במקביל לגיוס הפומבי לצבא הבריטי, שיתפו עצמם כוחות “ההגנה” הליגאליים והבלתי ליגאליים (ראה הרכב כוחות “ההגנה” ערב המלחמה) במאמץ המלחמה הכללי. הנוטרות – הזרוע הליגאלית, היתה כפופה לבריטים מעצם טיבה, בהיותה כוח עזר להגנה על היישוב. אך גם זרועות ההגנה הבלתי ליגאליים, כמו יחידות הפלמ”ח, העמידו מתוכן יחידות שונות, שסייעו לבנות הברית במלחמה.
לא כאן המקום לעמוד על הרקע להקמתו של הפלמ”ח (פלוגות מחץ), ואולם בהקשר לענייננו יצוין, כי עם התקרב סכנת הפלישה הגרמנית, הבשיל הרעיון שיש למהר ולקים כוח ארצי מגויס בתמידות, כוח נייד ובעל כושר פעולה מהיר ומקיף. הקמתן של פלוגות המחץ במאי 1941 היתה ביטוי לצורך זה.
להלן נעמוד על הקשר בין הקמת יחידות הפלמ”ח ובין הבריטים, ועל תרומתן למאמץ המלחמה המשותף.
כבר בראשית המלחמה נקבע הסכם בין הבריטים לנציגי המחלקה המדינית של הסוכנות, לפיו יופנו בחורים מן הארץ לפעולות מיוחדות של לוחמה זעירה, כגון ריגול, קשר, חבלה בשטח האויב (ראה הסכם). (לבריטים היו הסכמים דומים גם עם תנועות מחתרת וממשלות גולות אחרות באירופה. הסוכנות היהודית הופיעה בפני שלטונות בריטניה כנציגת היישוב המוכרת).
בעקבות ההסכם ביצעו צעירים מכוחות המגן בארץ פעולות רבות, בארץ ומאחורי קווי האויב, ולהלן הידועות שבהן:
– פעולות “המחלקה הערבית” (המסתערבים) – מחלקה שאנשיה חדרו לסוריה לשם איסוף ידיעות על האויב.
– פעולת כ”ג “יורדי הסירה” – במאי 1941 הפליגו 23 בחורים ללבנון במטרה לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי. עקבותיהם לא נודעו.
– ביוני 1941 השתתפו כ-30 בחורים מגרעיני פלמ”ח בפעולות סיור וסיוע לפלישת בנות הברית לסוריה כמורי דרך וכחבלנים.
– דוד רזיאל, מפקד האצ”ל, נשלח בשנת 1941 בשליחות הבריטים לסייע בתפקידי ריגול בעת המרד הפרו-נאצי בעיראק. הוא נפל בעת שליחות זו. גם חברי אצ”ל אחרים מילאו תפקידים בשירות הריגול הבריטי.
– בקיץ 1942 הגיע שיתוף הפעולה בין הפלמ”ח לבריטים לשיאו. איום פלישה של הגרמנים לארץ-ישראל הביא להכנת “תכנית ארץ-ישראלית” שבמסגרתה אמור היה הפלמ”ח לשמש כוח פרטיזני נגד הכובש הגרמני . כך נולדה “תכנית הצפון” .
– בקיץ זה הוקמה גם “המחלקה הגרמנית”, שנועדה לפעולות חבלה וקומנדו מאחורי קווי האויב במדבר המערבי, אך לא הגיעה לפעולה של ממש.
למרות התרופפותו ההולכת וגוברת של השיתוף עם הבריטים אחרי 1942 צצו גם מאוחר יותר תכניות שיתוף, הידועה ביניהן היא תכנית הצנחנים.
– הצנחת צנחנים יהודים מעבר לקווי האויב נעשתה, מבחינת הבריטים, למטרות ריגול וחבלה. היוזמה באה מהצד היהודי, עם החרפת ההכרח ביצירת מגע עם שארית הפליטה בארצות הכיבוש ובמציאת דרכים להצלה.
במהלך תקופת השיתוף עם הבריטים בתחום הצבאי, קיבלו מאות מבני היישוב הדרכה ואימונים אינטנסיביים בתחומים מגוונים של לוחמה צבאית מודרנית; הוכשרו יחידות קומנדו וחבלנים, נתקיימו קורסים לאלחוטאים ולמקצועות החשמל והרדיו. הוכשרו צלפים וצנחנים ונתקיימו קורסים למפקדים בדרגות שונות. כל אלה תרמו תרומה חשובה ביותר להפיכת ה”הגנה” של ימי המאורעות ל”צבא בדרך” של ימי המאבק על העצמאות.
– –
