הדפס     סגור


יוצרים  

קוקטו, ז`אן
(Cocteau, Jean)
1889 - 1963
משורר, מחזאי, במאי קולנוע, תסריטאי וצייר יליד צרפת

ז'אן קוקטו נולד בפריז למשפחה אמידה ושוחרת תרבות. זיכרונותיו המוקדמים קשורים לתאטרון, בפרט לתאטרון פופולרי כגון קרקס והחלקה על קרח.

בגיל תשע-עשרה פרסם קוקטו את קובץ השירים הראשון שלו, "מנורתו של אלאדין" (1908).

המחקר האמיתי הראשון שלו בעולם התאטרון התחיל כאשר נתקל לראשונה בבלט הרוסי בניהולו של סרגי דיאגילב. כאשר הביע קוקטו לפני דיאגילב את התשוקה שלו לבלט, איתגר אותו זה ואמר לו: "תפתיע אותי". נראה כי אמירה מפורסמת זו הובילה את קוקטו לא רק ליצירות הבלט שיצר כמו "תהלוכה" (PARADE) (1917) ו- "השור על הגג" (1920), אלא גם ליצירותיו המגוונות האחרות. המשפט אף מצוטט בכמה מסרטיו וממחזותיו.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת קוקטו כנהג אמבולנס בחזית הבלגית. המראות שלהם היה עד במלחמה השפיעו עליו, ומשתקפים בנובלה שלו "תומס המתחזה" (1923). באותה תקופה הוא התחבר עם הטייס רונלד גארוס, והקדיש לו את שיריו המוקדמים, ששאבו השראה מעולם התעופה, ביניהם "כף התקווה הטובה" (1919).

בשנים 1916 ו- 1917 חדר קוקטו לעולם האמנות המודרנית שצמח בפריז. הוא פגש אמנים שביניהם פיקסו ומודליאני, וסופרים שביניהם מקס ז'אקוב ואפולינר.

אחרי המלחמה הכיר לו ז'אקוב את ריימונד רדיגואנט, נער צעיר שהתעתד להיות משורר וסופר. רדיגואנט היה בן שש-עשרה באותה עת והוא דגל באסתטיקה פשוטה בעלת בהירות קלסית. הטיעונים שהציג הנער נגעו עמוקות ללבו של קוקטו, ואיכויות אלה יאפיינו את סגנונו של קוקטו בעתיד. כאשר נפטר אדיגואנט בשנת 1923, בגיל עשרים ואחת, הרגיש קוקטו באובדנה של חברות עמוקה, שהתאפיינה בחילופי רעיונות, בעידוד ובתמיכה הדדית.

בעקבות מותו של רדיגואנט התמכר קוקוטו לאופיום ונדרש לתקופת החלמה. ג'ק מריטין, משורר ופילוסוף צרפתי, ביקר את קוקטו בסנטוריום בו שהה, ודרכו, חזר קוקוטו בהדרגה לדת. החזרה אל הדת פתחה תקופה חדשה בחייו, אשר שבמהלכה הוא הפיק כמה מעבודותיו החשובות ביותר.

בשירו "הורטביס המלאך" (1925), מתאר המשורר מאבק אלים עם מלאך, דמות שמופיעה לעתים בעבודותיו. במחזה שלו "אורפיאוס" (1926) מעמיק קוקטו את תפיסתו בנוגע לטבע המשורר. יצירת מופת נוספת שלו היא "ילדי המשחק" (1929), יצירה שנכתבה על פני תקופה של שלושה שבועות ועוסקת בשני מתבגרים, אח ואחות.

קוקטו הרחיב את יצירתו לעשיית סרטים. סרטו הראשון, "דמו של משורר", שנעשה בשנת 1930, מתייחס למיתולוגיה הפרטית שלו, עצמו. בשנת 1934 כתב קוקטו את המחזה "המכונה השטנית", ובו טיפל בנושא אדיפוס מנקודת מבטו.

בשנות הארבעים חזר קוקטו לתעשיית הסרטים, תחילה כתסריטאי ואחר כך כבמאי. בסרטו "היפה והחיה" (1946), המבוסס על סיפור ילדים, וב-"אורפיאוס" הסרט, הוא מתייחס לשירה ולמוות, נושאים שעמם התמודד גם ב"אורפיאוס" המחזה. קוקטו אף עיצב את הכרזות לסרטיו ולמחזותיו.

בשנת 1950 עיצב קוקטו את הפנים של "וילה סנטו סוספיר" (Villa Santo Sospir) בסיינט- ג'ן כאפ- פרה (Saint-Jean-Cap-Ferrat), וגם התחיל לעבוד על סדרה של רישומים המתארים כמה כנסיות בצרפת.

עם מותו בגיל שבעים וארבע המשיך את עבודתו בנו המאומץ, הצייר אדוארד דרמיט, שאף הופיע בסרטיו המאוחרים.

ז'אן קוקטו גילם ביצירתו ובחייו את הביטוי המודרני הרב-תחומי באירופה של המחצית הראשונה של המאה העשרים.

מקורות
משה קליוטש (1967), אנציקלופדיה כללית "יזרעאל", כרך יב', הוצאת יזרעאל, תל אביב, עמ' 3801-3800.
Britannica multimedia 99,CD-ROM, Cocteau, Jean , Britannica , 1999.
Jean Cocteau
http://www.kirjasto.sci.fi/cocteau.htm
<תאריך כניסה לאתר 8.4.02>
Jean Cocteau Biography
http://www.netcomuk.co.uk/~lenin/jean_cocteau_biogra.html
<תאריך כניסה לאתר 8.4.02>

כתבה: גליה כהן

מילות מפתח:
שירה, קולנוע, כרזות, עיצוב פנים, היצירה הצרפתית.


 ©כל הזכויות שמורות למפ"ט עמל 2002
האתר מותאם לצפיה ברזולוציות: 800x600 ו 1024x768