הרצועה, הגדה המערבית והפליטים – דרך לפתרון
מאת: נתן ינאי
מקור: מבט חדש, 15.6.67
החזקת שטחים למניעת הישנותה של תוקפנות
מפת הקונפדרציה האפשרית בין ישראל לירדן
לאחר שהשלים צה"ל את מלאכתו, ותשומת הלב הוסבה לשאלת
ההסדר המדיני העתיד לבוא, ברור היה לכל, כי אין לשוב לפתרונות המדיניים שלאחר מבצע סיני. דעת הקהל בישראל החלה מיד בחיפושים אחר פתרונות אלטרנטיביים למניעת הפיכתם שוב של השטחים שבשליטתנו לבסיסי תוקפנות ומלחמה כנגד ישראל.
במסגרת חיפושים אלה עסקו רבים השבוע ברעיון שהשמיע שר הביטחון משה דיין שבועות רבים לפני שנוצרה ההזדמנות להגשמתו – רעיון הקמתה של קונפדרציה בין ישראל לבין ירדן.
החזקת שטחים למניעת הישנותה של תוקפנות
החזקת שטחי אויב עד לחתימת חוזי שלום הינה מדיניות מקובלת ולגיטימית בהחלט בהיסטוריה. כמעט שלא היה מקרה שבו נסוג צבא מנצח על בסיס הסדרי הפסקת אש בלבד. כל אחת מהמעצמות, העשויה לתבוע עתה נסיגה מיידית של צבאות ישראל, נהגה לפי עקרון הפוך במלחמות בהן נטלה היא עצמה חלק. במקרים רבים השיגו מדינות שניצחו במלחמת מגן ערובות של ממש, כולל שינויי גבול והחזקת שטחי אויב לשעבר לתקופה ארוכה, גם לאחר חתימת חוזי שלום. זכות דומה ודאי קיימת כאשר אין בידי עם הנתון לתוקפנות נמשכת לכפות על אויביו חתימת חוזה שלום.
בגמר מלחמת העולם הראשונה – ביקשו המנצחים למנוע הישנות התוקפנות הגרמנית, בין השאר, גם על ידי כפיית שינויים טריטוריאליים על גרמניה והחזקה ממושכת של שטחי אויב.
חוזה ורסאי כפה על גרמניה ויתורים טריטוריאליים בגבולותיה בצפון, במזרח ובמערב. חבלי אלזס-לוריין צורפו לצרפת. חבל הסאר הועמד תחת שלטונה של צרפת לתקופה של 18 שנה, ולאחר מכן הוכרע גורלו במשאל-עם.
בתום מלחמת העולם השנייה – שוב ביקשו המנצחים למנוע היווצרותו של איום גרמני מחודש על ידי שלטון של צבאות כיבוש ושינויים טריטוריאליים, ברית המועצות לא פינתה עד עצם היום הזה את צבאה מהשטחים שהוכרו בזמנו כאיזור הכיבוש הסובייטי. וביוזמתה ובתמיכתה הוקמה בהם מדינה גרמנית – קומוניסטית הנאמנה לה.
ברם, החזקת שטחים תחת שלטון צבאי איננה בבחינת פתרון לזמן ארוך. משום כך על ישראל לבחון אפשרויות של פתרונות מדיניים משלימים שיענו על צרכי הביטחון של ישראל, שימנעו הפיכת שטחים הנמצאים עתה בשליטתנו לבסיסי תוקפנות נגדנו בעתיד.
החיוב והשלילה שבסיפוח
שעה שביקר שר הביטחון משה דיין בעיר העתיקה אמר, כי שיחררנו מקום זה על מנת לא להיפרד ממנו לעולמים. דבר זה נכון גם לגבי כמה מקומות ושטחים נוספים ששיחררנו. אך לגבי רובם של השטחים שכבשנו שיקולי התועלת המדינית והצורך הביטחוני הם שיקבעו בסופו של דבר את עמדתנו לגביהם.
האם יש לספח את רצועת עזה והגדה המערבית כולה לישראל? לרעיון הסיפוח יש יתרונות ביטחוניים ברורים. זו היא הדרך הבטוחה ביותר למניעת הישנותה של תוקפנות מאיזורים אלה, אך זאת במחיר של למעלה ממיליון אזרחים ערבים נוספים במדינת ישראל. מספר זה בנוסף לערבים שכבר גרים היום בישראל עשוי להפוך את הערבים, תוך זמן לא ארוך ממיעוט לרוב – סכנה שאין שניה לה לקיומה של ישראל. מובן שאין להעלות על הדעת סיפוח שלם למדינת ישראל מבלי להעניק בסופו של דבר זכות בחירה מלאה לכל התושבים. הענקת זכות כזאת ניתן אולי לדחותה לזמן מה, אך לא למנעה כליל.
סיפוח הרצועה והגדה בשלמותן לישראל משמעותו עשויה להיות למעשה החזרת הפליטים הערביים עם תוספת טריטוריאלית מסויימת. סיפוחם של איזורים אלה עשוי להיתקל תחילה בהתנגדותם של מעצמות מסויימות. אך בל נופתע אם מאוחר יותר הן תחלטנה לחזור בהן, מהתנגדותן ולתמוך בצעד כזה ואף תפעלנה למען ביצועו, על מנת להשיג את החזרת הפליטים. זאת הסכנה שבהשהיית יזמה ישראלית למען פתרונות מדיניים אלטרנטיביים, שימנעו אפשרות כזאת, שעימה אין ישראל יכולה לחיות.
פתרון של קונפדרציה
פתרון מסוג אחר עשוי להשאיר בידי ישראל שליטה צבאית לתקופה ארוכה בגדה וברצועה ועם זאת למנוע שינוי מהותי באוכלוסייתה של ישראל.
ניתן להעניק לאיזורים אלה אוטונומיה כלכלית ותרבותית רחבה ואילו מדינת ישראל תקבל על עצמה אחריות לתקופה ארוכה לביטחונם וליחסי החוץ של איזורים אלה. במרוצת הזמן ניתן להפוך הסדר זמני זה להסדר של קבע במסגרת של פדרציה או קונפדרציה אליה עשויה גם להצטרף ממלכת ירדן.
אפשרות זאת איננה רחוקה כל כך, משום שחוסיין המובס חייב לקבוע עתה אוריינטציה מדינית חדשה, וישראל, עשויה להציע לו את הערובה הטובה והבטוחה ביותר להמשך קיום ממלכתו. לאבדן הגדה המערבית הוא עשוי להתייחס ברגשות מעורבים, כי לו נשארה ברשותו היו תושביו ודאי גורמים עתה להפלתו המהירה.
ברור כי הסדר פדרטיבי יהיה תלוי במידה רבה ברצונם של תושבי הגדה והרצועה. ישראל לא תוכל לכפות לאורך ימים, הסדר זה אם התושבים לא ירצו בכך. אולם מתגובות ראשונות של ערבים באיזורים אלה, ומנסיונם של ערביי ישראל נראה לי ניתן להשיג שיתוף פעולה כזה. היתרונות הכלכליים שבפדרציה ברורים בהחלט – הן לחקלאות הערבית והן לתעשייה ולקבלנות הבניין הישראלית.
ודאי לתיירות שבארץ ישראל השלמה.
פתרון בעיית הפליטים
מאז צורף החלק הערבי של הגדה המערבית של ארץ ישראל לממלכת ירדן ורצועת עזה עברה לשלטון מצרים חוסלה בעצם האפשרות להקמת מדינה פלשתינאית. ירדן העדיפה לבלוע את הנתח שנפל ברשותה, או שנכבש על ידה ומיהירה לצרפו לממלכה ההאשמית. מצרים – מעולם לא העניקה אוטונומיה של ממש לרצועת עזה, אלא נהגה בה כבאיזור כבוש למימשל צבאי מצרי.
בשני המקרים – היו אלה שליטי ערב שמנעו את הקמתה של מדינה פלשתינאית באיזורים שנותרו בשליטה ערבית.
יותר מזה – שליטי מצרים וירדן לא עשו דבר ליישובם מחדש של הפליטים הערביים באיזורים אלה ומנעו אף מאחרים מלעשות. הם העדיפו להשאיר במחנות המוחזקים על ידי האו"ם מאות אלפים של אנשים, נשים וטף לגורל אכזר שסייע לטיפוח שנאתם לישראל.
עובדות אלה טושטשו בהצלחה על ידי מדינות ערב ואילו ישראל לא עשתה די כדי לפרסמן.
רובם המכריע של הפליטים – המשיכו לחיות בגבולות פלשתינה – ארץ ישראל, במרחק של עשרות קילומטרים בלבד מביתם לשעבר, תופעה שכשלעצמה אינה עשויה להצדיק את מרירותם. אחרי הכל – אין זאת תופעה בודדת ומיוחדת במינה בעולם, היא מתרחשת גם בהעדר מלחמה. בעיקר כשהמדובר בתזוזה של אוכלוסין בתחומי יחידה גאוגרפית אחת ובמסגרת של קבוצה אתנית משותפת.
הבעיה האנושית העמוקה של הפליטים החלה משעה שנמנע יישובם מחדש, ומשעה שהחלו לשמש כקלף וכחוד חנית במערכה המדינית והצבאית של ארצות ערב, בהנהגת מצרים, נגד ישראל.
ישראל הודיעה פעמים רבות על נכונותה לסייע ביישובם מחדש של הפליטים, גישה יחידה במינה מצד עם מנצח, שרק ארצות הברית העשירה קדמה לה בכך הן בנכונות והן במעשה. יזמתה של ישראל נדחתה על ידי ארצות ערב, נסיונות הידברות עם הפליטים עצמם טורפדו אף הם על ידי אותן ממשלות. כך נוצר מצב משונה ומביך.
משונה – משום שרובם של יושבי הגדה המערבית של ירדן חיו בארץ ישראל, זיהו את עצמם כפלשתינאים, אך קיבלו אזרחות ירדנית, נתמכו על ידי האו"ם ותבעו שובם לישראל. כאילו ניתן ליישב בין אזרחות ירדנית וזהות פלשתינאית או כאילו שאין הם יושבים בארץ ישראל, נוצר מצב מביך – משום שמאות אלפי פליטים ערבים רוכזו על גבולותינו, האחריות המוסרית לגורלם הוטלה על שכמנו מבלי שניתן לנו לעשות דבר ליישובם.
עתה, לאחר ניצחון צה"ל וכיבוש הרצועה והגדה המערבית של ירדן ניתנת לישראל הזדמנות לפתור את בעיית הפליטים ביזמתה ולחסל מוקד של שנאה ומתיחות, ולפתור בעייה לגיטימית יחידה שהועלתה על ידי ארצות ערב.
הבעיה תובעת פתרון, הערבים מנעו אותו בכוח. לישראל ניתנת עתה האפשרות להוכיח את רצונה הטוב ולנסות ולפתור את הבעיה בדרך שלא תערער את ביטחונה ולא תמנע את המשך פיתוחה. יותר מזה, היא יכולה לפתור בעיה זאת בשטחים שבעצם מלכתחילה נועדו לכך. לשם כך על ישראל לגייס תמיכה כספית בין לאומית שוודאי ניתן להשיגה. התקציב השוטף להחזקתם של הפליטים אף הוא איננו קטן ובגלל אופיו הבלתי קונסטרוקטיבי קשה לגייס לו תורמים נצחיים, הצעה קונסטרוקטיבית לפתרון הבעיה עשויה להביא לתרומות נפרדות יותר.
במידה שירדן תצטרף לקונפדרציה עם ישראל, אפשר יהיה לנסות ולשכנעה ליישב חלק מהפליטים במפעלי פיתוח בגדה המזרחית אולם הצטרפותה של ממלכת ירדן לקונפדרציה בהשתתפות ישראל אינה תנאי הכרחי להקמתה, גם לא לתכנית יישובם של הפליטים באיזורים שנכבשו.
מבט חדש, 15.6.67, עמ' 2-3
