דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,547,998 כניסות לאתר
סיכום, מסקנות והצעה להסדר חלופי

פסיקת בג"צ בעניין שניצר השפיעה לא מעט לריכוך חומרתה של הסמכות הנתונה בידי
הצנזור הצבאי למנוע מראש פרסומים מטעמי הגנת בטחון המדינה. תמצית ההלכה שנקבעה
בפסק-הדין היתה לבעלת משמעות מעשית מרובה, משהביאה לשינוי בהסכם שבין "ועדת
העורכים" לשלטונות צה"ל, כך שנקבע בו לאורה, כי "לא ייאסר פרסום אלא אם כן קיימת
וודאות קרובה שהפרסום יפגע פגיעה ממשית בבטחון המדינה." בלא שילוב ההלכה בהסכם,
היתה ההלכה מאבדת הרבה מחשיבותה, הואיל ולמעשה פועל הצנזור הצבאי כלפי רוב
העיתונים על-פי ההסכם ולא על-פי תקנות ההגנה. הלכה למעשה, מתחשב הצנזור בהלכת
פסק-הדין, ולאורה מותרים עתה, למשל, פרסומים הנוגעים במינויים צפויים בצה"ל -
פרסומים שנפסלו קודם לכן.(106) נכונות זו להפעלה מעשית של ההלכה, שניתן להניח שלא
תתייחס בהכרח לכל מינוי בעל אופי בטחוני, הינה מבורכת. אפשר לשער, שרוחה הכללי של
ההלכה השיפוטית תוליך גם ליתר ליברליות של הצנזורה הצבאית באופן כללי.
 
סיכום הדיון במאמר זה יתבסס על שניים: ראשית, התייחסות לדין המצוי, כפי שהוא, בהנחה
שאפשר להוליך לכמה שינויים בהסדר הנוהג, תוך שמירת עיקר ההסדר הקיים. שנית, העלאת
הצעה להסדר חלופי, תוך שינוי עיקרי ההסדר הנוכחי. בשני המקרים מוכן אני להניח,
שביטולה הכולל של הצנזורה הצבאית אינו אפשרי במציאות הבטחונית של מדינת-ישראל.
 
1. הדין המצוי - הצעה לשינוי הדין הקיים תוך שמירת עיקר ההסדר הנוכחי

(א) הסמכות לדרוש הגשת חומר לצנזורה לפני פרסומו

הסמכות מכוח תקנה 97 לתקנות ההגנה מאפשרת לצנזור הצבאי לדרוש הגשת "כל חומר"
לביקורת מוקדמת. לפי ניסוח זה, רשאי הצנזור, לכאורה, לדרוש הגשת חומר שדבר אין לו
עם הגנת המדינה, שלום הציבור או הסדר הציבורי. הצנזורה הצבאית עצמה אינה מבקשת
לשמר לעצמה סמכות רחבה כזו. בצו שהוציא הצנזור הראשי מכוח תקנה 97, צומצמה חובת
ההגשה לפרסומים הנוגעים לבטחון המדינה, ואלה הוגדרו כ"כל פרסום או דפוס של חומר
הנוגע לבטחון המדינה, שלום הציבור והסדר הציבורי בישראל או באזור יהודה, שומרון
וחבל עזה, או ליחסי ישראל ערב".(107) נוסח זה צריך להיקבע בתקנות, כשחובת ההגשה
לביקורת מוקדמת מובהרת על-ידי רשימת הנושאים לביקורת מוקדמת.

(ב) סמכות העונשין המינהלית שבידי הצנזור הצבאי
הסמכות להפעיל סנקציה מינהלית על הפרת תקנות ההגנה באשר לצנזורה, נוסף להגשת
כתב-אישום פלילי, הינה סמכות חמורה ביותר בתוצאותיה. היא יכולה להיות מופעלת בלא
פסק-דין מרשיע של ערכאה שיפוטית ובלא בירור משפטי של שמיעת בעלי-הדין. מוצע,
שהצנזור הראשי לא יהיה רשאי להפעיל סמכות זאת, אלא אם נראה שבפרסום שלא הותר
היתה משום ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי.
מבחן זה לא נקבע על-ידי בג"צ, אך הוא יכול לאמצו בדרך של פרשנות שיפוטית לסמכויות
הצנזור הצבאי על-פי תקנה 100 לתקנות ההגנה. בדרך של פרשנות ניתן גם לקבוע, כי
הצנזור לא יהיה רשאי להפעיל את סמכותו המינהלית, להוציא מקרים יוצאי-דופן במיוחד,
אם ברור כי בדעת המדינה להעמיד את מפר תקנות ההגנה לדין פלילי.
 
(ג) הסמכות לאסור פרסומים: מהות שיקול-דעתו של הצנזור הצבאי
פסיקת בג"צ בעניין שניצר פירשה את תקנה 87(1) לתקנות ההגנה כך, שאין הצנזור רשאי
למנוע פרסום אלא אם כן קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה, בשלום
הציבור או בסדר הציבורי. אין ספק שמבחן זה הוא, בעיקרו, מבחן ראוי, המבטא התחשבות
נאותה בערכם החברתי הגבוה של חופש הביטוי וחופש העיתונות. עם זאת ראוי, לדעתי,
להמיר מבחן שיפוטי זה במבחן שיפוטי אחר, זה של "הסכנה הברורה והמיידית". לפיו, יהא
הצנזור הצבאי רשאי למנוע פרסום רק בקיומה של סכנה ברורה ומיידית לפגיעה ממשית
בבטחון המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי. המבחן המוצע, המדגיש את מיידיותה של
הסכנה האפשרית, מעורפל פחות ממבחן "הוודאות הקרובה", קל יותר לפעול לאורו והוא
יכול למנוע יותר שימוש בלתי-נאות בסמכות הקיימת. עם זאת, יש בו עדיין כדי לקיים
שמירה ראויה על האינטרס של בטחון המדינה.

(ד) ההסכם בין "ועדת העורכים" לבין שלטונות צה"ל
הסכם זה נותן בידי "ועדת השלושה" סמכות להתערב בהחלטות הצנזור הצבאי. עם זאת, אין
החלטות "ועדת השלושה" בבחינת סוף-פסוק, הואיל והרמטכ"ל יכול לבטל במקרים מסוימים
החלטה שהתקבלה בוועדה זו ולמנוע פרסום בניגוד לדעתה. מוצע לחזק את מעמדה של
הוועדה על-ידי שינוי ההסכם כך, שבראשה יעמוד שופט בדימוס. כך לא ישונה עיקר ההסדר,
שלפיו משמש כיושב-ראש נציג ציבור. עם זאת, יביא הדבר להעלאת יוקרתה של הוועדה
ולהגברת אמינותה בעיני ציבור רחב. רצוי שבמידת האפשר יהיה השופט שופט בדימוס של
בית-המשפט העליון, שעבודתו בעבר הציבה אותו מול סוגיות של התנגשות עקרונית בין
ערכי-יסוד, כחופש הביטוי מזה ובטחון המדינה מזה. השארת סמכות ההכרעה הסופית, בדבר
פרסום בניגוד לדעת הצנזור הצבאי, בידי הרמטכ"ל פוגעת במעמדה של הוועדה שהוקמה
מכוח ההסכם ופוגעת בעקרונות שהותוו בהסכם. נראה ראוי לבטל את הסמכות שבידי
הרמטכ"ל.
 
מאליו צריך להיות ברור, שכל הפעלה של הצנזורה הצבאית במסגרתם של ההסדרים הנוהגים
צריכה להיות מבוססת על הגישה, שמניעה מראש של פרסומים חייבת להיעשות כאמצעי נדיר
וקיצוני, יוצא-דופן במהותו, שיופעל רק באין ברירה אחרת.
 
ההסדר המשפטי הקיים להלכה ולמעשה אינו תואם את אורחותיה של מדינה דמוקרטית.
ההסדר החוקי, כפי שהוא קבוע בתקנות ההגנה המנדטוריות, אינו יאה לדמוקרטיה
הישראלית, ודווקא פסק-הדין בעניין שניצר מראה זאת. בית-המשפט היה נאלץ להפעיל שם
את מלוא כוחו בפרשנות יוצרת כדי לרכך את חומרת התקנה המסמיכה את הצנזור הצבאי
למנוע פרסום, ולמעשה, יצר בפרשנותו הסדר חוקי חדש. אילו נצמד בית-המשפט לפרשנות
פורמלית של התקנה שנדונה שם ולמטרתו המקורית של המחוקק, היה ברור לכל שאין מדינה
דמוקרטית יכולה לקבל על עצמה הסדר שיש עימו מתן כוח לרשות למנוע פרסומים ככל
שייראה לה. משניתנה לחוק הקיים פרשנות ליברלית, על רקע ערכי-היסוד על מדינת-ישראל,
נחלש לכאורה הצורך בהסדר חוקי חדש, שימצא איזון נכון וראוי בין צורכי הביטחון לבין
חופש הביטוי והעיתונות. הלכה כזו, עם כל חשיבותה, אסור לה שתקהה את הצורך בדבר
הסדר חוקי ישראלי. מניעת התמודדות של ממש עם נושא רגיש זה עלולה להיות תוצאה
בלתי-רצויה של פסק-הדין.
 
ההסכם בין "ועדת העורכים" לבין שלטונות צה"ל, החל על רוב העיתונים במדינת-ישראל, הוא
שגרם למניעת ניסיון רציני לקביעת הסדר חוקי חדש. היעדר פניות לבית-המשפט, כתוצאה
מההסכם, מנע הפעלתה של ביקורת שיפוטית על החלטות הצנזורה הצבאית ואף מנע את
קביעת המגבלות הראויות על שיקול-דעתו של הצנזור הצבאי. אילו נפסקה הלכת שניצר
לפני שנים רבות, ייתכן מאוד שהצנזורה הצבאית היתה נמנעת מהחלטות רבות בדבר מניעתם
של פרסומים. לא ייפלא אם סברה הצנזורה, בטרם קביעת ההלכה, שנתונה בידה סמכות רחבה
מאוד, חסרת הגבלות. ייתכן שההסכם נוח לרוב העיתונים השותפים לו, אך ספק גדול אם יש
בקיום ההסכם גם משום הבטחת זכותו של הציבור לקבל מידע בחברה דמוקרטית. "קשר" זה
שבין שלטונות צה"ל לבין "ועדת העורכים" ספק אם הוא משרת באמת את חופש הביטוי
והפרסום ואת זכות הציבור לקבל מידע. הזכות האמורה היא זכותו של הציבור, ואין זו
זכותם של כלי-התקשורת לגרום לצמצום היקפה של הזכות. נוסף לכך, יש בהסכם משום הפליה
פסולה בין כלי-התקשורת השותפים לו לבין כלי-התקשורת שאינם שותפים לו. הפעלתם של
סטנדרטים שונים כלפי עיתונים שנתוניהם שווים היא הפליה בלא טעם ענייני העשוי
להצדיקה. הטעם של שותפות עיתון מסוים בהסכם אינו בבחינת "טעם ענייני", המצדיק
התייחסות שונה.
 
הסדר ראוי יהיה בחקיקת הכנסת, שתמצא את "נוסחת האיזון" הראויה בין צורכי הביטחון
לבין הזכות לחופש הביטוי והפרסום. בהנחה שצנזורה צבאית במדינת-ישראל היא בגדר
הכרח-בל-יגונה, ראוי, לדעתי, לבסס הסדר חוקי חלופי, שיביא לביטולן של תקנות ההגנה
המנדטוריות בנושא זה. עיקרי ההסדר ראוי שיהיו אלה:
 
א. קביעת סמכותה של הצנזורה הצבאית למנוע פרסומים שיש בהם מידע בעל ערך בטחוני,
שיש בפרסומם משום סכנה ברורה ומיידית לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. מהגדרה זו צריך
להיות ברור, שהצנזורה תחול אך ורק על מידע, להבדיל מפרסומה של דעה, שאין עימה משום
גילוי של אינפורמציה.(107א) הגדרה זו תבסס את הצנזורה על האינטרס של הגנת בטחון
המדינה, להבדיל מהגנת "שלום הציבור", או "הסדר
 
מקור:
עיוני משפט ט"ו תש"ן, עמ' 340-311
 
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש