(מתוך החוברת: העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה, ההסתדרות תשמ"ג , עמ' 48-51)
ההאטה בהקמת יישובים חדשים, אחרי שבשנים תש"ח-תש"י הוקמו למעלה מ230 – יישובים, הניחה לנחלקת ההתיישבות של הסוכנות להיפנות לבדיקת העקרונות התכנוניים, ששימשו קו מנחה בפיתוח היישובים שהוקמו, ולתכנן את שיטות ההתיישבות לעתיד. היישובים החדשים, הקיבוצים והמושבים כאחד, תוכננו לפי העקרונות של משק מעורב, כדוגמת היישובים הותיקים יותר שנוסדו לפני קום המדינה.
בכל משק פותחו ענפים חקלאיים עיקריים: גידולי-שדה וירקות, מטעים בהתאם לתנאי האזור, בקר לחלב וגידול עופות. ביישובים הקיבוציים תפסה הפלחה מקום מרכזי ובהדרגה פותחו גידולי-שלחין: מספוא, ירקות ומטעים. לבד מן הרפת והלול פותחו ביישובים רבים גם הצאן והמכוורת.
במשק המשפחתי מפסה את הרפת את המקום המרכזי. שטח השלחין וחלק משטחי הבעל הוקצבו בראש ובראשונה לייצור מספוא לרפת. לבד מהרפת פיתחו את הלול, שהיה ברובו תרנגולות-הטלה. לפי דגם זה תוכננו גם המושבים החדשים שהוקמו אחרי קום המדינה. מכסת הקרקע שנקבעה לכל יחידה הייתה כ30 – דונם, בהנחה כי כל השטח יושקה. אולם עד מהרה התברר כי בבניית "כפרי-המגבת" היו טמונים קשיים כלכליים וגם סכנות ביטחוניות, שכן לא היה אפשר לסדר שמירה יעילה בכפר, שהיה פרוץ לכל אורכו מה שהקל על חדירת מסתננים, על גניבת בעלי-חיים וציוד ולפעמם גם על התנקשות בחיי המתיישבים. גם אכלוסם של הכפרים, שתוכננו ל80 – או 100 משפחות, בבני עדה אחת גרם לקשיים חברתיים והכביד על אכלוס מלא של הכפרים.
האומדן הכללי של הייצור, כפי שצפו אותה המתכננים במשקים המעורבים, הראה ששיעור התוצרת העיקרית שלהם- ירקות, חלב וביצים, המיועדות לשיווק, תעבור את כושר הקליטה של השוק המקומי, זאת אחרי שהמשקים ינצלו במלואו את כושר ייצורם, לא-כל- שכן כאשר יתווספו עליהם עוד משקים רבים העתידים לקום. המסקנה הייתה- במשקים שיוקמו בעתיד, יש להפנות את הייצור לגידולים אחרים, בעיקר גידולי-שדה, שאומצו לאחרונה על-ידי החקלאים בארץ: סלק-סוכר, אגוזי-אדמה, כותנה ועוד. לפיכך, הוחלט לתכנן את היישובים בעתיד, שלא לפי הדגם המסורתי של המשק המעורב, כי אם כמשקים מתמחים, הממוקדים במספר ענפים מצומצם, בהתאמה לתנאי האזור, ובראש ובראשונה תוכננו משקי שדה, שיתבססו על שטח קרקע מוגדל – לפחות 40 דונם – ויגדלו גידולי שדה למיניהם. ואילו ענפי בעלי- החיים יימצאו שם בצמצום: לול עופות או עדר צאן.
רוב סוגי התוצרת של משקי-השדה אינם מיועדים לצריכה ישירה, כי אם משמשים חומר גלם לעיבוד תעשייתי כגון: סל-סוכר, כותנה, בוטנים (לתעשיית שמן). חשוב מאוד שעיבוד התוצרת, או לפחות העיבוד הראשוני, ייעשה בקרבת מקום ליישובים החקלאיים. מכאן צמחה המחשבה של תכנון אזורי. האור יכלול, מלבד יישובים חקלאיים, גם מרכז עירוני ובו מפעלי התעשייה שיעבדו את תוצרת יישובי האזור.
כמו כן הציעו המתכננים לשנות את תכנון הכפרים ואת מרכזי השירותים שלהם. חלוקת הקרקע של המתיישבים (40 דונם) לא תהיה עוד צמודה לחצר המתיישב, כי אם מרוחקת ממנה ועל-ידי כך יתאפשר תכנון יותר קומפקטי של הכפרים, שיקטין את המרחקים בין בתי המתיישבים ואת המרחק ביניהם לבין מרכז הכפר וגם השמירה תהיה קלה יותר. לפי זה ימנו המושבים 60-80 יחידות וייבנו קבוצות-קבוצות, יישובים בכל קבוצה במרחקים קטנים אחד מהשני. אכלוס הכפר 5-3 במתיישבים בני אותה עדה יהיה יותר קל כאשר ביישובים השכנים יימצאו מתיישבים בני עדות אחרות. גם הקשיים בתוך היישובים המאוכלסים בני עדות שונות יהיו פחותים אז. בכל כפר יוקם מרכז קטן ובתוכו מוסדות שירות, הדרושים למתיישבים בחיי יום-יום: גן ילדים, בת-כנסת, צרכנייה וכו'. לכל קבוצת כפרים יהי מרכז משותף אחד, שבו יימצאו מוסדות הציבור שהפרט נזקק להם בפחות תכיפות, ומוסדות החינוך לילדים שגילם יותר גבוה, כמו בית-ספר יסודי, מרפאה, מחסן אספקה, צרכנייה מרכזית, בית קירור, בית-תרבות וכו'. בכל מרכז כזה תוקם גם שכונה למגורים של עובדי הציבור.
לפי התוכנית יהיה האזור בנוי בשלושה מעגלים: הכפר היחיד ומרכזו, המרכז הכפרי, המשרת 5-3 כפרים ומרכז עירוני המשמש 8-5 מרכזים כפריים. במרכז העירוני יהיו שירותים ציבוריים הכוללים: בית ספר תיכון, בית-חולים, תיאטרון, מוסדות ממשלתיים, מוסדות המחלקה להתיישבות. כאן ייבנו גם מוסדות תעשייה לעיבוד חומר-הגלם המיוצר באזור- מנפטה1, בית-חרושת לסוכר, בית חרושת לשימורים וכו'.
המרכז ישמש, לדעת המתכננים, מקום מפגש בין החקלאים לבין עובדי התעשייה ועובדי המוסדות, שם יפותחו מפעלים קואופרטיביים משותפים לחקלאים ולעובדי התעשייה, וזה יסייע להסרת המחיצות בין העדות ובין החקלאים לתושבים העירוניים.
כדגם ראשון להתיישבות אזורית שימש אזור לכיש. אזור זה שהשתרע שתווך בין פרוזדור ירושלים והנגב, בין הרי חברון וגבול רצועת עזה- יה שומם ובלתי מיושב. הייתה זו פירצה ביטחונית, שדרכה חדרו מסתננים מירדן ומרצועת עזה וסיכנו את חייהם ורכושם של המתיישבים בדרום הארץ. שתיים היו הסיבות, שזירזו את יישוב האזור הזה: בתחילת בנייתו של קו המים ירדן-נגב, החלה להתממש התקווה להשקיית האזור השחון הזה: מצד אחד, הסתמנה ב1954 – תחילתה של עלייה גדולה מצפון אפריקה, והיה מקובל שחלק גדול מן העולים ייקלט בהתיישבות חדשה.
מהניסיון הרב, שנאגר בתקופת העלייה הגדולה וההתיישבות ההמונית הופקו לקחים ולפיהם נקבעה גם הדרך לקליטת העולים שהגיעו מצפון- אפריקה בשנים 1955-1954. הוחלט להימנע מריכוז העולים במחנות, שכן השהייה בהם, כאשר הסוכנות מקיימת את העולים ומספקת את כל מחסורם, הייתה לה לפעמים השפעה שלילית, שבאה לידי ביטוי בהשתמטות מעבודה המפרנסת את בעליה. לפיכך הוחלט להביא את העולים ישר לכפר היעד. לשם זה יצאו שליחים של תנועות ההתיישבות, ובעיקר של תנועת המושבים, לארצות המוצא של העולים, מרוקו, טוניסיה ואלג'יריה, כדי לבחור, למיין ולארגן את המועמדים להתיישבות כבר בחו"ל. בשדה-התעופה או בנמלי הים בארץ העולים מוינו, ובעצה אחת אתם נקבעו המקומות אליהם יישלחו.
העולים הראשונים שהגיעו, כוונו בראש ובראשונה לכפרים הקיימים שהיו בהם בתים פנויים: אולם רוב העולים נועדו ליישובים חדשים שכבר הוחל בבנייתם. עד שנשלמו הבתים במושבים, רוכזו העולים בשני מחנות-מעבר שהוקמו בצפונו של חבל לכיש: חרובית – צפונית מכפר מנחם ומשואה-סמוך לכפר עג'ור. במקומות אלו נבנו פחונים ומבני-ציבור ארעיים, והעולים התגוררו שם עד שהועברו ליישובי- הקבע. לפני שהתבצעה תכנית ההתיישבות בלכיש, כבר היו קיימים במחלקה להתיישבות ארבעה חבלים אדמיניסטרטיביים: חבל הצפון, חבל התיכון, חבל הנגב וחבל ההר. עתה הוחלט להקים חבל אדמיניסטרטיבי נוסף ומיוחד חבל לכיש. כמנהל החבל מונה ארה (ליובה) אליאב, שהיה בזמנו עוזר של אשכול ואחרי זה התנדב כמדריך למושב נבטים בנגב. סייעו בידיו שני עובדים ותיקים של המחלקה: לוי ארגוב ובנימין קפלן שניגשו לתכנון מפורט של החבל. בפעולה קדחתנית סומנו היישובים החדשים במפת האזור ונקבעו גבולות הקרקע: הכפרים תוכננו והוחלו בבנייה. במשך כשנתיים (1954-1955) הוקמו בחבל לכיש יישובים כפריים ששולבו במערך אחד עם היישובים שכבר היו 16 קיימים בחבל. כמו כן הוקמו שני מרכזים אזוריים: נורה ואבן שמואל והמרכז העירוני קריית גת. בין הבניינים הראשונים שהוקמו בקריית גת הייתה מנפטת הכותנה. 12 מושבים נמנו במסגרת החבל: איתן, לכיש, נוגה, נועם, עוצם, שדה-דוד, שחר, תירוש, זוהר, ניר-חן, שדה-משה, לוזית. 3 יישובים קיבוציים: אמציה, בית-ניר ושדה-יואב והיאחזות נח"ל אחת – נחושה, שהתפרקה כעבור כמה שנים ולא נושבה מחדש.
במסגרת ההתיישבות האזורית הוקמו בתשט"ז גם 6 מושבים חדשים באזור תענך בחלק הדרומי-מערבי של עמק יזרעאל. 3 מושבים ראשוניים הוקמו באזור זה עוד בתשי"ג: אביטל, פרזון ומיטב. בתשט"ז נוספו 6 מושבים: אדירים, ברק, גדיש, דבורה, מלאה וניר-יפה. שנתיים לאחר מכן הוקם המרכז הכפרי אומן ליישובים: מלאה, גדיש וניר-יפה.
ליישובים שהוקמו בחבל לכיש ובאזור תענך נוספו בשנים תשט"ו ותשט"ז עוד 12 יישובים באזורי הארץ האחרים. בתשט"ו הוקם המושב אשבול שבנגב, גפן בשפלת יהודה שדמה באזור בשיט (על ידי המדור להתיישבות של המעמד הבינוני) וכפר-עבודה בפקיעין שבגליל העליון.
נוסף לזה הוקם קיבוץ החורשים של הקיבוץ הארצי דרומית-מזרחית לכפר-סבא. בתשט"ז נוסדו המושבים: יד-רמב"ם מיסודו של הפועל המזרחי הוקם דרומית מערבית לרמלה על ידי רסקו וכן שדות-מיכה בסביבת בית-שמש; הקיבוץ ניר-עוז בנגב המערבי, של הקיבוץ הארצי, וארבע היאחזויות נח"ל: כרם-שלום, עזוז (בארותיים), שיזף ואשלים.
אחרי תקופת היאחזות היה כרם-שלום, בנגב המערבי, ליישוב קיבוצי קבוע. ההיאחזויות: עזוז ושיזף הוקמו בצד הכביש: ניצנה- קוצימה.
אחרי מלחמת ששת הימים ניטשו שתי היאחזויות אלו. היאחזות אשלים הוקמה גם היא ליד כביש ניצנה ונעזבה כעבור שנה.
בתשי"ז הוקמו 6 מושבים חדשים: בית-עוזיאל של הפועל המזרחי בשפלת יהודה וכפר-הרי"ף, על שם הרב יצחק אלפסי, מחכמי ישראל בימי הביניים. המושב משתייך לאיחוד החקלאי והוקם על ידי רסקו.
התיישבו בו עולים מצפון אפריקה ומפולין. 4 מושבים הוקמו בנגב המערבי: זמרת, ישע, עמיעוז ושוקדה. בסוף תשי"ז עברו חברי גבעות- זיד לנגב והקימו את קיבוץ אור-הנר בשכנות לברור-חיל.
המחלקה להתיישבות, במגמתה להגביר את הייצור החקלאי ואת התעסוקה לעולים, הקימה כמה וכמה חוות חקלאיות, רובן באמצעות חברות ציבוריות. 6 חוות הוקמו על-ידי החברה ייצור ופיתוח המשותפת לסוכנות, להסתדרותו ולאיחוד הקבוצות והקיבוצים, במטרה להכין מקומות התיישבות חדשים. 6 חוות אחרות הוקמו על ידי חברת הזרע ותפקידן היה לטפח ולספק זרעים לגידולי-שדה בשביל כל היישובים החקלאיים בארץ. עוד 3 חוות הוקמו בעזרת המחלקה על-ידי גופים פרטיים. כמו כן הוקמו על ידי המחלקה 10 בתי-ספר חקלאיים לילדי היישובים החדשים. מוסדות אלה הוקמו במרכזי ההתיישבות החדשה.