מפגשים מהסוג החזותי

1850

1860

1870

1880

1890

1900

1910

1920

1930

1940

1950

1960

1970

1980

1990

2000

יוצרים

רייזינגר, דן
(Reisinger, Dan)
1934 -
אמן ומעצב רב-תחומי ישראלי, חתן פרס ישראל לעיצוב בשנת 1998

רייזינגר הוא יוצר רב-תחומי שמכלול יצירתו מקיף מגוון רחב של ביטויים בתחומי העיצוב והאמנות: תבליטים אדריכליים, עיצוב ביתנים בתערוכות ובירידים, פיסול חוצות ותקשורת סביבתית כמו שילוט ועיצוב משטחים בדגם ובצבע, וכמו גם ביטויים של עיצוב תקשורת חזותית זעירה וזעירה פחות: עיצוב כרזות, בולים, סמלי לוגו וסמלי עיטורים בצה"ל, לוחות שנה, ועיצוב זהות תדמית של גופים מסוגים שונים, כמו הבימה, אל-על, טמבור ועוד רבים אחרים. עיצוב הכרזות, יחד עם הציור והרישום הם הביטויים הראשונים שהניעו את כוח היצירה של רייזינגר, והם מלווים אותו באופן רצוף ובהתמדה מאז לימודיו בבצלאל.

רייזינגר הגיע לארץ כפליט מיוגוסלביה לאחר מלחמת העולם השנייה. בין השנים 1954-1950 למד בבצלאל עיצוב גרפי. עם מוריו נמנים מרדכי ארדון, שלמה ויטקין, יעקב שטיינהרדט ורודי דיין. בשנת 1954 התגייס לצבא לחיל האוויר, ושם עסק בעיצוב חומרים לחיל. בין השנים 1966-1957 למד ועבד באירופה. פריצת הדרך המקצועית שלו התרחשה ביריד הבינלאומי למדע בבריסל בשנת 1958: הכרזה שעיצב בעבור היריד זכתה בפרס ראשון. בשנים שלאחר מכן למד ועבד בלונדון במשרדו של המעצב הנודע אברהם גיימס. בלימודיו התמקד בעיצוב במה. כשחזר לישראל פתח סטודיו בגבעתיים ובו הוא עובד גם היום.

רייזינגר הביא עמו לארץ מטען תרבותי מגוון שאיננו מעוגן או ממוקד בתרבות מוצא אחת. הוא נושא עמו את התרבות המערבית ומפגין כלפי תרבויות אחרות סקרנות מתמדת. גישה סקרנית זו היא שהובילה אותו ללמוד על תרבויות המזרח הרחוק ועל פילוסופיית הזן והאסתטיקה של השינטו, ואלה השפיעו עמוקות על ציוריו. ראה דוגמאות של ציורי התחריט שלו.

רייזינגר השתלב היטב בארץ, ורכש לו מעמד של בכורה בחוג המקצועי של העיצוב בישראל וברמה הלאומית-תרבותית. אולי דווקא בגלל מטענו התרבותי האוניברסלי ופתיחותו לתרבויות אחרות השכיל רייזינגר לחוש ולהבין את הצרכים התרבותיים בכלל ואת הצרכים של התרבות החזותית באופן מיוחד, דרכים שלהם הייתה זקוקה ישראל בשנות התהוותה ושתאמו את שאיפותיה החברתיות לייצוג כלפי חוץ.

רייזינגר שואב וממשיך במידה מסוימת את הקו האידאליסטי המחויב של שנות העשרים, השלושים והארבעים, העשורים שבהם גובשו תהליכים של הקמת חברה ומדינה בתחומי התעשייה, האדריכלות והאמנות השימושית, אך הוא יוצר פריצת דרך בתרבות העיצובית בישראל של שנות החמישים והשישים, פריצת דרך הנובעת משאיפה לנורמליזציה של החיים ומכוונת להיפתחות אל העולם הרחב ולהתחברות עם התרבות החזותית הבינלאומית. גם כשהוא עיצב כרזות לצבא, עשה רייזינגר שימוש בדימויים מן התרבות העולמית ובהומור חביב, ובכך ינק את שורשיו גם מן האידאליזם והאופטימיזם האירופי, ובמיוחד זה הבריטי שלאחר מלחמת העולם השנייה.

מבין כל תחומי העיצוב והאמנות שבהם עוסק רייזינגר, הכרזות שלו מהוות יותר מכול אבני דרך בגיבוש התרבות החזותית בישראל. כרזותיו מלוות את אירועי התרבות המרכזיים של המדינה - הפסטיבלים, אירועי יום העצמאות, הזמריות, המכביות - ואף מזוהות עם אותם האירועים מבחינה חזותית ורעיונית ומשמשות פעמים רבות כשגרירים תרבותיים. כרזותיו של רייזינגר מודיעות גם על מופעים בתאטרון, בקולנוע, במחול; הן דומיננטיות בתחום התערוכות והירידים בישראל ובעולם, ביניהם תערוכות עיצוב ואמנות של רייזינגר עצמו והתערוכות האגדיות של יריד המזרח ויריד המדע הבינלאומי הבלתי נשכח של בריסל. בין הכרזות בולטות אלה המוקדשות לציון אירועים תרבותיים והיסטוריים מיוחדים בישראל ובעולם; הן מציגות את הישגיה הכלכליים, המדעיים והאמנותיים של ישראל בעיני העולם.

אף על פי שרייזינגר מיעט בעיצוב כרזות מסחריות, כמה מכרזותיו הידועות מייצגות וכמעט מזוהות עם גופים מסחריים-לאומיים כמו אל-על, המוביל הלאומי. סדרת הכרזות שעיצב רייזינגר בעבור אל-על, המקשרות אותה עם בירות העולם, הפכו את החברה לנציג תרבותי ראוי, ובאותה העת "הטיסו" גם את התרבות החזותית של ישראל לתחכום שלא ידעה קודם לכן. כרזותיו של רייזינגר מייצגות גם מוסדות ממשלתיים וציבוריים, כגון: חברת החשמל ומשרדי השיכון והתחבורה, מכון הייצוא, ההסתדרות וקופת חולים, אך הוא כמעט ונמנע מלעצב כרזות בחירות למען המפלגות. יוצאת דופן היא הכרזה הקלאסית של "אל המיליון השלישי", המכריזה על שגשוג בעלייה בתקופת שלטונה של מפלגת פועלי ארץ ישראל. קטגוריה שלמה של כרזות מעבירות מסרים של מחאה, נגד כוחות של קומוניזם ופשיזם שעלו מאז מלחמת העולם השנייה, מתריעות נגד תאונות הדרכים, קוראות למאבק במחלת הסרטן, למען השלום, בעד מודעות ערכית כזו או אחרת, למען שיפור איכות הסביבה, לשוויון זכויות האדם באשר הוא אדם, ובאשר הוא אדם בעל צרכים ובעיות מיוחדות: זכויות לנכים, לילדים, לנשים. חלק מן הכרזות מוזמן על ידי גופים בינלאומיים, וחלק מעוצב ביוזמתו, מתוך מחויבות מוסרית אישית. לדוגמה, כרזה למען השלום בהקשר להטלת הפצצה על הירושמה וכרזת מחאה ביחס לעליית האנטישמיות באירופה לאחר התפרקות ברית המועצות.

בעיצוב הכרזות של רייזינגר טמונים שני קצוות: נדידה בין המסר המדויק - באמצעות הסמל, הסימן, המבנה - לבין המסר החופשי והפיוטי - המועבר באמצעות הקווים והכתמים החופשיים. במרווח שבין שתי הקצוות נוצר הדיאלוג עם הציור, עם האדריכלות, עם הטכנולוגיה, עם הסמלים הלאומיים והדימויים הקולקטיביים. מצד אחד, הציור או הרישום החופשי בא לידי ביטוי בכרזה, ומהצד האחד, הסימן והסמל החדים, מגולמים בה. העימות בין שני הקצוות מתבטא במשחקים ובניסויים אמנותיים שרייזינגר נוהג להמציא, כגון המכתב הקליגרפי החתום, הבלתי קריא, המבטא את חופש הביטוי בתוך תבנית של מסר. בסגנון המסר החד, המופשט הגיאומטרי, מתרחש החיפוש אחר צמצום וזיקוק המסרים. כמו כן מתקיימת בו זיקה למהות הלוגו, ופעמים רבות שילוב חזותי של הלוגו עצמו, המשרת את הגוף או את האירוע המסוימים, כמו למשל 50 שנה למכון וייצמן, פרוייקט הלביא, סמל יריד המזרח, האגודה למלחמה בסרטן, פסטיבל המוזיקה הישראלי, אל-על, סמל המכבייה, חברת ישקר ועוד. עם זאת, רייזינגר יצר גם כמה סימני לוגו בסגנון חופשי קליגרפי: ללהקת בת-שבע ולמוזאון הפתוח בתפן. ראה מאגר של סימני לוגו.

באמצעות מוטיבים חוזרים, כגון הקשת בענן לגרסותיה, כקשת טבעית או כהפשטה שלה - העץ/מנורה, ו"קסילופון" הצבעים, הדגל הצבעוני והצבעוניות עצמה, יצר רייזינגר ומיסד מיתוסים ומסרים של תקווה, של שגשוג, של התפתחות טכנולוגית, של מיזוג גלויות, של רב-תרבותיות, של הישגיות תרבותית, של ייצוגיות, של נורמליזציה. בקודים של קשת צבעונית וצבעוניות בגרסאות גיאומטריות אחרות באים לידי ביטוי חיפוש וחקירה מתמידים ברמה של ייצוג אישי ולאומי; הגוונים מבטאים חיפוש, אך גם אופטימיות. רייזינגר ממעט להציג את הדגל הכחול לבן, אך הוא הפך בפרשנות החזותית שלו את המוטיבים הצבעוניים לדגלי הלאום. מנקודת המבט שלו, כפי שהיא משתקפת בכרזות, דגלי הלאום הצבעוניים אינם סמלים, אלא סימנים המשקפים מצבים: הישגים ושאיפות, ריבוי וגיוון, תחושות ואווירה.

ההיזון ההדדי בין הכרזה לאמנות מתקיים באופן בולט גם ביצירתו של רייזינגר. הקשר שבין הציור והאיור, שהם צורת ביטוי שגורה אצל רייזינגר, במקביל לעבודתו הרצופה כמעצב, לבין סגנונו הציורי והקליגרפי בכרזות, בא לידי מימוש מובהק בכרזות המציגות את תערוכות הציור שלו, כגון: תערוכות ציורי מגילות האש ותערוכות הציור האחרות שהוצגו במוזאונים ובגלריות בארץ ובעולם. המשחק וההתלבטויות בין ניגודים וקצוות המאפיינים את כרזותיו באים לידי ביטוי גם בחלק גדול מיצירות הציור שלו. הדבר בולט במיוחד בציורי המיילאר שלו, שבהם הוא עושה שימוש במשטחים שהפקיע מעולם הדפוס והתעשייה ועליהם הוא יוצר ערכים אסתטיים מופשטים בקודים צורניים וצבעוניים שיש בהם רמזים הניתנים לזיהוי גם בכרזות. לדוגמה כרזה לתערוכה בינלאומית לעיצוב ואמנות שהתקיימה בסין בשלהי שנות התשעים. לחלופין, בכמה מכרזותיו עשה רייזינגר שימוש בסגנון ציורי חופשי הנושא היבטים אימפרסיוניסטיים או אקספרסיוניסטיים בדרגות הפשטה שונות. בעזרת האמצעים הציוריים עיצב רייזינגר מסרים בעלי תחושה אילוסטרטיבית, בינלאומית ואישית הפונה יותר אל הפרט מאשר אל הקולקטיב. אותה תחושה נוטה להדגיש את השאיפה לנורמליזציה של החיים ומרמזת לאפשריות שלה, וזאת למרות תנאי הלחץ, תחושות המצור ומתח המחויבויות הנכפים על יושבי הארץ. דוגמאות בולטות ניתן לראות בכרזה "הילולת יום העצמאות" משנת 1963, בתנופת המכחול החופשית שבכרזה ללהקת המחול בת-שבע, ובכרזה להצגת "סיפור הפרוורים".

בתהליכי עבודתו נוקט רייזינגר גישה כוללנית מקיפה המבוססת על חשיבה סימולטנית, כזו התוקפת את הנושא בכמה כיוונים ויוצרת ביניהם שילוב אורגני בעל היגיון פנימי מחודד, או מופשט ופיוטי, או פראי. רייזינגר דואג לצבור בהתמדה מאגר של רעיונות שממנו הוא דולה בהתאם לצרכיו. בחיפוש מתמיד, הנעוץ בשורשי דרך היצירה שלו, רייזינגר מפעיל מטוטלת הנעה בין התכנון הקפדני לספונטני, בין השכלתני לאינטואיטיבי, בין הביטוי התכליתי, הדורש מטרה וצידוק, לבין הביטוי החופשי המופשט, שאותו הוא שואב ממהות היצירה הציורית שלו, הבלתי מחייבת והבלתי מתחייבת כביכול. זהו כיוון שלגביו רייזינגר מרגיש נוח יותר ויותר. לאחרונה הוא שואף להתחבר בעיצוב הכרזות לחזון האמנותי, לחיפוש ולהתלבטות ולבלתי שלם, עד כדי חוסר סבלנות לתהליך המימוש והביצוע. הדבר בא לידי ביטוי בסוג העבודות שבהם הוא עוסק, כגון: עיצוב סביבות, בין אם מדובר בפיסול סביבתי כמו למשל כיכר היובל שעוצב למכון וייצמן, ובין אם מדובר בעיצוב צבעוני של חזיתות של מבנים נייחים כמו מפעל בים המלח, או עיצוב הקרונות של רכבת ישראל.

מקורות
עיצוב קרונות ושילוט ברכבת ישראל
http://www.railnewsil.com/archive/2003/na0087_05.htm
<תאריך כניסה לאתר 22.10.03>
כרזה ליום העצמאות תש"ל 1970
http://www.education.gov.il/hasbara/krazot19.htm
<תאריך כניסה לאתר 22.10.03>
תחריטים צבעוניים לעמוד האש
http://www.adanigallery.com/Reisinger/main.html#bottom
<תאריך כניסה לאתר 22.10.03>
תערוכת "Scrolls of Fire"
http://www.jhfnc.org/ScrollsofFire.html
<תאריך כניסה לאתר 22.10.03>
על השקת הספר ממבחר עבודותיו באדיבות משרד החוץ של סין
http://www.chinaembassy.org.il/eng/34282.html
<תאריך כניסה לאתר 22.10.03>
Jubilee Plaza - על רייזינגר וכיכר היובל במכון ויצמן
http://www.gemsinisrael.com/e_article000047897.htm
<תאריך כניסה לאתר 22.10.03>

כתבה: ד"ר מלכה בן-פשט

מילות מפתח:
כרזות, אדריכלות פיסולית, היצירה הישראלית, עיצוב גרפי, עיצוב סביבה.