דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,517 כניסות לאתר
אופרות סבון: מדוע הן כה פופולאריות?

מאת: פולה לואיס

אופרות הסבון החלו את דרכן כתוכניות רדיו בארה"ב בשנות השלושים, והועברו למסכי
הטלויזיה בשנות החמישים לאחר שזכו להצלחה מתמשכת. במקור, הן קיבלו את חסותן של
חברות לייצור חומרי ניקיון כגון "פרוקטור אנד גמבל", ומכאן שמן. הן הופקו בעיקר לקהל
נשי, במטרה למכור אבקת סבון לעקרת הבית המסורתית. השאלה, מי הצופה ה"טיפוסי/ת"
באופרת הסבון היתה ונותרה סוגייה שנויה במחלוקת. בעבר, הוגדר הקהל כ"עקרות בית
מבודדות" (1948 Henry & Warner) ממעמד הפועלים, שאין להן יכולת רבה, אם בכלל,
לטפס במעלה הסולם החברתי. במחקריו של מאטלסקי (1988) התגלה כי למאזינות לאופרות
סבון רדיופוניות אין תחומי עניין רבים מחוץ לבית, דבר שמאשש את "השקפת הבידוד" הזו.
באשר ליכולת האינטלקטואלית של הקהל, גילה קומפסי ב - 1980 כי לצופים השכלה
פורמאלית גבוהה יותר מכפי שסברו בעבר. לצופים ב -  All My Children, סדרה פופולארית
מראשית שנות השמונים, היתה השכלה תיכונית ומעלה, לבד מ- 9% מתוכם, ותו לא.
 
באשר לאחוזי הצפייה באופרות הסבון, התגלה שינוי ביחס בין גברים לנשים, כמו גם בין
קבוצות הגיל השונות. ב - 1970, התבססה הפופולאריות של הז'אנר, כשהתגלה שצופים בהן
20 מיליון איש, בעיקר נשים, מגיל 18 ומעלה. ב - 1981, התגלה במחקר דומה שפחות נשים
בנות 18 ומעלה צופות באופרות סבון, בעוד שגברים ובני-נוער רבים יותר נמשכים
לז'אנר. בעת האחרונה, נקבע כי שיעור הצופים באופרות הסבון כיום נמוך יותר, בשל
העלייה במספר הערוצים ורשתות הטלויזיה בכבלים. נשים רבות יותר יוצאות כיום
לעבודה, ולפיכך יש להן פחות זמן להתיישב ולצפות בסדרות.
 
לא ניתן להתחמק מהעובדה שאופרות הסבון הן אחד הז'אנרים הפופולאריים ביותר
בטלויזיה. מחקרים רבים נערכו על מנת לגלות את הסיבה לכך, ואחד מתחומי המחקר
החשובים ביותר קשור לשימושים ולסיפוקים של הצופים.
 
ב - 1977, שאל רונלד קומפסי את הצופים באופרת הסבון All My Children, מדוע הם נהנים
כל-כך מהסדרה. המשתתפים קיבלו את המשפט "אני אוהב לצפות ב -  All My Children בגלל
ש..-.", והתבקשו להשלימו. קומפסי קיבל 52 תשובות. על סמך הנתונים הללו, הוא טען
שהסיבה העיקרית לצפייה בתוכנית היא היותה מקור לבידור. שנית, כמה צופים טענו שהם
עושים זאת פשוט מתוך הרגל, כאילו הדבר מהווה חלק משגרת היומיום שלהם. הדבר היה
נכון כפי הנראה גם לגבי הסדרה הבריטית Crossroads מראשית שנות השישים כפי
שתיעדה דורותי הובסון במחקר על אנשים שצפו בה בשעתה:
 
"...אני מניחה שצפיתי בסדרה לאורך זמן כה רב בגלל שזה נהפך למעין שגרה..."
(Hobson 1982:117).  

העובדה שהסדרה All My Children שודרה בשעה שהתאימה לרוב הצופים גרמה לכך ששיקולי
נוחיות מילאו תפקיד בהחלטתם לצפות בתוכנית. אלו שצפו ב - Crossroads אף היו
מארגנים את סדר יומם מסביב לתוכנית, כפי שהודתה שילה כשרואיינה בידי הובסון: "טוב,
אני חייבת להודות שכשזמן השידור שונה, שיניתי את שעת התה שלי..." ( Hobson
1982:1055).  

האפשרות לאינטראקציה חברתית שנגזרה מהצפייה בAll My Children ובCrossroads- אף
היא הסבה הנאה לצופות, כפי שאלו שבו ואמרו לקומפסי: "אני אוהבת לדבר על התוכנית עם
חברותיי" .(Cantor & Pingree 1983:129) 

בריחה ורגיעה היוו תוצר מענג אחר של הצפייה באופרת הסבון, אף שקומפסי המעיט
בחשיבותו. עם זאת, במחקר שערך איאן אנג על הצופים באופרת הסבון "דאלאס", ששודרה
לראשונה בראשית שנות השמונים, התקבלו ממצאים אחרים. כפי שטענה אחת הצופות: "אני
חושבת ש'דאלאס' היא סדרת טלויזיה נהדרת. מבחינתי, זה אומר הירגעות פעמיים בשבוע,
בריחה מהשגרה האפורה..." (Ang 1996:24). הצופות טענו שהדבר מסייע להן לשחרר לחץ
ולברוח מהלחצים של חיי היומיום תוך שהן שוקעות בעולם של הסדרה. דומה שהסיבות
שהצופות נתנו לצפייה באופרות הסבון מרחיקות לכת מעבר לשימושים ולסיפוקים שאותם
הציעו חוקרים כגון קומפסי. לדוגמה, בספרה "אופרת הסבון ושיחות הנשים", מוסיפה מרי
בראון לרשימה זו את הרצון לדעת. הרצון לדעת מה מתרחש בסדרה הוא לעתים חשוב מאד
מבחינת הצופה, כפי שהיה במקרה של אן והסדרה Crossroads:
 "... אני תמיד חייבת לדעת מה קורה שם, לא חשוב מה המצב..." (Hobson 1982:116). 

בראון טוענת גם שהצופות מפיקות הנאה מהשגת תחושה של זהות אישית מי הן ואיזה מקום
יש להן בעולם, ביחד עם תחושת שייכות. נשים רבות צופות באופרות הסבון כיוון שהדבר
מאפשר להן להזדהות עם רבות מהדמויות, ולחלוק עמן דעות, סגנונות חיים וחוויות. בראון
טוענת שנשים מפיקות הנאה משיתוף בחוויות עם הדמויות שעל המסך הקטן. דמויות כאלו
עשויות אף להיתפס כבנות-לוויה, במיוחד כשמדובר בצופות בודדות. כפי שלינדה מציינת
בהתייחס לזיקה שבינה לבין הדמויות ב - Crossroads: "... הן נהיות אני לא יכולה לומר
שהן נהיות חברות בגלל שזה לא נכון. אני פשוט מרגישה כאילו שאני מכירה אותן..."
(Hobson 1982:118).
 
דומה שגם יסוד המתח, שגורם לצופות להעלות ניחושים על הדמויות ועל גורלן, מהווה גורם
מרכזי המתקשר לפופולאריות של אופרות הסבון. צופות רבות גם אוהבות לנבא את אירועי
העתיד, והן מפיקות מכך הנאה רבה.
 
כיצד אפוא מספקות אופרות הסבון את צורכי הצופים? לפי דניס פורטר, מטרתן של אופרות
הסבון היא להציג בפני הצופים "חיים מקבילים" חיים שמתנהלים בדומה לחיים שלנו
עצמנו, אך עם דמויות ותרחישים בדיוניים. הפופולאריות של אופרות הסבון אינה נובעת
מתוכנן, כי אם מהאופן שבו מתקשרים עמן הצופים.
 
אחד המאפיינים המייחדים את אופרות הסבון היא המלודראמה, מאפיין שבולט במיוחד
באופרות הסבון האמריקאיות הזוהרות. עלילה מלודרמאטית אחת שנחרטה בזכרוני לאורך
זמן, וללא ספק גם בזכרונם של רבים אחרים, היא החטיפה המדהימה של קריסטל באופרת
הסבון האמריקאית "שושלת". אני זוכרת בבירור כיצד קשרו אותה, והשליכו אותה באלימות
לתוך אמבט בחדר אפרורי ומדכא מאד, שברור שלא שימש למגורים מזה זמן רב. החוטף שלה
שמר עליה כל העת והחזיק באקדח. הוא השמיע כמה איומים לרצוח אותה אם לא תציית
להוראותיו. אף שלא היתה זו סיטואציה יומיומית, אלא סיטואציה שכמה אנשים בוודאי לא
ישוכנעו בריאליזם שלה, הרי שחשתי שאני חייבת להמשיך ולצפות בסדרה כיוון שהיה זה
מקור לריגוש. למרות שזה דיכא אותי לפעמים, עדיין נהניתי מזה, אולי מכיוון שהדבר
איפשר לי לשחרר רגשות מפני שחשתי אהדה לקריסטל, ושנאה כלפי החוטף. הסבר אפשרי אחר
יהיה שרווח לי לאור העובדה שלא הייתי במצב דומה לזה שחוותה קריסטל. אין לראות בכך
אנוכיות, אלא שפשוט הייתי מודעת לטבעה הבדיוני של הסדרה. די ברור לי שהעלילה
הובילה לדיון כללי בקרב ציבור האנשים שצפו ב"שושלת", סביב גורלה העתידי של קריסטל.
נסיונות לנבא את אירועי העתיד אף הם מעוררים התרגשות, ובמקרה של קליעה למטרה, גם
תחושת סיפוק. תרחיש שכזה מאפשר גם בריחה, כיוון שהצופה שקוע כל כך בעלילה, עד שהוא
שוכח את חייו שלו במהלך הפרק. כפי שנזכרת אחת מהצופות ב"דאלאס": "... אולי מבחינתי
זה העמיד את הבעיות והצרות האישיות שלי בפרספקטיבה נכונה יותר, או שזה פשוט איפשר
לי לברוח מהן" (Ang 1996:48-49). בנימה קלילה יותר, חשוב לציין שאופרות הסבון
מכילות גם יסודות קומיים, אף שהדבר כרוך רק לעתים רחוקות בהפרזה. הדוגמאות כוללות
את התגרה שאירעה באחרונה בין לו והרולד (יריבים משכבר הימים) באופרת הסבון
האוסטרלית Neighbours, שבסופה נפל לו אל תוך הבריכה. לעתים מורגש ההומור גם
כשטיפוסים שליליים נתפסים בקלקלתם. סיטואציות קומיות מאפשרות לקהל לצחוק, ואולי גם
להירגע. אפשר שהן גם מאפשרות לצופים להתחבר טוב יותר אל הדמויות, כיוון שהתרחישים
הללו הם לעתים קרובות "נאמנים למציאות".
 
למרות קיומו של יסוד המלודראמה באופרות סבון, קיים גם יסוד ריאליסטי של ממש, דבר
שמאפשר מעורבות חזקה יותר של הצופים, המתחברים בדרך זו אל הדמויות ואל הסיטואציות.
כפי שטוענת שרלוט ברונסדון, המציאות של הבעיות והתרחישים המוצגים באופרות הסבון
הופכת אותם למוכרים בעיני הצופה, דבר שמאפשר לו אחר כך לגלות אהדה כלפי הדמויות
על סמך נסיונו האישי. בספרו "אופרות סבון טלוויזיוניות", מקשר ריצ'רד קילבורן את
הרעיון הזה לרעיון הקתארזיס, קרי, שחרור רגשי של הקהל עם השתלשלות האירועים על
המסך, דבר שהופך את התהליך למענג, ואולי אף למרפא. האינטימיות המתפתחת בין הצופה
לבין הדמות מאפשרת לצופה לנתח את חייו האישיים ולהרהר בהם, דבר התורם לתחושת
הזהות האישית שלו, שבראון רואה בה את אחד הצרכים שלנו כבני-אדם.
 
הצופים מפיקים הנאה רבה לא פחות מקיום דיונים סביב הסדרות, כיוון שיש להם ניסיון
חיים רב שבהחלט ניתן לשאוב ממנו. הם יכולים לעשות השוואות בין החיים ה"אמיתיים"
לבין החיים המוצגים באופרות הסבון בזכות ההבדלים הסמויים בין השניים.
 
תחושת המוכרות שמעוררות אופרות הסבון מסבה לצופים את מה שברונסדון מכנה "הנאה
פולחנית". הצופים נהנים מהעובדה שהסדרה האהובה עליהם משודרת דרך קבע לאורך כל
השבוע. הם מכירים כל אחת מהדמויות, ומפתחים קשרים אינטימיים עם כמה מהן. בה במידה,
הם מכירים את הסביבה שבה מתרחשים האירועים, אשר כפי שמציינת ברונסדון, מוצגת ביחד
עם הכותרות בטרם מתחילה הפעולה. לדוגמה, הצופים משתתפים במעין "סיור קצר" ברחוב
הראשי בסדרה Coronation Street (ששודרה לראשונה ב - 1960) לפני תחילת העלילה. מפה
של רובע "איסט-אנד" מוצגת לפני תחילת הפעולה בסדרה "איסט-אנדרס". ידע זה מאפשר
לעתים קרובות לצופים לחזות את השתלשלות האירועים, דבר שמסב להם גאווה רבה.
 
להפסקות לשם הגברת המתח (cliffhangers) יש מקום נכבד בכל אופרות הסבון, בדרך כלל
בסוף כל פרק. המטרה היא לגרום לצופה להרגיש "טעם של עוד". הדבר מבטיח שהצופה
המושבע ימשיך לצפות בסדרה, כיוון שהוא משתוקק לדעת מה יתרחש בהמשך. גם אם הוא
מצליח לחזות את שיתרחש בפרק הבא, יהיה עליו לצפות בו כדי לראות אם הוא צדק. כפי
שהסבירה אן בנוגע ל - Crossroads:

"... אני אוהבת לדעת מה יקרה בהמשך ואיך הכל יסתיים..."
(Hobson 1982:116) 

מהעדויות דלעיל עולה אפוא שהמאפיינים השונים מספקים כפי הנראה את צורכי היומיום
של קהל הצופים.

לאור המחקרים הללו, ערכתי בעצמי מחקר קטן משלי. בסך הכל, השתתפו במחקר 25 נבדקים,
להם הצגתי את השאלה: "מדוע את/ה אוהב/ת לצפות באופרות סבון?" במחקר השתתפו עשרים
נשים וחמישה גברים, כיוון שרק חמישה מהגברים ששאלתי בתחילה הודו שהם צופים באופרות
סבון. רוב המשתתפים היו בני 20-19. על מנת לאשש או לפסול את הטענות שהושמעו,
צפיתי בתגובות של שותפיי לאופרות הסבון האוסטרליות,Home and Away/ Neighboursולאופרת הסבון הבריטית "איסט-אנדרס". ממצאיי היו כדלקמן:
 
14 נבדקים ציינו שהם אוהבים אופרות סבון מכיוון שזה מרגיע אותם לצפות בהן, ואין
צורך במידה גבוהה של ריכוז כדי לעקוב אחר העלילות. תצפיותיי בבית איששו את מה
שגיליתי, שכן במספר מקרים, התרחשו אינטראקציות חברתיות של ממש בזמן השידור, בלא
שמישהו איבד את חוט העלילה. כולם נראו רגועים, והתייחסו בשוויון נפש לכל מאורע עם
השתלשלותו ואמנם, אף אחד לא נראה מתוח או עצבני כלל בעת הצפייה, דבר שמעיד אולי
על הנאה. רוב אלו שבחרו לציין רגיעה כגורם לצפייה באופרות סבון היו נשים, מלבד גבר
אחד. ייתכן שהגברים מיאנו להודות שאופרות הסבון מרגיעות אותם, או שלא היו מודעים
לכך. חשוב גם לקחת בחשבון את יחס הגברים:נשים שעמד על 4:1.
 
שנית, ששה נבדקים אמרו שהם צופים באופרות סבון כיוון שהן משודרות בזמן נוח. במקרה
של שותפיי, בהחלט ניתן לכך אישוש, כיוון שהם תמיד הכינו תה בעת שידור הסדרות.
למעשה, שמעתי מדי פעם כמה מהם (כולל גברים) מתכננים את פעילויות היום שלהם כך
שיתפנו לצפות באופרות הסבון. גם במקרה זה, בעיקר הנשים היו מודעות לעובדה שהסדרות
משודרות בזמן נוח, בעוד שרוב הגברים לא ראו בזמן גורם כה משמעותי.
 
ששה נבדקים (גברים ברובם) טענו שהם צופים באופרות הסבון כדרך להעביר את הזמן, כדי
שיהיה להם משהו לעשות. למרות שהדבר לא נראה בתחילה כסיבה חיובית במיוחד לצפות
באופרות הסבון, לא סביר להניח שהם יעסקו בפעילות שהם אינם נהנים ממנה, פשוט כדי
להעביר את הזמן, אלא אם ממש לא היה שום דבר אחר לעשות. אך דומה שמצב זה שכיח
למדי, כפי שגילה גם אנג כשחקר את הצופים באופרת הסבון "דאלאס":
 
... לאחר מספר חודשים, זה נהיה כל-כך משעמם עד שזה כבר בכלל לא עניין אותי... עכשיו
אני פשוט חייב לצפות בזה, לא חשוב עד כמה זה משעמם אותי... אני לא אוהב לצפות הרבה
בטלויזיה, ובגלל זה אני חושב שזה מגוחך.
(Ang 1996:14) 

אנג טוען שאחת מהסיבות לכך שאנשים צופים באופרות סבון, ללא כל קשר לשאלה אם הם
אוהבים אותן, קשורה לפרסומות. מכיוון שהסדרה "דאלאס" החלה את דרכה בארה"ב, היא
לוותה בהיקף עצום של קידום מכירות. היקף הפרסום היה כה גדול, עד שקל היה "להתפתות".
למרות שזו נראית סיבה מתקבלת על הדעת במקרה של צופי הסדרה בארה"ב, הרי שברור
שפעלו כאן גם גורמים אחרים, וביתר שאת בבריטניה, עקב ההיקף הקטן יותר של הפרסום.

העובדה שהצופים מסוגלים להתחבר אל הדמויות המוצגות על המסך הקטן היתה אף היא
חשובה לדידם של חמישה מהנבדקים שלי. בוודאי נכון לומר שנוצרו מערכות יחסים בין
הצופים לבין הדמויות בכמה וכמה מקרים, בעת שאני ושותפיי צפינו באופרות סבון שונות.
מקרה אחד כזה אירע בקיץ 1997, כאשר במהלך פרק בסדרה Home and Away, שנון כתבה
מכתב לחברה, לוכלן, כדי להיפרד ממנו לשלום לאחר שהחליטה לעזוב את "סאמר ביי" עם
ידידה. שעה שכולנו צפינו, רוברט ידידי ייעץ לשאנון שלא לכתוב את המכתב, וברור שסלד
ממעשיה. הוא דיבר אל הדמות כאילו יש לו השפעה על מעשיה. תגובה זו נראתה מעניינת
למדי, כיוון שרוברט לא הודה שהוא מחובר לאף אחת מהדמויות כששאלתי אותו על כך
בסקר. מצב דומה אירע כשרוברט השני אמר לקייסי "להפסיק להשמיע את המוסיקה הנוראית
הזו", שעה שהיא התכוננה לתחרות חשובה. גם הוא לא הודה שהוא מחובר לאף אחת מהדמויות
על המסך. אפשר שהם ביקשו לשמר את דימוי ה"מאצ'ו" שלהם בכך שלא הודו שביכולתם
להתחבר לדמויות "מגוחכות" כאלו, או שהם פשוט לא היו מודעים לכך זה פשוט קרה באופן
בלתי מודע. כפי שניתן היה לצפות, גם הנשים בבית התחברו לכמה מהדמויות, שכן הן ייעצו
להן וגילו הזדהות עם מצבן. אחת מהן, קביטה, אפילו השוותה בין דמותו של סם לבין
אחיה, בעת שהוא הרגיז את טגאן בפרק ששודר באוקטובר 1997. אפשר שהנשים פשוט היו
מודעות לתופעה זו יותר מהגברים.
 
העובדה שאופרות הסבון הובילו לדיון אף היא היוותה מקור להנאה מבחינת חמישה
מהמרואיינים. היתה לי הזדמנות לצפות באינטראקציה חברתית שכזו שעה שאני ושותפיי
צפינו באופרות סבון. לדוגמה, באחת מהפעמים רוברט ואיימי התערבו ביניהם על השאלה,
אם קייסי תנצח בתחרות המוסיקה בסדרה Home and Away. במקרה אחר, רוברט הכריז
שבית-הקפה ב - Neighbours נראה נורא. זה גרם לקביטה לחלוק על דבריו, מה שהוביל
ל"וויכוח" ביניהם. גם ממצאים אלה לא היו צפויים, כיוון שרוברט לא הודה בכך שאופרות
סבון מובילות לאינטראקציה חברתית במקרה שלו.
 
ארבעה מהמרואיינים שלי טענו שאופרות הסבון מהוות חלק משגרת היום שלהם לאורך
השבוע. הדבר היה ניכר מאד, כיוון שכל יושבי הבית התיישבו בזמן המתאים כדי לצפות
בסדרות האהובות עליהם סימן מובהק למסירות.
 
בנוסף לכך, ארבעה מהנבדקים גילו שהם אוהבים אופרות סבון בזכות הבידור שהן מספקות.
הדבר היה ניכר במיוחד לאחר הצפייה באחד מפרקי הסדרה "איסט-אנדרס", פרק שבו נחטף
בילי, וקביטה צעקה, "זה מתחיל להיות מרתק, לא?"
 
שלושה מהמרואיינים גם ציינו את טבען הממכר של אופרות הסבון. הם טענו שהם פשוט
חייבים לצפות בסדרות כדי לספק את צורכיהם.
 
שלושה נבדקים ציינו שהם צופים באופרות סבון כדי לברוח מחיי היומיום שלהם
ומדאגותיהם. רעיון הבריחה קשור אולי לאינטראקציה של הצופים עם הדמויות שעל המסך.
כפי שציינתי קודם לכן, בעת ששותפיי צפו באופרות סבון, הם מילאו לעתים קרובות תפקיד
של יועצים, או פשוט לעגו לדמויות. בשני המקרים, הדבר הסיח בוודאי את תשומת-לבם מחיי
היומיום האישיים שלהם, שעה ששקעו ב"עולם הפנטזיה" של אופרות הסבון. באחד מהמקרים
הללו, בעת שצפתה ב - Neighbours, העירה קביטה עד כמה גופו של טוד מכוער בעת שהחליף
את בגדיו כדי להרשים מעריצה, וממש לעגה לו. בדומה לכך, בעת הצפייה בסדרה Home and Away, ניסתה איימי להסיט את תשומת לבו של דונלד אל אשתו מרילין, וצעקה:
"תסתכל, מרילין עושה משהו!", וברור היה שהיא נסערת מהאדישות שהפגין כלפי מרילין שעה
שזו ניסתה להתאמן על מחזה לקראת מבחן-בד. הגברים לא היו מוכנים להודות שהם מנסים
לברוח מהמציאות בעת שראיינתי אותם, אולי משום שלא היו מודעים לכך שהם בורחים
מדאגותיהם, או שלא רצו להודות שיש להם דאגות כאלו.
  
שלושה נבדקים אמרו גם שהם צופים באופרות סבון מכיוון שהמוסכמות שלהן מוכרות להם.
 
רעיון זה של מוכרות הובהר בעליל בכמה מקרים, שעה שאיימי פיזמה את המנגינה של Home and Away, ורוברט פיזם את המנגינה של Neighbours. רוברט לא הודה שהוא צופה
באופרות סבון כיוון שהן מוכרות לו: אפשר שלא היה מודע לכך.
 
שני נבדקים אמרו שאופרות הסבון נותנות להם תחושת רווחה כיוון שלעתים קרובות הם
רואים שמצבן של הדמויות גרוע ממצבם האישי. העובדה שאופרות הסבון איפשרו לצופים
לצחוק נתפסה אף היא כחשובה בעיני שניים מהמרואיינים. ההנאה מהצחוק, הקשורה ליסוד
הבידורי, התבררה בכמה מקרים. באחד המקרים, איימי צחקה בקול רם לנוכח נסיונותיה של
מארלין לשקר למעסיקה, קרל, על כך ששרה הציגה מועמדות למשרת מזכירה, כיוון שלא
רצתה לחלוק במשרתה, באופרת הסבון Neighbours. כמו כן, בעת הצפייה ב- Home and Away, הן איימי והן רוברט צחקו על רגישותה של מארלין לביקורת בעת ששיחקה תפקיד
במחזה. אף אחד מהגברים לא בחר בצחוק כמניע לצפייה באופרות סבון, אך היה ברור בכל
המקרים שהם בהחלט צוחקים בזמן סצינות "מטופשות". אפשר שהם לא סברו שהצחוק הוא
גורם כה חשוב.
 
אחת מהמרואיינות סברה שהיא חטטנית, כיוון שהיא מבקשת תמיד לדעת מה מתרחש בחיי
הדמויות. צורך זה לדעת מה מתרחש ניכר בבירור באחת הפעמים כשרוברט השני נכנס לחדר
באמצע השידור של Home and Away, ושאל על מה שקורה עם שאנון ולוכלן. הדבר הוביל
לדיון על העלילה עם רוברט. ממצא זה היה מפתיע למדי, כיוון שרוברט השני לא הודה
שהוא צופה באופרות סבון בגלל שהוא מעוניין לדעת מה מתרחש. עם זאת, נראה היה שהוא
בהחלט מתעניין בעלילה, כמו גם רוברט, שהקדיש זמן ומאמץ כדי לתאר בפניו את אשר
התרחש.
 
ממצאי הסקר שלי דומים מאד לצרכים שציינו קומפסי ובראון במחקרי "השימושים
והסיפוקים" שלהם. היוצא מן הכלל היחיד הוא חשיבות הרגיעה כגורם לצפייה באופרות
סבון. בעוד שקומפסי התעלם מהצורך הזה, רוב האנשים במחקר שערכתי (14) טענו שזו
הסיבה העיקרית לצפייה מבחינתם. במחקר שלי, ניתנו שתי סיבות נוספות לצפייה באופרות
סבון שלא הוזכרו על ידי קומפסי או בראון. שתי נשים טענו שהטפשיות של אופרות הסבון
מאפשרת להן לצחוק. בעוד שאשה אחרת טענה שהיא צופה באופרות סבון אך ורק משום
שמופיעים בהן "חתיכים".
 
הגורם הראשון, צחוק, קשור אולי לגורם שחרור הרגשות שציין קילבורן: לא מתוך אמפאתיה,
כי אם מתוך לעג. הגורם השני מרמז לכך שהנבדקת הפיקה הנאה מצפייה בגברים מושכים,
ואולי אף עונג מיני. תאוריה זו נתמכת בידי דניס פורטר, שטוען שהגיל והמראה החיצוני
של רבות מהדמויות באופרות הסבון עשויים לעורר הנאה מינית בלתי מזיקה בקרב הצופים.

אף שתוצאות המחקר שלי נוטות לאשש את אלו של "אנשי המקצוע" קומפסי ובראון, ברור לי
שהוא סובל ממגבלות. ראשית כל, קיבלתי מידע מ - 25 נבדקים, ואלה כלל אינם מייצגים את
קהל הצופים בבריטניה, שלא לדבר על ארצות אחרות. העדויות ששימשו כדי לאשש את
הממצאים התבססו על ארבעה אנשים בלבד. טווח הגילאים בשני המקרים היה מצומצם מאד,
והרוב המכריע של הנבדקים היו נשים, דבר שאולי מאשש את התאוריה שנשים נוטות להעדיף
אופרות סבון יותר מגברים. עם זאת, אל לנו להניח שרק גברים סולדים מאופרות סבון. גם
נשים רבות אינן צופות בהן, כפי שהתברר במהלך המחקר שלי. אפילו מתוך קבוצה כה קטנה,
שלוש נשים אמרו שהן אינן אוהבות אופרות סבון, והתייחסו אליהן בצורה מזלזלת. הן ציינו
שהן צופות באופרות סבון רק כדי להעביר את הזמן, והוסיפו שאין צורך בריכוז רב כדי
לעקוב אחר העלילה.
 
לפיכך, על אף גודלו העצום של קהל הצופים באופרות סבון, עלינו גם להכיר בעובדה
שישנם אנשים שאינם צופים בסדרות אלו, ושיש להם צרכים אישיים שהם שונים מכל אותם
המיליונים שצמודים למרקע בעת שידורן.
 

Bibliography

Porter, Dennis (1982) 'Soap Time: Thoughts on a Commodity Art Form' in Newcomb, Horace (1982) Television - The Critical View(3rd ed.) New York: Oxford University Press
Brunsdon, Charlotte (1984) 'Writing about Soap Opera'. In Masterman, Len (1984) Television Mythologies London: Comedia
Hobson, Dorothy (1982) Crossroads - The Drama of a Soap Opera. London: Methuen
Cantor, Muriel. G. & Pingree, Suzanne (1983) The Soap Opera. London: SAGE
Brown, Mary Elen (1994) Soap Opera and Women's Talk. London: SAGE
Kilborn, Richard (1992) Television Soaps. London: B. T. Batsford
Ang, Ien (1996) Watching Dallas. London: Routledge


 
מקור:
 
 Lewis Paula ;popular so operas soap are why
html.paula1/ED30510/Undgrad/ednwww/uk.ac.aber.www//:http
 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש