דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,548,007 כניסות לאתר
הערות שוליים

זאב סגל
 
* מרצה בכיר למשפטים, הפקולטה למדעי-החברה, אוניברסיטת תל-אביב.
 
 
1. לסקירת הפסיקה הענפה המדגישה את חשיבות חופש הביטוי והפרסום במשפט
הישראלי, ראה, למשל: בג"צ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור,
פ"ד מא (3) 255, 279-274. להגדרת חופש הביטוי כ"ציפור-נפשה" של הדמוקרטיה
הישראלית, ראה: בג"צ 234/84 "חדשות" בע"מ נ' שר הביטחון, פ"ד לח (2) 477,
484 (להלן: עניין "חדשות").

2. ראה: בג"צ 806/88 .Universal City Studios Inc נ' המועצה לביקורת סרטים
ומחזות, פ"ד מג (2) 22, 35; ראה גם: P. :Lahav "Political Censorship: Some
Reflections on its Validity in Israel's Constitutional Law" Isr. L. Rev. (1976)
.339, 341-343
 
3. ראה: 61 .A.M. Bickel The Morality of Consent (New Haven, London. 1975)
עם זאת יש לומר, כי הטלת אחריות פלילית רחבה ובלתי-מוגדרת דיה על מפרסמים
יכולה ליצור גם "אפקט מקפיא", העלול לגרום לכך שכלי-התקשורת יימנעו מפרסום
דברים בעלי עניין ציבורי חשוב מחשש שיועמדו לדין פלילי. ראה: ז' סגל "איסור
פרסום מטעמי 'סוב יודיצה': הצעה להיתר ולהסדר אלטרנטיבי" מחקרי משפט ד
(תשמ"ו) 105, 153-152.

4. ראה: L. H. Tribe American Constitutional Law (New York. 2nd ed., 1988)
1039-1054.

5. ראה: בג"צ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח (2)
393, 398.
 
5א. יחד עם זאת, נוצרה במשפט הישראלי תופעה של "צנזורה למעשה", ללא הסמכה
ישירה בחוק. מצב זה נוצר כתוצאה מהשימוש שנעשה בסעיף 113 לחוק העונשין,
תשל"צ- 1977, ס"ח 226, האוסר על מסירת ידיעה סודית. המונח "ידיעה סודית"
מוגדר בסעיף, בין היתר, כ"ידיעה הנוגעת לסוג עניינים שהממשלה, באישור ועדת
החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שיפורסם ברשומות, כי הם עניינים סודיים."
מכוח סמכותה זו, הכריזה הממשלה בצו על עניינים שונים ככאלה, כמו החלטות
וקיום ישיבות של ועדת השרים לענייני ביטחון (צו לפי סעיף 23(ד) לחוק לתיקון
דיני העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז- 1957, י"פ תשכ"ו, 1874), ואף ענייני
עלייה מארצות שהיציאה מהן מוגבלת ליהודים (צו לפי סעיף 23(ד) לחוק דיני
העונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז- 1957, י"פ תש"ל,
1590). אומנם, הסעיף אינו מהווה מקור הסמכה לצנזורה מראש, אלא רק קובע
אחריות פלילית בדיעבד, אך בפועל נוצר מצב שכלי-התקשורת, מתוך אי-רצון
להסתכן בהפרת האיסור, מגישים מראש לצנזורה הצבאית ידיעות בנושאים שהוזכרו
בצווים הנ"ל.
 
ליתר הצווים שהוצאו על-ידי הממשלה מכוח חוק העונשין, ראה: לגבי ידיעות
הנוגעות בצינור הנפט אילת-אשקלון - צו לפי סעיף 23(ד) לחוק לתיקון דיני
העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז- 1957, י"פ תשכ"ח, 1890. לגבי ידיעות הנוגעות
במכליות-נפט במדינת-ישראל - צו לפי סעיף 23(ד) לחוק דיני העונשין (בטחון
המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז- 1957, י"פ תש"ל, 1590. לגבי ידיעות
הנוגעות בהלוואות של גורמי חוץ לממשלת ישראל או למוסדות כספיים ישראליים -
צו לפי חוק דיני העונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז-
1957, י"פ תש"ל, 1705.
  
6.  פקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), חא"י כרך ב, (ע) 1240, (א) 1264; פקודת
סרטי הראינוע, חא"י כרך א, (ע) 128, (א) 135. להשעיית תוקפה של פקודת
ההצגות הציבוריות (ביקורת), ראה: חוק להשעיית תוקפה של פקודת ההצגות
הציבוריות (ביקורת), תשמ"ט- 1989, ס"ח 42. לפסיקה שנתנה משמעות צרה
לסמכויות המועצה לביקורת סרטים ומחזות, ראה, למשל: בג"צ 243/62 אולפני
הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי, פ"ד טז 2407; בג"צ 14/86 לאור נ' המועצה
לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא (1) 421; בג"צ 806/88 Universal City Studios
Inc. נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, לעיל הערה 2.
 
7. ראה: ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא (טרם פורסם; ניתן ב- 22.10.98) (להלן:
עניין אבנרי).
 
8. שם, שם.

9. בג"צ 680/88 שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד מב (4) 617 (להלן: עניין
שניצר). מפרסום בספרו של הצנזור הצבאי לשעבר, תא"ל אבנר בר-און, עולה, כי
בשנות השישים עתר לבג"צ שבועון ששמו "יעד" נגד החלטת הצנזור הצבאי לא להתיר
פרסומים בנוגע לפעילות ישראלית חסויה על אדמת מצרים בשנות החמישים, שנודעה
כ"עסק-הביש" ו"הפרשה". העתירה נגעה בחומר שהתבסס על קטעים שפורסמו בעיתונות
בחו"ל ואשר הצנזור סירב להתיר את פרסומם. כפי שמעיד הכותב, ויתרו העותרים
על עתירתם נוכח תגובות השופטים במהלך הדיון. ראה: א' ו' בר-און הסיפורים
שלא סופרו - יומנו של הצנזור הראשי (תשמ"א) 144-142.

10. ראה להלן בפרק: "צנזורה צבאית בלא ביקורת שיפוטית: ההסכם בין 'ועדת
העורכים' לשלטונות צה"ל".

11. ע"ר תוס' 2, (ע) 855, (א) 1055, תקנות 87, 87(1), 97, חלק ח (להלן: תקנות
ההגנה).
 
12. פ"ד ז 871 (להלן: עניין "קול העם").

13. ראה: לעיל הערה 9, בע' 632-631.
 
14. שם, בע' 645.

15. שם, בע' 632-631. באפריל 1990 התגבשה במשרד המשפטים הצעה לתיקון פקודת
העיתונות. בהצעה מוצע ביטולו של סעיף 19 לפקודת העיתונות, המסמיך את שר
הפנים להורות על הפסקת הופעתו של עיתון. על-פי המוצע, תהא הסמכות להחליט
על הפסקת הופעתו של עיתון בידי נשיא בית-המשפט המחוזי או שופט בית-המשפט
המחוזי שהנשיא קבעו לכך. נשיא בית-המשפט המחוזי יוכל, לפי ההצעה, להחליט על
כך לבקשת שר הפנים, "אם הוכח, להנחת דעתו של נשיא ביהמ"ש המחוזי שקיימת
סכנה ממשית לבטחון המדינה או שלום הציבור."

הצעה זו נוטלת סמכות מידי שר הפנים ומפקידה את הכוח להפסיק הופעת עיתון
בידי הרשות השיפוטית. מבחינה זו יש בה, לדעתי, ברכה בהגנה הנוספת שהיא
נותנת לחופש העיתונות. למרות שכידוע, צמצמה פסיקת בג"צ את סמכותו של שר
הפנים, כך שבידו הסמכות להחליט על הפסקת הופעתו של עיתון רק בקיומה של
ודאות קרובה לפגיעה רצינית בבטחון המדינה. החידוש הוא, אם כן, בכך, שעצם
הסמכות אינה עוד בידי הרשות המבצעת והיא נתונה בידי הרשות השיפוטית. העברה
זו של הסמכות נותנת מקום לסברה, שהשיקול של חופש העיתונות יקבל משקל רב
יותר בטרם החלטה.
 
עם זאת יצוין, שתרומת הצעה זו, אם תתקבל, לחופש הביטוי והעיתונות מצומצמת
למדי. זאת, כל עוד עומדת בתוקפה סמכות הממונה על המחוז במשרד הפנים להביא
להפסקת הופעתו של עיתון מכוח תקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945. ההצעה החדשה
של משרד המשפטים אינה מציעה את ביטולה של סמכות זו.
 
16. לחשיבותו המרכזית של עניין "קול העם", שהלכתו נשענת על בסיס רעיוני רחב,
ראה, למשל: א' ברק "הנשיא אגרנט: 'קול העם' - קולו של העם" גבורות לשמעון
אגרנט (תשמ"ז) 129, 131; א' ברק שיקול דעת שיפוטי (תשמ"ז) 360; פ' להב "על
חופש הביטוי בפסיקת בית המשפט העליון" משפטים ז (תשל"ו-ל"ז) 375. ראה גם:
P. lahav "American Influence on Israel's Jurisprudence of Free Speeh" 9
.Hastings Const. L.Q. (1981) 21

17. לעיל הערה 12, בע' 892.
 
18. ראה: בג"צ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, לעיל הערה 6,
בע' 438. לניתוח מבחן זה, ראה: א' ברק "מבחן הוודאות הקרובה במשפט החוקתי"
עיוני משפט יד (תשמ"ט) 371. ראה גם: N. L. Cantor "On Clear and Present
Danger. Clear Probability, and Free Speech Standards in Israel" 16
.I.Y.H.R. (1986) 260
 
19. לעיל הערה 12, בע' 893.
 
20. לעיל הערה 9, בע' 639.

21. פרופסור שמעון שטרית סובר, כי נכונות בג"צ באותו מקרה להתערב בשיקולי
ביטחון, וזאת באשר לעצם תוכנה של ההחלטה, נבעה, בין היתר, מכך, שההחלטה
התקבלה על-ידי נושא תפקיד אזרחי, להבדיל מהחלטות מפקדים צבאיים או מהחלטות
של רשויות בטחוניות. ראה: S. Shetreet "The Scope of Judicial Review of
National Security Considerations in Free Speech and Other Areas: The
.Israeli Perspective" 18 I.Y.H.R. (1988) 35, 43 פרופסור להב רואה את
ההחלטה כ"שושנה בין החוחים", וזאת, בהינתנה בתקופה שבה לא היה בג"צ נוהג
להתערב בהחלטות של רשויות שנתקבלו על-פי שיקולים בטחוניים. ראה: פ' להב
"העוז והמשרה: בית-המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו" עיוני משפט יד
(תשמ"ט) 479, 501.

22. להתערבות בג"צ בשיקולי ביטחון, ראה להלן בפרק: ביקורת שיפוטית על הצנזורה
הצבאית: ביקורת שיקולי בטחון המדינה.

23. ראה: צו ההגנה (שעת חירום( (הגשת ספרים לביקורת מוקדמת ואיסור פרסום), תשל"ב-
1972, ק"ת תשל"ב, 576; צו ההגנה (שעת חירום) (הגשת ספרים לביקורת מוקדמת(
(תיקון), תשל"ז- 1977, ק"ת תשל"ז, 1035.

24. ראה: צו שעת חירום (הגשת דברי דפוס ופרסומים לביקורת מוקדמת ואיסור דפוס
ופרסום), תשמ"ט- 1988, ק"ת תשמ"ט, 31. הצו קובע, כי "כל אדם המדפיס או
המפרסם דבר דפוס או פרסום הנוגע לבטחון המדינה, בין שהוא מיועד לפרסום
בארץ ובין שהוא מיועד לפרסום בחוץ לארץ, חייב להגישו לצנזור לפני הדפסתו
או פרסומו." המונח "פרסום הנוגע לבטחון המדינה" מוגדר בצו כ"כל פרסום או
דפוס של חומר הנוגע לבטחון המדינה, שלום הציבור והסדר הציבורי בישראל או
באזור יהודה, שומרון וחבל עזה, או ליחסי ישראל ערב, אף אם המידע שבפרסום
כאמור כבר פורסם."

25. לבעייתיות בנושא זה, ראה: ג' קיסרי "הצנזורה חסרת אונים נוכח ההדלפות של
כתבי החוץ" מעריב 25.12.86.

26. ראה: לעיל הערה 23, והטקסט הצמוד לה.

27. ראה: לעיל הערה 24, והטקסט הצמוד לה.

28. רשימה זו עודכנה באחרונה במאי 1989. לפי האמור ברשימה חלה החובה להגיש
חומר לביקורת מוקדמת גם על מפות, תרשימים, תצלומים וקריקטורות. יש להגיש
לביקורת גם חומר מצוטט ממקורות-חוץ או חומר שנמסר מפי גורמים ישראליים
רשמיים. כמודגש בהקדמה לנושאי הרשימה (וכאמור גם בתקנה 98 לתקנות ההגנה),
אין להשאיר בעיתון כתמים לבנים או סימנים אחרים המעידים על מחיקות הצנזורה.
בין הנושאים שברשימה המחייבים הגשה לביקורת מוקדמת: צה"ל - מבנה, סדר-כוחות,
מבצעים, התנגשות עם כוחות אויב, ציוד וחימוש, אספקה ורכש, מורל הצבא, פרטים
בדבר תהליך משפטי בבתי-דין צבאיים, פרטי חקירות וועדות-חקירה לסוגיהן,
ידיעות על מינויים, פיטורים, התפטרויות ופרישות של קצינים בכירים; האויב
וסדרי-כוחותיו; המגזר האזרחי - מכוני-מחקר, משק המדינה וכלכלתה ונקודות-תורפה
בכלכלה שיש להן משמעות בטחונית ישירה - מלאים של מזון, דלק, חלקי-חילוף;
מחקר גרעיני, ידיעות על הוועדה לאנרגיה אטומית.

לנושאים שהוכרזו על-ידי הממשלה כ"ידיעה סודית", ראה הערות 5א ו- 71.
 
29. כך המצב לגבי עיתוני מזרח-ירושלים, המופיעים בשפה הערבית. בצו אישי, נדרשים
עיתונים אלה להגיש לביקורת מוקדמת "כל חומר", ולא רק חומר שברור כי הינו
נוגע לבטחון המדינה, לשלום הציבור או לסדר הציבורי. באשר לשימוש בסמכותו
המהותית של הצנזור לפסול חומר העשוי לפגוע בבטחון המדינה, בשלום הציבור או
בסדר הציבורי (תקנה 97), טוענים עיתוני מזרח-ירושלים, כי מופעלת לגביהם
צנזורה פוליטית, תוך הרחבה רבה של מושג "בטחון המדינה". בהקשר זה מדובר
בשאלה סבוכה, שיש לה פנים לכאן ולכאן. ראה: א' ניר "משחק חתול ועכבר עם
הצנזור" "הארץ" 29.8.86. באשר לעיתון "אל-פאג'ר", המתפרסם בירושלים בשפה
הערבית, הושג בשעתו הסכם בינו לבין הצנזורה, שלפיו יגיש העיתון לביקורת
מוקדמת "כל חומר אשר באופן סביר יש בו כדי לפגוע בענייני הגנת המדינה או
שלום הציבור או הסדר הציבורי," וזאת בצמצום חובת ההגשה של "כל חומר". הפרתו
של הסכם זה על-ידי העיתון היתה מן הגורמים שהניעו את בג"צ לאשר את החלטת
שר הפנים להפסיק את הופעת העיתון לחודש ימים, מכוח סמכותו שעל-פי פקודת
העיתונות. ראה: בג"צ 644/81 עומר אינטרנשיונל אינק. ניו-יורק נ' שר
הפנים, פ"ד לו (1) 227, 230-228.
 
30. לעיל הערה 1, בע' 484.

31. שם, בע' 486.

32. טרם פורסם; הכרעת הדין ניתנה ביום 5.10.89, מפי השופטת אסתר קובו (להלן:
ענין שוקן).

33. בית-משפט השלום הרשיע בעניין שוקן שלושה מעורכי "חדשות" בעבירה על תקנות
ההגנה, בגין אי-הגשת חומר לצנזורה מוקדמת. העיתון עצמו הורשע אף הוא בעבירה,
תוך שיוחסו לתאגיד מעשיהם וידיעתם של נושאי התפקידים הבכירים בו. המו"ל,
עמוס שוקן, זוכה מעבירה, משלא הוכח כי התקיים בו היסוד הנפשי של "פזיזות",
שבית-המשפט סבר כי הינו תנאי להרשעה בעבירה. הנאשמים שהורשעו נידונו לקנס
של 500 שקלים כל אחד ולהתחייבות בסך 5,000 שקלים לאי-ביצוע העבירה
שהורשעו בה במשך שנה. בגזר-הדין, שניתן ב- 23.11.89, הובהר מפי בית-המשפט,
שאין מקום להחמרה בעונש בגין הנסיונות להשתקת העניין בכללו, בגין תרומת
העיתון לגילוי האמת בנושא ובגין העובדה שהופעלה נגד העיתון, על-ידי הצנזור,
סנקציה מינהלית. על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי.

34. לעיל הערה 9, בע' 634-625.

35. שם, שם.

36. לעיל הערה 1, בע' 483.

37. לעיל הערה 29.

38. צו (שעת חירום) (הגשת ספרים לביקורת מוקדמת ואיסור פרסום), לעיל הערה 24.

39. ראה: לעיל הערה 33.

40. לעיל הערה 1, בע' 482.

41. שם, בע' 485.

42. שם, בע' 486-484.

43. שם, בדברי השופט ש' לוין, בע' 487.

44. שם, בע' 485.

45. שם, בע' 483.

46. שם, בע' 485-483.

47. ראה למקרה זה: ר' פדהצור "הצנזור נעתר ל'חדשות' וביטל החלטתו לסגור את דפוס
העיתון לשבוע" "הארץ" 3.8.88.
 
48. ראה: "הצנזורה נגד 'חדשות', שלב אחר שלב" חדשות 3.8.88. ההסכם שבין "ועדת
העורכים" לבין שלטונות צה"ל, שיש עימו משום הפליית אותם עיתונים שאינם צד
לו, יידון להלן, בפרק "צנזורה צבאית בלא ביקורת שיפוטית: ההסכם בין 'ועדת
העורכים' לשלטונות צה"ל".

49. עניין שניצר, לעיל הערה 9, בע' 637-634.

50. שם, בע' 624-623, 645-641.

51. שם, בע' 634-631.

52. שם, בע' 632.

53. שם, שם. המבחן האמריקני נקבע באמרת אגב בעניין 283 Near v. Minnesota
(1931) 716 .697.S.U. שאלת הסמכות למנוע פרסום מראש נדונה בארצות-הברית
במה שידוע כפרשת ה- " Pentagon Papers". ראה: New York Times Co. v. United
(1971)States 403 U.S. 713 (להלן: עניין ה- "Pentagon Papers "). ממשלת
ארצות-הברית ביקשה במקרה זה למנוע פרסום של מחקר סודי שעסק במעורבות
האמריקנית בווייטנם לפני 1968. הממשלה טענה, שפרסום המחקר בעיתונות יגרום
להארכת המלחמה, ייתן בידי האויב מידע חשוב ויביך את הממשל במגעיו
הדיפלומטיים. היה זה המקרה הראשון שבו ביקשה הממשלה צו-מניעה נגד עיתון,
שנועד להביא לאי-פרסומו של מידע שהיה מצוי בידי העיתון. ברוב של שישה נגד
שלושה פסק בית-המשפט העליון הפדרלי, שלא יינתן צו-המניעה המבוקש. רוב
השופטים היה מוכן להניח שהפרסום עלול לגרום נזק לבטחון המדינה, אך לא היה
משוכנע שהפגיעה בביטחון היא בלתי-נמנעת, וכך נפסק שלא יאושר צו-המניעה.
כדברי השופט Brennan, משופטי-הרוב, חייבת הממשלה להראות, לצורך קבלת
צו-המניעה, כי הפגיעה - "..must inevitably directly and immediately cause the.
.occurrence of an event" (ibid, at p. 726) כדברי השופט Stewart, משופטי-הרוב,
תאושר בקשת הממשלה למניעת פרסום רק אם ייראה לבית-המשפט שהפרסום - " will...
surely result in direct, immediate and irreparable damage to our Nation of
.its people" (ibid, at p. 730) כדעת שופטי-הרוב, יוטל על המבקש מניעת פרסום
עול כבד להראות את ההצדקה לכך, וזאת בעיקר בהיעדרה של הוראה חוקית מפורשת
המסמיכה את הממשל למנוע פרסומים מראש (בדברי השופט.(ibid, at p. White 731
בעניין שניצר, לעיל הערה 9, בע' 644, מצטט השופט ברק את פסק-הדין האמריקני
לחיזוק עמדתו, שלפיה על המבקש למנוע פרסום מוטל נטל כבד להראות, כי המניעה
חוקית היא. יודגש, כי בפסק-הדין האמור התבססה הדרישה לעול ההוכחה הכבד
בעיקר על היעדרה של הוראה חוקית המתירה מניעת פרסום (בדברי השופט ,ibid
White ,ibid), אך מתאשרת בפסק-הדין גם גישה כללית, שאינה נסמכת דווקא על
היעדרה של הוראה חוקית המאפשרת מניעת פרסום (בדברי השופט ,714 .p at ,ibid
Black). בעניין שניצר, כאמור, נקבע, כי למרות קיומה של הוראה חוקית, המסמיכה
את הצנזור למנוע פרסום מראש, מוטל עליו "נטל כבד" להראות, כי מניעה מראש של
הפרסום הינה מוצדקת. שם, בע' 644.

54. לעיל הערה 9, בע' 632.

55. לעיל הערות 8-1, והטקסט הצמוד להן.

56. לעיל הערה 12, בע' 886-885.

57. לעיל הערה 9, בע' 633-632.

58. שם, שם.

59. לעיל הערה 12, בע' 891.

60. ראה: (United States v. Progressive Inc. 467 F. Supp. 990 (1979 באותו
עניין, התבקש בית-המשפט לתת צו-מניעה נגד פרסום בעיתון של נתונים סודיים
הנוגעים בייצורה של פצצה גרעינית. כשהוא מקבל עקרונית את המבחן המחמיר
בעניין מניעת פרסום מראש (ראה: לעיל הערה 53, והטקסט הצמוד לה), קבע
בית-המשפט, שבמקרה שנדון אכן התקיים המבחן, והפגיעה בבטחון המדינה כתוצאה
מהפרסום נראית רצינית, ישירה, מיידית ובלתי-נמנעת .(ibid, at p. 996). לבסוף,
פורסם המאמר שנמנע פרסומו על-ידי עיתון אחר. בית-המשפט התבסס בהחלטתו גם
על העובדה, שחוק מיוחד, ה- 42,Atomic Energy Act, 1954, U.S.C. 2274 (b)
קבע, שתהא זו עבירה פלילית אם יפרסם אדם מידע על ייצור נשק גרעיני ושימוש
בו, כאשר יש יסוד סביר להניח שפרסום כזה יגרום נזק לארצות-הברית או יקנה
יתרון למדינה זרה. מקביעתה של עבירה פלילית על פרסום חומר זה הסיק
בית-המשפט את האפשרות להורות על מניעת הפרסום, תוך הדגשה, שלא היתה חקיקה
דומה בעניין ה- " .(ibid, at p. 994) "Pentagon Papers" למניעה מוקדמת של פרסום
בארצות-הברית ולניתוח הפסיקה שם, ראה: L. H. Tribe American Constitutional
.Law (New York, 2nd ed., 1988) 1039-1054

61. להתערבות בשיקול-הדעת של הצנזור הצבאי שלא על-ידי בית-המשפט, מכוח ההסכם
שבין "ועדת העורכים" לבין שלטונות צה"ל, ראה להלן בפרק: "צנזורה צבאית בלא
ביקורת שיפוטית: ההסכם בין 'ועדת העורכים' לשלטונות צה"ל".
 
62. לעיל הערה 9, בע' 645-641.
 
63. שם, בע' 642, 646.
 
64. שם, בע' 636, 645.
 
65. שם, בע' 636.
 
66. מגמה זו עולה מפסיקה רבה מאוד שניתנה בשנים האחרונות. ראה, למשל: בג"צ
852/86  אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא (2) 1; בג"צ 910/86 רסלר נ' שר
הבטחון, פ"ד מב (2) 441; בג"צ 581/87 צוקר נ' שר הפנים, פ"ד מב (4) 529.
בנכונותו של בג"צ לבחון את סבירותה של מהות ההחלטה שנתקבלה, להבדיל מדרך
קבלתה, ניתן לראות את מלוא היקפה של הביקורת השיפוטית. כך ברור גם שהפעלתה
של עילת אי-הסבירות מעוררת ויכוחים בספרות המשפטית. ראה: מ' שקד "הערות על
ביקורת הסבירות במשפט המינהלי" משפטים יב (תשמ"ב) 102; א' זמיר "עילת אי
הסבירות במשפט המינהלי" משפטים יב (תשמ"ב) 291; א' ברק "ההלכה השיפוטית
והמציאות החברתית: הזיקה אל עקרונות היסוד" בספר זוסמן (תשמ"ד) 71. לא
ניכנס כאן לסוגיה הכללית הנכבדה של היקפה הראוי של הביקורת השיפוטית. להלן
תידון הסוגיה של היקף הביקורת השיפוטית על החלטות הצנזור הצבאי בפרק:
"ביקורת שיפוטית על הצנזורה הצבאית: ביקורת שיקולי בטחון המדינה

67. ראה, למשל: בג"צ 70/50 מיכלין נ' שר הבריאות, פ"ד ד 319; בג"צ 74/51
המרכז של ארגוני הקבלנים נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ה 1544; בג"צ
213/52 שטיין נ' שר הפנים, פ"ד ו 867; בג"צ 296/80 בוקובזה נ' מ"י, פ"ד
לה (1) 492.
 
68. ראה: "המעמד של החלטת הממשלה בעניין מסוים כלפי השר המוסמך באותו עניין"
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 21.484 כרך ב (15.5.86) (סעיף 10 להנחיה,
בע' 4-3).
 
69. ראה: ע"ב 2/84, 3 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה,
פ"ד לט (2) 225, 257-248.

70. חוות-דעת זו מובאת בספרו של הצנזור הראשי לשעבר. ראה: בר-און, לעיל הערה 9,
בע' 19.
 
71. ראה: מ' נגבי נמר של נייר - המאבק על חופש העתונות בישראל (1985)
43-27; ד' גורן סודיות, ביטחון וחופש העיתונות (תשל"ז). ראה גם: .P. Lahav
.(Editor) Press Law in Modern Democracies (New York, 1985) 274-281
במרס 1990, התעוררה ביקורת ציבורית נגד הפעלת הצנזורה הצבאית לגבי מניעת
פרסומים על העלייה מברית-המועצות. נטען, כי מניעת פרסום בעניין אזרחי מעין
זה על-ידי הצנזורה הצבאית נוגדת ערכי-יסוד של חופש הביטוי והפרסום ומונעת
על-ידי שיקולים פוליטיים. ראה: "חדשות" (4.3.90) 4; "ידיעות אחרונות" (5.3.90)
2, 17. ראה גם לעיל הערה 5א.
 
72. ראה, למשל: י' ארז "הצנזור נפסל ע"י הרמטכ"ל" מעריב (סופשבוע) 11.4.86; מ' גפן
"אשליית חופש העיתונות" על המשמר 17.10.86; ע' ליפשיץ, א' לנדאו "האנשים
שקובעים מה נדע" על המשמר (חותם) 8.5.87. עורכי העיתונים בישראל הביעו
התנגדות חריפה להפעלת הצנזורה על ידיעות וכתבות בנושא העלייה. בהקשר זה
נטען גם, כי עצם סמכותו של הצנזור הצבאי למנוע מראש פרסום ידיעות בענייני
עלייה מוטלת בספק. הודגש, כי סמכותו לצנזורה מקדימה קיימת אך ורק מכוח
תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, וכך ספק אם ניתן לכלול ענייני עלייה
במסגרת סמכותו על-פי תקנות אלה. ראה: "ידיעות אחרונות" (6.3.90) 2.
 
 73. ראה: א' לנדאו, ע' ליפשיץ "המצנזרים עצמם לדעת" על המשמר (חותם) 15.5.87;
וראה גם: ג' קיסרי "הצנזורה חסרת אונים נוכח ההדלפות של כתבי החוץ" מעריב
25.12.86. במאמר האחרון נכתב, כי הצנזור התעלם לא פעם מבקשות של גורמים
בכירים, הממונים עליו, ובכללם שר הביטחון, להימנע מפרסום. כך היה בעת שאישר
הצנזור הצבאי לפרסם את סיפור שריפת גופותיהם של מחבלים שחדרו בשעתו
לבית-שאן, וזאת בניגוד לבקשתו של שר הביטחון, שביקש למנוע את הפרסום.
 
74. ראה: נגבי, לעיל הערה 71, בע' 31.
 
75. ראה במאמרו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מ' בן-זאב "עיתונות בצל הצנזורה"
"הארץ" 10.5.84.
 
76. ראה: בג"צ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ (2) 393; בג"צ
669/86 רובין נ' ברגר, פ"ד מא (1) 73; בג"צ 636/86 נחלת ז'בוטינסקי נ' שר
החקלאות, פ"ד מא (2) 701. ראה גם: ג' שלו "חוזי רשות בישראל" (ירושלים,
תשמ"ה(. פרופסור שמעון שטרית מציין שההסכם בין שלטונות צה"ל וועדת העורכים
של העיתונים היומיים נשמר על-ידי הצדדים לו וכי ניתן לראות בו מנהג (custom)
בתחום המשפט הציבורי. ראה: Shetreet. Supra note 21. at pp. 45-47; S
.Shetreet "Custom in Public Law" 21 Isr. L. Rev. (1986) 450
 
77. "ועדת העורכים" הינה גוף המייצג את העיתונים היומיים (להוציא עיתון "חדשות"),
והיא כוללת גם את נציגי הרדיו והטלוויזיה, את עורך סוכנות-הידיעות עתי"ם ואת
מפקד גלי צה"ל. בפגישות של ועדה זו עם ראשי הממשל נמסר מידע רגיש, תוך
הבטחה שלא יפורסם. כך נמסר לוועדה, לעיתים, מידע שהצנזורה הצבאית אינה רואה
היתר לעצמה למנוע את פרסומו. על קיומו של גוף זה נמתחה לא אחת ביקורת
בטענה, שכך נפגעת זכותו של הציבור לקבל מידע. ראה: נגבי, לעיל הערה 71, בע'
92-83. פרופסור יצחק גלנור רואה בקיום ועדה זו, האחראית גם להסכם בעניין
הצנזורה, שילוב של העיתונות ב"קשר סודי כנגד הציבור." ראה: .I. Galnoor 
Government Secrecy in Democracies (I. Galnoor, editor, New York, 1977)
.176, 182
 
78. ראה: בר-און, לעיל הערה 9, בע' 19-17.
 
79. להסכמים שבין שלטונות צה"ל לבין "ועדת העורכים", ראה, באופן כללי: בר-און, שם,
בע' 25-17, 30-28; נגבי, לעיל הערת 71, בע' 43-27; גורן, לעיל הערה 71, בע'
116-96, 223-178; 274-281 .Lahav, supra note 71, at pp
 
80. ראה: לעיל הערה 76, והטקסט הצמוד לה.
 
81. לעבודת הוועדה מכוח ההסכם, ראה מאמרו של ד"ר יהושע רוטנשטרייך, שהיה נשיא
מועצת העיתונות ועמד בראשות "ועדת השלושה" במשך יותר מ- 30 שנה. עיין: .J
Rotenstreich "Press Censorship in Israel - Facts and Myth" 30 Bulletin of
ינותנ יפ-לע .the International Association of Jewish Lawyers (1983) 20
 על-פי נתוני הצנזורה הצבאית, נערכו לפני "ועדת השלושה", מאז החלה בפעולתה,
ב- 1949, ועד ל- 1.11.89, 192 דיונים. 131 דיונים נערכו על-פי קובלנת הצנזור והוא
נמצא צודק בכולם. העיתונים הוזהרו או נקנסו. העיתונים התלוננו על פעולת
הצנזורה ב- 61 מקרים. העיתונים זכו ב- 10 מקרים. החלטת הצנזור הוצדקה ב-
22 מקרים. ב- 11 מקרים הושגה פשרה בין הצנזור לעיתונים. במקרים האחרים
החליטה הוועדה על תיקונים שונים בידיעות שהצנזור ביקש למנוע את פרסומן.
ברוב המכריע של המקרים מתקבלות ההחלטות של "ועדת השלושה" פה-אחד, כך שאין
כל מקום למעורבות הרמטכ"ל. לא ידוע למחבר על מקרה שבו החליט הרמטכ"ל
בניגוד להחלטת הוועדה. לגבי 12 השנים האחרונות נמסר לי, שלא היה מקרה אחד
שבו התערב הרמטכ"ל. לפי ההסכם (סעיף 5), מובאת כל החלטה של הוועדה לאישור
הרמטכ"ל. למעשה יוצא, שמדובר באישור פורמלי בלבד.
 
82. הפעלת סנקציה מינהלית נגד העיתון ואישומו בפלילים על הפרות של תקנות ההגנה
שנידונו לעיל, נעשו בטרם היה העיתון צד להסכם.
 
83. ראה: בג"צ 720/80, 802 חנום נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לו (1) 589, 597.
 
84. לעילת ההפליה כיוצרת בסיס להתערבות בג"צ, ראה: בג"צ 509/80 יונס נ' מנכ"ל
משרד ראש הממשלה, פ"ד לה (3) 590; בג"צ 200/83 וותאד נ' שר האוצר, פ"ד
לה (3) 113; בג"צ 145/83 הרמתי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לז (4) 505;
בג"צ 153/87 שקדיאל נ' השר לענייני דתות, פ"ד מב (2) 221; בג"צ 753/87
פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו. פ"ד מב (2) 309; בג"צ 59/88 צבן נ' שר
האוצר, פ"ד מב (4) 705.
 
85. לעיל הערה 9, בע' 634, 639-638.
 
86. שם, בע' 640.
 
87. בבג"צ 223/88 שפטל נ' הי"מ (טרם פורסם; ניתן ביום 16.11.89) נדונה שאלת
היקף התערבותו של בג"צ בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה. היה זה המקרה הראשון
שבו התערב בג"צ הלכה למעשה בשיקול-דעתו של היועץ המשפטי, שהחליט להורות
למשטרה לא להוסיף לחקור עיתונאי בחשד לביצוע עבירה של פרסום שהיה בו כדי
להשפיע על מהלכו של משפט, שבו הורשע ג'והן (איוואן) דמיאניוק בעבירות על
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י- 1950, ס"ח 281. על-פי דעת הרוב
(השופטים בך וחלימה), שלפיה, על היועץ המשפטי להורות על המשך החקירה, תהא
התערבות בהחלטת היועץ, הקובע שאין במשקל הראיות כדי לבסס עבירה, רק
במקרים נדירים, כשהיא נראית "בלתי סבירה בעליל". בג"צ יתערב בהחלטת היועץ
לא להמשיך בחקירה בגין היעדר "אינטרס ציבורי" רק אם שיקולי היועץ ייראו
"בבירור מוטעים או זרים לעניין." שופט המיעוט (אור) היה מוכן לבדוק את החלטת
היועץ המשפטי גם באמות-מידה של סבירות, אך הגיע למסקנה, כי החלטת היועץ
במקרה זה היתה לגיטימית וסבירה. בעניין שניצר, לעיל הערה 9, בע' 640, הביע
השופט ברק גישה, שלפיה יהיו החלטות היועץ המשפטי כפופות לביקורת שיפוטית
רגילה, כנהוג לגבי כל נושא תפקיד ציבורי. לי נראה, שראויה גישת השופט ברק,
אך ספק אם גישה זו מקובלת על בית-המשפט העליון. ראה גם: בג"צ 292/86
העצני נ' מ"י, פ"ד מב (4) 406.
 
88. המקרה השני להתערבות בג"צ בשיקול היועץ המשפטי לא להעמיד לדין היה בבג"צ
935/89  גנור נ' הי"מ (טרם פורסם - ניתן ביום ה- 10/5/90). באותו מקרה קבע
בג"צ, שהחלטת היועץ המשפטי לא להעמיד לדין את הבנקים והבנקאים בגין עבירות
לכאורה בפרשת ויסות המניות הבנקאיות, וזאת בשל היעדר "עניין לציבור", בטלה.
בג"צ החזיר את העניין ליועץ המשפטי על-מנת שיחליט אם קיים חומר ראיות
לכאורה להעמדתם של הבנקים והבנקאים לדין. באשר לשאלה של היקף ההתערבות
של בג"צ בשיקול-דעתו של היועץ המשפטי עולה מפסק-הדין, שדי בחוסר-סבירות
קיצוני של החלטת היועץ המשפטי בשאלת ההעמדה לדין כדי להביא לפסלותה.
 
פרופסור יצחק זמיר מתאר כך את ייחודו של המצב בישראל: " The conflict
between freedom of the press and national security seems to be more acute
in Israel than in other democracies. Israel has always been under a real
threat to its existence... Israel cannot afford to lose even one war. For
everyone in Israel, national security is a tangible and crucial matter. In this
respect, I think Israel is unique": I. Zamir "Media Coverage of Military.Operations" 18 I. Y. H. R. (1988) 61, 61 עם זאת סובר פרופסור זמיר, שיש
לאפשר, במידת הניתן, סיקורם של מבצעים צבאיים, וכי ראויה במקרים מתאימים
התערבות שיפוטית נגד החלטות המונעות סיקור, וזאת בגין חשיבותה של זכות
הציבור לקבל מידע. המדובר במתן אפשרות לסיקור מבצעים צבאיים בהנחה
שהצנזורה הצבאית תוכל למנוע פרסום במקרה ראוי, .ibid, at p. 66

89. ראה בספרו של הצנזור הצבאי לשעבר, בר-און, לעיל הערה 9, בע' 41-40.

90. ראה: בג"צ 802/79 סמרה נ' מפקד איזור יהודה ושומרון, פ"ד לד (4) 1.

91. לעיל הערה 9, בע' 634-630.

92. שם, בע' 641-639.

93. בעניין "קול העם", ראה: להב, לעיל הערה 21, בע' 479, 487, 501-497.

94. ראה אסמכתאות שם. ראה גם: ש' שטרית "דמוקרטיה במצבי מלחמה בישראל, המסגרת
המשפטית באספקלריה פרקטית" אנשים ומדינה, החברה הישראלית (עורך: ש'
סטמפלר, 1989) 176-158. כך, אין מקום לסברה, שלפיה רבה היתה בעבר,
בתקופת ראשית המדינה, הנכונות לבחון בבית-המשפט את שיקולי הביטחון. הנכונות
היתה לבחינה פורמלית-טכנית בלבד. ראה בהקשר זה: ב' גבע "לשאלת האיזון בין
שיקולי בטחון והגנת זכויות האדם והאזרח" משפטים ה (תשל"ג-ל"ד) 685.

95. ראה: בג"צ 302/72, 306 חילו נ' ממשלת ישראל, פ"ד כז (2) 169.

96. ראה: בג"צ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד (1) 1. פרופסור שטרית רואה
בהחלטה זו את ציון-הדרך המשמעותי לתחילת התערבות בג"צ בשיקול-דעתן של
רשויות הביטחון. ראה: .Shetreet, supra note 21.
 
97. ראה: בג"צ 69/81 493 אבו עיטא ואח' נ' מפקד אזור יהודה ושומרון, פ"ד לז
(2) 197; בג"צ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה
אלמסאוליה, אגודה שיתופית רשומה כדין במפקדת אזור יהודה ושומרון נ'
מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד לז (4) 795. ראה גם: בג"צ
910/86 רסלר נ' שר הביטחון, לעיל הערה 66, בע' 486. בבג"צ 358/88
האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד המרכז, פ"ד מג (2) 529, נקבע
שאין להפעיל את הסמכות האמורה בתקנה 119 לתקנות ההגנה, בדבר הריסתו של
מבנה, בלא לתת לנוגעים בדבר זכות-טיעון, אלא אם כן מדובר בצורך מבצעי
בפעולה מיידית, שאין להשהותה. ההחלטה נתקבלה למרות תצהיר של שר הביטחון,
שלפיו אין הנסיבות המיוחדות בשטחים מאפשרות מתן זכות זאת. ההחלטה כשלעצמה
אינה מתייחסת, אומנם, לעצם השיקול הבטחוני בדבר הריסת מבנה, אולם בפסק-הדין
הדגיש בית-המשפט, מפי הנשיא מאיר שמגר, כי שיקול-הדעת בנושא זה יהא נתון
לביקורת שיפוטית "כמו זה של כל רשות מינהלית." כדברי השופט שמגר, "הפיקוח
השיפוטי בוחן אם שיקול הדעת מופעל כדין, ובהקשר זה אף ניתנה הדעת לשאלה אם
ההחלטה נשקלה ונבדקה כנאות, ובין היתר, גם אם ההפעלה ומידת ההפעלה של
התקנה תואמות את חומרתו של המעשה אשר בעטיו מתכוונים ליישמה, בעקבות
הבדיקה שנערכה לפי אמות מידה אלה." שם, בע' 540-539. בדברים אלה בולטת
נכונות להפעלת ביקורת שיפוטית רחבה על שיקולי ביטחון, בלא מתן יחס של כבוד
מיוחד לשיקולים כאלה. פרופסור זמיר מציין את הרחבת הביקורת השיפוטית, תוך
ציון, שבמידה מסוימת ניתן להצדיק יתר-איפוק בהקשר זה. ראה: I. Zamir, "The
Rule of Law and the Control of Terrorism" 8 Tel-Aviv University Studies in
.Law (1988) 81, 91. ראה גם: י' זמיר "זכויות האדם ובטחון המדינה" משפטים יג
(תשמ"ט) 17.

98. ע"א 14.2.89 אבנרי נ' שפירא, לעיל הערה 7.

99. עדיין יש ספק אם בג"צ הינו הפורום המתאים לביקורת שיקול-דעתו של הצנזור
הצבאי, וזאת בהנחה שעתירות נגד הצנזור יהיו תופעה שכיחה. ראה, להלן, את
ההסדר המוצע על-ידי. בידוע, אין בג"צ נוהג בדרך כלל לשמוע עדים ודיון שלו
עשוי להתעכב. עיכוב עלול להיות בעייתי מאוד בעת שמדובר בעתירת עיתון נגד
החלטה למנוע פרסומו של מידע מסוים.
 
100. לעיל הערה 9, בע' 641.
 
101. ראה: Home Office v. Harman 1 A.C. 280; Council of Civil Service Unions
v. Minister for the Civil Service 3 W.L.R. 1174 גם ההחלטה להתיר את
פרסום הספר "Spycatcher" התבססה בעיקרה על העובדה, שהספר פורסם כבר
בחו"ל. ראה A.G. v. Guardian Newspapers Ltd. And others (No. 2) 3 All
.E.R. 545
 
102. מאמרו של פרופסור Zellick פורסם באיטליה בשפה האנגלית. ראה: .G Zellick 
"Official Information, National Security and the Law in Britain" XCVIII Studi
.Senesi (1986) 303

103. .Supra note 53
 
104. .Ibid, at pp. 756-761 

105. ראה: .P.G. Chevigny "The Executive and the Politics of Information" 18 H. R. (1988) 49, 52-53; D.L. Zimmerman "Secret Wars: The Grenada
.Experience" 18 I. Y. H. R. (1988) 71, 78-79
 
106. מאז ניתן פסק-הדין, מקובל על הצנזורה הצבאית שאין בסמכותה למנוע, בדרך-כלל,
פרסומים על מינויים צפויים בצה"ל. הצנזור הראשי מקיש מעניין שניצר, שעסק
במינוי לראשות "המוסד", שאין הוא רשאי בדרך-כלל למנוע פרסום על אודות
מינויים צפויים בצה"ל. הרמטכ"ל הבהיר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי
ביקש למנוע פרסומים על אודות מינויים צפויים, אלא שהצנזור הבהיר לו שאין
עוד למנוע זאת. ראה לכך: ז' סגל "הצנזורה אכן כפופה" העיר 16.6.89.

107. לעיל הערות 38-37, והטקסט הצמוד להן.
 
107א. בנושא ההבחנה בין פרסום של עובדה להבעת דעה, ראה: ד"נ 9/77 חברת
החשמל לישראל נ' הוצאת עתון הארץ, פ"ד לב (3) 337, בע' 354-352.
  

מקור:
עיוני משפט ט"ו תש"ן, עמ' 340-311
 
  





גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש