דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,477 כניסות לאתר
פוליטיקה בעידן הטלוויזיה

מאת: מלמד אורלי

מבוא
סקרים ובחירות
המאמר של גבי וימן "מדבר סקר תרחק? הסיקור של סקרי בחיריות בתקשורת הישראלית"
קריאה מושכלת של סקרים – הצעה לכללים מנחים


מבוא
חלון בתוכנית "תקשורת וחברה" לכתה י"א, וגם נושא מרכזי בתוכנית לכתה י"ב מוקדשים לפוליטיקה בעידן הטלוויזיה.
העיתונים מלאים בכתבות פרופיל המנתחות את המועמדים השונים. לפי תוכנית "תקשורת וחברה" אנו אמורים להתייחס להופעות הטלוויזיוניות של פוליטיקאים ולבחון את היחס בין התחום הקדמי לבין התחום האחורי בהופעותיהם.  נראה שחשיפת התחום האחורי כאסטרטגיה פוליטית תקשורתית, קצת אבד עליה הכלח. יש לדעתי התפכחות בקרב הפוליטיקאים, הציבור ואולי גם התקשורת. נתניהו, שבעבר  נחשפה חצרו האחורית הרחבה למדי, יצא מפסיד. 

לי נדמה ששרון ומצנע משנים את כללי המשחק התקשורתיים, בכך שהם נמנעים עד עתה מלחשוף את תחומיהם האחוריים. את שרון לא תוכלו לתפוש מרקד בתוכניות אירוח, לכל היותר תתפשו אותו במסיבת עיתונאים רשמית "דופק על השולחן וקורא בעוז  - לכו להצביע" וגם  הנוכחות המתמדת של בנו עמרי ב"מטבח המטבחים" התקבלה בסופו של דבר בהבנה ובסלחנות.  אולי זו התופעה ששווה דיון: האם הפוליטיקאים כאסטרטגיה הבינו שהבידוריזציה של הפוליטיקה מזיקה, יותר מאשר מועילה, לתדמיתם והם מסרבים לשתף אתה פעולה? האם גם כלי התקשורת, והעיתונות בעיקר, מבינים שתפקידם בתקופה קריטית זו הוא לספק מידע שחשוב לציבור לדעת על המועמדים ולא רק לבדר?

כיצד הפך שרון את החיסרון הטלוויזיוני שלו ליתרון תקשורתי תוכלו לקרוא בכתבה "אהבת אריק" של ורד לוי ואמנון ברזילאי , במוסף הארץ (29/11/02). ניתוח מאוד מקיף ומעמיק.

בכתבה "המבחן הראשון", שרה ליבוביץ דר, באותו מוסף "הארץ" (29/11/02)  תוכלו למצוא מידע רב על אופן תפקודו של מצנע בצבא ובעיריית חיפה.

ארי שביט, פתח בשבוע זה סדרת כתבות שבועיות במוסף "הארץ"  בשם "ארץ הבחירה". הוא משוטט ברחבי הארץ ומראיין  ישראלים בעלי השקפות שונות. הפעם, הוא מראיין את ראש מועצת גני תקווה. הראיון פסימי.

מוסף שבת של "מעריב" 29/11/02, מוקדש לניתוח הסיבות  לכישלונות של אפי איתם, דן מרידור ונתניהו, ולניתוח הסיבות של הצלחת שרון. שימו לב להבדל בהתייחסות בין "מעריב" לבין "הארץ" לגבי מצנע. 

YNET  מפרסם   כשרות מידע לציבור מפרסם מדור בחירות מיוחד הכולל "תיק אישי" ומכיל ציוני דרך של פוליטיקאים. בצורה  עניינית ויבשה, שלא כמנהגו.  בנוסף יש במדור זה התייחסות לקמפיינים השונים. מצורף הקישור; http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1863,00.html

מה עושים עם שפע המידע הזה? לדעתי מומלץ לעשות "משימות חקר" שמטרתן להשיב על אחת או כמה מהשאלות הבאות:
>האם התקשורת עוסקת יותר באישיות של המועמדים ו/או בדרך הפוליטית?
>אלו תכונות של מנהיג  נתפשות בעיני התקשורת כחיוניות? מי מהמועמדים מתאים להן?
>איזו דרך פוליטית נתפשת בעיני התקשורת כמועדפת? מדוע?
>כיצד מגדירים ומעריכים אמצעי התקשורת השונים את אופיים של המועמדים, סיכוייהם היחסיים להצליח, את האסטרטגיות הפוליטיות שלהם? למה הם מתייחסים בניתוח ההיסטורי שלהם ולמה הם לא מתייחסים?
>כיצד מסבירה התקשורת את התנהגותם ותפקודם של המועמדים בעבר? אלו מסקנות היא מסיקה מכך לגבי התנהגותם ותפקודם בעתיד?
>האם ניתן לזהות עמדה ברורה והבעת רגשות  של כלי תקשורת כלפי מועמד זה או אחר? כיצד עמדה זו באה לידי ביטוי בטקסט התקשורתי?

סקרים ובחירות
שיטת הבחירות האישיות וההמוניות (שאינן מתבצעות על-ידי ועדה מפלגתית מסדרת אלא על-ידי כלל חברי המפלגות) הביאה לפריחה ולשגשוג בענף הסקרים. פרסום סקרים בתקופת בחירות הפך לאירוע מדומה ושיגרתי, הזוכה לסיקור נרחב. פרסום הסקרים  קשור גם לפוליטיקה בעידן הטלוויזיה. "מרוץ הסוסים" בשידור חי, הפך בעשור האחרון לטקס מסורתי. ופרסום הסקרים הוא "מד העצר" הבוחן את מצבם  היחסי של המועמדים וסיכוייהם לנצח במרוץ.

"מרוץ הסוסים" הפוליטי  המתנהל בכלי התקשורת,  הוא תופעה שהתפתחה  כתוצאה ממאפייניה של הפוליטיקה בעידן הטלוויזיה  ובעידן הבחירות האישיות - פוליטיקה השמה דגש על האיש ולא על ה- issue. על הסיפורים האישיים ולא על על הסוגיות המדיניות המורכבות. מי המנהיג שייבחר הפכה להיות שאלה יותר מרכזית בתקשורת מאשר הדרך שהוא מציע לצעוד בה.

האם הסקרים משקפים את דעת הקהל או מעצבים את דעת הקהל ובכך את תוצאות הבחירות?זו שאלה שהפכה להיות מרכזית בתעמולת הבחירות הישראלית. זו שאלה הקשורה גם לקשר שבין תקשורת למציאות.

מן הצד השני של השפעות התקשורת, נשאלת השאלה האם הפוליטיקאים מקבלים את החלטותיהם  על-פי תוצאות הסקרים המתפרסמים בתקשורת, או על-פי סקרים שהם מזמינים?

פרסום הסקרים יכול להשפיע על דעת קהל בשני כיוונים הפוכים; לפי התיאוריה של נואלה נוימן, ספירלת השתיקה, העוסקת בקשר שבין התקשורת לדעת קהל,  יש נטיה לאנשים להתיישר עם הצד שנתפש כמנצח,  או עם הדעה שנתפשת כדעת הרוב. מה שמוכר בספרות המקצועית כ"bandwagon effect” –    הנטיה לקפוץ על עגלת המנצח. מצד שני, מוכרת בספרות המקצועית גם תופעה הפוכה של הזדהות עם החלש, לחזק את מי שזקוק יותר לתמיכה – underdog effect.

סקרים  הם אחד הכלים המרכזיים לייצוג עמדת הרוב בתקשורת. לכן לייצוג דעה כדעת רוב או כדעת מיעוט  בסקרים, או לייצוג פוליטיקאי כמועמד הזוכה לתמיכת הרוב שיש לו  סיכויים גבוהים יותר לנצח או להפסיד, עשויה להיות השפעה על תנודות בוחרים מצד לצד. במיוחד כאשר כמות הקולות הצפים המוערכת בבחירות אלו היא גדולה יחסית.

לסוגיית הסקרים בבחירות מספר היבטים שכדאי לדון בהם בכתה:
1) האם צריך להגביל את פרסום הסקרים בתקופת בחירות כפי שמגבילים את  התעמולה הפוליטית (כמו בצרפת, למשל)?
2) האם צריך מבחינה אתית  לדרוש מהמבצעים של סקרי בחירות עבור כלי התקשורת,  בלעדיות והימנעות מביצוע סקרים במקביל עבור גורמים פוליטיים?
3)  מה מידת האמינות שמייחסים אנשים לסקרים המתפרסמים בתקשורת?
4)  מה הם הכללים הנאותים להצגת סקר בכלי התקשורת?
5)  כיצד נקרא ונעריך באופן ביקורתי ומושכל סקרים המתפרסמים בתקשורת?

פרסומים יכולים לסייע לנו בדיון בשאלות אלו.
תוכנית "תיק תקשורת" האחרונה  (30/11/02) עסקה בשאלה זו. התראיינו באולפן: אייל ארד (היועץ של שרון) גיל סמסונוב (היועץ של נתניהו), יואל אסתרון (עורך "הארץ") שבישר על כך שהשנה "הארץ" החל  גם הוא לפרסם סקרים בתקופת הבחירות, לאחר  שמצא גורם מבצע בלתי תלוי מבחינה פוליטית, שעובד רק עם "הארץ".

הכתבה הבאה של טל בשן,מדגם בלתי מייצג, שהתפרסמה במוסף  שבת של "מעריב",  30/11/02 עוסקת בכוחם של הסקרים. 

בכתבה הנ"ל מתפרסמים  גם ממצאי מחקר שערך פרופ' גבי וימן  (פורסם בספר "אמת וסקר", 1998) לפיו רק כ-30% מהנחקרים "מאמין עד מאמין מאוד" לסקרים. ו-63%  מהנחקרים  הסכימו שהתקשורת מצטטת יותר מדי את  הסקרים הקשורים לבחירות.

המאמר של גבי וימן "מדבר סקר תרחק? הסיקור של סקרי בחיריות בתקשורת הישראלית", בתוך הספר "אמת וסקר", 1998, (קמיל פוקס ושאול בר-לב עורכים) סדרת קו אדום, הקיבוץ המאוחד.

לפי המאמר של וימן, פרסום סקרים הפך להיות אירוע תקשורתי מדומה המייצר חדשות. סקרי בחירות נערכו עבור המפלגות  שנים רבות לפני  שהחלו להתפרסם בתקשורת. רק  ב-1969 לקראת הבחירות לכנסת השביעית, פורסמו לראשונה סקרי בחירות שבוצעו על –ידי המפלגות, בעיתונים.

לפי מחקר תוכן של וימן, בתקופה  1996- 1969 שטח של סקרים בעיתונות גדל באלפי אחוזים  וגם הבולטות שלהם בעמודים בראשונים.  בשנות התשעים חלה קפיצת מדרגה בכמות האזכורים של סקרי בחירות בחדשות הטלוויזיה. הפופולאריות של הסקרים נקשרת לבידוריזציה של החדשות ולדגם הסיקור של הבחירות התואם לסיקור מרוץ סוסים. הסקרים הם הסטופר, מד העצר, המודד את מצבם היחסי של המתחרים בכל רגע של התחרות. בהתאם לכך, איכות הדיווח על המרוץ הפוליטי אינה שונה בהרבה מאיכות הדיווח על תחרויות ספורט.  מה שמעניין את העיתונאים הוא מי עומד לנצח ומי עומד להפסיד. המרוץ, לא הזוכה, הוא הסיפור האמיתי של סיקור הבחירות.

במשך השנים חלה העשרה באופן הדיווח על סקרים. הדיווח על סקרים נעשה עשיר יותר במידע וכלל לא רק את התוצאות. יש דיווח רב ועשיר יותר על: האוכלוסייה הנסקרת, שיטת הדגימה, גודל המדגם, כמות הלא משיבים, זיהוי הסוקר, הגורם המזמין. לעיתים מתפרסם גם נוסח השאלה ועיתוי ביצוע הסקר.

אך עדיין נותרו פריטים מסוימים מחוץ לדיווח, כמו: מגבלות הייצוג של המדגם, אחוז המסרבים להשתתף בסקר.  יש המעריכים שאחוז המסרבים להשתתף נע בין 30%-40%  מאוכלוסיית המדגם. גם על טעות דגימה וחוזק הדעה  התקשורת הישראלית ממעטת לדווח.

בניגוד לארה"ב, שם קיים קוד אתי מחייב לפרסום סקרים, בארץ נכשל הניסיון להגיע להסכמה בין הסוקרים לגבי קוד אתי של הצגת סקרים בתקשורת.

במשך השנים חל גידול בפערים בין ממצאי הסקרים. לכאורה, פרדוקס, לאור העלייה בדיוק של כלי העיבוד הסטטיסטיים.  בבחירות 1996  הגיעו הפערים בין הסוקרים ליותר  משישה מנדטים, לגבי כל אחת משתי המפלגות הגדולות.

כמו כן, לאורך כל השנים יש העדפה בולטת לסקרי תחזית על-פני סקרי עמדות. כאשר חלקם היחסי של סקרי תחזית מקרב הסקרים שפורסמו בתקופת בחירות הגיע לשיא ב-1996. כמו כן בולטת הנטיה לפרסוניפיקציה של הסקרים,  העיסוק הוא במי היית מעדיף שייבחר ולא בדרך האידיאולוגית. תופעה זו קשורה גם למעבר לשיטת הבחירות האישיות.

כמו כן, ישנן אוכלוסיות שבאופן כמעט קבוע סובלות מתת ייצוג במדגמים. כמו: האוכלוסייה הערבית בישראל, עולים ממדינות חבר העמים, מתנחלים יהודיים מעבר לקו הירוק, תושבי קיבוצים, חרדים. כתוצאה מכך כ-35%-36% מאוכלוסיית הבוחרים אינם מיוצגים היטב בסקרי בחירות.

החשיפה של הקוראים הישראליים לסקרי בחירות גבוהה מאוד (79.9%  מהיהודים ו-66.1% מערביי ישראל נחשפו לסקרי בחירות). 44% העידו כי השתתפו בעבר בסקרים. ותדירות החשיפה לסקרים היא גבוהה מאוד: 63% מהיהודים ו-52% מערביי ישראל נחשפים בתדירות של 2-3 פעמים בשבוע.

מתברר שהחשיפה הרבה לסקרים מפחיתה מאמינותם בעיני הציבור.  האמון של הציבור היהודי והערבי בסקרים ירד בהשוואה לעבר. מידת אי האמון בסקרים פוליטיים דומה למידת אי האמון בסקרים מסחריים שיווקיים.

הסיבות לאי אמון (אשר קודדו בעקבות שאלות פתוחות) הן: "סקרים לא משקפים את המציאות והם אינם מדייקים" (69%) ו"לא מאמין למי שמוסר סקרים לאמצעי התקשורת"    (25.3%). 62.9% מהנשאלים טענו כי התקשורת מצטטת יותר מדי סקרים בתקופת בחירות

בסוף המאמר של וימן יש קוד אתי  מקצועי לעוסקים בסקרים. וגם קוד מוסכם של הארגון
AAPOR (הארגון האמריקני לחקר דעת קהל) לגבי פרסום  סקרים.

קריאה מושכלת של סקרים – הצעה לכללים מנחים
בקריאת סקר המתפרסם בתקשורת כדאי להתייחס לגורמים הבאים:
1) מי הזמין את הסקר (ערוץ התקשורת/ גוף פוליטי)
2) מי ביצע את הסקר (סוקר מוכר ואמין, סוקר תלוי או בלתי תלוי בגורם פוליטי)
3) מה היו השאלות המדויקות שנשאלו. האם הן שאלות שמכתיבות את התשובה לנחקרים?אלו הטיות יכולות לנבוע מהשאלות? כיצד ניתן היה לשאול את השאלות באופן פחות מוטה? מתוך אלו הנחות מוצא פוליטיות ואחרות יוצאות השאלות?
4) מי נכלל באוכלוסיית המדגם (וגם את מי המדגם לא מייצג), מה גודל המדגם, מה היה אחוז המסרבים להשתתף במחקר וכיצד נדגמו הנשאלים.
5)  מה היו הממצאים המספריים המדויקים באחוזים, לפי הקטגוריות השונות לכל תשובה. האם בתהליך ההכללה  העיתונאי "הלכו לאיבוד" או קובצו ביחד ממצאים שלא ראוי היה לקבץ ביחד?
6) מתי בוצע המחקר? באלו נסיבות? (לפני או אחרי פיגוע, חתימת הסכם וכד') האם יש התייחסות לנסיבות ביצוע הסקר בפרשנות הממצאים?
7)  באיזו שיטה בוצע המחקר? סקר טלפוני? שאלון אינטרנט? ראיונות פנים מול פנים וכד'.
8)  אלו מסקנות מבוססות על ניתוח חלקי של תשובות מסוימות ואלו מסקנות מבוססות על ניתוח מקיף של כל התשובות?
9)   האם הניתוח  הוא מורכב ומקיף או שטחי וחד משמעי?
10) האם ניתן מאותם ממצאים להסיק מסקנות הפוכות או אחרות? אלו מסקנות?
11) האם הכותרת (ובמיוחד המטאפורות או ביטויים מעריכים אחרים בכותרת), מייצגת באופן נאמן את כל הממצאים או רק את חלקם?
12) האם הוצגו ממצאים שלא הייתה אליהם התייחסות במסקנות? כיצד ההתייחסות אליהם יכולה לשנות את הפרשנות של הסקר?
13)  במידה שאותו סקר הוצג במספר כלי תקשורת שווה להצליב מידע בין הפרסומים השונים.
14)  עד כמה ממצאי הסקר הולמים או מנוגדים לממצאי סקרים דומים?
15) האם יש קשר בין ממצאי הסקר שהזמין העיתון לבין  העדפות פוליטיות של העיתוןכלפי מועמד מסוים?






גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש