משחק האומות ועבד אל-נאצר,
קהיר 1986, מחמד אל-טויל
מערבית: מיכל סלע
מקור: זמנים רבעון להיסטוריה – בית-הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל-אביב,
זמורה, ביתן – מוציאים לאור בע"מ
מאמר זה הוא עיבוד מתוך הרצאת המחבר בוועידה בינלאומית
של "מצרים ממונרכיה לרפובליקה: המשכיות מבנית ודינמיקה
של תמורה", שהתקיימה ביוני 1987.
לאחר חתימת ההסכם (1954) התקיימה פגישה בהשתתפות פול ליניארגר, הממונה על התעמולה השחורה, שתיכנן בעבר את מערכת ההסברה להעלאת קרנו של עבד אל-נאצר. בפגישה השתתפו גם עבד אל-חכים עאמר, זכי מוחי אל-דין, חסן אל- תוהאמי, עבד אל-קאדר חאתם וכמובן עבד אל-נאצר עצמו. בפגישה הזאת, כך סיפר אל-תוהאמי, טען פול ליניארגר כי הוא מכיר את נפש העמים במזרח. העמים האלה ככלל, לדבריו, רגשניים בדרגה עליונה. הם משבחים ואוהבים את מי שנתון למעשי עוול ושרלטנות, או שסימנים של שביעות רצון האל ניכרים עליו.
פול ליניארגר היה סיני במוצאו וחי בסין עד מהפכת מאו, ואז היגר לארצות-הברית למטרות עבודה. כשהגיע לקהיר, במרץ 1954, לאחר המשבר המפורסם, היה זה למטרות מחקר, ניתוח, הכנה ומתן אמצעים בידי עבד אל-נאצר לשליטה ברגשות העם המצרי ולרכישת אהדתו בזמן הקצר ביותר, כדי לקבל כל מה שלא היה למוחמד נגיב.
פול ליניארגר הציע לביים ניסיון התנקשות בחיי עבד אל-נאצר, שיהיה מתוכנן היטב ויבוצע בידי גורמים נבחרים בתחום הזה. מעשה הירי על עבד אל-נאצר יהיה הצגה מתוחכמת ומאובטחת היטב. תקרית כזאת עשויה לרתק אליו את רגשות העם המצרי, בגלל האומץ שיפגין במעמד הזה. בשל היעדר פחד וחרדה והודות לנס-הצלתו המעורר רגשות. תיאור התקרית באמצעי התקשורת יעורר בעם אהדה וחיבה לעבד אל-נאצר. בה בעת יוסט מוחמד נגיב מעמדת הבכורה, כדי שתינתן לעבד אל-נאצר הזדמנות לעשות כרצונו באווירה הזאת של התרוממות הרוח שתיסחוף את העם בעקבות התקרית. הכל הקשיבו להרצאתו של פול ליניארגר.
אולם האנשים שדאגו אז לגורל הנהגת מצרים בעתיד סברו שהצעתו עלולה לפגוע בעבד אל-נאצר כתוצאה מטעות כלשהי בלתי-ניתנת לשליטה, ולו רק טעות אחת. יתרה מזאת, גם אם יינצל עבד אל-נאצר מן הירי, בשל מיומנות היורים, ייתכן שתתעורר תגובה של אויבי המשטר, ועלולים להיות עוד ניסיונות התנקשות בחייו. כלומר, התקרית הזאת עלולה לעורר ביריביו את הרעיון שאפשר להכות במשטר החדש בכל רגע. הפטריוטים אמרו שהמעשה הזה יהיה הרפתקה קשה מנשוא, והעלו טענות נוספות, אלא שפול ליניארגר היה נחוש בדעתו. לפיכך לא התקיימה פגישה נוספת של הקבוצה הזאת, והוא נפגש עם עבד אל-נאצר ביחידות.
שלושה חודשים לאחר השיחה הזאת התרחשה ההתנקשות המתוחכמת במנשיה, בדיוק על-פי תכניתו של פול ליניארגר, ואחריה הודח מוחמד נגיב, ונעצרו הפושעים. האחים המוסלמים נמצאו אשמים, ומבצע חיסולם – חיסול גופני ונפשי – מעביר צמרמורת בגבו של כל מי שעבר את החוויה הזאת, זוכר אותה או חי אותה. על גב התקרית הזאת טיפס – ליתר דיוק קפץ – עבד אל-נאצר אל כס השלטון במצרים.
בדו"ח אמריקני סודי מ- 24 בנובמבר, 1954, כלומר, חודש לאחר התקרית, מוצעים צעדים לשיתוף-פעולה וברית אמריקנית- נאצרית וכתוב בו שכדי שעבד אל-נאצר יוכל לקבל החלטות לבדו יש לחזק את מועצת הנהגת המהפכה ולחסל את האחים המוסלמים, הקומוניסטים, הקבוצות הישנות וכו'. מבצע זה עשוי להימשך כחודשיים ויהיה אות לתחילת חיזוק מעמדו של נאצר במועצת הנהגת המהפכה לתקופת זמן מתקבלת על הדעת. בהערכה האמריקנית דובר על חודשיים, אולם עבד אל-נאצר אכזב את האמריקנים ואת ציפיותיהם, והגשים זאת תוך פחות מחודשיים. הוא שב וקשר קשר עם ישראל בדצמבר של אותה שנה.