פרק מתוך הספר “התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת ישראל”
היישוב התגייס לסייע לבריטניה במאמץ המלחמה הן במישור הצבאי והן במישור הכלכלי. להלן ייסקר
הסיוע בקצרה ותידון השפעתו על התפתחות היישוב בתקופת המלחמה.
הגיוס לצבא הבריטי והקמת החי”ל (חטיבה יהודית לוחמת) במרכז ענייניה של הנהגת היישוב עמדו בראשית המלחמה שאלת מאמץ המלחמה של היישוב ובעיית כינונו של כוח צבאי יהודי, שיוכל לסייע למאמץ זה. אולם יוזמות הגיוס של המנהיגים הציונים לא התקבלו אצל הבריטים.
הבריטים חששו מתגובת הערבים וממסירת נשק לידי היהודים ולכן סרבו להקים יחידות קרביות עצמאיות של יהודים. שאיפות ההנהלה הציונית לתת ביטוי גלוי וייצוג הולם
ליהודים במלחמה נגד הנאצים, נענו רק בשלהי המלחמה, באוגוסט 1944. ואולם הסוכנות היהודית ניהלה כל זמן המלחמה תעמולת גיוס נמרצת שזכתה להענות רבה בקרב היישוב (ראה כרוז) .
בין ראשי הפעילים להגברת הגיוס לצבא הבריטי היו חיים וייצמן, שהיה נשיא ההסתדרות הציונית בשעה זו, ומשה שרתוק, שכיהן אז כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
הקריאה להתגייסות לשורות הצבא הבריטי עוררה גם התנגדות. רבים ביישוב סברו, כי אין לפזר מתגייסים יהודים מחוץ לגבולות הארץ, ומוטב לטפח כוח לוחם עצמאי ולהתכונן למבחנים הצפויים בעתיד. לא אחת התעוררה סביב שאלת ההתגייסות מחלוקת על העדפת “גיוס עם מדים” על “גיוס ללא מדים”, תוך שיקול צרכי היישוב לאחר המלחמה.
בהתפתחות לקראת הקמתן של יחידות עבריות עצמאיות במסגרת הצבא הבריטי הסתמנו שלבים
אחדים:
1940-1939 – יהודים מארץ-ישראל התקבלו ליחידות שירותים שונות, ובעיקר ל”חפרים”.
סתיו 1940 – הוסכם על הקמת שני גדודים קרביים, יהודי וערבי, במסגרת רג’ימנט בריטי (באפ”ס).
ראשית 1941 – התכנית להקמת חטיבה יהודית במסגרת בריטית הגיעה אל סף המימוש, אך נגנזה בלחץ גורמים פרו-ערביים.
אוגוסט 1942 – שר המלחמה הבריטי הכריז על הקמת חטיבה ארץ-ישראלית מיוחדת, ובה גדודים יהודיים וערביים. בכך נענו הבריטים לתביעת היישוב לשתפו בהגנת הארץ לנוכח איומי הפלישה הנאצית בצפון אפריקה.
אוגוסט 1944 – הוקמה “החטיבה היהודית הלוחמת” )חי”ל( – במסגרת הצבא הבריטי, תחת דגל כחול-לבן. (ראה מכתב ויצמן לגריג) .
