לתפיסת "העיצוב המקיים" (Sustainable Design) יש היסטוריה קצרה של כ-25 שנה בלבד. המושג עלה והתגבש רק בשנות השמונים של המאה ה-20, אך שורשיה של התפיסה ארוכים ונעוצים בתפיסת העיצוב החברתית-סביבתית שנולדה במאה ה-19 בעיצומה של המהפכה התעשייתית.
תפיסת העיצוב החברתית-סביבתית מעלה על הפרק את ההשלכות החברתיות והסביבתיות שיש לעשייה המקצועית של המעצבים וקוראת להם להתחשב בהן במסגרת שיקולי העיצוב שהם מפעילים בתהליך העיצוב. תפיסה כזו, כאמור, צמחה ונוסחה עוד בעיצומה של המהפכה התעשייתית במאה ה-19 באנגליה, כאשר מקצוע המעצב כמקצוע עצמאי היה עדיין בחיתוליו. הרקע לצמיחת התפיסה החברתית-סביבתית היה תחלואי החברה והנזקים לסביבה שחלו בעקבות המהפכה התעשייתית: ניצול פועלי התעשייה, עבודת ילדים, הנצחת הבערות, צפיפות הדיור בערים, כפי שניתן להתרשם, למשל, מתחריטיו של האמן גוסטב דורה (Gustav Dore) משנת 1870, שבהם הוא תיאר את רובעי הפועלים הצפופים של לונדוןגוסטב דורה, לונדון, מקור: וויקיפדיהבאותה תקופה במשכנות הפועלים רווחו גם תנאי סניטציה ירודים, מחלות, תת-תזונה, זיהום הערים וזיהום הסביבה הכפרית.
ויליאם מוריס והארטס אנד קרפטסכבר במחצית המאה ה-19 הופנתה אצבע מאשימה לעבר המעצבים, על כך שהם משתעבדים למערכות התעשייה וכלכלת השוק. הבולט מבין המתריעים היה מייסד תנועת "האמנות והאומנות – Arts and Crafts" ויליאם מוריס (Willianm Morris), המעצב, האדריכל, האמן והוגה הדעות שפעל בקרב החוגים הסוציאליסטים באנגליה, ובמיוחד בחוגו של קרל מרקס. מוריס הוקיע את שיתוף הפעולה של המעצב עם התעשייה כ"שותפות עם השטן". הוא קרא לשוב למתכונת החברתית-כלכלית של ימי-הביניים, ובהתאם לכך הציע למעצב לחזור ולפעול כ"אמן-אומן" במסגרת של סדנאות ובתי מלאכה מחוץ למסגרות התעשייה המזהמת והמנצלת עובדים ומחוץ לכלכלה הקפיטליסטית, המושתתת על השאיפה להגדלת הרווחים. מוריס עצמו ניהל סדנאות כאלה לעיצוב רב-תחומי של בדים, אריחים, זכוכית צבעונית, ציפויי קירות, עיצוב רהיטים, דפוס ואיורים.
מקורות וקישורים
גוסטב דורה אתר על עבודותיו של ויליאם מוריס משנתו של ויליאם מוריס בהקשר בין סוציאליזם ועיצוב, מאת Chris Nineham לחץ כאן לצפייה במצגת "התפתחות העיצוב המקיים במאה ה- 19"
