ייחודה של העלייה בשנות ה-50
(מתוך החוברת: העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה, ההסתדרות תשמ"ג, עמ' 10-12)
העלייה ההמונית שונה הייתה באופייה מכל העליות שהגיעו לארץ בתקופת היישוב. אם כי גם כל עלייה, מאלו שעלו ארצה החל משנות ה-80 של המאה ה-19, שונה הייתה בהרכבה מקודמתה. אולם ניתן למצוא קווים משותפים בכל העליות שקדמו לעליה ההמונית שעם קום המדינה; מרבית העולים בעליות הקודמות באו ממזרח אירופה כשהם נדחפים על ידי גילויי אנטישמיות, מצב כלכלי קשה, קשיים חברתיים, ומעל הכל על-ידי שאיפה אל הארץ שבה יוכלו "לבנות ולהבנות". הרעיון שאיחדם היה אידיאל של בניית חיים חדשים – "חברת מופת".
העלייה ההמונית של שנות ה-50 הייתה "קיבוץ גלויות" הלכה למעשה. היו קווי דמיון בינה לבין העליות הקודמות. אך היו קווי אופי שייחדו אותה ואלו לא היו מוכרים קודם לכן.
עלייה זו, כמו העליות הקודמות, הגיעה לארץ בשל סיבות שונות ורבות כגון: אי-בטחון מדיני, חברתי ותרבותי בארצות מושבם של היהודים, בעיקר בארצות האיסלאם. אולם בניגוד לעליות קודמות, שמרביתן באו מאירופה, שמרו יהודים אלה על דפוסי חיים מזה מאות בשנים. הם לא הצמיחו מערכות של ערכים המכוונים ליצירת הוויה קיבוצית ולאומית חדשה.
הסיבה העיקרית לעלייה בשנות ה-50 הייתה הרצון להשיג ביטחון כלכלי וחברתי, תוך סולידאריות בסיסית עם הציבור היהודי שבתוכו חיו ועמו עלו ארצה. זאת ללא הכנה מוקדמת ליצירת תרבות, ערכים, תכנים וענפים כלכליים חדשים.
עולים אלו נטו להמשיך עיסוקם באותם ענפי כלכלה שבהם עסקו בארצות מושבם. בכך הם שונים מחלק מאנשי העליות הקודמות אשר אנשיהן שינו לחלוטין את תחומי עיסוקם והתכוננו לכך מבעוד מועד בארצות מושבם במסגרת ההכשרות. המטרה שהנחתה אותם בתהליך זה הייתה – טובת הארץ, שמשמעותה הייתה עיסוק בחקלאות ובחרושת, ובעיקר בחקלאות.
גם באשר למשברים החברתיים והתרבותיים, שהם מנת חלקו של כל עולה, קיים שוני מהותי בין העליות הקודמות לעלייה ההמונית.
העולים, תושבי ארצות אירופה, עברו את משבר עולם המסורת ותהליך החילון עוד בארצות מושבם, שבהן התרחשו תהליכים של התפתחות תרבותית וחברתית, למשל – הדמוקרטיזציה וכן ראשיתם של רעיונות סוציאליסטיים ותהליכים מהפכניים. עם עלייתם ארצה, עלייה שהייתה בעיקרה עלית בודדים, רובם צעירים, נוצר תהליך של שבירת דפוסי המסורת המשפחתית, ושבירת התכנים הרוחניים – הדתיים מסורתיים. משבר זה ובעקבותיו בניית עולם ערכי חדש עוד לפני העלייה לארץ, חשיבותו בולטת במיוחד באשר לקליטת העלייה בארץ. עולים אלה יכלו להתמודד ביתר קלות עם הקושי ומשברי הקליטה, וזאת בשל היותם מוכנים נפשית לקראת השינוי שהחל בהיותם עדיין בגולה. עם זאת אין לשכוח שרבים מהעולים נשברו וירדו מן הארץ. בכל העליות, החל מהראשונה וכלה בחמישית היה מספר היורדים רב.
שונה הוא המצב באשר לעליות בשנות ה-50. למעלה מ-50% מהעולים הגיעו מארצות אסיה ואפריקה. מרביתם עלו בשל הסיבות הבאות: התעוררות משיחית בעקבות הקמת המדינה; הלחץ עליהם בארצות ערב שהובסו במלחמת השחרור; יוזמת הסוכנות ופעולתה לעידוד עלייתם. אנשים אלה הגיעו בקבוצות גדולות, משפחות משפחות, על נשיהם, טפם וזקניהם, כשהם נתונים עדיין במסגרת החברתית והכלכלית שאותה קיימו זה מאות בשנים. אמנם במספר קהילות היו הדברים שונים במעט כגון: מרוקו ועיראק, אולם ציונות מגובשת – תנועתית-פוליטית נוסח מזרח אירופה ומרכזה, לא צמחה בקרבם.
עולים אלה, מכיוון שלא הונעו על ידי אותן שאיפות, חברתיות ופוליטיות, כאלו שהוזכרו לגבי העליות הקודמות, פרט לאהבת ציון המקובלת במסורת היהודית, לא ראו ואף לא הבינו את הדרכים הלאומיות והכלכליות, ובוודאי שלא את האידיאלים החברתיים שלמענם נלחמו ונאבקו אנשי העליות הקודמות. ומאותם סיבות עצמן לא הבינה אותם האוכלוסייה הקולטת. בעצם טיבו של שוני זה מצויים יסודות משברי העלייה וקשיי קליטתה. בכך נעוצות רבות מבעיותיה של החברה הישראלית היום.
משירי הכמיהה והגעגועים לציון
משירי רבי שלום שבזי
… יום אזכרה ציון
ויהמה לבי
שכל חמדת רעיון
שוכן בתוך קרבי
ונאום דבר החזיון
יעיר בתוך חובי
אקרא לאל עליון
צורי ראה עלבי
משירי ר' סלימאן מנחם מני
כגבור הארץ
ומי זה אשר לו לבב אנשים/ לא תצוק בו חבת ארץ מולדת בה אבות שפכו דמים עלי אישים/ אליה בת עמי תמיד סופדת לא לא, חי נפשי נשבעתי וחי אל/ לא אעמוד מנגד כאורח רק כגבור ארוץ בכוח האל/ ולה אקריב דמי עלי מזבח
משירי ר' יהודה הלוי
ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך
דורשי שלומך, והם יתר עדרייך
מים ומזרח ומצפון ותימן,
שלום רחוק וקרוב שאי מכל עברייך,
ושלום אסירי תאוה, נותן דמעיו
כטל-חרמון, ונכסף לרדתם על הררייך!
לבכות ענותך אני חתום, ועת אחלום
שיבת שבותך – אני כינור לשירייך! —
— אשרי מחכה ויגיע ויראה
עלות אורך, וייבקע עליך שחרייך, –
לראות בטובת בחירייך
ולעלוז בשמחתך בשובך אלי קדמת נעורייך
מתוך תפילת שמונה עשרה
אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך-עלינו והופע והינשא עלינו לעיני כל חי וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי הארץ. והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם.
ליקוטי תפילה לרבי נחמן מנמירוב
— ריבונו של עולם, רחם עלינו ברחמיך הרבים ותעורר את לבבנו ואת לבב זרענו ולבב כל עמך בית ישראל שיהיו לנו כיסופין וגעגועים גדולים והשתוקקות נמרץ לארץ-ישראל, ובסוף נשתוקק תמיד באמת לבא לארץ-ישראל, עד אשר תזכנו ברחמיך לבא לארץ הקדושה במהרה, למען נזכה על ידי זה להתעורר באמת לעבודתך וליראתך.