דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,912 כניסות לאתר
תקשורת ומציאות

מאת: מלמד אורלי

מבוא
מטרות הלימוד
חלק א: הבחנות מרכזיות ומושגי יסוד
> אירוע, הקשר וייצוג סימבולי - משחק כדורגל כמשל
> תבנית מדיה כמתווכת בין מציאות אמיתית למציאות סובייקטיבית
חלק ב: בין הטקסט למציאות ותפישותיה: גישות עיתונאיות ותיאורטיות
>גישת המראה
>הגישה המעצבת (העיתונאות החדשה)
>מציאות, טקסט וקהל: תיאוריות תקשורת
>תיאורית סדר היום והבניית המציאות 
>הגישה הטכנולוגית והקשר שלה לעיצוב המציאות
>הגישה התרבותית מול הגישה הביקורתית הגמונית
מושגים
שאלות משוב
ביבליוגרפיה
הצעות דידקטיות למורה

מבוא
מאז השלבים הראשונים של התפתחות תחום התקשורת, שאלו את עצמם אנשי תקשורת בפרופסיה העיתונאית ובמחקר האקדמי, שאלות לגבי הקשר שבין המדיה למציאות. תיאוריות וגישות שונות מספקות תשובות שונות לשאלה זו. לפי גישת המראה, המדיה משקפת את המציאות במידה רבה ומאפשרת הצצה למצבים, למקומות ולחייהם של אנשים "כפי שהם". לפי תיאוריות אחרות אמצעי התקשורת מעצבים את החברה שבתוכה הם מתקיימים. באופן הצגתם את העולם, באמצעות טכנולוגיות ונרטיבים (סיפורים), הם מביאים לשינויים בצורתה ובאופייה של אותה חברה, על-פי תכתיבי המדיום המרכזי שלה.

הגישה התרבותית, שמה במרכזה את ההקשר התרבותי חברתי שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי. שלא כמו התיאוריות הקודמות, שדנו בין השאר במידת ההשפעה של המדיה על בני האדם, התמקדה התיאוריה החדשה באופי ההשפעה ובמשמעויות שלה הן במישור התרבותי והן במישור האישי.

גישה זו גרמה לפיחות בכמות השאלות הקשורות בעיצוב או בשיקוף המציאות והיא התמקדה בתופעות תקשורתיות במדיה ומחוצה לה, כב"טקסטים" אשר מתהווים מחדש ומתמלאים משמעות במפגש המחודש שלהם עם כל "קורא". במפגש זה המציאות אינה נקלטת על-ידי הצופה, הקורא, המאזין. היא אינה מעוצבת על ידי המדיה, אלא נוצרת או נבנית בתודעתו של כל אחד מהם.

דרך הסבר המושגים הקשר ומסגרת מדיה (תבנית המדיה), כמקשרים בין המציאות האמיתית, המציאות הסימבולית מוצגת במדיה ותפישת המציאות הסובייקטיבית של  עיתונאים ושל צרכני התקשורת, נסביר ביחידה זו את הקשר בין תקשורת מציאות. שאלה הקשר בין תקשורת לבין מציאות, חוזרת בתכנית בצורות שונות ובהקשרים שונים (כמו למשל בפרק העוסק בחדשות), ויחידה זו מהווה בסיס להתמודדות עם הנושא בכל אחד מן הז'אנרים שבה הוא יעלה.

בחלק הראשון של פרק זה נדון בהגדרת המושגים מציאות, מציאות סימבולית ומציאות סובייקטיבית. בהמשכו נגדיר את המושגים אירוע, הקשר ותבנית מדיה (מסגרת מדיה). בחלק השני נדון ביחסן של גישות שונות, עיתונאיות ותיאורטיות, לקשר בין תקשורת לבין מציאות.  

מטרות הלימוד
1. להבין את המושגים הקשר (קונטקסט) ותבנית מדיה (מסגרת מדיה)
2. ללמוד לזהות הגדרות, הסברים סיבתיים למציאות והערכות של המציאות בתכני המדיה (או במילים אחרות ללמוד לזהות תבניות מדיה המתייחסות לסוגי אירועים שונים(
3. להסביר ולהדגים את יחסן של הגישות השונות לקשר שבין מדיה למציאות: גישת המראה, הגישה המעצבת (עיתונאות חדשה), גישת סדר היום והבניית המציאות, הגישה הביקורתית והגישה הטכנולוגית והגישה האקולוגית.
4. לזהות את ההטיות של נסיבות ההקשר ועמדותיו של יוצר התקשורת, על אופן ייצוג המציאות בטקסטים התקשורתיים.
5. להבין שאותה מציאות ואותו טקסט יכולים להיות מפורשים באופנים שונים על-ידי יוצרי תקשורת שונים ועל ידי קהלי יעד שונים, בהתאם לעמדותיהם ולתרבותם.
6. לשכלל את יכולת התלמיד להסתכל על המציאות ועל הטקסטים מנקודות מבט שונות.

חלק א: הבחנות מרכזיות ומושגי יסוד
מודל התקשורת הבסיסי (עפ"י לאסוול) והרחבותיו על-ידי תיאורטיקנים נוספים, מתארים את תהליך התקשורת באופן הבא: מישהו (מוען), שולח מסר, למישהו (נמען), באמצעות ערוץ תקשורת, בהקשר תרבותי חברתי. תהליכי תקשורת מורכבים ממפגש (אינטראקציה) בין אנשים לבין טקסטים. כאשר אנו דנים בתקשורת המונים, התכנים מועברים באמצעות ערוצים טכנולוגיים (עיתון, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, טלפון וכד'). ישנם ערוצי תקשורת אחרים שאינם מתווכים באמצעות טכנולוגיה, כגון: שיחת פנים מול פנים בין אנשים ובתוך קבוצה, תקשורת תוך אישית של האדם עם עצמו (חלום, חשיבה).

בתחום תקשורת המונים נהוג לערוך מספר הבחנות:
1. נהוג להבחין בין יוצרי הטקסט (מוענים) לבין צרכני הטקסט (נמענים) (למשל: בין עיתונאי לבין קורא)
2. נהוג להבחין בין הטקסט התקשורתי לבין המציאות אותה הוא משקף ו/או מעצב. (למשל: בין מה שמצולם בתמונה ואופן צילומה, לבין מה שקרה במציאות האמיתית).
3. נהוג להבחין בין הצורה לבין התוכן של הטקסט התקשורתי (למשל: בין מבנה הסיפור לבין נושא ופרטי הסיפור).
4. נהוג להבחין בין הטקסט התקשורתי עצמו לבין אופן הפרשנות שלו על-ידי הצופה/קורא/מאזין.
5. נהוג להבחין בין פרשנות הטקסט על-פי תפישת הקורא/ צופה (כיצד אני מפרש אתהטקסט), לבין ייחוס כוונות ליוצר הטקסט (מה אני חושב שהיו הכוונות של יוצר הטקסט).
6. נהוג להבחין בין תהליך היצירה של הטקסט (קידוד או הצפנה) לבין תהליך הצריכה והפענוח של הטקסט.
7. נהוג להבחין בין הגורמים המשפיעים על תוכן, צורה ובולטות של הטקסטים התקשורתיים, לבין השפעות של הטקסטים התקשורתיים על היחיד, החברה והתרבות.
8. נהוג להבחין בין קוד הפרשנות לבין הערוץ הטכנולוגי (הקוד הוא כלל הסימנים הנמצאים בטקסט שמנחים את הנמען כיצד לפרשו. הערוץ הוא הטכנולוגיה באמצעותה מועבר הטקסט).
9. כל תהליך תקשורת מתרחש בתוך הקשר חברתי תרבותי ולכן הטקסט התקשורתי ופרשנויותיו תלויים בנסיבות ההקשר (ועל כך נדבר בפרק זה...)

אירוע, הקשר וייצוג סימבולי - משחק כדורגל כמשל
הקשר הוא מושג שרבים משתמשים בו אך מתקשים להגדיר אותו. הידע שלנו על האירועים המתרחשים במציאות מאורגן בזיכרון האישי שלנו בתבניות (סכמות) של הקשרים, המאגדות בתוכן אסוציאציות; מילים, דימויים, קולות, צלילים וריחות הקשורים זה לזה בתבניות הקשר סביב סוג אירוע/ מצב מסוים. למשל: המילה שיעור מייצגת מצב מציאותי מסוים ומזכירה לנו מייד את האסוציאציות הבאות: מורה, תלמידים, לוח, כיתה, שולחנות, כסאות, צלצול, הפסקה, רעש, פתק איחור, הקראת שמות, ספרים, מחברות, תלמידים כותבים, מורה מדברת. יש מילים ודימויים שאינם מתחברים לנו באופן מיידי ומובן מאליו להקשר "שיעור". למשל: פינגווין. אם נאמץ את זיכרוננו מספיק ייתכן שניזכר במצב בו פינגווין עמד מול כיתת פינגווינים ולימד אותה...אך בדרך כלל כשאומרים "שיעור", פינגווין אינה האסוציאציה המיידית שתעלה בדעתנו....

דוגמאות נוספות לסוגי אירועים והקשרים שהסיקור שלהם נפוץ במדיה: משחק כדורגל, הפגנה, פיגוע, מסיבת עיתונאים, פסטיבל זמר, ישיבת ממשלה, משא ומתן לשלום, רצח במשפחה, משפט, מרדף, נפילת מניות בבורסה...וכד'.

תבניות ההקשר שנוצרו בזיכרוננו, יכולות לשקף הן את האירועים וההתרחשויות במציאות המוכרים לנו מניסיון ישיר, והן את המציאות המוכרת לנו מפרסומי המדיה. תבניות ההקשר בזיכרוננו משתנות בהתאם לשינויים שחלים בניסיון שלנו האישי ובתכני התקשורת שאליהם אנו נחשפים. אך בדרך כלל המציאות משתנה הרבה יותר מהר מאשר תבניות ההקשר שנטבעו במוחנו.

לכל אחד מאתנו יש יכולת אינטואיטיבית לזהות הקשרים ולהתאים את התוכן ואת צורת הדיבור לנסיבות של הקשרים שונים. אנו נדבר אחרת בשיעור פורמאלי ובשיחת חברים אישית. כל שפה וכל פרשנות הן תלויות הקשר (נסיבות). (ראה הרחבה בעניין זה בפרק ז'אנרים, במושג מישלב).

בדרך כלל, מתייחסים בניתוח טקסטים למרכיבי ההקשר הבאים: מקום, סביבה וזמן של התרחשות האירוע, אביזרים אופייניים, משתתפים באירוע, יחסים בין המשתתפים, מטרות המשתתפים, תפקידי המשתתפים, מידת פורמאליות של היחסים, נורמות, קודים חוקיים וחברתיים (הקובעים את כללי המשחק ואת הערכת האירוע), תוצאות האירוע, מהלך האירוע (רצף הפעולות האופייניות.המאפיינים הנ"ל משותפים לסוגים שונים של אירועים: משחקי ספורט, שיעור, הפגנה וכד').

משחק כדורגל כהקשר
אם נעלה מזיכרוננו את כל האסוציאציות והידע שלנו על משחקי כדורגל, מניסיוננו הישיר כשחקנים וכצופים במשחקים אמיתיים ומניסיוננו העקיף כצרכני תקשורת, נקבל את המאפיינים הבאים של משחק כדורגל כהקשר, המוצגים בטבלה זו:

 מאפייני משחק כדורגל כהקשר

בתצלום של רמי דגון שהתפרסם בגלובס, אנו רואים קהל גברי צופה בדריכות, ישוב בפישוק רגלים, על ספסלים תחת כיפת השמיים, חלקו עם כובעי מצחייה, חלקו מפצח גרעיני עפולה. כך בחר הצלם רמי דגון לייצג את האירוע "משחק כדורגל" בשפת הצילום. הוא בחר להתמקד מבין כל מרכיבי ההקשר בקהל, באותו מרכיב שבדרך כלל פחות בולט בתצלומי עיתונות. בכך הוא מעביר את המסר שהמתח וההמתנה של הקהל לתוצאת המשחק, הוא מימד מהותי ומרכזי של משחקי כדורגל.

למרות שלא נראה בתצלום כדור, מגרש ושחקנים, נוכל לנחש בקלות שהתמונה צולמה במשחק כדורגל. מרמזים בודדים אנו משלימים בדמיוננו את החסר בתמונה ומגדירים את תבנית ההקשר השלמה. באופן דומה, רמזים מעוררים בנו ציפיות להמשך השתלשלות האירועים. לפי התחלת המשחק אנו משלימים בדמיוננו את ההמשך הצפוי של מהלך האירוע, ומעריכים לאור ציפיות אלו את מהלך האירוע בפועל.

מה מאפשר לנו להשלים את החסר בתצלום? הימצאותה של תבנית הקשר בזיכרוננו המאגדת בתוכה את כל הידוע לנו על משחקי כדורגל, מנסיוננו כצרכני תקשורת וכמשתתפים במשחקי כדורגל.

תבניות מדיה כמתווכות בין מציאות אמיתית למציאות סובייקטיבית
קיימים מספר מישורי דיון לגבי הקשרים בין מציאות, מדיה, יוצרים וקהל הצרכנים:
א) מציאות אמיתית - מה שקורה באמת, האירועים המתרחשים במציאות.
ב) מציאות סימבולית (סמלית) המוצגת בטקסטים של המדיה.
ג) תפישת מציאות סובייקטיבית - תפישות המציאות הסובייקטיביות של יוצרי התקשורת ושל צרכני התקשורת; העיתונאים ומקורותיהם והציבור/קהל.

לכל מישור דיון נתאים את המושג המתייחס למציאות:
א) אירוע - פעולה המתרחשת במציאות האמיתית.
ב) תבנית מדיה - תבניות הייצוג של אירועים והקשרים, הנמצאות בטקסטים של המדיה.
ג) הקשר - תבנית לגבי אירועים הקיימת בתודעה האנושית. גם ליוצרי המדיה ולצרכני המדיה יש בתודעתם הקשרים, שעל-פיהם הם מפענחים את ההתרחשויות במציאות ואת הטקסטים התקשורתיים.

ייצוג הוא "התרגום" של אירוע שמתרחש במציאות ושל המציאות הפנימית שחווה אדם (מחשבותיו, חלומותיו ורגשותיו), לשפת הסמלים (מילולית, חזותית, מוסיקלית וכד'). המדיה מספרת לנו סיפורים על אירועים ואנשים ומעלה בעקבות האירועים סוגיות לדיון. (למשל: אירוע כמו פיגוע, מעלה לדיון סוגיה כמו: אבטחת אוטובוסים). כתוצאה מכך המדיה מכילה ייצוגים של אירועים, של דמויות אנושיות, של קבוצות אנושיות, של רגשות ושל תבניות חשיבה ודמיון אנושיות. ייצוגים אלו מאורגנים בתכני המדיה כתבניות.

לתבניות הייצוג במדיה קוראים בספרות המחקרית המקצועית מסגרת מדיה (media frame) לצורך פשטות ההבנה נקרא מכאן ואילך למושג "מסגרת מדיה" - "תבנית מדיה".

מהי תבנית מדיה (מסגרת מדיה)?
לפי גיטלין (1980), תבניות מדיה הן דפוסים עקביים של חשיבה, פרשנות, הצגה, ברירה, הדגשה והוצאה מן הכלל, שבאמצעותם יוצרי הסמלים מארגנים את השיח המילולי ו/או החזותי. תבניות מדיה מאפשרות לעיתונאים לעבד במהירות מידע רב ולהתמודד באופן שגרתי עם הבלתי צפוי.

לפי גאמסון ולאש (1989): תבנית מדיה היא רעיון מרכזי לארגון המשמעות של אירועים רלוונטיים, המגדיר מהו הנושא הנדון בטקסט וכיצד יש להתייחס אליו (עמדה חיובית, שלילית, נייטרלית). דוגמאות לתבניות מדיה נפוצות: מרוץ סוסים היא תבנית מדיה נפוצה לסיקור מסעות בחירות. מחאה מסוכנת היא תבנית מדיה נפוצה לסיקור הפגנות.

החזקים מושחתים היא תבנית מדיה נפוצה לסיקור פעילות של פוליטיקאים. היפוכה של תבנית זו: הקורבנות צודקים, אופיינית לסיקור של קבוצות חלשות בחברה. סיפור המאבק של דוד מול גוליית, היה תבנית המדיה נפוצה לסיקור של אירועי האינתיפאדה הראשונה בתקשורת הבין-לאומית, כאשר הפלשתינאים הוצגו בתקשורת כדוד וישראל הוצגה כגוליית.

במדינה דמוקרטית ופלורליסטית, מתנהל בשיח התקשורתי דיאלוג לגבי משמעות האירועים, בין תפישות פרשנות שונות של גורמים שונים בחברה. לכן פעמים רבות נמצא בתקשורת תבניות מדיה שונות לגבי אותו אירוע, איש או סוגיה.

לפי גאמסון, לתבניות מדיה יש מרכיבים הגדרתיים, כמו: מטאפורות, דימויים חזותיים, שמות תואר, משפטי מפתח, אירועים ודמויות מן העבר אליהם אנו משווים את האירוע או את האיש. כמו כן לתבניות מדיה יש מרכיבים הנמקתיים: אמונות ועקרונות מוסריים לשיפוט והערכה של האירוע ו/או אמונות סיבתיות המסבירות את האירוע. עקרונות נפוצים בסיקור ובהערכה של המדיה הם: עקרון החלוקה הצודקת של הנטל ושל המשאבים, עקרון החטא ועונשו, עקרון השוויון והעזרה לזולת, כבוד האדם וחרותו.

שאלות מנחות לזיהוי תבניות מדיה בטקסטים תקשורתיים
>האם יש בתוך הטקסט תבנית מדיה אחת ברורה ומגובשת? או שיש "דיאלוג" בין מספר תבניות שונות?
>מה העמדה/ עמדות כלפי האירוע/ האיש / הסוגיה בטקסט?
>אלו משפטי מפתח, מטאפורות, שמות תואר ודימויים מגדירים את הנושא, האירוע או דמותו של האיש בטקסט, בכל אחת מהתבניות?
>אלו אירועים ואישים בעבר מושווים האיש/האירוע בכל אחת מהתבניות?
>לפי אלו עקרונות מוסריים מעריכים את האיש/ האירוע/ הסוגיה בכל תבנית?
>אלו נימוקים, אמונות, תיאוריות או אידיאולוגיות מסבירים את האירוע ואת ההתנהגות המצויה או הרצויה? מה הנימוקים לעמדה בכל תבנית בטקסט? 

לעיתים המרכיב ההנמקה מובלע בעצם השימוש בהגדרה מסוימת. רק ניתוח עומק של ההגדרה יחשוף את האמונות והערכים המסתתרים מאחוריה.

לדוגמא: שתי עובדות התרחשו במציאות:
יעקב נולד במדינה אירופית ובגיל 25 עבר לגור בישראל.
יעקב הוא יהודי.

כיצד נגדיר את האירוע שבו יעקב עבר ממדינה אירופית לישראל, בטקסט חדשותי תקשורתי : האם נגדיר את האירוע כ"הגירה" או כ"עליה"? המשמעות של תבנית המדיה "הגירה" היא שאין הבדל בין הגירת יהודי לבין הגירת מי שאינו יהודי. כמו כן אין הבדל בין הגירה לארץ ישראל לבין הגירה למדינות אחרות. העמדה כלפי פעולת המעבר מארץ אירופית לארץ ישראל היא עמדה נייטרלית (לא בעד ולא נגד) בלתי שיפוטית.

לעומת זאת, משמעות תבנית המדיה "עליה", היא שיש ייחוד וערך חיובי להגירה של יהודים מחו"ל לארץ ישראל (עמדה חיובית כלפי עליית יהודים לישראל).

לסיכום: מאחורי כל בחירה של הגדרה סמלית מסתתרים רעיונות, אמונות, עמדות וערכים. הבחירה להשתמש בשמות תואר, בדימויים, במטאפורות ובהשוואות מסוימות, משקפת עמדה, ערכים, אמונות והשקפת עולם של המוען. 

לפי גאמסון, אירועים החוזרים על עצמם המסוקרים באופן שגרתי בתקשורת, נקשרים בסיקור התקשורתי לתרבות של סוגיה (issue culture  עפ"י גאמסון ולאש). התרבות הכללית, מכילה נקודות מבט, אידיאולוגיות, תיאוריות ודפוסי חשיבה לדיון באירועים ובסוגיות למשל: בסיקור פיגועים בולטים בשיח התקשורתי ההדגשים של הערכת תוצאות האירוע, הסיבות לכשל באבטחה והתגובות הצבאיות והמדיניות הצפויות. בשיח הפוליטי והביטחוני ניתן למצוא שימושים רבים באמונות יסוד מתיאוריות ההרתעה למיניהן, כנקודת מוצא לניתוח והערכה של בעיות ביטחוניות ופתרונותיהם, בטורי הפרשנות.

לפי וולפספלד (1988), תבניות מדיה נבנות באינטראקציה בין האירועים המתרחשים במציאות לבין הדיאלוג המתקיים לגביהם בין העיתונאים, מקורותיהם והציבור. תבניות המדיה מושפעות ממאפייני האירוע ומנסיבות ההקשר המיוחסות לו: מחאה אלימה תקבל סיקור שונה ממחאה פסיבית. אך תבניות מדיה מושפעות גם מתפישת המציאות הסובייקטיבית ומתבניות ההקשר שבתודעתם של יוצרי המדיה ומקורותיהם. כמו כן תבניות המדיה מושפעות מההקשר הכלל תרבותי, מרוח התקופה שבמהלכה מתרחש האירוע. לדוגמא: פיגוע בתקופת מלחמה ופיגוע בתקופת שלום, לא יקבלו את אותן הפרשנויות במדיה.

שינוי קטן במרכיבי ההקשר - שינוי גדול במשמעות
שינויים במרכיב של האירוע גורר שינויים גדולים בהקשר שנייחס לאירוע . למשל: אם נחליף את שחקני הכדורגל האנושיים (בתצלום של רמי דגון) בכלבים, ההקשר ישתנה מכדורגל להופעה בקרקס.

אם תבדקו את התמונות במוספי הספורט של העיתונים, תגלו מן הסתם שקיימות תבניות מדיה החוזרות על עצמן של צילום ודיווח על משחקי כדורגל (ותחרויות ספורט למיניהן בכלל). כמעט שלא תמצאו במוספי הספורט תמונות של הקהל, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות של התפרעות או אלימות של הקהל, או בגילויי רגש יוצא דופן. לרוב תמצאו תמונות של השחקנים; בעיקר ברגעי הניצחון הגדולים, לאחר הבקעת שער או במהלכו, מניפים את הגביע אל-על או ברגעי האכזבה האיומים. גם במהדורות חדשות הספורט בטלוויזיה, הרגעים שמשודרים בשידור חוזר הם בעיקר רגעי השיא ואירועים חריגים.

הראיונות שיתקיימו בכלי התקשורת, לפני ואחרי המשחק, יעסקו מן הסתם בסיכויים לניצחון ולהפסד, בסיבות לתוצאות המשחק שהיה ובפתרונות לשיפור התוצאות בעתיד.כלומר, השאלה מי ינצח, היא היבט מהותי ומרכזי של משחק כדורגל כהקשר. ממנו נגזרים גם אופני הייצוג של משחקי כדורגל בתקשורת, המדגישים את הניצחונות וההפסדים.

את אותו אירוע ניתן לייצג באופנים שונים ולארוז בתבניות מדיה שונות: מנקודת המבט של המנצח, של המפסיד, של השופט, של הקהל הצופה.בעצם פעולת הצילום, נוסף נדבך סובייקטיבי למציאות והוא הפרשנות של היוצר (צלם); מה היוצר חושב שחשוב לתעד ולהנציח, איזו נקודת מבט הוא רוצה להבליט ומה הוא רוצה לטשטש, מה הוא חושב שיעניין את הצופים, מה הוא חושב שהממונים עליו מצפים שיצלם וכן הלאה, במה תתמקד המצלמה, באיזה זווית ושוט וכד'. כל אלו מנחים את בחירותיו המקצועיות.

תצלומו של רמי דגון נבדל מרוב התצלומים במוספי הספורט בכך שהוא ממסגר במצלמתו היבט מהותי של משחק כדורגל באופן בלתי שגרתי. מיקוד המצלמה בקהל, בזוית ישרה, באור שמש מלא, מבליטה את ציפיית הקהל הדרוכה לתוצאות המשחק, כעניין המרכזי במשחקי כדורגל.

התצלום מהווה תבנית מדיה של ברירה, הדגשה, הצגה ופרשנות של האירוע מנקודת מבטו של הקהל שמשמעותה: ציפיית הקהל לתוצאות המשחק היא העניין המרכזי במשחק כדורגל.

דוגמאות לתבניות מדיה נפוצות בסיקור ספורט, המקבלות ביטוי גם בכותרות, הן: הטובים מנצחים; אי אפשר לנצח בלי להשקיע מאמץ וכספים, ממסד הספורט מושחת.

לסיכום, תהליכי ההצפנה והפענוח של המציאות מתרחשים פחות או יותר באופן הבא:
קרה אירוע במציאות.
אירוע זה מפוענח על-ידי יוצרי המדיה בהתאם למציאות הסובייקטיבית שלהם, בהתבסס על תבניות ההקשר המצויות בתודעתם.
תפישת המציאות הסובייקטיבית של יוצרי המדיה את האירוע, "מתורגמת" לתבניות מדיה. תבניות המדיה מפוענחות על-ידי צרכני התקשורת על-פי תפיסת המציאות הסובייקטיבית שלהם וההקשרים המצויים בתודעתם.

חלק ב' בין הטקסט למציאות - גישות עיתונאיות
טקסטים תקשורתיים, הם במקרים רבים, מקור המידע הבלעדי שיש לנו על אירועים שקרו במציאות או על היבטים של המציאות. כמה מאתנו לחצו ישירות את ידו של ראש הממשלה? למרות זאת, יש לנו תחושה שאנו יודעים מי האיש ומה הם מעשיו ועמדותיו לעומת זאת בנושאים כמו: חינוך או בריאות, אנו יכולים לבחון את הסיקור של המדיה לאור הניסיון הישיר שלנו במציאות.

העיתונאים והיוצרים במדיה, הם המתווכים בינינו לבין המציאות. בנושאים שבהם המדיה היא מקור המידע המרכזי שלנו ואין לנו מידע מניסיוננו הישיר, למדיה יש סיכוי גדול לעצב את דעותינו ועמדותינו. 

האם המדיה משקפת את המציאות האמיתית ו/או האם המדיה מבנה ומעצבת את המציאות? מה הם הגורמים המשפיעים על אופן סיקור המציאות במדיה? אלו הטיות משתמעות מכך לגבי ייצוג המציאות?

שאלות אלו מעסיקות אומנים, חוקרים ועיתונאים מאז ראשית המחקר התקשורתי. גישות תיאורטיות ואידיאולוגיות מקצועיות מספקות תשובות שונות לשאלות אלו. הן נוגעות במיוחד לז'אנרים כמו חדשות ותעודה, ולמדיה החזותיים שבהם אשליית השקיפות רבת עוצמה במיוחד, אך סוגיית ייצוג המציאות ו"האמת" קשורה גם לז'אנרים אחרים שאינם בהכרח תיעודיים ולמדיה שאינם בהכרח חזותיים (ראו בעניין זה הרחבה בפרק ז'אנרים).

דינה גורן, מתארת בספרה "תקשורת ומציאות", שתי גישות עיתונאיות מנוגדות לגבי תפקידי התקשורת ביחס לייצוג המציאות. גישות אלה באות לידי ביטוי גם באתיקה העיתונאית, גם בהסברים שמספקים עיתונאים לשיקוליהם המקצועיים וגם בביקורת של התקשורת ;

גישת המראה
לפי גישת המראה, החדשות הן ראי, הן השתקפות של המציאות. תפקיד העיתונאי הוא לחקור ולרדת לשורשיה של האמת ולדווח לציבור באופן מהימן ומדויק על המציאות כפי שהיא באמת, באופן אובייקטיבי ככל האפשר.

גישה זו יוצאת משתי הנחות מוצא: 1) יש אמת אחת הניתנת לגילוי. 2) ניתן לשקף אמת זו באופן אובייקטיבי. כלומר העיתונאי יכול לנתק את עצמו בעת הסיקור של האירוע מדעותיו ומעמדותיו האישיות. ולדווח על האירוע והעובדות שהתרחשו במנותק מעמדותיו הסובייקטיביות.

מכאן נגזרת החתירה של עיתונאים רבים ל"אובייקטיביות" - לסקר את האירועים במציאות על כל היבטיהם באופן המדווח על העובדות, כפי שהן. מכאן נגזרת גם ההשקפה שיש להפריד בין דיווח לבין פרשנות. על-פי גישת המראה, ההתרחשויות במציאות הן אלו שמכתיבות לעיתונאי על מה לדווח, ועליו לדווח באופן נאמן על כל היבטיה של מציאות זו. לפי גישה זו תבניות המדיה משקפות מציאות.

עיתונאים נתונים לעתים תכופות לחצי הביקורת על אופן הסיקור של המציאות. אחת הביקורות הקשות מופנות כלפי התקשורת בעת מלחמה, כאשר המדיה מציגה את נקודות המבט של הצד השני (האויב). תופעה זו החלה להיות נפוצה בתקשורת המערבית והישראלית, מאז הסיקור של כתב ה- CNN, פיטר ארנט, את המתרחש בעירק בזמן מלחמת המפרץ, מתוך העורף העיראקי. כיום גם כתבים ישראליים מסקרים את הצד הפלשתינאי באינתיפאדת אל אקצה. אחת הטענות החזקות המצדיקות את פעולתם של עיתונאים אלו, נגזרת מגישת המראה. לטענתם, הם כעיתונאים מחויבים לשקף את המציאות האמיתית ולדווח על כל היבטיה, גם בעת מלחמה.

לפי ג'יי טוכמן (אצל דינה גורן), ההאשמות התכופות בהן מואשמים עיתונאים בחוסר אובייקטיביות, הביאה לכך שהעיתונאים משתמשים בנימוק השגרתי שהם משקפים באופן אובייקטיבי את המציאות, כדי להגן על עצמם מפני חצי הביקורת.

ישנם גורמים נוספים ההופכים את תפקוד התקשורת כמראה של המציאות, למשימה בלתי אפשרית; אך בהם נעסוק בהרחבה בפרק "חדשות".

הגישה המעצבת
בניגוד לגישת המראה, הגישה המעצבת תופשת את תפקיד התקשורת כמעצבת מציאות. גישה זו יוצאת מההנחה שממילא אין בנמצא אמת אחת שניתנת לגילוי ולסיקור אובייקטיבי. אי לכך, כל הצגה של התקשורת כאובייקטיבית או כחותרת לאובייקטיביות, חוטאת בהתחסדות ובצביעות. יותר מכך, לעצם נוכחותם וקיומם של אמצעי התקשורת יש השפעה על היווצרותם ומהלכם של אירועים במציאות.

לפי הגישה המעצבת (או גישת העיתונאות החדשה - new journalism), התפקיד המרכזי של אמצעי התקשורת אינו לשקף את המציאות אלא לעצב אותה. תפיסה זו (אצל גורן, עמ' 100) מצדדת בהתערבות פעילה של העיתונאי בתהליך השינוי החברתי, מתוך זיקה למערכת ערכים מסוימת שאותה הוא מעוניין לקדם. לפי תפיסה זו, העיתונאי הוא פרקליט או שליח, המבקש לקדם את המטרה הציבורית בה הוא מעוניין. מתפקידו להשפיע על קבלת ההחלטות באותו עניין. לכן מחובתו של העיתונאי להיות מעורב ולנקוט עמדה כלפי מושא הסיקור, ומן הראוי שעמדה זו תהיה גלויה לקורא/ לצופה, מנומקת ומבוססת.

בתקשורת בת זמננו, אנו רואים עיתונאים רבים הממלאים בעבודתם שליחות חברתית פוליטית באופן גלוי ומוצהר, בנושאים חברתיים ופוליטיים כמו: מעמד האישה ואלימות במשפחה (שלי יחימוביץ'), בנושא זכויות מיעוטים ועובדים זרים (עינת פישביין), מצב הפלשתינאים (עמירה הס) ועוד. דעותיהם באות לידי ביטוי גלוי וחד משמעי במאמריהם ובכתבותיהם ומציגים את המציאות במדיה מנקודת מבט סובייקטיבית.

מציאות, טקסט וקהל: תיאוריות תקשורת
תיאוריות התקשורת ב-60 השנים האחרונות עסקו בסוגיית עוצמתה והשפעתה של התקשורת משתי נקודות מבט מרכזיות: השפעות של השלטון על התקשורת, והשפעות של התקשורת על השלטון ועל דעת הקהל. ננסה להסיק מהתיאוריות מסקנות לגבי הקשר בין תקשורת למציאות.

תיאורית סדר היום והבניית המציאות
לפי תיאורית סדר היום ומחקרים המאוששים אותה, לתקשורת יש השפעות מעצבות בשני הכיוונים: הן על סדר היום הפוליטי והן על סדר היום הציבורי (דעת הקהל). נושאים הבולטים בסדר היום התקשורתי, עולים לראש סדר היום הפוליטי ונדונים במוסדות הפוליטיים.

כמו כן נושאים הבולטים בסדר היום התקשורתי נתפסים כחשובים על-ידי הציבור. כפי שטוען איינגר: התקשורת קובעת על מה נחשוב בעצם החלטותיה להבליט או להצניע ולהתעלם מאירועים מסוימים בסדר היום התקשורתי. בכך היא משפיעה על מה שנתפס כחשוב בעיני הציבור ובעיני הממסד הפוליטי. מאוחר יותר הורחבה גישה זו להבניית המציאות, ונטען שהתקשורת קובעת לא רק על מה נחשוב, אלא גם מה נחשוב. עצם ההבלטה של תבניות מדיה מסוימות, שיפוטים והערכות במדיה, משפיע על האופן בו הציבור תופש את המציאות (הרחבה לגבי תיאורית סדר היום ראו בפרק העוסק בחדשות).

מגישות סדר היום והבניית המציאות עולה שהתקשורת מעצבת מציאות בשני אופנים:
א. התקשורת מעצבת את תפישת המציאות של דעת הקהל. תפישת המציאות זו מהווה בסיס להתנהגות הציבור במציאות.
ב. התקשורת משפיעה על ההחלטות שמתקבלות על-ידי מוסדות וארגונים פוליטיים וציבוריים. החלטות שמעצבות את מציאות חיינו.

הגישה הטכנולוגית והקשר שלה לעיצוב המציאות
טכנולוגיית התקשורת המתווכת בין המציאות לבין צרכן התקשורת, היא גורם נוסף המשבש את יכולתה של התקשורת לשמש מראה אמיתית של המציאות. 

לפי חסידי גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי, שמייסדיה הם איניס ומקלוהן, המדיום הוא המסר. המצע שעליו כתובות המילים, חשוב יותר מן המילים שנכתבו עליהן. לטכנולוגיות התקשורת יש השפעות חזקות ומעצבות על היחיד, על החברה ועל התרבות.

מקלוהן טוען שטכנולוגיות התקשורת משפיעות על התפישה החושית ואופן ארגונה ועל החשיבה.

כל טכנולוגיית תקשורת (מדיום), היא הרחבה של אחד החושים או כמה מהם. היא יוצרת אצל המשתמש בה מזיגה מיוחדת של החושים בעת השימוש. ההבדל בין קליטת המציאות באמצעות מדיום כמו טלוויזיה, לבין קליטתה באמצעות מדיום כמו רדיו, דומה להבדל בין קליטת המציאות על-ידי אדם ששומע ורואה לבין קליטתה על-ידי עיוור שרק שומע.שימוש עקבי ומוגזם במדיום מסוים עלול להוביל לפיתוח יתר של חושים מסוימים על חשבון חושים אחרים.

האפשרויות הביולוגיות לקיים דרכים מקבילות לייצור מסרים ולקבלתם, אינן מתקיימות בנפרד זו מזו. הן תלויות זו בזו. עוד טען מקלוהן, כי מאפייני המדיום נסתרים מעינינו. אנו מתקשים להבחין בהם ואיננו מודעים לקיומם. כפי שאנו לא רואים את החשמל הזורם, המפעיל שימושים רבים בחיינו.

לדוגמא: הדיבור הוא אמצעי תקשורת להחצנת המחשבה. בשיחה מדוברת, מתקיים מגע בו זמנית בין כל החושים שבאמצעותם אנו רוכשים ידע ומשתפים זה את זה ברגשותינו במחשבותינו: הקול, המראה, המגע והריח.

בחברות המבוססות על טכנולוגיות תקשורת, ממשיך הדיבור להתקיים אך הוא מקבל מאפיינים הנגזרים מהטכנולוגיה השלטת. המעבר מחברה אוראלית (המבוססת על דיבור ושיחה פנים מול פנים) לחברת דפוס, תרם לכך שבחברת דפוס שולטת המסורת הכתובה ולא המסורת בעל-פה המועברת באמצעות דיבור. הקצב ועולם הדימויים העשיר של הדיבור הועברו לכתיבה. המסורת הועברה יותר באמצעות הדפוס על חשבון הדיבור. השפה העשירה המדוברת שאפיינה חברות אוראליות התדלדלה מנכסיה ופינתה מקום לשפה כתובה, עשירה ומרובת ז'אנרים.

איניס, בניגוד למקלוהן, התייחס לקשר בין טכנולוגיות תקשורת לבין השינויים בארגון החברתי ובתרבות. הוא טען שההיסטוריה האנושית עברה מרציפות של התרבות בזמן לרציפות של התרבות במרחב. כלומר, טכנולוגיות התקשורת משפיעות על האחידות,הפיצול והגיוון התרבותי בין הדורות, ובין אזורים גיאוגרפיים. ולפיכך על טווח הפרשנויות התרבותיות האפשרי (הרחבה על השקפתו של איניס ראה בפרק תוכניות אירוח).

בהמשך למקלוהן ואיניס, טוען פוסטמן בספרו "אובדן הילדות" שקיימת הסתגלות למאפייני המדיום של כל המשתתפים בתהליך התקשורת. למשל: הטלוויזיה כמדיום הממוקד בהווה שמהירותו כמהירות האור, המאפשר הפצת מידע אורקולי 24 שעות ביממה לקהלים המוניים, חולל שורה של הסתגלויות: ברמת ארגון התקשורת, מנהלי התקשורת מצאו את עצמם נדרשים לספק רעב אין-סופי לחידושים ולגירויים, דבר שלא הותיר זמן לאיסוף מידע ולעיבודו המעמיק. כדי לצוד את תשומת ליבו של הציבור מצאו את עצמם ארגוני הטלוויזיה שוברים כל טאבו אפשרי, עוברים מעניין לעניין, משיא לשיא, מקטע לקטע, עושים כל מאמץ לרתק, לרגש ולבדר. למתכונת זו נאלצו להתאים את עצמם כל מי שנזקקו לפרסום באמצעות הטלוויזיה. השקיפות (איקוניות) של הטלוויזיה ביטלה את ההפרדה שיצר הדפוס בין אלו שיודעים לבין אלו שלא יודעים. כדי להבין מה משדרים בטלוויזיה לא צריך ללמוד בבית ספר...הנגישות של ילדים לסודות המבוגרים גדלה, בוטלו המחיצות שיצר הדפוס בין מבוגרים לילדים. כך חוללה הטלוויזיה את התופעות התרבותיות שפוסטמן קרא להן "אובדן הילדות" ו"בידור עד מוות". (ראה הרחבה בפרקים "אינפוטיינמנט" ו"תוכניות אירוח".)

לסיכום, מהגישה הטכנולוגית נגזרות שלוש טענות המנמקות מדוע תקשורת אינה משקפת מציאות:
א. יוצרי המדיה מתאימים את התכנים ואת החלטותיהם המקצועיות לדרישות המדיום ומאפייניו. לכן יודגשו בטקסטים התקשורתיים היבטי מציאות המתאימים למאפייני המדיום. למשל: בטלוויזיה יעדיפו להדגיש היבטים חזותיים וקוליים של תנועה. (איך נראה האיש, כיצד הוא מדבר, מה הוא עושה) בעיתון ייתכן שיעדיפו את תוכן הדיבור, את הציטוטים (מה האיש אומר).
ב. לטכנולוגיות תקשורת יש השפעה מצטברת על החושים, התפישה והחשיבה. ולכן המציאות הנקלטת בתיווכם של אמצעי התקשורת, תהיה בהתאם להדגשים החושיים, התפישתיים והחשיבתיים האופייניים לערוצי המדיה המרכזיים בחברה.
ג. לטכנולוגיות תקשורת יש השפעה מצטברת על התרבות, על הגיוון והפיצול התרבותי חברתי. ולפיכך על טווח הפרשנויות האפשרי בכפר הגלובאלי לאותה מציאות.

הגישה התרבותית מול הגישה הביקורתית הגמונית
לפי גישות מסורתיות ביקורתיות, הטקסטים הטלוויזיוניים מצפינים את האידיאולוגיה ההגמונית השלטת, של השלטון ושל האליטות. לפי אלתוסר, האידיאולוגיה השלטת בטקסטים התקשורתיים הופכת את הצופה לנתין שלה. באופן זה, האידיאולוגיה הקפיטליסטית של האליטה השלטת משעתקת את עצמה גם לתודעתן של קבוצות ומעמדות שאמורים היו להתנגד לאידיאולוגיה זו , אף על פי שהיא מנוגדת לאינטרסים שלהם.

הטלוויזיה, נתפסת על-פי התיאוריה הביקורתית ההגמונית, כגורם מאחיד, אשר מטביע את האידיאולוגיה השלטת בכל הקבוצות ומשעבד אותן לאידיאולוגיה זו.

לעומת זאת, הגישה התרבותית המבוססת על מחקריהם של הול, מורלי ופיסק, הראתה שקהלים שונים מפרשים באופן שונה את הטקסט הטלוויזיוני. הול הצביע על קיומן של קריאות שונות ושל משמעות מועדפת, בקהלים שונים. שניהם ביקרו את הגישה הביקורתית ההגמונית על כך שהיא מתעלמת מהשונות הקיימת בחברה הקפיטליסטית ואינה מסבירה את קיומה של שונות זו.

פיסק ממשיך טיעון זה ואומר שהטקסט הטלוויזיוני הוא פוליסמי, כלומר מאפשר לנמענים להפיק משמעויות שונות. אולם ריבוי המשמעויות האפשרי נובע גם ממבנה הטקסט עצמו ולא רק מההרכב השונה של הקהלים. מבנה המשמעויות של הטקסט משקף את מבנה תת התרבויות בחברה ואת יחסיהן למרכזי השליטה. הטקסטים הטלוויזיוניים רוויים סתירות פנימיות. הצופה מנצל סתירות אלו כדי למצוא בהן דמיון מבני ליחסיו החברתיים ולזהותו החברתית.

לטענת ניוקומב, הטקסט הטלוויזיוני הוא רב קולי משום שהוא מייצג בכל רגע נתון את הדו-קיום של הסתירות החברתיות והאידיאולוגיות בין ההווה לעבר, בין תקופות שונות בעבר, בין קבוצות חברתיות ואידיאולוגיות שונות בהווה, בין מגמות, אסכולות, חוגים.

פיסק טוען שהפוליסמיות של הטקסט הטלוויזיוני נובעת לא רק מסתירות הקיימות בו אלא מאופני הפענוח של קהלים שונים את הטקסט. הסתירות הטקסטואליות והדיאלוג שלהן עם הקהלים משקפים את יחסי הכוחות הקיימים בתוך התרבות. בתהליך הפקת המשמעות האדם הצופה הוא השולט בטלוויזיה. הטלוויזיה והשלטון מנסים לשלוט במשמעות שתופק, אך לשווא. זו יוצאת מכלל שליטה.

לפי פיסק, לטקסט אין קיום במנותק מן ההקשר ומן השותפים לתהליך התקשורת. שילובם של כל הגורמים הוא שיוצר את המשמעות המופקת מן הטקסט. לפי תפישה זו, המשמעות נבנית על-ידי כל נמען/ קורא/צופה/מאזין, מחדש. משמעות זו עשויה להיות שונה מהמשמעות שאותה התכוון לבטא יוצר הטקסט. לפי המודל התרבותי של פיסק, הנמען הוא אקטיבי (פעיל) בפענוח הטקסט ובהפקת המשמעות. מאותו טקסט, יכולים להפיק נמענים וקהלים שונים, משמעויות שונות. יכולת השליטה של יוצרי הטקטסים על המשמעויות שיופקו מהם, היא מועטה. (המון תקשורת).

לסיכום מהגישות הביקורתיות ומהגישות התרבותיות עולים נימוקים נוספים מדוע התקשורת אינה משקפת מציאות:
א. לפי הגישה הביקורתית, התקשורת אינה משקפת מציאות משום שהיא מייצגת את המציאות דרך "המשקפיים" של אידיאולוגיה הגמונית של השלטון (ו/או דרך האידיאולוגיה ההגמונית של ברוני התקשורת השולטים במפת התקשורת בחברה דמוקרטית).
ב. לפי הגישה התרבותית, התקשורת אינה מעצבת את תודעת הצופה, משום שהצופה מפענח את תכני התקשורת באופן סובייקטיבי, בהתאם לתבניות ההקשר שבתודעתו ולעולמו התרבותי. לכן גם אם התקשורת הייתה מראה של המציאות, הרי מראה זו, משנקלטה על-ידי הצופה, הופכת למציאות סובייקטיבית.

קשר בין הטקסט התקשורתי לתפישת המציאות של צרכני התקשורת
קשר בין המציאות לטקסט התקשורתי
המדיה החזותית (צילום, קולנוע וטלוויזיה) נתפסת כשקופה,כמשקפת מציאות. אנו נוטים לייחס לתכניה ערך אמת. בעצם השיקוף המדיה מחזקת ומעצימה מגמות הקיימות במציאות. הטקסטים התקשורתיים משקפים מציאות. המציאות מכתיבה את הסיקור התקשורתי
גישת המראה
גישה זו אינה מתייחסת לקשר בין הטקסט לבין תפישת המציאות של הקהל  - יש אמת אובייקטיבית הניתנת לסיקור. הטקסט העיתונאי משקף מציאות אמיתית במידת יכולתו. המציאות מעצבת את הטקסט.
גישת העיתונאות האובייקטיבית
גישה זו אינה מתייחסת לקשר בין הטקסט לבין תפישת המציאות של הקהל אין אמת אחת.  אמת תלויה בנקודת מבט. תפקיד העיתונאי לעצב את המציאות. הוא שליח ופרקליט. עליו לבטא  את עמדתו באופן גלוי. עמדת העיתונאי קובעת את אופן ייצוג המציאות בתקשורת.
גישת העיתונאות המעצבת
האידיאולוגיה ההגמונית המוטבעת בטקסטים של המדיה, מעצבת גם את השקפות הציבור לגבי המציאות ואת התנהגותו הטקסטים במדיה מבטאים את האידיאולוגיה ההגמונית של השלטון. כלומר תפישת המציאות של העיתונאים מושפעת מהאידיאולוגיה ההגמונית.
גישה ביקורתית הגמונית
היבטים של המציאות ותבניות מדיה, הזוכים להבלטה ולהערכה בסדר היום התקשורתי, מעצבים את תפישות הקהל לגבי המציאות והערכתה. סדר היום התקשורתי מבליט, מצניע ומתעלם מהיבטים מסוימים של המציאות. סדר היום התקשורתי מושפע ומשפיע על סדר היום הפוליטי.
גישת סדר היום והבניית המציאות
טכנולוגיות התקשורת מעצבות את התפישה והחשיבה של הנמענים, ואת השונות התרבותית בכפר הגלובאלי ובתוך החברה. נקודות המבט וטווח הפרשנויות התרבותיות על המציאות של דעת הקהל מושפע באופן ישיר ועקיף מטכנולוגיות התקשורת. הסיקור התקשורתי של המציאות מותאם למאפייני  המדיום, ולכן הוא אינו משקף את המציאות.
גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי
הטקסט התקשורתי נבנה מחדש בתודעת הנמען, בהתאם למאפייניו התרבותיים והאחרים. הוא פוליסמי ומפוענח באופן שונה על-ידי קהלים שונים, בהתאם להקשרים תרבותיים חברתיים.  יתכנו הבדלים בין כוונות המוען לפרשנות הנמען. בסופו של תהליך, המציאות עוברת תיווך כפול: התיווך של תודעת העיתונאי והתיווך של תודעת הקורא/צופה. המציאות מוצפנת בטקסט התקשורתי על ידי יוצריו, בהקשר חברתי תרבותי. הטקסט הטלוויזיוני הוא פוליסמי. הוא משקף נקודות מבט סותרות לגבי המציאות של השלטון ומתנגדיו ואת יחסי הכוחות הקיימים במציאות בין קבוצות תרבותיות שונות.

מושגים
אירוע - שינוי או פעולה המתרחשים במציאות.
הקשר - תבנית הנמצאת בזיכרון האנושי ומארגנת את הידע של היחיד על סוגי אירועים שונים.
תבנית מדיה (מסגרת מדיה) - הגדרה מילולית (לפעמים גם כותרת) המגדירה את נושא הטקסט ומה כיוון העמדה של הטקסט כלפי הנושא. תבנית המדיה היא דפוס אופייני ועקבי של ברירה, הבלטה, ייצוג ופרשנות של אירועים, אישים וסוגיות במדיה. תבנית המדיה מבטאת דפוסי חשיבה ואמונות מרכזיות בתרבות. תבנית המדיה מבוססת על מרכיבים הגדרתיים (משפטי מפתח, מטאפורות, שמות תואר, דימויים חזותיים, השוואה לדוגמאות ולאישים מהעבר) ועל מרכיבים הנמקתיים (עקרונות מנחים לניתוח סיבות האירוע, אמות מידה מוסריות וערכיות לשיפוט האירוע). תבניות מדיה משתנות בהתאם לנסיבות האירוע במציאות, לתפישת ההקשר הסובייקטיבית של העיתונאי ומקורותיו ובהתאם להקשר התרבותי הכללי.
מציאות - משהו הקיים ומתרחש מחוץ לגוף שלנו, בהשתתפות פעילה שלנו או בלעדיה ונקלט על-ידנו באמצעות החושים.
מציאות סימבולית - מציאות מתווכת. האופן בו מוצגת המציאות בטקסטים מסוגים שונים. מציאות סובייקטיבית - תפישתו הייחודית של אדם מסוים את המציאות.
ייצוג - תהליך "תרגום" של האירועים במציאות החיצונית או של עולמנו הפנימי (מחשבות, רגשות, אמונות) לביטוי סמלי בשפה כלשהי (חזותית, מילולית, מוסיקלית וכד') נקרא ייצוג. אפשר לומר שייצוג הוא הצפנה של המסר בשפות התקשורת.
הבניית מציאות - תהליך בו הטקסטים של המדיה מעובדים ומפורשים על ידי צרכני הטקסטים לתפישת מציאות סובייקטיבית.
גישת המראה - לפי גישת המראה, תכני המדיה משקפים את המציאות. יש אמת אחת הניתנת לגילוי וצריך לדווח על המציאות באופן אובייקטיבי, המשקף את כל היבטי המציאות. האמונה ביכולתה של המדיה לשקף את המציאות, הייתה נפוצה בתחילת דרכם של העיתון והקולנוע. ככל שהצטבר הידע על תהליכי הצפנה ופענוח, גברו הקולות המפקפקים ביכולתו של יוצר המדיה לשקף את המציאות באופן אובייקטיבי.
הגישה המעצבת (גישת העיתונאות החדשה) - גישה זו יוצאת מההנחה שאין אמת אחת הניתנת לגילוי והמציאות הנתפשת היא מציאות סובייקטיבית, המתפרשת ומעובדת על-פי תודעתו של המתבונן בה. לכן על העיתונאים לבטא באופן גלוי את נקודת מבטם לגבי סיקור האירועים.
הגישה הביקורתית (הגמונית) - גישה ששורשיה בחשיבה המרכסיסטית, לפיה המדיה היא אמצעי בידי השלטון להפצת האידיאולוגיה השלטת בקרב הציבור. באמצעות המדיה, מגייסים השלטון והאליטות את הציבור לתמיכה בהם, במדיניותם ובמימושה. התגייסות הציבור לתמיכה ומימוש המדיניות נובעת מתוך רצון ואמונה של הציבור באידיאלוגיה השלטת. האמונה של הציבור באידיאולוגיה השלטת היא תודעה כוזבת, המנוגדת לאינטרסים של הציבור. תודעה אידיאולוגית זו מוטמעת ומקבל לגיטימציה מאופן הסיקור במדיה.
הגישה הטכנולוגית (דטרמיניזם טכנולוגי) - גישה זו מבית מדרשם של מקלוהן, איניס, פוסטמן, מייחסת לטכנולוגיות התקשורת השפעות חזקות, מעצבות ובלתי הפיכות על החושים והתפישה של היחיד, על הארגון החברתי ועל התרבות. לשינויים במרכזיות של טכנולוגיות תקשורת בחברה (כניסתו של מדיום חדש ודחיקתו של מדיום ותיק) מחוללים שינויים ביחיד, בתרבות ובחברה. על-פי גישה זו הפרט פסיבי וחסר אונים מול השפעות הטכנולוגיה.
הגישה התרבותית  - גישה זו מייחסת חשיבות לאופן הפרשנות הסובייקטיבי של צרכני התקשורת את הטקסטים אליהם הם נחשפים. לפי גישה זו, הפרשנות תלוית הקשר ותרבות. הטקסטים הטלוויזיוניים הם פוליסמיים ומאפשרים טווח רחב של פרשנויות מנוגדות. היחיד הוא פעיל בעיבוד תכני המדיה, ואין אפשרות לשלטון ולמדיה לשלוט באופני הפרשנות של הקהל.

שאלות משוב
> מה הדומה והמבדיל בין אירוע, הקשר ותבנית מדיה?
> מה הדומה והמבדיל בין מציאות אמיתית, מציאות סימבולית ומציאות סובייקטיבית?
> כיצד נוצרות תבניות מדיה?
> כיצד מסבירות הגישות השונות את הקשר בין המציאות לבין הטקסט התקשורתי?
> כיצד מסבירות הגישות השונות את הקשר בין הטקסט התקשורתי לבין תפישת המציאות של צרכני התקשורת?
> מה נקודות הדמיון והשוני בין אופן הסיקור של אותו אירוע בעיתונים שונים (או במהדורות חדשות שונות)? מה ניתן ללמוד מכך על הקשר בין המציאות לבין הסיקור התקשורתי? ומה ניתן ללמוד מכך על תפקידן של תפישות סובייקטיביות בפרשנות של המציאות?
> מה ההבדל בין הסיקור של אותו אירוע בעיתון לבין הסיקור שלו בטלוויזיה? מה ניתן ללמוד מכך על הטיות המדיום והשפעותיהם על סיקור המציאות?
> כיצד משתנה המשמעות המיוחסת לאירוע בתקשורת בהתאם לשינויים שחלים בהקשר?למשל: מה ההבדל בין אופן הסיקור של הפגנת חרדים לבין אופן הסיקור של הפגנת חילונים באותו עיתון?
> מה הפרשנויות השונות של אנשים שונים לאותו אירוע בסיקור התקשורתי?
> מה הפרשנויות השונות של תלמידי הכתה לאותו טקסט? ממה נובע הדמיון? ממה נובעים ההבדלים?
> כיצד יפרש את אותו טקסט, קהל בעל מאפייני גיל, השכלה, מין, מוצא, אידיאולוגיה מסוימים, לעומת קהל בעל מאפיינים אחרים?
> ממה נובעת הפוליסמיות של הטקסט הטלוויזיוני על- פי הגישה התרבותית?
> מה יחסן של גישת המראה מול הגישה המעצבת, לתפקיד העיתונאי כמשקף המציאות?
> איזה טקסט עיתונאי משקף נאמנה יותר את המציאות: טקסט אובייקטיבי או טקסט בו העיתונאי מביע את עמדתו באופן גלוי?

שאלות למחשבה נוספת:
>
מדוע החיפוש אחר האמת היא צורך אנושי ומדוע אסור לוותר עליו· 
>האם יש בכוחו של הקורא לגלות מתי התקשורת משקפת מציאות אמיתית? כיצד?
>מדוע חשוב להקפיד על התאמה בין אופן הייצוג של הטקסט כמשקף מציאות ולהבדילו באמצעות מוסכמות מטקסט בדיוני?
>מה קורה לנו כשמטשטשים הגבולות בין מציאות לדמיון בטקסטים של המדיה ובחיינו בכלל?

ביבליוגרפיה והמלצות להרחבת הקריאה
אלדר רונית (1994) המון תקשורת: מדריך למורה, הוצאת רכס (בעניין מושגי יסוד והבחנות יסוד בתקשורת קראו בעמודים: 31- 9.)

גורן דינה (1986) תקשורת ומציאות, הוצאת כתר (קראו פרק 8: החדשות והמציאות, פרק 9: מציאות ומציאות של תקשורת, העוסקים בגישות עיתונאיות ובגורמים המעצבים את החדשות)

דן כספי (1993) תקשורת המונים א',האוניברסיטה הפתוחה, ע" 74 - 70, קראו על התפיסה הניאו-מרכסיסטית והתיאוריות הנגזרות ממנה 

בתוך המקראה "תקשורת המונים"(בעריכת דן כספי) קראו את המאמרים הבאים:

· אידיאולוגיה של "זמן צפיית שיא: התהליך ההגמוני בבידור המשודר בטלוויזיה", טוד גיטלין, ע"מ 150 -147, פורמט ונוסחא

· טלוויזיה: פוליסמיות ופופולריות, ג'ון סמית

· הרולד אדמס איניס ומרשל מקלוהן, ג'יימס ו. קארי

· התפקוד של אמצעי תקשורת המונים כקובעי סדר היום, מקסוול א. מקומבסודונלד ל. שו.

פוסטמן ניל (1986) אובדן הילדות, ספריית פועלים. ע"מ 87 - 73. הפרק: המדיום החושף כל.

פוסטמן ניל (2000 ) בידור עד מוות, ספריית הפועלים.

בנושאי מיסגור, הבניית מציאות וסדר יום:

 The Political Culture of Social .(1989).Lasch .Kathryn E&.A.W ,Gamson

 Social and :in Evaluating the welfare State 397-415 .Pp .Welfare Policy

 Political

.Academic :New York.Yaar-Yuchtmann .E.S ,Perspectives

 

s explanations'Television news and citizen .(1987) .S ,Iyengar

81. 815-831 No .American Political Science Review.of national affairs

 

The Politics of Provocation Participation and Protest in .(1988) .G ,Wolfsfeld

.New York State University ,Allbany .Israel

הצעות דידקטיות למורה
צפייה בסרטים תיעודיים ובדיוניים וניתוח הגורמים המשפיעים על ייצוג המציאות בהם על הגורמים המשפיעים על ייצוג המציאות במדיה ניתן ללמוד מסרטים תיעודיים ובדיוניים העוסקים באופן עבודתה של התקשורת ובתהליכי עבודה של יוצרי תקשורת (צלמים, במאים, תסריטאים, עיתונאים וכד'), מראיונות בעיתונות עם אנשי תקשורת, מדיונים בטורים ובתוכניות העוסקים בביקורת התקשורת, כמו: "תיק תקשורת" ו"דוקו-מדיה", "העין השביעית".

מתוך סוגי הטקסטים הנ"ל ניתן לזהות את הגורמים המשפיעים על ייצוג המציאות בסיקור התקשורתי שהוזכרו בפרק זה על-פי הגישות השונות: גישת המראה, דטרמיניזם טכנולוגי, גישה אקולוגית תרבותית וכו'.

פילמוגרפיה
· האיש שלא היה שם (גרסאות שונות של אותו אירוע וניסיונו של איש שלא היה שם לדעת את האמת על-פי הגרסאות).

· "האמת הבלתי נראית" סרט תיעודי (הטלוויזיה הגרמנית RTL-) שהוקרן במסגרת הסדרה "עשרת הדיברות" בערוץ 8 (2000) עוקב אחר הגורמים השונים שעיצבו את הסיקור העיתונאי של הטלוויזיה הגרמנית על המלחמה בבוסניה.

· "אנשי הדממה", סרט תיעודי המפרט את תהליך אימות המידע שעברו תחקירני ידיעות אחרונות, בחיפוש אחר האמת בפרשת הקישון (השייטת).

הבנת הטיות המדיום
את השפעות המדיום אפשר להבין באמצעות ניתוח של אותה ידיעה בטלוויזיה ובעיתון, או המרת ידיעה ממדיום מודפס למדיום רדיופוני או טלוויזיוני (למשל: לקחת טקסט של כתבה מעיתון ולכתוב תסריט שלה ככתבת טלוויזיה). לאחר מכן לדון אלו היבטים של האירוע בולטים יותר בכל אחד מערוצי המדיה.

השוואה בין טקסטים העוסקים באותו אירוע מעיתונים ומערוצי מדיה שונים צפייה משותפת בטקסט טלוויזיוני וחקירת תגובות הכיתה אליו. מה היו התגובות? כיצד פורש הטקסט? על-ידי מי? (בנים/בנות, מורה/ תלמידים) מדוע אלו פירשו אותו כך ואלו פירשו אותו אחרת?

השוואה בין פרשנויות שונות בעיתונות לאותו אירוע או לאותה תוכנית טלוויזיונית. זיהוי נקודות המבט השונות של המבקרים ואופן הביטוי שלהן בביקורות.

פעילות חקר: חקר תבניות מדיה
חקר מסגרות מדיה (תבניות מדיה) של הקשרים דומים באמצעות ניתוח תוכן, היא פעילות מרתקת המחדדת את החשיבה. פעילות המתאימה לתלמידים בעלי יכולת חשיבה מופשטת גבוהה. אפשר להתחיל בניתוח תבניות מדיה של טקסטים פשוטים, כמו: תצלומי עיתונות, כותרות ופתיחים, סרטונים קצרצרים, קליפים, אייטמים קצרים בחדשות.

ארכיון התמונות של לשכת העיתונות הממשלתית הוא מקור פורה לחקר הקשרים. (הקישו "לשכת העיתונות הממשלתית" ב"גוגל ישראל"). אפשר למצוא בארכיון הקשרים החוזרים על עצמם, בתקופות שונות, ובהשתתפות אישים שונים, כמו: חתימת הסכמי שלום, נאום

ראשי ממשלות, מסיבות עיתונאים, ישיבות ממשלה וכד'. ניתוח של הקשרים דומים, עשוי לגלות שאותם הקשרים מכילים אותם סוגי דימויים, המצולמים באותם שוטים וזוויות צילום. שווה להשוות.

כמו כן חקר תצלומים וחקר כותרות של מוספי הספורט או של מוספי צילום המוקדשים לנושא מסוים, יכול ללמד הרבה על ההקשרים הנפוצים ועל תבניות הייצוג שלהם.

ההבנה שמספר תבניות הייצוג המצולמות לסוג אירוע מסוים מוגבל כתוצאה ממאפייניו של האירוע, תוביל להבנה שבכל זאת יש קשר בין מאפייני האירועים מציאות לבין אפשרויות הייצוג שלהם.

ניתוח מסגרת מדיה של קטע טלוויזיוני הוא יותר מורכב, וכרוך בידיעה טובה של מאפייני השפה הקולנועית/טלוויזיונית. מומלץ לעשות זאת בשלבים יותר מתקדמים בתוכנית הלימודים בהמשך ללימוד השפה הקולנועית.

שינוי קטן באירוע/בהקשר, שינוי גדול במשמעות
ניקח תצלום מהעיתון המתעד אירוע, ונשנה בתמונה מרכיב הקשר אחד באופן שיקנה לכל התמונה משמעות שונה מהמשמעות המקורית שלה (אפשר להוריד אביזר להוסיף או להוריד פריט לבוש, לשנות רקע, להסיר, להוסיף, לשנות דמויות וכד'). לאחר מכן נכתוב ידיעה בעקבות התמונה המתוקנת וניתן לה כותרת חדשה.

נצפה בסרט קצר, נבקש מהתלמידים לשנות 1-2 ממרכיבי ההקשר (דמויות, סביבה, זמן, מקום וכד'), באופן שמשמעות העלילה תשתנה. נספר את סיפור העלילה מחדש בעקבות השינוי. איזה שם/הגדרה (או אם תרצו "תבנית מדיה") ניתן לסיפור החדש? במה הוא שונה משמו של הסרט המקורי?

 

 

 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש