דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  תוכנית הלימודים
  מאמרים בנושא צילום
  קישורים בצילום
  טלוויזיה וקולנוע
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,529 כניסות לאתר
בחיפוש אחר דפוסים

מאת: דניאל צ'נדלר

הדיון בתפיסה החזותית מהווה חלק מהקדמה לתאוריית התקשורת. השאלה העיקרית כאן
תהיה באיזו מידה האופן שבו אנו חווים את העולם הוא מתווך. חקר התפיסה החזותית נותן
בידינו שלל עדויות לכך שהעולם או דמותו אינם "נתונים", כפי שכמה אנשים אומרים, כי אם
מובנים על ידינו. בתפיסה החזותית, איננו דומים למצלמות סבילות, ואפילו הרעיון שיש
לנו זיכרון "צילומי" בררני מדגיש את הפרשנות הפעילה שלנו את העולם. ההרצאות הללו
מתמקדות בגורמים מרכזיים שתורמים לעיצוב מה שאנו רואים.
 
ייחודיות הראייה האנושית
כדאי שנזכיר לעצמנו שהעולם, שלעתים קרובות אנו סבורים שהוא "נמצא שם" ברמה
אובייקטיבית, נחווה בצורה שונה מאד על ידי יצורים אחרים.

חוש הראייה שולט באופן שבו אנו תופסים את העולם. הוא אפילו שולט באוצר מילות
התיאור שלנו. איננו יודעים כיצד יצורים אחרים רואים את העולם, אף שידוע לנו באילו
מובנים עינינו הן ייחודיות בממלכת בעלי-החיים וידוע לנו שבעלי חיים שונים נבדלים
במידה שבה הם נשענים על חוש הראייה. כמובן שכמה יצורים אינם "רואים" את העולם כלל.
ויצורים רבים משתמשים בחוש הראייה הרבה פחות מאיתנו (למשל, עטלפים או דולפינים).
רוב היונקים חיים יותר בעולם של ריח מאשר בעולם של מראות. עדיפותו של חוש הראייה
משותפת לנו ולפרימטים אחרים. עם זאת, מבין כל בעלי החוליות, הציפורים הן אלו
שתלויות בחוש הראייה במידה הרבה ביותר.
 
לזבובים יש "עיני פסיפס", אך סביר להניח שהם אינם רואים את העולם כפסיפס. עם זאת,
לו היו לנו עיני זבוב היינו רואים את תמונות הטלוויזיה כסדרה של צילומים נפרדים, כיוון
שהן מוצגות במהירות של 25 צילומים לשנייה, מהירות איטית למדי לדידו של הזבוב. אף
שהדימוי עלול להטעות, עינינו מתוארות בדרך כלל בהשוואה ל"עיני פסיפס" כ"עיני מצלמה".
בעלי חיים עם עיניים כאלה מהווים פחות מ-6% מכלל המינים בעולם החי; יותר מ-77%
הם חרקים וסרטנים בעלי עיני פסיפס.
 
בעלי החיים השונים נבדלים זה מזה בחדות הראייה שלהם. החרקים הם קצרי-רואי, בעוד
שבז מסוגל לזהות עכבר ממרחק של ק"מ וחצי. נצים יכולים לזהות טרף ממרחק גדול פי
שמונה מאשר בני אדם. טווח המרחקים שבהם בעלי החיים מסוגלים למקד את עיניהם
נמדד ביחידות המכונות דיופטרים. לנו יש טווח מוקדי טוב למדי בהשוואה לרוב היונקים.
הטווח של ילד הוא כ-14 דיופטרים, למרות שקשיש נאלץ להסתפק בדיופטר אחד. ליצורים
רבים יש טווח נמוך מאד, אם בכלל. כלבים נאלצים להסתדר עם דיופטר אחד. ואילו
לציפורים צוללות יש חמישים דיופטרים הטווח הגבוה ביותר בכל עולם החי.
 
רוב חסרי החוליות אינם צריכים להתאים את עיניהם למרחק -- חוש הראייה שלהם ניחן
בטווח מוקדי קצר ובעומק שדה רב הכל נראה באותה מידת מיקוד (אם כי בלא פרטים
קטנים רבים). דבורה מסוגלת לראות עצמים ממרחק של כשני ס"מ, בעוד שאנו איננו
מסוגלים להתמקד בעצמים שמרוחקים פחות מעשרים ס"מ מעינינו (ללא עדשה מגדלת).
"מספר ה-f" (מ"פוקוס") של עיני האדם הוא כ-2.55, בעוד שלעדשת מצלמה תקנית יש
מספר f של 1.8. הרגיש מכל הוא סרטן שחי בעומק הים F-0.25) Gigantocypris ) אך
עיניו קטנות מאד, ולכן איכות הראייה שלו מוגבלת.
 
מיקום העיניים בראש אף הוא משתנה. מיקום העיניים שולט בהיקף שדה הראייה כשהראש
נייח, אך גם יוצר את האפשרות לראייה בינוקולארית ("דו-עינית"), וקובע את מידתה.
כשהעיניים מצויות משני צדי הראש, המראה הוא כמעט פנוראמי, אך הדבר כרוך באובדן
תפיסת העומק הסטריאוסקופית. ככלל, יש לחיות טורפות שדה רחב יותר של ראייה
בינוקולארית. לעומת זאת, לחיות נטרפות יש בדרך כלל שדה ראייה רחב יותר. לחיות צדות
יש לרוב "שטח מת" הרבה יותר גדול מאחורי ראשן מאשר לחיות ניצודות. שדה הראיה הכולל
של בני האדם נע בין 160 ל-208 מעלות, כ-140 מעלות לכל עין ושדה בינוקולארי של
180-120 מעלות. לכלב יש שדה ראייה כולל של כ-280 מעלות, 190-180 מעלות לכל עין
ושדה בינוקולארי של 90 מעלות. לארנב יש שדה ראייה כולל של 360 מעלות, 220 מעלות
לכל עין ושדה בינוקולארי של 30 מעלות בלבד מלפנים, ועשר מעלות מאחורי הראש.
 
כמה אנשים מסוגלים להבחין בין 250 צבעים. בעוד שכמה יונקים הם עיוורי צבעים,
ציפורים רואות ככל הנראה יותר צבעים מאיתנו. לנמלת המדבר יש את מערכת הצבע
המשוכללת ביותר בעולם החרקים, והיא מסוגלת להבחין בין צבעים שאיננו מסוגלים לראות
כלל. ככל שאנו מזדקנים, עדשותינו נהיות צהובות יותר ומסננות החוצה חלק מהסגול.
חרקים רבים רגישים לאור אולטרא-סגול; בעלי חוליות אינם מסוגלים לקלוט אור זה. אנו
יודעים שראיית הצבעים של דבורים שונה משלנו, שכן הן רגישות מאד לאור אולטרא-סגול
ואינן רגישות לאור אדום. חרקים, דגים וציפורים רבים מסוגלים לקלוט קרינה
אולטרא-סגולה. האור האולטרא-סגול נותן לפרחים רבים, כגון הנורית הצהובה, מרכז זוהר
כדי לפתות דבורי דבש. בקצה השני של הספקטרום, כמה חרקים רגישים לאור אינפרא-אדום,
דבר המאפשר להם להבחין בנוכחותם של בעלי חיים עם דם חם. כמה דגי מים מתוקים
יכולים לראות רחוק יותר אל חלקו האדום, או ארוך-הגלים של הספקטרום. לו היו עינינו
רגישות כעיניים של דגי זהב היינו רואים את קרני האינפרא-אדום שיוצאות מהשלט הרחוק
כדי להפעיל את מכשירי הטלוויזיה והווידאו שלנו. בעוד שאיננו רגישים לאור מקוטב,
בעלי חיים רבים אחרים בהחלט מגלים רגישות שכזו, ולפיכך רואים בוודאי את השמיים
כתבנית מורכבת. כמובן שאנו מסוגלים להשתמש בכלים שונים כדי להרחיב זמנית את קליטת
הספקטרום שלנו.
 
אף יצור אינו מסוגל לראות פרטים עדינים בחשיכה, אך לכמה יצורים אחרים יש "ראייה
לילית" טובה בהרבה משלנו (למשל, שועלים, חתולים וינשופים). ליצורים עם ראיית לילה
טובה יש בדרך כלל "נצנוץ בעיניים" שניתן לזהותו. הנצנוץ הזה הוא שמאפשר להם לנצל את
מירב האור הזמין. לינשופים יש רגישות לעוצמות אור נמוכות פי 100-50 מזו של העין
האנושית. עיני החתול קולטות 50% יותר אור משלנו, והן רגישות פי שמונה משלנו בלילה.
אולם יכולת ראייה שכזו מסתייעת בדרך כלל גם בחושים אחרים. ואפילו בתוך חוש הראייה
עצמו, התנועה היא המפתח לתפיסה בכמה יצורים: עיניהם של יצורים כגון הדבורה והצפרדע
רגישות מאד לתנועה.
 
יצורים שונים נבדלים בכמות המוח שמוקדשת לראייה. יותר ממחצית מוחם של התמנון
והדיונון מוקדש לראייה. אך עדיין לא ידוע לנו כיצד יצורים אחרים מפרשים את מה
שעיניהם קולטות. אין אף יצור שמסוגל לראות את מה שכל היתר מסוגלים לראות. אנו
שוכחים לעתים קרובות שעולם הראייה האנושי הוא רק אחד מני רבים.
 
מרכזיות הראייה
מבין כל החושים, אפלטון העניק עדיפות לחוש הראייה. כשהחליט שיש לנו חמישה חושים,
דירג אריסטו את הראייה מעל לשמיעה: "מבין כל החושים, בטח רק בחוש הראייה". אפלטון
ואריסטו ראו קשר הדוק בין הראייה לתבונה. נטייה זו רווחה מאז ומתמיד בתרבות המערב.
ההגות המדעית מתוארת במלים רבות שמקורן בראייה: המילה "תצפית" מקנה עדיפות לנתונים
חזותיים במדע; כנ"ל "תופעה", "תובנה", "הארה", "לשפוך אור על", "חזון", "לשקף", "להבהיר",
"לסקור", "נקודת ראות", "נקודת מבט" ו"מבט כללי". למלים אחרות שקשורות לחשיבה שורשים
שמקורם בראייה: "נבון", "מבריק", "עמום". ואין מחסור בביטויים שגורים שמדגישים את
עדיפותו של חוש הראייה:
>טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים.
>תן לי לראות.
>אני צריך לראות את זה במו עיניי.
>לראות עין בעין.
>טוב לראות אותך.
>אהבה ממבט ראשון.
>אתה רואה?
  
במחקר שנערך בהשתתפות סטודנטים, הם התבקשו לדרג את החושים שלא ירצו לאבד:
 75% הציבו את חוש הראייה בראש הרשימה.
 
סביר להניח שהתפשטות האוריינות (מ"אור"), או יכולת הקרוא-וכתוב בזמן המודרני סייעה
בהגברת החשיבות של חוש הראייה.
 
האדם מחפש משמעות
הדגשתי שהעולם "נראה" בדרכים שונות בעיניהם של יצורים שונים, וכי בני האדם בעולם
המודרני מקנים עדיפות לחוש הראייה. איננו תמיד "מאמינים למראה עינינו" אנו יודעים
שעיפרון בכוס רק נראה מעוקם, שהירח רק נראה גדול יותר כשהוא סמוך לאופק ושישנן
אשליות חזותיות.

כעת ברצוני להדגיש שלדעתי, בני האדם הם יצורים המשתוקקים ליצור משמעויות. האדם
מחפש משמעות כל העת. נטייה בסיסית זו עומדת ביסוד תהליך התפיסה החזותית שלנו.
לנוכח דפוסים "חסרי כל משמעות", המוח האנושי שואף כל העת לצקת בהם משמעות. התבוננו
באיור הבא למשך מספר רגעים...

קשה שלא להתחיל "לראות דברים" בסידור גאומטרי מופשט זה. המרווחים בין הריבועים
שווים, אבל אנו מתחילים לראות שורות, או טורים או מקבצים קטנים כגון מקבצים של
ארבעה ריבועים צמודים. אנו עוברים כל העת מדפוס אחד למשנהו במקרה זה, אף אחד
מהדפוסים אינו נראה כבעל משמעות רבה יותר מכל דפוס אחר, כך שעד מהרה נמאס לנו
להתבונן באיור המתסכל הזה. (כן, וניתן גם לראות איזורים אפורים בהצטלבויות בין
הריבועים נקודה שאתייחס אליה בהרצאה מאוחרת יותר).

הנה סידור שחוזר על עצמו...

הפעם, סביר יותר להניח שתבחרו בקיבוץ מסוים של הקווים. אנשים נוטים לראות חמישה
זוגות קווים צמודים וביניהם מרווחים גדולים למדי. פחות סביר להניח שתקבצו יחדיו את
הקווים המרוחקים, אולי משום שהדבר יותיר קווים מבודדים משני צדי האיור, אך גם (כפי
שנראה בהרצאה מאוחרת יותר) משום שדומה שיש לנו נטייה מוקדמת לקשר בין דברים
סמוכים זה לזה.

בשלב זה, כדאי לציין שתאוריות תפיסה נוטות להדגיש את התפקיד שממלאים בתהליך נתונים
חושיים או ידע חושי. כמה תאורטיקנים נוקטים עמדה לפיה התפיסה מונעת על ידי נתונים,
או "מלמטה למעלה" (bottom-up), תאוריה שלפיה נתונים חזותיים מועברים מהרשתית למוח,
שם הם מובנים לכלל תפיסה של שלם בעל משמעות (ג'יימס גיבסון הוא מבולטי התאורטיקנים
מגישה זו). אחרים (כגון ריצ'רד גרגורי) אימצו עמדה "קונסטרוקטיביסטית" או "מלמעלה
למטה" (top-down), שמדגישה את חשיבות הידע המוקדם וההשערות המוקדמות. שני התהליכים חשובים: לו היינו מונעים אך ורק בידי נתונים, היינו תופסים את העולם אוטומטית
כרובוטים; לו היינו מונעים אך ורק על ידי תאוריות, היינו פשוט שוקעים בחלומות.
 
"כתמי רורשך" הם מבחן פסיכואנליטי ידוע. הם נועדו במתכוון להיות פתוחים לפרשנויות
רבות. הרעיון היה שמה שאנשים מדווחים שהם רואים בכתמים אלה כרוך בהשלכה של
מחשבותיהם העמוקות. להלן כתם אחד שכזה...
 
כולנו "רואים דברים" בכתמי דיו, להבות, כתמי לכלוך, עננים וכיוצא בזה. כמה מאיתנו
"רגישים" יותר למראות שכאלה מאחרים...

המלט: הרואה אתה את הענן שבשמיים שצורתו ממש כצורת גמל?
פולוניוס: חי אלהים, הוא אכן דומה לגמל.
המלט: סבורני שמראהו כמראה הסמור.
פולוניוס: יש לו גב שמזכיר את הסמור.
המלט: או כמראה הלווייתן?
פולוניוס: ממש כמו לווייתן.

מתוך "המלט" לשייקספיר, מערכה שנייה, תמונה שנייה.
 
כמה מראות פתוחים יותר לפרשנות מאחרים. רובנו לא היינו רואים "כוונה" בתופעות
טבעיות כגון להבות ועננים (אף שהדבר אינו מונע מאיתנו לזהות בהם דפוסים בעלי
משמעות). בדרך כלל, אנו מוכנים להודות שמידת הפתיחות לפרשנות נמוכה יותר כשהדברים
אמורים במראות שנוצרו בידי אדם. הטענה שתמרור "פתוח לפרשנויות אחרות" לא תיחשב
כהגנה מוצלחת בעיני החוק! מאידך גיסא, אנו מרגישים בדרך כלל חופשיים למדי לפרש
מראות שידוע לנו שנועדו לשמש כיצירת אמנות.
 
הנה תמונה נוספת בשחור-לבן. כמה מכם יזהו אותה מיד בעוד שאחרים אולי יתקשו בכך.

בעוד שתמונה זו מוכרת למדי, ואנו עשויים לזהותה כמפה, הרי שקשה בהתחלה לראות
שמדובר כאן במפה של העולם (מפה הפוכה, שחלקה הדרומי כלפי מעלה). עם זאת, מרגע
שידוע לנו "מה אנחנו מחפשים", איננו מתקשים כלל לראות כאן מפה הפוכה של העולם.
 
האיור דלהלן מופיע בספרי לימוד רבים לפסיכולוגיה, כך שסטודנטים רבים כבר יידעו מה
לחפש בו.
 
אלה שלא ראו אותו קודם לכן, לא היו מתקשים במשימה לו הייתי מספר להם שזהו כלב
דלמאטי (מנוקד) שמרחרח מסביב לשביל ליד עץ. הכלב נמצא במרכז התמונה, מול הפינה
השמאלית העליונה. לעתים קרובות, נדמה שפרטים חשובים מובילים פתאום ל"נצנוץ" של
זיהוי, לנקודה שבה קשה להבין מדוע לא ראינו את התמונה ה"חבויה" כבר בהתחלה. בפעמים
הבאות, נוכל לזהות את התמונה ללא כל קושי.
 
לעתים, תמונות אינן פתוחות לכל אינטרפרטציה שהיא, אך גם אינן מוגבלות ל"פרשנות
מועדפת" אחת ויחידה. כמה מהאיורים המשמשים בחקר התפיסה החזותית עוצבו בקפידה כך
שניתן יהיה לפרשם בשתי דרכים שונות, אך ספציפיות. קחו למשל את הדוגמה הבאה.

במבט ראשון, זה נראה כמו ארי-ים או לחילופין חמור (יצורים שלא היינו מתבלבלים
ביניהם במציאות). במקרה זה, אתם תראו בתחילה או ארי-ים או חמור, אך לא את שניהם בעת
ובעונה אחת. אתם מחילים את הפרשנות המועדפת עליכם על התמונה תופעה שהפסיכולוגים
מכנים "מערך תפיסתי" (התופעה תידון בהרצאה מאוחרת יותר). במקרים בהם פרשנות חלופית
אחת מקבלת שוב ושוב תמיכה רבה יותר מהפרשנות השנייה, ניתן לומר שלאיור עצמו יש
פרשנות מועדפת (אף שזו עשויה להיות ספציפית לתרבות).
 
להלן דוגמה נוספת, אף היא מוכרת למדי מספרי הלימוד לפסיכולוגיה.

החלופות כאן הן ברווז וארנב. מה ראיתם אתם בהתחלה? דוגמאות כאלו ממחישות לנו
שהפרשנות המועדפת עלינו היא חלק ממה שאנו מחילים על מראות כדי להבינם. בהקשר של
תאוריית התקשורת, הפתיחות היחסית של מראות לפרשנות יכולה לשמש כתזכורת לכך
שה"משמעות" של מראה מסוים אינה זהה לחלוטין ל"תוכן" כלל-עולמי, אחיד, קבוע
ואובייקטיבי המשמעות אינה "נשאבת" אלא מובנית בתהליך הפרשנות. אך משמעויות מובנות
שכאלו אינן בלתי מוגבלות: לו הייתם טוענים במלוא הרצינות שבאיור דלעיל מוצג פיל,
שפיותכם היתה מועמדת אולי בספק.
 
 
מקור:
 
 Visual Perception - Selected Lecture Notes and
Transparencies; Daniel Chandler
http://www.aber.ac.uk/media/Modules/TF12710/visper01.html 
 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש