התפתחות רעיון "העיצוב המקיים"
בקמינסטר פולר (1895 – 1983, Buckminster Fuller)
פולר הטביע את המונח Spaceship Earth (חללית ארץ), מונח המבטא את האחריות ההדדית שיש לבני האנוש על הכדור שעליו הם חיים, אחריות לשיפור חיי כלל החברה ופרטיה ולשיפור הסביבה. פולר ראה בעיצוב – מדע, ובמעצב - מדען בעל מקצוע כללי, המעורב בתהליך הכולל של ייצור המוצר, ובגורמים המניעים אותו, לרבות יעדיו החברתיים של המוצר. הוא עצמו המציא רעיונות עיצוביים בתחום התחבורה והדיור כך שיענו לשימוש חסכני במשאבים ובאנרגיה, בעלות זולה, שווים לכל נפש. פולר הגדיר רעיונות אלה במונח דיימקסיון dymaxion:dynamic maximum tension) ) - צירוף המילים – דינמי, מקסימום ומתח. בין המוצרים שעיצב פולר על פי גישתו היו מכונית הדיימקסיון, בית הדיימקסיון ומקלחת הדיימקסיון. לאחר מותו הוקם מכון פולר, המנציח את מורשתו (Buckminster Fuller Institute). המכון פעיל ומפיץ את תורתו של פולר, ומציג פרויקטים ומוצרים המבטאים את משנתו של פולר וממשיכים את מורשתו.
בתום מלחמת העולם השנייה, הצטרפו מבקרים חברתיים, אדריכלים ומעצבים לביקורת של פולר על מעצבים המשמשים כעבדי השיטה הקפיטליסטית והלאומית ועל חברת השפע ותרבות הצריכה ההמונית. למשל, ריצ'רד נוייטרה (Richard Neutra) האדריכל שכתב את הספר "הישרדות בכוח העיצוב" שהתפרסם בשנת 1945. נוייטרה הזהיר מפני תכנון הרסני לסביבה, והטיף לאתר מחדש את הקשר בין האדם ובין הטבע. כיום פועל מכון, שמנהל בנו של נוייטרה, הממשיך את מורשתו.
במקביל, העיתונאי ונס פקארד (Vence Packard) ביקר קשות את שיטת "ההתיישנות המתוכננת", המהווה מניפולציה על הצרכן לרכוש אובייקטים שהוא אינו צריך. פקארד הוקיע את שטיפת המוח של הפרסומות ואת הפיכתו של האדם למכונת צריכה נטולת ביקורת. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 חברי קבוצת אדבסטרס (Adbusters) ביטאו את הביקורת כנגד הפרסומות וכנגד בולמוס הצריכה בחברת השפע של מוצרים מזיקים לחברה ולסביבה. הם עשו זאת באמצעות עיצוב כרזות סאטיריות במגזין בשם זה. בשנת 1965 פרסם ראלף נאדר (Ralf Nader) את ספרו הידוע "מסוכנת בכל מהירות" (Unsafe at any Speed), ובו הוא הוקיע את המכונית האמריקנית הענקית זוללת הדלק והבלתי בטוחה בדרכים, והאשים בכך את תעשיית המכוניות האמריקנית, החוסכת באמצעי בטיחות למכונית, תוך סיכון חייו של המשתמש.
ויקטור פאפאנק (1927 – 1999, Victor Papanek)
כך למשל, על כריכת ספרו של פאפאנק "עיצוב עבור העולם האמיתי" מופיע תצלום המתאר אדם מארץ בלתי מתועשת מן העולם השלישי נושא על גבו מכשיר טלוויזיה
פאפאנק גם יצא כנגד תכניות הלימוד בבתי הספר להכשרת מעצבים, המכשירים לרוב את הסטודנטים לעיצוב בגישה "אנכית" צרה של התמחות והתמקצעות יתר. הוא הטיף לחנך את המעצבים העתידיים בגישה "רוחבית", המכשירה אותם לחשיבה הקשרית ולגישה יצירתית ושלמה יותר מבחינת רוחב הנתונים והשיקולים הנדרשים לתכנון פרויקט עיצובי. הוא המליץ על חינוך לעיצוב באמצעות חוויה ומחקר, עבודה בצוותים והוראת עמיתים, תוך כדי נסיעה ועבודה עם האנשים שבעבורם נועד העיצוב. עוד הוא המליץ לשלב בתכנית הכשרת המעצבים נושאים ממדעי החברה והחיים (סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, ארגונומיה (הנדסת אנוש), תפיסה חושית, פרספציה).
מקורות וקישורים
הערך על ונס פקארד בוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית הערך על רלף נאדר בוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית על תולדות העיצוב המחויב חברתית לחץ כאן לצפייה במצגת "ציוני דרך במאה ה- 20 עד שנות ה- 70"
