קיימות באמנות קיימות באדריכלות
צור קשר פורום שאלון משוב
 
עמלנט משרד החינוך, המנהל למדע וטכנולוגיה, המגמה להנדסה, בניה ואדריכלות
 על האתרסביבהכלכלהחברהחומרים ותהליכיםמונחיםלאתר המגמה
 
תולדות העיצוב המקיים
 התפתחות העיצוב המקיים במאה ה-19
 ציוני דרך במאה ה-20 עד שנות השבעים
 התפתחות העיצוב המקיים בסוף המאה ה-20
 תפיסת העיצוב המקיים וערוצי הפצתו בעולם
תוצרים
מעצבים
מוסדות, ארגונים ותערוכות
מקורות וקישורים
 
ציוני דרך במאה ה 20 עד שנות השבעים

התפתחות רעיון "העיצוב המקיים"  


בקמינסטר פולר (1895 – 1983, Buckminster Fuller)

במאה ה-20, שווה בערכו לוויליאם מוריס, הוא נביא הזעם ואיש האשכולות בקמינסטר פולר, אדריכל, מהנדס, ומעצב. משנות השלושים לחייו ועד מותו, לא נלאה מהפצת משנתו בכל קמפוס ובכל אמצעי התקשורת האפשריים. פולר בחן כבר בשנות השלושים של המאה ה-20 דרכים שבאמצעותן ניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה לצורכי האדם בעולם כולו, ולא למען קידום התעשייה והמסחר למען התעשרותם של התעשיינים והסוחרים במדינות השפע המתועשות. פולר ביקר את הגישה שבה נקטו רבים מהמעצבים האמריקנים בני התקופה, אשר ראו ביעילות השיווק ובשיעור המכירות אמת-מידה ראשונה במעלה להצלחת העיצוב ולערכו. מעצבים אלה שמו דגש על העיצוב כאמצעי שיווקי אשר יהווה מרכיב תחרותי בשוק. הם המליצו לעצב את המוצר כך שימשוך את תשומת ליבם של הצרכנים ברמת החזות החיצונית ; הם קראו למעצבים "להלביש" את המוצר כדי למכור אותו טוב יותר. פעולה זו זכתה לשם הביקורתי סטיילינג . לעומת זאת, פולר דגל בתפיסה שלפיה על המעצב לפעול בראש ובראשונה לשיפור איכות החיים, ללא התחשבות באילוצי התעשייה והשוק. הוא קרא להקים רשת עולמית שתהיה אחראית להספקת חומרי הגלם והמשאבים, תפקח על אספקתם בחלוקה צודקת ותפעל מתוך מחויבות חברתית, מעבר לגבולות המדיניים, ללא תלות באינטרסים לאומיים ואינטרסים פוליטיים-כלכליים צרים, הנובעים מהחלוקה הלאומית המגבילה.

פולר הטביע את המונח Spaceship Earth (חללית ארץ), מונח המבטא את האחריות ההדדית שיש לבני האנוש על הכדור שעליו הם חיים, אחריות לשיפור חיי כלל החברה ופרטיה ולשיפור הסביבה. פולר ראה בעיצוב – מדע, ובמעצב - מדען בעל מקצוע כללי, המעורב בתהליך הכולל של ייצור המוצר, ובגורמים המניעים אותו, לרבות יעדיו החברתיים של המוצר. הוא עצמו המציא רעיונות עיצוביים בתחום התחבורה והדיור כך שיענו לשימוש חסכני במשאבים ובאנרגיה, בעלות זולה, שווים לכל נפש. פולר הגדיר רעיונות אלה במונח דיימקסיון dymaxion:dynamic  maximum  tension)  ) - צירוף המילים – דינמי, מקסימום ומתח. בין המוצרים שעיצב פולר על פי גישתו היו מכונית הדיימקסיוןבית הדיימקסיון ומקלחת הדיימקסיון. 




לאחר מותו הוקם מכון פולר, 
המנציח את מורשתו (Buckminster Fuller Institute). המכון פעיל ומפיץ את תורתו של פולר, ומציג פרויקטים ומוצרים המבטאים את משנתו של פולר וממשיכים את מורשתו.

בתום מלחמת העולם השנייה, הצטרפו מבקרים חברתיים, אדריכלים ומעצבים לביקורת של פולר על מעצבים המשמשים כעבדי השיטה הקפיטליסטית והלאומית ועל חברת השפע ותרבות הצריכה ההמונית. למשל, ריצ'רד נוייטרה (Richard Neutra) האדריכל שכתב את הספר "הישרדות בכוח העיצוב" שהתפרסם בשנת 1945. נוייטרה הזהיר מפני תכנון הרסני לסביבה, והטיף לאתר מחדש את הקשר בין האדם ובין הטבע. כיום פועל מכון, שמנהל בנו של נוייטרה, הממשיך את מורשתו. 

במקביל, העיתונאי ונס פקארד (Vence Packard) ביקר קשות את שיטת "ההתיישנות המתוכננת"המהווה מניפולציה על הצרכן לרכוש אובייקטים שהוא אינו צריך. פקארד הוקיע את שטיפת המוח של הפרסומות ואת הפיכתו של האדם למכונת צריכה נטולת ביקורת. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 חברי קבוצת אדבסטרס (Adbusters) ביטאו את הביקורת כנגד הפרסומות וכנגד בולמוס הצריכה בחברת השפע של מוצרים מזיקים לחברה ולסביבה. הם עשו זאת באמצעות עיצוב כרזות סאטיריות במגזין בשם זה. בשנת 1965 פרסם ראלף נאדר (Ralf Nader) את ספרו הידוע "מסוכנת בכל מהירות" (Unsafe at any Speed)ובו הוא הוקיע את המכונית האמריקנית הענקית זוללת הדלק והבלתי בטוחה בדרכים, והאשים בכך את תעשיית המכוניות האמריקנית, החוסכת באמצעי בטיחות למכונית, תוך סיכון חייו של המשתמש.



ויקטור פאפאנק (1927 – 1999, Victor Papanek)

ויקטור פאפאנק, היה מעצב אמריקני ממוצא אוסטרי. הוא העביר ביקורת הנוקבת לעבר המעצבים ולעבר הוראת העיצוב בבתי הספר. החל משנות השישים יצא לסיבוב הרצאות ברחבי העולם, ובהן הציג את עמדתו לגבי האופן שבו מיושם מקצוע העיצוב ולגבי תכניות הלימודים והאופן שבו מקצוע העיצוב נלמד בבתי ספר להכשרת מעצבים. בשנת 1972 התפרסם ספרו "עיצוב למען העולם האמיתי" (Design for the Real World ), שתורגם לכעשרים שפות ויצא במספר מהדורות (האחרונה ב-1996 - מהדורה מתוקנת). בהמשך ישיר למשנתו של פולר אך בניסוחים מהודקים ומפורטים יותר ומכוונים ישירות למעצבים, למחנכי העיצוב ולסטודנטים לעיצוב, קידם פאפאנק את הרעיון המרכזי בתפיסה החברתית-סביבתית: עיצוב מתוך מחויבות לסביבה ולמשאבי הטבע נקשר ישירות לעיצוב מתוך מחויבות לצרכים של אוכלוסיות נזקקות ואוכלוסיות בנות תרבויות שונות כמו עניים, מוגבלים, קשישים, אוכלוסיות בארצות מתפתחות. בספרו, פפאנק האשים ישירות את המעצבים במערב בכך שבתפיסת העיצוב שלהם הם כופים על תרבויות וחברות העולם את התרבות וסגנון החיים המערבי, ובמיוחד האמריקני, באמצעות פריטי העיצוב המופצים בכל העולם.

              כך למשל, על כריכת ספרו של פאפאנק "עיצוב עבור העולם האמיתי" 
              מופיע תצלום המתאר אדם מארץ בלתי מתועשת מן העולם השלישי
                                    נושא על גבו מכשיר טלוויזיה 



פאפאנק גם יצא כנגד תכניות הלימוד בבתי הספר להכשרת מעצבים, המכשירים לרוב את הסטודנטים לעיצוב בגישה "אנכית" צרה של התמחות והתמקצעות יתר. הוא הטיף לחנך את המעצבים העתידיים בגישה "רוחבית", המכשירה אותם לחשיבה הקשרית ולגישה יצירתית ושלמה יותר מבחינת רוחב הנתונים והשיקולים הנדרשים לתכנון פרויקט עיצובי. הוא המליץ על חינוך לעיצוב באמצעות חוויה ומחקר, עבודה בצוותים והוראת עמיתים, תוך כדי נסיעה ועבודה עם האנשים שבעבורם נועד העיצוב. עוד הוא המליץ לשלב בתכנית הכשרת המעצבים נושאים ממדעי החברה והחיים (סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, ארגונומיה (הנדסת אנוש), תפיסה חושית, פרספציה).



חלחול העיצוב החברתי-סביבתי בשנות השישים והשבעים

הרעיונות של המתריעים בשער, שהובעו על רקע השינויים התרבותיים שחלו בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, חלחלו להכרתם של מעצבים, מורים וסטודנטים לעיצוב. רבים מהם הבינו כי הפרקטיקה הרווחת של העיצוב, המשתעבדת לתעשייה שאין לה סייגים, נושאת באחריות לניצול היתר של משאבי הסביבה ומשרתת בסופו של דבר אחוז קטן של אוכלוסיית העולם. ההשלכות מכך הן הזנחה של רוב בני האדם הזקוקים לעזרתם של המעצבים לצרכים בסיסיים והנצחת תנאי חייהם הירודים. כתביהם של ויליאם מוריס, בקמינסטר פולר וויקטור פאפאנק הפכו למקראות חובה בכל המחלקות לעיצוב ולאדריכלות המכבדות את עצמן ברחבי העולם. בעקבות זאת התגבשו בקרב מעצבים, ארגוני מעצבים ובתי ספר לעיצוב שתי הנחות יסוד:
  • האחת, ההכרה כי הנזק לסביבה קשור בקשר בלתי נפרד לנזקים הנגרמים לבני-אדם כיחידים ולאוכלוסיות שלמות במסגרת החברה.
  • השנייה, כי למעצב ולאדריכל יש כוח השפעה והחלטה בעניין מניעת נזקים אלה, וגם בשיפור סביבתי וחברתי.

פעילויות חשובות נערכו בשנות השבעים בלונדון,  בכנסים שארגן ארגון המעצבים הבריטי 
(Design council) ובית הספר של ה
Royal College of Art - בלונדון. הכנסים האלה הובילו לדיון ציבורי רציני על תפקידו החברתי-סביבתי של המעצב ולהצגת מאגר של פרויקטים ברוח זו, הכוללים עיצוב לצרכים בסיסיים ועיצוב למען אוכלוסיות חלשות ואוכלוסיות בעולם השלישי.

מקורות וקישורים

 הערך על ונס פקארד בוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 הערך על רלף נאדר בוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 על תולדות העיצוב המחויב חברתית
 לחץ כאן לצפייה במצגת "ציוני דרך במאה ה- 20 עד שנות ה- 70"


גרסא להדפסה