דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  תוכנית הלימודים
  מאמרים בנושא צילום
  קישורים בצילום
  טלוויזיה וקולנוע
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,902 כניסות לאתר
הבדלים בין-אישיים, מטרות וצרכים אישיים

מאת: דניאל צ'נדלר

בעוד שנראה שקיימים כמה הבדלים בין-תרבותיים סמויים בכמה היבטים של התפיסה
החזותית, הרי שכדאי גם שנזכיר לעצמנו שבמונחי התפיסה, יש לנו הרבה יותר מן המשותף
עם יתר בני המין האנושי מאשר עם שאר ממלכת החי. עם זאת, בנוסף להבדלים
בין-תרבותיים, הבדלים בין-אישיים מסוימים עשויים להשפיע על התפיסה החזותית שלנו
מעל ומעבר להבדלים פיזיולוגיים כגון פגמי ראייה. אנו נבדלים, למשל, במיומנויותינו
המרחביות (למשל, ביכולת "לסובב בעיני רוחנו" הטיה בדמיון של צורות תלת-ממדיות כדי
לבחון אותן מזווית אחרת).
 
בניסוי ידוע של אש (1955), נבדק אחד הושב בחדר עם ששה אנשים אחרים. שלא בידיעתו,
היתר היו שותפי סוד של הנסיין. הנסיין אמר לנבדקים שהמחקר עוסק בדיוק התפיסה. לאחר
מכן, הוא הציג בפניהם שני כרטיסים (ר' איור להלן). על כרטיס אחד, היה קו אנכי יחיד,
ועל האחר היו שלושה קווים אנכיים באורכים שונים למדי, שאחד מהם היה זהה לקו שעל
הכרטיס הראשון. נאמר לנבדקים שעל כל אחד מהם להתאים את הקו בכרטיס הראשון לאחד
מהקווים שעל הכרטיס השני. בסך הכל בוצעו 18 מחזורים, עם אורכי קווים שונים בכרטיס
השני. בכל אחת מהפעמים, הנבדק האמיתי היה האחד לפני האחרון בסדר התשאול, ולפיכך
הוא שמע חמישה אנשים אחרים שהציעו תשובות משלהם לפניו. בשתי הפעמים הראשונות, כל
שותפי הסוד מסרו את התשובה הנכונה, אך הם עשו זאת רק ארבע פעמים במחזורי הניסוי
הבאים ביתר תריסר המחזורים, כולם מסרו את אותה התשובה השגויה, כפי שהונחו לעשות
מראש. כרבע מהנבדקים דבקו בשיפוטיהם ומסרו את התשובה הנכונה. היתר קיבלו את דעת
הרוב לפחות בחלק מהפעמים. הדבר מעיד על כך שקונפורמיות, או רצון להשתלב עם הכלל,
עלולה לעתים להשפיע על התפיסה.

לכמה גורמי אישיות יש אולי השפעה על התפיסה. גורם אחד שכזה הוא "סובלנות לעמימות"
(מונח שנטבע בידי אלזה פרנקל-ברונסוויק). ב-1951, דיווחו בני הזוג בלוק על ניסוי שבו
הנבדקים מוקמו בחדר חשוך שבו ניתן היה לראות רק נקודת אור אחת. כיוון שלא היו להם
כל נתונים אחרים, כולם ראו את האור מתנודד בכיוונים שונים. עם זאת, כמה מהנבדקים
דיווחו שהאור נע בכיוון קבוע בכל פעם, ולמרחק קבוע. אנשים כאלה תוארו כבעלי
"סובלנות נמוכה לעמימות": הם זקוקים ליתר יציבות מהרוב, ונוטים ליצור אותה עד מהרה
בדמיונם במצבי עמימות. אנשים אחרים זקוקים לזמן רב יותר כדי לקבוע נורמה כזו: לאלה
יש סובלנות גבוהה לעמימות.
 
נסיין אחר, פישר, דיווח באותה השנה על השוואה בין אנשים שסווגו כבעלי דעות קדומות
חזקות לעומת חלשות. למשך זמן קצר, הוא הציג בפני שתי הקבוצות תמונה של פירמידה
קטומה (ר' להלן) ולאחר מכן ביקש מהם לציירה על סמך הזיכרון. כ-40% מהנבדקים נטו
לצייר את הצורה כסימטרית, והשוו בין שני צדי הציור. זוהי תופעה שגרתית למדי, כיוון
שלזיכרון יש נטייה לפשט. אולם במבדק שנעשה לאחר ארבעה שבועות, 62% מבעלי הדעות
הקדומות ורק 34% מהנבדקים הסובלנים השוו את הצדדים. דומה שחברי הקבוצה הראשונה
נזקקו לתמונה ברורה ופשוטה הרבה יותר מחברי הקבוצה השנייה. בעלי הסובלנות לעמימות
העדיפו כמדומה ייחודיות (שני הניסויים מתוארים ב-377:1958-8 Allport).
 
להבדלים בסגנון הקוגניטיבי יש השלכות על התפיסה. ג'רום כגן הציג הבדל אחד שכזה: בין
אימפולסיביות להתלבטות. כשאנשים מתבקשים למצוא ציור שמתאים ל"צורה מוכרת" (כגון
ציור של טלפון) מתוך מבחר של ששה, דומה שכמה מהם נוהגים "לזנק" עם התשובה לפני שהם
בודקים את החלופה במלואה אלה הם האימפולסיביים בעוד שאחרים אינם מוכנים להשיב
עד שהם בטוחים שהגיעו לבחירה הנכונה אלה הם המתלבטים.
 
הרמן ויטקין הציג סוג אחר של סגנון קוגניטיבי, אותו כינה "תלות או אי-תלות בשדה".
אי-תלות בשדה משמעה נטייה לחילוץ צורות מהקשריהן. מישהו שמוצא מלים בקלות בתשבצי
חיפוש מלים ניחן במידה רבה של אי-תלות בשדה. אנשים כאלה מצטיינים גם בחידונים מסוג
"הציור השבועי לילד". כמובן שאלו מטלות מלאכותיות מאד, אך אנשים שניחנו באי-תלות
בשדה גם ימהרו לזהות מישהו מוכר בתוך המון.

המין ממלא אף הוא תפקיד בתפיסה. השפעה אחת שקשורה למין נוגעת לאופן שבו תשומת-הלב
שלנו מוסטת להיבטים שונים של סצינה או תמונה. במחקר שערך הס (1965), בוצעה השוואה
בין תנועות העיניים של גבר ואשה כשהם התבוננו בציור פיגורטיבי של לאון קרול בשם
Morning on the Cape . בציור ניתן לראות גבר חשוף גב שחורש עם סוס ושתי נשים האחת
בקדמת התמונה והאחרת נשענת על עץ. שני הנבדקים החלו לסקור את הציור כמעט מאותה
הנקודה, אך המיקום, המשך והסדר של מבטם היו שונים. שלא במפתיע, האשה הקדישה הרבה
יותר תשומת-לב לדמות הגברית בתמונה מאשר הגבר, בעוד שהגבר הקדיש הרבה יותר
תשומת-לב לדמות האשה שבקדמת הציור. האשה התמקדה רק בראשה של האשה שבקדמת הציור, בעוד שהגבר התמקד הן בראשה והן בפלג גופה העליון. האשה לא התמקדה כלל בבית ובשדה, אך הגבר התמקד בהם. כיווני צפייה אלה משקפים כמובן סטריאוטיפים מיניים מוכרים.
 
בעזרת דמויות מאוירות עמומות בשחור-לבן (ר' איור להלן), גילו קורן, פורק ו-וורד
(413:1978) הבדלי מין בפרשנות. צורה שגברים פירשוה לרוב כמברשת או כמרבה-רגליים
פורשה בידי נשים כמסרק או כשיניים. צורה אחרת שרוב הגברים סברו שהיא לוח מטרה,
נתפסה על ידי הנשים כצלחת. וצורה שלישית שרוב הגברים ראוה כראש, פורשה על ידי רוב
הנשים ככוס.

תפקידים אחרים עשויים אף הם להשפיע על התפיסה. צילום אווירי של דלתת נהר עשוי
להיראות ברור מאד לגיאוגרף או לטייס, אך אם אין לדמות כותרת מפורשת, ישנם כאלה
שיגיעו לפרשנויות שונות מאד. מה שנראה כ-Corvus coraxבעיני צפר מקצועי, ייראה
פשוט כמזיק בעיני חקלאים, כאות מבשר רע בעיני המאמינים באמונות תפלות, כ"סבא זקן"
בעיני האינדיאנים משבט קויוקון שבקנדה, וכעורב בעיני רובנו.
 
דעות קדומות עשויות אף הן להשפיע על התפיסה, כפי שהראו גורדון אולפורט ולאו פוסטמן
במחקר מפורסם (1945). נבדקים התבקשו להתבונן בקצרה באיור של דמויות בתוך רכבת
תחתית חמישה גברים, שתי נשים ותינוק; שניים מהגברים עמדו פנים מול פנים במרכז
התמונה: גבר שחור וגבר לבן. לאחר מכן, התבקשו הנבדקים לתאר את אשר ראו. יותר
ממחציתם דיווחו שהם ראו סכין חד בידי הגבר השחור. כמה מהם אף טענו שהוא "נפנף בו
בפראות" או "איים" על הגבר הלבן, בעוד שהסכין הוחזק למעשה בידו השמאלית של הגבר
הלבן שעמד מולו. הניסוי הזה היה חלק ממחקר על שמועות, ולכן גם הזיכרון, ולא רק
התפיסה, מילאו בו תפקיד.
 
גורמים רבים שמשפיעים על האופן שבו דברים נתפסים הם גורמים אישיים "יציבים" או
ארוכי טווח ביחס. אלה כוללים אישיות, סגנונות קוגניטיביים, מין, משלח-יד, גיל, ערכים,
גישות, מניעים ארוכי-טווח, אמונות דתיות, מעמד סוציו-אקונומי, רקע כלכלי, חינוך,
הרגלים וניסיון. אך ישנם גורמים אחרים שעשויים לתרום להבדלים בין-אישיים בתפיסה,
גורמים שהם בני-חלוף יותר. אלה כוללים את ה"מערך" השכלי העכשווי, מצב-רוח, מטרות,
כוונות, מניעים מצביים וציפיות מההקשר (1968 Knapper & Warr).
 
ראוי שנזכיר לעצמנו שאפילו צילומים משקפים לא רק את מה שמצולם אלא גם את מטרות
הצלם. כפי שציינה סוזן זונטג: "צילומים מהווים פרשנות של העולם ממש כמו ציורים
ואיורים" (7:1979 Sontag). צילום הוא בחירה של צלם מסוים, מתוך שלל הדברים הנראים
בעולם, במשהו שנראה חשוב מסיבה מסוימת והוא מבוצע בדרך שמשקפת שיקולים שונים.
המטרות הללו כוללות:
>תיעוד
>שיקולים אסתטיים הנושא ו/או המצב נראו מעניינים מבחינה אסתטית (קרי, "יפים")
>ביטוי אישי של תחושות
>שכנוע (חברתי/פוליטי), למשל, ניסיון ליצור תחושת הלם
  
"אף אחד אינו מצלם את אותו הדבר בצורה זהה", ולכן "צילומים מעידים לא רק על מה
שהיה שם, אלא גם על מה שמישהו ראה שם. אין הם רק תיעוד של העולם, כי אם גם הערכה
שלו" (88:1979 Sontag). יתר על כן, כל צילום מרמז למוסכמות של עולם הצילום:
>של תקופה היסטורית מסוימת
>של צילומים מסוגים מסוימים (למשל, תמונות חדשותיות, תמונות שצולמו בהסתר,
דיוקנאות, תמונות דרכון)
>של קומפוזיציה/עיצוב, תאורה, נקודת ראות
>של צילומים אחרים מידי אותו הצלם
  
אם נחזור לתפיסת תמונות, מחקר ידוע של יארבוס (1967) הראה כיצד תנועות העיניים של
אנשים שמתבוננים בתמונות השתנו בהתאם לשאלות שהתבקשו לחשוב עליהן. בנוגע לציור
פיגורטיבי בו נראו אנשים מסבים בסלון ודמות לצד הדלת הפתוחה, הנבדקים התבקשו
להעריך את רמת החיים של המשפחה בתמונה, למסור את גילאי האנשים שבתמונה, לנחש מה
בני המשפחה עשו טרם הגעתו של "האורח הבלתי צפוי", לזכור את הבגדים שלבשו האנשים,
לזכור את מיקום האנשים והחפצים בחדר, או להעריך כמה זמן נעדר האורח מהמקום. דפוס
תנועות העיניים והאיזורים בהם התמקד המבט היו שונים מאד ממקרה למקרה.

להלן שחזור גס של הציור מניסויו של יארבוס.

ולהלן אחד מהדפוסים המתועדים של תנועות עיניים של אחד מהנבדקים. ברור אם כן,
שאיננו סורקים תמונות בצורה אקראית או אוטומטית.

לווין, שיין ומרפי (1942) הראו לנבדקים סדרה של איורי קווים עמומים וביקשו מהם
לתאר את אשר ראו. הנבדקים נחלקו לשניים: קבוצה של נבדקים רעבים וקבוצה של נבדקים
שזה עתה אכלו. הנבדקים הרעבים נטו יותר לתפוס פריטי מזון באיורים העמומים מאלה שזה
עתה סעדו. לפיכך, ניתן לטעון שצרכים עכשוויים עשויים להשפיע על התפיסה.
 
בניסוי ידוע שנערך על ידי ג'רום ברונר וססיל גודמן (1947), התבקשו ילדים שחולקו
לשתי קבוצות לשפוט את גודלם של מטבעות. בקבוצה האחת, היו ילדים משכונת עוני
בבוסטון, ובקבוצה השנייה היו בני עשירים מאותה העיר. הילדים מהקבוצה הראשונה
הפריזו בהערכת גודל המטבעות הרבה יותר מאשר הילדים מהקבוצה השנייה. ניתן לטעון
אפוא שערכים חברתיים וצרכים אישיים עשויים אף הם להשפיע על התפיסה.

דאננמאייר ותומין (1964) ביקשו מ-46 סטודנטיות לסיעוד לאמוד את גובהם של עוזר
המנהל, המרצה שלהם ושתי סטודנטיות. החוקרים גילו קשר בין מעמד נתפס לבין אמדן
הגובה. בעלי הסמכות נשפטו כגבוהים מכפי שהיו בפועל, בעוד שבעלי המעמד הנמוך יותר
נשפטו כנמוכים יותר. אפשר שהן הזיכרון והן התפיסה מילאו כאן תפקיד. ברור שהגודל
הנתפס היה קשור לחשיבות שיוחסה לאנשים שהוצגו בניסוי זה.
 
פסיכואנליטיקאים משתמשים לעתים בכרטיסים של "מבחן התפיסה הנושאית" (TAT) כדרך
לבחון את המחשבות והרגשות של האדם שמפרש את התמונות המצביות העמומות אך
הפיגורטיביות שמוצגות על כל כרטיס. התמונות טעונות מבחינה רגשית, אך פתוחות למגוון
פרשנויות. השימוש בתמונות כאלו כרוך בהכרה בתפקיד שממלאות גישות אישיות בתפיסה.
 
מצב הרוח עשוי אף הוא להשפיע על התפיסה. לאובה ולוקס (1945) ערכו ניסוי שבו
התבקשו שלושה אנשים לתאר שש תמונות, כשכל אחד מהם היה שרוי באחד משלושה מצבי-רוח
שונים. כל מצב-רוח הושרה באמצעות היפנוזה, ולאחר מכן הוצגו התמונות. להלן התיאורים
שנתן אדם אחד לתמונה של "ארבעה סטודנטים שמאזינים לרדיו בעודם שרועים על הדשא": 
>מצב-רוח מאושר: "רגיעה מוחלטת. אין הרבה מה לעשות פשוט לשבת, להקשיב
ולהירגע. אין בכלל הרבה על מה לחשוב".
>מצב-רוח ביקורתי: "מישהו הורס זוג טוב של מכנסיים מגוהצים כשהוא משתרע כך
על הדשא. הם מנסים ללמוד אך אינם מצליחים".
>מצב-רוח חרדתי: "הם מקשיבים למשחק פוטבול או בייסבול. זה כנראה משחק צמוד.
בחור אחד נראה כאילו הצד שלו מפסיד".
 
עלינו להזכיר לעצמנו שהיתה זו אותה התמונה בכל המקרים. ברור, אם כן, שמצב הרוח
עשוי למלא תפקיד חשוב בתפיסה.

אלברט האסטורף והאדלי קאנטריל (1954) ערכו מחקר מפורסם על התגובות של אוהדי שתי
קבוצות פוטבול אוניברסיטאיות ("פרינסטון טייגרס" ו"דארטמות' אינדיאנס") למשחק שנערך
ביניהן (פרינסטון ניצחו). זה היה משחק נוקשה ומתוח. אחד משחקני דארטמות' נאלץ לפרוש
לאחר שרגלו נשברה, ואחד מכוכבי פרינסטון שבר את אפו. שני הצדדים קיבלו בעיטות
עונשין. סטודנטים משתי האוניברסיטאות התבקשו למסור את תגובותיהם למשחק שבוע לאחר
מכן.

69% מהסטודנטים בפרינסטון שצפו במשחק סברו שהיה "נוקשה ומלוכלך", בהשוואה ל-24%
בלבד מאוהדי דארטמות', בעוד שרבע מהסטודנטים מדארטמות' המציאו קטגוריה משלהם
"נוקשה אך הגון". מאוחר יותר, כשהוצגה בפניהם הקלטה של המשחק, "ראו" אוהדי פרינסטון
כאילו שחקני קבוצת דארטמות' ביצעו מספר עבירות גבוה בהרבה (יותר מפי שניים) מכפי
שראו אוהדי דארטמות'. האסטורף וקאנטריל ציינו:

הנתונים כאן מראים שלא ניתן לדבר על "משחק" שפשוט "התקיים" בזכות עצמו, ושאנשים
פשוט "צפו" בו. המשחק "קיים" לדידו של הצופה, ונחווה על ידו רק במידה שלהתרחשויות
מסוימות יש משמעות במונחי מטרותיו האישיות.

לדידם של הסטודנטים הללו, התפיסה והזכירה של מה שעשוי להיראות כ"אותו המאורע" היו
כרוכים בהבניה פעילה מאד של מציאויות שונות. המחקר הקלאסי של האסטורף וקאנטריל
מדגיש את התפקיד המכריע שממלאים ערכים בעיצוב התפיסה.
 
מקור:
 Visual Perception - Selected Lecture Notes and
Transparencies; Daniel Chandler
http://www.aber.ac.uk/media/Modules/TF12710/visper04.html 
 

 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש