(מתוך החוברת: העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה, ההסתדרות תשמ"ג , עמ' 45-47)
בשנתיים- תש"ט ותש"י נוסדו 214 יישובים. היה הכרח להאט את הקצב ולעשות אתנחתא וזאת מכמה סיבות: האמצעים הכספיים שעמדו לרשות הסוכנות והממשלה לא היו מספיקים בשביל להמשיך בהתיישבות בקצב של שני יישובים לשבוע. המחלקה להתיישבות של הסוכנות, שעשתה עבודה עצומה בהקמת הישובים, הייתה זקוקה לפסק-זמן בשביל להכניס את הטיפול ביישובים החדשים למסלול הנכון. גם מקור המועמדים להתיישבות דלל. עם שוך גלי העלייה, ומשחלה ירידה דרסטית במספר העולים, פחת גם מספר העולים המוכנים ללכת להתיישבות. לעומת 107 יישובים שעלו בתש"י, נוסדו בתשי"א רק 31 יישובים ומספרם ירק ל17 – בתשי"ב
כאשר התברר שחסרים מועמדים, יזמה הסתדרות העובדים פעולה להפניית פועלים מהעיר ומהמושבות להתיישבות. היוזמה הקיפה ותיקים וגם עולים חדשים שהתיישבו בערים והסתדרו שם. ב23 – במאי החליט הועד הפועל של ההסתדרות לקרוא לציבור הפועלים 1952 בערים ובמושבות להיחלץ להתיישבות החקלאית על כל צורותיה, לחיי יצירה ועבודה בכפר
אסופת פועלים, בערים ובמושבות, התקיימו מטעם התנועה "מן העיר אל הכפר" בהשתתפות נציגי כל זרמי ההתיישבות והפעולה נשאה פרי
פועלים רבים הביעו את רצונם להצטרף למושבים וקיבוצים קיימים ואחרים התלכדו כגרעינים להקמת יישובים חדשים. כ1350 – מפחות נקלטו במושבי עובדים של ההסתדרות ובמושבים של המעמד הבינוני, "הפועל המזרחי" ו"אגודת ישראל". ביישובים הקיבוציים מכל הזרמים נקלטו כ2000 – משפחות ועוד 500 משפחות הקימו יישובים חדשים. בין ההולכים להתיישבות היו גם עולים שהתגוררו במעברות. מספר המשפחות שנקלט בתקופה הזאת ביישובים חקלאיים עלה לכ3700 – משפחות ובהן 12,000 נפש. לא כולן השתקעו במקומותיהם בגלל קשיי דיור והיעדר שירותים מתאימים לעזרה רפואית וחינוך הילדים
במסגרת "מן העיר אל הכפר" הוקמו בתשי"ג 11 מושבים חדשים: שדה- חמד בשרון, ירדנה בעמק בית שאן כפר-קיש בגליל התחתון (הכפר נעזב על ידי המתיישבים הקודמים ואוכלס מחדש), כפר יובל בגליל העליון הוקם על ידי בני העדה הכורדית מירושלים. 3 כפרים הוקמו בדרום: סגולה, רווחה ויד-נתן, 3 בנגב: ניר-משה, שדה-צבי ותאשור. עוד מושב- מאור נוסד בשומרון. אחרי שנה הצטמצמה הפעולה עד שנפסקה כמעט כליל. בגבור העלייה מצפון אפריקה, גדל שוב מספר המועמדים למושבי- העולים
לבד מן היישובים שהוקמו על ידי התנועה "מן העיר אל הכפר", נוסדו בשנים- תשי"ג-תשי"ד 42 יישובים אחרים, ובס"ה 53 יישובים, מהם 44 מושבים, 1 קיבוץ ו 8 – היאחזויות נח"ל. רוב המושבים הוקמו על ידי עולים מארצות המזרח באזורי הארץ השונים. בהרי הגליל העליון הוקם המושב דישון. בגליל התחתון שוקמו שני מושבים: אילניה במקום המושבה הוותיקה אילניה (סג'רה) ומושב סמדר על-יד יבנאל. בעמקים הוקמו 5 מושבים: רוויה בעמק בית-שאן, אביטל, פרזון ומיטב, שהיו ראשונים ליישוב חבל תענך מדרום לעפולה. ומדרך-עוז שנבנה בעמק יזרעאל במקום מעברת העולים מנסי, סמוך לצומת מגידו. בשומרון נוסדו 4 מושבים: ברקת, מנוחה, נחלה, שלווה ותלמי-מנשה על ידי עולים מארצות המזרח, ניר-בנים באזור לכיש על-ידי בני מושבים ותיקים, ניר-צבי(כפר ארגנטינה) – בסביבת רמלה על-ידי עולים מארגנטינה, והמושב השיתופי תימורים נוסד על ידי עולים מדרום אפריקה שהתיישבו בזמנו על גבעת שומרון על-יד נהלל, ובגלל חוסר קרקע עברו לשפלה. סמוך לבית-דגן נוסד מושב גנות כישוב של גידולים אינטנסיביים על שטח קרקע מצומצם. בסביבת באר-טוביה הוקם מושב אורות על ידי עולים מארצות הברית. כמו כן הוקם דרומית-מזרחית לגדרה בית-חלקיה מיסודם של פועלי אגודת ישראל והמושב כרמון (אשכולות) בסביבות אשקלון, שהתבסס על כרם לענבי מאכל שנטעה חברת "נטיעות הדרום". בהרי ירושלים הוקם המושב כסלון במקום מעברת עולים שהייתה קיימת במקום. 8 מושבים חדשים הוקמו בנגב בין עזה לבאר-שבע, להשלמת רשת היישובים שנוסדו לפני כן, ואלה הם: ברוש, תדהר, גבעולים, זרועה, מלילות, פעמי-תש"ז, תלמי-ביל"ו וקלחים
בשנתיים אלו עלה להתיישבות רק קיבוץ אחד: מצר של הקיבוץ הארצי- בשומרון, והוקמו 8 היאחזויות של נח"ל. לאחר התארגנות מתאימה היה הנח"ל מסוגל להקים 8 היאחזויות חדשות במקומות רגישים מבחינה ביטחונית, שלא היו שם תנאים מתאימים להקמת יישוב חקלאי. 3 היאחזויות מאלה הפכו אחרי שנים מספר ליישובים קיבוציים רגילים: עין-גדי, בחן ומגל (על יד טול כרם). 3 היאחזויות חוסלו אחרי מספר שנים- קציעות, על יד ניצנה, מטה-עוז סמוך למשמר הירדן על גבול סוריה ואשמורה שהוקמה בשטח דרדרה בחוף המזרחי של מי-מרום ("ים חולה") בגבול הגולן. בשתי היאחזויות אחרות בגליל המרכזי, שגב ושזור התבססו במשך הזמן יישובים כפריים
בד-בבד עם גידול המספר של מושבי העולים, גדל הצורך במדריכים לענייני המשק ולענייני החברה. בראשית התיישבות העולים התגייסו חברים ותיקים במושבים שהדריכו את העולים, אולם אחרי שנתיים- שלוש חזרו רובם לכפריהם. הניסיונות לעודד התנדבות מחודשת להדרכה לא הוכתרו בהצלחה רבה. גם לא כל המדריכים שגויסו על ידי התנועות ובעזרת הממשלה היו מתאימים לתפקידם. מושבים חדשים רבים נקלעו למצב חמור-מאוד. מספר העוזבים גדל, בעיקר במושבי הנגב. ההתקדמות המשקית הייתה איטית: גם מצב הביטחון התערער בגלל מסתננים מירדן ומרצועת-עזה שגנבו, שדדו וסיכנו את המתיישבים, מה שתרם לירידת ה"מוראל" ביישובים. לנוכח מצב זה נחלצו בני המושבים הותיקים לעזרת היישובים החדשים. דוד בן- גוריון, שפרש מראשות הממשלה והשתקע בשדה-בוקר, עקב בחרדה אחר המתהווה ביישובים החדשים. באפריל 1954 הזמין אליו קבוצת חברים מבני נהלל, כפר-יחזקאל, כפר-ויתקין ומושבים אחרים והציג לפניהם את התביעה להזעיק את בני המושבים הוותיקים ולעוררם לחיות עם המתיישבים החדשים בכפריהם, להדריכם ולסייע בידם לפתח את משקיהם. ביוני התקיים בנהלל כנס של בני המושבים, שבו נטלו חלק בן-גוריון ואשכול והוקמה מסגרת ארגונית של בני המושבים שהחלה לגייס מתנדבים למושבי העולים
לא היה זה דבר קל. הקריאה הופנתה לבני הדור השני במושבים, שלחמו במלחמת השחרור וחזרו לכפריהם, הקימו משפחות ונרתמו לעול משקיהם, לאחר שההורים הזדקנו ולא יכלו עוד לעבדם ללא סיוע
בראשיתה של ההתיישבות הגדולה התגייסו הוותיקים בעוד בניהם נושאים בעול המשק. עתה נרו הבנים למשימה, כשהן אנוסים לצמצם את ענפי המשק כדי שההורים יוכלו לקיימם. על יסוד הניסיון שנרכש עד כה, הגיעו הבנים למסקנה, כי אין די לגור עם המתיישבים, ולהשאיר את משפחותיהם שלהם בבית, וכי שומה עליהם לצאת ליישובים החדשים עם נשיהם וטפם למשך תקופת גיוסם
קשיים אלה היה בהם כדי להרתיע: ואף-על-פי-כן נחלצו מאות צעירים למושבים החדשים בנגב ולאחר מכן גם למושבים בפרוזדור ירושלים ובצפון. תנועת ההתנדבות התרחבה וסחפה אתה גם צעירי הדור שני מקיבוצי "איחוד הקבוצות והקיבוצים" שהצטרפו לארגון המדריכים; גם צעירים מהמושבות נרתמו למשימה והיה זה גילוי נפלא של נאמנות ציונית ואחריות לגורלה של המדינה הצעירה, המתלבטת בקשייה; ובראש וראשונה: הכרה בצורך להשריש אלפי עולים, באדמת המולדת, לשנות את פני הכיבוש הצבאי ולהעמיקו על ידי יצירת מאות יישובים חקלאיים
לעבודת המדריכים בכפרים, שהיו מאוכלסים יוצאי עיראק, מרוקו, הודו, פרס ושאר מקומות היה ערך עצום. לא זו בלבד שעלה בידיהם ללמד את היהודים, שהחקלאות הייתה זרה להם, לחרוש את האדמה, לזרוע, להשקות ולאסוף את הפרי, אלא הם גם עיצבו את דמות החיים החברתיים בכפר, בלמדם את המתיישבים פרק בניהול דמוקרטי, כנגד נוהלי השתלטנות של ראשי ה"חמולות". בתפקידם כמקשרים בין המתיישבים למוסדות המיישבים, הצליחו המדריכים להתגבר על נוהלי בירוקרטיה ולמנוע סחבת בענייני הכפרים
בני המושבים והקיבוצים שבאו לכפרים ישבו שם שנתיים ויצרו בהם את התשתית המשקית, הארגונית והחברתית, וכאשר חזרו לבתיהם, כבר היה מצב המושבים הרבה יותר טוב, ולאט-לאט הלכה והתגבשה בהם מנהיגות מקומית שגילתה כשרון ויכולת לנהל את המושבים החדשים, בהיעזרם בתנועות שאליהם השתייכו.