דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,547,996 כניסות לאתר
פקודת העיתונות

פקודת העיתונות משנת 1933 היא המסמך הבסיסי המסדיר את היחסים הפורמליים בין
הממסד הפוליטי לבין העיתונות הכתובה בישראל. הפקודה נולדה בתקופת המנדט בעקבות
מאורעות תרפ"ט (1929) ונועדה לסייע לשלטון הבריטי להדק את הפיקוח על הפרסומים
בכתב בארץ ישראל. לימים כאשר החריפו היחסים בין שלטונות המנדט לישוב היהודי נוספו
לפקודת העיתונות הוראות מחמירות בדבר רישוי עיתונים ואלה עוגנו בתקנות ההגנה (שעת
חירום) - 1945.
 
עם הקמת המדינה הוכללה פקודת העיתונות בספר החוקים של מדינת ישראל.
 
הרשיון להוציא עיתון במדינת ישראל מותנה בתנאים רבים שהפרתם מעניקה לממונה על
המחוז מטעם משרד הפנים את הסמכות להטיל סנקציות על העיתון עד כדי הפסקת הופעתו.
 
לפנינו מספר דוגמאות הממחישות את אופי הפיקוח הפוליטי באמצעות סעיפי החוק. פקודת
העיתונות קובעת כי:
 
 
המבקש לקבל רשיון להוצאת עיתון חייב להוכיח כי הוא לפחות בן 25 שנה, בעל
תעודת בגרות מוכרת, מסוגל לדבר, לקרוא ולכתוב בשפה שהעיתון יופיע בה, והוא
אינו בעל עבר פלילי (סעיף 5ב).
 
עורך חייב לפרסם חינם וכלשונן את כל ההודעות הרשמיות ואת ההכחשות הנמסרות
על ידי שר הפנים או בשמו (סעיפים 10 ו-17).
 
ניתן להתרות בבעל עיתון או במוציאו לאור כי "חומר מסוים המופיע בעיתון
עשוי, לדעת שר הפנים, לסכן את שלום הציבור, או כולל ידיעות שקר או שמועות
שקר, אשר לפי דעתו יש בהם כדי לעורר בהלה או ייאוש, וכי אם ימשיכו בפרסומו
של אותו חומר בעיתון יעיין שר הפנים בשאלת הפסקת הוצאתו של העיתון" וזאת
הוא אף יכול לבצע ללא כל התרעה מוקדמת (סעיף 19).
 
בית המשפט רשאי לאסור את פרסומו של עיתון לתקופה של עד שלוש שנים בגין
דיבת הסתה או כל דיבה אחרת (סעיף 23ב).
  
פקודת העיתונות שפירושה התניית הוצאה לאור של עיתון באישור השלטון זרה לרוח
הדמוקרטיה שאחד מבסיסיה הוא חופש העיתונות והביטוי. קשה להצדיק גם מנקודת המבט
הביטחונית, את המשך קיומה של הסמכות לשלילת רישיון מעיתון . גם מי שגורס שבתנאי
חירום אין מנוס ממניעה מראש של פירסומים, יכול לבוא על סיפוקו הביטחוני באמצעות
קיומה של צנזורה צבאית, הפוסלת באורח פרטני פרסום מסויים, אך איננה מורידה את
הכורת על עיתון שלם, על שלל המידע והדעות המתפרסמות בו.

משה נגבי קובע כי "אין הצדקה ביטחונית או אחרת להמשך קיומה של הסמכות
השלטונית לאסור על פרסום עיתון, וערכי חופש הביטוי וחופש המידע מחייבים את
ביטולה. ..את משטר הרישוי יש להמיר במשטר רישום, לאמור: כל עיתון יצטרך
למסור פרטי זיהוי ואיתור של האחראים למתפרסם בו, על מנת שהללו יישאו
באחריות המשפטית לעבירותיו ולעוולותיו"(1).

עד כה נכשלו כל היוזמות לביטול הסמכות האמורה גם, ואולי בעיקר, בשל אדישות
העיתונות עצמה.
 
1. נגבי, משה, חופש העיתונות בישראל - ערכים בראי המשפט,(ירושלים:מכון
ירושלים לחקר ישראל, 1995), ע"מ 33.

 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש