עמלנט הסתדרות החדשה מכון לבון
   
מיסודה של הסתדרות העובדים
הכללית בארץ-ישראל 1932
 
דף הביתעל המכוןמידע למבקריםשירותי צילום והעתקהצור קשרEnglish
 
 
  ארכיון
  ספריה
  אוסף תצלומים
  אוסף כרזות
  תיעוד בעל פה
  סרטי וידיאו
  תערוכות וירטואליות
60 שנה למדינת ישראל - תערוכת כרזות

 

 


לצפייה בכרזות



ההסתדרות עם היישוב והמדינה לאורך הדרך


הרקע להקמת ההסתדרות

ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל - ארגון הגג שכלל את כל מפלגות הפועלים היהודיות בארץ, קם בחנוכה, תרפ"א, דצמבר 1920. התקופה, ראשית השלטון המנדטורי הבריטי על ארץ ישראל ובואם של בני העלייה השלישית.

ארגון זה פרי יצירתם של החלוצים הצעירים שבאו ארצה בעליה השנייה והשלישית , חרתו על דגלם את הסיסמא – "כיבוש עבודה" יחד עם "כיבוש השפה" ו"כיבוש השמירה". על פי חזונם האמינו כי הגשמת הציונות – הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, מוטלת עליהם וחובתם להתארגן ולחפש דרכים להגשמתו.

מייסדיה, שחוו את המאבק על מקומות העבודה במושבות העלייה הראשונה,  הגיעו למסקנה כי משימתם תצלח רק אם הארץ תבנה על עבודה עברית, באמצעות הקמת משק כלכלי עברי, ובאחריותם הדבר.  לשם כך החלו להתאחד כבר בתקופת העלייה השנייה.  הקימו את מפלגות הפועלים – "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון". יסדו את אגודת ה"חורש" ו"השומר", את הקבוצות והקואופרטיבים, ההסתדרויות החקלאיות ומוסדות העזרה ההדדית – "קופות החולים" ו"המשביר".   עם תום מלחמת העולם הראשונה, בואם של בני העלייה השלישית, ופעילות ממשלת המנדט לשיפור התשתיות בארץ, הבינו מנהיגי העלייה השנייה כי הגיעה העת להתאחד, להעצים את כוחו של המחנה הפועלי ולבנות את האמצעים להגשמת מטרותיו.

 
ועידת היסוד של ההסתדרות

נערכו מספר ניסיונות  להתאחד ולבסוף, הגיע הרגע המכריע.  בעיר חיפה, בארבעה בדצמבר, 1920, נערכה ועידת הפועלים הכללית בארץ ישראל, שנציגיה היו צירים שייצגו 4443 פועלים בארץ ובנוסף השתתפו בה פועלים רבים שבאו מיוזמתם. לאחר ויכוחים ודיונים התקבלה ההחלטה על הקמת  "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" - מסגרת גג משותפת, המתבססת על חברות אישית,  אך נשענת בבחירת מוסדותיה על מסגרת מפלגתית. ארגון כולל, פדרטיבי, על- מפלגתי של ציבור הפועלים. שכללה פועלים חקלאיים, פועלים עירוניים ואינטליגנציה עובדת.  כלליותה נגזרה ממהותה
כמסגרת- על,  רב-מקצועית, רב-מפלגתית, הכוללת מכלול רחב של תחומים, ומגוון רחב של תפקידים, בהם תפקידים כלל לאומיים רבים. ההחלטות שהתקבלו  בוועידת היסוד, היו הבסיס על פיהן פעלה במשך כל תקופת השלטון המנדט הבריטי בארץ וגם עם הקמת המדינה .



מבנה ההסתדרות  ותחומי פעילותה

בתקופה שבטרם מדינה ראתה עצמה ההסתדרות הכללית כמסגרת המבצעת של תנועת העבודה, ויעדי פעולתה נקבעו בהתאם להשקפת עולמה של התנועה. ברם נוכח העובדה שהישוב היהודי נתון היה תחת השלטון הבריטי שראה עצמו כמערכת ניהול חיצונית שאינה מתערבת על פי רוב בעניינים הפנימיים של היישוב, נטלה על עצמה ההסתדרות תפקידים בכל התחומים, אותם ממלאה בדרך כלל מדינה ריבונית ביחס לאזרחיה:  חברה, התיישבות, משק וכלכלה, בטחון והגנה, רווחה ועזרה הדדית, חינוך, תרבות, קליטת עלייה, שיכון, ועוד. כדברי ברל כצנלסון, "הפועלים בארץ רואים את עצמם כנושאי שליחות גדולה - לא למעמד בלבד אלא לאומה כולה." 
 
זאת ועוד, עם הקמת מדינת ישראל המשיכה במילוי רבים מתפקידים אלה ואף הרחיבה והגבירה את עשייתה.



המבנה ותחומי הפעילות של ההסתדרות בטרם מדינה

1. ניהול ארגון הגג מוסדות וניהול והארגונים השוטפים:
• ניהול ארגון הגג  של כלל החברים בהסתדרות, נתון בידי גוף נבחר – "הוועידה" שנבחרה בדרך כלל אחת לארבע שנים על ידי כלל החברים בבחירות כלליות ויחסיות.  מתוכה נבחר "הוועד הפועל", הבוחר את המוסד הביצועי העליון של ההסתדרות –"הוועדה המרכזת"(לחלופין גם כונתה מזכירות הוועד הפועל), היא ממונה על פעילות מנגנון ההסתדרות לזרועותיו ובראשה מזכיר ההסתדרות.

 

• מועצות הפועלים וועדי הפועלים,  במישור המקומי בערים ובהתישבות:
ריכזו את  הפעולה המקצועית , הארגונית והחברתית מטעמה של הסתדרות הכללית.
• האיגוד המקצועי:
מיוצגים בו וועדי עובדים במפעלים, איגודים מקצועיים ארציים והסתדרויות מקצועיות ארציות כדוגמת, הסתדרות הפקידים. תחומי פעולתו – מדיניות השכר, תנאי העבודה, פריון העבודה והיצור ויחסי העבודה, בטיחות גהות בעבודה, הכשרה מקצועית.

 


2.  המשק ההסתדרותי – "חברת העובדים":
בוועידה השנייה של ההסתדרות (1923), הוקמה  "חברת העובדים". הייתה זו מסגרת כלכלית, ארגונית ומשפטית משותפת של כל המפעלים המשקיים של ההסתדרות הכללית. "כל חברי ההסתדרות הכללית הם חברים בחברת העובדים שהיא בעלת כל המוסדות". מטרתה - ליצור את המשק העצמי של ציבור העובדים יש מאין,  כאמצעי לבניית היישוב בארץ, להבטיח תעסוקה, שוויון חברתי , תנאי עבודה ושכר הוגנים לפועל העברי.
מדגם של סוגי משק שכללה מסגרת זו:
• משקי ההתיישבות העובדת – קיבוצים, קבוצות, מושבי עובדים ומושבים שיתופיים.
• מפעלים קואופרטיביים בעיר – תעשיה, תחבורה, שירותים, צרכנות, אשראי, שיכון, תנובה. 
• מוסדות משקיים ופיננסיים – סולל בונה, המשביר, בנק פועלים, חברת הביטוח הסנה, ועוד.
• מוסדות משותפים להסתדרות ולתנועה הציונית ועם קום המדינה – לממשלה, כדוגמת צים, מקורות, ועוד.
על סף הקמת המדינה הקיפה "חברת העובדים" כ-100 חברות בע"מ וכ- 1,000 אגודות שיתופיות בהן: יישובי עובדים, שכונות פועלים, מוסדות חינוך, קואופרטיבים יצרניים וצרכניים, מוסדות אשראי וחיסכון ועוד.

 


3. מערכת הרווחה – מפעלי העזרה ההדדית , החינוך והתרבות
• מפעלי העזרה ההדדית: נוכח המצב בארץ, התפתחו מערכות מגוונות של עזרה הדדית כבר בעשור הראשון לקיומה של ההסתדרות. בראשן,  "קופת חולים כללית". היא נשאה בעול העיקרי של הדאגה לבריאות חברי ההסתדרות ובני משפחתם וכן במשימת הקליטה הבריאותית של העולים לארץ.  במהלך העשורים עד 1948, הוקמו ופעלו תחנות לאם ולילד, "משען", קרנות לביטוח ופנסיה, וכן "קרן שביתה" וקרן "חוסר עבודה".

 


• חינוך, תרבות וספורט: ההסתדרות דאגה לחייהם החברתיים והתרבותיים של חבריה מראשיתה. הקימה רשת חינוך לילדי עובדים "זרם העובדים בחינוך", גני ילדים, מוסדות להכשרת מורים וגננות, וגם מערכת השכלה כללית לחבריה. כמו כן הקימה את רשת עמל לחינוך מקצועי ובהמשך רשתות חינוך נוספות. עסקה בהנחלת הלשון העברית, הקימה ספריות וחדרי עיון , יזמה ערבי תרבות, ייסדה את עיתונה "פנקס" ולאחריו את עיתון "דבר" ו"דבר הפועלת", ועיתונים נוספים. הקימה הוצאות ספרים, ייסדה את תיאטרון "האהל" ולהקות תיאטרון, מחול ומקהלות. כמו כן טפחה את הספורט וייסדה את אגודות "הפועל". 
• הדאגה למעמד האישה - "מועצת הפועלות" ו"ארגון אמהות עובדות" ( נעמ"ת): התארגנויות החברות בהסתדרות הכללית מצד אחד, באה מתוך הדאגה לתנאי החיים של החלוצות הצעירות שעלו ארצה בגפן והיה עליהן לעבור תהליכי קליטה קשים. מצד שני, מתוך הרצון לקדם את מעמד האישה בחברה היהודית הנבנית בארץ. "מועצת הפועלות" עסקה בעיקר בשטח קליטת עליה, הכשרה מקצועית לנשים הפעלה של מערכות חינוך-בתי ספר מקצועיים לנשים, ארגון קורסים מקצועיים, הקניית השפה העברית, וגם ידע בכלכלת בית וטיפול בילדים. כמו כן התמקדה במאבק על שוויון מעמד האישה. "ארגון אמהות עובדות", התמקד בהפעלה של מערכת עבודה סוציאלית חינוכית – גני ילדים, מעונות יום, פנימיות לתינוקות, מועדונים לילדי בתי הספר, קייטנות ועוד.

 


• שמירה על זכויות נערים עובדים: בשנת 1924  נוסדה תנועת "הנוער העובד". היא פעלה כאיגוד מקצועי אשר דאג לזכויותיהם של הנערים העובדים בכלל, וכגוף תרבותי-חינוכי, שסיפק פעילויות תרבות והכשרות מקצועיות לנערים העובדים החברים בו.  הקשר עם ההסתדרות נוצר מיד בשנותיה הראשונות של התנועה ובוועידה השלישית (1927), הוקמה "הסתדרות הנוער העובד", שהייתה גם בזיקה הדוקה למפלגת פועלי ארץ ישראל- מפא"י.  עם ההתחברות ל"תנועה המאוחדת"  הפכה ל"תנועת הנוער העובד והלומד". בפעילותה התמקדה גם בהכשרה להתיישבות בקיבוצים, קליטת עליה ועם קום המדינה בהכשרת גרעיני התיישבות במסגרת הנח"ל.



אחריות להגנת ולביטחון "המדינה בדרך"

בתחום זה פעלה ההסתדרות מראשיתה.  טיפחה את ארגון "ההגנה" שהיה באחריותה. נשאה בנטל הגנת היישוב מפני התקפות הערבים במאורעות 1920 – 1921, וב- 1929. הייתה גורם מוביל בהכנתו של היישוב לקראת העימות עם הציבור הערבי והשלטון הבריטי על עתיד הבית הלאומי. בתקופת המרד הערבי הגדול  1936- 1939, הקימה את הכוחות המיוחדים. ובד בבד ארגנה את הקמת ישובי "חומה ומגדל".

 


במלחמת העולם השנייה פעלה למען גיוס מתנדבים לצבא הבריטי וגם נטלה על עצמה את השמירה על זכויותיהם הסוציאליות. סייעה בהקמת הפלמ"ח ככוח לוחם. תחילה נגד הכוחות הנאצים שהתקרבו לארץ ישראל ולאחר המלחמה העולמית ככוח צבאי לוחם של היישוב,  לקראת העימות עם האוכלוסייה הערבית על עתיד הקמת המדינה היהודית, בצל ה"ספר הלבן השלשי".

בד בבד עם טיפוח כוח מגן עברי, פעלה ההסתדרות כגורם שסייע לתנועת העפלה, הבאתם  של עולים באופן בלתי לגאלי לארץ בשנות ה-30 וה-40 . כמו כן בהצלת שארית הפליטה לאחר המלחמה העולמית השנייה.

 






ההסתדרות בחיי מדינת ישראל

שנותיה הראשונות של המדינה הצטיינו בתהליכים והתפתחויות דינאמיים ניכרים. בשלוש שנים הוכפלה אוכלוסיית המדינה מ- 650,000 ל- 1,300,000 נפש. אוכלוסיית ארצות המוצא של העולים והמאפיינים הדמוגראפיים שלה שינו את מאפייני ההרכב החברתי שלה.

לקליטת העולים נדרשו משאבים והשקעות בהיקף ניכר: הכנת תשתיות להתיישבות, הכשרת קרקע לחקלאות, תשתיות חשמל ומים, שיכון, ציוד חקלאי ותעשייתי, ייצור מזון, מבנים לתעשייה ומבני ציבור, יצירת מקורות תעסוקה בד בבד עם הכשרה מקצועית. במקביל הפעלת שירותי בריאות ורווחה, סעד, חינוך ועוד.

על כל זאת נדרשו משאבים ארגוניים וניהוליים וכן כוח אדם מקצועי בקנה מידה ארצי בעל ניסיון מוכח. כל אלה לא היו בידי המשק הפרטי ולא כל שכן בידי הממסד הממלכתי שהיה בתהליכי הקמה.  הללו נמצאו בידי ההסתדרות הכללית על כל זרועותיה והוכיחו עצמם במשך פעילותה בתקופת ה"מדינה בדרך".  במצב זה הפכה ההסתדרות באותן שנים למעין זרוע מבצעת של המדיניות הממשלתית, מה גם שמבחינה פוליטית מפלגת מפא"י שעמדה בראש ההנהגה ההסתדרותית, זכתה בבחירות למוסדות המדינה עד שנת 1977, וראשיה נטו להסתמך על כוחה.

הגידול הדמוגראפי של החברה הישראלית מצד אחד והתרחבות ממדי הפעילות ההסתדרות בכל ענפי המשק,  גידול כוחה כארגון עובדים וכספקית שירותם, האדיר את עוצמתה והגדיל את מספר חבריה. בראשית 1948 מנה מספר החברים בה 181,000, כעבור 10 שנים, עלה מספרם ל- .640,000, בשנת 1963 מנה מספר חבריה 960,000, ובשנת 1984, 1,300,000 מתוך אוכלוסיה של 5 מליון תושבים.

המשימות שנטלו על עצמם מנהיגי ההסתדרות, גידולה המספרי והשינויים במאפיינים של אוכלוסיית חבריה בד בבד עם העצמת תחומי פעילותה המשקיים, הארגוניים והחברתיים, העלו שאלות ביחס למטרותיה ומעמדה בחברה הישראלית ולדרכי פעולתה.

בקרב מנהיגיה בלטו שתי גישות:

הגישה התנועתית - דגלה בשמירה על מעמדו העצמאי של המשק ההסתדרותי אפילו במחיר הגבלה וצמצום של משקה. קידום האינטרסים של ציבור העובדים המאורגן ומדיניותה המקצועית,  המשך השליטה וההפעלה של מוסדות העזרה ההדדית ושרותי הרפואה, וכן תחומי חינוך ותרבות.
 
הגישה הממלכתית -  דגלה בהעברת חלק מהתחומים לאחריות המדינה מתוך שאיפה מצד אחד, לחזק את המערכת הממלכתית ומצד שני, להעצים את ההסתדרות. הדילמה השפיעה על ההתנהלות ודרך קבלת החלטות, של מנהיגיה, על מדיניותה המקצועית, ועל עמדתה בשאלת מגמות הפיתוח וההתנהלות של המשק ההסתדרותי.
 
ההכרעה בוויכוח בין מחייבי הממלכתיות לבין תומכי התנועתיות לא הושגה, אולם הדינאמיקה שיצרו מכלול התהליכים שהתרחשו בחיי המדינה - המציאות ותנאיה, הכתיבו לא אחת את הכיוונים והמגמות של ההסתדרות הכללית.  עוד בשנת 1953, עבר החינוך לאחריות המדינה כפועל יוצא מהרצון לכונן מערכת חינוך ממלכתית. בהמשך עברו חלק משרותי הסעד.

במהלך השנים, התפתחו המשק והכלכלה של המדינה ונקבעו קווי מדיניותה ודרך התנהלותה. מנהיגי המשק ההסתדרותי–"חברת העובדים", שפעלו על פי העקרונות התנועתיים שהנחו אותם במשך שנים, המשיכו בפיתוח משק כלכלי מתוך שיקולים לאומיים, שלא תמיד היו רווחיים. כל זאת יחד עם מתן תנאי עבודה ושכר נאותים לעובדים המשק ההסתדרותי, שלא בהכרח עמדו בהלימה עם יכולותיה הכלכליות. בכך תרמו לחוסר יציבותו.

נוסף על כך עלו עוד גורמים ברי השפעה שכיוונו את ההתנהלות המשקית ההסתדרותית.  בהם כיווני המערכת הכלכלית ושוק ההון ומידת עצמאותו של המשק הישראלי ומעמדו במערכת הכלכלה העולמית.  גם המצב הביטחוני של המדינה, הפעולות הצבאיות והמלחמות  הטביעו את חותמן והשפיעו על מעמדה של חברת העובדים וכיווני הפעילות הכלכלית שלה. המהפך בבחירות לכנסת (1977), צמצם כוחה של מפא"י ושל מפלגות הפועלים, ועלייתם של כוחות פוליטיים חדשים במערכת הפוליטית השפיעה באופן משמעותי על מבנה ההסתדרות,  "חברת העובדים" ותפקודה.

למעשה ניתן לראות בשתי המלחמות - מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים את הצמתים של כיווני מהלך החברה הישראלית ובכלל זה של ההסתדרות הכללית. הכיוון האחד הוביל את המדינה אל עבר מגמות של מדיניות רווחה - שאיפה לצמצום פערים, ליצירת תעסוקה, לאחריות המדינה לצרכי החינוך, הבריאות והשיכון של כלל אזרחיה ולקליטת עלייה.

הכיוון השני הוביל אל עבר שוק קפיטליסטי מבוסס על תחרות חופשית, פער כלכלי, זעזועים במשק ובשוק ההון, כיסים של אבטלה, ניצול עובדים, אי שמירה על זכויות סוציאליות של עובדים ותנאי עבודתם.  הכיוון האחרון שהופיע בעיקר בשנות ה- 80 והתגבר בשנות ה- 90 ובעשור האחרון. הוא נגזר בעיקרו מההשתלבות של ישראל  ב"כפר הגלובלי" וכלכלתו. שני הכיוונים, יצרו תנאים חדשים שגרמו לשינוי במעמד ההסתדרות.

עידן חדש ומציאות אחרת באו על ההסתדרות. לאחר 75 שנות פעילות עשירה, מגוונת ורצופת הישגים, חל שינוי במבנה שלה. שרותי  הבריאות-"קופת חולים כללית", הועברו לאחריות ממלכתית, ומעמד "חברת העובדים" הצטמצם.

על מנהיגי ההסתדרות היה להגדיר מחדש את מטרותיה, יעדיה ואופן פעילותה בחברה הישראלית והם אכן מימשו זאת.  חזקו  את  מעמדה כגוף מייצג של כלל העובדים במשק ובחברה הישראליים. עמדו על כוחה ומעמדה כצומת - הגוף היחיד המסוגל באמצעות עוצמתו וכליו – מוסדות הארגון וזרועות האיגוד המקצועי, להתמודד עם הממשלה, השוק הפרטי ועם ארגוני המעסיקים.  להשפיע על מערכת יחסי העבודה במדינה, גם בתנאים של כלכלה קפיטליסטית מודרנית המאובחנת בחוסר יציבות.

כיוון זה אכן מיושם במדיניותה ובמהלכיה של ההסתדרות הכללית החדשה בשנים האחרונות,  והוא  אשר יכריע בעתיד בדבר מעמדה הפוליטי והכלכלי בחברה ישראלית.  בכוחו זה יעצב ויקבע  את מערכת יחסי העבודה בישראל, ישמור על זכויות העובדים ויאבק על צמצום הפער החברתי ובכך יסייע במיצוב משק יצרני על יסודות איתנים.


בחרנו במדגם של כרזות שהפיקה ההסתדרות במהלך 60 שנות מדינה בכדי לחשוף את  המטרות, היעדים ותחומי העשייה שלה. הכרזות מעניקות למתבונן בהן את האפשרות להבין את  עוצמת מפעלה ולעמוד על גדולתה,  בזמן אמת וללא  מתווכים ופרשנויות,  כפי שעוצבו במועד שהופקו



למה דווקא כרזה?

השימוש בכרזות היה נפוץ ביותר במהלך המאה ה-20 והוא נועד למסור רעיונות לציבור. ברובן מופיע שילוב בין מלל לדימוי חזותי היוצר תהליך של מעין תרגום  רעיונות, דעות ואידיאולוגיות מתחום המילה הכתובה אל התחום החזותי.  בדרך זו  בונה שילוב אפקטיבי בין שניהם ,  המאפשר הטמעה מרבית של מסרים בקרב קהל היעד של הכרזה.

על מנת שמסריה יוטמעו ביעילות ובקלות, עליה להיות:
• מובנת וקלה לפענוח -  הדימויים יהיו קליטים ומוכרים.
• מושכת תשומת לב -  האמצעים העיצובים מיועדים להבליט, להפריז, ליצור אמפטיה, לעורר ולעיתים אף להרגיז.  לשם כך, נערך שימוש בצבעים עזים או בצורות הנדסיות פשוטות ובולטות.  בתנועה המעוררת סקרנות ותחושה דינאמית למרות שהכרזה עצמה היא סטאטית.  בגדלים בלתי שגרתיים היוצרים סקרנות ומושכים תשומת לב. ובזויות ראייה, המציגות את הדמות או המסר מלמטה למעלה ותורמות בכך לאפקט החזק של הכרזה, יוצרות תגובה רגשית ובעקבותיה מעורבות.  לעיתים נערך שימוש בטכניקה של קולאז' במטרה לצרף דימויים שונים היכולים ליצור השלמה או ניגוד ובכך להבליט את המסר.
• משפיעה ומשכנעת – עליה להשפיע ולשנות עמדות או התנהגויות תוך זמן קצר, או לגייס קהל. לפיכך היא מנוסחת בקצרה ובאופן המשכנע ביותר. על פי רוב בדרך הפנייה אל הרגש של המתבוננים ופחות אל השכל.

כידוע תנועות מהפכניות וחברתיות במאה ה- 20 עשו שימוש בכרזות וגם בימינו לא נס ליחן. בתקופת הישוב וגם בשנות חייה של המדינה נערך שימוש בכרזות על ידי מפלגות, תנועות ארגונים ומוסדות. בתקופת הישוב גוייסו ליעד זה אומנים ידועי שם כדוגמת יוחנן סימון, מרסל ינקו, רות שלוס  ורבים אחרים.

השימוש בכרזה אומץ על ידי מנהיגי ההסתדרות במשך כל שנות קיומה לצורך העברת מסריה. את הכרזות יצרו אומנים ידועים בתחום זה כדוגמת האחים שמיר וגם מעצבים ופרסומאים שהתמחו בתחום.

מתחת לכל כרזה מצוין המועד שבו הופקה  והאדם שיצר או עיצב אותה למעט מקרים בודדים ששם המעצב או המועד בלתי ידוע.

הכרזות  מחולקות לפי הנושאים בהם הן עוסקות ולפי המועד שבו הופקו.

ייעוץ מדעי וכתיבה: ד"ר מרים קצ'נסקי
פיתוח ועריכה: אלכסנדרה תומרינסון, נתי קנטורוביץ'
תכנות: אינה אניפר

לצפייה בכרזות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה