דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  תוכנית הלימודים
  מאמרים בנושא צילום
  קישורים בצילום
  טלוויזיה וקולנוע
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,959 כניסות לאתר
תצלומים ועזרים גראפיים

מאת: רפי מן ויחיאל לימור

"אנו הצלמים עוסקים בדברים החולפים ונעלמים, וכאשר הם נמוגים, אין בעולם דרך
ותחבולה להחזירם. איננו יכולים לפתח זיכרון ולהדפיסו".
(הנרי קארטייה-ברסון, מצוטט על ידי : Lewis, 1995, p. 135).
 
אמרה רווחת קובעת, כי תמונה אחת שווה אלף מילים. ואכן, העיקרון הזה מוכר היטב לכל
מי שעוסק בעיתונות. התצלומים הם כיום חלק מרכזי, בצד הטקסט, בכל עיתון. מחקרים
שונים אף מצביעים על כך שהתצלומים מושכים את תשומת לבו של הקורא יותר מכל מרכיב
אחר בעמודי העיתון, כולל כותרות, וכי כתבות או ידיעות המלוות בתצלומים נקראות יותר
מכתבות או מידיעות ללא תצלומים (Moen, 1995, p. 51) 

בטרם פותחה טכניקת הצילום במאה התשע עשרה, הרבו עיתונים בארצות הברית לעטר את
הכתבות באיורים ובתרשימים. גם כאשר בא הצילום לעולם היו עדיין עורכים שהתייחסו
בזלזול אל התצלומים, והיו אף שטענו כי אלה מתאימים לילדים ולא לעיתונים המכבדים את
עצמם.
 
צילומי העיתונות החלו לקבל תנופה רק בשנות השלושים של המאה העשרים. כתבי עת
אמריקניים - ובראשם לייף (Life) ולוק (Look) - נהפכו לנושאי הדגל של תצלומי עיתונות,
המספרים סיפור הממחיש לקורא את שקודם לכן היה יכול רק לשער בדמיונו. כתבי עת אלה
שמו דגש מיוחד על איכות התצלומים ופיתחו את סגנון הכתבה המצולמת, שצירפה זה לזה,
כמעט באותה מידה של חשיבות, טקסט כתוב ותצלומים, שניהם באיכות משובחת.
 
פריחת הטלוויזיה, החל משנות הארבעים, טלטלה את עולם צילום העיתונות. במשך תקופה
מסוימת אף דומה היה שחל פיחות במעמדו של צילום העיתונות, וכי חשיבותו פוחתת והולכת
לנוכח התמונות הנעות המוצגות על המרקע. התוצאה הייתה בלתי נמנעת: כתבי עת, שהתמחו
בפרסום כתבות מצולמות, נסגרו זה אחר זה.
 
אולם, צילום העיתונות צעד בעקבותיה של העיתונות כולה, וכמוה סיגל עצמו לעידן
התקשורת האלקטרונית ואף הגדיר מחדש את תפקידיו. העיתונים נאלצו להכיר בעליונות
הטלוויזיה בכל הקשור לכתבות מצולמות, אך תחת זאת הם החזירו את הצילום ליעדו
המקורי - "להנציח את הרגע" ו"להיות סמל" (בר-עם, 1972). יתרה מזו: אם בעבר היה
הצילום בן חורג למילה הכתובה בעיתונות, הרי בהדרגה הוא כבש לו מקום מכובד משל
עצמו, ובאוניברסיטאות בארצות הברית אפשר כיום ללמוד צילום עיתונות.
 
ואמנם, כיום מושם דגש מיוחד בצילומי עיתונות על תצלומים איכותיים וייחודיים, כולל
זוויות צילום מיוחדות. בעיקר בולט המאמץ להשגת תצלומים המנציחים רגעים דרמטיים
ומתעדים אותם. אף שגם הטלוויזיה עשויה לשדר תמונות כאלה, הרי שעל המרקע הן חולפות
כהרף עין, ואילו הקורא בעיתון, או בכתב העת, יכול לשוב ולהתבונן בהן, לבחון אותן
ולקלוט פרטי פרטים של אווירה או של הבעות פנים.

בינתיים גם אומצו חידושים טכנולוגיים רבים, שהפכו את המצלמה למכשיר אמין ופשוט
להפעלה. בשלהי המאה העשרים אף פותחה מצלמה דיגיטלית, שאין צורך לפתח את תמונותיה
ולהדפיסן. את התצלומים, המוטבעים בתוך דיסק מגנטי, אפשר עתה לשגר באמצעות מערכות
תקשורת ממוחשבות ישירות ממקום האירוע אל מערכת העיתון. התפתחויות טכנולוגיות, הן
בתחום הצילום הן בתחום ההדפסה, מאפשרות עתה לעיתונים רבים לפרסם תצלומי צבע.
 
צילום עיתונות
המונח האנגלי לצילום עיתונות הוא photojournalism. מונח זה, המשלב בתוכו שתי מילים,
נועד לציין כי אין מדובר בצילום רגיל, אלא בצילום עיתונות, כלומר - שילוב של תמונה
עם סיפור עיתונאי. שני המרכיבים האלה מאפשרים להעביר לקורא עובדות ומידע, הנקלטים
על ידי כל החושים (Lewis, 1995, p. 6). ואמנם, כשם שהטקסט העיתונאי אמור לתעד
אירוע, או לשרטט דמות, באמצעות המילים - עובדות, ציטוטים או תיאורים - כך אמור
התצלום להביא לפני הקוראים את האירוע או האדם בצורה חזותית. הפנייה החזותית משמשת
איפוא מעין שלט "עצור", הלוכד את עינו של הקורא ומרתק אותו אל עמודי העיתון.

אף שהמונח צילום עיתונות רווח בפי כול, מן הראוי להבחין בין שני תחומים נפרדים של
צילום עיתונות, שלכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים משלו: צילום חדשות וצילום מגזיני.

צילום חדשות
צילום חדשות מתמקד, מטבע הדברים, באירועים ובבני אדם הנמצאים בחדשות והמהווים נושא
לסיקור בעמודי החדשות של העיתון היומי. דוגמאות בולטות לכך הן הופעות פומביות של
מנהיגים פוליטיים, מעשים פליליים, תאונות דרכים, אסונות טבע, שרפות וכדומה.

צלם העוסק בצילום חדשות חייב להיות בעל כישורים כפולים: כצלם וכעיתונאי. היטיב
להגדיר זאת צלם העיתונות הישראלי הוותיק שמואל רחמני: "צלם בעיתון הוא עיתונאי לכל
דבר, אלא שמלבד חושים של עיתונאי הוא צריך גם ידע בצילום. בלי החושים הללו הוא
יהיה רק צלם, ובלי הידע בצילום - עיתונאי בלבד" (רחמני, 1995). ואמנם, לא די
במיומנות טכנית, אלא יש צורך גם בעין חדה ואפילו בכישרון אמנותי, המסייעים לבחור
זוויות צילום מעניינות ומיוחדות, ולא פחות מכך דרושים גם חושים עיתונאיים, כדי לזהות
את הסיפור שיעניין את הקוראים. שכן, אם הכתב מעביר את המידע החשוב והמעניין
באמצעות המילים, הצלם עושה זאת באמצעות התצלומים.

נוכחות של כתב באירוע היא חשובה ומועילה, אך ל נוכחותו של הצלם אין תחליף. שלא כמו
הכתב, אין הצלם יכול לשחזר את האירוע, ולהשלים את איסוף המידע על ידי שיחות עם עדי
ראייה. כדי להנציח את הרגעים החולפים חייב הצלם להיות נוכח במקום. במקרה של פיגוע,
למשל, על הצלם להגיע למקום במהירות, כדי שיוכל לצלם את הפצועים ואת פינוים. איחור
של דקות ספורות עלול לגרום להחמצה. חובת הנוכחות תובעת אפוא מצלם העיתונות להיות
ערני, זריז ולא פחות מכך גם נחוש, כדי להיות ברגע הנכון במקום הנכון. עם זאת, מי
שעוסק בצילומי חדשות חייב גם להיות בעל סבלנות רבה. לעתים קרובות עליו להמתין
במשך שעות, בסבלנות אין קץ, עד שיגיע הרגע ללחוץ על כפתור המצלמה, כדי לזכות
בתמונה שתעטר למחרת את עמודי העיתון.
 
צילום מגזיני
בצילום מגזיני, שלא כמו בצילום חדשות, אין הצלם נדרש במקרים רבים לרוץ אחרי
האירועים; לעתים קרובות הוא אף יכול לתאם את מקום הצילום ומועדו - ולמעשה, אף
לביים את הצילום. כך, לדוגמה, רבים מהצילומים לכתבי עת מבוצעים באולפן, בתנאים
הולמים של רקע ותאורה, שנקבעו על ידי הצלם. גם צילומי חוץ מאפשרים תכנון מוקדם.
צילום של חקלאי, המיועד להתפרסם במוסף שבועי או בכתב עת לענייני חקלאות, יכול
להיות מתוכנן ומתואם מראש לשעה שבה השמש מאירה את הרפת באור הנכון.
אפשר גם לבקש מן המצולם להתייצב שוב ושוב מאחורי הפרות או לפניהן,
להניף חבילת חציר באוויר או להניחה על הקרקע.

יש, כמובן, גם צילומים מגזיניים שאי אפשר לתכננם במדויק. לדוגמה: צלם המתבקש להכין
כתבה מצולמת על שמורת טבע באפריקה, לא רק שאינו יכול לתאם את הצילומים עם חיות
הבר, אלא שגם אין הוא יודע מראש אם יצליח ללכוד בעדשת מצלמתו את כל החיות שהוא
מעוניין לצלם.
 
לא אחת נתבע הצלם גם להוכיח שהוא ניחן באורך רוח, בדומה למי שעוסק בצילום חדשות.
צלם המבקש להכין כתבה מצולמת על בעלי חיים מדבריים, הפעילים רק בשעות הלילה, צריך
לפעמים לארוב לחיות לילה אחרי לילה, במשך שבועות ארוכים, עד שיעלה בידו להנציחן.
מבחינה זו יש דמיון רב בינו לבין מי שעוסק בצילום חדשות, והממתין במשך שעות בפתחה
של תחנת משטרה כדי לקלוט בעדשת המצלמה אישיות ציבורית, שנחקרה בחשד לביצוע מעשה
פלילי והמנסה לחמוק מעיני רואיה.
 
הדגש האמנותי על צילומים בכתבי עת מחייב את הצלמים, העוסקים בצילום מגזיני, להפגין
לא רק מיומנויות טכניות גבוהות, הכוללות שימוש בציוד מתוחכם, אלא גם כישורים
אמנותיים, לעומת עיתון יומי, שעשוי לפרסם תצלום באיכות נמוכה, שצולם במצלמת חובבים,
אך ורק בגלל ערכו החדשותי - למשל: חובב המנציח באקראי ביצוע מעשה פשע, התרסקות
מטוס או תאונת דרכים - הרי שכתבי עת מקפידים על פרסום תצלומים בעלי איכות גבוהה.
 
המקורות לתצלומים בעיתון
התצלומים הרבים הרואים אור בעיתונים ובכתבי העת בישראל מגיעים ממקורות שונים
ומגוונים. ואלה הם המקורות העיקריים:

>צלמי העיתון - כמעט כל עיתון, גדול או בינוני, מ עסיק צלמים קבועים, היוצאים
ל משימות שמטילה עליהם המערכת. העיתונות הישראלית ממעטת, יחסית לעיתונים
אחרים במדינות המערב, להעסיק צלמים במשרה מלאה.

>צלמים עצמאיים - אלה הם צלמים שאינם קשורים בהסכם קבוע לעיתונים, אלא
מצלמים אירועים באופן עצמאי ומספקים את התצלומים לכל מערכות העיתונים.

>סוכנויות צילום ישראליות - סוכנויות אלה, המאגדות בתוכן צלמים עצמאיים,
מספקות תצלומי עיתונות בצד תצלומים המבוצעים לפי הזמנה של חברות ומוסדות.

>סוכנויות ידיעות - מרבית סוכנויות הידיעות הבין-לאומיות, ובראשן רויטר'ס,
אסושיאייטד פרס (AP) או סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), מספקות דרך קבע
לעיתונים המנויים על שירותיהן לא רק ידיעות וכתבות, אלא גם תצלומים.
התצלומים מועברים, באמצעות תקשורת מחשבים דיגיטלית ולוויינים, היישר
ממערכות הסוכנויות אל מחשבי התצלומים במערכות העיתונים.

>סוכנויות צילום בין-לאומיות - בעולם פועלות סוכנויות צילום גדולות,
המספקות בקביעות תצלומים לעיתונים המנויים על שירותיהן - הן תצלומים בעלי
ערך חדשותי הן תצלומים המיועדים לעטר כתבות בכתבי עת או העשויים להועיל
לשימוש עתידי. מקצת התצלומים האלה מגיעים למערכות באמצעות תקשורת מחשבים
ישירה, ואחרים נשלחים בדואר אוויר כשקופיות.

>תצלומים של חברות ליחסי ציבור - חברות ליחסי ציבור אינן מסתפקות, במקרים
רבים, רק בשיגור הודעות לעיתונות (קומוניקטים) למערכות העיתונים, אלא גם
מלוות אותן בתצלומים של בני אדם או של אירועים.

>תצלומים מאזרחים - יש שאזרחים, שנקלעו לאירועים מעניינים או חשובים וצילמו
אותם, מציעים לעיתונים את תצלומיהם תמורת תשלום. כך, למשל, צילם צלם חובב,
גרשון שלווינסקי, בנובמבר 1995, את הרגעים שלפני ההתנקשות בראש הממשלה,
יצחק רבין ז"ל, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ואת הרגעים שמיד לאחר ההתנקשות
- ומכר את התצלומים ל עיתונים בארץ ובעולם.

>מאגרי תצלומים - חברות מתמחות יצרו מאגרים גדולים של תצלומים, במגוון רחב
של נושאים, העומדים לרשות העיתונות. אין המדובר בתצלומי חדשות, אלא בעיקר
בתצלומי רקע ואווירה, ואלה משמשים כאיורים (אילוסטרציות) בכתבות. השימוש
במאגרי התצלומים רווח במיוחד בכתבי עת ובמוספים.
 
תהליך הבררה והבחירה מקיף לא רק את התצלומים המתקבלים מן המקורות שנסקרו
לעיל. לא אחת מתברר כי התצלומים הטריים, שהגיעו אל שולחנו של עורך הצילום,
אינם עונים על הדרישות, ועל כן יש להזדקק למקור נוסף, העומד דרך קבע
לשירותו של עורך הצילום - ארכיון התמונות של המערכת. ארכיון התמונות מכיל
לא רק עותקים של תצלומים שכבר פורסמו בעבר, אלא גם תצלומים שטרם פורסמו.
הארכיון משמש אפוא מעין מאגר של תצלומים, שאפשר להשתמש בהם בעת הצורך.

הארכיון עשוי גם לסייע באיתור תצלומי איור הולמים. הכוונה היא לתצלומים שלא
צולמו בעת האירוע החדשותי עצמו, אך פרסומם בעיתון, בצד ידיעה או כתבה, נועד
להמחיש את הטקסט הכתוב. השימוש בתצלומי איור נעשה, בדרך כלל, כאשר אין
בידי המערכת תצלומים עדכניים מן האירוע, או שיש הגבלות חוקיות ואתיות על
פרסומם (למשל, האיסור על זיהוי קטינים במקרים של מעשי פשע, עברות מין או
אימוץ), (על ההגבלות האלה ראו בהרחבה בפרק 13).
 
עריכת תצלומים
כמו לגבי הטקסט העיתונאי כך גם לגבי התצלומים: תהליך העריכה איננו מתחיל רק
כאשר המוצר המוגמר מונח על שולחנם של העורכים. אף שיש מקרים שבהם צלמים
נקלעים באקראי לאירוע ומתעדים אותו, הרי במרבית המקרים הם נשלחים למשימות
צילום לפי הנחיה מוקדמת. כלומר, הפעלת הצלמים היא פרי עבודת התכנון של
המערכת.
 
בתהליך עריכת התצלומים יש חשיבות רבה לתכנון הולם ולהפעלה יעילה של
הצלמים. שכן, אם העורך או הכתב יודעים מראש איזה סוג של תצלומים מתאימים
ללוות את הידיעה או הכתבה, עליהם להנחות את הצלם לפני צאתו לביצוע המשימה.
כך, למשל, עשויה המערכת להיות מעוניינת דווקא בתצלום של אדם מסוים על רקע
המתאים להקשר המתואר בכתבה. דוגמה נוספת היא כאשר צלם נשלח לטקס הענקת
פרס לספרות. ההנחיה המוקדמת עשויה לסייע למערכת לקבל את התצלומים שהיא
אכן מעוניינת בהם: תצלום שגרתי של לחיצת היד בין חברי ועדת הפרס לסופר
הזוכה, או אולי דווקא תצלומים של המועמדים שלא זכו בפרס, והיושבים בקרב
קהל המוזמנים לטקס. כמובן, אם יתרחש אירוע בלתי צפוי במהלך הטקס, ינציח
אותו צלם העיתונות גם ללא הנחיה מראש.
 
בצד התכנון והפעלת הצלמים, עריכת התצלומים כוללת שני שלבים חשובים נוספים:
האחד, בררה בין התצלומים השונים ובחירת אלה המתאימים לפרסום בעיתון, והשני
- העריכה המעשית של התצלומים העתידים לראות אור. משמעות המונח עריכה
מעשית היא חיתוך התצלום - הן כדי להבליט קטעים ממנו הן כדי להתאימו לגודל
ולמקום שנקבעו לפרסומו. בגלל החשיבות של שני השלבים הללו נרחיב עליהם את
הדברים.
  
בחירת תצלומים
על שולחן המערכת נערמים מדי יום תצלומים רבים, שהגיעו מצלמי העיתון כמו גם
מהמקורות האחרים. מכל אלה יש לברור ולבחור את הטובים והמתאימים ביותר
לפרסום בעיתון. על שלב הבררה והבחירה מופקד, בדרך כלל, עורך הצילום, שהוא
חלק מצוות העריכה של העיתון. עורכי צילום הם צלמים ותיקים ומנוסים, הבקיאים
לא רק ברזי הצילום אלא גם בשיקולים העיתונאיים, המנחים את העורכים.
 
עורך תצלומים לומד להעריך תצלומים, ממש כפי שעורך חדשות לומד להעריך
ידיעות או כתבות - מניסיון אישי ומצפייה בעבודתם של אחרים. יש תצלומים
שממבט ראשון ברור לכול שהם מעולים וראויים לפרסום, ויש כאלה שברור מיד כי
הם גרועים. אך מרבית התצלומים אינם מעולים או גרועים, אלא מצויים אי שם
באמצע, ועל כן ההחלטה לגבי פרסומם היא לעתים לא קלה Gilmore, 1990, p)
167)
 
שני שיקולים מרכזיים מנחים את עורך הצילום בעת בחירת התצלומים לפרסום:
הערכיות החדשותית ואיכות הצילום. בבחירת התצלום המתאים לפרסום יש,
כמובן, חשיבות רבה לערכיות החדשותית של האירוע המצולם, אך עורך צילום טוב
איננו מסתפק בכך, אלא מחפש גם את איכות הצילום ואת הערכים המוספים של
התצלום (אווירהב, תחושות וכדומה).
 
יש לפחות חמישה קני מידה לבחינת הערכיות החדשותית של התצלום, ואלה הם:

>ההקשר החדשותי -
האם התצלום אכן משקף אירוע או דמות, שהם נושא של ידיעה?
דוגמאות בולטות הן פינוי פצועים מאוטובוס אחרי פיגוע, לחיצת יד בין מנהיגים
בעת חתימת הסכם בין-לאומי חשוב, או הבאת עציר לבית המשפט להארכת מעצרו.
 
>הנצחת הרגע - יש חשיבות מיוחדת לתצלומים המנציחים אירועים דרמטים בעת
התהוותם או התרחשותם. למשל, התצלום שבו נראה ג'ק רובי יורה מטווח קצר בלי
אוסוולד, רוצחו של הנשיא ג'ון קנדי, או התצלום שבו נראה קצין וייטנמי מקרב
את קנה אקדחו לרקתו של אזרח ברחוב בסייגון, שניות ספורות לפני שלחץ על
ההדק.
 
>סיפוריות ופעולה - כמו ידיעה טובה או כותרת טובה, כך גם התצלום העיתונאי
צריך לספר סיפור ולתאר פעולה.

>בלעדיות - מבחן הבלעדיות, שהוא אחד מקני המידה לקביעת הערכיות החדשותית
של ידיעה, תקף גם לגבי התצלום. לבלעדיות יש חשיבות מיוחדת על רקע התחרות
בין אמצעי תקשורת.

>ההשפעה על הקורא - עיתונים רבים, ובעיקר עיתונים פופולריים, אינם מסתפקים
במסירת מידע (באמצעות הטקסט או התצלום), אלא גם מבקשים לעורר תגובה כלשהי
מצד הקוראים, בעיקר במישור הרגשי. משום כך, תצלום המיועד לפרסום בעיתון
ייבחן גם מהיבט זה: איזה רושם הוא מותיר על הקורא, ואילו רגשות (חמלה, כעס,
רחמים, אהדה, שנאה וכדומה) הוא מעורר.
 
שלושה קני מידה עיקריים מעצבים את ההחלטה לגבי איכות התצלום:
 
>קומפוזיציה - מכלול המרכיבים הנכללים בתמונה, ובעיקר - מיקומו של הנושא
המרכזי בהשוואה למרכיבי הרקע. יש שמרכיבי הרקע פוגמים באיכות התצלום, אך
יש שהם מוסיפים לו איכויות (למשל, קצין צבא ליד טנק, צוללן ולידו ציוד
צלילה, נהג שמכוניתו התהפכה בשל מהירות מופרזת ליד תמרור המגביל את מהירות
הנסיעה). המסגור (framing) אף הוא עשוי לתרום לעתים ליצירת הקומפוזיציה,
ולדוגמה: תצלום של קבוצת תלמידים בכיתה, על רקע הלוח השחור.

>אווירה או זווית הצילום - לא די בכך שהתצלום מנציח אירוע מסוים, אלא יש
לחתור לכך שימחיש לקורא גם את האווירה ואת תחושות המשתתפים באירוע, למשל
על ידי התמקדות בהבעות פנים או בתנוחות גוף. לתצלומים הממחישים את האירוע
ואת האווירה גם יחד יש חשיבות רבה במיוחד בכתבי עת, אך גם עיתונים יומיים
מעניקים להם עדיפות. תיאור האווירה חשוב לא רק בצילום אירועים, אלא גם
בתצלומי דיוקן (פורטרט). תצלום דיוקן של אדם בפעולה (רוכן, מאזין, מניף יד,
צוחק במלוא פה וכדומה) עדיף לאין ערוך מתמונה סטטית וקפואה, שכמו צולמה
בשיטת הסרט הנע בעת גיוס טירונים בבסיס קליטה ומיון.

>איכות טכנית - תהליך ההדפסה, ובמיוחד בעיתונים יומיים, פוגם באיכותו של כל
תצלום. על כן, יש חשיבות רבה לכך שהתצלום המקורי, המיועד לפרסום, יהיה בעל
איכות טכנית גבוהה, כלומר: חד, ברור וממוקד.
 
היבט נוסף שיש לזכור: בעת שילוב תצלומים, ובמיוחד תצלומי דיוקן, חייבים
פניהם של המצולמים לפנות אל פנים העמוד ולא החוצה ממנו (1995 ,Davis).
מבט החוצה עלול ליצור מעין ניכור בין המצולם לבין הטקסט, ואילו מבט פנימה
יוצר תחושה כי המרואיין המצולם הוא חלק מהכתבה כולה. למרות שמבחינה טכנית
אפשר להפוך את כיוון התמונה, יש להימנע מכך ככל האפשר. אם מחליטים בכל זאת
לבצע היפוך שכזה (המכונה היפוך פריזמה), יש ל בצע בדיקה מדוקדקת של כל
הפרטים המופיעים בתצלום. שלטים הפוכים, הגה בצד הלא נכון של המכונית, או
כנפי צניחה המוצמדות לצדו הימני של החזה - כל אלה הם רק דוגמאות אחדות
לתקלות מביכות הנגרמות בשל הפיכת התצלום.
 
הממד האנושי - גם בתצלומים
אחד השיקולים המנחים את עורכי התצלומים בעת בחירת תצלום לפרסום
בעיתון הוא, האם משולבים בו בני אדם. הסיבה לכך ברורה: תצלום של אתר
או של חפץ בדרך כלל פחות מעניין לעומת אותו אתר או חפץ המצולם עם
בני אדם. הממד האנושי מוסיף עניין לתצלום, ולעתים גם מעניק למתבונן
נתונים באשר לגודל החפץ או המקום המצולם. לדוגמה: תצלום של סדק גדול
שנפער בכביש, אחרי רעידת אדמה, בדרך כלל פחות טוב ("תצלום מת", כך
יגדירו זאת צלמים מנוסים) מתצלום של אותו סדק כאשר אדם מציץ לתוכו
(תצלום כזה יוגדר כ"תצלום חי").
 
ראוי לזכור: מרכיב ההאנשה עשוי להתקיים לעתים גם ללא נוכחות של בני
אדם בתצלום. צילום מקרוב של בובה, בתוך עיי חורבות של בניין שנהרס
ברעידת אדמה, מעניק לבובה ממד כמעט אנושי. כך גם לגבי חיות: לצילום של
ציפור פגועת כנף, המנסה ללא הצלחה לשוב ולעוף, יש ממד דומה.
 
המדריך המעשי
בחירת תצלומים

בחירת התצלום הנאות לפרסום בעיתונות היא מלאכה מורכבת, המחייבת את עושיה
להפגין חושים עיתונאיים והבנה אמנותית ולשלוט בהיבטים הטכניים של תחומי
הצילום וההדפסה. בכל זאת, אפשר לנסח עשר שאלות מנחות Lewis, 1995, p. )
216), שצריכות ללוות כל עורך ועורך תצלומים:
>מידע - האם התצלום מספר סיפור? 
>השפעה - האם התצלום ייחרת בזיכרונו של הקורא?
>מוקד - האם המסר העיקרי של התצלום ברור וקל לזיהוי?
>פעולה - האם משהו מתרחש בתמונה, או שהיא קפואה וסטטית?
>רקע - האם הרקע בתמונה מושך את תשומת הלב ומפריע לעיקר? האם יש הבחנה
ברורה בין הנושא העיקרי לבין הרקע?
>מסגרת - האם אפשר לחתוך את התצלום (כדי להתאימו לצורכי העימוד) מבלי
שהמסגרת הכללית שלו תיפגע?
>קומפוזיציה ועיצוב - האם התצלום יעיל מבחינה חזותית? האם נעשה בו שימוש
נכון במרכיבים הגרפיים?
>צללים ונקודות מוקד - האם הפרטים החשובים בתצלום אכן ייראו טוב גם בתהליך
ההדפסה?
>חדות - האם התמונה ממוקדת?
>אתיקה והגינות -
האם התצלום עומד בכללי האתיקה של העיתונות ושל העיתון?
 
חיתוך תצלומים
פעולת החיתוך (cropping) היא חלק מרכזי בתהליך עריכת התצלומים. העובדה
שתצלום כלשהו צולם בצורה מסוימת איננה מחייבת בהכרח שכך הוא גם יפורסם.
 
החיתוך חיוני משתי סיבות עיקריות:
בראש ובראשונה, כדי לשפר את התצלום: למקד אותו, להבליט את העיקר ולחתוך
חלקים חסרי חשיבות לסיפור המרכזי;

כדי להתאים את התצלום לשטח הפיזי המוקצב לו בעמודי העיתון. עם זאת, יש
מקרים שבהם יש חשיבות גם לפרטים השוליים לכאורה, ועל כן אין לוותר עליהם.
 
עקרונות יסוד בחיתוך תצלומים
עיתונים רבים בעולם נוהגים להקצות בעמוד הראשון שטח קבוע בגודלו לשיבוצו
של תצלום מרכזי. זאת, למרות שלא כל התצלומים מתאימים למתכונת פיזית נוקשה.
חיתוכו של התצלום, כדי להתאימו למקום ולגודל שנקבעו לו מראש, דומה לחיתוכה
של תמונה, כדי להתאימה למסגרת מוכנה - במקום להתאים את המסגרת לתמונה 
.(Crozier, 1989, p. 95)
 
אסור שחיתוך התצלומים יהיה פעולה שרירותית, המיועדת רק להתאימם למקומות
הממתינים להם בעמודי העיתון. צלם העיתונות הישראלי הוותיק מיכה בר-עם אף
קבל על כך במילים אלה: "לא פעם קורה שצילום נקצץ ממש בשל שיקולי עריכה
ומיקום, ותוך כך מאבד לגמרי את משמעותו. האם עורך היה מרשה לעצמו לקצץ
קטעים שלמים ומהותיים מרשימה אם היו מתערערים תוך כדי כך המבנה וההקשר
ההגיוניים של הדברים ומשמעותם?" (בר-עם, 1972, עמ' 152).
 
חיתוך שגוי יכול לפגוע בתצלום, אך חיתוך נכון יכול לא רק לשפר את איכות
התצלום אלא גם להציל מכליה תצלום שממבט ראשון נתפס כבעייתי או כמשעמם.
 
כדי להבטיח חיתוך נכון של תצלומים, מן הראוי לבחון היטב את הנקודות האלה:

>הגדרת המוקד והסיפור - יש לזהות את המרכיב העיקרי שבתצלום ולהתמקד בו.
צילום של חמש מכוניות פגועות אחרי תאונת שרשרת עשוי להיות הסיפור העיקרי,
אך ייתכן שמבחינת הצילום עדיף להתמקד רק במכונית אחת, שמתוכה מחלצים את
אחד הפצועים. אם הבעת הפנים המתוחה של המחלצים היא הסיפור - יש להתמקד בה
ולחתוך את המכוניות שמסביב.

>האם הרקע חיוני או מיותר? - יש ל בחון את תרומת הרקע ובהתאם לכך להחליט
אם להשאירו או לחתכו. לפני שמוותרים על הרקע מן הראוי לחפש בו מרכיבים
העשויים להשתלב בסיפור המצולם, כמו עדי ראייה המתבוננים בתימהון באירוע או
חולפים לידו באדישות. גם שלטים שיש להם נגיעה, ישירה או אירונית, לנושא
התצלום עשויים להוסיף לאיכות התמונה. לעתים הרקע עשוי להיות אתר המוכר
לחלק גדול מ ן הקוראים, שיזהו אותו מיד, ועל כן אין לחתוך אותו מן התצלום.

>הפרטים הקטנים - כדאי לבחון היטב גם את הפרטים הקטנים שבתצלום, משום
שלעתים דווקא הם אלה המעניקים משמעות לתצלום ומאפיינים אותו. חולצה הנשמטת
מעל המכנסיים, נעליים לא שרוכות, עניבה שאינה מסודרת כהלכה או חיבוק לבבי -
כל אלה עשויים להעניק לתצלום נופך ייחודי. על כן, יש להיזהר מחיתוך הפרטים
הקטנים האלה רק כדי להתמקד בפניהם של המצולמים.
  
מקור:
 
עיתונאות - איסוף מידע, כתיבה ועריכה, עמ' 520-507, הוצאת האוניברסיטה
הפתוחה


 
 ©
באישור האוניברסיטה הפתוחה - כל הזכויות שמורות

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך
או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר - כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה
שימוש מסחרי בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מופרשת ובכתב
ממדור זכויות יוצרים של האוניברסיטה הפתוחה

 
 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש