתי קלטות שונות. אם שני הצילומים
שאתם רוצים לחבר נמצאים על גבי אותו סרט, עליכם להכין העתק של הסרט כדי
לשים אותו במכשיר השני. במקרה כזה אותו החלק שהועתק ומופיע בסרט הגמור הוא
למעשה העתק שלישי עם כל הבעיות של איכות תמונה המשתמעות מכך.
 
מקור:
+AV דו ירחון לאודיו, וידאו וטלוויזיה, גיליון מס' 20, עמ' 54-52,
הוצאת אי.וי.בי הפקות בע"מ.
 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש