תוכניות ההתיישבות 1952-1948

(מתוך החוברת: העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה, ההסתדרות תשמ"ג , עמ' 36-44)

 

הקמת מושבי העולים

שהממשלה הראשונה של מדינת ישראל ראתה את תכניות ההתיישבות כראש משימותיה, ודבר זה בא לידי ביטוי בקווי היסוד שהגישה לכנסת הראשונה, ושאושרו ביום 11.3.1949.

 

להלן סעיפים מתוך הפרק תכניות  הפיתוח:        

סעיף א: אכלוס מהיר ומאוזן של שטחי המדינה דלי-אוכלוסין ומניעת ריכוז מופרז בכרכים

סעיף ג: ביצוע מפעלי השקאה בעמקים ובערבות הנגב, ייעור ההרים, ייבוש הביצות, השבחת הקרקע ופיתוח חקלאי בכל חלקי הארץ

סעיף ד: הלאמת מקורות המים, אוצרות הטבע אדמות האזורים השוממים ושירותים שבהם תלוי בטחון המדינה

סעיף ה: פיתוח חובה של קרקעות מוזנחות, אם על ידי העברה    לרשות-הפיתוח של המדינה או על ידי הטלת מסים מיוחדים

סעיף ז: שקידה על פיתוח משקי עבודה בכפר ובעיר ועל הרחבת      ההתיישבות והקואופרציה העובדת לכל צורותיהן, מתוך      שמירת חופש הגדרה עצמית בבחירת צורת חיים בהתיישבות

בועידה החקלאית השביעית שהתכנסה בפתח-תקווה בימים 14-11 ביולי       התווה ראש הממשלה דוד בן גוריון שבעה קווי פעולה של ממשלת   1949   ישראל בשטח ההתיישבות החקלאית בארבע השנים הבאות:         . ליישב על הקרקע 150 אלף נפש בחמש-מאות ישובים חדשים

I   . לפתח חקלאות מגוונת ואינטנסיבית, שתוכל לספק מזון לאוכלוסייה   II   ולייצר מוצרים חקלאיים לייצוא, נוסף להדרים

. על המדינה להגיש את כל העזרה החוקית, המוסרית, המשקית   III   והארגונית לטיפוח היסודות העיקריים של ההתיישבות העובדת:      עבודה עצמית ועזרה הדדית

. העלאת פריון העבודה בחלקות בכדי להבטיח לחקלאים רמת-חיים   VI   גבוהה

. להקים חגורה של יישובי-ספר שימלאו תפקיד מכריע במערכת   V   הביטחון

. לפתח את הנגב המזרחי והדרומי (ארץ אדום) להתיישבות חקלאית,   IV   לתעשייה, לדייג ולספנות

. לתת חינוך חקלאי לכל הנוער. יוחק חוק בכנסת לעשות את   IIV   ההכשרה החקלאית חלק אורגני משירות הצבא, בכדי להבטיח      שחלק גדול של הנוער יקדיש את חייו למפעלי ההתיישבות בארץ

בזמן שהתכנסה הועידה החקלאית השביעית הוחל בהתיישבות הגדולה      של העולים. תנועת המושבים החליטה ביוני 1948 במועצתה בכפר-      ויתקין לקלוט עולים למושבים קיימים ולהקים מושבים חדשים

אפשרויות הקליטה במושבים הקיימים היו דלות מאוד, והדגש הושם      על ארגון קבוצות עולים להתיישבות עצמאית. שליחי התנועה פשטו      במחנות, ששכנו בהם בעיקר עולים מהמחנות בקפריסין ומאירופה

ההיענות של עולים רבים לקריאה הייתה מפתיעה, וכבר במחצית      הראשונה של 1949 יושבו 45 כפרים נטושים. היו אלה כפרים שבתיהם      מאבן ואפשר היה לשפצם ולהתאימם למגורים. הכפר הראשון שאוכלס      בדרך זו על-ידי עולים מפולניה ורומניה היה עקיר, כיום בית-אליעזרי,      על-יד רחובות. 80 משפחות יוצאי בולגריה התיישבו בכפר יבנה      ואחריהם נמשך בקצב מהיר אכלוס כפרים רבים בדרום, במרכז      ובגליל

שיכון העולים בכפרים הנטושים, אמנם היה פתרון של דחק לבעיית      השיכון, אולם חיש-מהר התברר, שאי אפשר להתאים את הכפרים      האלה לדרישות של ישוב חקלאי מודרני, ואחרי זמן קצר היה צריך      לבנות יישובים חדשים במקום הכפרים. אחרי שהתמלאו הכפרים      הנטושים, שהיו בהם תנאים מינימליים לשיכון העולים, הוחל בהקמת      ישובים חדשים. המחלקה להתיישבות, שהגדילה במהירות את מספר      עובדיה וגייסה מומחים חקלאיים וטכניים, תכננה את היישובים      החדשים במקומות שנקבעו על ידי הועדה לאיתור ישובים. המועמדים      להתיישב הועברו למקום המיועד ושוכנו זמנית באוהלים. הם עבדו      בהכשרת הקרקע, בבניית בתי-המגורים וגם בעבודות-חוץ במושבות או      בערים הקרובות. מחמת מחסור אמצעים היו ממדי הבתים בתקופה זו      קטנים24 – מ"ר וקירותיהם עשויים מבלוקים ("בלוקונים"). הבית חולק      לשני חדרים ופינת רחצה ובישול. כבית-כסא שימש מבנה עץ קטן, ללא      ביוב, שהוצב בחצר

בראשית ההתיישבות החדשה התעורר ויכוח על צורת תכנון הכפר

המתכננים קבעו, כי יש להקצות לכל מתיישב כ30 – דונם אדמה, בהנחה      שבמשך הזמן יהיה אפשר להשקות את כל השטח. התעוררה שאלה      האם כל אדמת העיבוד תימצא על-יד בית המתיישב, או שרצוי להצמיד      לבית רק חלקה קטנה של 7-10 דונם לעיבוד אינטנסיבי ואת יתרת      השטח להקצות במרחק-מה מהבית. ריכוז כל האדמה בסמיכות לבית      מביא לידי הגדלה מרבית של המרחקים בין בתים ולהתארכות ניכרת      של היישוב. דבר זה ייאלץ את אנשי הכפר לבזבז זמן רב בהליכה      למרכז הכפר או ממקום למקום בתוך הכפר, מה שמכביד מאוד על      סידורי הביטחון ועל השמירה בלילות. לעומת זאת פיצול החלקות- יש      בו הכבדה על עבודת המתיישב, ששומה עליו להוציא זמן רב בהליכה או      בנסיעה מחלקה לחלקה. בלחץ תנועת המושבים התקבלה הכרעה לתכנן      את הכפרים באופן שהחלקה כולה צמודה לבית. כך נוצרו הכפרים,      שכינו אותם לאחר מכן "כפרי המגבת", הארוכים יתר על המידה ויש      בכך כדי להכביד על החיים ועל הביטחון. במרוצת הזמן חלו שינויים      בקווי התכנון ובכפרים, שתוכננו בתקופה יותר מאוחרת, נעשתה פשרה      בין שתי תפיסות התכנון

רוב המתיישבים בתקופה הראשונה היו יוצאי אירופה, בדרך כלל      התרכזו בכל ישוב מהחדשים עולים מארץ מוצא אחת, אם כי היו גם      כפרים שנבנו על ידי עולים מארצות שונות

אולם בעיה זו של ארצות המוצא החריפה, כאשר הגיעו לארץ המוני      עולים מארצות ערב: תימן, עיראק, מרוקו וכו'. במוסדות המיישבים      ובתנועות המושבים הייתה נטייה לקיים בהתיישבות קיבוץ גלויות על      מנת להקל על תהליך המיזוג של עדות ישראל

אולם ניסיונות המיזוג שנעשו נכשלו עד מהרה וכבר בתחילת      התארגנותם של היישובים נתגלו בתוכם מריבות וסכסוכים, עד שנאלצו      לבטל את המיזוג. ונקבע הכל שיש לאכלס את הכפרים על ידי עדה אחת      בלבד, אולם בכך הבעיות לא תמו. לבד מן החלוקה לפי ארצות מוצאם,      מפוצלים עולים אלה לפי מחוזות וערים שבארצות גלותם, ומשמעות      רבה נודעה גם לחמולות הממלאות תפקיד נכבד במרקם העדתי. וכבר      קרה שבני עדה אחת לא נתרצו לאכלס כפר אחד יחד עם בני עיר אחרת!      יתר על כן, יש אשר נתגלה הפירוד בין החמולות השונות שנאבקו זו בזו      על השלטון בכפר. אלה היו הקשיים שעליהם היה צריך לגבור כדי      ליישב את המחלוקת וליישר את ההדורים שנתגלו מדי פעם בישובים      שונים

הנה כי כן, מחוסר ברירה, נאלצו להקים את היישובים על בסיס חד-      עדתי: אך היו לזה במרוצת הזמן תוצאות שליליות במישור התרבותי      ובקשיים שנתגלעו בתהליך המיזוג הרוחני שבין העולים החדשים ובין      היישוב הוותיק. במשך שנים רבות שלטה בכפרים האלה שפת ארץ      המוצא של המתיישבים, יוצאי ארצות המזרח ויוצאי אירופה כאחד      למדו את השפה העברית באיטיות ובקושי רב ובמקביל ידעו לשמור      במשך תקופה ארוכה על מנהגיהם ועל ההווי המיוחד לכל עדה

מאז הוחל בהקמת יישובי העולים היה ברור לכל, כי תנאי לביצוע של      תכנית ההתיישבות- שיהיה ליווי ותינתן הדרכה לעולים על ידי חברים      מהמושבים הותיקים, שיחיו עימהם וידריכו אותם בעבודת האדמה      ובארגון חייהם בכפר, ואכן הוחל בגיוס מדריכים במושבים. אין זה קל      לחבר במושב להינתק ממשקו ולעבור למקום אחר לתקופה ארוכה,      אולם גלי העלייה הגדולים אחרי קום המדינה ואפשרויות ההתיישבות      הגדולות שנתגלו- עוררו התלהבות של חקלאים ותיקים, שראו את      משאת נפשם הולכת ומתגשמת. במשך שנה וחצי התנדבו 115 איש      ואישה מבין וותיקי המושבים להדריך את העולים בכפריהם. התפקיד      של המדריך היה קשה ומסובך. כאמור, היה רוב העולים שהתיישבו      בראשית 1949, יוצאי אירופה ולמדריכים היה קל יותר להבינם ולמצוא      שפה משותפת עימהם. בכל זאת נתקלו המדריכים מיד בבואם בתופעה      אשר ציערה והביכה אותם: העדר אמון טוטאלי. היו אלה אנשים שלא      נתנו אמון בחבריהם ואף לא ברצונם הטוב וכנותם של האנשים שבאו      לעזרתם. לא היה זה אלא לקח מר של חייהם והתנסותם במחנות      הכפייה ובמחתרת בשנות המלחמה. סבלנות רבה, חינוך ממושך      והסברה היו דרושים כדי לרכוש את אמונם. שומה היה על המדריך      לטפל בכל העניינים של המושב: בעיות ארגון וחברה וענייני המשק      החקלאי כאחד. כמו כן צריך היה לייצג את היישוב לפני המוסדות      המיישבים ולדאוג לקבלת התקציב ולעשיית דברים שהמחלקה      להתיישבות התחייבה לבצע. לימים התברר שאין בכוחו של איש אחד      לעשות את כל העבודה הזאת ולמקומות רבים הוכנסו מדריכים      מקצועיים, שלא מאנשי המושבים, שהדריכו את המתיישבים בעבודה      והמדריך המתנדב התמסר בעיקר לארגון חיי הכפר ולבעיות החברתיות      של המתיישבים

תפקידו של המדריך נעשה קשה עוד יותר, לאחר מכן, כאשר רוב      המתיישבים היו יוצאי עדות המזרח. נוספו קשיי השפה, המנטליות      הזרה של המתיישבים, השנוי של הרגלי החיים ושל דפוסי התרבות וכן      גם סכסוכי חמולות בתוך הכפרים. המדריכים השקיעו בעבודתם את כל      כוחם ומרצם אך לא תמיד הצליחו להשיג את מטרתם

כשגדל מספר העולים מעדות המזרח התברר, כי לא די בהדרכה שניתנה      וכי יש צורך גם בהדרכה מיוחדת לנשים. מעמד האישה במושבי      העלולים יוצאי ארצות המזרח היה נחות, שכן הבעל חשב שהיא רכושו      הפרטי ושהוא רשאי לעשות בה כל העולה על רוחו. ואילו האישה      השלימה עם המצב ולא תבעה לעצמה שום זכויות. התגלה הפער העצום      שבין המצב הזה ובין מעמד האישה במושבי העובדים, שם הייתה      שותפה מלאה בזכויות ובאחריות. היה זה מצב המחייב שיטפלו בו      באורך-רוח ובתבונה, והיה בראש וראשונה מנת חלקן של חברות      המושבים שהתנדבו להדרכה. לבד מהבדלי המעמד שבין המינים צריך      היה לגשר גם על הפער העמוק בהרגלי חיים וניהול משק הבית ולהקנות      הרגלים אלמנטריים: כיצד משתמשים בפתיליה, בצלחת, בסכין ובמזלג;      וכיצד מגדלים ילדים בתנאים של היגיינה מינימלית; ורק לאחר מכן      אפשר היה לעבור לשיתוף הנשים בעבודה במשק. הפער הרב-דורי בין      הציביליזאציה של העולים לבין המציאות בארץ, הובלט ביתר שאת עם      עלייתן של קהילות יהודיות מארצות נחשלות. במאמרו "לתולדותיה של      ההתיישבות החדשה" מספר יצחק קורן על היהודים מהרי האטלס      בצפון אפריקה, שהובאו היישר מהאוניה לחבל לכיש להתיישב שם

המחלקה להתיישבות של הסוכנות הכינה להם בתים יפים ומרווחים      (במקום הבלוקונים כבר בנו בתים של ממש) מרוהטים המיטות,      שולחנות וכיסאות, כלים במטבח וכו'. לא עברו יומיים ואנשי הסוכנות      הוזעקו לכפר ולא האמינו למראות עיניהם: בחצרות לפני הבתים      התגוללו מזרונים ומיטות שהושלכו מן החדרים. כאשר נכנסו לבתים      ראו והנה החדרים ריקים מכל ריהוט, ובני המשפחה יושבים ברגליים      משוכלות על הרצפה. הקירות היו מלוכלכים והתקרה מפוחמת מעשן      המדורה שבערה באחת מפינות החדר. נתברר, שהם זרקו החוצה את      הפתיליות והפרימוסים שקיבלו ובמקומם הביאו לחדרים זרדים      וקוצים להבעיר אש ולהכין תבשילים. אנשים אלה ששכנו בארצם      בכוכים ובמערות ושמימיהם לא ראו כלי-בישול מודרניים ולא השתמשו      במיטות ובמזרונים, התמרדו עתה נגד ה"ציביליזציה" שנכפתה עליהם

עשרות חברות מהמושבים הותיקים, רובן קשישות, נרתמו להדרכה. הן      עברו ממושב למושב, לימדו והדריכו בהלכות ניקיון, בישול, טיפול      בילדים, והחדירו בנשי העולים את הכרת הערך העצמי והשוויון

בנוסף על תכנון יישובים חקלאיים בהתאם לתנאי אזורם החל ב1950 –      בהקמת עוד סוג של ישובים שנתכנו "כפרי עבודה". יוזמם של      היישובים האלה היה יוסף וייץ, מנהל הקרן הקיימת לישראל

היישובים החקלאיים הקיימים והמתוכננים השתבצו באזורים שלא      חסרה בהם אדמה שאפשר להקים עליה משק חקלאי. לעומת זה, באזור      ההר- בצפון וסמוך לירושלים- נותרו מרחבים שלא היה אפשר לתכננם      כיישובים חקלאיים מחמת מיעוט אדמה חקלאית. יוסף וייץ הגה את      תכניתו, מתוך כוונה ליישב חלק משטחי ההר, מטעמים ביטחוניים      ולאומיים. לפי הצעתו של וויץ, צריך היה להקים באזורי ההר כפרי      עבודה, שבהם יועסקו העולים בשנים הראשונות, בסלילת דרכים,      בהכשרת קרקע ובייעור. העבודה תיעשה על-ידי הקרן הקיימת      והמתיישבים יתקיימו משכר העבודה. ככל שיוכשרו שטחי קרקע      מתאימים, יוחל בפיתוח ענפי חקלאות: מטעים, גידול-ירקות וענפי-חי

באופן הדרגתי יהפכו כפרי העבודה למושבים חקלאיים המתקיימים      מהכנסות המשק. היה עוד נימוק להקמת כפרי-העבודה: הפעולה      ההתיישבותית הנרחבת הייתה כרוכה בסכומי עתק שלא נמצאו בידי      הסוכנות היהודית. לצורך הקמת כפרי-העבודה נתחייבו הממשלה      והסוכנות להשקיע רק בבניית שיכון ובשירותים האלמנטריים      למתיישבים. ובאשר לקיומם- לכך דאגה הקרן הקיימת על ידי ייזום      עבודות בקנה מידה גדול

במשך 3 שנים הוקמו למעלה מעשרים כפרי עבודה בגליל ובהרי      ירושלים, שאוכלסו על ידי עולים מעדות המזרח. תחילה היה הטיפול      בכפרים אלה מוטל על המחלקה להתיישבות והקרן הקיימת. אחרי      תקופת ניסיון קצרה הוסכם בין שני המוסדות על רשות מיוחדת לטיפול      בעשרת כפרי העבודה בגליל העליון, שבראשם הועמד יוסף וייץ

דרכם של המתיישבים בכפרי -העבודה לא הייתה סוגה בשושנים. תנאי      החיים והעבודה היו קשים מאוד. אנשים, שלא התנסו בעבודה גופנית-      היה קשה להם מאוד להסתגל לעבודות המפרכות של עיזוק וחפירת      בורות לנטיעה בשטחים המסולעים. שכר העבודה, שהקרן הקיימת      שילמה, הספיק בדוחק לקיום המשפחות מרובות -הילדים, ולא ייפלא      שעולים רבים נטשו את הכפרים ובחרו לעבור למקומות התיישבות      נוחים יותר או לערים או למושבות שבאזור החוף. תחת העוזבים באו      אחרים מן המחנות וממדי התחלופה היו גדולים. אך-על-פי-כן לאט-לאט      הוכשרו שטחי קרקע גדולים למדי ונוצר בסיס להתיישבות ברוב      הכפרים, אשר חזרו לטיפולה של המחלקה להתיישבות והפכו מושבים      לכל דבר. תכנית המשק הותאמה לתנאי המקום: לכל מתיישב ניתנה      חלקת מטע- נשירים או כרם ענבים, וכתוספת פותח ענף העופות שבמשך      הזמן תפס לפי שיעור הכנסותיו את המקום המרכזי במשק. כפרים      אחדים, שבהם לא נוצרו תנאי התיישבות מתאימים חוסלו

בארבע השנים: תש"ט-תשי"ב, הוקמו 147 מושבי עולים ו-21 כפרי עבודה. ואלה מושבי העולים שנוסדו, לפי האזורים:

 

בגליל העליון והמרכזי

  1.  . מירון   1
  2. . כפר שמאי   2
  3. . כרם בן-זמרה   3
  4. . עלמה   4
  5. . דלתון   5
  6. . ביריה   6
  7. . מרגליות   7
  8. . שפר   8
  9. . ספסופה   9
  10. . שדה-אליעזר   10
  11. . מעונה   11
  12. . שומרה   12
  13. . אלקוש   13
  14. . חוסן   14

בגליל המערבי

  1.       . בצת   1
  2. . צפון נהריה   2
  3. . אחיהוד   3
  4. . דובא (נתיב השיירה)   4
  5. . עמקה   5

בחוף הכרמל

  1.       . כרם מהר"ל   1
  2. . צרופה   2
  3. . גבע הכרמל   3
  4. . עין-איילה   4
  5. . מגדים   5

בשומרון ובשרון

  1.       . נוה-ימין   1
  2. . בארותיים   2
  3. . בורגתה   3
  4. . דור   4
  5. . חניאל   5
  6. . ינוב   6
  7. . עולש   7
  8. . עמיקם   8
  9. . פורת   9
  10. . עדנים   10
  11. . אלישמע   11
  12. . אחיטוב   12
  13. . ניצני-עוז   13
  14. . עזריאל   14
  15. . נוה-ירק   15
  16. . שדה-חמד   16
  17. . תלמי-אליעזר   17
  18. . תנובות 18

בשפלת יהודה 

  1. . צפריה   1
  2. . טירת-יהודה 2
  3. . מזור   3
  4. . רנתיה   4
  5. . כפר-חב"ד   5
  6. . כפר-טרומן   6
  7. . כפר-אוריה (שוקם)   7
  8. . גנתון   8
  9. . אחיעזר   9
  10. . אחיסמך   10
  11. . בית-נחמיה   11
  12. . גמזו   12
  13. . גני-יוחנן   13
  14. . זיתן   14
  15. . יגל   15
  16. . יציץ   16
  17. . כפר-זכריה   17
  18. . כפר-שמואל   18
  19. . מצליח   19
  20. . נוחם   20
  21. . כפר עזריה   21
  22. . צלפון   22
  23. . גן-שורק   23
  24. . חדיד   24
  25. . כפר דניאל   25
  26. . ישרש   26
  27. . פדיה   27
  28. . פתחיה   28
  29. . בית עריף   29
  30. . בן-שמן ב'   30
  31. . בקוע   31
  32. . גני-יהודה   32
  33. . מגשימים   33

בדרום

  1.  . בית אלעזר   1
  2. . גאליה   2
  3. . כפר הנגיד   3
  4. . בני-ראם   4
  5. . כפר-אחים1   5
  6. . קדרון   6
  7. . סתריה   7
  8. . שפיר   8
  9. . בניה   9
  10. . ערוגות   10
  11. . בית-גמליאל   11
  12. . הודיה   12
  13. . חצב   13
  14. . אמונים   14
  15. . בית-עזרא   15
  16. . בית-שיקמה   16
  17. . בן-זכאי   17
  18. . ברכיה   18
  19. . גבעתי   19
  20. . גיאה   20
  21. . זבדיאל   21
  22. . זרחיה   22
  23. . משען   23
  24. . נוה-מבטח   24
  25. . ניר-ישראל   25
  26. . עזריקם   26
  27. . שדה-עוזיה   27
  28. . שתולים   28
  29. . תלמי-יחיאל   29
  30. . תלמים   30
  31. . גן-הדרום   31
  32. . אחוזם   32
  33. . כוכב   33
  34. . כפר-אביב   34
  35. . עוזה   35
  36. . כפר-אהרון   36
  37. . ינון   37
  38. . כפר-מרדכי   38
  39. . כפר-מישר   39
  40. . זכר-דב   40

בנגב

  1.   . שרשרת   1
  2. . ביטחה   2
  3. . בית-הגדי   3
  4. . גילת   4
  5. . יושביה   5
  6. . יכיני   6
  7. . פדויים   7
  8. . פטיש   8
  9. . רנן   9
  10. . שובה   10
  11. . תפרח   11
  12. . מסלול   12
  13. . חלץ   13
  14. . מבטחים   14
  15. . שבלים   15

בפרוזדור ירושלים

  1. . משמר אילון   1
  2. . בית-נקופה   2
  3. . אבן-ספיר   3
  4. . אורה   4
  5. . בית-זית   5
  6. . בית מאיר   6
  7. . גבעת-יערים   7
  8. . עמינדב   8
  9. . מטע   9
  10. . נס-הרים   10
  11. . כפר בן-נון   11

כמו כן:

בגליל התחתון הוקמו 2 מושבים: ציפורי וכפר-זיתים      בהרי אפרים- אליקים      בעמק יזרעאל- נורית      בבקעת בית-שאן- רחוב, שדה תרומות      ואלה כפרי העבודה שהוקמו- בגליל העליון והמרכזי שבעה כפרים:      אליפלט, אמירים, גורן, יערה, צוריאל, עין-יעקב, עבדון, בהרי יהודה-       כפרים: אשתאול, מסילת-ציון, שואבה, בר-גיורא, זנוח, ישעי,   10   מחסיה, עגור, תעוז, תרום, בשפלת יהודה- גבעת-כח. בעמק יזרעאל-      גדעונה. בחוף הכרמל- עופר. בגליל התחתון -פוריה. בס"ה 21 כפרי עבודה.

בשנים תש"ט-תשי"א נקלטו עולים רבים ומתיישבים גם על ידי הרחבת      המושבים הקיימים. בתוך כך נפתרה גם בעייתם של מושבים אחדים,      שקרקעותיהם בצמצום ויושביהם מעטים (מה שהכביד על מצב הכפר      ולפעמים גם יצר מתח חברתי). הרחבתם נתאפשרה על-ידי קרקע זמינה      בסביבת המושבים – ובדרך זו נקלטו כ1800 – יחידות ב44 – מושבים,      בכלל זה מושבים ותיקים בעמק, בגליל התחתון, בחלק ממושבי      "התיישבות האלף" ובמושבי המעמד הבינוני. ההתבססות במושבים      הקיימים הייתה קלה יותר מאשר ביישובים החדשים, שהרי הייתה כאן      התשתית הארגונית והחברתית, והיה ציבור שעזר והדריך את      המתיישבים בצעדיהם הראשונים. גם חסכון רב בהוצאות ההתיישבות      היה כאן. אמנם, לא חסרו בעיות בישובים הקולטים, אך בסיכומו של      דבר אפשר לומר שהייתה זו פעולה שעלתה יפה.

 

להלן רשימת המושבים המורחבים:

  1. בית-יהושע
  2. בית-ינאי
  3. בית-יצחק
  4. בית-אהרון
  5. בלפוריה
  6. בני-סרית (מולדת)
  7. בני-ציון
  8. בצרון
  9. בצרה
  10. גאולים (טלמון)
  11. גבעת-חן
  12. גן-השומרון
  13. גן-חיים
  14. הדר-עם
  15. הזורעים
  16. חבצלת-השרון
  17. חיבת-ציון
  18. חרות
  19. כפר-אהרון
  20. כפר-בילו
  21. כפר-ברוך
  22. כפר-גדעון
  23. כפר-הס
  24. כפר-ורבורג
  25. כפר-יחזקאל
  26. כפר-נטר
  27. כפר-פינס
  28. כפר-שמריהו
  29. מעש (בהדרגה)
  30. מרחביה
  31. משמר השלושה
  32. משמרת
  33. נטעים
  34. עין-ורד
  35. עין-עירון
  36. צופית
  37. צור-משה
  38. רמות-השבים
  39. רמת הדר
  40. רשפון
  41. שבי-ציון
  42. שדה-ורבורג
  43. שדה-יעקב
  44. תל-עדשים

 

 

בס"ה הוקמו מאז הכרזת המדינה276 ישובים חדשים ו44 – "הרחבות"

 

שבהם יושבו 70000 נפש1.      ברשימת מושבי העובדים ומושבי העולים שהוקמו בתקופה זו כלולים      גם מושבים שהוקמו על ידי "האגף להתיישבות המעמד הבינוני"      שבראשו עמד ד"ר ל. פינר. האגף הזה, ששיתף פעולה עם חברת "רסקו"      עסק ביישוב עולים, שהיו בידם אמצעים כספיים לסיוע בהוצאות      ההתיישבות, ולפחות סכום של 1000 ל"י. בזמנו היה בכך כדי לכסות      שליש מההוצאות. האגף להתיישבות של המעמד הבינוני יישב עולים מן      הסוג הזה בתוך הכפרים השיתופיים הקיימים. בדרך זו נקלטו מאז קום      המדינה כ900 – משפחות ב22 – כפרים. הגדלה זו של הכפרים נתאפשרה      הודות להגדלת שטח הקרקע של הכפרים השיתופיים אשר הינו מצומצם      מאוד. עתה ניתן להגדיל את מכסת הקרקע למתיישבים הוותיקים ואף      להגדיל את מספר המתיישבים על-ידי צירוף שטחים נטושים לישובים

ראוי לציין, כי לבד מן הכפרים השיתופיים נהנו גם המושבות הותיקות      מטיפולו של אותו אגף במחלקת ההתיישבות. בשנה אחרונה שלפני קום      המדינה הוכנסו 30 מתיישבים חדשים לגבעת-עדה: ב1952 – הוכנסו      כמה עשרות מתיישבים חדשים ליסוד-המעלה ונתווסף שטח של 1300 ד'      למושבה מגדל. גם בנהריה יושבו 60 משפחות של עולים על אדמת      שנתווספה מצפון למושבה ופותח שם משק מעורב. אולם עיקר הפעולה      של האגף התרכזה בהקמת מושבים חדשים על-ידי עולים בעלי הון

במשך העשור הראשון הקים האגף, בשיתוף עם "רסקו", 16 יישובים      חדשים שבהם יושבו 1060 משפחות מהמעמד הבינוני; רובם באזור      החוף ובדרום (אודים, מגשימים, גני-יהודה ועוד). ב1950 – מסרה      הקק"ל לחברת "רסקו" שטח של 12,000 דונם מאדמת הכפר הערבי      בשיט. חברת "רסקו" הקימה במקום זה את המפעל ההתיישבותי      האזורי גדרות. הוקמו 5 כפרים שיושבו על ידי עולים מארצות שונות:      אנגליה, פולין, מצרים ועוד. רוב היישובים התבססו על מטעים, גידול-      עופות וגידול-ירקות. כמו כן ארגנה "רסקו" קבוצת מועמדים      להתיישבות מאנשי המעמד הבינוני במרוקו. על משבצות שהועמדו      לרשותה על-ידי הקרן הקיימת, הוקמו שני כפרים על-ידי עולי מרוקו:      יד-רמב"ם ובית-עוזיאל בסביבת רמלה, וכפר-הרי"ף שאוכלס בחלקו על      ידי עולים ממרוקו שעליהם נוספו עולים מפולין