דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,484,271 כניסות לאתר
חוק רשות השידור, תשכ"ה - 1965

חוק רשות השידור מסדיר את מעמדם ואת דרכי תפקודם של אמצעי התקשורת בישראל. החוק
נחקק בשנת 1965, במטרה להגדיר מחדש את מעמדו של הרדיו שהיה עד לאותו הזמן
מחלקה במשרד ראש הממשלה. החוק החדש קבע כי קול ישראל יהיה מעתה רשות ציבורית
עצמאית. כעבור שלוש שנים משהחלו שידורי הטלוויזיה בארץ תוקן והוחל החוק גם על
שידורי הטלוויזיה
 
עד לחקיקתו של חוק רשות השידור היה השידור בישראל בשליטה מונופוליסטית ומוחלטת של
הממשלה ושיקף במידה רבה את עמדותיה ומסריה, המניע המוצהר לחקיקת החוק היה למנוע
או למזער את השליטה הישירה של הממשלה בשידורים. את המטרה האמורה ביקש המחוקק
להשיג ע"י הפקעת ניהול השידורים מידי משרד ראש הממשלה והעברתו לגוף ציבורי-הוועד
המנהל של רשות השידור.
 
חוק רשות השידור קובע, כי הנהלת הרשות תופקד בידי מליאה בת 31 חברים וועד מנהל בן
7 חברים, ובכללם יושב ראש הרשות ומנהלה הכללי. הוועד המנהל כאמור בסעיף 19 לחוק
"הוסמך לדון ולהחליט בענייני הרשות". להלכה מבטיח החוק כי בעיקרון, הן העריכה
והניהול היומיומיים של השידורים והן המדיניות הכוללת המנחה אותם יהיו בידי גורמים
לא ממשלתיים, קרי: מנכ"ל רשות השידור והוועד המנהל של הרשות. יתירה מזאת: נקבעו
בחוק שלושה חריגים מוגדרים שבהם מותר לממשלה או לגורמים מטעמה להתערב בשידורים
או להכתיב את תוכנם, כלומר מכאן ניתן להסיק כי במקרים שאינם חריגים אין לממשלה
דריסת רגל בשידורים.
 
אלה שלושת החריגים שבהם רשאי הממסד הפוליטי להשפיע על תוכן השידורים:
נסיבות חירום - בנסיבות של "כורח צבאי" או "כורח של תנאי חירום" רשאית
מליאת הממשלה להפקיע או להגביל את סמכויות הוועד המנהל או המנכ"ל ולהעבירן
לידיה. תוקפה של ההפקעה הוא לחודש ימים, אלא אם כן מאריכה אותה ועדת חוץ
וביטחון של הכנסת.
 
הודעות רשמיות - לממשלה יש סמכות להפקיע זמן שידור להודעותיה להודעות
המטכ"ל בצה"ל ולהודעות ראש הג"א. ראוי להדגיש כי סמכות זו נוצלה בטלוויזיה
לא רק להעברת מסרים דחופים אלא לקבלת זמן שידור חינם לתשדירי תעמולה
(כגון החלפת ערכות מגן נגד לוחמה כימית) ובמקרה בודד בחודש פברואר 1980
נוצלה הסמכות לשם שידור תשדיר פוליטי מובהק מפי שר האוצר יורם ארידור על
המדיניות הכלכלית.
 
מחלוקת בוועד המנהל - אם שניים לפחות מבין שבעת חברי הוועד המנהל
מתנגדים להחלטתו, הם רשאים לערער עליה בפני השר הממונה על הרשות. השר
הממונה אינו רשאי לבטל או לשנות בעצמו את החלטת הרשות, אולם הוא רשאי
לעכב את ביצועה ולהביאה לדיון בממשלה ורק זו מוסמכת לבטלה.
 
כאמור למעט החריגים הללו אמורים שידורי קול ישראל והערוץ הראשון של הטלוויזיה
להתנהל ללא השפעה פוליטית, אולם פוטנציאל השפעתו של הממסד הפוליטי בא לידי ביטוי
באמצעות האופי והשיטה שבה ממנים מנכ"ל וועד מנהל. החוק נתן לממשלה אפשרות לאייש
מוסדות אלה כראות עיניה ולא הציב קריטריון של כשירות למינוי.בחוק נקבע כי בוועד
המנהל לא יהיו יותר משני עובדי מדינה אך אין הגבלה על מינוי עסקנים או פונקציונרים
ממפלגות הקואליציה הממשלתית.גם את המנכ"ל ממנה הממשלה.
 
משה נגבי קובע כי "כמה מן הממשלות ניצלו את שליטתן המוחלטת במינויים ומינו
למוסדות רשות השידור אנשים אשר ערכי חופש השידור וייעודי השידור הציבורי
מעניינים אותם כקליפת השום, ואשר לא ראו בפוליטיזציה של השידורים דבר מגונה,
אלא את תכלית כהונתם במוסדות האמורים. ...לוועד המנהל מונו לעיתים קרובות
עסקנים מפלגתיים שראו בחברותם בו קרש קפיצה לכנסת ולפיכך היו מעוניינים
בראש ובראשונה להפגין את נאמנותם ותרומתם למפלגתם"(1).
 
לרשות השידור מעמד משפטי מיוחד משום שהחוק לא רק מבטיח את חירותה וקובע את
גבולות החירות הזאת, כפי שהדבר נעשה לגבי כלל המדיה, אלא כופה עליה לתת בימה
ופרסום גם למידע ולדעות שאינם לרוח מנהליה ועובדיה. חוק רשות השידור כולל הוראות
שעניינן איננו מה מותר ומה אסור לפרסם אלא מה הם חייבים לפרסם.
 
שידורי רשות השידור אינם אמורים להיות ניטרליים לגבי נושאים מסוימים אלא שעליהם
לקדם ולהנחיל אידאות מסוימות. סעיף 3 לחוק קובע כי על רשות השידור לשדר תוכניות
במגמה: לשקף את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והשגיה, לטפח אזרחות טובה, לחזק את הקשר
עם המורשת היהודית..,.לקדם את ההבנה והשלום עם המדינות השכנות וכו'.
 
דוגמא לבעייתיות ביישום סעיף 3 לחוק עלתה ב-1984 כאשר הכריע הוועד המנהל שלא לתת
- בעיקרון - פתחון פה בשידורים לרעיונות הגזעניים של תנועת "כך". הוא ביסס את ההחלטה
על המגמה על פיה מחויבת הרשות, "לקדם את השאיפה לחברה הבנויה על חירות, שוויון,
סובלנות ואהבת הבריות". לדעת הוועד המנהל שהוצגה בבג"צ, מצדיקה מגמה זו ומחייבת שלא
לשדר "הסתה גזענית פרועה והטפה לשנאה בין חלקי האוכלוסיה". ואולם השופט אהרון ברק
דחה את קביעת הוועד המנהל וגרס כי החירות כוללת גם את חירות הביטוי של תנועת "כך".
עיקרון השיוויון משמעותו שידור כל הדעות וההשקפות גם לדעות המקוממות ומטפחות חוסר
סובלנות.
 
סעיף נוסף שבא להבטיח את פתיחותם של אמצעי התקשורת לדעות שונות ומגוונות הוא סעיף
4 הקובע כי: "הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות
שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה. הסעיף מבחין בצורה מובהקת בין
ידיעות לדעות , בין news ל- views. כאשר מדובר במידע עובדתי המעניין את הציבור
אמת המידה המחייבת את הרשות היא מהימנותו. הרשות אמורה לשדר עובדות המשקפות את
המציאות כמות שהיא, גם אם היא קשה.
 
לעומת זה כאשר מדובר בדעות, מחויבת הרשות להציג מגוון של השקפות הרווחות בציבור,
ואין היא יוצאת ידי חובתה בהציגה קטע ממנו. לצורך הגדרתה של חובה זו אימץ בג"צ את
עקרונותיה של דוקטרינת ההגינות שפותחה בארה"ב ולפיה נדרשת המדיה המשודרת לשקף
את כל העמדות בסוגיה ציבורית באורח הוגן, ולאפשר זכות וזמן הוגן לתגובה למי שהוא
אישית, או עמדתו, הותקפו בשידור.
 
קובלנות רבות הוגשו במהלך השנים לרשות השידור בגין חוסר איזון, לכאורה, בסיקור
התקשורתי. באוקטובר 1974 נפגש ראש הממשלה יצחק רבין עם חברי הוועד המנהל וקבל
באוזניהם על חוסר איזון פוליטי במשדרי האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה ובעיקר על
הסיקור המוגזם של מבצעי ההתנחלות בשטחים באותה התקופה. לאחר המהפך הפוליטי ב-
1977 המשיך משרד ראש הממשלה להתלונן על חוסר איזון פוליטי בסיקור אלא שהפעם
המתלונן היה מנחם בגין. מאוחר יותר התלוננו המתיישבים ביהודה ושומרון כי סיקור
הטלוויזיה את חיי המתנחלים ביהודה ושומרון לוקה בחוסר איזון ובשנת 1988 הקימו את
התנועה "העם נגד תקשורת עויינת". לעומת זאת בדצמבר 1993 כאשר נתנה הטלוויזיה
ביטוי למחאתם של המתנחלים על הסכמי אוסלו, קבל שר החוץ שמעון פרס על כך שגוש
אמונים השתלט על הטלוויזיה הכללית.
 
העובדה כי טענות הקיפוח וחוסר האיזון בסיקור מגיעות מכל קצות הקשת הפוליטית יש בה
כדי להוכיח כי אין בטענות אלה ממש.
 
1. נגבי, משה, חופש העיתונות בישראל - ערכים בראי המשפט,(ירושלים:מכון
ירושלים לחקר ישראל, 1995), ע"מ 160.

  



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש