ארצות הברית: שחרור ממבוכה
הניצחון הישראלי פטר את ארה"ב מדילמה חמורה
מאת: י. נתן
מקור: מבט חדש, 15.6.67
הליברלים: בל תשמש ארה"ב "שוטר העולם"
תנועת צבאותיו של נאצר לסיני וחסימת מיצרי טירן התקבלה כהפתעה גמורה בארה"ב כבישראל.
ממשלת ארה"ב, העסוקה, רובה ככולה, בניהול המלחמה בוייטנאם, לא היתה ערוכה לקליטת אותות הסכנה הקרובה במזרח התיכון. משקיפים אמריקאים הצביעו על העובדה, כי מאז התפטרותו של ריימונד א. הייר, ב3- לאפריל 1967, לא מונה לו עדיין מחליף שישמש כעוזר מיוחד לשר החוץ לענייני המזרח התיכון. יותר מזה, מאז 1965, לא היה בבית הלבן איש מיוחד בעל מעמד בכיר, שיופקד על קשר עם הקהילה היהודית בארה"ב וענייניה של ישראל.
מאיר פלדמן, שמילא בהצלחה תפקיד זה, סיים את שירותו ב1965, מבלי שימונה לו מחליף לביצוע התפקידים המוזכרים לעיל, תפקידים שמעולם לא הוגדרו באורח פורמלי, אך הוכיחו את נחיצותם לשני הצדדים – הישראלי והאמריקני.
ואלט רוסטוב, שבא במקומו של מק-ג'ורג' בונדי כמזכיר המועצה הלאומית לביטחון וכעוזרו הבכיר של ג'ונסון לענייני ביטחון לאומי ירש, בין השאר, גם את תפקידיו של פלדמן, אך היה עסוק מדי בבעיה האמריקאית החמורה ביותר מבחינה פנימית וחיצונית – המלחמה בוייטנאם.
שני עיתונאים אמריקאים, מחברי טור נפוץ ובעל השפעה, רונלד איבנס ורוברט נובק, טוענים כי בתקופה האחרונה הועברו אזהרות סודיות למשרד החוץ האמריקאי ביחס להתערערות המצב במזרח התיכון. האזהרות, שלפחות בחלקן באו מחוגים הקרובים לממשלת ישראל, הצביעו על ההתייעצויות התכופות שנערכו בקהיר בין נציגים רוסים ומצריים כשגולת הכותרת להן משמש ביקורו של שר החוץ הסובייטי, א. גרומיקו, בקהיר. משקיפים אחרים גילו גם שינוי בולט ותוקפני בנאומיו של גאמל עבדול נאצר.
סנטור י. יעבץ, מניו יורק, שיגר אגרות מספר בנושא זה לשר החוץ האמריקאי. באגרת התשובה של דין ראסק, טוען שר החוץ האמריקאי בין השאר, כי אין הוא רואה כל סימן, שצרפת ובריטניה מעיינות בנסיגה מההתחייבות לישראל, הכלולה בהצהרת 3 המעצמות ממאי 1950.
הערכה שהופרכה, כידוע, רק ימים מספר לאחר מכן; אולם עיתונאים מדגישים כי ממשלת ארה"ב לא היתה ערוכה לקלוט את אותות הסכנה, ולא היתה מוכנה להודות בקיומה. הסיבה העיקרית לכך – מלחמת וייטנאם.
הבעיה: וייטנאם מהתחייבות צבאית שולית הפכה התערבותה של ארה"ב בוייטנאם למלחמה בהיקף עצום, השלישית בגודלה בהיסטוריה האמריקנית.
כחצי מיליון חיילים אמריקאים משתתפים באורח פעיל במלחמה זו, והיא תעלה השנה למשלם המיסים האמריקאי כ24- ביליון דולר; הגרעון בתקציב הממשלה עשוי להגיע בשל מלחמה זו, לסכום דומה.
ואם לא די בכך, הרי שממדיה המבהילים של המלחמה אינם נראים, עדיין, כשלב אחרון באסקלציה של המלחמה בוייטנאם, ובארה"ב שוררת חרדה מתמדת, כי היא עשויה להביא להתערבות סינית, או רוסית, וכך להפוך למלחמת עולם.
גודל ההתחייבות האמריקאית בוייטנאם; הצורך במשאבים כה גדולים להמשכתה מכבידים, אם לא משתקים, למרות ההכחשות החוזרות ונישנות של האדמיניסטרציה, יוזמה צבאית אמריקאית קונבנציונלית באיזורים אחרים של העולם.
לעובדה זו נודעה חשיבות עצומה בקביעת מדיניות ארה"ב במשבר הנוכחי הפוקד את המזרח התיכון.
יתר על כן – אחת התיאוריות הרווחות בארה"ב היא, כי ברית המועצות ביקשה לפתוח "חזית שנייה" ביחסים הבין גושיים במזרח התיכון, כדי לכפות על האמריקאים פשרה בוייטנאם, או לפחות להקל על הלחץ האמריקאי בחזית זאת. ברית המועצות – לפי תיאוריה זו – העריכה כי ארצות הברית תאלץ להתפשר עם הלחץ הסובייטי במזרח התיכון.
לביסוס תיאוריה זו מצביעים גם משקיפים על חיזוק הצי הסובייטי במזרח התיכון בתשובה לתנועות יחידות הצי השישי, עם תחילת המשבר הנוכחי.
עובדה נוספת, המעידה על נכונות הרוסים להגביר את לחצם – הן ההפרעות שערכו יחידות הצי הסובייטיות לאימוני הצי האמריקאי במימי יפן.
הליברלים: בל תשמש ארה"ב "שוטר העולם"
מלחמת וייטנאם לא רק שיבשה חלק נכבד מהמשאבים שארה"ב מוכנה לשעבד למלחמה קונבנציונלית בתקופה של שלום; היא גם איימה, תקופה מסויימת, על עתידו הפוליטי של הנשיא, ויצרה אווירה המכבידה על כל יזמה צבאית נוספת של האדמיניסטרציה.
הביקורת על מלחמת וייטנאם באה בעיקרה מחוגים ליברליים, בתוכם יהודים רבים, שפיתחו תיאוריה שניתן לכנותה "בדלנות חדשה". עיקרה – מחאה נגד התיימרותה של ארה"ב לשמש כ"שוטר העולם". כלומר – כנגד נכונותה של ממשלת ארה"ב לשעבד כוחות אמריקאיים בחזיתות פחותות ערך, או במקרים בהם אין קיימת תוקפנות קומוניסטית זרה ישירה וברורה.
כשהציב נאצר את האיום הטוטלי על ישראל – החלו דוברים ליברליים מובהקים, בהם מנהיגים יהודיים, לתבוע קיומן של ההבטחות שניתנו לישראל על ידי ממשלות ארה"ב.
התביעה הושמעה באווירה אוהדת לישראל, אך על רקע של היסוסים הולכים וגדלים בדעת הקהל האמריקאית לגבי נטילת התחייבויות צבאיות נוספות. ראש מערכת ה"ניו-יורק טיימס" בוושינגטון, תום ויקר, ציין במפורש כי ג'ונסון לא יכול היה שלא להיות מרוצה, ממצבם של אותם חוגים ליברליים שתבעו ממנו בתוקף להימנע מלשעבד צבא אמריקאי "לתפקידי שיטור" בעולם, ואילו עתה הם תובעים כי ארה"ב תגן על זכויותיה של אומה קטנה – ישראל – מפני תוקפנות.
ג'ונסון מבקש להרוויח זמן
לג'ונסון לא היתה ברירה אלא לנסות ולדחות את ההכרעה; ההתחייבות בוייטנאם הכבידה; הסכנות שבהתערבות אמריקאית והתקשות עם הסובייטים היו ברורות; היענותן של ארצות אחרות ליזמת הגישוש האמריקאית היתה, במקרה הטוב, מצומצמת. זאת ועוד – לגו'נסון לא היתה ברורה עדיין עמדתה של דעת הקהל האמריקאית; וכפוליטיקאי שנון ומנוסה, העומד ערב הבחירות ב1968-, עקב בקפדנות אחר תגובותיה של דעת הקהל, שאם כי היתה אוהדת לישראל, לא התקבל הרושם שהיתה כבר חדורה רוח קרב.
משאל גלופ, שנערך בימים האחרונים – וג'ונסון הוא הלקוח בטוב ביותר של משאלי דעת קהל – מוכיח כי דעת הקהל האמריקאית עומדת ברובה לצידנו אך אין היא תומכת בהתערבות אמריקאית במזרח התיכון. עובדה זו אינה מפתיעה, כי זה מכבר הובעה סברה, שהביקורת התוקפנית, אשר הושמעה נגד מלחמת וייטנאם, אמנם אינה עשויה לכפות על ממשלת ארה"ב הפסקת המלחמה, אבל היא עשוייה להכביד על כל יזמה אמריקאית צבאית נוספת.
זה הקשר שבין מלחמת וייטנאם וישראל: יהודים רבים שהשתתפו באורח כה פעיל במערכה נגד מדיניות ארה"ב בוייטנאם ודאי עסוקים בשעה זו בחקרי לב. הנשיא ג'ונסון כבר ניסה בעבר, בשיחה עם מנהיגים יהודיים, להשוות את המצב בוייטנאם עם מצב אפשרי בישראל. היהודים הליברלים סרבו להשתכנע, וחבל.
כאשר הודיע משה דיין, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, כי ישראל תוכל לעמוד במלחמה לבדה, וכי אינו רוצה שחיילים זרים יילחמו עבורנו – עלתה ההצהרה לכותרות העיתונים. העיתונאים, והכל נשמו לרווחה…
ועדה לקביעת מדיניות
כאשר מתקשה ממשלה בקביעת מדיניות היא נקוטת בצעד אקזקוטיבי בעל משמעות סמלית העשוי לשמש, לתקופת מה, כתחליף למדיניות.
בעיצומם של הקרבות קבע ג'ונסון ועדה אקזקוטיבית מיוחדת, בראשות שר החוץ האמריקאי, ובהשתתפות מכרעת של אנשי הפנטגון, לקביעת מדיניות אמריקאית חדשה במזרח התיכון.
דובר משרד החוץ האמריקאי הזדרז להודיע ב4- ביוני, כי "עמדתנו נייטרלית במחשבה, בדיבור ובמעשה", הצהרה שלא התקבלה באהדה בבית הלבן. מטרתו של הנשיא היתה לנסות ולהרוויח זמן, למצות פתרונות דיפלומטיים ובעת ובעונה אחת לא לקומם נגדו את הבוחרים היהודיים, להם הוא זקוק ב1968-. יותר מזה, השתהותו של ג'ונסון, עשויה היתה גם להחזיר אליו בסופו של דבר את אותם יהודים שפעלו נגדו במרץ כה רב בשאלת וייטנאם, במידה שישראל חשובה להם מוייטנאם; – וג'ונסון העריך שאמנם כך הוא הדבר – סופם להתפקד במחנהו כדי שלא להביא להפקרתה של ישראל, הצלחתה העצומה של הסעודה השנתית של "מועדון הנשיאים" של המפלגה הדמוקרטית (קלוב המורכב מאזרחים התורמים למעלה מאלף דולר לקופת המפלגה הדמוקרטית) שנערך בימים האחרונים בניו-יורק, מלמד על צידקתה של תיאוריה זאת. בין חברי מועדון זה מצויים, כפי שניתן לצפות, יהודים רבים מאוד.
ג'ונסון מרוצה
האדמיניסטרציה מרוצה מניצחון ישראל ויש סיבות טובות לכך.
היא פטרה אותה מיזמה צבאית נוספת ומסכנת התנקשות מזויינת עם ברית המועצות; או שפטרה אותה מהנזק, שהיה נגרם למדיניות החוץ האמריקאית ולסיכויי בחירתו מחדש של הנשיא במידה שלא היתה באה יזמה כזאת.
נאצר, שנשאר קשור לארה"ב רק באמצעות חוט דק לטבורו, הוכה, ועמו אבד הקלף הסובייטי המרכזי במזרח התיכון.
המשטרים הפרו-מערביים כסעודיה, טוניסיה, לבנון, מרוקו, פרס, טורקיה ניצלו מאיום ברור.
ברית המועצות נכשלה בניסיון ליצור קלף של מיקוח ביחס לוייטנאם. ארה"ב פנויה להמשך מאמציה להשגת הכרעה בוייטנאם.
מבט חדש, 15.6.67, עמ' 6.