שפת הXML היא מעין שפת HTML (השפה שבה נבנה הווב של שנות ה90) שניתנת להרחבה. בעוד שהHTML אומרת למחשב רק איך להציג את תוכן דף האינטרנט על מסך המשתמש, הXML יכולה לומר למשתמש (האנושי או האוטומטי) איך להבין את תוכן דף האינטרנט. הHTML היא שפת תצוגה ואילו הXML היא שפת ייצוג. היא סמנטית.
אם נשתמש במשל הקודם של הדואר, נוכל לומר כי באמצעות הXML ניתן לכתוב על המעטפה בצורה סטנדרטית לא רק את הכתובת, אלא גם כותרת של תוכן המכתב (משמעות המכתב). הנמשל משמעו, שאם ברצוני ללמוד קורס כמו מבוא לפסיכולוגיה, סוכן אנושי או אוטומטי יוכל לארוז לי ממקורות שונים (ספרים שונים בווב, אוניברסיטאות שונות, כתבי עת שונים וכו) קורס לפי רצונותיי וצרכי האישיים. זאת הוא יעשה בקלות ובמהירות בעזרת זיהוי הכותרת שעל עטיפת הספר הדיגיטאלי או המאמר הדיגיטאלי. הוא יוכל לארוז לי אד-הוקית אוסף הכולל מאמר העוסק בנושא פסיכולוגיה התפתחותית, עם פרק מספר העוסק בפסיכולוגיה קוגניטיבית, עם שיעור מוקלט מקורס העוסק בשיטות מחקר בפסיכולוגיה וכו.
תכונת ההרחבה של הXML מאפשרת לכל ארגון להשתמש בסטנדרט הבסיסי האוניברסאלי שהוא מעין תבנית מחייבת את כולם. אבל מעל הטמפלט האוניברסאלי, הארגון יכול להחליט על תבנית פנים ארגוני מחייב. תת-תבנית שכזה נקרא סכמה או הצהרת סוג מסמך DTD. וכך הלאה, כל מחלקה בארגון יכולה להחליט שאצלה יהיה בשימוש תת-תת-טמפלט פנים מחלקתי. כלל היסוד הקובע הוא כלל ההורשה (Inheritance) שאומר שהבן מחויב לכללי היסוד של אביו. דהיינו שהארגון מחויב לכללי היסוד האוניברסאליים והמחלקה מחויבת לכללי היסוד של הארגון, אך לא ההיפך. דהיינו שהארגון לא מחויב לכללי היסוד של המחלקה וכו. כלל ההורשה מאפשר לבנים להרחיב את הטמפלט של האב אך לא להפר אותו.
ההורשה המודולארית שהוצגה בשתי הפסקאות האחרונות מאפשרת לארגון לאחסן בסיסי נתונים בנושאים רבים במבנים של עץ ולנהל ידע מאוחסן זה בצורה יעילה.
|
הוסיפו תגובה
שילחו פריט
הורדת הפרק