דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,547,988 כניסות לאתר
חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן- 1990

החוק המאפשר את הפעלתם של ערוצי רדיו וטלוויזיה מסחריים נתקבל בכנסת בראשית
1990. בנובמבר 1993 החל לראשונה בארץ, שידור אשר ממומן כולו מפרסומת מסחרית,
והמופעל ע"י תאגידים כלכליים למטרות רווח. אולם גם שידור מסחרי זה נתון לפיקוח
ציבורי - פיקוחה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. רשות זו היא הבוחרת בשיטת המכרז
את תאגידי השידור והיא המפקחת על פעילותם. הפיקוח על שידורי הערוץ השני נתון בידי
מועצה בת חמישה עשר חברים ולא בידי שני גופים מליאה וועד מנהל, כפי שהדבר ברשות
השידור. כמו ברשות השידור, חברי מועצת הרשות השנייה כמו גם יושב ראש הרשות ומנהלה
הכללי, מתמנים לפי המלצתו של השר הממונה על ביצוע החוק, מצב הפותח גם כאן פתח
לשיקולים פוליטיים באיוש מוסדות הרשות. דוגמא לשיקול פוליטי מובהק היא כאשר בראשית
1995 שר התקשורת שמעון שטרית (מפלגת העבודה), אילץ את מי שהיה יושב ראש הרשות
וזוהה עם הליכוד אלוף (מיל.) יוסי פלד, לפרוש מתפקידו, חרף ההערכה המקצועית הרבה
שלה זכה. המועמד שנבחר בסופו של דבר - פרופסור גדעון דורון ידוע כבעל קשר אמיץ עם
מפלגת העבודה. זאת ויותר היות הרשות השנייה הגורם הקובע מי יהיו הגופים המשדרים
והעובדה כי המכרז לזיכיונות השידור נערך מחדש מידי ארבע שנים גורמים לכך שהזכיינים
יבקשו לרצות או לא להרגיז בשידוריהם את חברי המועצה ואת הגורמים הפוליטיים
שמממנים אותה וזאת על מנת שלא להסתכן באובדן זיכיון.
 
נתיב נוסף להשפעת הממסד הפוליטי על זכייני הערוץ השני ובעקיפין על תכניו נובע
מסכנת הלחץ הכלכלי המופעל על הזכיינים. על כך מרחיב משה נגבי בספרו "חופש
העיתונות" באומרו "כאשר הגוף המשדר הוא כלכלי פרטי ומטרתו היא רווח הוא עלול
שלא לשדר מידע או דעות הפוגעים באינטרסים החומריים שלו עצמו או באינטרסים
של המפרסמים, או אף לשדר מידע חד צדדי המקדם את האינטרסים האמורים....כל
אחד מן הגורמים הכלכליים השותפים בתאגיד המשדר, תלוי או מעוניין ברצונו
הטוב של פוליטיקאי זה או אחר. לבנקים, למשל, עשוי להיות חשוב מאוד שאדם
מסוים יכהן או לא יכהן כשר האוצר או כיו"ר ועדת הכספים. יש להם אינטרס
מובהק גם במגמות מדיניות הכלכלית, ובנקיטת או אי נקיטת צעדים כלכליים
מסוימים. זאת ועוד השיקול הכלכלי עשוי להכתיב הימנעות גורפת משידור דעות
בלתי פופולריות על מנת להבטיח רייטינג שימשוך מפרסמים"(1).

בדומה למצב לגבי רשות השידור, הממשלה יכולה בתנאי חירום להפקיע את סמכויות הרשות
ולהשתמש בערוץ השני לצרכיה לתקופה מירבית של 30 ימים. אולם שלא כברשות השידור
אין הממשלה או הצבא יכולים לכפות שידור הודעות מטעמם לציבור. עליהם לפנות בבקשה
בנושא זה לרשות השנייה, וזו רשאית להורות לזכיין לשדר את ההודעה.
 
התחום הפגיע ביותר ללחצים פוליטיים הוא תחום החדשות. המחוקק היה מודע לסכנה ולא
הפקיד תחום זה בידי הזכיינים אלא בידי חברת החדשות אשר איננה נזקקת לעמוד למכרז
תקופתי, איננה מוכרת זמן שידור למפרסמים, ואשר בה שותפים שני גורמים - הרשות
הציבורית והזכיינים המסחריים. 60 אחוזים מחברי דירקטוריון חברת החדשות הם נציגי
שלושת הזכיינים ו-40 אחוזים הם נציגי הרשות השנייה. המנהל הכללי של הרשות השנייה
משמש בתפקיד יושב ראש מועצת המנהלים של חברת החדשות, כך מובטחת לגוף המפקח השפעה מכרעת על ניהול החברה, ויש במצב זה כדי להגביל את כוחם של הזכיינים.

גם הדחתו של מנהל חברת החדשות - תוך כדי הקדנציה של חמש שנים - טעונה אישור של 75
אחוזים מן הזכיינים. בפברואר 1995 מנעה דרישת הרוב המשוריין את הדחת המנכ"ל
הראשון של חברת החדשות, אילון שלו. ששת נציגי הזכיינים במועצת המנהלים של חברת
החדשות ביקשו להדיחו, בעיקר בגלל חריגות תקציביות. ארבעת נציגי הרשות השנייה התנגדו
להדחה והצביעו על הצלחותיה המקצועיות של חברת החדשות. הזכיינים נסוגו וויתרו על
יוזמת ההדחה. כעבור חמישה חודשים פרש שלו, ונמסר כי הזכיינים מבקשים להחליפו מיד,
אך נציגי הרשות השנייה טרפדו את מינויו המהיר של מחליף והתעקשו על תהליך חיפוש
ובחירה יסודי יותר. אירוע זה היווה מבחן כוח בין הזכיינים לבין המפקחים עליהם. אף
כי היתה אמת בטענת הזכיינים כי בכל חברה מסחרית נוהגים לבחור מנהל חדש מיד כדי
לצמצם את הנזק, טענה זו התעלמה מעובדת יסוד: חברת החדשות כמו ערוץ 2 היא חברה
פרטית בפיקוח ציבורי.
 
חוק הרשות השנייה מאפשר פיקוח פוליטי גם על השידור המסחרי בישראל. גם אם
השידורים ממומנים ממקורות פרטיים, אין הדבר מבטיח את עצמאותם, הממסד
הפוליטי, האחראי על חלוקת זיכיונות השידור, מצפה לתמורה מן הזיכיונות שאם לא
כן שמורים לו מנגנוני פיקוח יעילים להשגתה.
 
11. נגבי, משה, חופש העיתונות בישראל - ערכים בראי המשפט,(ירושלים:מכון
ירושלים לחקר ישראל, 1995), ע"מ 174.
 

 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש